פרק ז', הלכות שאלה ופקדון, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חוֹסְרִין וּמִתְמַעֲטִין וְהוֹלְכִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁחָסְרוּ חֶסְרוֹן הָרָאוּי לָהֶן בְּכָל שָׁנָה. אֲבָל אִם חָסְרוּ יָתֵר מִכְּדֵי חֶסְרוֹנָן – מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין, מִפְּנֵי הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. וּכְשֶׁהוּא מוֹכְרָן – יִמְכֹּר לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה, שֶׁמָּא עָשׂוּ אוֹתָן הַבְּעָלִים תְּרוּמָה אוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת.
א. הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חוֹסְרִין וּמִתְמַעֲטִין וְהוֹלְכִין. שאדם מעדיף מעט משלו מאשר הרבה משל אחרים (בבלי בבא מציעא לח,א). חֶסְרוֹן הָרָאוּי לָהֶן בְּכָל שָׁנָה. ראה לעיל ה,ה. מִפְּנֵי הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. שיש בכך מצוות השבת אבדה לבעלים. בִּדְמֵי תְּרוּמָה. במחיר של פירות תרומה, שמחירם נמוך יותר מפירות רגילים. שֶׁמָּא עָשׂוּ אוֹתָן הַבְּעָלִים תְּרוּמָה אוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת. שמא הפירות שהפקיד היו טבל, והיו אצל המפקיד פירות טבל מאותו סוג, וכדי לאכלם הגדיר את הפירות שהפקיד כתרומה על הפירות שברשותו.
ב. הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ, יַיִן וְהֶחֱמִיץ, דְּבַשׁ וְנִפְסַד – עוֹשֶׂה תַּקָּנָה לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן וּמוֹכְרָן לוֹ בְּבֵית דִּין; אַף עַל פִּי שֶׁעָמְדוּ בְּהֶפְסֵדָן וְאֵין הַהֶפְסֵד פּוֹשֶׂה בָּהֶן, הֲרֵי הַקַּנְקַנִּים וְהַכֵּלִים מוֹסִיפִין הֶפְסֵד.
ב. תַּקָּנָה לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן. פעולה לטובת המפקיד. פּוֹשֶׂה. מתפשט. הֲרֵי הַקַּנְקַנִּים וְהַכֵּלִים מוֹסִיפִין הֶפְסֵד. ככל ששוהים בכלים יותר זמן לאחר שהתקלקלו, נגרם לכלים קלקול גדול יותר.
ג. הַמַּפְקִיד חָמֵץ אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְהִגִּיעַ הַפֶּסַח – הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ, עַד שָׁעָה חֲמִישִׁית מִיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר, יוֹצֵא וּמוֹכְרוֹ בַּשּׁוּק לִשְׁעָתוֹ מִשּׁוּם הָשֵׁב אֲבֵדָה. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַפִּקְדוֹנוֹת שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיּוּזְלוּ בִּזְמַן פְּלוֹנִי אוֹ יֶאֱנֹס אוֹתָם הַמֶּלֶךְ, שֶׁמָּא יָבֹאוּ בַּעֲלֵיהֶן מִקֹּדֶם וְיִטְּלוּ מָמוֹנָם.
ג. עַד שָׁעָה חֲמִישִׁית מִיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. שעה חמישית בבוקר יד בניסן, שאז החמץ אסור באכילה אבל מותר בהנאה, ולכן יכול למכרו לגוי. יוֹצֵא וּמוֹכְרוֹ בַּשּׁוּק לִשְׁעָתוֹ. צריך למכור את החמץ מיד (וכך מתפרשת לשון זו במקומות נוספים – ראה יד"פ). שאם ימתין עד תחילת השעה השישית ייאסר החמץ בהנאה מדברי חכמים, ואי אפשר יהיה למכרו (הלכות חמץ ומצה א,ט).
ד. הַמַּפְקִיד סֵפֶר תּוֹרָה אֵצֶל חֲבֵרוֹ – גּוֹלְלוֹ אֶחָד לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם כְּשֶׁהוּא גּוֹלְלוֹ פְּתָחוֹ וְקָרָא בּוֹ – מֻתָּר, אֲבָל לֹא יִפְתַּח בִּגְלַל עַצְמוֹ וְיִקְרָא. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַסְּפָרִים. וְאִם פָּתַח וְקָרָא בִּגְלַל עַצְמוֹ – הֲרֵי שָׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן, וְנִתְחַיֵּב בָּאֳנָסָיו.
הִפְקִיד כְּסוּת שֶׁל צֶמֶר – מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בָּאֲבֵדָה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁזּוֹ חוֹבָה עָלָיו מִשּׁוּם הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפִקָּדוֹן שֶׁהָלְכוּ בְּעָלָיו לִמְדִינַת הַיָּם. אֲבָל אִם הָיוּ עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ – הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָבֵד.
ד. גּוֹלְלוֹ אֶחָד לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. כדי שלא יתעפש ויתקלקל (ואף שבהלכות גזלה ואבדה יג,יג נאמר שהמוצא ספר צריך לגלול אותו אחת לשלושים יום, בפיקדון המופקד מדעת הבעלים לא הטריחו חכמים את הנפקד לעשות כן משום שאם היה המפקיד חפץ בכך היה לו לומר זאת לשומר בפירוש – מאירי בבא מציעא כט,ב). פְּתָחוֹ וְקָרָא בּוֹ מֻתָּר. מכיוון שגללו לצורך הפיקדון התירו לו גם לקרוא בו תוך כדי. בִּגְלַל עַצְמוֹ. לצורך עצמו. הֲרֵי שָׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן וְנִתְחַיֵּב בָּאֳנָסָיו. לעיל ד,א.
כְּסוּת. בגד. כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בָּאֲבֵדָה וכו'. ראה הלכות גזלה ואבדה יג,יא-יג, ושם פורטו דרכי הטיפול של חפצים שונים שאבדו.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים וכו'. כל ההלכות שנאמרו מתחילת הפרק עד כאן הם כשהבעלים אינם נמצאים לפנינו. אֲבָל אִם הָיוּ עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ. אלא יודיע על כך לבעלים והם יחליטו מה לעשות בו.
ה. כָּל הַמּוֹכֵר פִּקָּדוֹן עַל פִּי בֵּית דִּין – הֲרֵי זֶה מוֹכֵר לַאֲחֵרִים וְאֵינוֹ מוֹכֵר לְעַצְמוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד, וְהַדָּמִים יִהְיוּ מֻנָּחִין אֶצְלוֹ, וְיֵשׁ לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. לְפִיכָךְ הֲרֵי הוּא עֲלֵיהֶן שׁוֹמֵר שָׂכָר, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן.
ה. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. שיאמרו שמכר לעצמו בזול. וְיֵשׁ לוֹ. הוא רשאי. הֲרֵי הוּא עֲלֵיהֶן שׁוֹמֵר שָׂכָר אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. שעצם הרשות להשתמש היא תמורה לשמירתו.
ו. הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי אוֹ הַחֶנְוָנִי: אִם הָיוּ צְרוּרִין וַחֲתוּמִין אוֹ קְשׁוּרִין קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה – הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן; וְאִם אֵינָן חֲתוּמִין וְלֹא קְשׁוּרִין קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן צְרוּרִין – יֵשׁ לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן.
לְפִיכָךְ הוּא נַעֲשֶׂה עֲלֵיהֶן שׁוֹמֵר שָׂכָר, וְאִם אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. נֶאֶנְסוּ, כְּגוֹן שֶׁאָבְדוּ בְּלִסְטֵיס מְזֻיָּן – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
ו. אִם הָיוּ צְרוּרִין. מכונסים בארנק וכדומה. וַחֲתוּמִין. הוטבע חותם בפי הצרור לוודא שלא נפתח. קְשׁוּרִין קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה. קשר שונה מהרגיל, כדי שיוכל המפקיד לדעת אם התירו אותו. הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. החותם או הקשר מוכיחים שאינו רוצה שיפתחו את הצרור. יֵשׁ לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. מכיוון שדרכם של חנווני ושולחני להשתמש במעות, מן הסתם שהמפקיד מסכים שישתמשו בהן, אלא אם יש הוכחה לכך שאינו מסכים.
לְפִיכָךְ. מכיוון שיש לו רשות להשתמש בהן. בְּלֵסְטִיס מְזֻיָּן. שודד חמוש.
ז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. אֲבָל אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן – נִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָן כְּכָל מִלְוָה שֶׁבָּעוֹלָם, עַד שֶׁיַּחֲזִירֵן לַבְּעָלִים.
ז. נִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָן כְּכָל מִלְוָה שֶׁבָּעוֹלָם וכו'. מכיוון שהמעות אינן נשארות בידו, אין דינו כשומר אלא כלווה שחייב באחריות בכל מקרה עד שישיב את ההלוואה.
ח. הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, בֵּין צְרוּרִין בֵּין מֻתָּרִין – הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. לְפִיכָךְ, אִם אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ – אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן; וְהוּא שֶׁיִּטְמְנֵם בַּקַּרְקַע, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ח. הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת… הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. מכיוון שאינו עוסק בכסף, מסתבר שבעל המעות הפקידן על דעת שלא ישתמש בהן. וְהוּא שֶׁיִּטְמְנֵם בַּקַּרְקַע. שזו דרך שמירתן. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ד,ד.
ט. הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ, בֵּין שֶׁיִּחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם בֵּין שֶׁלֹּא יִחֲדוּ לָהּ מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ לְצָרְכּוֹ וְנִשְׁבְּרָה, בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה בֵּין אַחַר שֶׁהֶחֱזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ שֶׁיִּחֲדוּ לָהּ נִשְׁבְּרָה – חַיָּב לְשַׁלֵּם. טִלְטְלָהּ לְצָרְכָּהּ, בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִתּוֹךְ יָדוֹ בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִשֶּׁהִנִּיחָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
ט. שֶׁיִּחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם. שסיכמו מראש שתהיה מונחת במקום מסוים. וְטִלְטְלָהּ לְצָרְכּוֹ. לעשות בה שימוש מסוים בשבילו. מִתּוֹךְ יָדוֹ. בעודה בידו לפני שהניחה. חַיָּב לְשַׁלֵּם. מכיוון שטלטלה לצרכו נחשב כשולח יד בפיקדון וחייב באחריותו. טִלְטְלָהּ לְצָרְכָּהּ. כדי להגן עליה וכדומה. פָּטוּר. מכיוון שלא פשע.
י. אֵין מְקַבְּלִין פִּקְדוֹנוֹת לֹא מִן הַנָּשִׁים וְלֹא מִן הָעֲבָדִים וְלֹא מִן הַתִּינוֹקוֹת. קִבֵּל מִן הָאִשָּׁה – יַחֲזִיר לָאִשָּׁה; מֵתָה – יַחֲזִיר לְבַעְלָהּ. קִבֵּל מִן הָעֶבֶד – יַחֲזִיר לָעֶבֶד; מֵת – יַחֲזִיר לְרַבּוֹ. קִבֵּל מִן הַקָּטָן – יִקְנֶה לוֹ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ דֶּקֶל שֶׁיֹּאכַל פֵּרוֹתָיו. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ בִּשְׁעַת מִיתָתָן: 'שֶׁל פְּלוֹנִי הֵן': אִם נֶאֱמָנִין לוֹ – יַעֲשֶׂה כְּפֵרוּשָׁן; וְאִם לָאו – יַחֲזִיר לְיוֹרְשֵׁיהֶן.
י. אֵין מְקַבְּלִין פִּקְדוֹנוֹת לֹא מִן הַנָּשִׁים וְלֹא מִן הָעֲבָדִים וְלֹא מִן הַתִּינוֹקוֹת. שמן הסתם אין להם רכוש משלהם ויש לחשוש שגנבו את הדבר מן הבעל או האדון או האב. ולכן לא מקבלים מהם, שאז הם יחזירו את החפץ למקום שממנו נטלו אותו (יד רמ"ה בבא בתרא נא,ב). קִבֵּל מִן הָאִשָּׁה יַחֲזִיר לָאִשָּׁה וכו'. שעל אף החשש שאינם שלהם, ייתכן שקיבלו אותם מאדם אחר ולא גנבו אותם. קִבֵּל מִן הַקָּטָן יִקְנֶה לוֹ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה וכו'. לא יחזיר לו את הפיקדון מחשש שיאבד אותו, אלא יקנה בו נכסים לטווח ארוך עבור הקטן. אִם נֶאֱמָנִין לוֹ יַעֲשֶׂה כְּפֵרוּשָׁן וְאִם לָאו יַחֲזִיר לְיוֹרְשֵׁיהֶן. לאחר מותם נכסיהם עוברים ליורשיהם, ולכן יעשה כפי שאמרו לו רק אם דבריהם נאמנים עליו, ואם לא, ייתן את הפיקדון ליורשים. אבל בחייהם יחזיר להם והם יכולים לתת את הפיקדון למי שאומרים שהחפץ שייך לו (ר"י מיגאש בשטמ"ק בבא בתרא נב,א).
יא. הַפִּקָּדוֹן וְהָאֲבֵדָה לֹא נִתְּנוּ לְהִתָּבַע אֶלָּא בִּמְקוֹמָן. כֵּיצַד? הִפְקִיד אֶצְלוֹ בִּירוּשָׁלַיִם – אֵינוֹ יָכוֹל לְתָבְעוֹ בְּנֹב. וְאִם הֶחֱזִיר לוֹ פִּקְדוֹנוֹ בְּנֹב – מְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ. הִפְקִיד אֶצְלוֹ בַּיִּשּׁוּב, וְהֵבִיא לוֹ פִּקְדוֹנוֹ בַּמִּדְבָּר – אֵינוֹ מְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ, אֶלָּא יֹאמַר לוֹ: 'הֲרֵי הוּא בְּאַחֲרָיוּתְךָ עַד שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי בַּיִּשּׁוּב, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ בַּיִּשּׁוּב'.
יא. וְאִם הֶחֱזִיר לוֹ פִּקְדוֹנוֹ בְּנֹב מְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ. אף על פי שהמפקיד אינו יכול לתבוע במקום אחר, השומר יכול להחזיר לו במקום אחר. אֵינוֹ מְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ. אינו חייב לקבלו.
יב. הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהָלַךְ בַּעַל הַפִּקָּדוֹן לִמְדִינַת הַיָּם, וַהֲרֵי הַשּׁוֹמֵר רוֹצֶה לְפָרֵשׁ אוֹ לָצֵאת בְּשַׁיָּרָה – יֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאִם בָּא הַשּׁוֹמֵר וְהֵבִיא הַפִּקָּדוֹן לְבֵית דִּין, נִפְטַר מֵאַחֲרָיוּת שְׁמִירָתוֹ. וּדְבָרִים שֶׁל טַעַם הֵן, שֶׁאֵין אוֹסְרִין זֶה בִּמְדִינָה זוֹ מִפְּנֵי פִּקָּדוֹן שֶׁל זֶה שֶׁבָּרַח, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהוֹלִיכוֹ עִמּוֹ, שֶׁמָּא יֶאֶרְעוֹ אֹנֶס וְיִהְיֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וּבֵית דִּין מַפְקִידִין אוֹתוֹ בְּיַד נֶאֱמָן אֶצְלָם מִשּׁוּם הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים.
יב. לְפָרֵשׁ. להפליג בים. שֶׁהוֹרָה. שפסק. בְּיַד נֶאֱמָן אֶצְלָם וכו'. בידי אדם שנאמן עליהם כדי שידאג לפיקדון.

תקציר הפרק 

🤔 הפקדתי מזוודה ברכבת ירושלים, האם אני יכול לדרוש אותה בתחנת ת"א?
ארזת לבד? – זו השאלה שמקבלת פני כל נוסע בנמל התעופה. אבל לפעמים, גם כשאורזים לבד, מעדיפים להשאיר את המזוודות בנמל, כדי לצאת לסיור קצר בעיר, נטול דאגות לכבודה הכבדה. האם אדם שהפקיד מזוודה בנמל אחד יכול לדרוש אותה בנמל אחר? – הכול תלוי בנהלי הנמלים, כמובן, אבל אם מנהלי הנמלים היו מתייעצים עם הרמב"ם הוא היה אומר להם כך: "הפקדון והאבידה לא ניתנו להיתבע אלא במקומן. כיצד? הפקיד אצלו בירושלים – אינו יכול לתובעו בנוב". אכן, השומר יכול להחזיר למפקיד את הפקדון במקום שיבחר, "ואם החזיר לו פקדונו בנוב – מקבלו ממנו", גם אם הפקידו אצלו בירושלים (הלכה יא). אגב, בנוגע לשאלה שבכותרת: התשובה היא לא, ממש לא, ולו רק בגלל שבישראל אין שירות הפקדת מזוודות בתחנות הרכבת… 🚊

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שאלה ופקדון ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שומר שצריך לטוס לחו"ל, ואינו יכול השיב את הפקדון – יפקידו בבית דין?

2.לא מקבלים פקדון מאישה נשואה – שמא אינו שלה ואסור לסייע לעברה?

3.אסור לקבל פקדון קטן ואם קיבל יקנה בו דבר או יחזיר לו?

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן