א. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה וְנִסֵּךְ וְקִטֵּר וְזָבַח. העובד כל סוג של עבודה זרה בארבע עבודות אלו חייב אף אם אין דרך עבודתה בכך (הלכות עבודה זרה ג,ג). בְּהֶעְלֵם אֶחָד. שידע שזוהי עבודה זרה, אך נעלם ממנו שעבודות אלו אסורות. חַיָּב אַרְבַּע חַטָּאוֹת. שהעבודות השונות מחלקות לחיוב חטאת אף שעשה אותן בהעלם אחד ולעבודה זרה אחת. וְכֵן אִם פָּעַר עַצְמוֹ לִפְעוֹר וְזָרַק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס בְּהֶעְלֵם אֶחָד. עבודות אלו הן דרך העבודה המיוחדת של פעור ומרקוליס (שם ה"ב). חַיָּב שְׁתַּיִם. אף שבשני המקרים הוא חייב משום איסור עבודה זרה כדרך עבודתה, חייב שתיים מפני שיש כאן עבודות שונות (מנ"ח כו,א).
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שחייב חטאת על כל עבודה ועבודה. בְּשֶׁהֵזִיד בַּעֲבוֹדָה זָרָה. שידע שאסור לעבוד עבודה זרה. וְשָׁגַג בַּעֲבוֹדוֹת אֵלּוּ. שלא ידע שעבודות אלו אסורות או שלא ידע שחייבים עליהן כרת.
חַיָּב שְׁתַּיִם… אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כאשר השגגה היא בסוגי העבודות האסורות, חייב על כל עבודה ועבודה, אבל כאשר השגגה היא בעיקר איסור עבודה זרה, חייב חטאת אחת.

ב. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְשָׁכַח שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַשַּׁבָּת. שכח שיש איסור לעשות מלאכה בשבת, אף שיודע שיום זה הוא שבת (פה"מ שבת ז,א). אוֹ שֶׁנִּשְׁבָּה וְהוּא קָטָן לְבֵין הַגּוֹיִם אוֹ נִתְגַּיֵּר קָטָן וְהוּא בֵּין הַגּוֹיִם. ועדיין לא למד על השבת ועל שאר המצוות. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בַּעֲבֵרוֹת אֵלּוּ. שיש בהן לאו אחד והוא שוגג בעיקר הלאו, מתחייב חטאת אחת גם אם עשהו פעמים רבות.
חַיָּב חַטָּאת אַחַת עַל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. שכל היום כולו מוגדר כשגגה אחת. וְכֵן חַטָּאת עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת שֶׁשָּׁגַג בּוֹ. ואין מספיק לו להביא חטאת אחת על כל השבתות משום שימי החול שבין שבת לשבת מחלקים את השבתות ועושים אותן כגופים נפרדים (ראה לקמן ה"ט).

ג. בְּהֶעְלֵם אֶחָד. שלא נודע לו בין מלאכה למלאכה שעשה מלאכה אסורה או שחייבים על מלאכה זו כרת.

ד. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אף ששגג במלאכות, מכיוון ששכח שהיום שבת, חייב חטאת אחת על כל היום כולו.

ה. הָעוֹשֶׂה אָב וְתוֹלְדוֹתָיו בְּהֶעְלֵם אֶחָד. שידע שהיום שבת ושגג באב ובתולדותיו, כגון שטחן, ובנוסף חתך ירק ושף לשון (מטיל) של מתכת, שהם תולדות מלאכת הטוחן (הלכות שבת ז,ז-ח). אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שהתולדה נכללת באב לעניין קרבן החטאת, ואין צריך להביא עליה חטאת נפרדת.

ו. יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. ונידון כמי שעשה שני אבות בהעלם אחד שחייב שתי חטאות.

ז. מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת. מלאכות שהן מאותו העניין של אב המלאכה ונכללות בו ואינן מוגדרות כתולדות (ראה הלכות שבת ז,ב-ד). וְהִבְרִיךְ. נטע בארץ זמורה המחוברת לעץ כדי להצמיח ממנה עץ חדש. וְהִרְכִּיב. חיבר ייחור או ענף בסדן (גזע) עץ הנטוע מכבר. וכל אלו הם מעין מלאכת זריעה. וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת. ז,א-ו.

ח. יָדַע שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְזָרַע בּוֹ וכו'. זוהי דוגמא לזדון שבת ושגגת מלאכות בשבתות הרבה. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת. ואילו היה עושה את כולן בשבת אחת, היה חייב חטאת אחת. מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁבָּתוֹת כְּגוּפִין מֻחְלָקִין הֵן. וכשם שהבא על הרבה עריות משם אחד חייב על כל אחת אף שמעשה האיסור שווה, משום שהגופים נפרדים (כגון שבא על חמש נשיו נידות בהעלם אחד, וכדלעיל ה,ג), כך העושה מעין אותה מלאכה (או אפילו אותה המלאכה עצמה) בשבתות נפרדות, כל שבת ושבת נחשבת יחידה בפני עצמה וחייב חטאת על כל מלאכה ומלאכה (פה"מ כריתות ג,י).

ט. שָׁגַג שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְזָרַע בּוֹ וכו'. זוהי דוגמא לשגגת שבת וזדון מלאכות בשבתות הרבה. שֶׁהַיָּמִים שֶׁבֵּין שַׁבָּת לְשַׁבָּת הֲרֵי הֵן כִּידִיעָה לְחַלֵּק. אף שלא הייתה לו ידיעה בין שבת לשבת, ימי החול שבין השבתות מחלקים וחייב חטאת על כל שבת ושבת (בדומה לבא על אשתו נידה וטהרה מנידתה, ובא עליה פעם שנייה לאחר שחזרה ונעשתה נידה שזמני הנידות מחלקים, כדלעיל ה,ה – פה"מ כריתות ג,י).

י. מִי שֶׁקָּצַר וְטָחַן כַּגְּרוֹגֶרֶת. שהוא השיעור הקטן ביותר שבו מתחייבים על מלאכות אלו (הלכות שבת ח,ג, ח,טו). בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כאשר עשאן בשבת אחת. וְנוֹדַע לוֹ עַל קְצִירָה שֶׁל שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת. וידיעה זו מחייבת חטאת אחת שפוטרת גם את הטחינה שנעשתה עמה משום שבשגגת שבת מביא חטאת אחת על כל המלאכות שעשה. קְצִירָה גּוֹרֶרֶת קְצִירָה וּטְחִינָה גּוֹרֶרֶת טְחִינָה. הקצירה והטחינה של שגגת שבת וזדון המלאכות גוררות את הקצירה והטחינה של זדון השבת ושגגת המלאכות. וּכְשֶׁיֵּדָעֵם אַחַר כֵּן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת. אבל אם נודע לו קודם שהביא חטאת, הידיעות מחלקות וחייב חטאת נפרדת על שגגת שבת וזדון מלאכות ושתי חטאות על הקצירה והטחינה של זדון שבת ושגגת מלאכות (ריק"ו, וראה לעיל ו,יא).
אֲבָל אִם נוֹדַע לוֹ תְּחִלָּה עַל קְצִירָה שֶׁל זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת. וחייב על קצירה זו חטאת נפרדת מהחטאת שחייב על הטחינה שעשה עמה. מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶן כִּמְלָאכָה אַחַת. הקצירה והטחינה של שגגת שבת נחשבת כמלאכה אחת שחטאת אחת מכפרת על שניהם. וְנִגְרְרָה קְצִירָה עִם הַקְּצִירָה. הקצירה של שגגת שבת נגררת אחרי הקצירה של שגגת מלאכות ומתכפרת אתה (והטחינה נגררת יחד אתה שהרי היא והקצירה כמלאכה אחת).
הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין. מכיוון שיש כאן מלאכה אחת, חצאי השיעורים מצטרפים לחייב חטאת אף על פי שהשגגות שונות.

יא. הַמִּתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר. התולש תולדת קוצר הוא, ואינו חייב אלא אם כן תלש דבר המחובר למקום גידולו (הלכות שבת ח,ג). ורצה אדם זה לחתוך דבר שחשב שהיה מנותק מן הקרקע, והתברר שחתכו בעוד שהיה מחובר לקרקע. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים. לעיל ב,ז; הלכות שבת א,ח-ט.

יב. אִם נִתְכַּוֵּן לְכַבּוֹת וּלְהַבְעִיר חַיָּב שְׁתַּיִם. שתי חטאות, אחת משום מכבה ואחת משום מבעיר. חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ. אף שעשה את המלאכה שלא לשם מטרתה העיקרית אלא לשם תכלית שונה, חייב. ולכן אף שלא התכוון להבעיר אלא להתחמם בלבד, חייב חטאת אחת על ההבערה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת. א,ז.