פרק ז', הלכות שגגות, ספר קרבנות
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה וְנִסֵּךְ וְקִטֵּר וְזָבַח בְּהֶעְלֵם אֶחָד – חַיָּב אַרְבַּע חַטָּאוֹת. וְכֵן אִם פָּעַר עַצְמוֹ לִפְעוֹר וְזָרַק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס בְּהֶעְלֵם אֶחָד – חַיָּב שְׁתַּיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה יְהִי חַיָּב עַל כָּל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהֵזִיד בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְשָׁגַג בַּעֲבוֹדוֹת אֵלּוּ. אֲבָל אִם הֵזִיד בָּעֲבוֹדוֹת וְשָׁגַג בַּעֲבוֹדָה זָרָה – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.
כֵּיצַד? יָדַע שֶׁזּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁאָסוּר לְעָבְדָהּ, אֲבָל לֹא יָדַע שֶׁהַהִשְׁתַּחֲוָיָה וְהַנִּסּוּךְ עֲבוֹדָה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְנִסֵּךְ – חַיָּב שְׁתַּיִם. יָדַע שֶׁאֵלּוּ עֲבוֹדוֹת הֵן, וְאָסוּר לַעֲבֹד בָּהֶן לְאֵל אַחֵר, וְלֹא יָדַע שֶׁזּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב, וְעָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין קְרוּיָה עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב, וַעֲבָדָהּ בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.
א. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה וְנִסֵּךְ וְקִטֵּר וְזָבַח. העובד כל סוג של עבודה זרה בארבע עבודות אלו חייב אף אם אין דרך עבודתה בכך (הלכות עבודה זרה ג,ג). בְּהֶעְלֵם אֶחָד. שידע שזוהי עבודה זרה, אך נעלם ממנו שעבודות אלו אסורות. חַיָּב אַרְבַּע חַטָּאוֹת. שהעבודות השונות מחלקות לחיוב חטאת אף שעשה אותן בהעלם אחד ולעבודה זרה אחת. וְכֵן אִם פָּעַר עַצְמוֹ לִפְעוֹר וְזָרַק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס בְּהֶעְלֵם אֶחָד. עבודות אלו הן דרך העבודה המיוחדת של פעור ומרקוליס (שם ה"ב). חַיָּב שְׁתַּיִם. אף שבשני המקרים הוא חייב משום איסור עבודה זרה כדרך עבודתה, חייב שתיים מפני שיש כאן עבודות שונות (מנ"ח כו,א).
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שחייב חטאת על כל עבודה ועבודה. בְּשֶׁהֵזִיד בַּעֲבוֹדָה זָרָה. שידע שאסור לעבוד עבודה זרה. וְשָׁגַג בַּעֲבוֹדוֹת אֵלּוּ. שלא ידע שעבודות אלו אסורות או שלא ידע שחייבים עליהן כרת.
חַיָּב שְׁתַּיִם… אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כאשר השגגה היא בסוגי העבודות האסורות, חייב על כל עבודה ועבודה, אבל כאשר השגגה היא בעיקר איסור עבודה זרה, חייב חטאת אחת.
ב. כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בְּשַׁבָּת: כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְשָׁכַח שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַשַּׁבָּת, אוֹ שֶׁנִּשְׁבָּה וְהוּא קָטָן לְבֵין הַגּוֹיִם, אוֹ נִתְגַּיֵּר קָטָן וְהוּא בֵּין הַגּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, שֶׁהַכֹּל שְׁגָגָה אַחַת הִיא. וְכֵן חַיָּב חַטָּאת אַחַת עַל כָּל חֵלֶב שֶׁאָכַל, וְחַטָּאת אַחַת עַל כָּל דָּם שֶׁאָכַל, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בַּעֲבֵרוֹת אֵלּוּ.
וְכָל הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת, אֲבָל שָׁכַח שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְדִמָּה שֶׁהוּא חֹל, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בּוֹ מְלָאכוֹת הַרְבֵּה – חַיָּב חַטָּאת אַחַת עַל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְכֵן חַטָּאת עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת שֶׁשָּׁגַג בּוֹ.
ב. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְשָׁכַח שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַשַּׁבָּת. שכח שיש איסור לעשות מלאכה בשבת, אף שיודע שיום זה הוא שבת (פה"מ שבת ז,א). אוֹ שֶׁנִּשְׁבָּה וְהוּא קָטָן לְבֵין הַגּוֹיִם אוֹ נִתְגַּיֵּר קָטָן וְהוּא בֵּין הַגּוֹיִם. ועדיין לא למד על השבת ועל שאר המצוות. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בַּעֲבֵרוֹת אֵלּוּ. שיש בהן לאו אחד והוא שוגג בעיקר הלאו, מתחייב חטאת אחת גם אם עשהו פעמים רבות.
חַיָּב חַטָּאת אַחַת עַל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. שכל היום כולו מוגדר כשגגה אחת. וְכֵן חַטָּאת עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת שֶׁשָּׁגַג בּוֹ. ואין מספיק לו להביא חטאת אחת על כל השבתות משום שימי החול שבין שבת לשבת מחלקים את השבתות ועושים אותן כגופים נפרדים (ראה לקמן ה"ט).
ג. וְכָל הַיּוֹדֵעַ שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת, וְשָׁגַג בַּמְּלָאכוֹת, וְלֹא יָדַע שֶׁמְּלָאכוֹת אֵלּוּ אֲסוּרוֹת אוֹ שֶׁיָּדַע שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת וְלֹא יָדַע שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה – חַיָּב חַטָּאת עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה. אֲפִלּוּ עָשָׂה הָאַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת בְּהֶעְלֵם אֶחָד – מֵבִיא תֵּשַׁע וּשְׁלֹשִׁים חַטָּאוֹת.
ג. בְּהֶעְלֵם אֶחָד. שלא נודע לו בין מלאכה למלאכה שעשה מלאכה אסורה או שחייבים על מלאכה זו כרת.
ד. שָׁכַח שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת, וְשָׁגַג אַף בַּמְּלָאכוֹת, וְלֹא יָדַע שֶׁמְּלָאכוֹת אֵלּוּ אֲסוּרוֹת – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.
ד. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אף ששגג במלאכות, מכיוון ששכח שהיום שבת, חייב חטאת אחת על כל היום כולו.
ה. הָעוֹשֶׂה אָב וְתוֹלְדוֹתָיו בְּהֶעְלֵם אֶחָד – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הָעוֹשֶׂה תּוֹלָדוֹת הַרְבֵּה שֶׁל אָב אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.
ה. הָעוֹשֶׂה אָב וְתוֹלְדוֹתָיו בְּהֶעְלֵם אֶחָד. שידע שהיום שבת ושגג באב ובתולדותיו, כגון שטחן, ובנוסף חתך ירק ושף לשון (מטיל) של מתכת, שהם תולדות מלאכת הטוחן (הלכות שבת ז,ז-ח). אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שהתולדה נכללת באב לעניין קרבן החטאת, ואין צריך להביא עליה חטאת נפרדת.
ו. עָשָׂה תּוֹלָדָה שֶׁל אָב זֶה וְתוֹלָדָה שֶׁל אָב זֶה בְּעֶלֶם אֶחָד – יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.
ו. יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. ונידון כמי שעשה שני אבות בהעלם אחד שחייב שתי חטאות.
ז. עָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, כְּגוֹן שֶׁזָּרַע וְנָטַע וְהִבְרִיךְ וְהִרְכִּיב בְּהֶעְלֵם אֶחָד – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת הָאָבוֹת וְהַתּוֹלָדוֹת וּמְלָאכוֹת שֶׁהֵן מֵעֵין הָאָבוֹת.
ז. מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת. מלאכות שהן מאותו העניין של אב המלאכה ונכללות בו ואינן מוגדרות כתולדות (ראה הלכות שבת ז,ב-ד). וְהִבְרִיךְ. נטע בארץ זמורה המחוברת לעץ כדי להצמיח ממנה עץ חדש. וְהִרְכִּיב. חיבר ייחור או ענף בסדן (גזע) עץ הנטוע מכבר. וכל אלו הם מעין מלאכת זריעה. וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת. ז,א-ו.
ח. הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, בֵּין בִּזְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת בֵּין בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת – חַיָּב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. כֵּיצַד? יָדַע שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת, וְזָרַע בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהַזְּרִיעָה מְלָאכָה, וְכֵן בְּשַׁבָּת שְׁנִיָּה יָדַע שֶׁהִיא שַׁבָּת וְנָטַע בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהַנְּטִיעָה אֲסוּרָה מִשּׁוּם מְלָאכָה, וְכֵן בְּשַׁבָּת שְׁלִישִׁית הִבְרִיךְ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהַהַבְרָכָה מְלָאכָה – חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁבָּתוֹת כְּגוּפִין מֻחְלָקִין הֵן.
ח. יָדַע שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְזָרַע בּוֹ וכו'. זוהי דוגמא לזדון שבת ושגגת מלאכות בשבתות הרבה. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת. ואילו היה עושה את כולן בשבת אחת, היה חייב חטאת אחת. מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁבָּתוֹת כְּגוּפִין מֻחְלָקִין הֵן. וכשם שהבא על הרבה עריות משם אחד חייב על כל אחת אף שמעשה האיסור שווה, משום שהגופים נפרדים (כגון שבא על חמש נשיו נידות בהעלם אחד, וכדלעיל ה,ג), כך העושה מעין אותה מלאכה (או אפילו אותה המלאכה עצמה) בשבתות נפרדות, כל שבת ושבת נחשבת יחידה בפני עצמה וחייב חטאת על כל מלאכה ומלאכה (פה"מ כריתות ג,י).
ט. שָׁגַג שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת, וְזָרַע בּוֹ, וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַזְּרִיעָה מְלָאכָה, וְכֵן בְּשַׁבָּת שְׁנִיָּה שָׁכַח שֶׁהִיא שַׁבָּת, וְנָטַע בָּהּ, וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַנְּטִיעָה מְלָאכָה, וְכֵן בִּשְׁלִישִׁית שָׁכַח שֶׁהִיא שַׁבָּת, וְהִבְרִיךְ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַהַבְרָכָה מְלָאכָה – הֲרֵי זֶה חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, שֶׁהַיָּמִים שֶׁבֵּין שַׁבָּת לְשַׁבָּת הֲרֵי הֵן כִּידִיעָה לְחַלֵּק.
ט. שָׁגַג שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְזָרַע בּוֹ וכו'. זוהי דוגמא לשגגת שבת וזדון מלאכות בשבתות הרבה. שֶׁהַיָּמִים שֶׁבֵּין שַׁבָּת לְשַׁבָּת הֲרֵי הֵן כִּידִיעָה לְחַלֵּק. אף שלא הייתה לו ידיעה בין שבת לשבת, ימי החול שבין השבתות מחלקים וחייב חטאת על כל שבת ושבת (בדומה לבא על אשתו נידה וטהרה מנידתה, ובא עליה פעם שנייה לאחר שחזרה ונעשתה נידה שזמני הנידות מחלקים, כדלעיל ה,ה – פה"מ כריתות ג,י).
י. מִי שֶׁקָּצַר וְטָחַן כַּגְּרוֹגֶרֶת בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, וְחָזַר וְקָצַר וְטָחַן כַּגְּרוֹגֶרֶת בִּזְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת, שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה, וְנוֹדַע לוֹ עַל קְצִירָה שֶׁל שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת – קְצִירָה גּוֹרֶרֶת קְצִירָה וּטְחִינָה גּוֹרֶרֶת טְחִינָה, וּכְאִלּוּ עָשָׂה אַרְבַּעְתָּן בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְכֵיוָן שֶׁהִקְרִיב חַטָּאת זוֹ – נִתְכַּפֵּר לוֹ עַל הַכֹּל, וּכְשֶׁיֵּדָעֵם אַחַר כֵּן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת.
אֲבָל אִם נוֹדַע לוֹ תְּחִלָּה עַל קְצִירָה שֶׁל זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת, וְהִקְרִיב חַטָּאת – נִתְכַּפֵּר לוֹ עַל זוֹ הַקְּצִירָה שֶׁנּוֹדַע לוֹ עָלֶיהָ וְעַל הַקְּצִירָה וְהַטְּחִינָה שֶׁל שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶן כִּמְלָאכָה אַחַת וְנִגְרְרָה קְצִירָה עִם הַקְּצִירָה, וְתִשָּׁאֵר הַטְּחִינָה שֶׁל זְדוֹן שַׁבָּת עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ עָלֶיהָ, וְיָבִיא חַטָּאת שְׁנִיָּה.
קָצַר כַּחֲצִי גְּרוֹגֶרֶת בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת, וְחָזַר וְקָצַר כַּחֲצִי גְּרוֹגֶרֶת בִּזְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, קְצִירָה גּוֹרֶרֶת קְצִירָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת.
י. מִי שֶׁקָּצַר וְטָחַן כַּגְּרוֹגֶרֶת. שהוא השיעור הקטן ביותר שבו מתחייבים על מלאכות אלו (הלכות שבת ח,ג, ח,טו). בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כאשר עשאן בשבת אחת. וְנוֹדַע לוֹ עַל קְצִירָה שֶׁל שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת. וידיעה זו מחייבת חטאת אחת שפוטרת גם את הטחינה שנעשתה עמה משום שבשגגת שבת מביא חטאת אחת על כל המלאכות שעשה. קְצִירָה גּוֹרֶרֶת קְצִירָה וּטְחִינָה גּוֹרֶרֶת טְחִינָה. הקצירה והטחינה של שגגת שבת וזדון המלאכות גוררות את הקצירה והטחינה של זדון השבת ושגגת המלאכות. וּכְשֶׁיֵּדָעֵם אַחַר כֵּן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת. אבל אם נודע לו קודם שהביא חטאת, הידיעות מחלקות וחייב חטאת נפרדת על שגגת שבת וזדון מלאכות ושתי חטאות על הקצירה והטחינה של זדון שבת ושגגת מלאכות (ריק"ו, וראה לעיל ו,יא).
אֲבָל אִם נוֹדַע לוֹ תְּחִלָּה עַל קְצִירָה שֶׁל זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת. וחייב על קצירה זו חטאת נפרדת מהחטאת שחייב על הטחינה שעשה עמה. מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶן כִּמְלָאכָה אַחַת. הקצירה והטחינה של שגגת שבת נחשבת כמלאכה אחת שחטאת אחת מכפרת על שניהם. וְנִגְרְרָה קְצִירָה עִם הַקְּצִירָה. הקצירה של שגגת שבת נגררת אחרי הקצירה של שגגת מלאכות ומתכפרת אתה (והטחינה נגררת יחד אתה שהרי היא והקצירה כמלאכה אחת).
הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין. מכיוון שיש כאן מלאכה אחת, חצאי השיעורים מצטרפים לחייב חטאת אף על פי שהשגגות שונות.
יא. הַמִּתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַחֲתִיכָה, הוֹאִיל וְלֹא עָשָׂה מַחֲשַׁבְתּוֹ – פָּטוּר מִן הַחַטָּאת, שֶׁזֶּה כְּמִתְעַסֵּק, וְלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים.
יא. הַמִּתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר. התולש תולדת קוצר הוא, ואינו חייב אלא אם כן תלש דבר המחובר למקום גידולו (הלכות שבת ח,ג). ורצה אדם זה לחתוך דבר שחשב שהיה מנותק מן הקרקע, והתברר שחתכו בעוד שהיה מחובר לקרקע. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים. לעיל ב,ז; הלכות שבת א,ח-ט.
יב. הַחוֹתֶה גֶּחָלִים בְּשַׁבָּת, שֶׁהוּא מְכַבֶּה אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמַדְלִיק אֶת הַתַּחְתּוֹנוֹת, אִם נִתְכַּוֵּן לְכַבּוֹת וּלְהַבְעִיר – חַיָּב שְׁתַּיִם. חָתָה גֶּחָלִים לְהִתְחַמֵּם מֵהֶן, וְהֻבְעֲרוּ מֵאֵלֵיהֶן – חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת; כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת, כָּךְ חַיָּב עַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבַּן חַטָּאת.
יב. אִם נִתְכַּוֵּן לְכַבּוֹת וּלְהַבְעִיר חַיָּב שְׁתַּיִם. שתי חטאות, אחת משום מכבה ואחת משום מבעיר. חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ. אף שעשה את המלאכה שלא לשם מטרתה העיקרית אלא לשם תכלית שונה, חייב. ולכן אף שלא התכוון להבעיר אלא להתחמם בלבד, חייב חטאת אחת על ההבערה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת. א,ז.

תקציר הפרק 

פרק ז' הלכות שגגות

שגגות בחילול שבת ועבודה זרה

בהמשך לפרקים הקודמים:
הכלל:
אם שגג בעיקר הדבר, חייב חטאת אחת על כל הפעולות; אך אם שגג רק בפעולות – עבודות לעבודה זרה או מלאכות בשבת -חייב על כל אחת קרבן חטאת.
השבתות מחלקות בין השגגות, וכן האבות, וכל זה בהתאם למחשבתו.
אב ותולדה -חטאת אחת.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שגגות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.התעורר מתרדמת ועברו שבועיים עד שנזכר בקיומה של שבת-מביא חטאת אחת?

2.לא ידע שהעובד בשבת חייב חטאת ועשה כמה מלאכות-חייב על כל אב?

3.שגג בכמה מלאכות מעין מלאכה אחת בכמה שבתות-חייב על כל מלאכה?

תשובות
1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן