פרק ז', הלכות פרה אדומה, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בַּמַּיִם קֹדֶם שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ, וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת בַּהַזָיָּה, וּדְבָרִים אֵלּוּ דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵם. כֵּיצַד? הַמְמַלֵּא מַיִם לְקִדּוּשׁ, וְנִתְעַסֵּק בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת בִּשְׁעַת הַמִּלּוּי אוֹ בִּשְׁעַת הוֹלָכַת הַמַּיִם שֶׁמִּילֵּא אוֹ בְּעֵת שֶׁמְּעָרֶה אוֹתָם מִכְּלִי לִכְלִי – פְּסָלָן. לְעוֹלָם הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בַּמַּיִם עַד שֶׁיַּטִּיל לָהֶם אֶת הָאֵפֶר.
הִטִּיל אֶת הָאֵפֶר וְנִתְקַדְּשׁוּ וְנַעֲשׂוּ מֵי נִדָּה – אֵין הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהֶן, אֶלָּא מוֹלִיךְ הַמַּיִם הַמְקֻדָּשִׁין אוֹ מְעָרֶה אוֹתָן מִכְּלִי לִכְלִי וְהוּא עוֹסֵק בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת, וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וְכֵן מַזֶּה מֵהֶן בְּיָדוֹ אַחַת, וְהוּא עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיָדוֹ הָאַחֶרֶת.
א. קֹדֶם שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ. לפני שיתן עליהם אפר הפרה וייעשו מים מקודשים. דִּבְרֵי קַבָּלָה. מסורת חכמים. אוֹ בְּעֵת שֶׁמְּעָרֶה אוֹתָם מִכְּלִי לִכְלִי. ראה לקמן י,א.
ב. הַשָּׂכָר פּוֹסֵל בַּקִּדּוּשׁ וּבַהַזָּיָה, וְאֵינוֹ פּוֹסֵל בַּמִּלּוּי. כֵּיצַד? הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת אוֹ לְהַזּוֹת מֵהֶן – הֲרֵי אוֹתָן הַמַּיִם כְּמֵי הַמְּעָרָה וְהָאֵפֶר כְּאֵפֶר מִקְלֶה, שֶׁאֵינוֹ כְּלוּם. אֲבָל נוֹטֵל הוּא שָׂכָר לְמַלֹּאות הַמַּיִם אוֹ לְהוֹלִיכָן, וּמְקַדְּשִׁין אוֹתָן בְּחִנָּם, וּמַזֶּה מֵהֶן הַמַּזֶּה בְּחִנָּם.
הָיָה הַמְקַדֵּשׁ אוֹ הַמַּזֶּה זָקֵן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו, וּבָא הַטָּמֵא וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַהֲלֹךְ עִמּוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק לְקַדֵּשׁ אוֹ לְהַזּוֹת – הֲרֵי זֶה מַרְכִּיבוֹ עַל הַחֲמוֹר, וְנוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁבָּטֵל מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁבִּטְּלוֹ מִמֶּנָּה.
וְכֵן אִם הָיָה כֹּהֵן, וְהָיָה מִתְטַמֵּא בְּטֻמְאָה הַמּוֹנַעַת אוֹתוֹ מִלֶּאֱכֹל תְּרוּמָתוֹ בְּעֵת שֶׁיֵּלֵךְ עִמּוֹ לְהַזּוֹת אוֹ לְקַדֵּשׁ – הֲרֵי זֶה מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וְסָכוֹ. וְאִם בִּטְּלוֹ מִמְּלָאכָה – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה. שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵינָן שָׂכָר שֶׁנִּשְׂתַּכֵּר בַּקִּדּוּשׁ אוֹ בַּהַזָּאָה, שֶׁהֲרֵי לֹא הִרְוִיחַ כְּלוּם, וְלֹא נָטַל אֶלָּא כְּנֶגֶד מַה שֶּׁהִפְסִיד.
ב. כְּמֵי הַמְּעָרָה. הפסולים לחטאת שהרי אינם מים חיים. כְּאֵפֶר מִקְלֶה. אפר שרפה שלא מן הפרה שפסול לחטאת.
וְנוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל. מעריכים כמה רוצה אדם שלא יעבוד בעבודה שהוא עוסק ומשתכר בה, ויעסוק במלאכה קלה כזו ששכרה מועט, ולפי זה משלם לו. והדבר תלוי בכובד מלאכתו ובריבוי שכרה (פה"מ בכורות ד,ו).
בְּטֻמְאָה הַמּוֹנַעַת אוֹתוֹ מִלֶּאֱכֹל תְּרוּמָתוֹ. שאסור לכהן טמא לאכול תרומה (הלכות תרומות ז,א), ואף לא לסוך בשמן של תרומה, שהסיכה כשתייה (שם יא,א). הֲרֵי זֶה מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וְסָכוֹ. במקום התרומה שמנע ממנו אכילתה וסיכתה.
ג. הַמְמַלֵּא בְּאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיָדוֹ הָאַחֶרֶת, אוֹ הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְאַחֵר, אוֹ שֶׁמִּלֵּא לִשְׁנַיִם כְּאַחַת – שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין, שֶׁהַמִּלּוּי מְלָאכָה, וְנִמְצָא כָּל מִלּוּי מִשְּׁנֵיהֶם כְּאִלּוּ עָשָׂה עִמּוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת, וּכְבָר הוֹדַעְנוּ שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בַּמִּלּוּי, בֵּין שֶׁמִּלֵּא לְעַצְמוֹ בֵּין שֶׁמִּלֵּא לַאֲחֵרִים.
ג. בְּאַחַת יָדוֹ. ביד אחת. וּכְבָר הוֹדַעְנוּ שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בַּמִּלּוּי. לעיל ה"א.
ד. הַמְמַלֵּא לַאֲחֵרִים, אֲפִלּוּ מִלֵּא אֶלֶף חָבִיּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ לְאֶלֶף בְּנֵי אָדָם – כֻּלָּם כְּשֵׁרִים, וְכָל אֶחָד מֵהֶן נוֹטֵל הַמַּיִם שֶׁלּוֹ וּמְקַדְּשָׁן. מִלֵּא לְעַצְמוֹ חָבִית אַחַר חָבִית: אִם נִתְכַּוֵּן לְקַבֵּץ כָּל הֶחָבִיּוֹת לִכְלִי אֶחָד וּלְהַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֶת הָאֵפֶר וּמְקַדְּשָׁן כֻּלָּן קִדּוּשׁ אֶחָד – כֻּלָּם כְּשֵׁרִים, שֶׁהַכֹּל מִלּוּי אֶחָד הוּא.
אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְקַדֵּשׁ כָּל חָבִית וְחָבִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ – כֻּלָּם פְּסוּלִים חוּץ מִן הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהָרִאשׁוֹנָה נִפְסֶלֶת בַּמְּלָאכָה שֶׁעָשָׂה קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ, וְהוּא מִלּוּי הַשְּׁנִיָּה, וְכֵן הַשְּׁנִיָּה נִפְסֶלֶת בְּמִלּוּי הַשְּׁלִישִׁית, וְאֵין כָּשֵׁר אֶלָּא אַחֲרוֹנָה.
ד. הַמְמַלֵּא לַאֲחֵרִים… כֻּלָּם כְּשֵׁרִים. שמים שנתמלאו כהלכתם עבור אחרים ולאחר מכן עשה הממלא מלאכה קודם שיתן את האפר, כשרים (לקמן ח,ה). שֶׁהַכֹּל מִלּוּי אֶחָד הוּא. ונחשב כמי ששאב פעם אחת.
וְאֵין כָּשֵׁר אֶלָּא אַחֲרוֹנָה. מכיוון שלא עשה שום מלאכה אחרי שמילאה.
ה. חֲמִשָּׁה שֶׁמִּלְּאוּ חָמֵשׁ חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁם חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁים, שֶׁיַּשְׁלִיךְ הָאֵפֶר עַל כָּל אַחַת וְאַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְנִמְלְכוּ לְעַרְבָם וּלְקַדְּשָׁם כֻּלָּם קִדּוּשׁ אֶחָד, אוֹ שֶׁמִּלְּאוּם לְקַדְּשָׁם קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁם חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין – כֻּלָּם כְּשֵׁרִים, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְעַסֵּק הַמְמַלֵּא בְּמִלּוּי אַחֵר.
אֲבָל הַיָּחִיד שֶׁמִּלֵּא חָמֵשׁ חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁם חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁם קִדּוּשׁ אֶחָד – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא אַחֲרוֹן. מִלְּאָן לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁם חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זוֹ שֶׁקִּדֵּשׁ בַּתְּחִלָּה.
וְכֵן אִם אָמַר לְאַחֵר: 'קַדֵּשׁ לְךָ אֶת אֵלּוּ' – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זוֹ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה מֵהֶן בַּתְּחִלָּה. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'קַדֵּשׁ לִי אֶת אֵלּוּ' – הֲרֵי כֻּלָּם כְּשֵׁרִים, שֶׁהֲרֵי לְקִדּוּשׁ אֶחָד מִלְּאָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְלַךְ לְקַדְּשָׁם חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁים, הֲרֵי לֹא קִדֵּשׁ הוּא, אֶלָּא אַחֵר קִדֵּשׁ לוֹ.
ה. וְנִמְלְכוּ. התחרטו ושינו את דעתם. שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְעַסֵּק הַמְמַלֵּא בְּמִלּוּי אַחֵר. כל אחד מהממלאים היה עסוק במילוי אחד בלבד ולא עשה מלאכה אחרת עד שנתקדש.
אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְנִמְלַךְ… אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא אַחֲרוֹן. מכיוון שבעת המילוי הייתה דעתו לחמישה קידושים, וכל אחת מהחביות כבר נפסלה במילוי החבית שאחריה. מִלְּאָן לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד… אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זוֹ שֶׁקִּדֵּשׁ בַּתְּחִלָּה. ושאר המים שבחביות פסולים מכיוון שהקידוש של החבית הראשונה נחשב למלאכה ופוסלת את המים שבשאר החביות (ר"ש ורא"ש פרה ז,א).
אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זוֹ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה מֵהֶן בַּתְּחִלָּה. שכיוון שאמר 'קדש לך' נכנסו המים לרשות חברו ודינו כדין הממלא (ראה לקמן ח,ב). הֲרֵי כֻּלָּם כְּשֵׁרִים. שכיוון שאמר 'קדש לי' אין חבירו נכנס במקומו והמים לא נפסלו לא במילוי ולא בקידוש, כפי שמבאר. הֲרֵי לֹא קִדֵּשׁ הוּא אֶלָּא אַחֵר קִדֵּשׁ לוֹ. ואין חבירו פוסל את המים שאינם שלו (ראה לקמן ח,ג).
ו. הָרוֹצֶה לְמַלֹּאות מַיִם לְקַדְּשָׁן וּמַיִם אֲחֵרִים לִצְרָכָיו – מְמַלֵּא אֶת שֶׁל צְרָכָיו תְּחִלָּה וְקוֹשְׁרָן וְטוֹעֲנָן לַאֲחוֹרָיו, וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַסֵּק בִּמְלָאכָה אַחַר הַמִּלּוּי, וְנוֹתְנָן לְפָנָיו וְהוֹלֵךְ.
ו. וְנוֹתְנָן לְפָנָיו וְהוֹלֵךְ. אך לא יתן את המים שרוצה לקדשן מאחוריו, כמבואר לקמן י,ד.
ז. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ, וְהִגְבִּיהוּ זֶה עַל זֶה, וְנָטַל זֶה לָזֶה קוֹץ מִיָּדוֹ אוֹ מִגּוּפוֹ בִּשְׁעַת מִלּוּי: אִם מִלְּאוּ שְׁנֵיהֶם לְקִדּוּשׁ אֶחָד – הַמַּיִם כְּשֵׁרִים; וְאִם מִלְּאוּ לְקַדֵּשׁ כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ – זֶה שֶׁהִגְבִּיהַּ אוֹ הוֹצִיא אֶת הַקּוֹץ, פָּסַל מֵימָיו.
ז. וְהִגְבִּיהוּ זֶה עַל זֶה. סייעו זה לזה להגביה את החבית על הכתף. אִם מִלְּאוּ שְׁנֵיהֶם לְקִדּוּשׁ אֶחָד הַמַּיִם כְּשֵׁרִים. מפני שפעולות אלו מצרכי המילוי הן, ושניהם ממלאים לאותו הקידוש. זֶה שֶׁהִגְבִּיהַּ אוֹ הוֹצִיא אֶת הַקּוֹץ פָּסַל מֵימָיו. שעשה מלאכה שלא לצורך המילוי שלו.
ח. הַשּׁוֹאֵל חֶבֶל לְמַלֹּאות בּוֹ, וּמִלֵּא, וְנָטַל הַחֶבֶל בְּיָדוֹ וּמֵימָיו עַל כְּתֵפוֹ, וּפָגַע בַּבְּעָלִים בְּדַרְכּוֹ וְנָתַן לָהֶם אֶת הַחֶבֶל כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ – כְּשֵׁרִים. וְאִם יָצָא מִן הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהוֹלִיךְ הַחֶבֶל לַבְּעָלִים – פָּסַל אֶת הַמַּיִם.
ח. לְמַלֹּאות בּוֹ. לתלות בו את הדלי כדי למלא בו מים. בְּדַרְכּוֹ. שאינו צריך לצאת מן הדרך לקראתו. כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ. תוך כדי הליכה, מבלי לעצור (ראה לקמן ח,א). פָּסַל אֶת הַמַּיִם. שהליכה שלא לצורך נחשבת כמלאכה.
ט. מִי שֶׁהָיָה מְמַלֵּא וּמַשְׁלִיךְ הַחֶבֶל שֶׁמִּלֵּא בּוֹ עַל הָאָרֶץ, וְאַחַר שֶׁמִּלֵּא חָזַר וְקִבֵּץ הַחֶבֶל עַל יָדוֹ – פָּסַל הַמַּיִם. וְאִם הָיָה דּוֹלֶה וּמְקַבֵּץ לְתוֹךְ יָדוֹ, דּוֹלֶה וּמְקַבֵּץ – הַמַּיִם כְּשֵׁרִים.
ט. פָּסַל הַמַּיִם. משום מלאכה. וְאִם הָיָה דּוֹלֶה וּמְקַבֵּץ לְתוֹךְ יָדוֹ וכו'. שכורך את החבל על ידו תוך כדי העלאת הדלי.
י. הַמְמַלֵּא וְנָתַן לֶחָבִית עַד שֶׁיְּמַלֵּא אוֹתָהּ מַיִם, וְהִצְנִיעַ אֶת הֶחָבִית שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְמַלֵּא, אוֹ שֶׁכְּפָיָהּ עַל פִּיהָ עַל מְנַת לְנַגְּבָהּ וּלְמַלֹּאות בָּהּ – כָּשֵׁר, שֶׁזֶּה מִצֹּרֶךְ הַמִּלּוּי הוּא. אֲבָל אִם הִצְנִיעָהּ אוֹ נִגְּבָהּ כְּדֵי לְהוֹלִיךְ בָּהּ אֶת הַקִּדּוּשׁ – פָּסוּל, שֶׁהֲרֵי עָשָׂה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ הַמִּלּוּי.
וְכֵן הַמְמַלֵּא וְנוֹתֵן לַשֹּׁקֶת, וּפִנָּה חֲרָסִים מִן הַשֹּׁקֶת בִּשְׁעַת מִלּוּי: אִם בִּשְׁבִיל שֶׁתַּחֲזִיק מַיִם רַבִּים – כְּשֵׁרִים, שֶׁהֲרֵי זֶה צֹרֶךְ הַמִּלּוּי; וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַחֲרָסִים מְעַכְּבִין אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹלֵף אֶת הַמַּיִם שֶׁמִּלֵּא בַּשֹּׁקֶת – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִים.
י. הַמְמַלֵּא וְנָתַן לֶחָבִית עַד שֶׁיְּמַלֵּא אוֹתָהּ מַיִם. ממלא את המים בכלי קטן ושופך אותם לחבית, וכך עושה כמה פעמים עד שמתמלאת החבית. וְהִצְנִיעַ אֶת הֶחָבִית שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְמַלֵּא. בזמן עיסוקו במילוי העביר את החבית למקום המשתמר. אוֹ שֶׁכְּפָיָהּ עַל פִּיהָ עַל מְנַת לְנַגְּבָהּ וּלְמַלֹּאות בָּהּ. לאחר שמילא את המים בכלי הקטן, הפך את החבית כדי שתתייבש ויוכל לתת בה מים לחטאת (ראה לקמן ט,ח). לְהוֹלִיךְ בָּהּ אֶת הַקִּדּוּשׁ. את אפר הפרה או את המים לאחר שהוקדשו.
וְנוֹתֵן לַשֹּׁקֶת. שאינה מחוברת לקרקע. שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַחֲרָסִים מְעַכְּבִין אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹלֵף אֶת הַמַּיִם. שלא יפריעו בעת שירצה להעביר את המים לכלי אחר.
יא. הַמְמַלֵּא דְּלִי לִשְׁתּוֹת, וְנִמְלַךְ וְחָשַׁב עָלָיו לְמֵי חַטָּאת: אִם עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַדְּלִי לַמַּיִם חָשַׁב – מְעָרֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב; וְאִם מִשֶּׁהִגִּיעַ הַדְּלִי לַמַּיִם חָשַׁב – מְעָרֶה וְצָרִיךְ לְנַגֵּב, וְאַחַר כָּךְ יְמַלֵּא בּוֹ לַחַטָּאת. שִׁלְשֵׁל הַדְּלִי וְנִפְסַק הַחֶבֶל מִיָּדוֹ: אִם עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַמַּיִם חָשַׁב עָלָיו – מְעָרֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב; עוֹדֵהוּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְחָשַׁב עָלָיו לְמֵי חַטָּאת – מְעָרֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב.
מַיִם שֶׁמִּלְּאָן לְמֵי חַטָּאת, וְאַחַר שֶׁנִּתְמַלְּאוּ חָשַׁב עֲלֵיהֶן לִשְׁתּוֹתָן – כְּשֶׁיַּטֶּה אֶת הַכְּלִי לִשְׁתּוֹת, פָּסַל הַמַּיִם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁתָה מֵהֶן כְּלוּם.
יא. אִם עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַדְּלִי לַמַּיִם חָשַׁב. למלאו למי חטאת. מְעָרֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. שפך את המים שנתמלאו בדלי, שהממלא את המים צריך שיכוון לשם חטאת (לקמן ט,ב), והואיל ותחילת כוונתו הייתה לשתות את המים הם אינם כשרים לחטאת. אך מכיוון שהמילוי עצמו נעשה לשם חטאת, אין דין המים כדין מים שאינם ראויים לקדש הטעונים ניגוב (ראה לקמן ט,ט; כס"מ). מְעָרֶה וְצָרִיךְ לְנַגֵּב. מכיוון שהמים לא נתמלאו לחטאת, אין הם ראויים לקידוש וטעונים ניגוב. שִׁלְשֵׁל הַדְּלִי. בכוונה לשתות. וְנִפְסַק הַחֶבֶל מִיָּדוֹ. ונמלך וחשב עליו למי חטאת. עוֹדֵהוּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְחָשַׁב עָלָיו לְמֵי חַטָּאת מְעָרֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. המפרשים התקשו בביאור בבא זו ורובם הגיהו כאן: "מערה וצריך לנגב", ופירושו כמו ברישא (כס"מ ועוד; וראה מרכה"מ ורמב"ם לעם שקיימו את הגרסה שבפנים).
פָּסַל הַמַּיִם. שהטיית הכלי נחשבת כמלאכה הפוסלת את המים.

תקציר הפרק 

פרק ז' הלכות פרה אדומה🐄

הדברים הפוסלים בשעת מילוי המים

הרבה פרטים בפרק וכלל אחד:

במשך מילוי המים בכלי ועד הקידוש (פיזור האפר במים) אין לעשות כל מלאכה אחרת. ואם חשב -פסל.
אין ליטול שכר על הקידוש וההזיה. והעושה כן, פסל.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פרה אדומה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מים שנתנו בהם אפר האם נפסלים במלאכה?

2.האם מזה מי חטאת יכול לקבל שכר לפי שעה?

3.האם מי חטאת נפסלים במחשבה בלבד?

 

תשובות

1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן