פרק ז', הלכות תלמוד תורה, ספר המדע
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. חָכָם זָקֵן בְּחָכְמָה, וְכֵן נָשִׂיא אוֹ אַב בֵּית דִּין שֶׁסָּרַח – אֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא לְעוֹלָם, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה כְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו. אֲבָל כְּשֶׁחָטָא שְׁאָר חַטָּאוֹת – מַלְקִין אוֹתוֹ בְּצִנְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה" (הושע ד,ה) – אַף עַל פִּי שֶׁכָּשַׁל, כַּסֵּהוּ כַּלַּיְלָה. וְאוֹמְרִין לוֹ: "הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ" (מלכים ב יד,י).
וְכֵן כָּל תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁנִּתְחַיֵּב נִדּוּי – אָסוּר לְבֵית דִּין לִקְפֹּץ וּלְנַדּוֹתוֹ בִּמְהֵרָה, אֶלָּא בּוֹרְחִין מִדָּבָר זֶה וְנִשְׁמָטִין מִמֶּנּוּ. וַחֲסִידֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מִשְׁתַּבְּחִין שֶׁלֹּא נִמְנוּ מֵעוֹלָם לְנַדּוֹת תַּלְמִיד חֲכָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְנִין לְהַלְקוֹתוֹ אִם נִתְחַיֵּב מַלְקוּת. וַאֲפִלּוּ מַכַּת מַרְדּוּת נִמְנִין עָלֶיהָ לְהַכּוֹתוֹ.
א. אֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא לְעוֹלָם. מפני חילול השם שיש בכך. אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה כְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו. שחטא והחטיא את הרבים (הלכות תשובה ג,י; וראה הלכות כלי המקדש ד,כא לגבי הורדת אדם משררתו כשסרח). מַלְקִין אוֹתוֹ בְּצִנְעָה. בלא פרסום. הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ. שמור על כבודך והישאר בביתך, ואל תבוא במגע עם אף אחד (ע"פ מלכים ב יד,י).
אָסוּר לְבֵית דִּין לִקְפֹּץ וּלְנַדּוֹתוֹ בִּמְהֵרָה. בחיפזון ובלא שנתיישבו בעניין. אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְנִין לְהַלְקוֹתוֹ. שהוא חיוב מן התורה. אִם נִתְחַיֵּב מַלְקוּת. ראה הלכות סנהדרין פרקים טז-יט. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות על עברות שמדברי חכמים. נִמְנִין עָלֶיהָ לְהַכּוֹתוֹ. שאין נמנעים אלא מן הנידוי.
ב. וְכֵיצַד הוּא הַנִּדּוּי? אוֹמְרִין: 'פְּלוֹנִי בְּשַׁמְתָּא'. וְאִם נִדּוּהוּ בְּפָנָיו, אוֹמְרִין: 'פְּלוֹנִי זֶה'. וְהַחֵרֶם – אוֹמְרִין: 'פְּלוֹנִי מָחֳרָם'. וְאָרוּר – בּוֹ אָלָה, בּוֹ שְׁבוּעָה, בּוֹ נִדּוּי. ג וְכֵיצַד מַתִּירִין הַנִּדּוּי אוֹ הַחֵרֶם? אוֹמְרִין לוֹ: 'שָׁרוּי לְךָ וּמָחוּל לְךָ'. וְאִם הִתִּירוּהוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אוֹמְרִין: 'פְּלוֹנִי שָׁרוּי לוֹ וּמָחוּל לוֹ'.
ב. וְכֵיצַד הוּא הַנִּדּוּי. נוסח ההכרזה שאומר המנדה. בְּשַׁמְתָּא. לשון נידוי בארמית. וְהַחֵרֶם. חמור מנידוי (יבואר לקמן ה"ה). וְאָרוּר בּוֹ אָלָה בּוֹ שְׁבוּעָה בּוֹ נִדּוּי. המילה 'ארור' יכולה לשמש כלשון קללה או שבועה, וכן כלשון נידוי (ראה הלכות שבועות ב,ב, הלכות סנהדרין כו,ג).
ג. שָׁרוּי. מותר.
ד. מַה הוּא הַמִּנְהָג שֶׁיִּנְהֹג הַמְנֻדֶּה בְּעַצְמוֹ וְשֶׁנּוֹהֲגִין עִמּוֹ? מְנֻדֶּה אָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס כְּאָבֵל כָּל יְמֵי נִדּוּיוֹ, וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו, וְלֹא כּוֹלְלִין אוֹתוֹ בַּעֲשָׂרָה לְכָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ עֲשָׂרָה, וְלֹא יוֹשְׁבִין עִמּוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. אֲבָל שׁוֹנֶה הוּא לַאֲחֵרִים, וְשׁוֹנִין לוֹ, וְנִשְׂכָּר, וְשׂוֹכֵר. וְאִם מֵת בְּנִדּוּיוֹ – בֵּית דִּין שׁוֹלְחִין וּמַנִּיחִין אֶבֶן עַל אֲרוֹנוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁהֵן רוֹגְמִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהוּא מֻבְדָּל מִן הַצִּבּוּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ וְאֵין מְלַוִּין אֶת מִטָּתוֹ.
ד. הַמִּנְהָג שֶׁיִּנְהֹג הַמְנֻדֶּה. כיצד יתנהג ובמה נאסר. לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס כְּאָבֵל. להסתפר ולכבס את בגדיו, כדין אבל (ראה הלכות אבל ה,א-ג).
וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו. אין מצרפים אותו לזימון לברכת המזון בשלושה. וְלֹא יוֹשְׁבִין עִמּוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. שנבדלים ממנו. שׁוֹנֶה הוּא לַאֲחֵרִים וְשׁוֹנִין לוֹ. מלמדם תורה ומלמדים אותו. וְנִשְׂכָּר וְשׂוֹכֵר. כפועל לעבודה. כְּלוֹמַר שֶׁהֵן רוֹגְמִין אוֹתוֹ וכו'. כביטוי לכך שהיה ראוי לסקול אותו באבנים. שֶׁאֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ וְאֵין מְלַוִּין אֶת מִטָּתוֹ. שאין מכבדים אותו בשום צורה.
ה. יָתֵר עָלָיו הַמָּחֳרָם – שֶׁאֵינוֹ שׁוֹנֶה לַאֲחֵרִים וְאֵין שׁוֹנִין לוֹ. אֲבָל שׁוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח תַּלְמוּדוֹ. וְאֵינוֹ נִשְׂכָּר, וְאֵין נִשְׂכָּרִין לוֹ, וְאֵין נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִמּוֹ, וְאֵין מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ אֶלָּא מְעַט עֵסֶק כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ.
ה. יָתֵר עָלָיו. קיימים בו דינים נוספים של הרחקה, בנוסף לאלו של המנודה. אֶלָּא מְעַט עֵסֶק כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ. בכמות המספיקה לקיומו.
ו. מִי שֶׁיָּשַׁב בְּנִדּוּיוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְלֹא בִּקֵּשׁ לְהַתִּירוֹ – מְנַדִּין אוֹתוֹ שְׁנִיָּה. יָשַׁב שְׁלֹשִׁים יוֹם אֲחֵרִים וְלֹא בִּקֵּשׁ לְהַתִּירוֹ – מַחֲרִימִין אוֹתוֹ.
ו. שְׁלֹשִׁים יוֹם. שהוא תקופת הנידוי (וראה גם הלכות טוען ונטען א,ה, הלכות סנהדרין כה,יא).
ז. בְּכַמָּה מַתִּירִין הַנִּדּוּי אוֹ הַחֵרֶם? בִּשְׁלֹשָׁה, אֲפִלּוּ הֶדְיוֹטוֹת. וְיָחִיד מֻמְחֶה מַתִּיר הַנִּדּוּי לְבַדּוֹ. וְיֵשׁ לְתַלְמִיד לְהַתִּיר הַנִּדּוּי אוֹ הַחֵרֶם, וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם הָרַב.
ז. בִּשְׁלֹשָׁה אֲפִלּוּ הֶדְיוֹטוֹת. אנשים פשוטים. והתרת הנידוי נעשית אחרי שהמנודה חזר בו מהתנהגותו (לקמן ה"ט, הי"ג; ולעיל ו,יב). וְיָחִיד מֻמְחֶה. חכם הבקי בדיני תורה (ראה הלכות שבועות ו,א). וְיֵשׁ לְתַלְמִיד לְהַתִּיר… וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם הָרַב. רשאי לעשות כן, ואף שלעניין נדר ושבועה אינו רשאי להתיר אלא מדעת רבו (שם ו,ג).
ט. בָּאִין שְׁלֹשָׁה אֲחֵרִים וּמַתִּירִין לוֹ. רשאים להתיר לו את הנידוי, ואין צורך שיתירו לו אותם שנידו אותו.
ט*. שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּדּוּ וְהָלְכוּ לָהֶן, וְחָזַר זֶה מִדָּבָר שֶׁנִּדּוּהוּ בִּגְלָלוֹ – בָּאִין שְׁלֹשָׁה אֲחֵרִים וּמַתִּירִין לוֹ. י מִי שֶׁלֹּא יָדַע מִי נִדָּהוּ – יֵלֵךְ אֵצֶל הַנָּשִׂיא וְיַתִּיר לוֹ נִדּוּיוֹ.
י. מִי שֶׁלֹּא יָדַע מִי נִדָּהוּ. שאינו מכיר את זה שנידה אותו, ומשום כך אין לו אפשרות ללכת אליו שיתיר לו הנידוי.
יא. נִדּוּי עַל תְּנַאי, אֲפִלּוּ מִפִּי עַצְמוֹ – צָרִיךְ הֲפָרָה. תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁנִּדָּה עַצְמוֹ, וַאֲפִלּוּ נִדָּה עַצְמוֹ עַל דַּעַת פְּלוֹנִי, וַאֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁחַיָּב עָלָיו נִדּוּי – הֲרֵי זֶה מֵפֵר לְעַצְמוֹ.
יא. נִדּוּי עַל תְּנַאי. שהותנה בדבר שיקרה או שייעשה. אֲפִלּוּ מִפִּי עַצְמוֹ. שאדם אמר על עצמו שיהיה מנודה בתנאי מסוים. צָרִיךְ הֲפָרָה. בין אם נתקיים התנאי ובין אם לאו. עַל דַּעַת פְּלוֹנִי. על תנאי שיסכים חכם מסוים לאותו הנידוי. דָּבָר שֶׁחַיָּב עָלָיו נִדּוּי. נתבאר לעיל ו,יד.
יב. מִי שֶׁנִּדּוּהוּ בַּחֲלוֹם, אֲפִלּוּ יָדַע מִי נִדָּהוּ – צָרִיךְ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁשּׁוֹנִין הֲלָכוֹת לְהַתִּירוֹ מִנִּדּוּיוֹ. וְאִם לֹא מָצָא – טוֹרֵחַ אַחֲרֵיהֶם עַד פַּרְסָה. לֹא מָצָא – מַתִּירִין לוֹ עֲשָׂרָה שֶׁשּׁוֹנִין מִשְׁנָה. לֹא מָצָא – מַתִּירִין לוֹ מִי שֶׁיּוֹדְעִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה. לֹא מָצָא – מַתִּירִין לוֹ אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִין לִקְרוֹת. לֹא מָצָא בִּמְקוֹמוֹ עֲשָׂרָה – מַתִּירִין לוֹ אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה.
יב. מִי שֶׁנִּדּוּהוּ בַּחֲלוֹם. ובמקרה כזה יש לחוש שמן השמים מרמזים לו שהוא נזוף, ועליו לקבל תיקון והתרה. בְּנֵי אָדָם שֶׁשּׁוֹנִין הֲלָכוֹת. שמשננים הלכות פסוקות. עַד פַּרְסָה. מרחק של כארבעה קילומטרים, שהוא תחומו של אדם. מַתִּירִין לוֹ אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה. שאין בהתרה זו אלא בקשה שירחמו עליו מן השמים.
יג. מִי שֶׁנִּדּוּהוּ בְּפָנָיו – אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו. נִדּוּהוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – מַתִּירִין לוֹ בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְאֵין בֵּין נִדּוּי לַהֲפָרָה כְּלוּם, אֶלָּא מְנַדִּין וּמַתִּירִין בְּרֶגַע אֶחָד כְּשֶׁיַּחֲזֹר הַמְנֻדֶּה לְמוּטָב. וְאִם רָאוּ בֵּית דִּין לְהַנִּיחַ זֶה בְּנִדּוּיוֹ כַּמָּה שָׁנִים – מַנִּיחִין כְּפִי רִשְׁעוֹ.
וְכֵן אִם רָאוּ בֵּית דִּין לְהַחֲרִים לָזֶה לְכַתְּחִלָּה, וּלְהַחֲרִים מִי שֶׁאוֹכֵל עִמּוֹ וְשׁוֹתֶה עִמּוֹ אוֹ מִי שֶׁיַּעֲמֹד עִמּוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת – מַחֲרִימִין, כְּדֵי לְיַסְּרוֹ וּכְדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא יִפְרְצוּ הַחַטָּאִים.
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לֶחָכָם לְנַדּוֹת לִכְבוֹדוֹ, אֵינוֹ שֶׁבַח לְתַלְמִיד חֲכָמִים לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדָבָר זֶה, אֶלָּא מַעֲלִים אָזְנָיו מִדִּבְרֵי עַמֵּי הָאָרֶץ וְלֹא יָשִׁית לִבּוֹ לָהֶם, כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: "גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ" (קהלת ז,כא).
וְכֵן הָיָה דֶּרֶךְ חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָן מְשִׁיבִין. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמּוֹחֲלִין לַמְחָרֵף וְסוֹלְחִין לוֹ. וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים הָיוּ מִשְׁתַּבְּחִין בְּמַעֲשֵׂיהֶן הַנָּאִים וְאוֹמְרִין שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִדּוּ אָדָם וְלֹא הֶחֱרִימוּהוּ לִכְבוֹדָן. וְזוֹ הִיא דַּרְכָּם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁרָאוּי לֵילֵךְ בָּהּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁבִּזּוּהוּ אוֹ חֵרְפוּהוּ בַּסֵּתֶר. אֲבָל תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁבִּזָּהוּ אוֹ חֵרְפוֹ אָדָם בְּפַרְהֶסְיָא – אָסוּר לוֹ לִמְחֹל עַל כְּבוֹדוֹ, וְאִם מָחַל – נֶעֱנָשׁ, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה בִּזְיוֹן תּוֹרָה. אֶלָּא נוֹקֵם וְנוֹטֵר הַדָּבָר כְּנָחָשׁ, עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה, וְיִסְלַח לוֹ.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
יג. וְאֵין בֵּין נִדּוּי לַהֲפָרָה כְּלוּם. אפשר שלא יהיה ביניהם שום מרווח של זמן. לְהַנִּיחַ זֶה בְּנִדּוּיוֹ. להשאיר את אותו אדם מנודה.
לְהַחֲרִים לָזֶה לְכַתְּחִלָּה. לגזור עליו חרם מיד, בלא שיהיה מנודה קודם לכן (ראה לעיל ה"ו). וּלְהַחֲרִים מִי שֶׁאוֹכֵל עִמּוֹ וכו'. הגבלות המחמירות את דיני החרם הרגילים. וּכְדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא יִפְרְצוּ הַחַטָּאִים. כדי לבצר את דיני התורה, כדי שלא יפגעו בהם החוטאים.
אֵינוֹ שֶׁבַח. אין זו התנהגות ראויה.
גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ. אל תשים לב לכל הדברים הרעים שאחרים מדברים עליך.
שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָן מְשִׁיבִין. שאינם מגיבים למי שמנסה לפגוע בהם. וְזוֹ הִיא דַּרְכָּם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁרָאוּי לֵילֵךְ בָּהּ. שלא להקפיד על כבוד עצמו ולהתרחק ממידת הכעס (ראה הלכות דעות ב,ג, ה,יג).
בְּפַרְהֶסְיָא. ברבים. אָסוּר לוֹ לִמְחֹל עַל כְּבוֹדוֹ. שנתבזה בכך כבוד התורה בעיני הרבים.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות תלמוד תורה
פרק אחרון בנושא זה💪🏻

חרם ונידוי

אגב הפרק אתמול שלמדנו דין המבזה תלמידי חכמים החייב נידוי מובאים הלכות נידוי וחרם בפרק זה.
הנידוי והחרם חלים על ידי אמירה ומותרים על ידי אמירה בשלושה הדיוטות או יחיד מומחה.
🔹 המנודה שלא ביקש להתיר נידויו ששים יום- מחרימים אותו.
🔹המנודה אסור בתספורת וכיבוס ולא יושבים עמו בארבע אמות או מצרפים אותו לדברים שבקדושה.
🔹המוחרם חמור ממנו ואסור ללמד וללמוד מאחרים ולא סוחרים אתו אלא קצת בשביל פרנסתו.🔹חכמים יכולים גם להחרים את כל מי שיעבור על דינים אלו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. כיצד נוהגין בתלמיד חכם שסרח?

א. מנדין אותו בפרהסיא.
ב. משתמטין מלנדותו.
ג. מלקין אותו בצנעא, ואומרים לו לשבת בביתו.
ד. מלקין אותו מכת מרדות בלילה.

[פרק ז', הלכה א']

2. במה חמור המוחרם יותר מן המנודה?

א. המנודה – רשאי לשנות לאחרים; המוחרם – שונה רק לעצמו.
ב. המנודה – מותר לספר ולכבס; המוחרם – אסור לספר ולכבס.
ג. המנודה – מספידין אותו ומלוין את מיטתו; המוחרם – אין מספידין אותו ואין מלוין את מיטתו.
ד. המנודה – יושבין עמו בארבע אמות; המוחרם – אין יושבים עמו בארבע אמות.

[פרק ז', הלכה ד-ה]

3. מה יעשה מי שנידוהו בחלום?

א. ילך אל מי שנידהו בחלום, ויתירנו.
ב. ימצא עשרה שיודעים לקרות בתורה, ויתירוהו.
ג. ימצא עשרה ששונין הלכות, ויתירוהו.
ד. יכול להתיר ע"י שלושה.

[פרק ז', הלכה י"ב]

4. האם ראוי לתלמידי חכמים לנדות לכבודן?

א. לא, עליהם לשמוע חרפתם ולא להשיב.
ב. כן, שבח גדול לחכמים להנהיג עצמן בדבר זה.
ג. כשביזו אותם בעניינים גשמיים – לא ינדו; כשביזו אותם בעניינים רוחניים – ינדו.
ד. כשביזו אותם בסתר – לא ינדו; כשביזו אותם בפרהסיא – ינדו.

[פרק ז', הלכה י"ג]

תשובות
1-ג 2-א 3-ג 4- ד

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן