פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. פֵּרוֹת שְׁבִיעִית – אֵין אוֹכְלִין מֵהֶן אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁאוֹתוֹ הַמִּין מָצוּי בַּשָּׂדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא כה,ז): כָּל זְמַן שֶׁחַיָּה אוֹכֶלֶת מִמִּין זֶה מִן הַשָּׂדֶה – אַתָּה אוֹכֵל מִמַּה שֶּׁבַּבַּיִת; כָּלָה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה – חַיָּב לְבַעֵר אוֹתוֹ הַמִּין מִן הַבַּיִת. וְזֶה הוּא בִּעוּר שֶׁל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.
א. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה וכו'. פסוק זה נאמר בהמשך לפסוק "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה…", ומסמיכות הפסוקים משמע שמותר לאכול מפירות שביעית בתנאי שמצויים גם לחיה בשדה. כָּלָה. נגמר. לְבַעֵר. להשמיד.
ב. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהָיוּ לוֹ גְּרוֹגָרוֹת שֶׁל שְׁבִיעִית בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – אוֹכֵל מֵהֶן כָּל זְמַן שֶׁהַתְּאֵנִים בָּאִילָנוֹת בַּשָּׂדֶה. כָּלוּ הַתְּאֵנִים מִן הַשָּׂדֶה – אָסוּר לֶאֱכֹל מִן הַגְּרוֹגָרוֹת שֶׁבַּבַּיִת, אֶלָּא מְבַעֵר אוֹתָן.
ב. גְּרוֹגָרוֹת. תאנים מיובשות. שֶׁהַתְּאֵנִים בָּאִילָנוֹת בַּשָּׂדֶה. שיש באילנות תאנים לחות וטריות.
ג. הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת מְרֻבִּין – מְחַלְּקָן מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
וְאָסוּר לֶאֱכֹל אַחַר הַבִּעוּר, בֵּין לַעֲנִיִּים בֵּין לַעֲשִׁירִים. וְאִם לֹא מָצָא אוֹכְלִים בִּשְׁעַת הַבִּעוּר – שׂוֹרֵף בָּאֵשׁ אוֹ מַשְׁלִיךְ לַיָּם אוֹ מְאַבֵּד בְּכָל דָּבָר שֶׁמְּאַבֵּד.
ג. הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת מְרֻבִּין. וזמן הביעור מתקרב. מְחַלְּקָן מְזוֹן וכו'. על מנת שיאכלום בו ביום, ולא יצטרך לאבד הפירות.
אוֹכְלִים. אנשים שיאכלו.
ד. הָיוּ לוֹ צִמּוּקִים שֶׁל שְׁבִיעִית, וְכָלוּ הָעֲנָבִים מִן הַשָּׂדֶה מִן הַגַּנּוֹת וְהַפַּרְדֵּסִין שֶׁהֵן הֶפְקֵר, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ עֲנָבִים בַּגְּפָנִים שֶׁבְּתוֹךְ הַחֲצֵרוֹת – אֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַצִּמּוּקִים מִפְּנֵי עֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁבֶּחָצֵר, לְפִי שֶׁאֵינָן מְצוּיִין לַחַיָּה. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם עֲנָבִים קָשִׁים בְּיוֹתֵר שֶׁאֵינָן נִגְמָרִין אֶלָּא בְּסוֹף הַשָּׁנָה – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִן הַצִּמּוּקִין בִּשְׁבִילָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. לְפִי שֶׁאֵינָן מְצוּיִין לַחַיָּה. שחיות בר אוכלות רק במקומות שאינם שמורים. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם וכו'. אם יש בשדה ענבים שלוקח להם זמן רב להתבשל, מותר לאכול מהצימוקים שבבית.
ה. אִילָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, וְהָיָה לוֹ מִפֵּרוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מֵהֶן כָּל זְמַן שֶׁפֵּרוֹת שְׁנִיּוֹת מְצוּיוֹת בַּשָּׂדֶה, שֶׁהֲרֵי מֵאוֹתוֹ הַמִּין בַּשָּׂדֶה. אֲבָל פֵּרוֹת הַסְּתָיו – אֵין אוֹכְלִין בִּשְׁבִילָן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן דּוֹמִין לְפֵרוֹת שֶׁל שָׁנָה אַחֶרֶת.
ה. שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. בשתי עונות של פריחה. פֵּרוֹת הַסְּתָיו. פירות שמבשילים בעונת הסתיו של שנה שמינית. מִפְּנֵי שֶׁהֵן דּוֹמִין לְפֵרוֹת שֶׁל שָׁנָה אַחֶרֶת. אף שהתחילו לצמוח בשנה השביעית.
ו. הַכּוֹבֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׁים בְּחָבִית אַחַת – כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה, יְבַעֵר מִינוֹ מִן הֶחָבִית. וְאִם הִתְחִיל בָּהּ – הֲרֵי הַכֹּל כִּמְבֹעָר. וּכְשֵׁם שֶׁמְּבַעֵר אָכְלֵי אָדָם, כָּךְ מְבַעֵר אָכְלֵי בְּהֵמָה מִן הַבַּיִת, וְאֵינוֹ מַאֲכִילָן לַבְּהֵמָה אִם כָּלָה אוֹתוֹ הַמִּין מִן הַשָּׂדֶה.
ו. הַכּוֹבֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׁים וכו'. הכובש שלושה מיני ירקות כבושים בחבית אחת, ופתח את החבית לאחר שהגיע זמן הביעור של חלק מהמינים, אינו צריך לבער מין שלא הגיע זמן ביעורו אף על פי שקיבל טעם ממין הצריך ביעור. וְאִם הִתְחִיל בָּהּ הֲרֵי הַכֹּל כִּמְבֹעָר. אם פתח את סתימת החבית לפני שהגיע זמן הביעור, יכול לאכול את תכולתה כל זמן שירצה אף על פי שהגיע זמן הביעור, מפני שהכבשים מתקלקלים אם לא אוכלים אותם תוך זמן קצר ולכן נחשבים כמבוערים (ערוה"ש כז,כד, ד"א, ר"י קאפח; וראה פה"מ מעשר שני ה,ו).
ז. וּכְשֵׁם שֶׁמְּבַעֲרִין אֶת הַפֵּרוֹת, כָּךְ מְבַעֲרִין אֶת הַדָּמִים.
כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁמָּכַר רִמּוֹנִים שֶׁל שְׁבִיעִית וַהֲרֵי הוּא אוֹכֵל בִּדְמֵיהֶן, וְכָלוּ הָרִמּוֹנִים מִן הָאִילָנוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה וְנִשְׁאַר אֶצְלוֹ מִן הַדָּמִים שֶׁמָּכַר בָּהֶן – חַיָּב לְבַעֵר הַדָּמִים.
ז. הַדָּמִים. כסף שהתקבל תמורת פירות שביעית.
וַהֲרֵי הוּא אוֹכֵל בִּדְמֵיהֶן. קונה מאכלים על מנת לאכלם בקדושת שביעית.
ח. כֵּיצַד עוֹשֶׂה? קוֹנֶה בָּהֶן מַאֲכָלוֹת וּמְחַלְּקָן מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, אוֹ יַשְׁלִיךְ הַמָּעוֹת לְיָם הַמֶּלַח אִם לֹא מָצָא אוֹכְלִים.
ח. לְיָם הַמֶּלַח. ים שמימיו מלוחים וגורמים לכילוי המטבעות (ים המלח הוא הים הגדול – הלכות ערכין וחרמין ח,ח לפי נוסחאות מדויקים).
ט. שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַבִּעוּר: אֶרֶץ יְהוּדָה כֻּלָּהּ, הָהָר וְהַשְּׁפֵלָה וְהָעֵמֶק – אֶרֶץ אַחַת; עֵבֶר הַיַּרְדֵּן כֻּלּוֹ, שְׁפֵלַת לֹד וְהַר שְׁפֵלַת לֹד וּמִבֵּית חוֹרוֹן עַד הַיָּם – אֶרֶץ אַחַת; וְהַגָּלִיל כֻּלּוֹ, גָּלִיל הָעֶלְיוֹן וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן וּתְחוּם טְבֶרְיָה – אֶרֶץ אַחַת. וְאוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ.
ט. שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַבִּעוּר. ארץ ישראל מחולקת לשלושה מחוזות לעניין זמן הביעור. עֵבֶר הַיַּרְדֵּן. המזרחי. עַד הַיָּם. כינרת. עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ. עד שייגמר הפרי בכל השדות שבמחוז, כיוון שהחיות הולכות לחפש אוכל בכל המחוז.
י. כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת בְּאֶרֶץ יְהוּדָה – אוֹכֵל מֵהֶן כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ מֵאוֹתוֹ הַמִּין בְּכָל אֶרֶץ יְהוּדָה כֻּלָּהּ. וְכֵן אִם הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת גָּלִיל – אוֹכֵל מֵהֶן כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ מֵאוֹתוֹ הַמִּין בְּכָל אֶרֶץ הַגָּלִיל כֻּלָּהּ. וְכֵן בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.
יא. וְשָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת אֵלּוּ כֻּלָּן חֲשׁוּבוֹת כְּאֶרֶץ אַחַת לֶחָרוּבִין וְלַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים. וְאוֹכְלִין בַּתְּמָרִים עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּזֹעַר. וְאֵמָּתַי הוּא כָּלֶה? עַד הַפּוּרִים. וְכֵן אוֹכְלִין בַּזֵּיתִים עַד הָעֲצֶרֶת וּבָעֲנָבִים עַד הַפֶּסַח שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וּבַגְּרוֹגָרוֹת עַד חֲנֻכָּה.
יא. עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּזֹעַר. עד שייגמרו התמרים בעיר צוער שליד ים המלח. עַד הַפּוּרִים. בשנה השמינית (וכך גם לגבי שאר המועדים הנזכרים כאן). הָעֲצֶרֶת. חג שבועות. וּבָעֲנָבִים… וּבַגְּרוֹגָרוֹת וכו'. גם לגבי פירות אלו קבעו חכמים תאריך אחיד לכל חלקי הארץ, עבור המון העם שאינו יודע את זמן הביעור המדויק (יד"פ).
יב. הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית מִמָּקוֹם שֶׁכָּלוּ לְמָקוֹם שֶׁלֹּא כָּלוּ אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁלֹּא כָּלוּ לְמָקוֹם שֶׁכָּלוּ – חַיָּב לְבַעֵר, לְפִי שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וּפֵרוֹת הָאָרֶץ שֶׁיָּצְאוּ לְחוּצָה לָאָרֶץ – מִתְבַּעֲרִין בִּמְקוֹמָן, וְלֹא יַעֲבִירֵם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
יב. לְפִי שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם וכו'. ראה גם הלכות יום טוב ח,כ. וּפֵרוֹת הָאָרֶץ שֶׁיָּצְאוּ לְחוּצָה לָאָרֶץ. באיסור, שכן אסור להוציא פירות שביעית לחוץ לארץ (לעיל ה,יג). מִתְבַּעֲרִין בִּמְקוֹמָן. ואינו חייב להחזירם לארץ ישראל. וְלֹא יַעֲבִירֵם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אלא יבערם במקום שבו הם נמצאים כשמגיעה שעת הביעור.
יג. כְּלָל אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית: כָּל שֶׁהוּא מֵאֹכֶל אָדָם אוֹ מֵאֹכֶל בְּהֵמָה אוֹ מִמִּין הַצּוֹבְעִין: אִם אֵינוֹ מִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ – יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית, וְחַיָּב בְּבִעוּר וְיֵשׁ לְדָמָיו בִּעוּר. כְּגוֹן עֲלֵי הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה וַעֲלֵי הַדַּנְדַּנָּה וְהָעֻלְשִׁין מֵאֹכֶל אָדָם, וּכְגוֹן הַחוֹחִים וְהַדַּרְדָּרִים מֵאֹכֶל הַבְּהֵמָה, וּכְגוֹן אֶסְטֵיס וְקוֹצָה מִמִּין הַצּוֹבְעִין.
וְאִם הָיָה מִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ, כְּגוֹן הַפּוּאָה וְהָרִכְפָּה מִמִּין הַצּוֹבְעִין, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית – אֵין לוֹ בִּעוּר וְלֹא לְדָמָיו בִּעוּר, שֶׁהֲרֵי מִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ, אֶלָּא נֶהֱנִין וְצוֹבְעִין בּוֹ עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
יג. מִמִּין הַצּוֹבְעִין. צמחים שמפיקים צבע. אִם אֵינוֹ מִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ. אינו נשאר משנה לשנה. יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית. נוהגים בו דיני שביעית, וכן בכסף שהתקבל תמורתו אם נמכר. הַלּוּף. מין בצל. הַדַּנְדַּנָּה. נענע. וְהָעֻלְשִׁין. יש מזהים אותו עם העולש התרבותי, ויש מזהים אותו עם מרור הגינות. הַחוֹחִים וְהַדַּרְדָּרִים. מיני קוצים. אֶסְטֵיס. צמח שמפיקים ממנו צבע כחול. וְקוֹצָה. צמח הנקרא קורטם הצבעים, ומפיקים ממנו צבע כתום.
הַפּוּאָה. צמח שמפיקים ממנו צבע אדום. וְהָרִכְפָּה. עץ שמפיקים ממנו צבע אדום (עפ"י זיהויו של הרמב"ם בפה"מ שביעית ז,ב; ויש מפרשים שהוא צמח שמפיקים ממנו צבע צהוב). אֶלָּא נֶהֱנִין וְצוֹבְעִין בּוֹ עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וכל שכן לאחר השביעית (ריק"ו וכס"מ, וכדעת הראב"ד בהשגתו שמותר ליהנות בו לעולם, והחזו"א שביעית יג,ט כתב שיש לגרוס ברמב"ם "אחר ראש השנה"). ויש מי שפירש בדברי הרמב"ם שלכתחילה ראוי להשתמש בו בשביעית, ולא לשמרו לשמינית, שמא ישכח לנהוג בו קדושה (יד"פ).
יד. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם וְלֹא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְאֵינוֹ מִמִּין הַצּוֹבְעִין, הוֹאִיל וְאֵינוֹ לְעֵצִים – יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית, אֲבָל אֵין לוֹ בִּעוּר וְלֹא לְדָמָיו בִּעוּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ, אֶלָּא נֶהֱנִין בּוֹ אוֹ בְּדָמָיו עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּגוֹן עִקַּר הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה וְעִקַּר הַדַּנְדַּנָּה וְהָעַקְרְבָנִין.
יד. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד וכו'. בהלכה זו מדובר על צמחים שיש בהם קדושת שביעית, מפני שראויים קצת לאכילת בהמה, אך אינם חייבים בביעור, מפני שאינם מאכל רגיל של בהמה (ערוה"ש כח,ה, חזו"א שביעית יג,ט, וכעין זה ביד"פ). הוֹאִיל וְאֵינוֹ לְעֵצִים. אינו משמש להסקה וכיוצא בזה (ובעצים אין קדושת שביעית – לעיל ה,יא). עִקַּר. שורש. וְהָעַקְרְבָנִין. צמח רב שנתי המזוהה בימינו כמין של שרך הנקרא גריזית נאה (עפ"י פה"מ שביעית ז,ב).
טו. קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, קְלִפֵּי אֱגוֹזִין וְהַגַּרְעִינִין – יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, אֲבָל אֵין לָהֶן וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּעוּר. לוּלְבֵי זְרָדִין וְהֶחָרוּבִין – יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, וְיֵשׁ לָהֶן וְלִדְמֵיהֶן בִּעוּר. לוּלְבֵי הָאֵלָה וְהַבָּטְנָה וְהָאֲטָדִים – יֵשׁ לָהֶן וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, וְאֵין לָהֶן וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּעוּר, אֲבָל לֶעָלִים שֶׁלָּהֶן יֵשׁ בִּעוּר.
טו. קְלִפֵּי רִמּוֹן. קליפות הרימון. וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ. הפטמה הבולטת שבתוך כתר הרימון (פה"מ שביעית ז,ג, עוקצים ב,ג). וְהַגַּרְעִינִין. גרעיני כל הפירות. יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית. אם ראויים למאכל בהמה או לצביעה. אֲבָל אֵין לָהֶן וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּעוּר. כיוון שאינם מיוחדים לשימושים הללו (יד"פ, וכדלעיל הי"ד). לוּלְבֵי זְרָדִין וְהֶחָרוּבִין. ראשי הענפים הרכים בזמן פריחת האילנות, שראויים לאכילה על ידי כבישה (פה"מ שביעית ז,ה). הָאֵלָה. עץ האלון (שם). וְהַבָּטְנָה. מין נוסף של עץ האלה, שפריו קרוי פיסטוק (שם). וְהָאֲטָדִים. מין קוצים שמניב גרגירים שחורים קשים שראויים לאכילה (שם). יֵשׁ לָהֶן וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית וְאֵין לָהֶן וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּעוּר. ראשי הענפים הרכים ('לולבים') של כל אלו ראויים לאכילה, אך אין בהם חובת ביעור מפני שאינם מתכלים אלא מתקשים על העץ (חזו"א שביעית יד,א). אֲבָל לֶעָלִים שֶׁלָּהֶן יֵשׁ בִּעוּר. מפני שנושרים.
טז. אֵי זוֹ שְׁעַת בִּעוּר הֶעָלִים? בְּעֵת שֶׁיִּבֹּלוּ מִן הָאִילָנוֹת שֶׁלָּהֶן. עֲלֵי זֵיתִים וַעֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי חָרוּבִין – אֵין לָהֶן בִּעוּר, לְפִי שֶׁאֵינָן נוֹבְלוֹת וְכָלוֹת.
טז. אֵי זוֹ שְׁעַת בִּעוּר הֶעָלִים. מתי צריך לבער מהבית את העלים שנשמרו לאכילה. שֶׁיִּבֹּלוּ. שינשרו.
יז. וְעַד מָתַי יִהְיֶה אָדָם מְלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים בַּשְּׁבִיעִית? עַד שֶׁיִּיבַשׁ הַמָּתִיק. וִיגַבֵּב עֲשָׂבִים יְבֵשִׁים עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
יז. הַמָּתִיק. פרי מר של צמח הפקועה, ונקרא 'מתיק' בלשון סגי נהור (פה"מ שביעית ג,א). וִיגַבֵּב. יאסוף. רְבִיעָה שְׁנִיָּה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. תקופת הגשמים השנייה בשנה שמינית.
יח. וְעַד מָתַי יִהְיוּ הָעֲנִיִּים מֻתָּרִין לְהִכָּנֵס לַפַּרְדֵּסוֹת בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית לֶאֱסֹף פֵּרוֹת שְׁבִיעִית? עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.
יח. עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. שעד אז יש בפרדסים פירות שביעית מופקרים (פה"מ ט,ז).
יט. הַוֶּרֶד וְהַכֹּפֶר וְהַלֹּטֶם – יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. הַקְּטָף, וְהוּא שְׂרָף הַיּוֹצֵא מִן הָאִילָנוֹת וּמִן הָעִקָּרִין – אֵין לוֹ שְׁבִיעִית. וְהַיּוֹצֵא מִן הַפַּגִּין – יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית.
יט. וְהַכֹּפֶר. שיח הנקרא חינה (עפ"י פירוש ראשון בפה"מ ז,ו), שמפיקים מפרחיו בושם. וְהַלֹּטֶם. עץ שפירותיו הם הערמונים של ימינו או סוג של עץ האורן (שני הפירושים בפה"מ שם; ויש מפרשים שהכוונה לצמח המכונה גם כיום לוטם שאחדים ממיניו משמשים להפקת תמרוקים ובשמים). שְׂרָף הַיּוֹצֵא מִן הָאִילָנוֹת וּמִן הָעִקָּרִין. חומר ריחני שיוצא מעצים ושורשים. הַפַּגִּין. פירות שלא הבשילו.
כ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאִילַן מַאֲכָל. אֲבָל בְּאִילַן סְרָק – אַף הַיּוֹצֵא מִן הֶעָלִין וּמִן הָעִקָּרִין כַּפְּרִי שֶׁלָּהֶן, וְיֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית.
כ. כַּפְּרִי שֶׁלָּהֶן. כיוון שאילן סרק אינו עושה פירות, השרף היוצא ממנו נחשב כמו פרי (ד"א ויד"פ).
כא. הַכּוֹבֵשׁ וֶרֶד שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן שֶׁל שִׁשִּׁית – יְלַקֵּט אֶת הַוֶּרֶד, וְהַשֶּׁמֶן מֻתָּר. כְּבָשׁוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית – חַיָּב לְבַעֵר הַשֶּׁמֶן, שֶׁהֲרֵי הַוֶּרֶד יָבֵשׁ הוּא, וּכְבָר נִתְחַיֵּב בְּבִעוּר.
כא. וְהַשֶּׁמֶן מֻתָּר. כיוון שוורד חדש אינו נותן טעם בשמן ישן (שנשאר משנה שישית) אלא בשהייה מרובה, וממילא אין בו קדושת שביעית (פה"מ שביעית ז,ז). כְּבָשׁוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וכו'. במקרה הפוך, שהוורד ישן (שנשאר משביעית) והשמן חדש, השמן סופג מיד את טעם הוורד ומתחייב בביעור (שם).
כב. חָרוּבִין שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁכְּבָשָׁן בְּיֵין שִׁשִּׁית אוֹ בְּיֵין מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית – חַיָּב לְבַעֵר הַיַּיִן, שֶׁהֲרֵי טַעַם פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בּוֹ. זֶה הַכְּלָל: פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּפֵרוֹת אֲחֵרוֹת: מִין בְּמִינוֹ – בְּכָל שֶׁהוּא; וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ – בְּנוֹתֵן טַעַם.
כב. חָרוּבִין שֶׁל שְׁבִיעִית וכו'. כיוון שבין כך ובין כך נותנים טעם ביין בשהייה מועטת (שם). מִין בְּמִינוֹ בְּכָל שֶׁהוּא. מאכל של שביעית שהתערב עם מאכל מאותו הסוג, אפילו היה השביעית בשיעור מועט (כגון טיפה אחת של יין שביעית שהתערבה בחבית של יין שישית), מחייב את כל התערובת בביעור (ראה גם הלכות מאכלות אסורות טו,ח). וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. מאכל או משקה של שביעית שהתערב במין אחר, אינו גורם לו להתחייב בביעור, אלא אם כן נתן בו טעם.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות שמיטה ויובל

ביעור פירות שביעית

מותר לאכול פירות שביעית רק כל זמן שהם מצויים גם בשדה, אבל בזמן שכלה מין מסויים מן השדה – חייבים לבער מה שנמצא מאותו המין בבית.
כשמגיע זמן הביעור, בעל הפירות מחלק מזון ג' סעודות לכל אחד ואחד, ואת הנותר הוא מאבד מן העולם.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זרעים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כדי לבער מעות מדמי פירות שמיטה-חייבים לזרוק אותם לים?

2.דבר שאינו למאכל ואינו לצביעה האם חל עליו דין ביעור?

3.האם חרובים, ותמרים נחלקו לארצות הביעור?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן