פרק ח', הלכות טומאת מת, ספר טהרה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שָׂדֶה שֶׁאָבַד קֶבֶר בְּתוֹכָהּ – עֲפָרָהּ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּבֵית הַפְּרָס, שֶׁמָּא נָדוֹשׁ הַקֶּבֶר בָּהּ, וְיִהְיוּ עֲצָמוֹת כַּשְּׂעוֹרָה בְּתוֹךְ עֲפָרָהּ. וְכָל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ – הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ נִטְמָא. וְאִם הֶעֱמִיד בְּתוֹכָהּ אֹהֶל – נִטְמָא כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּאֹהֶל, שֶׁמָּא הָאֹהֶל שֶׁהֶעֱמִיד בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה, עַל הַקֶּבֶר הוּא מַאֲהִיל.
א. שָׂדֶה שֶׁאָבַד קֶבֶר בְּתוֹכָהּ. שקברו בה מת ואין ידוע היכן. עֲפָרָהּ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּבֵית הַפְּרָס. שהנוגע או הנושא גוש מעפרה נטמא כדין בית הפרס (לעיל ב,טז, לקמן י,ב). עֲצָמוֹת כַּשְּׂעוֹרָה. המטמאות במגע ובמשא (שם ה"ט).
ב. בָּנָה בָּהּ בַּיִת וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו: אִם הָיָה פִּתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד פִּתְחָהּ שֶׁל בַּיִת – הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה הַקֶּבֶר תַּחַת מַשְׁקוֹף הַבַּיִת, הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הִיא אֹהֶל עַל גַּבֵּי אֹהֶל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר; וְאִם לֹא הָיָה מְכֻוָּן – אַף הָעֲלִיָּה טְמֵאָה, שֶׁמָּא אַסְקֻפַּת עֲלִיָּה עַל הַקֶּבֶר, וַהֲרֵי הָעֲלִיָּה מַאֲהִילָה עַל הַקֶּבֶר.
ב. מְכֻוָּן כְּנֶגֶד פִּתְחָהּ שֶׁל בַּיִת. שפתח העלייה מקביל לפתח הבית ולא גדול יותר ממנו. הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה. כיוון שבכל מקום שהקבר יהיה אין העלייה מאהילה עליו הואיל ואוהל הבית חוצץ בינה לבין הטומאה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יב,א. שֶׁמָּא אַסְקֻפַּת עֲלִיָּה עַל הַקֶּבֶר וַהֲרֵי הָעֲלִיָּה מַאֲהִילָה עַל הַקֶּבֶר. שייתכן שהקבר נמצא תחת כותל הבית שמעליו נמצא פתח העלייה, ונמצא שמשקוף פתח העלייה מאהיל על הקבר.
ג. וְשָׂדֶה זוֹ מֻתָּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכָהּ כָּל זֶרַע, לְפִי שֶׁאֵין שָׁרְשֵׁי זְרָעִים מַגִּיעִין עַד לַקֶּבֶר. אֲבָל אֵין נוֹטְעִין בְּתוֹכָהּ אִילָנֵי מַאֲכָל, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁרָשִׁין מַגִּיעִין עַד הַמֵּת.
הַתְּלוּלִיּוֹת הַקְּרוֹבוֹת לְעִיר הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת אוֹ לְדֶרֶךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת, אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים קוֹבְרוֹת שָׁם אֶת הַנְּפָלִים, וּמֻכֵּי שְׁחִין קוֹבְרִין שָׁם אֶת אֵבְרֵיהֶן.
אֲבָל הָרְחוֹקוֹת – הַחֲדָשׁוֹת טְהוֹרוֹת, וְהַיְשָׁנוֹת טְמֵאוֹת שֶׁמָּא הָיוּ קְרוֹבוֹת מֵעִיר שֶׁחָרְבָה אוֹ מִדֶּרֶךְ שֶׁאָבְדָה. וְאֵי זֶה הוּא תֵּל קָרוֹב? כָּל שֶׁאֵין שָׁם תֵּל אַחֵר קָרוֹב יָתֵר מִמֶּנּוּ. וְיָשָׁן – שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרוֹ.
ג. מֻתָּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכָהּ כָּל זֶרַע. אף על פי שבבית הפרס חוששים שמא תתערב בזרעים עצם כשעורה (לקמן י,ח), בשדה זו אין חוששים לכך הואיל ואין ידוע בוודאות שהקבר נדוש. אִילָנֵי מַאֲכָל. אבל אילני סרק מותר (משנה אהלות יח,ג). מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁרָשִׁין מַגִּיעִין עַד הַמֵּת. בפה"מ (אהלות יח,ג) כתב שהטעם מפני שהפירות עלולים להיטמא בשל כך (ובדומה לכך פירש כס"מ). והמפרשים הקשו מדוע הפירות נטמאים בשל כך (וראה מרכה"מ שכתב שהחשש הוא מכך שהפירות יינקו מהמת שאסור בהנאה).
הַתְּלוּלִיּוֹת. ערמות עפר. הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. שעפרן טמא והמאהיל עליהן טמא (תוספתא אהלות טז,א). מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים קוֹבְרוֹת שָׁם אֶת הַנְּפָלִים. והנפל מטמא כמת שלם (לעיל ב,א; וראה גם לקמן יא,ח). וּמֻכֵּי שְׁחִין. שאבריהם נופלים. קוֹבְרִין שָׁם אֶת אֵבְרֵיהֶן. ואיבר מן החי מטמא כמת שלם (לעיל ב,ג).
שֶׁמָּא הָיוּ קְרוֹבוֹת מֵעִיר שֶׁחָרְבָה אוֹ מִדֶּרֶךְ שֶׁאָבְדָה. שייתכן שתלוליות אלו היו קרובות בעבר לעיר או לדרך הסמוכות לבית הקברות אלא שהעיר והדרך כבר לא קיימות וכעת הן נראות רחוקות, ולפיכך הן בחזקת טומאה.
ד. שְׂדֵה בּוֹכִים, וְהוּא הַמָּקוֹם הַקָּרוֹב לְבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁהַנָּשִׁים יוֹשְׁבוֹת שָׁם וּבוֹכוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁעֲפָרוֹ טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי לֹא הֻחְזְקָה שָׁם טֻמְאָה – אֵין נוֹטְעִין אוֹתוֹ וְאֵין זוֹרְעִין אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל רֶגֶל אָדָם לְשָׁם, שֶׁמָּא יֵשׁ שָׁם טֻמְאָה; מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לְבֵית הַקְּבָרוֹת, כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ בְּעָלָיו מִמֶּנּוּ, לְפִיכָךְ אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא אָדָם וְיִקְבֹּר בּוֹ, וּמִפְּנֵי זֶה חָשְׁשׁוּ לוֹ. וְעוֹשִׂין מֵעֲפַר מָקוֹם זֶה תַּנּוּרִים לַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי לֹא הֻחְזְקָה טֻמְאָה שָׁם.
ד. שֶׁהֲרֵי לֹא הֻחְזְקָה שָׁם טֻמְאָה. שלא ידוע לנו שיש שם קבר. אֵין נוֹטְעִין אוֹתוֹ וְאֵין זוֹרְעִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל רֶגֶל אָדָם לְשָׁם. שבניגוד לשדה שאבד בה קבר שמותר לזרוע בה (לעיל ה"ג), ולבית הפרס שמותר לנטוע בה (לקמן י,ח), שהנכנס אליהן טמא, בשדה זו הואיל והנכנס אליה טהור אסרו לזרעה ולנטעה כדי למעט את הכניסה אליה (פה"מ אהלות יח,ד). מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לְבֵית הַקְּבָרוֹת כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ בְּעָלָיו מִמֶּנּוּ. הואיל והשדה הזו סמוכה לבית הקברות ומשמשת את הרבים, אין היא עוד בחזקת בעליה וכל אדם עלול לעשות בה כרצונו. וְעוֹשִׂין מֵעֲפַר מָקוֹם זֶה תַּנּוּרִים לַקֹּדֶשׁ. מותר להכין ממנו תנור לבשל בו קדשים, שהעפר עצמו מוחזק בטהרה.
ה. קֶבֶר הַנִּמְצָא – מֻתָּר לְפַנּוֹתוֹ, וְאִם פִּנָּהוּ – מְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּבָּדֵק, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְקֶבֶר הַיָּדוּעַ – אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ, וְאִם פִּנָּהוּ – מְקוֹמוֹ טָהוֹר וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה.
ה. קֶבֶר הַנִּמְצָא. שמצאו קבר במקום מסוים ולא ידעו כלל שהיה אדם קבור שם. מֻתָּר לְפַנּוֹתוֹ. שמן הסתם נקבר בשדה שלא ברשות הבעלים. מְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּבָּדֵק כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. המקום מסביב לקבר בחזקת טומאה מחשש שיש שם עוד קברים, ואסרו לעשות בו שימוש כדין בית קברות (ראה הלכות אבל יד,יג), עד שיבדקו שאין עוד מתים קבורים שם כמבואר בפרק הבא (עפ"י כס"מ). וְקֶבֶר הַיָּדוּעַ אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ. הואיל ונקבר שם מדעת בעל השדה. מְקוֹמוֹ טָהוֹר וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה. שכיוון שהוא ידוע אין חוששים שיש כאן עוד קברים.
ו. קֶבֶר שֶׁהוּא מַזִּיק אֶת הָרַבִּים – מְפַנִּין אוֹתוֹ, וּמְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָיָה.
ו. קֶבֶר שֶׁהוּא מַזִּיק אֶת הָרַבִּים. כגון שקבור במקום שהולכים בו רבים והם נטמאים בגללו. מְפַנִּין אוֹתוֹ וּמְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָיָה. ומדובר כאן במקרה של קבר הנמצא, אך בשונה מקבר רגיל שמותר לפנותו, קבר המזיק את הרבים, חובה לפנותו (חזו"א אהלות כב,כ עפ"י כס"מ). וייתכן לפרש שמדובר גם במקרה שהקבר היה ידוע, ואף על פי כן מותר לפנותו לצורך הרבים. ולהסבר זה יש מפרשים שהסיבה שמקומו טמא ואסור בהניה היא מפני שיש כאן גזרה מיוחדת שלא יבואו להקל בפינוי קברים (אבן האזל הלכות אבל יד,כ ס"ק י-יא, עיי"ש שפירש באופן דומה גם את ההלכה הקודמת).
ז. הַפּוֹגֵעַ בְּמֵת מִצְוָה: אִם מְצָאוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם – מְבִיאוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת; מְצָאוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שְׂדֵה כַּרְכֹּם – קָנָה מְקוֹמוֹ, וְיִקָּבֵר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא; מְצָאוֹ עַל הַמֶּצֶר – מְסַלְּקוֹ לַצְּדָדִין.
שְׂדֵה בּוּר מִצַּד זֶה וּשְׂדֵה נִיר מִצַּד זֶה – קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה בּוּר. שְׂדֵה נִיר וּשְׂדֵה זֶרַע – קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה נִיר. שְׂדֵה זֶרַע וּשְׂדֵה כֶּרֶם – קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה זֶרַע. שְׂדֵה אִילָן וּשְׂדֵה כֶּרֶם – קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה כֶּרֶם, מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה. הָיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין – מְסַלְּקוֹ לְאֵי זֶה צַד שֶׁיִּרְצֶה.
ז. הַפּוֹגֵעַ בְּמֵת מִצְוָה. מת מישראל המושלך בדרך ואין לו קוברים (הלכות אבל ג,ח) שמצווה על כל אדם לקברו. בְּתוֹךְ הַתְּחוּם. תחום העיר (הלכות נזקי ממון ה,ג). אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שְׂדֵה כַּרְכֹּם. שהוא תבלין יקר והקבורה בו תגרום להפסד רב. קָנָה מְקוֹמוֹ וְיִקָּבֵר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא. שהיא אחת מתקנות יהושע בן נון ובית דינו (ראה שם). מְצָאוֹ עַל הַמֶּצֶר. גבול בין שתי שדות, ואי אפשר לקברו שם. מְסַלְּקוֹ לַצְּדָדִין. כמבואר בסמוך.
שְׂדֵה בּוּר. שדה שאינה חרושה. מִצַּד זֶה. של המצר. וּשְׂדֵה נִיר. שדה חרושה. וּשְׂדֵה זֶרַע. שדה זרועה. קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה כֶּרֶם מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה. שהאילן מאהיל יותר מאשר הכרם.
ח. קֶבֶר הַנִּמְצָא – מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. וְאִם בָּא אַחֵר וְאָמַר: 'בָּרִיא לִי שֶׁלֹּא הָיָה כָּאן קֶבֶר', אֲפִלּוּ קֹדֶם לְעֶשְׂרִים שָׁנָה – אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא מִשְּׁעַת מְצִיאָה וָאֵילָךְ.
ח. מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. וכל הטהרות שהיו שם בעבר, טמאות. אֲפִלּוּ קֹדֶם לְעֶשְׂרִים שָׁנָה. שאותו אדם בטוח שלא היה כאן קבר בתאריך מסוים, אפילו אם תאריך זה היה לפני יותר מעשרים שנה. אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא מִשְּׁעַת מְצִיאָה וָאֵילָךְ. הואיל ואותו מקום מוחזק שלא היה בו קבר, הרי הוא בטהרתו עד השעה שנמצא בו קבר.
ט. כָּל הַמּוֹצֵא קֶבֶר אוֹ מֵת אוֹ דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא בְּאֹהֶל מִן הַמֵּת – חַיָּב לְצַיֵּן עָלָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד הָיוּ יוֹצְאִין מִבֵּית דִּין לְצַיֵּן עַל הַקְּבָרוֹת.
אֵין מְצַיְּנִין עַל כַּזַּיִת מְצֻמְצָם מִן הַמֵּת, לְפִי שֶׁסּוֹפוֹ יֶחֱסַר בָּאָרֶץ. וּבַמֶּה מְצַיְּנִין? בְּסִיד: מַמְחֶה וְשׁוֹפֵךְ עַל מְקוֹם הַטֻּמְאָה.
אֵין מַעֲמִידִין אֶת הַצִּיּוּן עַל גַּבֵּי הַטֻּמְאָה, אֶלָּא יְהִי עוֹדֵף מִכָּאן וּמִכָּאן בְּצִדֵּי הַטֻּמְאָה, שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת הַטְּהָרוֹת. וְאֵין מַרְחִיקִין אֶת הַצִּיּוּן מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה, שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֵין מְצַיְּנִין עַל הַוַּדָּיוֹת, שֶׁהֲרֵי הֵן יְדוּעִין לַכֹּל, אֶלָּא עַל הַסְּפֵקוֹת, כְּגוֹן שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר, וְהַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת.
ט. וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. שהוא מצרכי הרבים שמותר לעשותם במועד (ראה הלכות יום טוב ז,י-יא).
כַּזַּיִת מְצֻמְצָם. כמות מדויקת. לְפִי שֶׁסּוֹפוֹ יֶחֱסַר בָּאָרֶץ. שהוא עתיד להתמעט בקרקע, ופחות מכזית מבשר המת לא מטמא כלל (לעיל ג,טו). מַמְחֶה. ממיס את הסיד במים.
שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת הַטְּהָרוֹת. שאם הציון לא יבלוט קצת מן הצדדים, עלולים להאהיל על הטומאה. שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בכך שמרבים שטח שנחשב טמא שלא לצורך. שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר. שגזרו עליה חכמים טומאה מפני הספק. וְהַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת. אילנות או אבנים הסוככים על הארץ (ראה לקמן יג,ב), וכגון שיש ספק שמא תחתיהם יש טומאה (רש"י מועד קטן ה,ב).
י. מָצָא שָׂדֶה מְצֻיֶּנֶת, וְאֵין יָדוּעַ מַה טִּיבָהּ: אִם אֵין בָּהּ אִילָנוֹת – בְּיָדוּעַ שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר; יֵשׁ בָּהּ אִילָנוֹת – בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ הַקֶּבֶר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
י. אִם אֵין בָּהּ אִילָנוֹת בְּיָדוּעַ שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר. שכן בשדה זו אסור לנטוע אילני מאכל (לעיל ה"ג), ודינה שמטמאת באוהל (לעיל ה"א). יֵשׁ בָּהּ אִילָנוֹת בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ הַקֶּבֶר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. ששדה כזו (המכונה 'בית הפרס') אינה מטמאת באוהל (לקמן י,ב) ומותר לנטוע בה אילנות (שם ה"ח, וראה עוד שם ה"י).
יא. מָצָא אֶבֶן אַחַת מְצֻיֶּנֶת – תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. הָיוּ שְׁתַּיִם: אִם יֵשׁ סִיד בֵּינֵיהֶן – בֵּינֵיהֶן טָמֵא; וְאִם אֵין סִיד בֵּינֵיהֶן, אֶלָּא עַל רָאשֵׁיהֶם: אִם יֵשׁ חֶרֶשׂ בֵּינֵיהֶן – טָהוֹר, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא בִּנְיָן; וְאִם אֵין חֶרֶשׂ בֵּינֵיהֶן, וְהָיָה הַסִּיד מְרֻדֶּה עַל רָאשֵׁיהֶן מִכָּאן וּמִכָּאן – הֲרֵי זֶה צִיּוּן, וְטָמֵא.
מָצָא מֶצֶר אֶחָד מְצֻיָּן – הוּא טָמֵא וְכָל הַשָּׂדֶה טְהוֹרָה. וְכֵן שְׁנַיִם, וְכֵן שְׁלֹשָׁה. מָצָא אַרְבַּעַת מְצָרֶיהָ מְצֻיָּנִין – הֵן טְהוֹרִין וְכָל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ טְמֵאָה, שֶׁאֵין מַרְחִיקִין הַצִּיּוּן מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה.
יא. אִם יֵשׁ סִיד בֵּינֵיהֶן. על הקרקע ביניהם. שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא בִּנְיָן. שמסתבר שהחרס היה חלק מבניין, וסיד זה מחמת הבניין הוא. וְהָיָה הַסִּיד מְרֻדֶּה עַל רָאשֵׁיהֶן מִכָּאן וּמִכָּאן. ששפכו סיד על ראשיהן והוא נמרח לכל הצדדים.
מָצָא אַרְבַּעַת מְצָרֶיהָ מְצֻיָּנִין הֵן טְהוֹרִין. מאחר שכל גבולות השדה מצוינים יש להניח שהסימון מתייחס לשדה שביניהם. שֶׁאֵין מַרְחִיקִין הַצִּיּוּן מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה. ולפיכך מניחים שכל השדה טמאה ולא רק אזור מסוים בתוכה.

תקציר הפרק 

פרק ח' הלכות טומאת מת

קברים אבודים

אבד קבר בששדה ולא יודעים לזהות היכן הוא -כל השדה טמאה מספק. וזורעים בה ירקות ולא עצים.
אם נמצא הקבר -מטמא למפרע, ויש לסמנו. אין לפנותו, ובדיעבד טהור.

2 הערות על מבנה הפרק במהדורת הרב שטיינזלץ):
1.בהלכה ז הפירוש נמצא בעמוד הבא.
2.הפרק לא נגמר בהלכה ט כפי שניתן לטעות לפי הרווח. הפרק כולל יא הלכות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר לפנות כל קבר שמזיק לרבים?
2.האם מותר להרחיק את הציון ממקום הטומאה?
3.האם חייבים לציין את כל הקברים?

תשובות
1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן