פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כֹּהֵן טָמֵא אָסוּר לֶאֱכֹל תְּרוּמָה, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל" (ויקרא כב,ד). אֵי זֶה הוּא קֹדֶשׁ שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ כָּל זֶרַע אַהֲרֹן, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר: תְּרוּמוֹת. אֶלָּא שֶׁהָאוֹכֵל תְּרוּמָה טְהוֹרָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וּלְפִיכָךְ לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא" (שם כב,ט), וְטָמֵא שֶׁאָכַל טְמֵאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּלָאו – אֵינוֹ לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ קֹדֶשׁ.
א. אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב. וכן שאר הטומאות כמבואר בהמשך הפרשייה וכנדרש בספרא (אמור פרש' ד פ"ד ה"ד). הֱוֵי אוֹמֵר תְּרוּמוֹת. שלא כקדשי קדשים שרק כהנים זכרים מותרים באכילתם, ושלא כקדשים קלים שאינה אוכלת לאחר שנתגרשה או נתאלמנה. שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא. והמשך הפסוק: "ומתו בו כי יחללהו". וְטָמֵא שֶׁאָכַל טְמֵאָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּלָאו אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ קֹדֶשׁ. הלאו נאמר באופן כללי והוא כולל תרומה טמאה, אבל העונש נאמר רק לגבי אכילה שמחללת את הקודש, ואילו תרומה טמאה כבר מחוללת מאחר שנטמאה.
ב. אֵין הַטְּמֵאִים אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיבוּ שִׁמְשָׁן וְיֵצְאוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִיִּים, וְזֶה הָעֵת כְּמוֹ שְׁלִישׁ שָׁעָה אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר" (ויקרא כב,ז) – עַד שֶׁיִּטְהַר הָרָקִיעַ מִן הָאוֹר, "וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים" (שם).
ב. אֵין הַטְּמֵאִים אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה עַד וכו'. כהן שנטמא וטבל, אין טהרתו נגמרת עד שהשמש תרד במערב וייראו שלשה כוכבים בינוניים. עַד שֶׁיִּטְהַר הָרָקִיעַ מִן הָאוֹר. לא די שהשמש תשקע אלא צריך שהשמים יהיו חשוכים ונקיים מאורה.
ג. כֹּהֵן טָהוֹר שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה אֵינוֹ לוֹקֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בַּעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים" (ויקרא כב,ז) – מִדָּבָר שֶׁהוּא בִּקְדֻשָּׁתוֹ הוּא שֶׁיֹּאכַל כְּשֶׁיִּטְהַר, אֲבָל דָּבָר טָמֵא לֹא יֹאכַל אַף עַל פִּי שֶׁטָּהַר, וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה, עֲשֵׂה הוּא.
ג. מִדָּבָר שֶׁהוּא בִּקְדֻשָּׁתוֹ. הקדשים שלא נטמאו, שאם נטמאו אינם בכלל 'קדש' (לעיל ה"א). וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. האיסור שנלמד מכלל ציווי של 'עשה', אינו נחשב כאיסור לאו אלא כמצוות עשה.
ד. מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וְהִרְגִּישׁ שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ אֵבָרָיו לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע – אוֹחֵז בָּאַמָּה וּבוֹלֵעַ אֶת הַתְּרוּמָה.
ד. לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע. ואם תצא יהיה טמא ויאכל תרומה בטומאה. אוֹחֵז בָּאַמָּה. מהדק בידו את איבר מינו כדי לעכב את יציאת הזרע (ראה פה"מ נידה ה,ב), שאינו נטמא עד שיצא הזרע (הלכות שאר אבות הטומאות ה,א).
ה. הַשּׁוֹטֶה וְהַחֵרֵשׁ – מַטְבִּילִין אוֹתָן וּמַאֲכִילִין אוֹתָן תְּרוּמָה אַחַר שֶׁיַּעֲרִיבוּ שִׁמְשָׁן. וּמְשַׁמְּרִין אוֹתָן שֶׁלֹּא יִישְׁנוּ אַחַר הַטְּבִילָה, שֶׁאִם יָשְׁנוּ – טְמֵאִים, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהֶן כִּיס שֶׁל נְחֹשֶׁת, שֶׁמָּא יִרְאֶה קֶרִי.
ה. הַשּׁוֹטֶה וְהַחֵרֵשׁ. שהם כהנים, ונטמאו. שֶׁאִם יָשְׁנוּ טְמֵאִים. חוששים שייטמאו בקרי, ומחוסר דעת לא יתייחסו לעצמם כטמאים (ראה ריק"ו לקמן ה"ו). אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהֶן כִּיס שֶׁל נְחֹשֶׁת. לכסות את האמה, ולאחר שיקומו ניתן לבדוק אם הכיס נקי.
ו. רוֹכְבֵי גְּמַלִּים אֲסוּרִין לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ וְיַעֲרִיבוּ שִׁמְשָׁן, שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה; מִפְּנֵי חִמּוּם הָרְכִיבָה עַל עוֹר הַגָּמָל מוֹצִיא טִפָּה שֶׁל שִׁכְבַת זֶרַע.
ו. מִפְּנֵי חִמּוּם הָרְכִיבָה. מההתחככות בעור הגמל.
ז. הַמְשַׁמֶּשֶׁת מִטָּתָהּ: אִם לֹא נִתְהַפְּכָה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ – טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת תְּרוּמָה לָעֶרֶב; וְאִם נִתְהַפְּכָה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה כָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ שֶׁלֹּא תִּפְלֹט וְתִהְיֶה טְמֵאָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
ז. הַמְשַׁמֶּשֶׁת מִטָּתָהּ… טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת תְּרוּמָה לָעֶרֶב. כדין איש ואישה ששימשו מיטתם שנטמאים בטומאת קרי (הלכות שאר אבות הטומאות ה,ט). אִם לֹא נִתְהַפְּכָה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ וכו'. אלא נשארה שוכבת על גבה, שאז הזרע נקלט ואין חשש שאחר כך יצא ממנה. ואם התהפכה אינו נקלט ויוצא תוך שלושה ימים. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות שאר אבות הטומאות ה,יא.
ח. תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, הוֹאִיל וְעִקָּרָהּ מִדִּבְרֵיהֶם – אֵינָהּ אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה אֶלָּא לְכֹהֵן שֶׁטֻּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ, וְהֵן בַּעֲלֵי קְרָאִים וְזָבִים וְזָבוֹת וְנִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת. וְכֻלָּן שֶׁטָּבְלוּ – מֻתָּרִין לְאָכְלָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶעֱרִיבוּ שִׁמְשָׁן.
אֲבָל טְמֵאֵי מַגַּע טֻמְאוֹת, בֵּין שֶׁנָּגַע בְּמֵת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ הַיּוֹם לִטַּהֵר מִמֶּנּוּ בֵּין שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ – אֵינוֹ צָרִיךְ לִטְבֹּל לִתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ.
ח. הוֹאִיל וְעִקָּרָהּ מִדִּבְרֵיהֶם. שמעיקר הדין אין מפרישים מפירות חוץ לארץ, וחכמים תיקנו להפריש בחלק מהמקומות (לעיל א,א; וראה גם הלכות ביכורים ה,י-יא דין דומה לעניין חלת חוץ לארץ). בַּעֲלֵי קְרָאִים. אנשים שראו קרי. וְכֻלָּן וכו'. גם על אלו שטומאה יוצאת מגופם הקלו חכמים, שלא יצטרכו להמתין אחרי שטבלו עד ללילה.
טְמֵאֵי מַגַּע טֻמְאוֹת. שנטמאו מחמת שנגעו בדבר שמטמא. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ הַיּוֹם לִטַּהֵר מִמֶּנּוּ. מכיוון שלתהליך הטהרה נצרך הזאה של מים המעורבים באפר פרה אדומה, ואין לנו כיום אפר פרה אדומה. בֵּין שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ. שיכול להיטהר מטומאה זו באמצעות טבילה.
ט. לְפִיכָךְ, כֹּהֵן קָטָן שֶׁעֲדַיִן לֹא רָאָה קֶרִי וּקְטַנָּה שֶׁעֲדַיִן לֹא רָאָת נִדָּה – אוֹכְלִין אוֹתָהּ תָּמִיד בְּלֹא בְּדִיקָה, שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁלֹּא יָצְאָה טֻמְאָה עֲדַיִן עֲלֵיהֶן. וְהַמְּצֹרָע – הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁטֻּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ, וְהוּא שֶׁיְּטַמֵּא אוֹתוֹ כֹּהֵן מְיֻחָס. אֲבָל קֹדֶם שֶׁיְּטַמְּאוֹ הַכֹּהֵן – טָהוֹר הוּא.
ט. וּקְטַנָּה שֶׁעֲדַיִן לֹא רָאָת נִדָּה. לא יצא ממנה דם המטמא טומאת נידה. וְהַמְּצֹרָע הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁטֻּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ. אף שהטומאה היא בעורו מחוץ לגופו, מכל מקום הוא טמא מחמת גופו ולא מחמת מגע. וְהוּא שֶׁיְּטַמֵּא אוֹתוֹ כֹּהֵן מְיֻחָס. שאין טומאת המצורע נקבעת אלא על ידי כהן (הלכות טומאת צרעת ט,ב, להגדרת כהן מיוחס ראה לעיל ו,ב).
י. כֹּהֵן עָרֵל אָסוּר לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה מִדִּין תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר "תּוֹשַׁב… וְשָׂכִיר" (ויקרא כב,י) בִּתְרוּמָה, וְנֶאֱמַר "תּוֹשָׁב… וְשָׂכִיר" (שמות יב,מה) בַּפֶּסַח: מַה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בַּפֶּסַח עָרֵל אָסוּר בּוֹ, אַף תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בִּתְרוּמָה עָרֵל אָסוּר בּוֹ. וְאִם אָכַל – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה.
מָשׁוּךְ מֻתָּר לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה כְּעָרֵל, וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁיִּמּוֹל פַּעַם שְׁנִיָּה עַד שֶׁיֵּרָאֶה מָהוּל.
י. בַּפֶּסַח. באכילת קרבן פסח. מַה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בַּפֶּסַח וכו'. בקרבן פסח נאמר במפורש בתורה שערל אסור באכילתו (שמות יב,מח). וחכמים למדו בגזרה שווה, שכן הדין גם באכילת תרומה, שגם בה מופיעות המילים 'תושב ושכיר'.
מָשׁוּךְ. בברית המילה חותכים את עור הערלה ומגלים את קצה האיבר עד מתחת לעטרה, ו'משוך' הוא מצב שבו לאחר המילה עור האמה חזר וכיסה את קצה האיבר עד שאינו נראה כמהול. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁיִּמּוֹל וכו'. מדברי חכמים אסור לאכול עד שימול (סה"מ ל"ת קלה, וכן פירש ערוה"ש עד,ו; וריק"ו ורדב"ז מפרשים שמשוך מותר בתרומה אלא שצריך מילה חוזרת מדברי חכמים). שֶׁיִּמּוֹל פַּעַם שְׁנִיָּה. ראה הלכות מילה ב,ה.
יא. וְהַנּוֹלָד מָהוּל אוֹכֵל בִּתְרוּמָה. וְהַטֻּמְטוּם אֵינוֹ אוֹכֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק עָרֵל. וְאַנְדְּרָגִינָס מָל וְאוֹכֵל.
יא. וְהַנּוֹלָד מָהוּל. נולד ללא ערלה. אוֹכֵל בִּתְרוּמָה. אף שחייב בהטפת דם ברית (ראה הלכות מילה א,ז).
יב. הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה – נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵיהֶן אוֹכְלִין.
יב. נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵיהֶן אוֹכְלִין. שהרי הם כהנים כשרים אלא שמנועים מלאכול מסיבות שונות.
יג. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה – הֵן וְעַבְדֵיהֶן אוֹכְלִין, וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא יָדַע אֶת אִשְׁתּוֹ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה – הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ. וְכֵן אִם נָשָׂא בַּת גֵּרִים – הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת.
יג. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה. אדם שנפצעו ביציו או שנכרת איבר מינו בידי אדם, ופסול מלבוא בקהל ולשאת בת ישראל (הלכות איסורי ביאה פרק טז). וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכְלוּ. מכיוון שאסורה לו, פסל אותה מתרומה כדין זונה (ראה הלכות איסורי ביאה יח,ג ולעיל ו,י). אִם לֹא יָדַע אֶת אִשְׁתּוֹ… הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ. מכיוון שלא נפסלה בביאה. וְכֵן אִם נָשָׂא בַּת גֵּרִים הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת. מכיוון שפסולי קהל מותרים בגרים, דינה כאשת כהן כשרה (ראה הלכות איסורי ביאה טז,א).
יד. פְּצוּעַ דַּכָּא כֹּהֵן שֶׁקִּדֵּשׁ בַּת כֹּהֵן – אֵינָהּ אוֹכֶלֶת.
סְרִיס חַמָּה – הוּא וְאִשְׁתּוֹ וַעֲבָדָיו אוֹכְלִין. אַנְדְּרָגִינָס וְטֻמְטוּם – עַבְדֵיהֶן אוֹכְלִין, אֲבָל לֹא נְשׁוֹתֵיהֶם.
יד. פְּצוּעַ דַּכָּא כֹּהֵן שֶׁקִּדֵּשׁ בַּת כֹּהֵן אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. מתרומת בית אביה, אף שעוד לא נפסלה בביאת איסור, חכמים פסלוה בגלל קידושיה שמייעדים אותה לביאת איסור כשתינשא (כדלקמן הכ"א).
סְרִיס חַמָּה. נולד עם פגם בהתפתחותו ואין לו יכולת הולדה. ומכיוון שנולד כך אינו בכלל פצוע דכא וכרות שפכה (הלכות איסורי ביאה טז,ט). אַנְדְּרָגִינָס וְטֻמְטוּם עַבְדֵיהֶן אוֹכְלִין. מכיוון שכל כהן מאכיל את עבדיו, ללא קשר למינו, שהרי גם עבדי בת כהן מותרים בתרומה. אֲבָל לֹא נְשׁוֹתֵיהֶם. מכיוון שאינם זכרים ודאיים גם קידושיהם בספק, ואין לנשותיהם מעמד של אשת כהן.
טו. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁקָּנוּ לָהֶן עֲבָדִים – אֵינָן אוֹכְלִין. אֲבָל אִם קָנוּ לָהֶן בֵּית דִּין אוֹ אַפִּטְרוֹפִּין, אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לָהֶן בִּירֻשָּׁה – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין.
טו. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. כהנים. שֶׁקָּנוּ לָהֶן עֲבָדִים אֵינָן אוֹכְלִין. מדובר שקנו בעצמם, ומכיוון שאין להם מספיק דעת אין לקניינם תוקף ואין אלו עבדיהם (ראה הלכות מכירה כט,א). אֲבָל אִם קָנוּ לָהֶן בֵּית דִּין… הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין. מכיוון שאחרים קונים ומכניסים אותו לבעלותם. בֵּית דִּין אוֹ אַפִּטְרוֹפִּין. האחראים על נכסי היתומים (ראה הלכות נחלות י,ה).
טז. אַנְדְּרָגִינָס שֶׁנִּבְעַל לְפָסוּל מִן הַתְּרוּמָה, בֵּין דֶּרֶךְ זַכְרוּתוֹ בֵּין דֶּרֶךְ נַקְבוּתוֹ – נִפְסַל מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה כַּנָּשִׁים, וְאֵין עֲבָדָיו אוֹכְלִין. וְכֵן אִם נִבְעַל לְאַנְדְּרָגִינָס אַחֵר שֶׁהוּא פּוֹסֵל בְּבִיאָתוֹ לְאִשָּׁה – נִפְסַל, וְאֵינוֹ אוֹכֵל וְלֹא מַאֲכִיל עֲבָדָיו. וְהוּא שֶׁיִּבְעֹל אוֹתוֹ דֶּרֶךְ נַקְבוּתוֹ. אֲבָל דֶּרֶךְ זַכְרוּתוֹ – אֵין זָכָר פּוֹסֵל זָכָר מִן הַכְּהֻנָּה.
טז. לְפָסוּל מִן הַתְּרוּמָה. בחלק מהנוסחאות: "לפוסל מן התרומה" וכן נראה עיקר (ראה ר"י שילת בהערות לרמב"ם מדויק), והיינו מי שאסורה לו וביאתו פוסלת אותה מתרומה (לעיל ו,א). דֶּרֶךְ זַכְרוּתוֹ. בפי הטבעת, וזו הביאה שנעשית במשכב זכור. נִפְסַל מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה כַּנָּשִׁים. שמא הוא אישה, שדינה שאם נבעלה למי שאסורה לו, אינה אוכלת תרומה מכיוון שנעשית זונה (לעיל ו,י), בין בביאה כדרכה או שלא כדרכה (הלכות איסורי ביאה יח,ו). אֲבָל דֶּרֶךְ זַכְרוּתוֹ אֵין זָכָר פּוֹסֵל זָכָר מִן הַכְּהֻנָּה. המפרשים התקשו בדברי הרמב"ם, שהרי בתחילת ההלכה כתב שזכר פוסל אותו גם דרך זכרותו ונמצא שזכר פוסל זכר מן הכהונה, וראה ריק"ו, רדב"ז ויד"פ.
יז. עֶבֶד שֶׁל שֻׁתָּפִין שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ מַאֲכִיל – הֲרֵי זֶה הָעֶבֶד אָסוּר לֶאֱכֹל. וְכָל הַמַּאֲכִיל בִּתְרוּמָה מַאֲכִיל בְּחָזֶה וָשׁוֹק.
יז. שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ מַאֲכִיל. כגון שאחד מהשותפים ישראל ועבדיו אינם מותרים בתרומה. הֲרֵי זֶה הָעֶבֶד אָסוּר לֶאֱכֹל. שאינו קניינו של כהן בלבד ובתורה נאמר לגביו "וכהן כי יקנה קנין נפש" שכולו יהיה של כהן.
יח. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ בֵּין עַבְדֵי מְלֹג בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל – הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ. וְכֵן עַבְדֵי כֹּהֵן שֶׁקָּנוּ עֲבָדִים וְעַבְדֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁקָּנוּ עֲבָדִים – יֹאכְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ" (ויקרא כב,יא) – אֲפִלּוּ קִנְיַן הַקִּנְיָן אוֹכֵל. וְקִנְיָן הָאוֹכֵל – מַאֲכִיל, וְקִנְיָן שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל – אֵינוֹ מַאֲכִיל אֲחֵרִים.
יח. וְהִכְנִיסָה לוֹ. הביאה עמה מבית אביה. עַבְדֵי מְלֹג. עבדים שהם חלק מנכסי 'מלוג' הנשארים בזמן הנישואין ברשות האישה. ואוכלים תרומה מכוחה, והיא אוכלת מכוח בעלה. עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל. עבדים שהם חלק מנכסי 'צאן ברזל' העוברים בזמן הנישואין לרשות הבעל, ואוכלים תרומה מכוח הבעל (לביאור המושגים הללו ראה הלכות אישות טז,א-ב). אֲפִלּוּ קִנְיַן הַקִּנְיָן אוֹכֵל. לא רק הנפש שקנה הכהן מותרת בתרומה, אלא גם קניין כספה של הנפש שקנה (ריק"ו). וְקִנְיָן הָאוֹכֵל מַאֲכִיל וכו'. רק קניין הרשאי לאכול בעצמו יכול להאכיל את קניינו שלו.
יט. בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְהִכְנִיסָה לוֹ בֵּין עַבְדֵי מְלֹג בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ.
יט. הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. מכיוון שכעת הם שייכים לאיש ואישה שאינם מותרים בתרומה.
כ. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, בֵּין כֹּהֶנֶת בֵּין יִשְׂרְאֵלִית, וְכֵן שְׁאָר חַיָּבֵי לָאוִין, וְהִכְנִיסָה לוֹ עַבְדֵי מְלֹג וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל – עַבְדֵי מְלֹג לֹא יֹאכְלוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם, וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יֹאכְלוּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל בַּעַל. נָשָׂא שְׁנִיָּה – הִיא אוֹכֶלֶת, וְעַבְדֵי מְלֹג שֶׁלָּהּ לֹא יֹאכְלוּ.
כ. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. שאסורים להינשא להם באיסור לא תעשה (הלכות איסורי ביאה יז,א). וְכֵן שְׁאָר חַיָּבֵי לָאוִין. שהתורה אסרה את נישואיהם ב'לא תעשה', ונפסלת מתרומה כדין 'זונה' (כדלעיל ו,ז). עַבְדֵי מְלֹג לֹא יֹאכְלוּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם. מכיוון שהם שלה והיא אסורה בתרומה. נָשָׂא שְׁנִיָּה. אישה שאסורה לו מדין 'שניות', והן עריות שנאסרו מדברי סופרים ולא מהתורה (הלכות אישות א,ו). הִיא אוֹכֶלֶת. שחכמים לא פסלו אותה מדין זונה (שם יח,ד). וְעַבְדֵי מְלֹג שֶׁלָּהּ לֹא יֹאכְלוּ. חכמים קבעו שאינם אוכלים, אף שהיא אוכלת (האחרונים התקשו בטעם הדבר וראה ערוה"ש עה,יא שכתב שקנסו אותה כדי שתדע שנישואיה באיסור), אבל עבדי צאן ברזל אוכלים מכוח בעלה.
כא. כֹּהֶנֶת אַלְמָנָה שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, אוֹ גְּרוּשָׁה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, הוֹאִיל וְהֵן מְשַׁמְּרוֹת לְבִיאָה פְּסוּלָה שֶׁל תּוֹרָה – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. וְכֵן אִם נִכְנְסוּ לַחֻפָּה בְּלֹא אֵרוּסִין – אֵינָן אוֹכְלוֹת, שֶׁהַחֻפָּה פּוֹסֶלֶת אוֹתָן מִלֶּאֱכֹל. נִתְאַלְמְנוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ: מִן הָאֵרוּסִין – חָזְרוּ לְהֶכְשֵׁרָן, וְאוֹכְלוֹת; מִן הַנִּשּׂוּאִין – לֹא יֹאכְלוּ, שֶׁכְּבָר נִתְחַלְּלוּ.
כא. כֹּהֶנֶת אַלְמָנָה… אוֹ גְּרוּשָׁה. שאוכלת לפני נישואיה תרומה מכוח בית אביה (לעיל ו,ח). מְשַׁמְּרוֹת. מיועדות. לְבִיאָה פְּסוּלָה. כשיינשאו. וְכֵן אִם נִכְנְסוּ לַחֻפָּה בְּלֹא אֵרוּסִין וכו'. חופה היא התייחדות של הזוג לשם נישואין (ראה הלכות אישות י,א). בדרך כלל להתייחדות בלבד אין תוקף אם לא קדמה לה פעולת קידושין, אך כאן חכמים פסלו אותה מתרומה מכיוון שחופה קרובה לביאה (בבלי יבמות דף נז-נח). אֵינָן אוֹכְלוֹת. גם אם לא בא עליה. מִן הָאֵרוּסִין חָזְרוּ לְהֶכְשֵׁרָן וְאוֹכְלוֹת. שלא נפסלו אלא נאסרו באופן זמני. שֶׁכְּבָר נִתְחַלְּלוּ. בביאה.
כב. כֹּהֶנֶת שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ כֹּהֵן, וְנָפְלָה לִפְנֵי יְבָמִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חָלָל – לֹא תֹּאכַל, מִפְּנֵי זִקַּת הֶחָלָל, וַאֲפִלּוּ עָשָׂה בָּהּ אֶחָד מִן הַכְּשֵׁרִים מַאֲמָר, שֶׁאֵין הַמַּאֲמָר קוֹנֶה בַּיְבָמָה קִנְיָן גָּמוּר.
כב. כֹּהֶנֶת שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ כֹּהֵן. ללא ילדים. וְנָפְלָה לִפְנֵי יְבָמִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חָלָל. אחד מאחי בעלה שאמורים לייבמה הוא חלל שאינו אוכל תרומה. מִפְּנֵי זִקַּת הֶחָלָל. ליבמה יש קשר אישות מסוים לכל האחים בגלל מצוות הייבום, וכשאחד מהם חלל הוא מונע ממנה לאכול בתרומה כדין אשת חלל. מַאֲמָר. תקנת חכמים שהיבם יקדש את אשתו בכסף לפני שיבוא עליה לשם ייבום. קידושין אלו נקראים 'מאמר' (הלכות חליצה וייבום ב,א). שֶׁאֵין הַמַּאֲמָר קוֹנֶה בַּיְבָמָה קִנְיָן גָּמוּר. אלא רק ביאה, ומכיוון שאינה לגמרי אשתו יש לה עדיין קשר לשאר האחים ובכללם החלל.
כג. כֹּהֵן שֶׁנָּתַן גֵּט לִיבִמְתּוֹ הַכֹּהֶנֶת, שֶׁהֲרֵי נֶאֶסְרָה עָלָיו וַעֲדַיִן זִקָּתוֹ עָלֶיהָ – הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּרֶת לְבִיאָה פְּסוּלָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, שֶׁאֵין הַגֵּט פּוֹסֵל הַיְבָמָה אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן כֹּהֶנֶת חֲלוּצָה אוֹ שְׁנִיָּה שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן – אוֹכֶלֶת. כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אַיְלוֹנִית – הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה.
כג. כֹּהֵן שֶׁנָּתַן גֵּט לִיבִמְתּוֹ הַכֹּהֶנֶת. כהנת שמת בעלה הכהן ואחיו הכהן נתן לה גט במקום ייבום או חליצה. שֶׁהֲרֵי נֶאֶסְרָה עָלָיו וַעֲדַיִן זִקָּתוֹ עָלֶיהָ. מצוות הייבום עדיין תקפה אבל אסור לו לייבמה מדרבנן בגלל הגט (הלכות ייבום וחליצה ה,א), ונמצא שהיא משתמרת לביאה פסולה מדרבנן. הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. בשל היותה כהנת. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּרֶת לְבִיאָה פְּסוּלָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. ולא לביאה האסורה מהתורה, ורק אם משתמרת לביאה האסורה מהתורה אסרו עליה לאכול תרומה. וְכֵן כֹּהֶנֶת חֲלוּצָה אוֹ שְׁנִיָּה שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן אוֹכֶלֶת. מכיוון שחלוצה ושנייה אסורות לכהן מדרבנן ואינן משתמרות לביאה האסורה מהתורה (ראה שם א,יב). אַיְלוֹנִית. אישה שהתפתחותה המינית פגומה, ואינה מסוגלת ללדת. הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. אף שאסור לאדם שלא קיים פרייה ורבייה לישא אותה (הלכות אישות טו,ז) לא נעשית זונה ולא נפסלה לתרומה, שאין זה איסור עצמי (הלכות איסורי ביאה יח,ג).

תקציר הפרק 

פרק ז' הלכות תרומות

כהן ובני ביתו האסורים באכילת תרומה

היום לומדים שישנם מצבים מסויימים שבהם הכהן נאסר באכילת תרומה:
טמא, בחזקת שראה קרי, ערל, טֻומְטוּם (מי שאיברי מינו פנימיים ואינם נראים לעין, או שאין אפשרות לזהות על פי איברי מינו לאיזה מין הוא שייך כי הם אינם משתייכים באופן מובהק לאחד מהמינים), אשת סריס-אדם או טומטום, עבד של חסר דעת, אַנְדְּרוֹגִינוֹס שנתחלל (אַנְדְּרוֹגִינוֹס הוא אדם שיש לו איברי מין של שני המינים גם יחד), עבד השותפים, כוהנת הארוסה לאסור לה.

כהנים הכשרים לאכול בתרומה:
הנולד מהול, טמא בטומאות מסוימות (כמפורט בפרק) בתרומת חו"ל, סריס, אַנְדְּרוֹגִינוֹס, אשת ערל, עבד של כהן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות תרומות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם יש אפשרות שכהן טמא מת יאכל בתרומה?

2.טומטום אנדרוגינוס ומשוך, האם מי מהם אוכל בתרומה?

3.עבד שחציו של כהן-האם אוכל בתרומה?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן