פרק ח', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמְגָרֵשׁ עַל תְּנַאי: אִם נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת; וְאִם לֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי מֵהִלְכוֹת אִישׁוּת מִשְׁפְּטֵי הַתְּנָאִין כֻּלָּם. וְשָׁם נִתְבָּאֵר שֶׁהַמְגָרֵשׁ עַל תְּנַאי – כְּשֶׁיִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי תִּהְיֶה מְגֹרֶשֶׁת בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְקַיֵּם, לֹא בִּשְׁעַת נְתִינַת הַגֵּט לְיָדָהּ. לְפִיכָךְ יֵשׁ לַבַּעַל לְבַטֵּל הַגֵּט אוֹ לְהוֹסִיף עַל תְּנָאוֹ אוֹ לְהַתְנוֹת תְּנַאי אַחֵר, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי הָרִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ. וְאִם מֵת הַבַּעַל אוֹ אָבַד הַגֵּט אוֹ נִשְׂרַף קֹדֶם שֶׁיִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת. וּלְכַתְּחִלָּה לֹא תִּנָּשֵׂא עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי, וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא, אֶלָּא אִם כֵּן לֹא נִשְׁאַר בְּיָדָהּ לְקַיְּמוֹ, שֶׁהֲרֵי בָּטַל הַגֵּט.
וְשָׁם נִתְבָּאֵר שֶׁאִם אָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת מֵעַכְשָׁיו' אוֹ 'מֵהַיּוֹם' 'עַל תְּנַאי כָּךְ וְכָךְ', אוֹ שֶׁאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת עַל מְנָת כָּךְ וְכָךְ' – שֶׁכְּשֶׁיִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי תִּהְיֶה מְגֹרֶשֶׁת מִשְּׁעַת נְתִינַת הַגֵּט לְיָדָהּ. לְפִיכָךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל הַגֵּט וְלֹא לְהוֹסִיף עַל תְּנָאוֹ מִשֶּׁהִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ. וְאִם אָבַד אוֹ נִשְׂרַף, אֲפִלּוּ מֵת הַבַּעַל קֹדֶם שֶׁיִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי – הֲרֵי זוֹ מְקַיֶּמֶת הַתְּנַאי אַחַר מוֹתוֹ, וּכְבָר נִתְגָּרְשָׁה מִשְּׁעַת נְתִינַת הַגֵּט לְיָדָהּ. וְיֵשׁ לָהּ לְהִנָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא לֹא יִתְקַיֵּם, הוֹאִיל וְהָיָה הַתְּנַאי בְּ'מֵעַכְשָׁו' אוֹ בְּ'עַל מְנָת'.
א. מִשְׁפְּטֵי הַתְּנָאִין כֻּלָּם. הדינים הנוגעים לכל התנאים – בין לגירושין וקידושין ובין למקח וממכר ושאר דיני ממונות (ראה הלכות אישות ו,א, ועיין שם ו,יד). "ואלו הן הארבעה דברים של כל תנאי: שיהיה תנאי כפול, ושיהיה הין שלו קודם ללאו, ושיהיה התנאי קודם למעשה, ושיהיה התנאי שאפשר לקימו. ואם חסר התנאי אחד מהן – הרי התנאי בטל, וכאילו אין שם תנאי כלל, אלא תהיה זו מקודשת או מגורשת מיד…" (שם ו,ב; ובהמשך הפרק נתבארו אותם ארבעה דברים). יֵשׁ לַבַּעַל. הבעל רשאי. וְאִם מֵת הַבַּעַל… קֹדֶם שֶׁיִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת. על הבעל והגט להיות קיימים באותו הזמן משום שהגירושין חלים רק בשעת קיום התנאי. וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא. שהגירושין החלו כבר משעת מסירת הגט, אלא שאינם גמורים עדיין, ולכן אינה נחשבת עוד אשת איש (יד"פ, וראה לקמן ט,א, ה). לֹא נִשְׁאַר בְּיָדָהּ לְקַיְּמוֹ. שאין כבר ביכולתה לקיים את תנאי הגט (ראה דוגמאות לקמן, הל' כב-כג).
מֵעַכְשָׁיו אוֹ מֵהַיּוֹם… עַל מְנָת. שהם תנאים מסוג אחר, ובניסוח שכזה אין צורך במשפטי התנאים שבתנאי 'אם' (ראה הלכות אישות ו,יז). וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא לֹא יִתְקַיֵּם וכו'. שהרי יש לה אפשרות לקיים אותו, ותהיה מגורשת משעה שניתן הגט.
ב. כָּל הַמְגָרֵשׁ עַל תְּנַאי, בֵּין שֶׁאָמַר 'מֵעַכְשָׁו' בֵּין שֶׁאָמַר 'אִם יִהְיֶה וְאִם לֹא יִהְיֶה' – הֲרֵי זֶה לֹא יִתְיַחֵד עִם אִשְׁתּוֹ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, אֶלָּא בִּפְנֵי עֵד; אֲפִלּוּ עֶבֶד אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ אוֹ בְּנָהּ הַקָּטָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ בּוֹשָׁה מִלְּשַׁמֵּשׁ בִּפְנֵיהֶם. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִם נִתְיַחֵד עִמָּהּ לְבַדָּהּ בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים כְּאֶחָד, אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁנִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי – הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁמָּא נִבְעֲלָה וּבָטַל הַגֵּט, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ.
ב. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ בּוֹשָׁה מִלְּשַׁמֵּשׁ בִּפְנֵיהֶם. לא מתביישת לקיים יחסי אישות בנוכחותם. שֶׁמָּא נִבְעֲלָה וּבָטַל הַגֵּט. שמניחים שאם נבעלה היה הדבר לשם קידושין, שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. שֶׁיִּתְבָּאֵר בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ. לקמן י,יח.
ג. כֵּיצַד מְגָרֵשׁ אָדָם עַל תְּנַאי? לֹא שֶׁיֹּאמַר: 'כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי עַל תְּנַאי' אוֹ: 'כִּתְבוּ וּתְנוּ לָהּ עַל תְּנַאי', וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִכְתֹּב בְּתוֹךְ הַגֵּט 'עַל תְּנַאי זֶה שֶׁגֵּרֵשׁ פְּלוֹנִי אֶת פְּלוֹנִית'. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה? אוֹמֵר לַסּוֹפֵר לִכְתֹּב וְלָעֵדִים לַחְתֹּם, וְכוֹתְבִין גֵּט כָּשֵׁר בְּלֹא שֵׁם תְּנַאי בָּעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לָהּ הַגֵּט וְאוֹמֵר לָהּ: 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ' אוֹ: 'הֲרֵי אֶת מְגֹרֶשֶׁת בָּזֶה' 'עַל מְנָת כָּךְ וְכָךְ', אוֹ יֹאמַר לָהֶם אוֹ לַשָּׁלִיחַ: 'תְּנוּ לָהּ גֵּט זֶה עַל מְנָת כָּךְ וְכָךְ'.
ג. לֹא שֶׁיֹּאמַר כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי עַל תְּנַאי וכו'. אלא צריך שהגט ייכתב לשם גירושין גמורים.
ד. כָּתַב הַתְּנַאי בַּגֵּט אַחַר שֶׁגָּמַר לִכְתֹּב תֹּרֶף הַגֵּט – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, בֵּין שֶׁכְּתָבוֹ קֹדֶם חֲתִימַת הָעֵדִים בֵּין שֶׁכְּתָבוֹ אַחַר חֲתִימַת הָעֵדִים. אֲבָל אִם כְּתָבוֹ קֹדֶם הַתֹּרֶף, אֲפִלּוּ כָּתַב 'עַל מְנָת כָּךְ וְכָךְ' – הֲרֵי זוֹ סְפֵק גֵּרוּשִׁין, שֶׁהֲרֵי נִשְׁאַר לוֹ זְכוּת בְּגוּפוֹ שֶׁל גֵּט. וְכֵן אִם הִתְנָה בַּפֶּה קֹדֶם כְּתִיבַת הַתֹּרֶף – הֲרֵי זֶה סְפֵק גֵּרוּשִׁין.
ד. תֹּרֶף הַגֵּט. עיקר הגט: שם האיש ושם האישה, זמן הגט והמילים 'הרי את מותרת לכל אדם' (לעיל ג,יז). אֲפִלּוּ כָּתַב עַל מְנָת כָּךְ וְכָךְ. שהוא תנאי טוב יותר מתנאי 'חוץ' (ראה בהלכה הבאה). הֲרֵי זוֹ סְפֵק גֵּרוּשִׁין שֶׁהֲרֵי נִשְׁאַר לוֹ זְכוּת בְּגוּפוֹ שֶׁל גֵּט. מפני שעיקרו של הגט לא נכתב באופן מוחלט אלא על תנאי, ספק אם יש כאן 'כריתות' (ראה לעיל א,ג).
ה. הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִתְנָה עָלֶיהָ, בֵּין בִּכְתָב אַחַר הַתֹּרֶף בֵּין עַל פֶּה אַחַר הַתֹּרֶף, וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אֶת מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מֵאִישׁ פְּלוֹנִי' אוֹ 'אֶלָּא לְאִישׁ פְּלוֹנִי', וְנָתַן לָהּ הַגֵּט עַל תְּנַאי זֶה: אִם הָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ גּוֹי אוֹ עֶבֶד אוֹ אָסוּר עָלֶיהָ מִשּׁוּם עֶרְוָה, כְּגוֹן אָבִיהָ וְאָחִיהָ אוֹ אָבִיו וְאָחִיו – הֲרֵי זֶה גֵּט כָּשֵׁר; וְאִם הָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ יֵשׁ לוֹ בָּהּ קִדּוּשִׁין, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵחַיָּבֵי לָאוִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָטָן – אֵינוֹ גֵּט, שֶׁהֲרֵי שִׁיֵּר בַּגֵּט, וְאֵין זֶה כְּרִיתוּת. הָיָה בַּעַל אֲחוֹתָהּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא הַיּוֹם אָסוּר עָלֶיהָ מִשּׁוּם עֶרְוָה, אִם תָּמוּת אֲחוֹתָהּ יִהְיֶה מֻתָּר לָהּ – הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת.
ה. אֶלָּא לְאִישׁ פְּלוֹנִי. חוץ מאיש פלוני. גּוֹי אוֹ עֶבֶד אוֹ אָסוּר עָלֶיהָ מִשּׁוּם עֶרְוָה וכו'. שאין הקידושין תופסים בהם (הלכות אישות ד,יב, טו), ונמצא שלא השאיר עליה כל הגבלה מחמתו. מֵחַיָּבֵי לָאוִין. שהקידושין תופסים בהם (שם,יד). וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָטָן. ואין קידושיו קידושין (שם,ז). שִׁיֵּר בַּגֵּט וְאֵין זֶה כְּרִיתוּת. השאיר חלק מאיסורי הנישואין שלא התירם הגט, כך שאינו כורת לגמרי את הקשר ביניהם. הָיָה בַּעַל אֲחוֹתָהּ. התנה שהגט לא יתיר אותה לבעל אחותה. והיא אסורה עליו כערווה, אלא אם מתה אחותה (הלכות איסורי ביאה ב,ט).
ו. אָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מִמִּי שֶׁיִּוָּלֵד שֶׁאֵינוֹ עַתָּה בָּעוֹלָם' אוֹ 'חוּץ מִזְּנוּתֵךְ', כְּלוֹמַר תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְכָל אָדָם, אֲבָל לִזְנוּת הֲרֵי אַתְּ בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ; 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל מִי שֶׁיָּבֹא עָלַיִךְ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, אֲבָל שֶׁלֹּא כְּדַרְכֵּךְ הֲרֵי אַתְּ בְּאִסּוּרִיךְ'; אוֹ: 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מִמְּקַדֵּשׁ בִּשְׁטָר', כְּלוֹמַר שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לְהִתְקַדֵּשׁ בְּכֶסֶף וּבְבִיאָה, אֲבָל בִּשְׁטָר הֲרֵי אַתְּ בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ; אוֹ: 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מֵהֲפָרַת נְדָרַיִךְ', כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לִי עָלַיִךְ שׁוּם אִישׁוּת חוּץ מֵהֲפָרַת נְדָרַיִךְ, שֶׁאַתְּ אִשְׁתִּי לְעִנְיַן הֲפָרַת נְדָרִים; אוֹ לְעִנְיַן אֲכִילַת תְּרוּמָה, אוֹ לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה, שֶׁאִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה – בְּכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ, הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת.
ו. שֶׁלֹּא כְּדַרְכֵּךְ. בתשמיש מאחור דרך פי הטבעת. מֵהֲפָרַת נְדָרַיִךְ. שביכולתו של הבעל להפר את נדרי אשתו (הלכות נדרים פרקים יא-יג). אֲכִילַת תְּרוּמָה. שאשת כהן מותרת לאכול תרומה (הלכות תרומות ו,ג).
ז. אָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מֵרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן', וְחָזַר וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן' – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְנָה בָּהֶם הֲרֵי הִתִּירָם, וּבִטֵּל הַתְּנַאי.
ח. אָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לִרְאוּבֵן' – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁהֲרֵי לֹא בִּטֵּל תְּנַאי שֶׁל שִׁמְעוֹן.
אָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְשִׁמְעוֹן', אוֹ שֶׁאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת אַף לְשִׁמְעוֹן' – הֲרֵי זֶה סְפֵק גֵּרוּשִׁין, שֶׁמָּא לֹא הִתִּירָהּ אֶלָּא לְשִׁמְעוֹן, וּרְאוּבֵן בְּאִסּוּרוֹ עוֹמֵד, וְזֶה שֶׁאָמַר 'אַף לְשִׁמְעוֹן', כְּלוֹמַר: לְכָל אָדָם אַף לְשִׁמְעוֹן; אוֹ שֶׁמָּא הִתִּירָה לַכֹּל, וְזֶה שֶׁאָמַר: לְשִׁמְעוֹן' – וְהוּא הַדִּין לִרְאוּבֵן, שֶׁשִּׁמְעוֹן סָמוּךְ הָיָה לִרְאוּבֵן בִּתְנָאוֹ.
ח. אָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לִרְאוּבֵן. אחרי שאמר מתחילה 'חוץ מראובן ושמעון'.
אָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְשִׁמְעוֹן. ספק אם התכוון לומר גם לראובן, ואמר שמעון בגלל שבו סיים דבריו, או שהתכוון לשמעון דווקא.
ט. הִתְנָה עָלֶיהָ וְאָמַר: 'הַיּוֹם אֵין אַתְּ אִשְׁתִּי וּלְמָחָר אִשְׁתִּי' – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּרַת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ הַיּוֹם. לְפִיכָךְ כּוֹתְבִין בַּגִּטִּין: 'מִן הַיּוֹם וּלְעוֹלָם'.
ט. כּוֹתְבִין בַּגִּטִּין מִן הַיּוֹם וּלְעוֹלָם. כמבואר בנוסח הגט (הובא לעיל ד,יב).
י. 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּשְׁתִּי יַיִן כָּל יְמֵי חַיַּיְכִי' – אֵינוֹ גֵּט, שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת. 'כָּל יְמֵי חַיַּי' אוֹ: 'כָּל יְמֵי חַיֵּי פְּלוֹנִי' – הֲרֵי זֶה גֵּט, שֶׁהֲרֵי יִכָּרֵת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, וְלֹא תִּשָּׁאֵר לוֹ עָלֶיהָ רְשׁוּת כְּשֶׁיָּמוּת אוֹתוֹ פְּלוֹנִי.
י. כָּל יְמֵי חַיַּיְכִי. כל חייך. שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת. שהרי ההגבלה חלה באופן תמידי.
יא. 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם' – הֲרֵי זֶה גֵּט. 'שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ לְעוֹלָם' – אֵינוֹ גֵּט, שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת. לְפִיכָךְ, הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תֹּאכְלִי בָּשָׂר זֶה לְעוֹלָם', 'עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּשְׁתִּי יַיִן זֶה לְעוֹלָם' – אֵינוֹ גֵּט, שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת. 'עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם' – הֲרֵי זֶה גֵּט.
יב. 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּנָּשְׂאִי לִפְלוֹנִי' – אֵינוֹ גֵּט. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְאוֹמֵר לָהּ: 'עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּשְׁתִּי יַיִן זֶה לְעוֹלָם' אוֹ 'שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ לְעוֹלָם' אוֹ 'כָּל יְמֵי חַיַּיְכִי'. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ: 'עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּנָּשְׂאִי לִפְלוֹנִי עַד חֲמִשִּׁים שָׁנָה' – הֲרֵי זֶה גֵּט, וְלֹא תִּנָּשֵׂא לוֹ כָּל זְמַן שֶׁהִתְנָה; וְאִם נִשֵּׂאת – בָּטַל הַגֵּט לְמַפְרֵעַ. זָנָת עִמּוֹ – הַוָּלָד מִמֶּנּוּ כָּשֵׁר וְהַגֵּט כָּשֵׁר, שֶׁלֹּא הִתְנָה עִמָּהּ אֶלָּא עַל הַנִּשּׂוּאִין.
יב. אֵינוֹ גֵּט. מפני שהתנאי קיים כל ימי חייה. בָּטַל הַגֵּט לְמַפְרֵעַ. התבטל מזמן נתינתו, שהתברר שמעולם לא חל. זָנָת עִמּוֹ וכו'. זינתה עם אותו שהתנה עליו, אך שלא נישאה לו, אין הזנות מבטלת את הגט.
יג. 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּנָּשְׂאִי לִפְלוֹנִי', אִם נִשֵּׂאת לוֹ – הֲרֵי זֶה גֵּט כָּשֵׁר כִּשְׁאָר הַתְּנָאִין. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: לֹא תִּנָּשֵׂא לֹא לְאוֹתוֹ פְּלוֹנִי וְלֹא לְאַחֵר. לְאוֹתוֹ פְּלוֹנִי לֹא תִּנָּשֵׂא, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: נְשֵׁיהֶם נוֹתְנִין זֶה לָזֶה בְּמַתָּנָה; וּלְאַחֵר לֹא תִּנָּשֵׂא, שֶׁאֵינוֹ גֵּט אֶלָּא בְּקִיּוּם הַתְּנַאי. עָבְרָה וְנִשֵּׂאת לְאוֹתוֹ פְּלוֹנִי – לֹא תֵּצֵא. נִשֵּׂאת לְאַחֵר קֹדֶם שֶׁתִּנָּשֵׂא לוֹ – בָּטַל הַגֵּט, וְתֵצֵא וְהַוָּלָד מַמְזֵר, וּצְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי.
יג. נִשֵּׂאת לְאַחֵר קֹדֶם שֶׁתִּנָּשֵׂא לוֹ בָּטַל הַגֵּט. שלא התקיים התנאי, שלא נישאה לאותו פלוני. וּצְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי. מן הבעל השני, אף שאין קידושיו תופסים בה, כדי שלא יאמרו שאשת איש יוצאת מבעלה בלא גט (לקמן י,ד).
יד. 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ, וְהַנְּיָר שֶׁלִּי' – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת. 'עַל מְנָת שֶׁתִּתֵּן לִי אֶת הַנְּיָר' – הֲרֵי זֶה גֵּט, וְתִתֵּן.
יד. וְהַנְּיָר. גוף שטר הגט. הֲרֵי זֶה גֵּט. שמַתָּנָה על מנת להחזיר שמה מתנה (ראה הלכות זכייה ומתנה ג,ט), וקנתה גוף הגט.
טו. חָקַק הַגֵּט עַל טַס שֶׁל זָהָב וּנְתָנוֹ לָהּ, וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ וּכְתֻבָּתִיךְ' – כָּשֵׁר, וְנִתְקַבְּלָה כְּתֻבָּתָהּ אִם יֵשׁ בַּטַּס כְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ; וְאִם אֵין בּוֹ – יַשְׁלִים כְּתֻבָּתָהּ.
טו. אִם יֵשׁ בַּטַּס כְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ. שטס הזהב שווה לסכום המגיע לאישה בכתובתה.
טז. כָּל הַמְגָרֵשׁ עַל תְּנַאי שֶׁמְּבַטֵּל אֶת הַגֵּט, כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה יַיִן כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ אוֹ שֶׁתִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מִפְּלוֹנִי, אוֹ שֶׁהִתְנָה שְׁאָר תְּנָאִין קֹדֶם כְּתִיבַת הַתֹּרֶף: אִם הָיָה הַתְּנַאי כָּתוּב בַּגֵּט, וְחָזַר וּמְחָקוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ – הֲרֵי זֶה סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת; וְאִם הָיָה הַתְּנַאי עַל פֶּה – הֲרֵי זֶה נוֹטֵל הַגֵּט מִמֶּנָּה וְחוֹזֵר וְנוֹתְנוֹ לָהּ בִּתְנַאי כָּשֵׁר אוֹ בְּלֹא תְּנַאי כְּלָל.
טז. שֶׁהִתְנָה שְׁאָר תְּנָאִין קֹדֶם כְּתִיבַת הַתֹּרֶף. שבאופן זה הגט בטל (לעיל ה"ד).
יז. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁנָּתַן גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת בָּזֶה, וּמֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מִפְּלוֹנִי', אִם נְטָלוֹ מִמֶּנָּה וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת בּוֹ לְכָל אָדָם' אוֹ 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ' – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יח. הַנּוֹתֵן גֵּט לְאִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי שֶׁתִּתֵּן לוֹ מָאתַיִם זוּז, וְחָזַר וְהִתְנָה עָלֶיהָ תְּנַאי אַחֵר בִּפְנֵי עֵדִים שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו שְׁתֵּי שָׁנִים – לֹא בִּטְּלוּ דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים אֶת הָרִאשׁוֹנִים, אֶלָּא הֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר לָהּ: 'עֲשִׂי אֶחָד מִשְּׁנֵי הַתְּנָאִים': רָצָת מְשַׁמֶּשֶׁת, רָצָת נוֹתֶנֶת, וְאֵין אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים מִצְטָרְפִין. אֲבָל אִם הִתְנָה עָלֶיהָ שֶׁתִּתֵּן לוֹ מָאתַיִם זוּז, וְחָזַר וְהִתְנָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם שֶׁתִּתֵּן לוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת זוּז – כְּבָר בָּטַל תְּנַאי שֶׁל מָאתַיִם, וּצְרִיכָה לִתֵּן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יח. וְחָזַר וְהִתְנָה עָלֶיהָ תְּנַאי אַחֵר. שכל עוד לא נתקיים התנאי יכול הבעל לשנותו כדלעיל ה"א. שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ. שתשרת. וְאֵין אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים מִצְטָרְפִין. אין אחד מן העדים הראשונים מצטרף עם אחד מן העדים האחרונים לעדות על כך שהיה תנאי בגט, שכן מדובר בשני תנאים שונים. כְּבָר בָּטַל תְּנַאי שֶׁל מָאתַיִם. משום ששניהם באותו עניין, והתנאי האחרון סותר את הראשון.
יט. הִתְנָה עָלֶיהָ שֶׁתַּעֲשֶׂה דָּבָר זֶה סְתָם – הֲרֵי זֶה כִּמְפָרֵשׁ יוֹם אֶחָד, הוֹאִיל וְלֹא פֵּרֵשׁ כַּמָּה זְמַן תַּעֲשֶׂה. כֵּיצַד? אָמַר לָהּ: 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתַּעֲשִׂי עִמִּי מְלָאכָה', 'עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא', 'עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי': אִם עָשָׂת עִמּוֹ מְלָאכָה יוֹם אֶחָד אוֹ שִׁמְּשָׁה אָבִיו יוֹם אֶחָד, אוֹ שֶׁהֵנִיקָה בְּנוֹ יוֹם אֶחָד בְּתוֹךְ הַזְּמַן שֶׁהַבֵּן יוֹנֵק בּוֹ, וְהוּא תּוֹךְ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט; מֵת הַבֵּן אוֹ הָאָב קֹדֶם שֶׁתָּנִיק אוֹ תְּשַׁמֵּשׁ – אֵינוֹ גֵּט.
יט. שֶׁתַּעֲשֶׂה דָּבָר זֶה סְתָם. שלא אמר בפירוש במשך כמה זמן. וְהוּא תּוֹךְ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ. מיום לידתו (לקמן יא,כו).
כ. אָמַר לָהּ: 'עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי' אוֹ 'תְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא' 'שְׁתֵּי שָׁנִים' – הֲרֵי זוֹ מַשְׁלֶמֶת הַזְּמַן שֶׁפֵּרֵשׁ. מֵת הַבֵּן אוֹ הָאָב בְּתוֹךְ הַזְּמַן, אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב: 'אֵין רְצוֹנִי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי' – אֵינוֹ גֵּט, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
כ. מַשְׁלֶמֶת הַזְּמַן שֶׁפֵּרֵשׁ. מקיימת את התנאי למשך כל הזמן שפירש הבעל.
כא. 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם': נָתְנָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִדַּעְתּוֹ – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת; לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת. נָתְנָה לוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל – הֲרֵי זֶה גֵּט פָּסוּל, עַד שֶׁתִּתֵּן מִדַּעְתּוֹ. חָזַר וְאָמַר לָהּ בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם: 'הֲרֵי הֵן מְחוּלִין לָךְ' – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי. מֵת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, הוֹאִיל וְשָׁלְמוּ הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם וְלֹא נָתְנָה – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.
כא. מִכָּאן. מהיום. מִדַּעְתּוֹ. מרצונו. וְלֹא נָתְנָה אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת. ונתינה ליורשים אינה מועילה (ראה בהלכה הבאה).
כב. אָמַר לָהּ: 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז' וְלֹא קָבַע זְמַן, וּמֵת קֹדֶם שֶׁתִּתֵּן – אֵינָהּ יְכוֹלָה לִתֵּן לְיוֹרְשָׁיו, שֶׁלֹּא הִתְנָה עָלֶיהָ אֶלָּא שֶׁתִּתֵּן לוֹ; וְלֹא בָּטַל הַגֵּט, שֶׁהֲרֵי לֹא קָבַע זְמַן. לְפִיכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁאָבַד הַגֵּט אוֹ נִקְרַע קֹדֶם שֶׁיָּמוּת – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, וְלֹא תִּנָּשֵׂא לְזָר עַד שֶׁתַּחֲלֹץ.
כב. וְלֹא בָּטַל הַגֵּט שֶׁהֲרֵי לֹא קָבַע זְמַן. ולכן עקרונית, אלמלא העדר הבעל, עדיין ניתן לקיימו. אַף עַל פִּי שֶׁאָבַד הַגֵּט אוֹ נִקְרַע. שאין הימצאות הגט אחר כך חשובה בתנאי שעל מנת (לעיל ה"א). הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת וכו'. הואיל והגירושין בתנאי מתחילים משעה שניתן הגט (לקמן ט,א), נחשבת למגורשת, אלא שקיומו של התנאי נשאר תלוי ועומד בלא פתרון, ולפיכך לא נפטרה מן החליצה (ר"י קאפח).
כג. 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי כְּלִי פְּלוֹנִי אוֹ בֶּגֶד פְּלוֹנִי', וְאָבַד אוֹתוֹ כְּלִי אוֹ נִגְנַב, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנָה לוֹ אֶלֶף בְּדָמָיו – אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁתִּתֵּן אוֹתוֹ כְּלִי עַצְמוֹ, אוֹ עַד שֶׁיְּבַטֵּל הַתְּנַאי.
כג. אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנָה לוֹ אֶלֶף בְּדָמָיו. גם אם שילמה פי אלף מערכו, אך לא נתנה את הכלי עצמו.
כד. מִי שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה עַל תְּנַאי, וְקִדְּשָׁהּ אַחֵר קֹדֶם שֶׁיִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי: אִם נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת; וְאִם לֹא נִתְקַיֵּם וּבָטַל הַגֵּט – אֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי, שֶׁהֲרֵי אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ. אֲבָל אִם נִשֵּׂאת, וְלֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי וּבָטַל הַגֵּט – צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כד. וְקִדְּשָׁהּ אַחֵר. אך עדיין לא נישאה לשני. וְאִם לֹא נִתְקַיֵּם וּבָטַל הַגֵּט. כגון שהתנה שתיתן לו מאתיים זוז בזמן מסוים, ועבר הזמן ולא נתנה. שֶׁהֲרֵי אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ. שאין קידושין תופסים באשת איש, ובכל חייבי כריתות. אֲבָל אִם נִשֵּׂאת… צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי. מדברי חכמים, שלא יאמרו אשת איש יוצאת מבעלה בלא גט (ראה לקמן י,ד). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ג.

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות גירושין

*גירושין על תנאי*

המגרש על תנאי -אם נתקיים התנאי, הרי זו מגורשת; ואם לא נתקיים התנאי, אינה מגורשת, המגרש על תנאי–כשיתקיים התנאי–תהיה מגורשת באופן 'רטרואקטיבי', ולא בשעת נתינת הגט לידה.
הבעל יכול להתנות רק בדבר שאינו משאיר ביניהם קשר, למשל תנאי שהוא תנאי זמני ואין בו שיור בהיתר הגירושין.
🔹עד קיום התנאי, לא תתייחד האשה עם בעלה (כי בעת קיום התנאי היא מגורשת רטרו והתייחדות לבנתיים הוא מעשה אסור) ומצד שני לא תינשא לאחר.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גירושין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.התנה וכתב ונתן – האם מגורשת?

2.האם ניתן להתנות את הגט בחיוב נישואין?

3.התנה את הגט בכך היא תנשא רק לאחר זמן רב- האם מועיל?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן