פרק ח', הלכות אישות, ספר נשים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'הֲרֵי אֶת מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּכוֹס זֶה שֶׁל יַיִן', וְנִמְצָא שֶׁל דְּבַשׁ, 'שֶׁל דְּבַשׁ', וְנִמְצָא שֶׁל יַיִן; 'בְּדִינָר זֶה שֶׁל כֶּסֶף', וְנִמְצָא שֶׁל זָהָב, 'שֶׁל זָהָב', וְנִמְצָא שֶׁל כֶּסֶף; 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹּהֵן', וְנִמְצָא לֵוִי, 'לֵוִי', וְנִמְצָא כֹּהֵן; 'נָתִין', וְנִמְצָא מַמְזֵר, 'מַמְזֵר', וְנִמְצָא נָתִין; 'בֶּן עִיר', וְנִמְצָא בֶּן כְּרָךְ, 'בֶּן כְּרָךְ', וְנִמְצָא בֶּן עִיר; 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָנִי', וְנִמְצָא עָשִׁיר; 'עָשִׁיר', וְנִמְצָא עָנִי; 'עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ', וְנִמְצָא רָחוֹק, 'רָחוֹק', וְנִמְצָא קָרוֹב; 'עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בַּת' אוֹ 'שִׁפְחָה' 'גּוֹדֶלֶת' אוֹ 'אוֹפָה', וְאֵין לוֹ, 'עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי', וְיֵשׁ לוֹ; 'עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי אִשָּׁה וּבָנִים', וְאֵין לוֹ, 'עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי', וְיֵשׁ לוֹ; בְּכָל אֵלּוּ וְהַדּוֹמֶה לָהֶן – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן הִיא שֶׁהִטְעַתּוּ.
א. וְנִמְצָא שֶׁל דְּבַשׁ. אחרי שקיבלה את הקידושין גילתה שהטעה אותה. נָתִין. ראה לעיל א,ז בביאור. בֶּן כְּרָךְ. תושב של עיר מרכזית. בַּת אוֹ שִׁפְחָה גּוֹדֶלֶת אוֹ אוֹפָה. שיש לו בת או שפחה שהן בעלות מקצוע – קליעת שיער או אפייה. אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. שהתנה שמקודשת דווקא בתנאי זה.
ב. וּבְכֻלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרָה: 'בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִטְעַנִּי וְאֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁאָמַר'; וְכֵן אִם אָמַר הוּא: 'בְּלִבִּי הָיָה לְקַדְּשָׁהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִטְעַתְנִי' – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת; דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים.
ב. דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים. אין תוקף למה שלא נאמר מפורשות (ליישום נוסף של הכלל ראה הלכות מכירה יא,ט).
ג. 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֲנִי בַּסָּם', וְנִמְצָא בַּסָּם וּבוּרְסִי, 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי בֶּן עִיר', וְנִמְצָא בֶּן עִיר וּבֶן כְּרָךְ, 'עַל מְנָת שֶׁשְּׁמִי יוֹסֵף', וְנִמְצָא שְׁמוֹ יוֹסֵף וְשִׁמְעוֹן – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ: 'עַל מְנָת שֶׁאֵין שְׁמִי אֶלָּא יוֹסֵף', וְנִמְצָא שְׁמוֹ יוֹסֵף וְשִׁמְעוֹן, 'שֶׁאֵינִי אֶלָּא בַּסָּם', וְנִמְצָא בַּסָּם וּבוּרְסִי, 'שֶׁאֵינִי אֶלָּא בֶּן עִיר', וְנִמְצָא בֶּן כְּרָךְ וּבֶן עִיר – אֵין זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.
ג. בַּסָּם. מוכר בשמים. וּבוּרְסִי. מעבד עורות, שריחם רע. וְנִמְצָא שְׁמוֹ יוֹסֵף וְשִׁמְעוֹן. שיש הקוראים לו בשם אחד ויש הקוראים לו בשם אחר.
ד. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה עַל מְנָת שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לִקְרוֹת' – צָרִיךְ שֶׁיִּקְרָא הַתּוֹרָה וִיתַרְגֵּם אוֹתָהּ תַּרְגּוּם אֻנְקְלוֹס הַגֵּר. וְאִם אָמַר לָהּ: 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי קָרָאָה' – צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹדֵעַ לִקְרוֹת תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים בְּדִקְדּוּק יָפֶה.
'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לִשְׁנוֹת' – צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹדֵעַ לִקְרוֹת הַמִּשְׁנָה. וְאִם אָמַר לָהּ: 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי תַּנָּאָה' – צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹדֵעַ לִקְרוֹת הַמִּשְׁנָה וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא שֶׁל רַבִּי חִיָּא.
ד. שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לִקְרוֹת. ומשמעותו: יודע לקרוא בתורה. שֶׁיִּקְרָא הַתּוֹרָה וִיתַרְגֵּם אוֹתָהּ תַּרְגּוּם אֻנְקְלוֹס הַגֵּר. שאת הקריאה בתורה בציבור נהגו ללוות בתרגום לארמית (ראה הלכות תפילה יב,י-יב). תרגום אונקלוס הוא התרגום לארמית המקובל בישראל, ונחשב לבר סמכא (ראה למשל הלכות איסורי ביאה יב,יג, הלכות אבל ה,יט). קָרָאָה. שמשמעו: בקי במקרא.
תַּנָּאָה. משמעו: בקי בחיבורי התנאים. וְסִפְרָא וְסִפְרֵי. קבצים של מדרשי הלכה, המסודרים על חומשים ויקרא, במדבר ודברים. וְתוֹסֶפְתָּא שֶׁל רַבִּי חִיָּא. קובץ הלכות של התנאים, המהווים תוספת למשנה.
ה. 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי תַּלְמִיד' – אֵין אוֹמְרִין: כְּבֶן עַזַּאי וּכְבֶן זוֹמָא, אֶלָּא כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דָּבָר אֶחָד בְּתַלְמוּדוֹ וְאוֹמְרוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּהִלְכוֹת הֶחָג שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתָן בָּרַבִּים מִדְּבָרִים הַקַּלִּים סָמוּךְ לֶחָג כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעָם בְּקִיאִין בָּהֶן.
'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי חָכָם' – אֵין אוֹמְרִין: כְּרַבִּי עֲקִיבָה וַחֲבֵרָיו, אֶלָּא כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דְּבַר חָכְמָה בְּכָל מָקוֹם וְאוֹמֵר. 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי גִּבּוֹר' – אֵין אוֹמְרִין: כְּאַבְנֵר בֶּן נֵר וּכְיוֹאָב, אֶלָּא כָּל שֶׁחֲבֵרָיו מִתְיָרְאִין מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי גְּבוּרָתוֹ.
'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר' – אֵין אוֹמְרִין: כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, אֶלָּא כָּל שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְכַבְּדִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי עָשְׁרוֹ. 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק' – אֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק, שֶׁמָּא הִרְהֵר בִּתְשׁוּבָה בְּדַעְתּוֹ. 'עַל מְנָת שֶׁהוּא רָשָׁע' – אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּמוּר הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק, שֶׁמָּא הִרְהֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּדַעְתּוֹ, שֶׁעֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה גָּדוֹל הוּא, וּמִשֶּׁיְּהַרְהֵר לַעֲבֹד בְּלִבּוֹ יֵעָשֶׂה רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: "פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם" (דברים יא,טז), וְכָתוּב: "לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם" (יחזקאל יד,ה).
ה. תַּלְמִיד. תלמיד של חכמים, אדם העוסק בתורה. כְּבֶן עַזַּאי וּכְבֶן זוֹמָא. שנקראו תלמידים משום שלא הספיקו לסמוך אותם, אף שהיו מגדולי ישראל. שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דָּבָר אֶחָד בְּתַלְמוּדוֹ וְאוֹמְרוֹ. שיודע לענות על שאלות בנושאים שהוא לומד.
כְּאַבְנֵר בֶּן נֵר וּכְיוֹאָב. שהיו שרי צבאות ישראל.
כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. שהיה עשיר מופלג. שֶׁמָּא הִרְהֵר בִּתְשׁוּבָה בְּדַעְתּוֹ. ומשום כך כעת הוא צדיק. פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם. שהוזהרו ישראל שלא יתפתו בליבם לעבודה זרה. לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם. שבעברה זו – עבודה זרה, נענשים ('נתפסים') אף על הרהור הלב בלבד.
ו. הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה, וְאָמַר: 'סָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹּהֶנֶת, וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה', 'לְוִיָּה, וַהֲרֵי הִיא כֹּהֶנֶת', 'עֲנִיָּה, וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה', 'עֲשִׁירָה, וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה' – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ. וְכֵן הִיא שֶׁאָמְרָה: 'סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁהוּא כֹּהֵן, וַהֲרֵי הוּא לֵוִי', 'לֵוִי, וַהֲרֵי הוּא כֹּהֵן', 'עָשִׁיר, וַהֲרֵי הוּא עָנִי', 'עָנִי, וַהֲרֵי הוּא עָשִׁיר' – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעָה אוֹתָהּ.
ו. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ. אלא הוא טעה מעצמו.

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות אישות

הטעיה בקידושין

איש או אשה שהטעו בפירוש זה את זה, הקידושין בטלים.

לדוגמא:

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה:
🔹 הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּכוֹס זֶה שֶׁלְּיַיִן -וְנִמְצָא שֶׁלִּדְבַשׁ.
🔹עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כּוֹהֵן -וְנִמְצָא לֵוִי.
🔹עַל מְנָת שְׁאֵין שְׁמִי אֵלָא יוֹסֵף, וְנִמְצָא שְׁמוֹ יוֹסֵף וְשִׁמְעוֹן.

בתנאים כמותיים מספיק הפירוש המינימלי של התנאי, לדוגמא: על מנת שאני חכם-לא צריך שיהיה גאון גדול. על מנת שאני עשיר-לא צריך להיות עשיר מאד. על מנת שאני גיבור -מספיק שמתיראין ממנו.

חריג מעניין מאד :
האומר "על מנת שאני צדיק" והוא רשע במציאות -מקודשת מספק שמא הרהר בתשובה, וכן להיפך צדיק גמור שמא הרהר בעבירת עבודה זרה.

המקדש אשה סתם והיה סבור שהיא במעמד מסוים (כהנת, עשירה וכו') אך לא ציין זאת במפורש -מקודשת מפני שלא הטעתו.

🗯🗯
מרתקות הדוגמאות שמביא הרמב"ם כדי לבאר סדרי גודל של עשיר/חכם/גיבור וכו' מדמויות מההיסטוריה היהודית.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.נתן לה טבעת פלטינה אבל אמר לה שעשויה מכסף – האם מקודשת?

2.אם אמרה אח"כ שרוצה להתקדש ולא איכפת לה שהטעה אותה-האם מקודשת?

3.האם הרהור תשובה בלבד מגדיר את המהרהר לצדיק?

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן