פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח – אֵינָהּ חַלָּה, וְגָזֵל בְּיַד כֹּהֵן, וּשְׁאָר הָעִסָּה חַיֶּבֶת בַּחַלָּה. וְאוֹתוֹ הַקֶּמַח שֶׁהִפְרִישׁ לְשֵׁם חַלָּה, אִם יֵשׁ בּוֹ עֹמֶר וְעָשָׂהוּ עִסָּה – הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ חַלָּה כִּשְׁאָר כָּל קֶמַח חֻלִּין.
א. הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח. הפריש חלה מתוך הקמח לפני שעשאו עיסה, ונתן לכהן. וְגָזֵל בְּיַד כֹּהֵן. שצריך להחזיר את הקמח לבעליו. וּשְׁאָר הָעִסָּה. הקמח שהופרש ממנו חלה שעשאו עיסה. עֹמֶר. שיעור חלה (כדלעיל ו,טו).
ב. אֵימָתַי מַפְרִישִׁין הַחַלָּה? כְּשֶׁיִּתֵּן אֶת הַמַּיִם וְיִתְעָרֵב הַקֶּמַח בַּמַּיִם – מַפְרִישׁ הַחַלָּה מִתְּחִלַּת דָּבָר שֶׁנִּלּוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם" (במדבר טו,כ), וְהוּא שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שָׁם קֶמַח בָּעֲרֵבָה שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בַּמַּיִם שִׁעוּר עֹמֶר. וְאִם אָמַר: 'הֲרֵי זוֹ חַלָּה עַל הָעִסָּה וְעַל הַשְּׂאוֹר וְעַל הַקֶּמַח שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר, וְלִכְשֶׁתֵּעָשֶׂה כֻּלָּהּ עִסָּה אַחַת תִּתְקַדֵּשׁ זוֹ שֶׁבְּיָדִי לְשֵׁם חַלָּה' – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
ב. מַפְרִישׁ הַחַלָּה מִתְּחִלַּת דָּבָר שֶׁנִּלּוֹשׁ… וְהוּא שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שָׁם קֶמַח בָּעֲרֵבָה שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בַּמַּיִם שִׁעוּר עֹמֶר. מפריש מהעיסה שנוצרה על ידי כמות הקמח הראשונה שהתערבה במים, אף שיש קמח שעדיין לא התערב, אך בתנאי שהקמח שלא התערב אין בו שיעור המחייב בחלה ('עומר'). [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד את המילה אימתי: אַמָּתַי.] שֶׁנֶּאֱמַר רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם. ומכאן דרשו חכמים שאפשר להפריש מזמן ראשית עשיית העיסה (ירושלמי חלה ג,א). ובחלה טהורה ראוי לעשות כך על מנת לצמצם את האפשרות שהעיסה תיטמא לפני הפרשת החלה (ירושלמי פסחים ג,ג; אמנם בחלה טמאה עדיף להפריש בגמר עשיית העיסה כשנעשית כולה גוף אחד, שאז חל עיקר החיוב כדלקמן ה"ד – מפרשי הרמב"ם, וכן עולה מהירושלמי שם). וְאִם אָמַר הֲרֵי זוֹ חַלָּה עַל הָעִסָּה וְעַל הַשְּׂאוֹר וְעַל הַקֶּמַח שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר וכו'. אם הפריש חלה בתחילת עשיית העיסה, והתנה שלא תחול עליה קדושה עד גמר עשיית העיסה – מותר לעשות כך אפילו אם בשעת ההפרשה נשאר קמח שלא התערב בשיעור עומר.
ג. הִנִּיחַ הָעִסָּה עַד שֶׁלָּשׁ הַכֹּל וְעֵרְבָהּ, וְאַחַר כָּךְ הִפְרִישׁ – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וְאִם לֹא הִפְרִישׁ הַחַלָּה בָּצֵק אֶלָּא אָפָה הַכֹּל – הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ מִן הַפַּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. מותר לעשות כן. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,טז.
ד. מֵאֵימָתַי תִּתְחַיֵּב הָעִסָּה בַּחַלָּה? מִשֶּׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים וְיִתְעָרֵב הַקֶּמַח בַּמַּיִם אוֹ שֶׁתִּטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים וְתֵעָשֶׂה כֻּלָּהּ גּוּף אֶחָד. וְאוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִסָּה עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים וְתִטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים. וְהַכֻּסְּמִין כַּחִטִּים, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁיפוֹן כַּשְּׂעוֹרִים.
ד. מִשֶּׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים… אוֹ שֶׁתִּטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים. תהליך עשיית העיסה מתחיל בשפיכת מים לתוך קערה שבה מצוי הקמח, וערבוב המים והקמח. בשלב הראשון נוצרים מעין פתיתי בצק, ואת הפתיתים הללו חוזרים ולשים עד שמתקבלת עיסה אחידה וגמישה שניתנת לעיצוב ועריכה, והוא ה'גלגול'. תהליך זה נעשה בקמח חיטים, שיש בהם הרבה גלוטן (חלבון הדבק), שגורם להידבקות העיסה. לעומת זאת, בקמח שעורים, שכמות הגלוטן בהם נמוכה יחסית, העיסה אינה נדבקת יפה, אלא נוטה להתפורר, ולא ניתן ללוש אותה, ולכן הכנת העיסה נגמרת באמצעות 'טמטום', כלומר, הדבקה של חלקי העיסה לגוש אטום, ללא חורים.
ה. נִתְגַּלְגְּלָה בַּחִטִּים וְנִטַּמְטְמָה בַּשְּׂעוֹרִים – הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה קֹדֶם הַפְרָשַׁת חַלָּה חַיָּב מִיתָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא טֶבֶל. לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה הָעִסָּה חַיֶּבֶת בַּחַלָּה מִן הַתּוֹרָה – הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה לוֹקֶה, כְּכָל אוֹכֵל טֶבֶל, וְאִם הָיְתָה חַיֶּבֶת בַּחַלָּה מִדִּבְרֵיהֶם – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ה. חַיָּב מִיתָה. בידי שמים, כדין האוכל לפני הפרשת תרומה (הלכות מאכלות אסורות י,יט). הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה לוֹקֶה כְּכָל אוֹכֵל טֶבֶל. וככל העובר על איסור לא תעשה שחייבים עליו מיתה בידי שמים (הלכות סנהדרין יח,א). מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
ו. עִסָּה שֶׁנִּדְמְעָה עַד שֶׁלֹּא תִּתְגַּלְגֵּל – פְּטוּרָה; וּמִשֶּׁנִּתְגַּלְגְלָה – חַיֶּבֶת. וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ עִסָּתוֹ אוֹ הַמַּפְקִיר אוֹתָהּ קֹדֶם שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל, וּפְדָיָהּ אוֹ זָכָה בָּהּ וְאַחַר כָּךְ גִּלְגְּלָהּ, אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁהּ אוֹ הִפְקִיר אוֹתָהּ אַחַר שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה, וּפְדָיָהּ וְזָכָה בָּהּ – הֲרֵי זוֹ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה.
ו. שֶׁנִּדְמְעָה. שנפל לתוכה תרומה או חלה. פְּטוּרָה. כדלעיל ו,ד. וּמִשֶּׁנִּתְגַּלְגְלָה חַיֶּבֶת. אם נדמעה לאחר גלגול, כבר התחייבה בחלה בשעת גלגול והדימוע אינו מפקיע חיוב זה. וּפְדָיָהּ. מן ההקדש. אוֹ זָכָה בָּהּ. מן ההפקר.
ז. הִקְדִּישָׁהּ קֹדֶם שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל, וְנִתְגַּלְגְּלָה בְּיַד הַהֶקְדֵּשׁ וְאַחַר כָּךְ פְּדָיָהּ – פְּטוּרָה, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְּטוּרָה.
ח. וְכֵן נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לוֹ עִסָּה, וּנְתָנָהּ לוֹ בְּמַתָּנָה עַד שֶׁלֹּא גִּלְגְּלָהּ – חַיֶּבֶת; וְאִם נְתָנָהּ לוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה – פְּטוּרָה.
ט. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ עִסָּה: נִתְגַּלְגְּלָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר – פְּטוּרָה; וּמִשֶּׁנִּתְגַּיֵּר – חַיֶּבֶת. וְאִם סָפֵק – חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, לְפִי שֶׁהוּא עֲוֹן מִיתָה. וְזָר שֶׁאָכַל חַלַּת סָפֵק זוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ – אֵין חַיָּב עָלֶיהָ חֹמֶשׁ.
ט. וְזָר שֶׁאָכַל וכו'. אדם שאינו כהן ('זר') האוכל תרומה בשגגה חייב לשלם את ערכה בתוספת חומש (ראה הלכות תרומות י,א), וכן אם אכל חלה בשגגה (שם ה"ד). אמנם אם לקח מכהן ספק חלה ואכל, צריך לשלם לו את ערכה בלבד ללא התוספת, שהכהן הרוצה להוציא ממנו גם את התוספת צריך להביא ראיה שאכן זוהי חלה.
י. עִסָּה שֶׁנּוֹלַד לָהּ סְפֵק טֻמְאָה קֹדֶם שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל – יַעֲשֶׂנָּה בְּטֻמְאָה, לְפִי שֶׁמֻּתָּר לְטַמֵּא חֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְתִשָּׂרֵף חַלָּתָהּ. נוֹלַד לָהּ אַחַר שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה סְפֵק טֻמְאָה שֶׁוַּדָּאיָהּ מְטַמֵּא אֶת הַחֻלִּין מִן הַתּוֹרָה – יִגְמְרֶנָּה בְּטָהֳרָה, שֶׁכָּל שֶׁוַּדָּאיוֹ מְטַמֵּא אֶת הַחֻלִּין גָּזְרוּ עַל סְפֵקוֹ בַּחֻלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ אוֹתָן, הוֹאִיל וְנִטְבְּלוּ לְחַלָּה; וְתִהְיֶה הַחַלָּה הַזֹּאת תְּלוּיָה, לֹא נֶאֱכֶלֶת וְלֹא נִשְׂרֶפֶת.
י. שֶׁנּוֹלַד לָהּ סְפֵק טֻמְאָה. שיש ספק אם נטמאה. וְתִשָּׂרֵף חַלָּתָהּ. כדין חלה טמאה (לעיל ה,ד). סְפֵק טֻמְאָה שֶׁוַּדָּאיָהּ מְטַמֵּא אֶת הַחֻלִּין מִן הַתּוֹרָה. אם נולד בעיסה ספק טומאה, מסוג טומאה שאם הייתה ודאית הייתה מטמאת גם את עיסת החולין. הוֹאִיל וְנִטְבְּלוּ לְחַלָּה. כיוון שחולין אלו התחייבו בחלה משעת גלגול בעודם טהורים, החמירו בהם כדין חלה עצמה שאסור לטמא אותה. תְּלוּיָה לֹא נֶאֱכֶלֶת וְלֹא נִשְׂרֶפֶת. מונחת עד שתיטמא או תרקיב, שאין לאכלה שמא היא טמאה ואין לשרפה שמא היא טהורה.
יא. לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם עִסָּתוֹ בְּטֻמְאָה לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא יִזָּהֵר וְיִשְׁתַּדֵּל, וְיִטַּהֵר הוּא וְכֵלָיו, כְּדֵי לְהַפְרִישׁ חַלָּה בְּטָהֳרָה. הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמַּיִם יָתֵר מֵאַרְבָּעָה מִילִין – יַעֲשֶׂנָּה בְּטֻמְאָה, וְיַפְרִישׁ חַלָּה טְמֵאָה.
יא. לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם עִסָּתוֹ בְּטֻמְאָה לְכַתְּחִלָּה. ובזמן הזה עושים עיסה בטומאה ומפרישים ממנה חלה (לעיל ה,ט). הַמַּיִם. שכשרים לטבילה. מִילִין. מיל הוא מרחק של כ-960 מטר.
יב. אֵין עוֹשִׂין חַלַּת עַם הָאָרֶץ בְּטָהֳרָה, אֲבָל עוֹשִׂין עִסַּת חֻלִּין בְּטָהֳרָה. כֵּיצַד? מְגַבֵּל הָעִסָּה זֶה הֶחָבֵר וּמַפְרִישׁ מִמֶּנָּה כְּדֵי חַלָּתָהּ, וּמַנִּיחָהּ בִּכְלֵי גְּלָלִים אוֹ כְּלֵי אֲבָנִים אוֹ כְּלֵי אֲדָמָה, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וּכְשֶׁיָּבֹא עַם הָאָרֶץ נוֹטֵל אֶת שְׁתֵּיהֶן, אֶת הָעִסָּה וְאֶת הַחַלָּה, וְאוֹמְרִין לוֹ: 'הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִּגַּע בַּחַלָּה, שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר לְטִבְלָהּ'. וּמִפְּנֵי מָה הִתִּירוּ לוֹ זֶה? מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו שֶׁל גַּבָּל.
יב. אֵין עוֹשִׂין חַלַּת עַם הָאָרֶץ וכו'. אדם שמקפיד על טומאה וטהרה ('חבר') שמתפרנס מעשיית עיסות ('גבל'), לא יפריש לעם הארץ חלה בטהרה, שמא יטמא אותה. אבל אם עם הארץ רוצה לשלם לחבר עבור כל התהליך של עשיית העיסה, התירו לחבר לעשות זאת מפני שזוהי פרנסתו ('כדי חייו'). והחבר יעשה כל התלוי בו שהחלה לא תיטמא על ידי שיניח אותה בכלי שאינו מקבל טומאה, ויזהיר את עם הארץ שייגע רק בכלי ולא בחלה (ראה גם הלכות תרומות יב,ט). בִּכְלֵי גְּלָלִים. שעשויים מגללי בקר ועפר (פה"מ כלים י,א). וְאוֹמְרִין לוֹ הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִּגַּע בַּחַלָּה שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר לְטִבְלָהּ. אף שאין החלה חוזרת לטבלה מחמת נגיעתו, מאיימים עליו בכך כדי שלא יגע ויטמא את החלה (רדב"ז). ויש מפרשים שאכן החלה חוזרת לטבלה (שחכמים תיקנו שהפרשת החלה על ידי החבר מותנית בכך שעם הארץ לא יטמאה, חת"ס גיטין סב,א).
יג. אֵשֶׁת חָבֵר מְרַקֶּדֶת וּבוֹרֶרֶת עִם אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ, אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל מַיִם לָעִסָּה לֹא תְּסַיֵּעַ אוֹתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עוֹשָׂה עִסָּתָהּ בְּטֻמְאָה. וְכֵן הַנַּחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּטֻמְאָה – לֹא לָשִׁין וְלֹא עוֹרְכִין עִמּוֹ, שֶׁאֵין מְחַזְּקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ פַּת לַפַּלְטֵר.
יג. מְרַקֶּדֶת וּבוֹרֶרֶת. שלבים שונים בניפוי קמח. עִם אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ. שקמח אינו מקבל טומאה לפני שבא במגע עם מים. לָשִׁין. עירוב קמח במים. עוֹרְכִין. בידיים, והיא הפעולה הנקראת אצלנו לישה (פה"מ מנחות ה,ב). מוֹלִיכִין עִמּוֹ פַּת לַפַּלְטֵר. מסייעים לו להוביל את הלחם האפוי לסוחר שיקנה ממנו, כיוון שהעברה (גרימת טומאה לחלה) כבר נעשתה (פה"מ עבודה זרה ד,ט).
יד. הַלּוֹקֵחַ מִנַּחְתּוֹם עַם הָאָרֶץ בְּסוּרְיָא, וְאָמַר לוֹ: 'הִפְרַשְׁתִּי חַלָּה' – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ חַלָּה מִסָּפֵק; כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ עַל תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, כָּךְ לֹא נֶחְשְׁדוּ בְּסוּרְיָא עַל הַחַלָּה.
יד. כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ עַל תְּרוּמָה גְּדוֹלָה. שגזרו חכמים שהלוקח מעם הארץ צריך להפריש מעשרות מספק משום שעמי הארץ לא הקפידו להפריש מעשרות. אך על תרומה גדולה לא גזרו מכיוון שגם עמי הארץ הקפידו להפריש אותה (ראה הלכות מעשר ט,א). כָּךְ לֹא נֶחְשְׁדוּ בְּסוּרְיָא עַל הַחַלָּה. וכל שכן שלא נחשדו על חלה בארץ ישראל שבדומה לתרומה יש בחלה עוון מיתה ואפשר להפרישה בקלות מפני שאין לה שיעור מן התורה (רדב"ז). ויש אומרים שעמי הארץ נחשדו על החלה בארץ, ורק בסוריה שאין עיקרה מן התורה הקלו בה (ישועות מלכו הלכות מעשר ט,ו).
טו. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִן הַנַּחְתּוֹם – צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ חַלָּה מִסָּפֵק. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמִּתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִסָּפֵק.
טו. צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ חַלָּה מִסָּפֵק. שחלת חוץ לארץ מדברי חכמים (לעיל ה,ז), ונחתומים חשודים לזלזל בה. הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת. הקונה מאדם פרטי שאינו מוכר בקביעות.

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות ביכורים ומתנות כהונה

זמן ההפרשה

בפרק זה, החותם את דיני הפרשת חלה, דן הרמב"ם בתהליך ההפרשה בפועל. הרמב"ם מבאר מה הזמן שבו ניתן להפריש חלה (זמן החיוב מתחיל בלישת הבצק, ורק מאז חייב ויכול להפריש, ואסור באכילה עד שיפריש), קודם הלישה – החלה פטורה לגמרי.
יש לעשות את הבצק בטהרה (כמפורט בפרק).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות ביכורים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האוכל מעיסה החייבת בחלה דינו כרת?

2.כשהמקווה רחוק הקלו לעשות חלתו בטומאה?

3.האם מותר לעבוד בלישת הבצק אצל אופה עם הארץ?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן