פרק ז', הלכות תפלה ונשיאת כפים, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּשֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים דִּבְרֵי תְּפִלּוֹת אֵלּוּ, תִּקְּנוּ בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת לְבָרֵךְ אוֹתָן בְּכָל יוֹם. וְאֵלּוּ הֵן: כְּשֶׁיִּכָּנֵס אָדָם לְמִטָּתוֹ לִישַׁן בַּלַּיְלָה, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינַי וּמֵאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עַיִן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי שֶׁתַּצִּילֵנִי מִיֵּצֶר רַע וּמִפֶּגַע רַע, וְאַל יְבַהֲלוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים וְלֹא הִרְהוּרִים רָעִים, וְתִהְיֶה מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְתַעֲמִידֵנִי מִמֶּנָּה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, וְהָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. בָּרוּךְ אַתָּה יי הַמֵּאִיר לְכָל הָעוֹלָם'.
א. כְּשֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים דִּבְרֵי תְּפִלּוֹת אֵלּוּ. את נוסח התפילה הקבוע (לעיל א,ד). לְבָרֵךְ אוֹתָן בְּכָל יוֹם. להודות לבורא על מעשים ומאורעות חשובים, כדי לזכור אותו תמיד (הלכות ברכות א,ג-ד). הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינַי וּמֵאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עַיִן. שהעיניים נקשרות בשינה, אך אינן חדלות מתפקודן באופן קבוע. וְתִהְיֶה מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. שלא יהיה פסול בהתנהגותי ובצאצאיי (ראה הלכות קריאת שמע א,ד). וְהָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. המשך את פעולת עיניי, כדי שאקיץ משנתי. הַמֵּאִיר לְכָל הָעוֹלָם. שהאור בכל העולם קיים בזכותך.
א. שו"ע או"ח רלט,א. לִישַׁן בַּלַּיְלָה. והישן ביום אינו מברך ברכה זו (משנ"ב). יש סוברים שאין לברך ברכת המפיל אחר חצות לילה (כה"ח, רב פעלים א,יד), ויש חולקים (ראה שע"ת). מְבָרֵךְ וכו'. יש שכתבו שמחשש הפסק בין הברכה לשינה, עדיף לברך ללא שם ומלכות (בא"ח פקודי,יב).
ב. וְקוֹרֵא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה מִקְּרִיַּת שְׁמַע, וְיָשֵׁן. וְאִם אֲנָסַתְהוּ שֵׁנָה — קוֹרֵא אֲפִלּוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים, וְאַחַר כָּךְ יִישָׁן.
ב. פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה מִקְּרִיַּת שְׁמַע. פרשת 'שמע' (הלכות קריאת שמע א,ב), ואין צורך ביותר מכך, מכיוון שכבר קיים מצוות קריאת שמע של ערבית. אֲנָסַתְהוּ שֵׁנָה. יודע שיירדם מייד (ראה שם ב,ג). פְּסוּקֵי רַחֲמִים. פסוקים שיש בהם תפילה ובקשה לשמירה בזמן השינה.
ב. שו"ע או"ח רלט,א. וְקוֹרֵא. נחלקו האחרונים אם הנשים אומרות קריאת שמע שעל המיטה וברכת המפיל (ראה מג"א, שעה"צ, כה"ח). וְקוֹרֵא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה מִקְּרִיַּת שְׁמַע. ויש מברכים 'המפיל' לאחר קריאת שמע כדי לסומכה לשינה (משנ"ב). פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה מִקְּרִיַּת שְׁמַע. ואומר מזמור 'יושב בסתר עליון' ופסוקי רחמים וברכת 'השכיבנו' ללא חתימת הברכה (שו"ע). וטוב לומר את שלוש הפרשיות של קריאת שמע (מג"א, כה"ח; וראה ערוה"ש סעיף ו שהמנהג לומר רק פרשייה ראשונה). קוֹרֵא אֲפִלּוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן. וכן יכול לחזור ולקרוא קריאת שמע כמה פעמים עד שיירדם (רמ"א), ויש מי שאומר שכשחוזר וקורא לא יחזור על הפסוק הראשון אלא יתחיל מ'ואהבת' (מובא בשו"ע סא,י; וראה רמב"ם הלכות קריאת שמע ב,יא). אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים. וכן יכול להרהר בדברי תורה עד שירדם (מג"א). יִישַׁן. כתב הרמ"א שלא יפסיק באכילה ושתייה או בדיבור בין קריאת שמע לשינה. וכתבו האחרונים שבמקרה הצורך מותר להפסיק בשתייה או בדיבור נחוץ, ועליו לחזור ולקרוא פרשה ראשונה, אך בין ברכת המפיל לשינה אין להפסיק אף במקרה הצורך (משנ"ב). ויש אחרונים שהקילו והתירו להפסיק בשתיה או בדיבור אף בין ברכת המפיל לשינה כאשר יש צורך בכך (יחו"ד ד,כא, ציץ אליעזר ז,כז).
ג. בְּשָׁעָה שֶׁיִּיקַץ בְּסוֹף שְׁנָתוֹ, מְבָרֵךְ וְהוּא עַל מִטָּתוֹ כָּךְ: 'אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בִּי טְהוֹרָה, אַתָּה בְּרָאתָהּ וְאַתָּה יְצַרְתָּהּ וְאַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לְנָטְלָהּ מִמֶּנִּי, וְאַתָּה עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ לִי לֶעָתִיד לָבֹא. וְכָל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים. בָּרוּךְ אַתָּה יי הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים'.
ג. שֶׁיִּיקַץ בְּסוֹף שְׁנָתוֹ. שמתעורר, וקם מן השינה. מְבָרֵךְ וְהוּא עַל מִטָּתוֹ. בעודו על מיטתו, מודה על השבת נשמתו אל גופו. טְהוֹרָה. נקייה בלא עוון. אַתָּה בְּרָאתָהּ. בבריאת האדם, שנאמר בו "ויברא אלהים את האדם…" (בראשית א,כז). וְאַתָּה יְצַרְתָּהּ. ביצירת האדם מן האדמה, שנאמר "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה…" (בראשית ב,ז). וְאַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. נפחת את הנשמה בגוף, ככתוב בהמשך אותו הפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים". מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. שומר אותה בתוכי, לבל אמות. לְנָטְלָהּ. לקחת אותה, כשאמות. לְהַחֲזִירָהּ לִי לֶעָתִיד לָבוֹא. בזמן תחיית המתים. הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים. שאתה מחייה מתים, וההתעוררות מן השינה דומה לכך.
ג. שו"ע או"ח מו,א. בְּשָׁעָה שֶׁיִּיקַץ בְּסוֹף שְׁנָתוֹ. מיד כשקם משנתו טוב לומר 'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך' (מג"א, שו"ע הרב). מְבָרֵךְ וְהוּא עַל מִטָּתוֹ. ובזמננו לא נהוג לברך ברכה זו — וכן שאר הברכות המפורטות בהלכות הבאות — על סדר הקימה, אלא מברכים את כולן יחד בבית או בבית הכנסת (ראה לקמן ה"ט בפסקים ושיטות). ואם לא בירך ברכה זו עד לאחר תפילת שמונה עשרה, אינו חוזר ומברך, משום שיצא ידי חובת ברכה זו בברכת מחיה המתים (משנ"ב, כה"ח).
ד. כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַתַּרְנְגוֹל, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהָבִין בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה'. כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ בְּגָדָיו, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים'. כְּשֶׁמַּנִּיחַ סְדִינוֹ עַל רֹאשׁוֹ, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה'. כְּשֶׁמַּעֲבִיר יָדָיו עַל עֵינָיו, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, פּוֹקֵחַ עִוְרִים'. כְּשֶׁיֵּשֵׁב עַל מִטָּתוֹ, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַתִּיר אֲסוּרִים'. כְּשֶׁמּוֹרִיד רַגְלָיו מִן הַמִּטָּה וּמַנִּיחָם עַל הָאָרֶץ, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם'. כְּשֶׁעוֹמֵד, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹקֵף כְּפוּפִים'. כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו, מְבָרֵךְ תְּחִלָּה: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם'. כְּשֶׁרוֹחֵץ פָּנָיו, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפַּי. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר מִצְוָה וְאַל תַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר עֲבֵרָה, וְתַשְׁלֶט בִּי יֵצֶר טוֹב וְאֶל תַּשְׁלֶט בִּי יֵצֶר רַע, וּתְחַזְּקֵנִי בְּמִצְווֹתֶיךָ וְתִתֵּן חֶלְקִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְתִתְּנֵנִי לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאַי, וְתִגְמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים מִלְּפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יי גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים'.
ד. קוֹל הַתַּרְנְגוֹל. הקורא עם שחר. הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהָבִין. שנתן לתרנגול את יכולת ההבחנה בראשית הפצעת האור. סְדִינוֹ. בגד מיוחד לכיסוי הראש. עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה. שהנהגתו של ה' לפאר את ישראל, מתבטאת בכיסוי הראש. כְּשֶׁמַּעֲבִיר יָדָיו עַל עֵינָיו. להסיר את הלכלוך. פּוֹקֵחַ עִוְרִים. שהנהגתו של ה' לפקוח עיוורים מתבטאת בהשבת הראות אחר השינה. מַתִּיר אֲסוּרִים. שהנהגתו של ה' להתיר אסורים מן הכלא, מתבטאת בהשבת יכולת התנועה. רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם. שהנהגתו של ה' שמייצב את הקרקע, מוערכת כאשר האדם דורך עליה. זוֹקֵף כְּפוּפִים. שהנהגתו של ה' לסייע למסכנים ולהגביהם, מתבטאת ביכולתו של האדם להזדקף ולעמוד. כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו. שהיא נטילת ידיים לקריאת שמע ותפילה (ראה הלכות קריאת שמע ג,א, לעיל ד,ב, הלכות ברכות ו,ב; וראה עוד לקמן ה"י).
שֶׁתַּרְגִּילֵנִי. תעזור לי להיות רגיל בהם. וְתַשְׁלֶט בִּי יֵצֶר טוֹב. תשליט את היצר הטוב עליי. וְתִתֵּן חֶלְקִי בְּתוֹרָתֶךָ. שתהיה נחלתי בתורה.
ד. שו"ע או"ח מו,א. זוֹקֵף כְּפוּפִים. אם הקדים ובירך 'זוקף כפופים' קודם שבירך 'מתיר אסורים', לא יברך 'מתיר אסורים' (שו"ע). כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו. כתבו הראשונים שהקם ממיטתו נוטל ידיו לא רק כהכנה לתפילה (ראה לעיל ד,ב), אלא גם משום שבריאתו של האדם מתחדשת בכל בוקר והוא מקדש את עצמו מחדש לעבודת בוראו, וגם משום שעליו להעביר את ה'רוח רעה' השורה על הידים מחמת שינת הלילה (ראה ב"י או"ח סימן ד). לכן כתבו השו"ע והאחרונים (או"ח סימן ד) שבנטילה זו צריך לערות מים שלוש פעמים על כל יד לסירוגין, ויש להיזהר לא לגעת באברי הפנים לפני נטילת ידיים, ואין לשפוך את מי הנטילה במקום שהולכים בו אנשים, על מנת שלא ינזקו מה'רוח רעה'. ומי שאין לו מים, יכול לנקות את ידיו בעפר או בבגד ולברך 'על נקיות ידים', אך נקיות זו מועילה לתפילה בלבד ולא להעברת ה'רוח רעה' (ראה שו"ע שם דינים נוספים בנטילה זו). כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו מְבָרֵךְ. כתב השו"ע (או"ח ו,ב) שיש נוהגים לברך ברכה זו בבית הכנסת בסמוך לשאר הברכות, והוסיף שמנהג בני ספרד לברכה בבית סמוך לנטילה (וראה רמ"א). וכתבו האחרונים שהמנהג כיום לברכה בבית סמוך לנטילה ולסמוך לה ברכת 'אשר יצר' ו'אלהי נשמה' ושאר ברכות השחר (משנ"ב וראה לקמן ה"ט). הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ וכו'. וה'יהי רצון' הוא המשכו של ברכת 'המעביר שינה מעיני' ולכן אין לענות אמן אחרי 'וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי' אלא כשחותם 'גומל חסדים טובים' (שו"ע).
ה. וְכָל זְמַן שֶׁיִּכָּנֵס אָדָם לְבֵית הַכִּסֵּא, אוֹמֵר קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס: 'הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, כִּי זֶה דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם'. וְאַחַר שֶׁיֵּצֵא מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בּוֹ נְקָבִים נְקָבִים וַחֲלָלִים חֲלָלִים, שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶן אוֹ יִפָּתֵחַ אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת'.
ה. אוֹמֵר קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים. התנצלות מהמלאכים המלווים את האדם בכל עת, על כך שעומד לעשות דבר שאינו מכובד, ובקשה שימתינו עד שיסיים. נְקָבִים נְקָבִים וַחֲלָלִים חֲלָלִים וכו'. יש אברים נקובים ופתוחים וישנם חלולים וסתומים, ואם ינקב הסתום או ייסתם הפתוח אי אפשר לחיות. רוֹפֵא כָל בָּשָׂר. שהפרשת הפסולת מן הגוף היא רפואה לו. וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת. עושה נסים.
ה. אוֹמֵר קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס וכו'. שו"ע או"ח ג,א. אוֹמֵר קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס וכו'. ועכשיו לא נהגו לאומרו (שו"ע) משום שאיננו מוחזקים כיראי שמים שהמלאכים מלווים אותם (ט"ז). ויש שכתבו לאומרו גם בזמננו (שע"ת). וְאַחַר שֶׁיֵּצֵא מְבָרֵךְ וכו'. שו"ע או"ח ו,א.
ו. כְּשֶׁחוֹגֵר חֲגוֹרוֹ, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה'. כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ מִנְעָלוֹ, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי'. כְּשֶׁמְּהַלֵּךְ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָּבֶר'. וּמְבָרֵךְ אָדָם בְּכָל יוֹם: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי', 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשָׂנִי עָבֶד', 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשָׂנִי אִשָּׁה'.
ו. אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה. שהנהגתו של ה' שמחזק את ישראל ומסייע להם להתגבר על אויביהם, מתבטאת בחגירת החגורה (שהיא מעין חגירת כלי נשק). שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי. שהנעליים הם התוספת ההכרחית לצרכי האדם, ונכללים בברכה זו כל הדברים הנצרכים לו. הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָּבֶר. הנחייתו של האדם על ידי ה' בכל דרכיו, מתבטאת בשעה שהוא מהלך בדרך. וּמְבָרֵךְ אָדָם בְּכָל יוֹם וכו'. שלוש ברכות אלו הן על החיוב המלא במצוות, שלא כגוי, עבד ואישה הפטורים מחלקים מהם.
ו. כְּשֶׁחוֹגֵר חֲגוֹרוֹ וכו'. שו"ע או"ח מו,א. וּמְבָרֵךְ אָדָם בְּכָל יוֹם וכו'. שו"ע או"ח מו,ד. שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי. הגר אינו יכול לברך ברכה זו, אלא יברך 'ברוך שעשני גר' (רמ"א ואחרונים), ויש אומרים שיברך 'שלא עשני גוי' (מג"א). שֶׁלֹּא עָשָׂנִי עָבֶד. נחלקו האחרונים במקרה שהקדים ובירך 'שלא עשני עבד' אם יכול לברך 'שלא עשני גוי', וכן במקרה שהקדים לברך 'שלא עשני אישה' אם יכול לברך 'שלא עשני עבד' ו'שלא עשני גוי' (ראה משנ"ב). שֶׁלֹּא עָשָׂנִי אִשָּׁה. והנשים מברכות 'ברוך שעשני כרצונו' (שו"ע).
ז. שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת אֵלּוּ — אֵין לָהֶן סֵדֶר, אֶלָּא מְבָרֵךְ כָּל אַחַת מֵהֶן עַל דָּבָר שֶׁהַבְּרָכָה בִּשְׁבִילוֹ בִּשְׁעָתוֹ. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁחָגַר חֲגוֹרוֹ וְהוּא עַל מִטָּתוֹ, מְבָרֵךְ 'אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל'. שָׁמַע קוֹל הַתַּרְנְגוֹל אַחַר כָּךְ, מְבָרֵךְ 'הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה'. וְכָל בְּרָכָה מֵהֶן שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ — אֵינוֹ מְבָרֵךְ אוֹתָהּ.
ז. אֵין לָהֶן סֵדֶר. שאין בין הברכות קשר, ואינן יחידה אחת (השווה למנהג שיוזכר לקמן ה"ט). בִּשְׁעָתוֹ. בזמן שבו הוא מתרחש. וְהוּא עַל מִטָּתוֹ. לפני שירד ממנה. שָׁמַע קוֹל הַתַּרְנְגוֹל אַחַר כָּךְ וכו'. על אף שבסדר שנזכר (לעיל ה"ד) הברכה הזו מופיעה ראשונה. שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ. שלא אירע לו העניין שבגינו מברכים.
ז. שו"ע או"ח מו,ח. שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. כתב השו"ע (סעיף ו-ז) שהמוסיפים על ברכות אלו — כגון שמברכים 'סומך נופלים' או 'מגביה שפלים' (משנ"ב) — טועים. ויש נוהגים לברך ברכת 'הנותן ליעף כח', אך אין דבריהם נראים. והרמ"א כתב שהאשכנזים נוהגים לאומרה. ובזמננו אף הספרדים נוהגים לאומרה (כה"ח, בא"ח וישב,ח). וְכָל בְּרָכָה מֵהֶן שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ אֵינוֹ מְבָרֵךְ אוֹתָהּ. והשו"ע כתב שאף אם לא התחייב, יברך ללא שם ומלכות. והרמ"א כתב שמשום שברכות אלו נתקנו על בריאת צרכי העולם, נוהגים שאף מי שלא התחייב בהם מברך בשם ומלכות. ולמעשה אף הספרדים נוהגים כן (כה"ח). ונחלקו האחרונים אם אדם שלא ישן כלל בלילה יכול לברך 'אלוהי נשמה' וברכת 'המעביר חבלי שינה' (משנ"ב).
ח. כֵּיצַד? לָן בִּכְסוּתוֹ — אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּשֶׁעוֹמֵד 'מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים'. הָלַךְ יָחֵף — אֵינוֹ מְבָרֵךְ 'שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי'. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב שֶׁאֵין שָׁם רְחִיצָה — אֵינוֹ מְבָרֵךְ 'עַל נְטִילַת יָדַיִם' וְלֹא 'הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה'. אִם לֹא נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא — אֵינוֹ מְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם'. וְכֵן שְׁאָר בְּרָכוֹת אֵלּוּ.
ח. לָן בִּכְסוּתוֹ. ישן כשהוא לבוש בבגדיו, ולא היה צריך להתלבש בקומו. יָחֵף. בלא נעליים. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב שֶׁאֵין שָׁם רְחִיצָה. שאסורים בה מחמת חומרת התענית (ראה הלכות שביתת עשור ג,א, הלכות תעניות ה,י). הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה. שמברכים אותה על רחיצת הפנים (לעיל ה"ד).
ח. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב וכו'. שו"ע או"ח תריג,ב, תקנד,י. שֶׁאֵין שָׁם רְחִיצָה. והשו"ע כתב שביום הכיפורים ובתשעה באב נוטל ידיו עד סוף קשרי האצבעות ומברך על נטילת ידים. אִם לֹא נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר יָצַר. והרמ"א כתב (או"ח ד,א) שנוהגים לברך 'אשר יצר' בבוקר בסמוך לנטילת ידים גם אם לא עשה צרכיו. והאחרונים כתבו שהרוצה להסתלק מן הספק יטול ידיו בלא ברכה בקומו, ולאחר מכן יעשה צרכיו, וישוב ויטול ידיו, ויברך 'על נטילת ידים' ו'אשר יצר' בזה אחר זה (משנ"ב).
ט. נָהֲגוּ הָעָם בְּרֹב עָרֵינוּ לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֵלּוּ כֻּלָּן זוֹ אַחַר זוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, בֵּין נִתְחַיְּבוּ בָּהֶן בֵּין לֹא נִתְחַיְּבוּ בָּהֶן. וְטָעוּת הִיא, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְלֹא יְבָרֵךְ אָדָם בְּרָכָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיֵּב בָּהּ.
ט. בְּרֹב עָרֵינוּ. ברוב המקומות בהם מצויים ישראל. אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיֵּב בָּהּ. כדלעיל ה"ז.
ט. שו"ע או"ח מו,ב. וְטָעוּת הִיא וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. והשו"ע כתב שמפני שבזמן הקימה אין הידים נקיות ומפני שעמי ארצות אינם בקיאים בברכות אלו, נוהגים שהחזן מברך את הברכות בבית הכנסת ומוציא את הציבור ידי חובה. והמנהג כיום שכל אחד מברך ברכות אלו לעצמו (משנ"ב, כה"ח).
י. הַמַּשְׁכִּים לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא קְרִיַּת שְׁמַע, בֵּין קָרָא בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בֵּין בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה — נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה, וּמְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא. וְאֵלּוּ הֵן: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה', 'הַעֲרֶב נָא יי אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי נוֹתֵן הַתּוֹרָה', 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יי נוֹתֵן הַתּוֹרָה'.
י. לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה. ללמוד תורה. קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא קְרִיַּת שְׁמַע. ואילו לאחר שקרא קריאת שמע אינו מברך על דברי תורה, שנכללה ברכתם בברכות קריאת שמע. וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. ציווה עלינו לעסוק בתורה. הַעֲרֶב נָא וכו'. בקשה שדברי התורה יהיו ערבים ונעימים בפינו. וּבְפִיפִיּוֹת. ובפיות. אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וכו'. ברכת שבח והודאה על בחירת ישראל ועל עצם הזכות והכבוד שיש בקבלת התורה (ראה לקמן יב,ה).
יא. בְּכָל יוֹם חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֵלּוּ וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא מְעַט מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וְנָהֲגוּ הָעָם לִקְרוֹת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כח,א-ט), וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין שְׁתֵּיהֶם, וְקוֹרִין פְּרָקִים אוֹ הֲלָכוֹת מִן הַמִּשְׁנָה אוֹ מִן הַבָּרַיְתוֹת.
יא. חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֵלּוּ. משום המצווה ללמוד תורה בכל יום (הלכות תלמוד תורה א,ח). לִקְרוֹת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. את פסוקי הברכה "יברכך ה' וישמרך…" (במדבר ו,כד-כו). צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פרשת הציווי על קרבן התמיד. וְקוֹרִין פְּרָקִים אוֹ הֲלָכוֹת מִן הַמִּשְׁנָה אוֹ מִן הַבָּרַיְתוֹת. כדי ללמוד גם מן התורה שבעל פה.
י-יא. שו"ע או"ח מז,א-ו. קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא קְרִיַּת שְׁמַע. כתב השו"ע שברכת 'אהבת עולם' (או 'אהבה רבה') פוטרת מברכות התורה בתנאי שלומד מיד לאחריה ללא הפסק (או מיד בסיום התפילה — אחרונים). ומכיוון שיש ספק אם קריאת שמע נחשבת כלימוד, יש להיזהר לברך ברכות התורה לפני שיברך ברכות קריאת שמע, שמא ישכח ללמוד לאחר התפילה (שו"ע ומשנ"ב). בֵּין קָרָא בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בֵּין בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. אסור ללמוד קודם ברכות התורה ולכן יש להיזהר מאד בברכה זו (שו"ע ואחרונים). ואף הכותב דברי תורה צריך לברך, אבל המהרהר בדברי תורה ללא דיבור, אינו צריך לברך (שו"ע). ויש אומרים שדווקא הכותב לצורך לימודו, מברך. אבל אם מעתיק ספר לפרנסתו וכדומה, אינו מברך (ט"ז), ואחרונים רבים סוברים שאף הכותב לצורך לימודו אינו מברך (משנ"ב). נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה. ואם אין לו מים, יכול לברך וללמוד ללא נטילה (רמ"א סעיף יג). עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. ויש נוהגים לומר 'לעסוק בדברי תורה' (משנ"ב). הַעֲרֶב. והשו"ע כתב שצריך לומר 'והערב' בוא"ו, והרמ"א כתב שהמנהג לומר בלא וא"ו, אך עדיף לאומרו בוא"ו. ונחלקו האחרונים אם עונים אמן אחר הברכה הראשונה או לא, ויש שכתבו שמחמת ספק זה עדיף לברך ברכה זו בלחש (משנ"ב). וְצֶאֱצָאֵינוּ. ויש הנוהגים להוסיף 'וצאצאי צאצאינו' (משנ"ב, כה"ח; ובשו"ע הרב ובערוה"ש סעיף יג כתבו שלא להוסיף זאת).
יא. בְּכָל יוֹם. והלילה נחשב כהמשך היום, ולכן אם לומד בלילה אינו צריך לברך שנית כל זמן שלא ישן שינת קבע על מיטתו. ונחלקו הפוסקים אם הישן ביום שינת קבע על מיטתו צריך לברך כשקם, ונהגו שלא לברך. והוא הדין כשהפסיק לימודו לצורך עסק או למרחץ וכל שכן לשינת עראי, אינו חוזר ומברך (שו"ע). ויש אומרים שהישן ביום שינת קבע על מיטתו, מברך כשקם, ויש סוברים שאף המפסיק מלימודו לצורך עסק או מרחץ או שינת עראי ולא היה בדעתו לחזור וללמוד, חוזר ומברך (ראה משנ"ב). חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ. וגם הנשים מברכות ברכות התורה (שו"ע), משום שחייבות ללמוד את הדינים השייכים להן (מג"א). ונחלקו האחרונים אם יכולות להוציא את האנשים ידי חובת ברכות התורה (ראה בה"ל). וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא מְעַט מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. על אף שיש אומרים שמותר להפסיק בין ברכות התורה ללימוד, נכון יותר שלא להפסיק וללמוד מיד לאחר הברכה, ולכן נהגו לומר 'ברכת כהנים' בסמוך לברכות התורה (שו"ע), ויש אומרים שאם הפסיק בין הברכות ללימוד, חייב לחזור ולברך. אך עדיף שיכוון לצאת ידי חובתו בברכת 'אהבה רבה' (או 'אהבת עולם') הסמוכה לקריאת שמע (משנ"ב). וְנָהֲגוּ הָעָם לִקְרוֹת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. שו"ע או"ח מז,ט. וְקוֹרִין פְּרָקִים אוֹ הֲלָכוֹת מִן הַמִּשְׁנָה אוֹ מִן הַבָּרַיְתוֹת. כתב השו"ע שטוב לומר בבוקר פרשת העקדה ופרשת המן ופרשת עשרת הדברות ופרשיות הקרבנות, ויש נוהגים לומר פרשיות נוספות (ראה שו"ע או"ח א,ה-ט). וקבעו לקרוא פרשת התמיד, ואחריה משנת 'איזהו מקומן', וברייתת 'ר' ישמעאל', כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה וגמרא (שו"ע או"ח סימן נ), ויש אומרים לאחר פרשת התמיד 'סדר המערכה' (רמ"א או"ח סימן מט, ולפירוט המנהגים וההוספות השונות ראה ערוה"ש סימנים נ-נא וכה"ח).
יב. וְשִׁבְּחוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים לְמִי שֶׁקּוֹרֵא זְמִירוֹת מִסֵּפֶר תִּלִּים בְּכָל יוֹם, וְהֵן מִ"תְּהִלָּה לְדָוִד" (תהלים קמה,א) עַד סוֹף הַסֵּפֶר. וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם לִקְרוֹת פְּסוּקִים לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם. וְתִקְּנוּ חֲכָמִים בְּרָכָה לִפְנֵי הַזְּמִירוֹת, וְהִיא
'בָּרוּךְ שֶׁאָמַר' וכו', וּבְרָכָה לְאַחֲרֵיהֶן, וְהִיא 'יִשְׁתַּבַּח' וכו'. וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל קְרִיַּת שְׁמַע וְקוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע.
יב. תִּלִּים. תהילים. מִתְּהִלָּה לְדָוִד. מזמור שבח לה' על גדולתו ועל חסדיו, שפסוקיו ערוכים על פי סדר האל"ף בי"ת. עַד סוֹף הַסֵּפֶר. שהם חמישה פרקי שבח נוספים, הפותחים ומסיימים במילה 'הללויה'. לִקְרוֹת פְּסוּקִים לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם. פסוקים שיש בהם דברי שבח, ורובם מלוקטים מספר תהילים (לפירוט הפסוקים והברכות ראה סדר התפילות, ד-ז). בָּרוּךְ שֶׁאָמַר. ברכת הקדמה לאמירת השבח, ובה נאמר כי ישבחו את ה' מתוך מזמורי תהילים שכתב דוד. יִשְׁתַּבַּח. ברכת סיכום לפסוקי התהילה, בה נאמר כי ראוי להשתמש בכל לשון של שבח בכדי לפאר את הבורא. מְבָרֵךְ עַל קְרִיַּת שְׁמַע וְקוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע. שאחר ההכנה הזו פונים אל תפילות החובה (ראה הלכות קריאת שמע א,ה-ו).
יב. וְשִׁבְּחוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים לְמִי שֶׁקּוֹרֵא זְמִירוֹת. וצריך לומר זמירות אלו בנחת ולא במרוצה (שו"ע או"ח נא,ח). לְמִי שֶׁקּוֹרֵא זְמִירוֹת. יש אומרים שנשים חייבות באמירת פסוקי דזמרה משום שהם הכנה לתפילת שמונה עשרה (משנ"ב), ויש אומרים שנשים פטורות מאמירתם (ערוה"ש ושו"ע הרב סימן ע,א), ויש שפסקו שאין הנשים יכולות לברך 'ברוך שאמר' ו'ישתבח' (יחווה דעת ג,ג). וְתִקְּנוּ חֲכָמִים בְּרָכָה לִפְנֵי הַזְּמִירוֹת וכו'. שו"ע או"ח נא,א. בָּרוּךְ שֶׁאָמַר. אין להפסיק בדיבור מ'ברוך שאמר' עד לאחר תפילת שמונה עשרה (שו"ע סעיף ד) ואפילו לצורך מצווה (רמ"א). בָּרוּךְ שֶׁאָמַר. נכון לומר ברכה זו בעמידה, ולאחוז את שתי הציציות שלפניו ולנשקם בסיום הברכה (משנ"ב, כה"ח).
יג. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם אַחַר שֶׁמְּבָרְכִין 'יִשְׁתַּבַּח' שִׁירַת הַיָּם, וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין עַל שְׁמַע, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרְאִין שִׁירַת הַאֲזִינוּ, וְיֵשׁ יְחִידִים שֶׁקּוֹרְאִין שְׁתֵּי הַשִּׁירוֹת, הַכֹּל כְּפִי הַמִּנְהָג.
יג. שִׁירַת הַיָּם. שירת בני ישראל והודאתם לה' על הנס של בקיעת ים סוף, וטביעת המצרים בו (שמות טו,א-כא). שִׁירַת הַאֲזִינוּ. שלימד משה את בני ישראל, שיש בה תיאור של סבלות ישראל וגאולתו (דברים לב,א-מג).
יג. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ וכו'. טור או"ח נא. אַחַר שֶׁמְּבָרְכִין יִשְׁתַּבַּח שִׁירַת הַיָּם. והאחרונים כתבו שנוהגים לומר שירת הים קודם ישתבח (ערוה"ש נב,א, שו"ע הרב). וכן מנהג האשכנזים והספרדים. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרְאִין שִׁירַת הַאֲזִינוּ. יש סוברים שבתשעה באב אומרים 'האזינו' במקום 'שירת הים' (ב"י או"ח תקנט), ויש חולקים (דרכי משה). ולמעשה אף הספרדים לא נוהגים כן
(כה"ח).
יד. חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם בֵּין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה. וּמַה הֵן מֵאָה בְּרָכוֹת אֵלּוּ? שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים בְּרָכוֹת שֶׁמָּנִינוּ בְּפֶרֶק זֶה, וְשֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁל קְרִיַּת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, וּכְשֶׁמִּתְעַטֵּף בְּצִיצִית מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית', וּכְשֶׁלּוֹבֵשׁ תְּפִלָּיו מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין', וְשָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת, בְּכָל תְּפִלָּה מֵהֶן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת — הֲרֵי שִׁשָּׁה וּשְׁמוֹנִים בְּרָכוֹת; וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל שְׁתֵּי סְעוּדוֹת שֶׁל כָּל יוֹם, מְבָרֵךְ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, שֶׁבַע בְּרָכוֹת בְּכָל סְעוּדָה: אַחַת כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה, וְעַל הַמָּזוֹן אַחַת בַּתְּחִלָּה וְשָׁלֹשׁ בַּסּוֹף, וְעַל הַמַּיִם לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו — הֲרֵי שֶׁבַע.
יד. בֵּין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה. שברכות היום והלילה מחושבות יחד לעניין זה. שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים בְּרָכוֹת שֶׁמָּנִינוּ בְּפֶרֶק זֶה. שמונה עשרה ברכות השחר (הל' ג-ו), שלוש ברכות התורה (הי"א), ושתי הברכות שלפני הזמירות ואחריהן (הי"ב). וְשֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁל קְרִיַּת שְׁמַע. שלוש בבוקר וארבע בערב (הלכות קריאת שמע א,ה). וּכְשֶׁמִּתְעַטֵּף בְּצִיצִית מְבָרֵךְ. ראה גם הלכות ציצית ג,ח. וּכְשֶׁלּוֹבֵשׁ תְּפִלָּיו מְבָרֵךְ. ראה הלכות תפילין ד,ד-ה, וכולן יחד שלושים ושתים ברכות. וְשָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת… שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. שהן יחד חמישים וארבע ברכות. וְעַל הַמָּזוֹן אַחַת בַּתְּחִלָּה. ברכת המוציא. וְשָׁלֹשׁ בַּסּוֹף. ברכת המזון, שמעיקרה היא שלוש ברכות (ראה הלכות ברכות ב,א). וְעַל הַמַּיִם. ששתה לאחר הסעודה (ראה הלכות דעות ד,ב).
טו. בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁתִּקְּנוּ בִּרְכַּת הַמִּינִים בַּתְּפִלָּה וְהוֹסִיפוּ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב' בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן — נִמְצְאוּ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת יְתֵרוֹת. בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁהַתְּפִלָּה שֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְכֵן אִם לֹא נִתְחַיֵּב בִּשְׁאָר יָמִים בְּכָל הַבְּרָכוֹת הָאֵלּוּ, כְּגוֹן שֶׁלֹּא יָשַׁן כָּל הַלַּיְלָה וְלֹא הִתִּיר חֲגוֹרוֹ וְלֹא נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ — צָרִיךְ לְהַשְׁלִים מֵאָה בְּרָכוֹת מִבְּרָכוֹת שֶׁל פֵּרוֹת.
טו. שֶׁתִּקְּנוּ בִּרְכַּת הַמִּינִים. והוסיפוה על שמונה עשרה ברכות התפילה (לעיל ב,א). וְהוֹסִיפוּ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. שהוסיפוה בימי חכמי המשנה (הלכות ברכות ב,א), אחרי חורבן ביתר. חָמֵשׁ בְּרָכוֹת יְתֵרוֹת. שהן שלוש משלוש התפילות ושתים מברכות המזון. שֶׁהַתְּפִלָּה שֶׁבַע בְּרָכוֹת. שהברכה האמצעית עוסקת בקדושת היום, ומחליפה את הברכות האמצעיות שאומרים בכל יום (ראה לעיל ב,ה). אִם לֹא נִתְחַיֵּב וכו'. כדלעיל ה"ז.
יד-טו. שו"ע או"ח מו,ג. מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם. משום שבימי דוד היו מתים מאה אנשים בכל יום, תיקן לברך מאה ברכות בכל יום (טור).
טו. צָרִיךְ לְהַשְׁלִים מֵאָה בְּרָכוֹת מִבְּרָכוֹת שֶׁל פֵּרוֹת. וכתבו האחרונים שבשעת הדחק, כגון שאין לו פירות, יכול להשלים מאה ברכות כששומע ברכות התורה וההפטרה ועונה אמן (מג"א ומשנ"ב). וביום הכיפורים יכול להשלים על ידי ברכת הריח על הבשמים, או 'אשר יצר', ויש סוברים שיכול להשלים על ידי עניית אמן בחזרת הש"ץ (משנ"ב).
טז. כֵּיצַד? אוֹכֵל מְעַט יָרָק וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, וְחוֹזֵר וְאוֹכֵל מְעַט מִפְּרִי זֶה וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו וּמְעַט מִפְּרִי זֶה וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, שָׁתָה יַיִן — מְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. וּמוֹנֶה כָּל הַבְּרָכוֹת עַד שֶׁמַּשְׁלִים מֵאָה בְּכָל יוֹם.
טז. וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. לפניו בורא פרי האדמה או העץ, ולאחריו בורא נפשות רבות (הלכות ברכות ח,א).
יז. סֵדֶר תְּפִלּוֹת כָּךְ הוּא: בַּשַּׁחַר מַשְׁכִּים אָדָם וּמְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֵלּוּ, וְקוֹרֵא הַזְּמִירוֹת וּמְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן, וְקוֹרֵא אֶת 'שְׁמַע' וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, וּמְדַלֵּג הַקְּדֻשָּׁה מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, שֶׁאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר קְדֻשָּׁה. וּכְשֶׁהוּא חוֹתֵם 'גָּאַל יִשְׂרָאֵל' — מִיָּד יַעֲמֹד, כְּדֵי שֶׁיִּסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. וּמִתְפַּלֵּל מֵעוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּכְשֶׁיַּשְׁלִים, יֵשֵׁב וְיִפֹּל עַל פָּנָיו וּמִתְחַנֵּן, וּמַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ וּמִתְחַנֵּן מְעַט וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא 'תְּהִלָּה לְדָוִד' וְיִתְחַנֵּן כְּפִי כֹּחוֹ, וְיִפָּטֵר לְמַעֲשָׂיו.
יז. סֵדֶר תְּפִלּוֹת. סידורן של תפילות ביחיד (לתפילת הציבור ראה לקמן פרק ט). וּמְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֵלּוּ. הברכות שנזכרו בפרק זה (הל' ג-ו, יא). וְקוֹרֵא הַזְּמִירוֹת. הפרקים מתהילים שנהגו לאמרם (הי"ב). וּמְדַלֵּג הַקְּדֻשָּׁה. שאין אומרים קדושה אלא בעשרה (הלכות תפילה ח,ד), ובכללן קדושה זו של ברכה ראשונה שבקריאת שמע. וּמִתְפַּלֵּל מֵעוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ה,ב.
יֵשֵׁב וְיִפֹּל עַל פָּנָיו וּמִתְחַנֵּן. שנהגו ליפול אפיים בישיבה ולא בהשתחוויה (ראה לעיל ה,יג-יד). וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא תְּהִלָּה לְדָוִד. שמקפידים לומר פרק זה שלש פעמים בכל יום. וְיִתְחַנֵּן כְּפִי כֹּחוֹ. לפירוט פסוקי התחנונים ראה סדר התפילות, לה. וְיִפָּטֵר לְמַעֲשָׂיו. יתפנה לעסקיו.
יז. וּמְדַלֵּג הַקְּדֻשָּׁה וכו'. שו"ע או"ח נט,ג. שֶׁאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר קְדֻשָּׁה. והשו"ע כתב שיש אומרים שהיחיד אומר קדושה זו, משום שאינו מקדיש בעצמו את ה' אלא מספר כיצד מקדישים המלאכים (ואף הרמב"ם בשו"ת שיג סובר כדעה זו, ונראה שחזר בו ממה שכתב כאן); אך נכון לחשוש לדברי האומרים שאין היחיד אומרה ולכן יש לאומרה בניגון טעמים כקורא בתורה. והרמ"א כתב שהתפשט המנהג לאומרה אף ביחיד. ונחלקו האחרונים אם היחיד אומרה בקול רם כבציבור או בלחש (משנ"ב). כְּדֵי שֶׁיִּסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. שו"ע או"ח קיא,א, סו,ח. כְּדֵי שֶׁיִּסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. ואין להפסיק ביניהם אפילו לעניית אמן שלאחר ברכת 'גאל ישראל' (שו"ע), ויש אומרים שמותר לענות אמן על ברכת 'גאל ישראל' (של החזן — משנ"ב), וכן נוהגים (רמ"א; וערוה"ש קיא,ב כתב שנהגו שלא לענות כדעת השו"ע). ולכל הדעות אין לענות לקדיש או לקדושה בין גאולה לתפילה (שו"ע ומשנ"ב). וכתבו האחרונים שלא יפסיק אף בשתיקה יותר משיעור אמירת 'שלום עליך רבי' (משנ"ב). ואם לא היה מעוטר בתפילין ובטלית והגיעו אליו בין גאולה לתפילה, מניח תפילין ללא ברכה ומברך לאחר התפילה, ולא יתעטף בטלית עד לאחר התפילה (שו"ע). יש אומרים שבשבת אין צורך לסמוך גאולה לתפילה, אך טוב להחמיר ולסמוך אף בשבת אם לא במקום צורך (רמ"א), כגון לענות לקדיש או קדושה או ברכו (משנ"ב).
יח. וּבִתְפִלַּת הַמִּנְחָה מַתְחִיל לִקְרוֹת 'תְּהִלָּה לְדָוִד' מִיּוֹשֵׁב, וְאַחַר כָּךְ עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. וּכְשֶׁמַּשְׁלִים, נוֹפֵל עַל פָּנָיו וּמִתְחַנֵּן, וּמַגְבִּיהַ רֹאשׁוֹ וְיִתְחַנֵּן מְעַט, וְיִפָּטֵר לְמַעֲשָׂיו.
יח. מַתְחִיל לִקְרוֹת תְּהִלָּה לְדָוִד מִיּוֹשֵׁב. ומזמור זה הוא ההקדמה לתפילה. מִיּוֹשֵׁב. בישיבה.
יח. מַתְחִיל לִקְרוֹת תְּהִלָּה לְדָוִד מִיּוֹשֵׁב. ומנהג יפה לומר לפני כן פרשת התמיד, כנגד תמיד של בין הערביים (רמ"א רלד,א). והאחרונים הוסיפו שטוב לומר פיטום הקטורת (משנ"ב). ומנהג הספרדים לומר סדר פיטום הקטורת כולו, ומוסיפים בתחילתו מזמור 'מה ידידות משכנותיך' (כה"ח).
יט. וּבִתְפִלַּת הָעֶרֶב קוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, וְסוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, וּמִתְפַּלֵּל מֵעוֹמֵד. וּכְשֶׁיַּשְׁלִים יֵשֵׁב מְעַט, וְיִפָּטֵר. וְאִם הִתְחַנֵּן אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּבָרֵךְ 'הַשְׁכִּיבֵנוּ' אַחַר 'גָּאַל יִשְׂרָאֵל' — אֵינָהּ הַפְסָקָה בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כִּבְרָכָה אַחַת אֲרֻכָּה.
יט. וְסוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וּמִתְפַּלֵּל מֵעוֹמֵד. כמו בתפילת שחרית (לעיל הי"ז). וְאִם הִתְחַנֵּן אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. והמנהג הוא שלא להתחנן בזמן זה (לעיל ה,טו). וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּבָרֵךְ הַשְׁכִּיבֵנוּ אַחַר גָּאַל יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ הַפְסָקָה בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וכו'. שאין ברכת השכיבנו נחשבת כהפסק בין גאולה לתפילה, משום שהיא כהמשכה של ברכת הגאולה, שבשתיהן נזכרות שמירתו של ה' על ישראל והצלתם.
יט. שו"ע או"ח רלו,א-ב. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּבָרֵךְ הַשְׁכִּיבֵנוּ… אֵינָהּ הַפְסָקָה בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. ואף אמירת 'יראו עינינו' אינה נחשבת הפסק בין גאולה לתפילה (שו"ע; לביאור עניינה ראה הרחבות: 'ברכת יראו עינינו בתפילת ערבית', עמ'
783).

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות תפילה

סדר ברכות היום

חכמים תקנו ברכות שיש לאמרם בכל יום: ברכת המפיל קודם השינה, ברכת "א–להי נשמה" כשמתעוררים, ושאר ברכות השחר כל אחת בזמנה- כששומע תרנגול "הנותן לשכוי"🐔, כשלובש "מלביש ערומים" וכן שאר ברכות השחר. "אשר יצר" ביציאה מבית הכסא, וברכות התורה קודם הלימוד.
אם לא עשה אחד מהדברים לא מברך את הברכה עליו- אם ישן עם הבגדים לא מברך "מלביש ערומים" וביום הכיפורים ותשעה באב שאסור להתרחץ לא מברך "על נטילת ידיים" ו"המעביר שינה"(לא נפסק להלכה).
יש שנהגו לומר את כל ברכות השחר בכל מקרה בבית הכנסת וטעות היא.
התהילים שאומרים בכל יום -תקנו חכמים ברכה לפניהם ("ברוך שאמר") ולאחריהם ("ישתבח").
💯 חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. בשבתות וימים טובים צריך להשלים מאה ברכות מברכות הנהנין.

חשוב🗯🗯
1⃣ שיטת הרמב"ם שברכות השחר נתקנו על מעשים מסוימים ואין לברך ללא שעשה אותם, אך שיטת חלק מהראשונים וכן נוהגים להלכה שהברכות נתקנו על מנהג העולם ולכן גם אם הוא לא עשה את המעשים המחייבים, מברך.
2⃣ הרמב"ם פוסק בפרק זה שיחיד לא יכול לומר את הקדושה שבברכת יוצר, אך בתשובה חזר בו הרמב"ם ופסק שדווקא את הקדושה שבחזרת הש"ץ לא יכול לומר אך את שאר הקדושות אומר אף ביחיד.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. אלו ברכות אין מברכים ביום הכפורים ובתשעה באב?

א- שעשה לי כל צרכי; על נטילת ידים.
ב- שעשה לי כל צרכי; המעביר חבלי שינה.
ג- על נטילת ידים; המעביר חבלי שינה.

[פרק ז', הלכה ח']

2. איזו טעות נהגו ברוב עריו של הרמב"ם?

א- לברך את כל ברכות השחר, גם כשלא התחייבו בהן.
ב- לברך ברכת אשר יצר, גם כשלא נכנסו לבית הכיסא.
ג- לברך את ברכות התורה, בלי ללמוד מעט לאחריהם.

[פרק ז', הלכה ט']

3. מה חייבים לעשות מיד אחר ברכות התורה?

א- לקרוא מעט מדברי תורה.
ב- לקרות ברכת כהנים.
ג- לקרות "צו את בני ישראל".

[פרק ז', הלכה י"א]

 

תשובות:

1-ב 2-א 3-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן