פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁנֵי קְרוּמוֹת יֵשׁ עַל הָרֵאָה: אִם נִקַּב זֶה בְּלֹא זֶה – מֻתֶּרֶת; וְאִם נִקְּבוּ שְׁנֵיהֶן – טְרֵפָה. אֲפִלּוּ נִגְלַד הַקְּרוּם הָעֶלְיוֹן כֻּלּוֹ וְהָלַךְ לוֹ – מֻתֶּרֶת. וְהַקָּנֶה שֶׁנִּקַּב מִן הֶחָזֶה וּלְמַטָּה בְּמַשֶּׁהוּא – טְרֵפָה, וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁחִיטָה בַּקָּנֶה לְמַטָּה.

א. שְׁנֵי קְרוּמוֹת יֵשׁ עַל הָרֵאָה. הקרום העליון עוטף את כל הריאה ('אדר הריאה'), ומתחתיו נמצא הקרום התחתון שהוא השכבה החיצונית של בשר הריאה. נִגְלַד הַקְּרוּם הָעֶלְיוֹן כֻּלּוֹ וְהָלַךְ לוֹ. נקלף הקרום עד שלא נותר ממנו כלל. הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁחִיטָה. כמבואר לעיל א,ז.

ב. הִתְחִיל בַּשְּׁחִיטָה וְשָׁחַט כָּל הַקָּנֶה, וְאַחַר כָּךְ נִקְּבָה הָרֵאָה, וְאַחַר כָּךְ גָּמַר הַשְּׁחִיטָה – הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה, הוֹאִיל וְנִקְּבָה קֹדֶם גְּמַר שְׁחִיטָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

ב. הוֹאִיל וְנִקְּבָה קֹדֶם גְּמַר שְׁחִיטָה. לפיכך נחשב ששחט טרפה.
ג. אֶחָד מִסִּמְפּוֹנֵי רֵאָה שֶׁנִּקַּב, אֲפִלּוּ נִקַּב לַחֲבֵרוֹ – טְרֵפָה. וְרֵאָה שֶׁנִּקְּבָה, וְעָלָה קְרוּם בַּמַּכָּה וְנִסְתַּם הַנֶּקֶב – אֵינוֹ כְּלוּם. נִקְּבָה הָאֵם שֶׁל רֵאָה, אַף עַל פִּי שֶׁדֹּפֶן סוֹתַמְתָּהּ – טְרֵפָה. וְאִם נִקְּבָה בִּמְקוֹם חִתּוּךְ הָאוּנוֹת שֶׁלָּהּ, וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁרוֹבֶצֶת עָלָיו – כְּשֵׁרָה.
ג. מִסִּמְפּוֹנֵי רֵאָה. הצינורות שמתפצלים מהקנה ודרכם עובר האוויר לריאה. אֲפִלּוּ נִקַּב לַחֲבֵרוֹ. שניקב לסמפון אחר שצמוד אליו, ואף על פי כן אינו נחשב סתימה. אֵינוֹ כְּלוּם. אין בכך תועלת, ועודה נחשבת כנקובה. הָאֵם שֶׁל רֵאָה. החלק הגדול של הריאה, ומעליה נמצאות האונות שהן כעין אוזניים שמתפצלות מהריאה. שֶׁדֹּפֶן. בית החזה, וסתימה זו אינה מועילה משום שמקום זה רחב והסתימה עשויה להתפרק. בִּמְקוֹם חִתּוּךְ הָאוּנוֹת. מקום התפצלות האונות, ובמקום זה בית החזה צר ולכן הסתימה תחזיק מעמד.

ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁסָּתַם מְקוֹם הַנֶּקֶב שֶׁבָּאוּנוֹת בָּשָׂר. אֲבָל אִם נִסְמַךְ הַנֶּקֶב לָעֶצֶם – אֵינוֹ מֵגֵן. וְאִם הָיָה נֶקֶב הָאוּנוֹת דָּבוּק בָּעֶצֶם וּבַבָּשָׂר – מֻתֶּרֶת.

ד. נִסְמַךְ. התחבר. לָעֶצֶם. לצלעות. דָּבוּק בָּעֶצֶם וּבַבָּשָׂר. ראה לקמן יא,י.
ה. הָאֵם שֶׁל רֵאָה שֶׁנִּמְצֵאת סְמוּכָה לַדֹּפֶן, בֵּין שֶׁהֶעֱלָת צְמָחִין בֵּין שֶׁלֹּא הֶעֱלָת – חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא נִקְּבָה. וְכֵיצַד עוֹשִׂין בָּהּ? מְפָרְקִין אוֹתָהּ מִן הַדֹּפֶן וְנִזְהָרִין בָּהּ שֶׁלֹּא תִּנָּקֵב. וְאִם נִמְצֵאת נְקוּבָה, וְנִמְצָא בַּדֹּפֶן מַכָּה בִּמְקוֹם הַנֶּקֶב – תּוֹלִין בַּמַּכָּה וְאוֹמְרִין: אַחַר שְׁחִיטָה נִקְּבָה, כְּשֶׁנִּפְרְקָה מִן הַמַּכָּה. וְאִם אֵין מַכָּה בַּדֹּפֶן – בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּקֶב זֶה בָּרֵאָה הָיָה קֹדֶם הַשְּׁחִיטָה, וּטְרֵפָה.
ה. סְמוּכָה לַדֹּפֶן. דבוקה אליה. צְמָחִין. אבעבועות. מְפָרְקִין. מפרידים. וְאִם נִמְצֵאת נְקוּבָה. על ידי הבדיקה המבוארת לקמן ה"ז.
ו. הָרֵאָה שֶׁנִּמְצָא בָּהּ מָקוֹם אָטוּם כָּל שֶׁהוּא שֶׁאֵין הָרוּחַ נִכְנֶסֶת בּוֹ וְאֵינוֹ נִתְפָּח – הֲרֵי זוֹ כִּנְקוּבָה, וּטְרֵפָה. וְכֵיצַד בּוֹדְקִין אוֹתָהּ? קוֹרְעִין הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא נִתְפָּח בִּשְׁעַת נְפִיחָה: אִם נִמְצֵאת בּוֹ לֵחָה – מֻתֶּרֶת, שֶׁמֵּחֲמַת הַלֵּחָה לֹא נִכְנְסָה שָׁם הָרוּחַ; וְאִם לֹא נִמְצֵאת בּוֹ לֵחָה – נוֹתְנִין עָלָיו מְעַט רֹק אוֹ תֶּבֶן אוֹ כָּנָף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְנוֹפְחִין אוֹתָהּ: אִם נִתְנַדְנֵד – כְּשֵׁרָה; וְאִם לָאו – טְרֵפָה, שֶׁאֵין הָרוּחַ נִכְנֶסֶת לְשָׁם.
ו. נִתְפָּח. מתנפח כאשר מנפחים את הריאה. לֵחָה. ריר שחוסם את נתיב האוויר. נוֹתְנִין עָלָיו. על הקרע. רֹק… וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. דברים קלים שנעים ברוח.
ז. רֵאָה שֶׁתִּשָּׁמַע בָּהּ הֲבָרָה כְּשֶׁנּוֹפְחִין אוֹתָהּ: אִם נִכָּר הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ תִּשָּׁמַע הַהֲבָרָה – מוֹשִׁיבִין עָלָיו רֹק אוֹ תֶּבֶן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ; אִם נִתְנַדְנֵד – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא נְקוּבָה, וּטְרֵפָה; וְאִם לֹא נִכָּר הַמָּקוֹם – מוֹשִׁיבִין אוֹתָהּ בְּמַיִם פּוֹשְׁרִין וְנוֹפְחִין אוֹתָהּ: אִם בִּקְבֵּק הַמַּיִם – טְרֵפָה; וְאִם לָאו – בְּיָדוּעַ שֶׁקְּרוּם הַתַּחְתּוֹן בִּלְבַד נִקַּב, וְהָרוּחַ תִּנְהַג בֵּין שְׁנֵי הַקְּרוּמוֹת, וּמִפְּנֵי זֶה יִשָּׁמַע בָּהּ קוֹל דְּמָמָה בִּשְׁעַת נְפִיחָה.
ז. הֲבָרָה. קול. בִּקְבֵּק. העלה בועות. תִּנְהַג. תעבור. קוֹל דְּמָמָה. קול שקט.
ח. זֶה עִקָּר גָּדוֹל יִהְיֶה בְּיָדְךָ: שֶׁכָּל רֵאָה שֶׁנּוֹפְחִין אוֹתָהּ בְּפוֹשְׁרִין וְלֹא יְבַקְבֵּק הַמַּיִם – הֲרֵי הִיא שְׁלֵמָה מִכָּל נֶקֶב.
ט. רֵאָה שֶׁנִּשְׁפְּכָה כְּקִיתוֹן, וּקְרוּם הָעֶלְיוֹן שֶׁלָּהּ קַיָּם שָׁלֵם בְּלֹא נֶקֶב: אִם הַסִּמְפּוֹנוֹת עוֹמְדִין בִּמְקוֹמָן וְלֹא נִמּוֹחוּ – כְּשֵׁרָה; וְאִם נִמּוֹחַ אֲפִלּוּ סִמְפּוֹן אֶחָד – טְרֵפָה. כֵּיצַד עוֹשִׂין? נוֹקְבִין אוֹתָהּ וְשׁוֹפְכִין אוֹתָהּ בִּכְלִי שֶׁהוּא שׁוּעַ בַּאֲבָר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ: אִם נִרְאָה בָּהּ חוּטִין לְבָנִים – בְּיָדוּעַ שֶׁנִּמּוֹקוּ הַסִּמְפּוֹנוֹת, וּטְרֵפָה; וְאִם לָאו – בְּשַׂר הָרֵאָה בִּלְבַד הוּא שֶׁנִּמּוֹק, וּכְשֵׁרָה.
ט. שֶׁנִּשְׁפְּכָה כְּקִיתוֹן. שתוכה התמוסס והפך לנוזל. שׁוּעַ בַּאֲבָר. מצופה עופרת, חלק.

י. רֵאָה שֶׁנִּמְצְאוּ בָּהּ אֲבַעְבּוּעוֹת אֲבַעְבּוּעוֹת: אִם הָיוּ מְלֵאִים רוּחַ אוֹ מַיִם זַכִּים אוֹ לֵחָה הַנִּמְשֶׁכֶת כִּדְבַשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אוֹ לֵחָה יְבֵשָׁה וְקָשָׁה אֲפִלּוּ כְּאֶבֶן – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת; וְאִם נִמְצֵאת בָּהֶן לֵחָה סְרוּחָה אוֹ מַיִם סְרוּחִין אוֹ עֲכוּרִין – הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה. וּכְשֶׁמּוֹצִיא הַלֵּחָה וּבוֹדֵק אוֹתָהּ, צָרִיךְ לִבְדֹּק הַסִּמְפּוֹן שֶׁתַּחְתֶּיהָ: אִם נִמְצָא נָקוּב – טְרֵפָה.

י. אֲבַעְבּוּעוֹת. בועות. הַנִּמְשֶׁכֶת כִּדְבַשׁ. צמיגה. סְרוּחָה. שריחה רע. עֲכוּרִין. לא צלולים.

יא. רֵאָה שֶׁנִּמְצְאוּ בָּהּ שְׁנֵי אֲבַעְבּוּעוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ – טְרֵפָה, שֶׁהַדָּבָר קָרוֹב הַרְבֵּה שֶׁיֵּשׁ נֶקֶב בֵּינֵיהֶן, וְאֵין לָהֶן דֶּרֶךְ בְּדִיקָה. הָיְתָה אַחַת וְנִרְאֵית כִּשְׁתַּיִם – נוֹקְבִין הָאַחַת: אִם שָׁפְכָה לָהּ הָאַחֶרֶת – אַחַת הִיא, וּמֻתֶּרֶת; וְאִם לָאו – טְרֵפָה.

יא. שֶׁהַדָּבָר קָרוֹב הַרְבֵּה. קיים סיכוי רב. שֶׁיֵּשׁ נֶקֶב בֵּינֵיהֶן. מתחת לנקודת החיבור של הבועות. וְאֵין לָהֶן דֶּרֶךְ בְּדִיקָה. שאף אם יש נקב הן סותמות אותו. אִם שָׁפְכָה לָהּ הָאַחֶרֶת. הנוזלים של בועה אחת עברו לשנייה ונשפכו דרך הנקב.

יב. הָרֵאָה שֶׁנִּתְמַסְמְסָה – טְרֵפָה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנִּמְצֵאת שְׁלֵמָה, וּכְשֶׁתּוֹלִין אוֹתָהּ תֵּחָתֵךְ וְתִפֹּל חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת.

רֵאָה שֶׁנִּמְצֵאת נְקוּבָה בְּמָקוֹם שֶׁיַּד הַטַּבָּח מְמַשְׁמֶשֶׁת – מֻתֶּרֶת, וְתוֹלִין בְּיָדוֹ וְאוֹמְרִין: מִיַּד הַטַּבָּח נִקְּבָה אַחַר הַשְּׁחִיטָה. נִמְצָא הַנֶּקֶב בְּמָקוֹם אַחֵר, וְאֵין יָדוּעַ אִם קֹדֶם שְׁחִיטָה נִקְּבָה אוֹ אַחַר שְׁחִיטָה – נוֹקְבִין בָּהּ נֶקֶב אַחֵר וּמְדַמִּין, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂין בִּבְנֵי מֵעַיִם.

יב. שֶׁנִּתְמַסְמְסָה. נרקבה.
וְתוֹלִין בְּיָדוֹ. מניחים שהריאה ניקבה מחמת משמוש ידיו. וּמְדַמִּין. משווים. כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂין בִּבְנֵי מֵעַיִם. לעיל ו,יד.

יג. וְאֵין מְדַמִּין מֵרֵאָה שֶׁל בְּהֵמָה דַּקָּה לְרֵאָה שֶׁל בְּהֵמָה גַּסָּה, אֶלָּא מִדַּקָּה לְדַקָּה וּמִגַּסָּה לְגַסָּה. נִמְצָא הַנֶּקֶב בְּאֶחָד מִן הָאֲבַעְבּוּעוֹת – הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה, וְאֵין אוֹמְרִין: נִקֹּב אֲבַעְבּוּעַ אַחֵר וְנַעֲרֹך, שֶׁאֵין הַדָּבָר נִכָּר.

יג. וְנַעֲרֹך. את הריאות אחת ליד השנייה ונשווה.

יד. מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בָּרֵאָה – נוֹפְחִין אוֹתָהּ: אִם לֹא יָצָא מִמֶּנָּה רוּחַ – בְּיָדוּעַ שֶׁזֹּאת הַמַּחַט דֶּרֶךְ סִמְפּוֹנוֹת נִכְנְסָה וְלֹא נָקְבָה; וְאִם נִתְחַתְּכָה הָרֵאָה קֹדֶם נְפִיחָה וְנִמְצֵאת בָּהּ הַמַּחַט – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה, שֶׁהַדָּבָר קָרוֹב שֶׁנָּקְבָה כְּשֶׁנִּכְנְסָה.

יד. מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בָּרֵאָה. קודם שחתכו אותה, שהרגישו בה על ידי משמוש. שֶׁהַדָּבָר קָרוֹב. יש סיכוי רב.
טו. תּוֹלַעַת שֶׁהָיְתָה בָּרֵאָה וְנָקְבָה וְיָצְאָה, וַהֲרֵי הָרֵאָה נְקוּבָה בַּתּוֹלַעַת – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת; חֶזְקָתָהּ שֶׁאַחַר הַשְּׁחִיטָה תִּקֹּב וְתֵצֵא.
יֵשׁ שָׁם מַרְאוֹת שֶׁאִם נִשְׁתַּנָּה מַרְאֵה הָאֵבֶר לְאוֹתוֹ הַמַּרְאֶה הָרָע – הֲרֵי הוּא כְּנָקוּב; שֶׁאוֹתוֹ הַבָּשָׂר שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מַרְאָיו לְמַרְאֶה זֶה – כְּמֵת הוּא חָשׁוּב, וּכְאִלּוּ אוֹתוֹ הַבָּשָׂר הַנֶּהְפָּךְ עֵינוֹ אֵינוֹ מָצוּי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי" (ויקרא יג,י), "וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי" (שם יג,יד) – מִכְּלָל שֶׁשְּׁאָר הַבָּשָׂר שֶׁנִּשְׁתַּנָּה אֵינוֹ חַי.
טו. הַנֶּהְפָּךְ עֵינוֹ. שהשתנה מראהו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי וכו'. פסוקים אלו נאמרו על אדם שיש לו נגע צרעת בעור בשרו מחמת שצבע עורו השתנה, ובתוך הנגע יש "בשר חי", כלומר חלק שלא השתנה צבעו. ומכאן ששאר העור שהשתנה מראהו נחשב כבשר מת.
טז. רֵאָה שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֶיהָ, בֵּין מַרְאֵה כֻּלָּהּ בֵּין מַרְאֵה מִקְצָתָהּ: אִם נִשְׁתַּנֵּית לְמַרְאֶה הַמֻּתָּר, אֲפִלּוּ נִשְׁתַּנֵּית כֻּלָּהּ – מֻתֶּרֶת; וְאִם נִשְׁתַּנֵּית לְמַרְאֶה הָאָסוּר, אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא – טְרֵפָה; שֶׁהַמַּרְאֶה הָאָסוּר כְּנֶקֶב הוּא חָשׁוּב, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
טז. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הט"ו.

יז. וְחָמֵשׁ מַרְאוֹת אֲסוּרוֹת יֵשׁ בָּרֵאָה, וְאֵלּוּ הֵן: שְׁחֹרָה כַּדְּיוֹ, אוֹ יְרֻקָּה כְּעֵין הַכְּשׁוּת, אוֹ כְּעֵין חֶלְמוֹן בֵּיצָה, אוֹ כְּעֵין חֲרִיעַ, אוֹ כְּמַרְאֵה הַבָּשָׂר. וַחֲרִיעַ הוּא הַצֶּמַח שֶׁצּוֹבְעִין בּוֹ הַבְּגָדִים, וְהוּא דּוֹמֶה לִשְׂעָרוֹת אֲדֻמּוֹת מְעַט וְנוֹטוֹת לַיְרֻקָּה.

יז. יְרֻקָּה. השם ירוק בלשון חז"ל משמש לכל הגוונים מירוק עד לצהוב. כְּעֵין הַכְּשׁוּת. צבעה צהוב בהיר. חֲרִיעַ. צמח ששימש לצביעת בגדים וצבעו נע בין כתום לצהוב.
יח. נִמְצֵאת כְּעֵין חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל – אוֹסְרִין אוֹתָהּ מִסָּפֵק, שֶׁזּוֹ קְרוֹבָה לְמַרְאֶה הָאָסוּר. וְכָל הַמַּרְאוֹת הָאֵלּוּ אֵין אוֹסְרִין בָּהֶן, עַד שֶׁנּוֹפְחִין הָרֵאָה וּמְמָרֵס בָּהּ בְּיָדוֹ: אִם נִשְׁתַּנֵּית לְמַרְאֶה הַמֻּתָּר – מֻתֶּרֶת; וְאִם עָמְדָה בְּעֵינֶיהָ – אֲסוּרָה.
יח. חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל. ענפי דקל, שצבעם נוטה למראה הכשות. וּמְמָרֵס. מועך ומשפשף.

יט. אַרְבַּע מַרְאוֹת מֻתָּרוֹת יֵשׁ בָּהּ, וְאֵלּוּ הֵן: שְׁחֹרָה כַּכֹּחַל, אוֹ יְרֻקָּה כֶּחָצִיר, אוֹ אֲדֻמָּה, אוֹ כְּמַרְאֵה הַכָּבֵד. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הָרֵאָה כֻּלָּהּ טְלָאִים טְלָאִים נְקֻדּוֹת נְקֻדּוֹת מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת אֵלּוּ – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת.

יט. כַּכֹּחַל. צבע כחול כהה ששימש לצביעת העיניים. כֶּחָצִיר. כרישה, שצבע עליו ירוק כהה.

כ. עוֹף שֶׁנָּפַל לָאוּר וְהוֹרִיק לִבּוֹ אוֹ כְּבֵדוֹ אוֹ קֻרְקְבָנוֹ אוֹ הֶאְדִּימוּ הַמֵּעַיִם שֶׁלּוֹ בְּכָל שֶׁהוּא – הֲרֵי זֶה טְרֵפָה; שֶׁכָּל הַיְרֻקִּין שֶׁהֶאְדִּימוּ וְהָאֲדֻמִּין שֶׁהוֹרִיקוּ מֵחֲמַת הָאוּר בָּעוֹף – הֲרֵי הֵן כְּמִי שֶׁנִּטְּלוּ, וּטְרֵפָה; וְהוּא שֶׁיַּעַמְדוּ בְּמַרְאֶה זֶה אַחַר שֶׁשּׁוֹלְקִין אוֹתָן מְעַט וּמְמָרְסִין בָּהֶן.

כ. וְהוֹרִיק. נעשה ירוק. הַיְרֻקִּין… וְהָאֲדֻמִּין. האיברים הפנימיים שצבעם צהוב ('ירוקים') או אדום. שֶׁיַּעַמְדוּ בְּמַרְאֶה זֶה. יישארו באותו הצבע. שֶׁשּׁוֹלְקִין. מבשלים במים.
כא. כָּל עוֹף שֶׁנִּמְצֵאת כָּבֵד שֶׁלּוֹ כְּמַרְאֵה בְּנֵי מֵעָיו, אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ שְׁאָר בְּנֵי מֵעָיו וְעָמְדוּ בְּשִׁנּוּיָן אַחַר שְׁלִיקָה וּמְרִיסָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – בְּיָדוּעַ שֶׁנָּפַל לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעָיו, וּטְרֵפָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּנֵי מֵעַיִם שֶׁל עוֹף שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּהֶן שִׁנּוּי, וּכְשֶׁנִּשְׁלְקוּ נִשְׁתַּנּוּ וְהוֹרִיקוּ הָאֲדֻמִּין – בְּיָדוּעַ שֶׁנָּפַל לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעָיו, וּטְרֵפָה.
כא. וְנֶחְמְרוּ. נשרפו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"כ.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות שחיטה 🔪

הריאה

ממשיכים בסימני הטריפה.

על הריאה להיות שלימה ואטומה, כך שאוויר לא ייצא החוצה. ואם נמצאה נקובה, או שהוכח שהאוויר יוצא מהצדדים, או שאינה נשארת שלימה, או שהשתנה לצבע אסור (כמפורט בפרק) – זו טריפה.

הרוצה להחכים בנושא ילמד את הפרק מהספר,הרמב"ם מביא בפירוט רב את דרכי בדירת הריאה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שחיטה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.סתימת הנקב במקום פירוד האונות – האם מועילה?

2.בדק את הריאה על ידי נפיחה בלבד ולא הכניס בה מים – כשר?

3.האם תולעת שנקבה את הריאה פוסלת אותה?

תשובות
1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן