פרק ז', הלכות קרבן פסח, ספר קרבנות
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. רַבִּים שֶׁהָיוּ טְמֵאֵי מֵת בְּפֶסַח רִאשׁוֹן: אִם הָיוּ מִעוּט הַקָּהָל – הֲרֵי אֵלּוּ נִדְחִין לְפֶסַח שֵׁנִי כִּשְׁאָר הַטְּמֵאִים; אֲבָל אִם הָיוּ רֹב הַקָּהָל טְמֵאֵי מֵת, אוֹ שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים אוֹ כְּלֵי שָׁרֵת טְמֵאִין טֻמְאַת מֵת – אֵינָן נִדְחִין, אֶלָּא יַקְרִיבוּ כֻּלָּם הַפֶּסַח בְּטֻמְאָה, הַטְּמֵאִים עִם הַטְּהוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי אֲנָשִׁים" וכו' (במדבר ט,ו) – יְחִידִים נִדְחִין, וְאֵין הַצִּבּוּר נִדְחֶה. וְדָבָר זֶה בְּטֻמְאַת מֵת בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּבִיאַת הַמִּקְדָּשׁ.
א. מִעוּט הַקָּהָל. המיעוט מכלל עושי הפסח (לאופן הבדיקה אם מדובר ברוב או מיעוט ראה לקמן ה"ו). הֲרֵי אֵלּוּ נִדְחִין לְפֶסַח שֵׁנִי כִּשְׁאָר הַטְּמֵאִים. שאף שמדובר באנשים רבים דינם כדין אדם יחיד שנדחה לפסח שני (לעיל ה,א). כְּלֵי שָׁרֵת. הכלים שמשתמשים בהם להקרבה. וַיְהִי אֲנָשִׁים וכו'. המשך הפסוק: "אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא…". לגבי מקרה זה נתחדש דין פסח שני, ומן המילה 'אנשים' יש לדייק כי דווקא אנשים פרטיים נדחים, אך לא הציבור. בְּטֻמְאַת מֵת בִּלְבַד. שהיא בלבד נדחית במקדש, בקרבנות שקבוע להם זמן. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּבִיאַת הַמִּקְדָּשׁ. ד,ט, ד,יב.
ב. הָיוּ הַקָּהָל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאֵי מֵת – כֻּלָּן עוֹשִׂין בָּרִאשׁוֹן, וְהַטְּהוֹרִים עוֹשִׂין לְעַצְמָן בְּטָהֳרָה, וְהַטְּמֵאִים עוֹשִׂין לְעַצְמָן בְּטֻמְאָה וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּטֻמְאָה. וְאִם הָיוּ טְמֵאֵי מֵת עוֹדְפִין עַל הַטְּהוֹרִין אֲפִלּוּ אֶחָד – יַעֲשׂוּ כֻּלָּם בְּטֻמְאָה.
ב. הָיוּ הַקָּהָל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאֵי מֵת. שנחלקו בדיוק חצי חצי. כֻּלָּן עוֹשִׂין בָּרִאשׁוֹן וכו'. שכל מחצית נחשבת כרוב הקהל, ועושה לעצמה (בבלי פסחים עט,א). וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּטֻמְאָה. מותרים לאכול את הפסח בטומאתם, שמעיקרו בא לאכילה (לקמן ה"ח). אֲפִלּוּ אֶחָד. מרובים מהטהורים אפילו בהפרש של אדם אחד. יַעֲשׂוּ כֻּלָּם בְּטֻמְאָה. אף הטהורים, שאינם צריכים להקפיד על טהרת הבשר והכהנים.
ג. הָיוּ הָאֲנָשִׁים מֶחֱצָה טְמֵאֵי מֵת וּמֶחֱצָה טְהוֹרִין, וּבִזְמַן שֶׁאַתָּה מוֹנֶה הַנָּשִׁים בִּכְלַל הָאֲנָשִׁים יִהְיוּ הָרֹב טְהוֹרִין – הַטְּהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, וְהַטְּמֵאִים אֵינָן עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי: אֵין עוֹשִׂין רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִעוּט, וְאֵין עוֹשִׂין שֵׁנִי, שֶׁהַנָּשִׁים בַּשֵּׁנִי רְשׁוּת, וְנִמְצְאוּ הַטְּמֵאִין מֶחֱצָה, וְאֵין מֶחֱצָה עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי.
ג. וּבִזְמַן שֶׁאַתָּה מוֹנֶה הַנָּשִׁים בִּכְלַל הָאֲנָשִׁים יִהְיוּ הָרֹב טְהוֹרִין. שהנשים הטהורות היו מרובות מן הטמאות. הַטְּהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן. שהם רוב הציבור. שֶׁהַנָּשִׁים בַּשֵּׁנִי רְשׁוּת וכו'. כדלעיל ה,ח, ולכן אינן נספרות במניין הפסח השני, ונמצא שיש שם מחצית הקהל. וְאֵין מֶחֱצָה עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי. שהמחצית נידונים כרוב (לעיל ה"ב).
ד. הָיוּ רֹב הַקָּהָל זָבִין וּמְצֹרָעִין וּבוֹעֲלֵי נִדּוֹת, וּמִעוּטָן טְמֵאֵי מֵת – אוֹתָן טְמֵאֵי מֵת אֵין עוֹשִׂין בָּרִאשׁוֹן, לְפִי שֶׁהֵן מִעוּט, וְאֵינָן עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי, שֶׁאֵין הַיְחִידִים עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעָשׂוּ רֹב הַקָּהָל אֶת הָרִאשׁוֹן, וְכָאן הוֹאִיל וְלֹא עָשׂוּ רֹב הַקָּהָל בָּרִאשׁוֹן – לֹא יַעֲשׂוּ אֵלּוּ הַמִּעוּט הַטְּמֵאִים לְמֵת אֶת הַשֵּׁנִי.
ד. זָבִין וּמְצֹרָעִין וּבוֹעֲלֵי נִדּוֹת. טמאים בטומאות שאינן טומאת מת, ולא יכולים להיטהר באותו הערב. אוֹתָן טְמֵאֵי מֵת אֵין עוֹשִׂין בָּרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁהֵן מִעוּט. שאין הטמאים בטומאות אחרות מצטרפים לרוב טמאים. וְכָאן הוֹאִיל וְלֹא עָשׂוּ. שהרי הרוב היו טמאים בטומאות שונות.
ה. הָיוּ רֹב הַקָּהָל טְמֵאֵי מֵת, וּמִעוּט זָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – טְמֵאֵי מֵת עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, וְהַזָּבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינָן עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי: אֵינָם עוֹשִׂין בָּרִאשׁוֹן, שֶׁאֵין נִדְחֵית בַּצִּבּוּר אֶלָּא טֻמְאַת הַמֵּת בִּלְבַד, וְאֵינָן עוֹשִׂין בַּשֵּׁנִי, שֶׁאֵין עוֹשִׂין פֶּסַח שֵׁנִי אֶלָּא אִם בָּא הָרִאשׁוֹן בְּטָהֳרָה, אֲבָל אִם נַעֲשָׂה רִאשׁוֹן בְּטֻמְאָה – אֵין שָׁם פֶּסַח שֵׁנִי.
ה. טְמֵאֵי מֵת עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן. כדין רוב הקהל שדוחה את הטומאה. שֶׁאֵין נִדְחֵית בַּצִּבּוּר אֶלָּא טֻמְאַת הַמֵּת בִּלְבַד. כדלעיל ה"א. אֲבָל אִם נַעֲשָׂה רִאשׁוֹן בְּטֻמְאָה אֵין שָׁם פֶּסַח שֵׁנִי. שרק פסח ראשון הנעשה בטהרה דוחה את אלה שלא יכלו לעשותו לפסח שני.
ו. הָיוּ שְׁלִישׁ הַקָּהָל טְהוֹרִין, וּשְׁלִישׁ זָבִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּשְׁלִישׁ טְמֵאֵי מֵת – אוֹתָן טְמֵאֵי מֵת אֵין עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי: אֵינָן עוֹשִׂין רִאשׁוֹן, שֶׁהֲרֵי הֵן מוּעָטִין לְגַבֵּי טְהוֹרִין עִם הַזָּבִין, וּבַשֵּׁנִי לֹא יַעֲשׂוּ, שֶׁהֲרֵי מִעוּט עָשׂוּ בָּרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַפֶּסַח לֵידַע אִם רֹב הַקָּהָל טְמֵאִין אוֹ טְהוֹרִין? אֵין מְשַׁעֲרִין בְּכָל הָאוֹכְלִין, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים נִמְנִין עַל פֶּסַח אֶחָד וּמְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ בְּיַד אֶחָד לִשְׁחֹט עֲלֵיהֶן, אֶלָּא מְשַׁעֲרִין בְּכָל הַנִּכְנָסִין לָעֲזָרָה, וְעַד שֶׁהֵן מִבַּחוּץ קֹדֶם שֶׁתִּכָּנֵס כַּת הָרִאשׁוֹנָה מְשַׁעֲרִין אוֹתָן.
ו. וּבַשֵּׁנִי לֹא יַעֲשׂוּ שֶׁהֲרֵי מִעוּט עָשׂוּ בָּרִאשׁוֹן. שרק אם הרוב עשו את הראשון, השאר נדחים לפסח שני. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ד.
כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַפֶּסַח. למדוד את כמות הטהורים והטמאים. אֵין מְשַׁעֲרִין בְּכָל הָאוֹכְלִין וכו'. לא בודקים כמה מן הקהל שאמורים לאכול את הפסח טמאים או טהורים, אלא הולכים אחר מקריבי הקרבן (השווה הלכות ביאת מקדש ד,יב). וְעַד שֶׁהֵן מִבַּחוּץ קֹדֶם שֶׁתִּכָּנֵס כַּת הָרִאשׁוֹנָה מְשַׁעֲרִין אוֹתָן. שבודקים את כל העתידים להקריב, עוד לפני שיתחלקו לשלוש כתות (כדלעיל א,ט).
ז. יָחִיד שֶׁנִּטְמָא בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ – הֲרֵי זֶה יִדָּחֶה לְפֶסַח שֵׁנִי כִּשְׁאָר טְמֵאֵי מֵת. וְצִבּוּר שֶׁנִּטְמָא בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד – יַעֲשׂוּ כֻּלָּן בְּטֻמְאָה.
ז. יָחִיד שֶׁנִּטְמָא בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד. שספק אם נגע בטומאת המת. והכלל הוא שכאשר הספק התרחש ברשות היחיד מחשיבים את האדם כטמא. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות שאר אבות הטומאות טו,ח. וְצִבּוּר שֶׁנִּטְמָא בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד יַעֲשׂוּ כֻּלָּן בְּטֻמְאָה. שאין הבדל בעניין זה בין היחיד והציבור, ואף הציבור נחשבים טמאים בספק טומאה ברשות היחיד.
ח. פֶּסַח שֶׁהִקְרִיבוּהוּ בְּטֻמְאָה – הֲרֵי זֶה נֶאֱכָל כַּטָּהוֹר, שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ לֹא בָּא אֶלָּא לַאֲכִילָה. וְאֵינוֹ נֶאֱכָל לְכָל טָמֵא, אֶלָּא לִטְמֵאֵי מֵת שֶׁנִּדְחָת לָהֶן הַטֻּמְאָה הַזֹּאת, וּלְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִטְּמֵאֵי מַגַּע טֻמְאוֹת. אֲבָל הַטְּמֵאִין שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה עֲלֵיהֶן מִגּוּפָן, כְּגוֹן זָבִים וְנִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת וּמְצֹרָעִין – לֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְאִם אָכְלוּ – פְּטוּרִין. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַנֶּאֱכָל לַטְּהוֹרִין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם טֻמְאָה, וְהַנֶּאֱכָל לַטְּמֵאִין אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם טֻמְאָה. אֲפִלּוּ אָכְלוּ טְמֵאֵי הַמֵּת מִן הָאֵמוּרִין שֶׁלָּהֶן – פְּטוּרִין.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַפֶּסַח יֵאָכֵל בְּטֻמְאָה? בְּשֶׁנִּטְמְאוּ הַצִּבּוּר קֹדֶם זְרִיקַת הַדָּם. אֲבָל אִם נִטְמְאוּ לְאַחַר זְרִיקַת הַדָּם – לֹא יֵאָכֵל.
ח. פֶּסַח שֶׁהִקְרִיבוּהוּ בְּטֻמְאָה הֲרֵי זֶה נֶאֱכָל כַּטָּהוֹר. אוכלים את בשרו כשם שאוכלים את הפסח הטהור. וזאת בניגוד לקרבנות אחרים הבאים בטומאה, שרק הקרבתם דוחה את הטומאה אך לא האכילה, ובשרם נשרף (הלכות ביאת המקדש ד,יא). שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ לֹא בָּא אֶלָּא לַאֲכִילָה. שעיקרו של הפסח הוא אכילתו, ולכן הותרה אכילתו בטומאה כשקרב בטומאה. וּלְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִטְּמֵאֵי מַגַּע טֻמְאוֹת. לטמאים הדומים בטומאתם לטמאי מת, בכך שנטמאו בדבר שאינו מגופם (כגון טמא שרץ או מגע הזב). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ. מסורת חכמים בפרשנות הפסוקים (ראה בבלי פסחים צה,ב). אֲפִלּוּ אָכְלוּ טְמֵאֵי הַמֵּת מִן הָאֵמוּרִין שֶׁלָּהֶן פְּטוּרִין. אף שהאמורים (חלקי הקרבן הקרבים למזבח), אסורים באכילה לכל אדם (הלכות מעשה הקרבנות יא,ג), וטמא שאכלן חייב כרת (הלכות פסולי המוקדשין יח,יח), כאן פטור מן הכרת על הטומאה משום שהותר לעשותו בטומאה.
אֲבָל אִם נִטְמְאוּ לְאַחַר זְרִיקַת הַדָּם לֹא יֵאָכֵל. אסור לאכלו בטומאה, שהרי פסח זה נעשה בטהרה ודינו להיאכל בטהרה, שאכילת הפסח בטומאה לא הותרה כשלעצמה, אלא רק בפסח שעיקר עשייתו בטומאה.
ט. שְׁחָטוּהוּ בְּטָהֳרָה, וְנִטְמְאוּ רֹב הַצִּבּוּר קֹדֶם זְרִיקָה – זוֹרֵק אֶת הַדָּם, וְהַפֶּסַח לֹא יֵאָכֵל, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטָּמְאוּ אַחַר זְרִיקָה בְּשָׁנָה אַחֶרֶת וְיֹאכְלוּהוּ בְּטֻמְאָה.
הָיוּ כְּלֵי שָׁרֵת טְמֵאִים בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, הוֹאִיל וְאֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמְּטַמְּאִין אֶת הַבָּשָׂר – לֹא יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ אֶלָּא הַטְּהוֹרִים, וְיֵאָכֵל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָמֵא; מוּטָב שֶׁיֵּאָכֵל בְּטֻמְאַת בָּשָׂר שֶׁהִיא בְּלָאו, וְלֹא יֹאכְלוּהוּ טְמֵאֵי הַגּוּף שֶׁהֵן בְּכָרֵת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.
ט. וְהַפֶּסַח לֹא יֵאָכֵל גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטָּמְאוּ אַחַר זְרִיקָה בְּשָׁנָה אַחֶרֶת וְיֹאכְלוּהוּ בְּטֻמְאָה. אף שמן הדין היה מותר לאכלו בטומאה, שהרי נזרק הדם כשהיו הרוב טמאים, בכל זאת אסרו זאת משום חשש לבלבול בשנים הבאות.
טְמֵאִים בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הוֹאִיל וְאֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם. שכלי שנטמא באב הטומאה (כגון שרץ) מטמא אוכל ומשקה בלבד. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות טומאת מת ה,ז. לֹא יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ אֶלָּא הַטְּהוֹרִים וכו'. אין מתירים לטמאים להקריב קרבן פסח, ואף שגם הטהורים שיקריבו יצטרכו בסופו של דבר לאכול בשר טמא. מוּטָב שֶׁיֵּאָכֵל בְּטֻמְאַת בָּשָׂר שֶׁהִיא בְּלָאו וְלֹא יֹאכְלוּהוּ טְמֵאֵי הַגּוּף שֶׁהֵן בְּכָרֵת. שהאיסור לאכול בשר טמא קל יותר מאכילת בשר בטומאת הגוף. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. יח,יב-יג.

תקציר הפרק 

פרק ז' הלכות קרבן פסח

טומאה בציבור

הכללים:
🔹פסח ראשון -קרב ונאכל בטומאת מת רק אם רוב הציבור טמאי מת, או מחציתם.
🔹פסח שני -קרב רק אם אלו מיעוט, ורוב הציבור הקריבו בראשון בטהרה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות קרבן פסח ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.גם כשהקהל טהור יש מצב שנדחים לפסח שני?

2.חצי טהורים וחצי טמאים-עדיף לדחות לשני שרובם יהיו בטהרה?

3.פסח שנעשה בטומאה-מותר לכל הטמאים לאכול ממנו?

תשובות
1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן