פרק ז', הלכות תפילין מזוזה וספר תורה, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים לא,יט), כְּלוֹמַר כִּתְבוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁירָה זוֹ, לְפִי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין אֶת הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת פָּרָשִׁיּוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ לְאָדָם אֲבוֹתָיו סֵפֶר תּוֹרָה, מִצְוָה לִכְתֹּב מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם כְּתָבוֹ בְּיָדוֹ — הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ קִבְּלוֹ מִסִּינַי. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִכְתֹּב — אֲחֵרִים כּוֹתְבִין לוֹ. וְכָל הַמַּגִּיהַּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ כְּתָבוֹ כֻּלּוֹ.
א. וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת כְּלוֹמַר וכו'. פסוק זה נאמר על שירת 'האזינו', אולם הואיל ואין כותבים את התורה פרשיות פרשיות (לקמן הי"ד), יש לפרשו כמצווה לכתוב את התורה כולה, ובכללה שירה זו.
כְּאִלּוּ קִבְּלוֹ מִסִּינַי. שכתיבת התורה בידיו היא כעין קבלה מחודשת של התורה. הַמַּגִּיהַּ. מתקן, כדי שיהיה כתוב כתקנו.
ב. הַמֶּלֶךְ מְצֻוֶּה לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר לְעַצְמוֹ לְשֵׁם הַמֶּלֶךְ, יָתֵר עַל סֵפֶר שֶׁהָיָה לוֹ כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ" (דברים יז,יח). וּמַגִּיהִין אוֹתוֹ מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה עַל פִּי בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. זֶה שֶׁהָיָה לוֹ כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט — מַנִּיחוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו, וְזֶה שֶׁכָּתַב אוֹ שֶׁנִּכְתַּב לוֹ אַחַר שֶׁמָּלַךְ — יִהְיֶה עִמּוֹ תָּמִיד: אִם יֵצֵא לְמִלְחָמָה — סֵפֶר תּוֹרָה זֶה עִמּוֹ, נִכְנָס וְהוּא עִמּוֹ, יֵשֵׁב בַּדִּין וְהוּא עִמּוֹ, מֵסֵב וְהוּא כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו" (שם יז,יט).
ב. יָתֵר עַל סֵפֶר שֶׁהָיָה לוֹ כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט. בנוסף לספר שהוא מצווה לכתוב בהיותו אדם פשוט (ראה גם הלכות מלכים ג,א). וּמַגִּיהִין אוֹתוֹ מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה. מוודאים שהוא כתוב כתקנו, על פי ספר התורה שהיה במקדש. מַנִּיחוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו. בבית האוצרות, שאיננו צריך להיות בשימוש.
ג. לֹא הָיָה לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ קֹדֶם שֶׁיִּמְלֹךְ — צָרִיךְ לִכְתֹּב אַחַר שֶׁמָּלַךְ שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה: אֶחָד מַנִּיחוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו, וְהַשֵּׁנִי יִהְיֶה עִמּוֹ תָּמִיד, לֹא יָסוּר מֵעִמּוֹ אֶלָּא בַּלַּיְלָה אוֹ כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַמֶּרְחָץ אוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא אוֹ לִישַׁן עַל מִטָּתוֹ.
ג. צָרִיךְ לִכְתֹּב אַחַר שֶׁמָּלַךְ שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה. שהספר שנמצא עם המלך תמיד נקרא בתורה 'משנה התורה' (דברים יז,יט), דהיינו עותק שני. לֹא יָסוּר מֵעִמּוֹ אֶלָּא בַּלַּיְלָה וכו'. במקומות וזמנים שאינם ראויים לקריאה (ראה גם הלכות מלכים ג,א).
ד. סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכְּתָבוֹ שֶׁלֹּא בְּשִׂרְטוּט, אוֹ שֶׁכָּתַב מִקְצָתוֹ עַל הַגְּוִיל וּמִקְצָתוֹ עַל הַקְּלָף — פָּסוּל; אֶלָּא אוֹ כֻּלּוֹ עַל הַגְּוִיל, אוֹ כֻּלּוֹ עַל הַקְּלָף. וְכֵיצַד כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה? כּוֹתֵב כְּתִיבָה מְתֻקֶּנֶת נָאָה בְּיוֹתֵר. יַנִּיחַ בֵּין כָּל תֵּבָה וְתֵבָה כִּמְלֹא אוֹת קְטַנָּה, וּבֵין כָּל שִׁיטָה וְשִׁיטָה כִּמְלֹא שִׁיטָה. וְאֹרֶךְ כָּל שִׁיטָה וְשִׁיטָה — שְׁלֹשִׁים אוֹתִיּוֹת, כְּדֵי לִכְתֹּב 'לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם', שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, וְזֶה הוּא רֹחַב כָּל דַּף וָדַף. וְלֹא תְּהֵא הַשִּׁיטָה קְצָרָה מִזֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא הַדַּף כְּאִגֶּרֶת, וְלֹא אֲרֻכָּה יָתֵר עַל זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכְּתָב.
ד. שֶׁלֹּא בְּשִׂרְטוּט. בלא לשרוט בסכין את השורות על הקלף, ליישור הכתיבה (לעיל א,יב). מִקְצָתוֹ עַל הַגְּוִיל וּמִקְצָתוֹ עַל הַקְּלָף. כתב את הספר על סוגים שונים של עורות (ראה לעיל א,ו-ז).
כְּתִיבָה מְתֻקֶּנֶת נָאָה בְּיוֹתֵר. משום הידור המצווה. יַנִּיחַ בֵּין כָּל תֵּבָה וְתֵבָה כִּמְלֹא אוֹת קְטַנָּה. בין המילים ישאיר רווח בגודל של אות קטנה. וּבֵין כָּל שִׁיטָה וְשִׁיטָה כִּמְלֹא שִׁיטָה. בין השורות ישאיר רווח בגובה של שורה. וְזֶה הוּא רֹחַב כָּל דַּף וָדַף. שרוחב הדף (העמודה) הוא אורך השורה. שֶׁלֹּא יְהֵא הַדַּף כְּאִגֶּרֶת. כמכתב, שהשורות בו קצרות. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכְּתָב. שאם השורות ארוכות מדי, קשה למצוא את תחילת השורה הבאה.
ה. לֹא יְמַעֵט אֶת הַכְּתָב מִפְּנֵי הָרֶוַח שֶׁיֵּשׁ בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה. נִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּבָה בַּת חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת — לֹא יִכְתֹּב שְׁנַיִם בְּתוֹךְ הַדַּף וְשָׁלֹשׁ חוּץ לַדַּף, אֶלָּא כּוֹתֵב שָׁלֹשׁ בְּתוֹךְ הַדַּף וּשְׁתַּיִם חוּץ לַדַּף. לֹא נִשְׁאַר מִן הַשִּׁיטָה כְּדֵי לִכְתֹּב שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת — מַנִּיחַ הַמָּקוֹם פָּנוּי וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַשִּׁיטָה.
ה. לֹא יְמַעֵט אֶת הַכְּתָב מִפְּנֵי הָרֶוַח שֶׁיֵּשׁ בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה. לא יקטין את האותיות כדי להשאיר מקום לרווחים הנדרשים בין הפרשיות (ראה לקמן ח,א-ב), שאין זה נוי לספר. נִזְדַּמְּנָה לוֹ. בהגיעו לסוף השורה. לֹא יִכְתֹּב שְׁנַיִם בְּתוֹךְ הַדַּף וְשָׁלֹשׁ חוּץ לַדַּף. שתי אותיות בתחומה של העמודה, ושלוש חורגות ממנה כלפי חוץ, ואין זה נוי. וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַשִּׁיטָה. כותב את המילה בתחילת השורה הבאה.
ו. נִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּבָה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת — לֹא יִזְרְקֶנָּה בֵּין הַדַּפִּין, אֶלָּא יַחֲזֹר לִתְחִלַּת הַשִּׁיטָה. נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּסוֹף הַשִּׁיטָה תֵּבָה בַּת עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת אוֹ פָּחוֹת אוֹ יָתֵר, וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַשִּׁיטָה כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת כֻּלָּהּ בְּתוֹךְ הַדַּף: אִם יָכוֹל לִכְתֹּב חֶצְיָהּ בְּתוֹךְ הַדַּף וְחֶצְיָהּ חוּץ לַדַּף — כּוֹתֵב; וְאִם לָאו — מַנִּיחַ הַמָּקוֹם פָּנוּי וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַשִּׁיטָה.
ו. לֹא יִזְרְקֶנָּה בֵּין הַדַּפִּין. אסור לכתוב אותה בין העמודות.
ז. וּמַנִּיחַ בֵּין כָּל חֻמָּשׁ וְחֻמָּשׁ אַרְבַּע שִׁיטִין פְּנוּיוֹת בְּלֹא כְּתִיבָה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יָתֵר, וְיַתְחִיל הַחֻמָּשׁ מִתְּחִלַּת שִׁיטָה חֲמִישִׁית. וּכְשֶׁיִּגְמֹר הַתּוֹרָה, צָרִיךְ שֶׁיִּגְמֹר בְּאֶמְצַע שִׁיטָה שֶׁבְּסוֹף הַדַּף. וְאִם נִשְׁאַר מִן הַדַּף שִׁיטִין הַרְבֵּה — מְקַצֵּר וְעוֹלֶה, וְיַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַשִּׁיטָה וְלֹא יִגְמֹר אֶת הַשִּׁיטָה, וּמִתְכַּוֵּן עַד שֶׁיִּהְיֶה "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד,יב) בְּאֶמְצַע שִׁיטָה בְּסוֹף הַדַּף.
ז. אַרְבַּע שִׁיטִין פְּנוּיוֹת בְּלֹא כְּתִיבָה. מרווח של ארבע שורות ריקות. בְּאֶמְצַע שִׁיטָה שֶׁבְּסוֹף הַדַּף. באמצע השורה האחרונה של העמודה. וְאִם נִשְׁאַר מִן הַדַּף שִׁיטִין הַרְבֵּה מְקַצֵּר וְעוֹלֶה. אם רואה שלא יגיע לתחתית הדף, כותב שורות קצרות בכדי לסיים את התורה בסוף הדף דווקא. וְיַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַשִּׁיטָה. בשורה האחרונה יתחיל בראש השורה.
ח. וְיִזָּהֵר בָּאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וּבָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת וּבָאוֹתִיּוֹת הַנְּקוּדוֹת וּבָאוֹתִיּוֹת שֶׁצּוּרָתָן מְשֻׁנּוֹת, כְּגוֹן הַפֵּ"יִין הַלְּפוּפוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת הָעֲקֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁהֶעְתִּיקוּ הַסּוֹפְרִים אִישׁ מִפִּי אִישׁ. וְיִזָּהֵר בַּתָּגִין וּבְמִנְיָנָם: יֵשׁ אוֹת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ תָּג אֶחָד, וְיֵשׁ אוֹת שֶׁעָלֶיהָ שִׁבְעָה. וְכָל הַתָּגִין — כְּצוּרַת זַיִ"ן הֵן, דַּקִּין כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.
ח. בָּאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וכו'. שינויים בכתיבת האותיות כפי שעברו במסורת הכתיבה. הַנְּקוּדוֹת. שיש מעליהן נקודות. הַפֵּ"יִין הַלְּפוּפוֹת. שיש בהן ליפוף נוסף כלפי פנים. בַּתָּגִין. מעין כתרים שמציינים על גבי האותיות. וְכָל הַתָּגִין כְּצוּרַת זַיִ"ן הֵן. קו דק שראשו מעובה (ראה גם לעיל ב,ח).
ט. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ לֹא נֶאֶמְרוּ אֶלָּא לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְאִם שִׁנָּה בְּתִקּוּן זֶה אוֹ שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בַּתָּגִין וְכָתַב הָאוֹתִיּוֹת כֻּלָּן כְּתִקְנָן, אוֹ שֶׁקֵּרֵב אֶת הַשִּׁיטִין אוֹ הִרְחִיקָן אוֹ הֶאֱרִיךְ בָּהֶן אוֹ קִצְּרָן, הוֹאִיל וְלֹא הִדְבִּיק אוֹת לְאוֹת, וְלֹא חִסֵּר וְלֹא הוֹתִיר, וְלֹא הִפְסִיד צוּרַת אוֹת אַחַת, וְלֹא שִׁנָּה בִּפְתוּחוֹת וּסְתוּמוֹת — הֲרֵי זֶה סֵפֶר כָּשֵׁר.
ט. אֶלָּא לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. שכולם משום הידור ספר התורה ונויו. הוֹאִיל וְלֹא הִדְבִּיק אוֹת לְאוֹת. כל עוד לא דיבק בין האותיות. וְלֹא חִסֵּר וְלֹא הוֹתִיר. מן האותיות. הִפְסִיד. שיבש. וְלֹא שִׁנָּה בִּפְתוּחוֹת וּסְתוּמוֹת. בצורת כתיבת הפרשיות (לקמן פרק ח).
י. יֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁלֹּא אָמְרוּ אוֹתָן בַּתַּלְמוּד, וְנָהֲגוּ בָּהֶן הַסּוֹפְרִים וְקַבָּלָה הִיא בְּיָדָם אִישׁ מִפִּי אִישׁ, וְהֵן: שֶׁיִּהְיוּ מִנְיַן הַשִּׁיטִין שֶׁבְּכָל דַּף לֹא פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים וְלֹא יָתֵר עַל שִׁשִּׁים; וְשֶׁיִּהְיֶה הָרֶוַח שֶׁבֵּין כָּל פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה כְּמוֹ תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת: 'אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר'; וְשֶׁיִּהְיֶה בְּרָאשֵׁי הַשִּׁיטִין לְמַעְלָה מִשִּׁירַת הַיָּם: "הַבָּאִים", "בַּיַּבָּשָׁה", "יי", "מֵת", "בְּמִצְרַיִם" — חָמֵשׁ שִׁיטִין; וּלְמַטָּה מִן הַשִּׁירָה חָמֵשׁ שִׁיטִין, תְּחִלַּת כָּל שִׁיטָה מֵהֶן כָּךְ: "וַתִּקַּח", "אַחֲרֶיהָ", "סוּס", "וַיֵּצְאוּ", "וַיָּבֹאוּ"; וְיִהְיֶה בְּרָאשֵׁי הַשִּׁיטִין לְמַעְלָה מִשִּׁירַת הַאֲזִינוּ: "וְאָעִידָה", "אַחֲרֵי", "הַדֶּרֶךְ", "בְּאַחֲרִית", "לְהַכְעִיסוֹ", "קְהַל" — שֵׁשׁ שִׁיטִין; וּלְמַטָּה מִמֶּנָּה חָמֵשׁ: "וַיָּבֹא", "לְדַבֵּר", "אֲשֶׁר", "הַזֹּאת", "אֲשֶׁר".  יא וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר, וְאִם שִׁנָּה — לֹא פָּסַל.
אֲבָל אִם כָּתַב הַמָּלֵא חָסֵר, אוֹ הֶחָסֵר מָלֵא, אוֹ שֶׁכָּתַב מִלָּה שֶׁהִיא 'קְרָא' וְכָתַב כִּקְרִיאָתָהּ, כְּגוֹן שֶׁכָּתַב "יִשְׁכָּבֶנָּה" מְקוֹם "ישגלנה" (דברים כח,ל), וּ"בַטְּחֹרִים" מְקוֹם "בעפלים" (שם כח,כז) וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אוֹ שֶׁכָּתַב פָּרָשָׁה פְּתוּחָה סְתוּמָה, אוֹ שֶׁכָּתַב הַסְּתוּמָה פְּתוּחָה, אוֹ שֶׁכָּתַב הַשִּׁירָה כִּשְׁאָר הַכְּתָב, אוֹ שֶׁכָּתַב פָּרָשָׁה אַחַת כְּשִׁירָה — הֲרֵי זֶה פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה כְּלָל, אֶלָּא כְּחֻמָּשׁ מִן הַחֻמָּשִׁין שֶׁמְּלַמְּדִין בָּהֶן הַתִּינוֹקוֹת.
י. וְנָהֲגוּ בָּהֶן הַסּוֹפְרִים וְקַבָּלָה הִיא בְּיָדָם וכו'. כך נהגו לכתוב את ספרי התורה, ומסורת זו הועברה מדור לדור. מִנְיַן הַשִּׁיטִין. מספר השורות. בְּרָאשֵׁי הַשִּׁיטִין לְמַעְלָה מִשִּׁירַת הַיָּם וכו'. בקטע הקודם לשירת הים, בראש העמודה, תתחלנה השורות במילים הללו.
יא. הַמָּלֵא חָסֵר אוֹ הֶחָסֵר מָלֵא. החסיר או הוסיף את אותיות התנועה (אהו"י). מִלָּה שֶׁהִיא קְרָא וְכָתַב כִּקְרִיאָתָהּ. מילה שצריך לקראתה שלא ככתבה, וכתבה כפי מסורת הקריאה. פָּרָשָׁה פְּתוּחָה סְתוּמָה וכו'. שמבחינים בין פסקאות (פרשיות) המתחילות בתחילת השורה, לאלו המתחילות באמצע השורה (יבואר לקמן ח,א-ב), ואם שינה — פסל. שֶׁכָּתַב הַשִּׁירָה כִּשְׁאָר הַכְּתָב. כתב את שירת הים ושירת האזינו שלא בצורתן המיוחדת (ראה לקמן סוף פרק ח). אֶלָּא כְּחֻמָּשׁ מִן הַחֻמָּשִׁין שֶׁמְּלַמְּדִין בָּהֶן הַתִּינוֹקוֹת. שהוא אמנם ספר קודש, אך אין בו קדושת ספר תורה, ואין קוראים בו ברבים (לקמן י,א).
יב. סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁאֵינוֹ מֻגָּהּ — אָסוּר לַשְׁהוֹתוֹ יָתֵר עַל שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֶלָּא יְתַקֵּן אוֹ יִגְנֹז. סֵפֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ טָעֻיּוֹת בְּכָל דַּף וָדַף — יְתַקֵּן, אַרְבַּע — יִגְנֹז. וְאִם הָיָה רֹב הַסֵּפֶר מֻגָּהּ וְהַשְּׁאָר יֵשׁ בּוֹ אַרְבַּע טָעֻיּוֹת בְּכָל דַּף, וְנִשְׁאַר אֲפִלּוּ דַּף אֶחָד מֵאוֹתוֹ הַשְּׁאָר הַמְשֻׁבָּשׁ בְּלֹא אַרְבַּע טָעֻיּוֹת — הֲרֵי זֶה יְתַקֵּן.
יב. שֶׁאֵינוֹ מֻגָּהּ. שיש בו טעות הפוסלת אותו. אוֹ יִגְנֹז. בקבורה בקרקע (ראה לקמן י,ג). אַרְבַּע יִגְנֹז. ולא יתקן מפני שאינו נוי לספר שיהיו בו תיקונים רבים. רֹב הַסֵּפֶר מֻגָּהּ. רוב דפי הספר נכתבו כראוי בלא כל טעות. וְנִשְׁאַר אֲפִלּוּ דַּף אֶחָד מֵאוֹתוֹ הַשְּׁאָר הַמְשֻׁבָּשׁ בְּלֹא אַרְבַּע טָעֻיּוֹת. שחלק מן הספר משובש כולו בארבע טעויות בכל דף, אך בדף אחד ממנו יש פחות מכך (ראה יד"פ).
יג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁכָּתַב הַמָּלֵא חָסֵר, שֶׁנִּמְצָא תּוֹלֶה הָאוֹתִיּוֹת שֶׁשָּׁכַח בֵּינֵי הַשִּׁיטוֹת. אֲבָל אִם כָּתַב הֶחָסֵר מָלֵא, אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּכָל דַּף וָדַף כַּמָּה טָעֻיּוֹת — הֲרֵי זֶה מְתַקְּנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא גּוֹרֵד וְאֵינוֹ תּוֹלֶה.
יג. שֶׁנִּמְצָא תּוֹלֶה הָאוֹתִיּוֹת שֶׁשָּׁכַח בֵּינֵי הַשִּׁיטוֹת. שאם החסיר אות, יכול לכתוב אותה מעל המקום שבו היא חסרה, ובין השורות (לעיל א,טז). ותיקונים מרובים מסוג זה אינם נאים לספר ומקשים על הקריאה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא גּוֹרֵד וְאֵינוֹ תּוֹלֶה. שמגרר את הדיו מן הקלף, ואין תיקונים אלו ניכרים כתליית האותיות.
יד. מֻתָּר לִכְתֹּב הַתּוֹרָה חֻמָּשׁ חֻמָּשׁ, כָּל חֻמָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵין בָּהֶן קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה הַתָּם. אֲבָל לֹא יִכְתֹּב מְגִלָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ פָּרָשִׁיּוֹת. וְאֵין כּוֹתְבִין מְגִלָּה לַתִּינוֹק לְהִתְלַמֵּד
בָּהּ, וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַשְׁלִים עָלֶיהָ חֻמָּשׁ — מֻתָּר.
כָּתַב מְגִלָּה שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת בְּשִׁיטָה אַחַת — מֻתָּר.
יד. חֻמָּשׁ חֻמָּשׁ. במגילות של חומשים נפרדים. וְאֵין בָּהֶן קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה הַתָּם. אינם קדושים כספר השלם, ואין קוראים בהם בציבור (לקמן י,א). מְגִלָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ פָּרָשִׁיּוֹת. שאינה מכילה חומש שלם. מְגִלָּה לַתִּינוֹק לְהִתְלַמֵּד בָּהּ. שילד ילמד ממנה. וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַשְׁלִים עָלֶיהָ חֻמָּשׁ. אם מתכוון להשלים את המגילה לחומש שלם.
מְגִלָּה שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת בְּשִׁיטָה אַחַת. כתב כל שלוש מילים בשורה נפרדת.
טו. מֻתָּר לְדַבֵּק תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים בְּכֶרֶךְ אֶחָד, וּמַנִּיחַ בֵּין כָּל חֻמָּשׁ וְחֻמָּשׁ אַרְבַּע שִׁיטִין, וּבֵין כָּל נָבִיא וְנָבִיא מִשְּׁנֵים עָשָׂר שָׁלֹשׁ שִׁיטִין, שֶׁאִם בָּא לַחְתֹּךְ — חוֹתֵךְ. וְסִדּוּרָן שֶׁל נְבִיאִים כָּךְ הוּא: יְהוֹשֻׁעַ וְשׁוֹפְטִים, שְׁמוּאֵל וּמְלָכִים, יִרְמְיָה וִיחֶזְקֵאל, יְשַׁעְיָה וּתְרֵי עֲשַׂר. וְסֵדֶר הַכְּתוּבִים: רוּת, וְתִלִּים, וְאִיּוֹב, וּמִשְׁלֵי, וְקֹהֶלֶת, וְשִׁיר הַשִּׁירִים, וְקִינוֹת, וְדָנִיֵּאל, וּמְגִלָּה, וְעֶזְרָא, וְדִבְרֵי הַיָּמִים.
טו. מֻתָּר לְדַבֵּק תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים בְּכֶרֶךְ אֶחָד. שיהיו מחוברים במגילה ארוכה אחת. שֶׁאִם בָּא לַחְתֹּךְ חוֹתֵךְ. מותר לו לדבק את הספרים יחד, אף שיש בכך משום הורדה בקדושתה של התורה (לקמן הט"ז), משום שרשאי גם להפריד אחר כך בין הספרים, אם ירצה. וְסִדּוּרָן שֶׁל נְבִיאִים וכו'. זה הוא סדר ספרי הנביאים לפי מסורת חז"ל (שאינו סדר כרונולוגי, אלא ענייני). קִינוֹת. איכה. מְגִלָּה. אסתר.
טז. כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ — אֵין כּוֹתְבִין אוֹתָם אֶלָּא בְּשִׂרְטוּט, אֲפִלּוּ כְּתָבָן עַל הַנְּיָר. וּמֻתָּר לִכְתֹּב שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת בְּלֹא שִׂרְטוּט. יָתֵר עַל זֶה — אָסוּר.
כֶּרֶךְ זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים — אֵין קְדֻשָּׁתוֹ כִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה, אֶלָּא כְּחֻמָּשׁ מִן הַחֻמָּשִׁין; דִּין הַיָּתֵר כְּדִין הֶחָסֵר.

טז. בְּשִׂרְטוּט. שריטה של השורות על הקלף, ליישור הכתיבה (לעיל ה"ד). אֲפִלּוּ כְּתָבָן עַל הַנְּיָר. אף שאין זה ספר כשר, חייב לשרטט משום כבוד כתבי הקודש. וּמֻתָּר לִכְתֹּב שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת בְּלֹא שִׂרְטוּט. שכתיבת שלוש תיבות בלבד אינה נחשבת ככתיבת כתבי הקודש (ראה לעיל הי"ד; והשווה הלכות ייבום וחליצה ד,לה).

אֵין קְדֻשָּׁתוֹ כִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה. ואין קוראים בו בציבור. דִּין הַיָּתֵר כְּדִין הֶחָסֵר. כשם שהחְסרה מן הספר השלם פוסלת, שאינו בגדר ספר תורה, כך גם ההוספה עליו פוסלת (השווה הלכות שחיטה ח,יא).

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות תפילין מזוזה וספר תורה

כתיבת ספר תורה

🔹 מצווה על כל אדם לכתוב או לקנות ספר תורה בעצמו. המלך מצווה לכתוב ספר תורה נוסף שלוקח עמו לכל מקום.
🔹 ישנם כללים רבים בכתיבת ספר תורה (כגון תיוג אותיות מסוימות), אך רוב הדברים אינם מעכבים. אולם אם כתב כתיב מלא במקום חסר או להיפך, או שכתב מילה בצורת הקרי במקום בצורת הכתיב, או שכתב פרשה פתוחה סתומה או סתומה פתוחה, או שכתב שירה כשאר הכתב, או שכתב פרשה אחת כשירה הרי זה פסול. וכן אם כתב ללא שרטוט, או שכתב מקצת מן הספר על גויל ומקצתו על קלף – פסול.
פירוט ההלכות בפרק.

🗯🗯
🔹 לגבי חובת כתיבת ספר תורה: יש מן הראשונים שכתבו שניתן לצאת ידי חובת המצווה של כתיבת ספר תורה בקניית חומשים מודפסים וספרי קודש (במיוחד שבימינו לומדים מתוך ספרים ולא מתוך ספר תורה).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מתי אין המלך צריך לקחת עמו את ספר התורה?

א- כשהוא יוצא למלחמה.
ב- כשהוא נכנס להסב.
ג- כשהוא ישן על מיטתו.

[פרק ז', הלכה ב-ג]

2. מתי ספר התורה פסול?

א- כשלא דקדק בתגין.
ב- כשהאריך בשיטין או קיצרן.
ג- כששינה בפתוחות ובסתומות.

[פרק ז', הלכה ט']

3. מה דין ספר תורה שכתב בו את השירה כשאר הכתב?

א- פסול, ואין בו קדושת ספר תורה, אלא כחומש.
ב- פסול, ויש בו קדושת ספר תורה, וחייב גניזה.
ג- פסול, ואין בו קדושת ספר תורה, וחייב גניזה.

[פרק ז', הלכה י"א]

תשובות
1-ג 2-ג 3-א

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן