פרק ז', הלכות שבועות, ספר הפלאה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַתּוֹבֵעַ חֲבֵרוֹ בְּמָמוֹן שֶׁאִם הוֹדָה בּוֹ יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם, וְכָפַר וְנִשְׁבַּע, אוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ וְכָפַר – הֲרֵי זֶה הַנִּתְבָּע חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן, שֶׁבִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, אֶחָד הַנִּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ וְאֶחָד שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ אַחֵר וְכָפַר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן – חַיָּב, שֶׁכְּפִירָתוֹ אַחַר שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ כַּעֲנִיַּת אָמֵן.
א. הַתּוֹבֵעַ חֲבֵרוֹ בְּמָמוֹן. כגון שאמר לו 'תן לי פיקדון שיש לי בידך'. שֶׁאִם הוֹדָה בּוֹ יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. בשונה מקנס, כדלקמן ה"ב. וְכָפַר וְנִשְׁבַּע. הכחיש שיש בידו ממון של חברו ונשבע על כך, כגון שאמר 'שבועה שאין לך בידי'. אוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ. השביעו שישיב לו את ממונו. חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. חייב לשלם קרן וחומש ולהביא קרבן אשם (כדלעיל א,ט). שֶׁבִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן אֶחָד הַנִּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ וכו'. וזאת בשונה משבועה רגילה שאינו מתחייב בה ללא עניית אמן (כדלעיל ב,א), ובשונה משבועת העדות שאינו חייב אלא אם כן נשבע בבית דין (כדלקמן ט,א). שֶׁכְּפִירָתוֹ אַחַר שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ כַּעֲנִיַּת אָמֵן. אבל אם כפר קודם שהשביעו, ולא ענה אמן לשבועתו, אין זו כשבועה.
ב. תְּבָעוֹ בְּמָמוֹן שֶׁאִם יוֹדֶה לוֹ וְיֹאמַר 'כֵּן הַדָּבָר' לֹא יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם, כְּגוֹן שֶׁתְּבָעוֹ בִּקְנָס, שֶׁאֵין אָדָם מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ, וְכָפַר וְנִשְׁבַּע – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּטּוּי.
ב. כְּגוֹן שֶׁתְּבָעוֹ בִּקְנָס. כגון שתבעו שגנב שורו וטבחו או מכרו, שחייב לשם קנס תשלומי ארבעה וחמישה (כדלקמן ח,א). שֶׁאֵין אָדָם מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ. הלכות גנבה א,ה. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. שאין חיוב שבועת הפיקדון אלא כאשר השבועה מפסידה ממון מהתובע. וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּטּוּי. שהרי נשבע לשקר.
ג. וְכֵן אִם תְּבָעוֹ בְּקַרְקַע אוֹ בְּעֶבֶד אוֹ בִּשְׁטָר, וְכָפַר וְנִשְׁבַּע – פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר.
ד. וְלָמָּה נִפְטָר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וַהֲרֵי זֶה אִלּוּ הוֹדָה הָיָה מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁכָּפַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ, אוֹ מָצָא אֲבֵדָה" (ויקרא ה,כא-כב) – הַכֹּל מִטַּלְטְלִין, שֶׁאִם יוֹדֶה בָּהֶם יוֹצִיא מָמוֹן מִתַּחַת יָדוֹ. יָצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵינָן מִטַּלְטְלִין, וַהֲרֵי הֵן לִפְנֵי בַּעֲלֵיהֶן וּבְחֶזְקָתָן, יָצְאוּ עֲבָדִים שֶׁהֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת, וְיָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן.
ד. בִתְשׂוּמֶת יָד. ממון ששם בידו. וַהֲרֵי הֵן לִפְנֵי בַּעֲלֵיהֶן וּבְחֶזְקָתָן. שהקרקע אינה נגזלת, והיא נשארת תמיד בחזקת בעליה (ראה הלכות גזלה ואבדה ט,א). עֲבָדִים שֶׁהֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת. הושוו להם מבחינה הלכתית, כפי שנלמד מן הכתוב "והתנחלתם אתם לבניכם" (ויקרא כה,מו, הלכות גנבה ב,ב). שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן. שאינם ממון ממש, אלא ראיה על בעלות ממונית.
ה. אֶחָד הַנִּשְׁבָּע אַחַר שֶׁתְּבָעוֹ בַּעַל הַמָּמוֹן אוֹ הַנִּשְׁבָּע מֵעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תְּבָעוֹ. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וְאָמַר: 'לָמָּה אַתָּה הוֹלֵךְ אַחֲרַי, כְּלוּם יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי מָמוֹן? שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי מָמוֹן!' – הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, הוֹאִיל וְכָפַר וְנִשְׁבַּע, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תְּבָעוֹ זֶה.
ו. אֶחָד הַנִּשְׁבָּע לְבַעַל הַמָּמוֹן עַצְמוֹ אוֹ לִשְׁלוּחוֹ הַבָּא בְּהַרְשָׁאָתוֹ, שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.
ו. לִשְׁלוּחוֹ הַבָּא בְּהַרְשָׁאָתוֹ. שיש ביד השליח כתב הרשאה מבעל הדין שבו כתוב שמתיר לו לדון בעניינו ולהוציא ממון.
ז. וְאֵינוֹ חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן עַד שֶׁיַּשְׁבִּיעוֹ בְּלָשׁוֹן שֶׁהוּא מַכִּירָהּ.
ז. בְּלָשׁוֹן שֶׁהוּא מַכִּירָהּ. בשפה שהוא מבין.
ח. הַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן בְּמֵזִיד, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר וְהִתְרוּ בּוֹ עֵדִים בִּשְׁעַת שְׁבוּעָתוֹ – אֵינוֹ לוֹקֶה, אֶלָּא מֵבִיא אֲשָׁמוֹ בִּלְבַד, שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב הוֹצִיאוֹ מִכְּלַל מְחֻיְּבֵי מַלְקוּת וְחִיְּבוֹ אָשָׁם בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ח. אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר וְהִתְרוּ בּוֹ עֵדִים בִּשְׁעַת שְׁבוּעָתוֹ. והנשבע שבועת שקר במזיד לוקה (כדלעיל א,ג). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ט.
ט. כָּפַר וְנִשְׁבַּע אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה פְּעָמִים, אוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה פְּעָמִים, וְהוּא כּוֹפֵר עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, בֵּין בְּבֵית דִּין בֵּין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין – הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבַּן אָשָׁם עַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה; שֶׁאִלּוּ הוֹדָה אַחַר שֶׁכָּפַר, הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁכָּפַר בְּבֵית דִּין, וְנִמְצָא פּוֹטֵר עַצְמוֹ בְּכָל כְּפִירָה וּכְפִירָה מִן הַתַּשְׁלוּמִין, וּלְפִיכָךְ חַיָּב עַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה.
ט. שֶׁאִלּוּ הוֹדָה אַחַר שֶׁכָּפַר הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁכָּפַר בְּבֵית דִּין. שאין כפירתו פוטרתו מלשלם, וזאת בשונה משבועת העדות שאם כפרו ולאחר מכן הודו אינם מעידים, ולכן אם כפרו בה ארבע או חמש פעמים אינם חייבים אלא אחת (כדלקמן י,יח).
י. הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ: 'תֵּן לָנוּ פִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּיָדְךָ', 'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי כְּלוּם' – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. 'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי, לֹא לְךָ וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ' – חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
י. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. שיש כאן רק שבועה אחת. חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. שהרי פירט שבועה לכל אחד ואחד.
יא. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: 'תֵּן לִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי' – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. וַאֲפִלּוּ הָיָה לוֹ בְּיָדוֹ פְּרוּטָה אַחַת מִכֻּלָּם – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, וְחַיָּב.
יא. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שנשבע שבועה אחת על כל סוגי ממון אלו. וַאֲפִלּוּ הָיָה לוֹ בְּיָדוֹ פְּרוּטָה אַחַת מִכֻּלָּם. אף שהנתבע על פחות משווה פרוטה פטור משבועת הפיקדון (כדלקמן הט"ז), כאן שנשבע שבועה אחת על כמה דברים, מצטרפים לשווה פרוטה, וחייב.
יב. 'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה' – חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
יג. 'תֵּן לִי חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וְכֻסְּמִין שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי' – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. 'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי חִטִּים וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין' – חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
יד. הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ: 'תֵּן לָנוּ פִּקָּדוֹן גָּזֵל וַאֲבֵדָה וּתְשׂוּמֶת יָד שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּיָדְךָ', וְאָמַר לְאֶחָד מֵהֶן: 'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי פִּקָּדוֹן וְגָזֵל וַאֲבֵדָה וּתְשׂוּמֶת יָד, וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ' – הֲרֵי זֶה חַיָּב עַל כָּל טַעֲנָה וְטַעֲנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְנִמְצָא זֶה חַיָּב עֶשְׂרִים אָשָׁם.
יד. וְנִמְצָא זֶה חַיָּב עֶשְׂרִים אָשָׁם. שהרי נשבע שבועה נפרדת לחמישה אנשים, וכל אחד תובע אותו על ארבעה סוגי ממון.
טו. טָעַן שֶׁאָבַד הַפִּקָּדוֹן אוֹ כָּפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע, וְאַחַר כָּךְ הוֹדָה, וְחָזַר וְטָעַן שֶׁאָבַד וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה, וְחָזַר וְטָעַן שֶׁאָבַד וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה – מְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן הָרִאשׁוֹן וְחֹמֶשׁ אֶחָד עַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו" (ויקרא ה,כד) – הַתּוֹרָה רִבְּתָה חֳמָשִׁין הַרְבֵּה עַל קֶרֶן אֶחָד. כֵּיצַד? הָיָה הַקֶּרֶן אַרְבָּעָה, וְכָפַר וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה, וְחָזַר וְטָעַן שֶׁאָבַד, וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה, וְחָזַר וְטָעַן שֶׁאָבַד, וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה – מְשַׁלֵּם שִׁבְעָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
טו. מְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן הָרִאשׁוֹן. אבל אינו משלם קרן יותר מפעם אחת. וְחֹמֶשׁ אֶחָד עַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה. מלבד האשם שעליו להביא על כל שבועה ושבועה. מְשַׁלֵּם שִׁבְעָה. ארבע פרוטות של הקרן, ועוד שלוש פרוטות שהם שלושה חומשים, חומש על כל שבועה.
טז. פָּחוֹת מִפְּרוּטָה – אֵינוֹ מָמוֹן. לְפִיכָךְ, הַתּוֹבֵעַ חֲבֵרוֹ בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה אוֹ בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְכָפַר וְנִשְׁבַּע – פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי.
טז. פָּחוֹת מִפְּרוּטָה אֵינוֹ מָמוֹן. מבחינה הלכתית (ראה למשל הלכות גזלה א,ו). וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי. שהרי נשבע לשקר.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות שְׁבוּעוֹת

שבועת פיקדון

התובע מחברו תביעת ממון וחברו מכחיש ונשבע על כך. אם בדיעבד נודע שנשבע לשקר חייב הנתבע לשלם את הממון ולהוסיף על כך חומש (=חמישית מהערך), וכן עליו להביא קורבן אשם גזילות.

🔹תנאי השבועה: רק במטלטלים שבמינימום פרוטה, שבמקרה והודה היה צריך לשלם.
🔹מנין הקרבנות: תלוי אם השבועה בלשון כללית או פרטי.
🔹 מנין התשלומים: קרן אחת, וחומש על כל פעם שכפר ונשבע.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבועות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם שבועת הפקדון חלה על קנס?

2.תבעו על קנס-האם נשבע שבועת הפקדון?

3.האם על כל כפירה שפוטרת מתשלום-חייב קרבן אחד?

תשובות
1-לא 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן