פרק ז', הלכות תשובה, ספר המדע
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הוֹאִיל וּרְשׁוּת כָּל אָדָם נְתוּנָה לוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, יִשְׁתַּדֵּל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלִנְעֹר כַּפָּיו מֵחֲטָאָיו, כְּדֵי שֶׁיָּמוּת וְהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
א. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל פרקים ה-ו. וְלִנְעֹר כַּפָּיו. לעזוב. כְּדֵי שֶׁיָּמוּת וְהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה. שמעשיו של אדם נשקלים בשעת מיתתו (לעיל ג,ג; וראה שם ה"ו).
ב. לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא נוֹטֶה לָמוּת, וְשֶׁמָּא יָמוּת בִּשְׁעָתוֹ וְנִמְצָא עוֹמֵד בַּחֲטָאָיו. לְפִיכָךְ יָשׁוּב מֵחֲטָאָיו מִיָּד, וְלֹא יֹאמַר: כְּשֶׁאַזְקִין אָשׁוּב, שֶׁמָּא יָמוּת קֹדֶם שֶׁיַּזְקִין. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אוֹמֵר בְּחָכְמָתוֹ: "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר" (קהלת ט,ח).
ב. בִּשְׁעָתוֹ. מיד, באותו היום. וְנִמְצָא עוֹמֵד בַּחֲטָאָיו. בלא תשובה. בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים. ומשמעו שזמנה של התשובה הוא בכל עת.
ג. אַל תֹּאמַר שֶׁאֵין הַתְּשׁוּבָה אֶלָּא מֵעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן זְנוּת וְגָזֵל וּגְנֵבָה. כְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לָשׁוּב מֵאֵלּוּ, כָּךְ הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ בְּדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְלָשׁוּב מֵהֶן: מִן הַכַּעַס, וּמִן הָאֵיבָה, וּמִן הַקִּנְאָה, וּמִן הַתַּחֲרוּת, וּמִן הַהִתּוּל, וּמִן רְדִיפַת הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד, וּמֵרְדִיפַת הַמַּאֲכָלוֹת וּמִכַּיּוֹצֵא בָּהֶן – מִן הַכֹּל צָרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְאֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת קָשִׁים מֵאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם נִשְׁקָע בָּאֵלּוּ – קָשֶׁה הוּא לִפְרֹשׁ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו" (ישעיהו נה,ז).
ג. בְּדֵעוֹת רָעוֹת. מידות והתנהגויות שאינן מתוקנות (ראה הלכות דעות ב,א). הַהִתּוּל. ריבוי צחוק. לִפְרֹשׁ. להיבדל מהן. מַחְשְׁבֹתָיו. הן המידות המגונות.
ד. אַל יְדַמֶּה בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחַטָּאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא, וּכְאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים: מָקוֹם
שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין בּוֹ – אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ, כְּלוֹמַר: מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁין יִצְרָם יָתֵר מֵהֶם.
ד. יְדַמֶּה. יחשוב.
שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁין יִצְרָם יָתֵר מֵהֶם. בעלי התשובה שולטים ביצרם יותר מן הצדיקים.
ה. כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם צִוּוּ עַל הַתְּשׁוּבָה, וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה. וּכְבָר הִבְטִיחָה תּוֹרָה שֶׁסּוֹף יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּסוֹף גָּלוּתָן וּמִיָּד הֵן נִגְאָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יי אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה, וְשַׁבְתָּ עַד יי אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי וגו', וְשָׁב יי אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יי אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" (דברים ל,א-ג).
ה. צִוּוּ עַל הַתְּשׁוּבָה. קראו לעם ישראל לחזור בתשובה (ראה לעיל ד,ב, ה,ד, ו,ה). אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה. אחרי שיעשו תשובה. כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים. הקללות האמורות בפרשת התוכחה. וְשָׁב יי אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ. יקבץ את ישראל מכל המקומות.
ו. גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם לַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יי אֱלֹהֶיךָ" (הושע יד,ב), וְנֶאֱמַר: "לֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יי" (עמוס ד,ו ועוד), וְנֶאֱמַר: "אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יי אֵלַי תָּשׁוּב" (ירמיהו ד,א), כְּלוֹמַר: אִם תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה – בִּי תִּדְבַּק.
הַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים: אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנוּי לִפְנֵי הַמָּקוֹם, מְשֻׁקָּץ וּמְרֻחָק וְתוֹעֵבָה, וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד, קָרוֹב וְיָדִיד. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁבַּלָּשׁוֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵק אֶת הַחַטָּאִים, בָּהּ מְקָרֵב אֶת הַשָּׁבִים, בֵּין יָחִיד בֵּין רַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי" (הושע ב,א), וְנֶאֱמַר בִּיכָנְיָה בְּרִשְׁעוּתוֹ: "כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו וגו' (ירמיהו כב,ל), "אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי" וגו' (שם כב,כד). וְכֵיוָן שֶׁשָּׁב בְּגָלוּתוֹ, נֶאֱמַר בִּזְרֻבָּבֶל בְּנוֹ: "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יי צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם יי וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם" (חגי ב,כג).
ו. בִּי תִּדְבַּק. וזו התקרבות לשכינה.
שָׂנוּי. שנוא. שֶׁבַּלָּשׁוֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵק וכו'. באותם הביטויים שנעשה בהם שימוש כנגד החוטאים, מתייחסים אל החוזרים בתשובה. בִּיכָנְיָה. מלך יהודה בשלהי ימי הבית הראשון, אשר עשה הרע בעיני ה' והוגלה לבבל בידי נבוכדנאצר (מלכים ב כד,ח-טו).
ז. כַּמָּה מְעֻלָּה מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה: אֶמֶשׁ הָיָה זֶה מֻבְדָּל מֵיי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם" (ישעיהו נט,ב), צוֹעֵק וְאֵינוֹ נַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ" (שם א,טו), וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וְטוֹרְפִין אוֹתָן בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי" (שם א,יב), "מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם, אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר יי צְבָאוֹת וּמִנְחָה לֹא אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם" (מלאכי א,י), "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר" (ירמיהו ז,כא).
וְהַיּוֹם הוּא מֻדְבָּק בַּשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיי אֱלֹהֵיכֶם" (דברים ד,ד), צוֹעֵק וְנַעֲנֶה מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה" (ישעיהו סה,כד), וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וּמְקַבְּלִין אוֹתָן בְּנַחַת וְשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (קהלת ט,ז). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמִּתְאַוִּים לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָרְבָה לַיי מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת" (מלאכי ג,ד).
ז. וְטוֹרְפִין אוֹתָן בְּפָנָיו. משליכים אותן בפניו, כדבר שאין בו צורך. מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי… מִי גַם בָּכֶם וכו'. אין לה' חפץ בהגעתם של החוטאים למקדש. עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר. ה' אינו מעוניין בעולותיכם, ומוטב שתאכלום בעצמכם, כזבחים.
ח. בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, דַּרְכָּן לִהְיוֹת שְׁפָלִים וַעֲנָוִים בְּיוֹתֵר. אִם חֵרְפוּ אוֹתָם הַכְּסִילִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים, וְאָמְרוּ לָהֶם: 'אֶמֶשׁ הָיִיתָה עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ', וְ'אֶמֶשׁ הָיִיתָה אוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ' – אַל יַרְגִּישׁוּ לָהֶם, אֶלָּא שׁוֹמְעִין וּשְׂמֵחִין וְיוֹדְעִין שֶׁזּוֹ זְכוּת לָהֶם, וְשֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵן בּוֹשִׁין מִמַּעֲשִׂים שֶׁעָבְרוּ וְנִכְלָמִין מֵהֶן – זְכוּתָן מְרֻבָּה וּמַעֲלָתָם מִתְגַּדֶּלֶת.
וְחֵטְא גָּדוֹל הוּא לֵאמֹר לְבַעַל תְּשׁוּבָה: 'זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים', אוֹ לְהַזְכִּירָם בְּפָנָיו כְּדֵי לְבַיְּשׁוֹ, אוֹ לְהַזְכִּיר דְּבָרִים וְעִנְיָנִים הַדּוֹמִין לָהֶם כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ מֶה עָשָׂה – הַכֹּל אָסוּר, וּמֻזְהָר עָלָיו בִּכְלַל הוֹנָיַת דְּבָרִים שֶׁהִזְהִירָה עָלֶיהָ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" וגו' (ויקרא כה,יז).
ח. אַל יַרְגִּישׁוּ לָהֶם. להיעלב מאותם הדיבורים. מְרֻבָּה. גְדֵלָה.
הוֹנָיַת דְּבָרִים שֶׁהִזְהִירָה עָלֶיהָ תּוֹרָה. שלא להציק לאחר, ואפילו בדיבור בלא מעשה (ראה הלכות מכירה יד,יב-יג).

תקציר הפרק 

פרק ז בהלכות תשובה

חשיבות התשובה

🔹 התשובה איננה רק ממעשים רעים אלא גם מהשקפות וממידות רעות.
🔹 מעלת התשובה גדולה מאוד ומקרבת את החוטא לשכינה ומעלתו גדולה ממעלת הצדיקים, וכל גאולת ישראל תלויה בתשובה.
דרך בעלי תשובה להיות ענוים ושפלים, אך מאידך אסור להזכיר לבעלי תשובה את מעשיו הראשונים.

🗯🗯
דורינו דור הגאולה רווי בבעלי תשובה. להלן ציטוטים נבחרים בנוגע למעמד חוזר התשובה מהלימוד היום:

🗯 אַל יְדַמֶּה בַּעַל תְּשׁוּבָה שְׁהוּא מְרֹחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים, מִפְּנֵי הָעֲווֹנוֹת וְהַחַטָּאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֵלָא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא, וּכְאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם (הלכה ד)
🗯 גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם לַשְּׁכִינָה (הלכה ו)
🗯 הַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים: אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנוּי לִפְנֵי הַמָּקוֹם, מְשֻׁקָּץ וּמְרֹחָק וְתוֹעֵבָה; וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד, קָרוֹב וְיָדִיד (הלכה ו)
🗯 בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, דַּרְכָּן לִהְיוֹת שְׁפָלִים וַעֲנָוִים בְּיוֹתֵר: אִם חֵרְפוּ אוֹתָן הַכְּסִילִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים, וְאָמְרוּ לָהֶן אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָּךְ, וְאֶמֶשׁ הָיִיתָ אוֹמֵר כָּךְ וְכָּךְ–אַל יַרְגִּישׁוּ לָהֶן. אֵלָא שׁוֹמְעִין וּשְׂמֵחִין וְיוֹדְעִין, שֶׁזּוֹ זְכוּת לָהֶן; וְשֶׁכָּל זְמָן שְׁהֶן בּוֹשִׁין מִמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁעָבְרוּ וְנִכְלָמִין מֵהֶן, זְכוּתָן מְרֻבָּה וּמַעֲלָתָם מִתְגַּדֶּלֶת. (הלכה ח)

🗯 וְחֵטְא גָּדוֹל הוּא לוֹמַר לְבַעַל תְּשׁוּבָה, זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים, אוֹ לְהַזְכִּירָם בְּפָנָיו כְּדֵי לְבַיְּשׁוֹ, אוֹ לְהַזְכִּיר דְּבָרִים וְעִנְיָנִים הַדּוֹמִין לָהֶן כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ מַה עָשָׂה. הַכֹּל אָסוּר, וּמֻזְהָר עָלָיו בִּכְלַל הוֹנָיַת דְּבָרִים, שֶׁהִזְהִירָה עָלֶיהָ תּוֹרָה. (הלכה ח)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מדוע התשובה על דעות רעות קשה יותר מתשובה על מעשים רעים?

א. משום שפגם בדעות פוגם בעולמות עליונים.
ב. משום שהפוגם בדעותיו פוגם בכל מהותו.
ג. משום שקשה יותר לפרוש מהן.
ד. משום שפגם בדעות מביא לעשיית מעשים רעים רבים.

[פרק ז', הלכה ג']

2. מדוע מעלת בעלי תשובה גדולה ממעלת צדיקים גמורים?

א. מפני שאחר התשובה נחשב כאילו לא חטאו מעולם.
ב. מפני שכובשין יצרן יותר מהן.
ג. מפני שטעמו טעם החטא ובכל זאת פרשו ממנו.
ד. כל התשובות נכונות.

[פרק ז', הלכה ד']

3. גדולה תשובה ש –

א. הופכת זדונות לזכויות.
ב. מקרבת את האדם לשכינה.
ג. מקרעת גזר דינו של אדם.
ד. מקרבת גאולתן של ישראל.

[פרק ז', הלכה ו']

4. על איזה איסור עובר מי שמזכיר לבעל תשובה את מעשיו הראשונים?

א. הלבנת פנים.
ב. לא תקלל חרש.
ג. הוניית דברים.
ד. לשון הרע.

[פרק ז', הלכה ח']

תשובות
1-ג 2-ד 3-ב 4-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן