א. דָּבָר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין מִתְטַמְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה וכו' יִטְמָא" (ויקרא יא,לד). וְאֵין הָאֹכֶל שֶׁנִּטְמָא מְטַמֵּא אֹכֶל אַחֵר מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא הַמַּשְׁקִין שֶׁנִּטְמְאוּ מְטַמְּאִין דָּבָר אַחֵר מִן הַתּוֹרָה.
אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים גָּזְרוּ עַל הָאֹכֶל הַטָּמֵא, שֶׁאִם נָגַע בְּאֹכֶל אַחֵר – טִמְּאָהוּ, וְכֵן אִם נָגַע הָאֹכֶל הַטָּמֵא בְּמַשְׁקִין – טְמֵאִין. וְאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא כְּלִי שֶׁנָּגַע בּוֹ לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן גָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִין שֶׁיְּטַמְּאוּ אֳכָלִים אוֹ מַשְׁקִין אוֹ כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן.
אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים גָּזְרוּ עַל הָאֹכֶל הַטָּמֵא, שֶׁאִם נָגַע בְּאֹכֶל אַחֵר – טִמְּאָהוּ, וְכֵן אִם נָגַע הָאֹכֶל הַטָּמֵא בְּמַשְׁקִין – טְמֵאִין. וְאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא כְּלִי שֶׁנָּגַע בּוֹ לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן גָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִין שֶׁיְּטַמְּאוּ אֳכָלִים אוֹ מַשְׁקִין אוֹ כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן.
ב. אֵין לְךָ וְלַד טֻמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא כֵּלִים אֶלָּא מַשְׁקִין טְמֵאִים בִּלְבַד, וְטֻמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָן הַמַּשְׁקִין טְמֵאִים מֵחֲמַת אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת, בֵּין שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ עַל מַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁיְּטַמְּאוּ כֵּלִים? גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקֵה הַזָּב, שֶׁהוּא אָב וּמְטַמֵּא כֵּלִים דִּין תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר" (ויקרא טו,ח), כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָן הַמַּשְׁקִין טְמֵאִים מֵחֲמַת אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת וכו'. שהמקור ממנו הגיעה הטומאה והתפשטה למשקים אלו הוא אב טומאה (כדלקמן ה"ה, בניגוד לטומאות שמקורם בגזרת חכמים ולא הגיעו מאב טומאה, כדלקמן ח,י). גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקֵה הַזָּב וכו'. רוקו, שכבת זרעו ומימי רגליו של הזב (וכן של שאר מטמאי משכב ומושב), שהם משקים המטמאים כלים מן התורה, ומחמתם גזרו חכמים על כל המשקים הטמאים שיטמאו כלים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מטמאי משכב ומושב א,יד-טו.
ג. כְּשֶׁגָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִין שֶׁיְּטַמְּאוּ אֶת הַכֵּלִים, גָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ מְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים מִתּוֹכָן. כֵּיצַד? אִם נָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ – נִטְמָא כֻּלּוֹ, וַהֲרֵי הוּא שֵׁנִי, וְאִם נָגְעוּ בִּשְׁאָר כֵּלִים מִתּוֹכָן – נִטְמְאוּ כֻּלָּן, וְנַעֲשׂוּ שֵׁנִי.
אֲבָל אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים בַּאֲחוֹרֵי הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ, בֵּין בִּכְלֵי חֶרֶשׂ בֵּין בִּכְלֵי שֶׁטֶף וּכְלֵי מַתָּכוֹת – נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בִּלְבַד, וַהֲרֵי אֲחוֹרָיו שֵׁנִי, וְלֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ – כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו נִטְמָא כֻּלּוֹ, וַהֲרֵי כֻּלּוֹ שֵׁנִי לַטֻּמְאָה.
אֲבָל אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים בַּאֲחוֹרֵי הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ, בֵּין בִּכְלֵי חֶרֶשׂ בֵּין בִּכְלֵי שֶׁטֶף וּכְלֵי מַתָּכוֹת – נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בִּלְבַד, וַהֲרֵי אֲחוֹרָיו שֵׁנִי, וְלֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ – כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו נִטְמָא כֻּלּוֹ, וַהֲרֵי כֻּלּוֹ שֵׁנִי לַטֻּמְאָה.
ג. אִם נָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ נִטְמָא כֻּלּוֹ. אף שלא נגעו בו כלל, שכלי חרס מקבל טומאה דרך אווירו (הלכות טומאת מת ו,ג, הלכות כלים יג,א).
שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ. בית קיבול. בִּכְלֵי שֶׁטֶף. כלי עץ ושאר כלים שיש להם טהרה במקווה (למעט כלי חרס). נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בִּלְבַד וכו'. שרק הצד החיצוני שלו נחשב טמא, אך לא הצד הפנימי שבתוכו (ראה גם הלכות כלים יג,ד). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה אֲבָל לְקֹדֶשׁ… כֻּלּוֹ שֵׁנִי לַטֻּמְאָה. שלעניין תרומה נחשב תוכו של כלי זה כטהור לגמרי ואינו מטמא אותה, אבל לקודש הוא נחשב שני לטומאה ומטמא אותו (ודין טומאת אחורי כלי זה יבואר לקמן הל' ה-ו).
שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ. בית קיבול. בִּכְלֵי שֶׁטֶף. כלי עץ ושאר כלים שיש להם טהרה במקווה (למעט כלי חרס). נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בִּלְבַד וכו'. שרק הצד החיצוני שלו נחשב טמא, אך לא הצד הפנימי שבתוכו (ראה גם הלכות כלים יג,ד). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה אֲבָל לְקֹדֶשׁ… כֻּלּוֹ שֵׁנִי לַטֻּמְאָה. שלעניין תרומה נחשב תוכו של כלי זה כטהור לגמרי ואינו מטמא אותה, אבל לקודש הוא נחשב שני לטומאה ומטמא אותו (ודין טומאת אחורי כלי זה יבואר לקמן הל' ה-ו).
ד. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהָאֳכָלִים אֵין מְטַמְּאִין כֵּלִים, וְהַמַּשְׁקִין מְטַמְּאִין. וְלָמָּה עָשׂוּ בְּטֻמְאַת מַשְׁקִין הֶכֵּר זֶה וְאָמְרוּ שֶׁהַכְּלִי שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בַּאֲחוֹרָיו לֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ לִתְרוּמָה? לְהוֹדִיעַ שֶׁטֻּמְאַת כֵּלִים אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ עַל טֻמְאָה זוֹ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים.
ד. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ עַל טֻמְאָה זוֹ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. שטומאות שהן גזרה מדברי חכמים אין שורפים עליהן תרומה וקדשים (ראה גם הלכות טומאת מת ב,ז, הלכות כלים יז,ה).
ה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁנָּגְעוּ בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע אֹכֶל בְּאָדָם אוֹ בִּכְלִי שֶׁנִּטְמָא בְּאָב – הֲרֵי אוֹתוֹ הָאֹכֶל שֵׁנִי לַטֻּמְאָה, וְאֹכֶל שֶׁנָּגַע בְּזֶה הַשֵּׁנִי נִקְרָא שְׁלִישִׁי לַטֻּמְאָה, וְאִם נָגַע הַשְּׁלִישִׁי בְּאֹכֶל רְבִיעִי הֲרֵי זֶה נִקְרָא רְבִיעִי לַטֻּמְאָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בָּאֳכָלִים. אֲבָל הַמַּשְׁקִין, אֶחָד מַשְׁקֶה שֶׁנָּגַע בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁנָּגַע בְּרִאשׁוֹן אוֹ שֶׁנָּגַע בְּשֵׁנִי – הֲרֵי אוֹתוֹ הַמַּשְׁקֶה תְּחִלָּה לַטֻּמְאָה, וּמְטַמֵּא אֶת חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ אֶת חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה, שֶׁאֵין מוֹנִין בְּמַשְׁקִין.
כֵּיצַד? יַיִן שֶׁנָּגַע בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ בְּרִאשׁוֹן אוֹ בְּשֵׁנִי – הֲרֵי יַיִן זֶה כְּרִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע יַיִן זֶה בְּשֶׁמֶן, וְשֶׁמֶן בְּחָלָב, וְחָלָב בִּדְבַשׁ, וּדְבַשׁ בְּמַיִם, וְהַמַּיִם בְּיַיִן אַחֵר, וְכֵן עַד לְעוֹלָם – כֻּלָּם רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, וּכְאִלּוּ כָּל אֶחָד מֵהֶן נִטְמָא בְּאָב תְּחִלָּה, וְכֻלָּן מְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים.
וְכֵן כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִין, וְנָגְעוּ מַשְׁקִין אֲחֵרִים בַּאֲחוֹרֵי הַכְּלִי הַטְּמֵאִים, אֲפִלּוּ הָיוּ מַשְׁקֵה חֻלִּין – נַעֲשׂוּ הַמַּשְׁקִין הָאֲחֵרִים תְּחִלָּה לַטֻּמְאָה, וּמְטַמְּאִין כֵּלִים אֲחֵרִים וְעוֹשִׂין אוֹתָן שֵׁנִי, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֵן מְטַמְּאִין אֳכָלִים וּמַשְׁקִין אֲחֵרִים.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בָּאֳכָלִים. אֲבָל הַמַּשְׁקִין, אֶחָד מַשְׁקֶה שֶׁנָּגַע בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁנָּגַע בְּרִאשׁוֹן אוֹ שֶׁנָּגַע בְּשֵׁנִי – הֲרֵי אוֹתוֹ הַמַּשְׁקֶה תְּחִלָּה לַטֻּמְאָה, וּמְטַמֵּא אֶת חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ אֶת חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה, שֶׁאֵין מוֹנִין בְּמַשְׁקִין.
כֵּיצַד? יַיִן שֶׁנָּגַע בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ בְּרִאשׁוֹן אוֹ בְּשֵׁנִי – הֲרֵי יַיִן זֶה כְּרִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע יַיִן זֶה בְּשֶׁמֶן, וְשֶׁמֶן בְּחָלָב, וְחָלָב בִּדְבַשׁ, וּדְבַשׁ בְּמַיִם, וְהַמַּיִם בְּיַיִן אַחֵר, וְכֵן עַד לְעוֹלָם – כֻּלָּם רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, וּכְאִלּוּ כָּל אֶחָד מֵהֶן נִטְמָא בְּאָב תְּחִלָּה, וְכֻלָּן מְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים.
וְכֵן כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִין, וְנָגְעוּ מַשְׁקִין אֲחֵרִים בַּאֲחוֹרֵי הַכְּלִי הַטְּמֵאִים, אֲפִלּוּ הָיוּ מַשְׁקֵה חֻלִּין – נַעֲשׂוּ הַמַּשְׁקִין הָאֲחֵרִים תְּחִלָּה לַטֻּמְאָה, וּמְטַמְּאִין כֵּלִים אֲחֵרִים וְעוֹשִׂין אוֹתָן שֵׁנִי, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֵן מְטַמְּאִין אֳכָלִים וּמַשְׁקִין אֲחֵרִים.
ה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ וכו'. הלכות טומאת מת ה,ח.
וְכֻלָּן מְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים. מדברי סופרים (כדלעיל ה"ב).
אֲפִלּוּ הָיוּ מַשְׁקֵה חֻלִּין. אף על פי שאחורי הכלי שנטמאו במשקין הם שני לטומאה (לעיל ה"ג) ואין החולין מקבלים טומאה משני לטומאה (לקמן יא,ב), לגבי המשקים גזרו שיקבלו טומאה אפילו באופן זה.
ו. אֲחוֹרֵי הַכְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין, וְנָגְעוּ אֳכָלִים בַּאֲחוֹרֵי הַכְּלִי הַטָּמֵא, אֲפִלּוּ אָכְלֵי תְּרוּמָה – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים, שֶׁהַכְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בִּלְבַד אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הָאֳכָלִים אֶלָּא לַקֹּדֶשׁ בִּלְבַד, שֶׁהַכְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו הֲרֵי זֶה טָמֵא כֻּלּוֹ לַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּלְפִיכָךְ מְטַמֵּא אָכְלֵי הַקֹּדֶשׁ.
ו. אֲפִלּוּ אָכְלֵי תְּרוּמָה הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים וכו'. אף על פי שהתרומה הנוגעת בשני לטומאה נפסלת (לקמן יא,ג), אין אחורי הכלי פוסלים אותה, כיוון שהם נחשבים שניים רק לעניין שמטמאים משקים ולעניין הקודש, אך לא לעניין אוכלים של תרומה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ג.