פרק ח', הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. יֵשׁ אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת, וְיֵשׁ אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת אֶלָּא לֹא תַּרְגִּישׁ בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁיֵּצֵא הַדָּם, וְאֵין לָהּ יוֹם קָבוּעַ לִרְאִיָּתָהּ. וְזוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת הִיא שֶׁיֵּשׁ לָהּ יוֹם קָבוּעַ: אוֹ מֵעֶשְׂרִים יוֹם לְעֶשְׂרִים יוֹם, אוֹ מֵאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, אוֹ פָּחוֹת אוֹ יָתֵר.
א. יֵשׁ אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת. יש נשים שלהן קביעות מחזורית לראיית הדם. וְיֵשׁ אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת אֶלָּא לֹא תַּרְגִּישׁ בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁיֵּצֵא הַדָּם וְאֵין לָהּ יוֹם קָבוּעַ לִרְאִיָּתָהּ. יש נשים שאין להן תסמינים גופניים ולא יום קבוע לראיית הדם.
ב. וְקֹדֶם שֶׁיָּבֹא הַדָּם תַּרְגִּישׁ בְּעַצְמָהּ מְפַהֶקֶת וּמִתְעַטֶּשֶׁת, וְחוֹשֶׁשֶׁת פִּי כְּרֵסָהּ וְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ, וְיִסְתַּמֵּר שְׂעַר בְּשָׂרָהּ אוֹ יֵחַם בְּשָׂרָהּ, וְכַיּוֹצֵא בִּמְאֹרָעוֹת אֵלּוּ. וְיָבֹאוּ לָהּ וְסָתוֹת אֵלּוּ אוֹ אֶחָד מֵהֶן בְּשָׁעָה קְבוּעָה לָהּ מִיּוֹם וִסְתָּהּ.
ב. וְקֹדֶם שֶׁיָּבֹא הַדָּם תַּרְגִּישׁ בְּעַצְמָהּ מְפַהֶקֶת וּמִתְעַטֶּשֶׁת. תדע שהדם עתיד לבוא, לפי מאורעות הגוף. וְחוֹשֶׁשֶׁת פִּי כְּרֵסָהּ וְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ. מרגישה כבדות בתחתית בטנה. בְּשָׁעָה קְבוּעָה לָהּ מִיּוֹם וִסְתָּהּ. בזמן ידוע באותו היום (ראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב ג,ו).
ג. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת – אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדֹּק עַצְמָהּ תְּחִלָּה; וְשֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת – אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ בְּכָל עוֹנַת הַוֶּסֶת: אִם וִסְתָּהּ בַּיּוֹם – אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם; וְאִם וִסְתָּהּ בַּלַּיְלָה – אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ כָּל אוֹתָהּ הַלַּיְלָה; וְשֶׁמִּתְּחִלַּת יוֹם הַוֶּסֶת תִּסְפֹּר יְמֵי נִדָּתָהּ וִימֵי זִיבָתָהּ לְעוֹלָם.
ג. אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק עַצְמָהּ תְּחִלָּה. ותוודא שהיא טהורה (לעיל ד,טז), משום שבכל זמן ייתכן שתיטמא. אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ בְּכָל עוֹנַת הַוֶּסֶת. לעיל ד,יב-יג. וְשֶׁמִּתְּחִלַּת יוֹם הַוֶּסֶת תִּסְפּוֹר וכו'. לעיל ו,ו.
ד. לְפִיכָךְ צְרִיכוֹת הַנָּשִׁים לְהִזָּהֵר בַּוְּסָתוֹת עַד שֶׁתֵּדַע הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה שֶׁנִּקְבְּעָה בָּהּ וִסְתָּהּ.
הָיָה דַּרְכָּהּ לִרְאוֹת בְּיוֹם עֶשְׂרִים, וּבָא יוֹם עֶשְׂרִים וְלֹא רָאָת, וּבָא יוֹם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים וְרָאָת – הֲרֵי יוֹם עֶשְׂרִים וְיוֹם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. וְכֵן אִם רָאָת פַּעַם שְׁנִיָּה בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים וְלֹא רָאָת בְּיוֹם עֶשְׂרִים – עֲדַיִן שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין. רָאָת פַּעַם שְׁלִישִׁית בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים וְלֹא רָאָת בְּיוֹם עֶשְׂרִים – טָהַר יוֹם עֶשְׂרִים וְנֶעֶקְרָה הַוֶּסֶת לְיוֹם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת עַד שֶׁתִּקְבָּעֶנּוּ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, וְאֵינָהּ מִטַּהֶרֶת מִן הַוֶּסֶת עַד שֶׁתֵּעָקֵר מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים.
ד. לְהִזָּהֵר בַּוְּסָתוֹת. לדקדק ולשים לב מתי בדיוק רואה.
הָיָה דַּרְכָּהּ. כך הייתה רגילה, ונקבע לה וסת שראתה כך שלוש פעמים, כדלקמן. שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין. שהווסת שנקבע ביום עשרים לא נעקר, משום שבטל רק פעם אחת, וחוששת לו. וכן חוששת ליום עשרים ושלושה שראתה בו לאחרונה.
ה. כָּל וֶסֶת שֶׁנִּקְבְּעָה מֵחֲמַת אֹנֶס, אֲפִלּוּ רָאָת בּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים – אֵינוֹ וֶסֶת, שֶׁמִּפְּנֵי הָאֹנֶס רָאֲתָה. קָפְצָה וְרָאֲתָה, קָפְצָה וְרָאֲתָה – קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לְיָמִים בְּלֹא קְפִיצָה. כֵּיצַד? קָפְצָה בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְרָאָת דָּם, וּלְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם קָפְצָה בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְרָאָת דָּם, וּלְאַחַר תִּשְׁעָה עָשָׂר קָפְצָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְלֹא רָאָת דָּם, וּלְאַחַר הַשַּׁבָּת רָאָת בְּלֹא קְפִיצָה – הֲרֵי נִקְבַּע אֶחָד בַּשַּׁבָּת אַחַר עֶשְׂרִים, שֶׁהֲרֵי נוֹדַע שֶׁהַיּוֹם גָּרַם לָהּ לִרְאוֹת, וְלֹא הַקְּפִיצָה, וּכְבָר נִקְבַּע יוֹם זֶה שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. מֵחֲמַת אֹנֶס. דוחק גופני. שֶׁמִּפְּנֵי הָאֹנֶס רָאֲתָה. ולא מחמת הימים. קָפְצָה. דוגמה לאונס. שֶׁהַיּוֹם גָּרַם לָהּ לִרְאוֹת לֹא הַקְּפִיצָה. שהרי ראתה ביום עשרים בלא שקפצה בו, והוכח שהיום גורם ולא הקפיצה.
ו. רָאָת בְּיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחֹדֶשׁ זֶה, וְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בַּחֹדֶשׁ שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בַּחֹדֶשׁ שֶׁלְּאַחֲרָיו – הֲרֵי קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לְדִלּוּג. בָּא חֹדֶשׁ רְבִיעִי וְרָאָת דָּם בְּיוֹם שְׁמוֹנָה עָשָׂר – עֲדַיִן לֹא נִקְבַּע לָהּ וֶסֶת. וְכָל יוֹם שֶׁרָאָת בּוֹ חוֹשֶׁשֶׁת לְהַבָּא, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אוֹתוֹ הַיּוֹם וְלֹא תִּרְאֶה בּוֹ – טָהַר אוֹתוֹ הַיּוֹם מִן הַוֶּסֶת, שֶׁאֵין צָרִיךְ עֲקִירַת שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים אֶלָּא יוֹם שֶׁנִּקְבַּע שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים.
ו. רָאָת בְּיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחֹדֶשׁ וכו'. לפי התאריך. הֲרֵי קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לְדִלּוּג. שבכל פעם הראייה מתאחרת ביום אחד, וחוששת ליום שמונה עשר בחודש שלאחריו. בָּא חֹדֶשׁ רְבִיעִי וְרָאָת דָּם בְּיוֹם שְׁמוֹנָה עָשָׂר עֲדַיִן לֹא נִקְבַּע לָהּ וֶסֶת. כן הנוסח בכתבי היד, והוא נראה כמשובש (ראה שינו"ס במהדורת פרנקל). ובמגיד משנה הביא גרסה אחרת: "ראת ביום חמשה עשר… ויום שבעה עשר בחדש שלאחריו ויום שמונה עשר בחודש שלאחריו הרי קבעה לה וסת לדילוג. בא חודש רביעי וראתה ביום שבעה עשר – עדיין לא נקבע לה וסת". ומכאן שיש צורך בארבע ראיות לקביעת וסת בדילוג, ואם בחודש הרביעי ראתה בלא דילוג – לא נקבעה הווסת. וְכָל יוֹם שֶׁרָאָת בּוֹ חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ לְהַבָּא. שמא תראה באותו התאריך.
ז. הָיָה דַּרְכָּהּ לִהְיוֹת רוֹאָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְשִׁנָּת לְשִׁשָּׁה עָשָׂר – שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. שִׁנָּת לְשִׁבְעָה עָשָׂר – הֻתַּר שִׁשָּׁה עָשָׂר וְנֶאֱסַר שִׁבְעָה עָשָׂר, וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאִסּוּרוֹ עוֹמֵד. שִׁנָּת לִשְׁמוֹנָה עָשָׂר – נֶאֱסַר שְׁמוֹנָה עָשָׂר וְהֻתְּרוּ כֻּלָּן.
ז. וְשִׁנָּת לְשִׁשָּׁה עָשָׂר שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין. שהווסת שנקבע ליום חמישה עשר לא נעקר, משום שבטל רק פעם אחת, ועדיין חוששת לו. וכן חוששת ליום שישה עשר שראתה בו לאחרונה. וְהֻתְּרוּ כֻּלָּן. שהווסת הקבוע של יום חמישה עשר נעקר, משום שלא ראתה בו שלוש פעמים, והאחרים בטלים בפעם אחת.
ח. הָיָה דַּרְכָּהּ לִרְאוֹת יוֹם עֶשְׂרִים וְשִׁנָּת לְיוֹם שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים – שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. הִגִּיעַ יוֹם עֶשְׂרִים וְלֹא רָאָת, שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים וְרָאָת – עֲדַיִן שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. הִגִּיעַ יוֹם עֶשְׂרִים וְרָאָת – טָהַר יוֹם שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים, שֶׁהֲרֵי חָזְרָה לְוִסְתָּהּ הַקָּבוּעַ, וְנֶעֱקַר שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִקְבַּע שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים.
ט. אֵין הָאִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת בְּתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ שֶׁרָאָת בָּהֶן: כֵּיוָן שֶׁרָאָת יוֹם אֶחָד – אֵינָהּ קוֹבַעַת וֶסֶת בְּכָל הַשִּׁבְעָה. וְכֵן אֵין הָאִשָּׁה קוֹבַעַת וֶסֶת בִּימֵי זִיבָתָהּ, שֶׁהֵן הָאַחַד עָשָׂר יוֹם. אֲבָל קוֹבַעַת וֶסֶת בִּימֵי נִדָּתָהּ שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה בָּהֶן. וְאִם נִקְבַּע לָהּ וֶסֶת בִּימֵי זִיבָתָהּ – הֲרֵי זוֹ חוֹשֶׁשֶׁת לַוֶּסֶת. וְכָל וֶסֶת שֶׁנִּקְבְּעָה בִּימֵי זִיבָתָהּ, אִם נֶעֶקְרָה אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת – נֶעֶקְרָה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְהֵעָקֵר שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, שֶׁחֶזְקַת דָּמִים מְסֻלָּקִין הֵן בְּיָמִים אֵלּוּ.
ט. אֵין הָאִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת בְּתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ שֶׁרָאָת בָּהֶן. שאם כבר ראתה באותו מחזור של 'ימי הנידה', אין אחד מן הימים הבאים יכול להיקבע כזמן וסתה. וְכֵן אֵין הָאִשָּׁה קוֹבַעַת וֶסֶת בִּימֵי זִיבָתָהּ. שגם אם קבעה אז וסת, נעקרת בפעם אחת, כפי שיתבאר. אֲבָל קוֹבַעַת וֶסֶת בִּימֵי נִדָּתָהּ שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה בָּהֶן. שלא ראתה בהם עדיין, והיום שתראה בו יהיה יום וסתה. וְאִם נִקְבַּע לָהּ וֶסֶת בִּימֵי זִיבָתָהּ. שראתה בו שלוש פעמים. הֲרֵי זוֹ חוֹשֶׁשֶׁת לְוֶסֶת. באופן שיתבאר בהלכה הבאה. שֶׁחֶזְקַת דָּמִים מְסוּלָּקִין. בימים אלו אין האישה אמורה לראות דם, ולכן אף אם קבעה וסת, הרי היא נעקרת בפעם אחת שלא תראה בו.
י. כֵּיצַד חוֹשֶׁשֶׁת לַוֶּסֶת? אִם רָאָת דָּם בְּוֶסֶת זוֹ אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד – תֵּשֵׁב לְנִדָּתָהּ מִסָּפֵק; וַאֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וַאֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה בִּשְׁאָר יְמֵי הַוְּסָתוֹת. וְאִם רָאֲתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים – הֲרֵי זוֹ זָבָה.
י. כֵּיצַד חוֹשֶׁשֶׁת לַוֶּסֶת. שנקבעה בימי זיבתה. אִם רָאָת דָּם בְּוֶסֶת זוֹ אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד תֵּשֵׁב לְנִדָּה מִסָּפֵק. למרות שהיא בימי זיבתה, תחמיר להיות כנידה להיטמא שבעת ימים, משום שבא בווסת (מ"מ). וַאֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וַאֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה בִּשְׁאָר יְמֵי הַוְּסָתוֹת. שאסורה לשמש להבא באותו התאריך, גם אם לא ראתה שלוש פעמים בתאריך זה אלא רק פעם אחת בימי הזיבה. שהרי חשש לווסת לעניין איסור תשמיש נקבע בפעם אחת, כדלעיל ה"ו (פרדס רמונים יו"ד קפד ש"ח ס"ק יט). וְאִם רָאֲתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים הֲרֵי זוֹ זָבָה. שעל אף החומרה דלעיל, שאם רואה בווסת כזו תהיה נידה וטמאה כל שבעה, אם ראתה שלושה ימים הרי היא זבה, וצריכה שבעה נקיים.
יא. כָּל אִשָּׁה שֶׁמַּרְבָּה לִבְדֹּק עַצְמָהּ תָּמִיד – הֲרֵי זוֹ מְשֻׁבַּחַת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת קְבוּעָה, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא דָּם בְּלֹא שְׁעַת הַוֶּסֶת. וְכָל הָאַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁל יְמֵי זִיבָתָהּ – הֲרֵי הִיא בָּהֶן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה וְאֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה. אֲבָל אַחַר יְמֵי זִיבָתָהּ – צְרִיכָה לִבְדֹּק.
יא. שֶׁמַּרְבָּה לִבְדּוֹק עַצְמָהּ תָּמִיד. לוודא שלא נטמאה (וראה לעיל ד,טז). וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת קְבוּעָה. גם היא משובחת, שיש בכך תועלת.
יב. יָשְׁבָה וְלֹא בָּדְקָה, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה, עַד שֶׁתִּבְדֹּק וְתִמְצָא טָמֵא.
יב. יָשְׁבָה וְלֹא בָּדְקָה… הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. שאף אם עברו ימי זיבתה אין מניחים שנטמאה עד שהדבר ייוודע.
יג. הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא בָּדְקָה עַצְמָהּ בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ וּלְאַחַר יָמִים בָּדְקָה וּמָצְאָה טָמֵא, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ עַד שְׁעַת וִסְתָּהּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן טֻמְאָה וְטָהֳרָה – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ לְמַפְרֵעַ, וְאֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁרָאָת. וְאִם מָצְאָה עַצְמָהּ טְהוֹרָה – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה.
יג. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ וכו'. למרות שנחשבת לטמאה החל משעת הווסת. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן טֻמְאָה וְטָהֳרָה. הלכות משכב ומושב ג,ה. אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ לְמַפְרֵעַ. שלא טמאוהו בטומאה חמורה אלא אם הוחזקה כנידה כבר, אלא נחשב רק כנוגע בנידה (הלכות משכב ומושב ג,ח). וְאֵינָהּ מוֹנָה. את שבעת ימי הטומאה. וְאִם מָצְאָה עַצְמָהּ טְהוֹרָה. לאחר זמן, הרי היא בחזקת טהורה, שמסתבר שלא ראתה בזמן הווסת.
יד. וְכֵן אִשָּׁה שֶׁרָאָת דָּם מֵחֲמַת מַכָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּמָּקוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁרָאָת בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ – הִיא טְהוֹרָה וְהַדָּם טָהוֹר, שֶׁהַוְּסָתוֹת מִדִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב.
יד. וְכֵן אִשָּׁה שֶׁרָאָת דָּם מֵחֲמַת מַכָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּמָּקוֹר. שיש לה פצע ברחם ומוציא דם, והוא טהור (וראה לעיל ד,כ). שֶׁהַוְּסָתוֹת מִדִּבְרֵיהֶם. מדברי חכמים, ולכן אין שעת הווסת עצמה הופכת את הראייה לטמאה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. ג,ט.
טו. הַסּוּמָה – בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ וּמַרְאָה לַחֲבֶרְתָּהּ. אֲבָל הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה צְרִיכוֹת פִּקְּחוֹת לִבְדֹּק אוֹתָן וְלִקְבֹּעַ לָהֶן וְסָתוֹת, וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ מֻתָּרוֹת לְבַעְלֵיהֶן.
טו. הַסּוּמָה. עיוורת, שאינה יכולה לבדוק בעצמה. הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה. שאין להן דעת (ראה הלכות אישות ב,כו), ואינן מסוגלות לבדוק לעצמן (ראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב ד,ט). פִּקְּחוֹת. נשים רגילות, שאינן חרשות ושוטות (שם).
טז. כָּל אִשָּׁה שֶׁטָּעָת וְלֹא יָדְעָה עֵת וִסְתָּהּ, וְרָאָת דָּם – חוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת. לְפִיכָךְ, אִם רָאָת דָּם יוֹם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם – יוֹשֶׁבֶת תַּשְׁלוּם שִׁבְעָה, שֶׁמָּא דָּם זֶה בִּימֵי נִדָּתָהּ הוּא. וְאִם רָאָת שְׁלֹשָׁה יָמִים – סוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים, שֶׁמָּא בִּימֵי זִיבָתָהּ הִיא עוֹמֶדֶת.
טז. שֶׁטָּעָת וְלֹא יָדְעָה עֵת וִסְתָּהּ. שאינה יודעת אם היא בימי נידתה או זיבתה. חוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת. שמחמירה לנהוג גם כזבה, כפי שיתבאר. שֶׁמָּא דָּם זֶה בִּימֵי נִדָּתָהּ הוּא. להחמיר, ואילו היה בימי זיבתה הייתה משמרת יום אחד בלבד.
יז. וְכֵיצַד הִיא עוֹשָׂה לְתַקֵּן וִסְתָּהּ וְלֵידַע אִם הִיא זָבָה וַדָּאִית אוֹ סְפֵק זָבָה וְלֵידַע יְמֵי זִיבָתָהּ? הַכֹּל לְפִי יָמִים שֶׁתִּרְאֶה בָּהֶן:
כֵּיצַד? רָאָת דָּם יוֹם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם – מַשְׁלֶמֶת עֲלֵיהֶן הַשִּׁבְעָה, וְתַתְחִיל לִמְנוֹת הָאַחַד עָשָׂר יוֹם מֵאַחַר הַשִּׁבְעָה.
יז. לְתַקֵּן וִסְתָּהּ. שתקבע מחדש את ימי הנידה והזיבה, לצאת מן הספק. הַכֹּל לְפִי יָמִים שֶׁתִּרְאֶה בָּהֶן. זמן התיקון משתנה לפי סך הימים של ראייתה, וכפי שיתבאר לקמן.
מַשְׁלֶמֶת עֲלֵיהֶן הַשִּׁבְעָה. שמניחה שהיא בימי הנידה שהוא הזמן הרגיל לראייתה, וטמאה שבעה ימים. וְתַתְחִיל לִמְנוֹת הָאַחַד עָשָׂר יוֹם מֵאַחַר הַשִּׁבְעָה. ולאחריהם חוזרת לתחילת ימי נידתה.
יח. רָאָת שְׁלֹשָׁה יָמִים – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה, שֶׁמָּא יוֹם אֶחָד מֵהֶן קֹדֶם נִדָּתָהּ וּשְׁנַיִם מִתְּחִלַּת הַנִּדָּה. וְכֵן אִם רָאָת אַרְבָּעָה, שֶׁמָּא שְׁנַיִם קֹדֶם הַנִּדָּה וּשְׁנַיִם מִתְּחִלַּת הַנִּדָּה, וְיוֹשֶׁבֶת חֲמִשָּׁה תַּשְׁלוּם יְמֵי נִדָּה וְאַחַד עָשָׂר יְמֵי זִיבָה אַחַר הַחֲמִשָּׁה.
יח. הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה. ואינה זבה ודאית, שייתכן שלא ראתה שלושה ימים רצופים בימי הזיבה. וְיוֹשֶׁבֶת חֲמִשָּׁה תַּשְׁלוּם יְמֵי נִדָּה. שמניחים שרק יום אחד או שניים היו בימי הזיבה, ושני הימים הנותרים היו בימי נידתה. וְאַחַד עָשָׂר יְמֵי זִיבָה אַחַר הַחֲמִשָּׁה. ובסך הכל שישה עשר יום.
יט. וְכֵן אִם רָאָת תִּשְׁעָה יָמִים – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה, שֶׁמָּא שְׁנַיִם קֹדֶם יְמֵי נִדָּה וְשִׁבְעָה שֶׁל נִדָּה, וּמַתְחֶלֶת יוֹם אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵאַחַר הַתִּשְׁעָה שֶׁפָּסַק הַדָּם.
וְכֵן אִם רָאָת אַחַד עָשָׂר יוֹם – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה, שֶׁמָּא שְׁנַיִם קֹדֶם הַנִּדָּה וְשִׁבְעָה שֶׁל נִדָּה וּשְׁנַיִם לְאַחַר הַנִּדָּה, וְנִשְׁאַר לָהּ מִימֵי זִיבָתָהּ תִּשְׁעָה.
יט. הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה. שאין ודאות שראתה שלושה ימים רצופים בימי הזיבה. שֶׁמָּא שְׁנַיִם קוֹדֶם יְמֵי נִדָּה וְשִׁבְעָה שֶׁל נִדָּה. שאם ראתה שלושה ימים ומעלה, מניחים שלא יותר משני הימים הראשונים היו מימי זיבתה (ולכן אינה זבה ודאית), והימים שלאחר מכן הם מימי נידתה.
כ. רָאָת שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם – הֲרֵי זוֹ זָבָה וַדָּאִית, שֶׁאֲפִלּוּ הָיוּ מֵהֶן שְׁנַיִם לִפְנֵי הַנִּדָּה וְשִׁבְעָה שֶׁל נִדָּה, הֲרֵי הַשְּׁלֹשָׁה לְאַחַר הַנִּדָּה, וְיִשָּׁאֵר לָהּ מִימֵי זִיבָתָהּ שְׁמוֹנָה.
וְכֵן אִם רָאָת שְׁלֹשָׁה עָשָׂר יוֹם – יִשָּׁאֵר לָהּ מִימֵי זִיבָתָהּ שִׁבְעָה, וְהֵן יְמֵי הַסְּפִירָה.
כ. הֲרֵי הַשְּׁלֹשָׁה לְאַחַר הַנִּדָּה. והם מימי זיבתה.
יִשָּׁאֵר לָהּ מִימֵי זִיבָתָהּ שִׁבְעָה. שמניחים שראתה יומיים לפני נידתה ועוד שבעה ימי נידתה, וארבעת הימים שאחריהם מימי זיבתה.
כא. מָשְׁכָה בִּרְאִיַּת הַדָּם, אֲפִלּוּ רָאָת אֶלֶף יוֹם – כְּשֶׁיִּפְסֹק הַדָּם סוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים, וְאַחַר הַשִּׁבְעָה יַתְחִילוּ יְמֵי הַנִּדָּה לְזוֹ שֶׁטָּעָת.
כא. מָשְׁכָה בִּרְאִיַּית הַדָּם. יותר משלשה עשר יום. וְאַחַר הַשִּׁבְעָה יַתְחִילוּ יְמֵי הַנִּדָּה לְזוֹ שֶׁטָּעָת. שבמקרים אלו אין ימי הראייה נלקחים בחשבון המחזור, אלא ימי נידתה מתחילים מחדש.
כב. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַטּוֹעָה – אֵינָהּ מוֹנָה מִשֶּׁיִּפְסֹק הַדָּם פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה וְלֹא יָתֵר עַל שִׁבְעָה עָשָׂר, וְיָבֹאוּ יְמֵי נִדָּתָהּ.
כֵּיצַד? רָאָת דָּם יוֹם אֶחָד וּפָסַק הַדָּם – מוֹנָה שִׁבְעָה עָשָׂר, שִׁשָּׁה לְתַשְׁלוּם נִדָּתָהּ וְאַחַד עָשָׂר יְמֵי זִיבָתָהּ, וְיָבֹאוּ יְמֵי נִדָּתָהּ.
וְאִם רָאָת שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אוֹ יָתֵר – מוֹנָה שִׁבְעָה מִשֶּׁיִּפְסֹק הַדָּם, וְיָבֹאוּ יְמֵי נִדָּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות איסורי ביאה

וסת

יש אישה שיש לה וסת. ויש אישה שאין לה וסת–אלא לא תרגיש בעצמה עד שיצא הדם, ואין לה יום קבוע לראייתה. וזו שיש לה וסת, היא שיש לה יום קבוע–או מעשרים יום לעשרים יום, או מארבעה ועשרים יום לארבעה ועשרים יום, או פחות או יותר.
וקודם שיבוא הדם, תרגיש בעצמה הרגשות של נשים המעידות על הוסת המגיע, ויבואו לה וסתות אלו או אחד מהן, בשעה קבועה לה מיום וסתה.

כבר למדנו שכל אישה שאין לה וסת, אסורה לשמש עד שתבדוק עצמה תחילה. ושיש לה וסת, אסורה לשמש בכל עונת הווסת–אם וסתה ביום, אסורה לשמש כל אותו היום, ואם וסתה בלילה, אסורה לשמש כל אותה הלילה; ושמתחילת יום הווסת, תספור ימי נידתה וימי זיבתה לעולם. לפיכך צריכות הנשים להיזהר בווסתות, עד שתדע היום והשעה שנקבעה בה וסתה.

כל וסת שנקבעה מחמת דוחק גופני, אפילו ראתה בו כמה פעמים–אינו וסת.

בודקת אשה בשעת הוסת, וראוי בכל זמן חוץ מימי זיבה. ועד שרואה דם, היא בחזקת טהרה.
הטועה שראתה: מחמירה כנידה וכזבה. ומתקנת וסתה אחר שתפסוק לראות.

🗯🗯
נאמר בהלכה י"א:
"כל אישה שמרבה לבדוק עצמה תמיד, הרי זו משובחת–ואף על פי שיש לה וסת קבועה".
רבנים רבים בהתייעצות עם רופאים מומחים נוטים להגיד שהבדיקה התכופה יוצרת בעיה הפוכה ועל כן עדיף שלא לגרום לפצעים וספקות מיותרות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.סת החודש הוא דימום החל בתאריך קבוע בחודש?

2.וסת הפלגות הוא דימום המופיע בשעה קבועה ביום?

3.לא די לדעת את יום הוסת אלא אף שעתו כדי שלא תתבלבל בימים?

תשובות
1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן