פרק ח', הלכות טומאת צרעת, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. נֶגַע הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן – הוּא שֶׁיִּפֹּל הַשֵּׂעָר שֶׁבָּהֶן מֵעִקָּרוֹ, וְיִשָּׁאֵר מְקוֹם הַשֵּׂעָר פָּנוּי, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא נֶתֶק. וְאֵין נֶתֶק פָּחוֹת מִכַּגְּרִיס הַמְרֻבָּע, בֵּין שֶׁהָיָה מַרְאֵהוּ עָמֹק בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה עָמֹק, וְלֹא נֶאֱמַר "עָמֹק" בִּנְתָקִים אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: מַה מַּרְאֶה עָמֹק בִּידֵי שָׁמַיִם, אַף נֶתֶק הַמִּטַּמֵּא בִּידֵי שָׁמַיִם, לְהוֹצִיא שֶׁנִּתְּקוֹ אָדָם, שֶׁהוּא טָהוֹר. וְהָאִשָּׁה וְהַסָּרִיס שֶׁהֶעֱלָה זְקָנָם שֵׂעָר – הֲרֵי זֶה מִטַּמֵּא בִּנְתָקִים.
א. וְאֵין נֶתֶק פָּחוֹת מִכַּגְּרִיס הַמְרֻבָּע. שהוא שיעור כל נגעי הצרעת (לעיל א,ז). בֵּין שֶׁהָיָה מַרְאֵהוּ עָמֹק. כמבואר לעיל לגבי צרעת עור הבשר (שם ה"ו). וְהָאִשָּׁה וְהַסָּרִיס. שאין זקנם מעלה שער בדרך כלל.
ב. הַנְּתָקִים מִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי סִימָנִין, בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִשְׂיוֹן, וְיֵשׁ בָּהֶן הֶסְגֵּר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְכָל זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה.
כֵּיצַד? מִי שֶׁנּוֹלַד לוֹ נֶתֶק בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְקָנוֹ: אִם הָיָה בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת צְהֻבִּין דַּקִּין אוֹ יָתֵר, וְאֵין שָׁם בַּנֶּתֶק שֵׂעָר שָׁחֹר כְּלָל – יַחֲלִיט; לֹא הָיָה בּוֹ שֵׂעָר, לֹא שָׁחֹר וְלֹא צָהֹב – יַסְגִּיר שָׁבוּעַ אֶחָד, וּבַשְּׁבִיעִי רוֹאֵהוּ: אִם נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב דַּק אוֹ שֶׁפָּשָׂה הַנֶּתֶק – יַחֲלִיט; נוֹלַד בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת – יִפְטֹר אוֹתוֹ; לֹא פָּשָׂה וְלֹא נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר שָׁחֹר וְלֹא שֵׂעָר צָהֹב – יְגַלֵּחַ סְבִיבוֹת הַנֶּתֶק וְלֹא יְגַלֵּחַ הַנֶּתֶק, וְיַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי.
וְחוֹזֵר וְרוֹאֵהוּ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי: אִם פָּשָׂה הַנֶּתֶק אוֹ נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב דַּק – יַחֲלִיט; לֹא נוֹלַד בּוֹ כְּלוּם – יִפְטֹר, שֶׁאֵין בַּנְּתָקִים הֶסְגֵּר יָתֵר עַל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְאִם לְאַחַר שֶׁפְּטָרוֹ נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אוֹ פָּשָׂה – יַחֲלִיט.
ב. וְכָל זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. ויקרא יג,כט-לז.
יְגַלֵּחַ סְבִיבוֹת הַנֶּתֶק וְלֹא יְגַלֵּחַ הַנֶּתֶק. כמבואר לקמן ה"ג.
ג. כֵּיצַד מְגַלְּחִין אֶת הַנֶּתֶק? מְגַלֵּחַ חוּצָה לוֹ, וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר הַפִּשְׂיוֹן. וְתִגְלַחְתּוֹ כְּשֵׁרָה בְּכָל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְגַּלָּח" (ויקרא יג,לג), וְכֵן כְּשֵׁרָה בְּכָל דָּבָר. וַאֲפִלּוּ הָיָה נָזִיר – הֲרֵי זֶה מְגַלֵּחַ. הִסְגִּירוֹ וְלֹא גִּלְּחוֹ – הֲרֵי זֶה מֻסְגָּר.
ג. וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ. משייר סביב הנתק שתי שערות מכל רוח כך שהנתק מוקף בטבעת של שער. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר הַפִּשְׂיוֹן. שאם נשרו שערות אלו הרי זה סימן שהנתק פשה (ששיעור הפשיון הוא שתי שערות, ראב"ד לספרא תזריע תחילת פרש' ה). וְתִגְלַחְתּוֹ כְּשֵׁרָה בְּכָל אָדָם… וְכֵן כְּשֵׁרָה בְּכָל דָּבָר. בניגוד לתגלחת הטהרה שאינה כשרה אלא בכהן ובתער (לקמן יא,ג). וַאֲפִלּוּ הָיָה נָזִיר הֲרֵי זֶה מְגַלֵּחַ. אף על פי שהנזיר אסור בגילוח השער (הלכות נזירות א,א), הוא מותר בתגלחת זו (ראה מל"מ).
ד. "שֵׂעָר צָהֹב" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה (ויקרא יג,ל; יג,לב) – שֶׁיִּהְיֶה כְּתַבְנִית הַזָּהָב. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "דָּק" (שם יג,ל) – הוּא שֶׁיִּהְיֶה קָצָר; אֲבָל אִם הָיָה אָרֹךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָהֹב כְּתַבְנִית הַזָּהָב – אֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה.
ד. כְּתַבְנִית הַזָּהָב. כמראה צבע הזהב. הוּא שֶׁיִּהְיֶה קָצָר. ואף על פי כן צריך שיהיה בו שיעור שער המינימלי (לקמן ה"ה, וראה פסקים ושיטות).
ה. שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הַצְּהֻבּוֹת הַדַּקּוֹת – סִימַן טֻמְאָה. בֵּין שֶׁהָיוּ זוֹ בְּצַד זוֹ בֵּין שֶׁהָיוּ מְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ, בֵּין שֶׁהָיוּ בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק בֵּין שֶׁהָיוּ בְּסוֹף הַנֶּתֶק, בֵּין שֶׁקָּדַם הַנֶּתֶק אֶת הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב בֵּין שֶׁקָּדַם הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב אֶת הַנֶּתֶק – הֲרֵי זֶה סִימַן טֻמְאָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נִטָּלוֹת בְּזוּג, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּשֵּׂעָר הַלָּבָן.
ה. בֵּין שֶׁהָיוּ בְּסוֹף הַנֶּתֶק. בקצה שלו. בֵּין שֶׁקָּדַם הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב אֶת הַנֶּתֶק. בניגוד לשער לבן בבהרת שאינו מטמא אלא כשהבהרת קדמה לו (לעיל ב,ו). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּשֵּׂעָר הַלָּבָן. לעיל ב,א.
ו. הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר הַמַּצִּיל בַּנְּתָקִים – אֵין פָּחוּת מִשְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְאֵין מַצִּילוֹת עַד שֶׁיִּהְיֶה אָרְכָּן כְּדֵי לָכֹף רֹאשָׁן לְעִקָּרָן, בֵּין שֶׁהָיוּ זוֹ בְּצַד זוֹ בֵּין שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרוֹת; וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק, וְיִשָּׁאֵר מִן הַנֶּתֶק פָּנוּי בֵּין הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר שֶׁבְּתוֹכוֹ וּבֵין הַשֵּׂעָר שֶׁחוּצָה לוֹ כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אֲבָל אִם נִשְׁאֲרוּ הַשְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת בְּצַד הַנֶּתֶק בְּסוֹפוֹ – אֵינָן מַצִּילוֹת.
כֵּיצַד מַצִּילוֹת? שֶׁאִם נִשְׁאַר בְּתוֹךְ הַנֶּתֶק שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בַּנֶּתֶק שֵׂעָר צָהֹב דַּק אוֹ שֶׁפָּשָׂה – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הֶחֱלִיטוֹ בְּשֵׂעָר צָהֹב אוֹ בְּפִשְׂיוֹן, וְצָמַח בַּנֶּתֶק שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת – טָהַר הַנֶּתֶק, וּמַצִּילוֹת מִיַּד הַפִּשְׂיוֹן וּמִיַּד הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב, בֵּין שֶׁצָּמְחוּ בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק בֵּין שֶׁצָּמְחוּ בְּסוֹפוֹ, שֶׁהַצּוֹמֵחַ מַצִּיל בְּכָל מָקוֹם, וְהַנִּשְׁאָר אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק מִן הַקָּמָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.
ו. הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר הַמַּצִּיל בַּנְּתָקִים. שמונע מהם מליטמא (כמבואר בפסקה הבאה). כְּדֵי לָכֹף רֹאשָׁן לְעִקָּרָן. אורך המספיק כדי לכופף את קצות השערות לשרשן (והוא שיעור ארוך יותר מכדי שיהיו ניטלות בזוג).
שֶׁהַצּוֹמֵחַ מַצִּיל בְּכָל מָקוֹם. אפילו בקצה של הנתק. מִן הַקָּמָה. השער שמחוץ לנתק.
ז. שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שֶׁצָּמְחוּ, אַחַת שְׁחֹרָה וְאַחַת לְבָנָה אוֹ צְהֻבָּה, אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה – אֵינָן מַצִּילוֹת.
ז. וְאַחַת קְצָרָה. שאינה נכפפת ראשה לעיקרה.
ח. נֶתֶק שֶׁהֻחְלַט בְּשֵׂעָר צָהֹב אוֹ בְּפִשְׂיוֹן, וְנוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר שָׁחֹר וְטָהַר, אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, עַד שֶׁיִּוָּלֵד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אַחֵר אוֹ יִפְשֶׂה פִּשְׂיוֹן אַחֵר מֵאַחַר שֶׁהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא" (ויקרא יג,לז) – כֵּיוָן שֶׁנִּרְפָּא, טָהַר, אַף עַל פִּי שֶׁסִּימָנֵי טֻמְאָה בִּמְקוֹמָן.
ט. הֶחֱלִיטוֹ בְּשֵׂעָר צָהֹב, בֵּין שֶׁהֶחֱלִיטוֹ בַּתְּחִלָּה בֵּין שֶׁהֶחֱלִיטוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ שֶׁהֶחֱלִיטוֹ אַחַר הֶפְטֵר, וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב וְנוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אַחֵר אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ פִּשְׂיוֹן – הֲרֵי זֶה מֻחְלָט כְּשֶׁהָיָה.
וְכֵן אִם הֶחֱלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן, בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ אַחַר הֶפְטֵר, וְהָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר פִּשְׂיוֹן אַחֵר אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב – הֲרֵי זֶה מֻחְלָט כְּשֶׁהָיָה, עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר סִימַן טֻמְאָה אוֹ עַד שֶׁיִּצְמַח בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת.
ט. הֲרֵי זֶה מֻחְלָט כְּשֶׁהָיָה. ואין צריך להראותו לכהן כתחילה (והשווה לעיל ד,יא).
י. שְׁנֵי נְתָקִים זֶה בְּצַד זֶה וְשִׁיטָה שֶׁל שֵׂעָר שָׁחֹר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן, וְנִפְרַץ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר וְנִתַּק מִמָּקוֹם אֶחָד – הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה, שֶׁהַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר הַנִּשְׁאָר בֵּינֵיהֶן הֲרֵי הוּא בְּצַד הַנֶּתֶק. נִפְרְצָה הַשִּׁיטָה מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת – טָהַר, שֶׁהֲרֵי הַנִּשְׁאָר מִן הַשִּׁיטָה בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק. וְכַמָּה יִהְיֶה בְּכָל פִּרְצָה מֵהֶן? אֵין פָּחוֹת מִמְּקוֹם צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְאִם הָיְתָה פִּרְצָה מִמָּקוֹם אֶחָד כַּגְּרִיס – הֲרֵי זֶה טָמֵא, שֶׁהַפִּרְצָה עַצְמָהּ נֶתֶק אַחֵר, וַהֲרֵי שֵׂעָר שָׁחֹר בְּצִדּוֹ וְאֵינוֹ כָּנוּס לְתוֹכוֹ.
נֶתֶק שֶׁהַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר מַקִּיפוֹ, וְנֶתֶק אַחֵר מַקִּיף אֶת הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר: נִפְרַץ הַשֵּׂעָר שֶׁבֵּינֵיהֶן מִמָּקוֹם אֶחָד – טָמֵא, שֶׁהַנֶּתֶק הַפְּנִימִי לֹא נִצַּל, שֶׁהֲרֵי הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר בְּצִדּוֹ, לֹא בְּתוֹכוֹ; נִפְרַץ הַשֵּׂעָר מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת – טָהַר, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה פִּרְצָה כַּגְּרִיס, שֶׁהֲרֵי הַנֶּתֶק הַפְּנִימִי וְהַחִיצוֹן נַעֲשׂוּ נֶתֶק אֶחָד, וְשֵׂעָר שָׁחֹר בָּאֶמְצַע; וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַפִּרְצָה כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ יָתֵר.
י. וְשִׁיטָה. שורה. הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה. שאין הנתקים נטהרים על ידי השער השחור שביניהם. שֶׁהַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר הַנִּשְׁאָר בֵּינֵיהֶן הֲרֵי הוּא בְּצַד הַנֶּתֶק. ואין שער שחור הנשאר מציל אלא כאשר הוא באמצע הנתק (לעיל ה"ו). נִפְרְצָה הַשִּׁיטָה מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת טָהַר וכו'. שכעת שני הנתקים נראים כנתק אחד שיש בתוכו שער שחור. אֵין פָּחוֹת מִמְּקוֹם צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. שבשיעור זה השער נחשב שהוא באמצע הנתק (שם). וְאִם הָיְתָה פִּרְצָה מִמָּקוֹם אֶחָד כַּגְּרִיס הֲרֵי זֶה טָמֵא וכו'. שכיוון שיש בפרצה אחת מבין השתיים שיעור גריס הרי היא נחשבת כנתק בפני עצמו שאין בו שער שחור (וראה באיור אפשרות להבנת המקרה המדובר).
וְנֶתֶק אַחֵר מַקִּיף אֶת הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר. ונתק זה החיצוני טהור הואיל ויש שער שחור באמצעו. שֶׁהֲרֵי הַנֶּתֶק הַפְּנִימִי וְהַחִיצוֹן נַעֲשׂוּ נֶתֶק אֶחָד. ולכן אין הפרצה כגריס נחשבת כנתק בפני עצמו (בניגוד למקרה הקודם, ראה ריק"ו). וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַפִּרְצָה כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ יָתֵר. שרק משיעור זה ואילך שני הנתקים נראים כנתק אחד.
יא. נֶתֶק שֶׁהָיָה חוּט יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וְכֵן שְׁנֵי נְתָקִים שֶׁהָיָה חוּט יוֹצֵא מִזֶּה לָזֶה, אִם יֵשׁ בְּרֹחַב הַחוּט הַנָּתוּק כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – זוֹקְקָן לִטָּמֵא בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִשְׂיוֹן, וּמַצִּילָן בַּצּוֹמֵחַ בּוֹ. אֲבָל שֵׂעָר שָׁחֹר הַנִּשְׁאָר בְּאוֹתוֹ הַחוּט אֵינוֹ מַצִּיל, עַד שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב הַחוּט כַּגְּרִיס.
יא. שֶׁהָיָה חוּט יוֹצֵא מִמֶּנּוּ. רצועה של נתק דקה כחוט נמשכת ממנו. זוֹקְקָן לִטָּמֵא בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִשְׂיוֹן. שאם צמח בחוט זה שער צהוב דק או שהוא פשה, הנתק טמא (בדומה ללעיל ד,ז לגבי בהרת). וּמַצִּילָן בַּצּוֹמֵחַ בּוֹ. שאם צמח בו שער שחור הוא מציל את הנתקים. אֲבָל שֵׂעָר שָׁחֹר הַנִּשְׁאָר… אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב הַחוּט כַּגְּרִיס. מקום שש על שש שערות (לעיל א,ז). שהשער הנשאר אינו מציל אלא אם כן רחוק מן השער המחובר מרחק של שתי שערות לכל צד (לעיל ה"ו).
יב. מִי שֶׁהָיָה בְּרֹאשׁוֹ נֶתֶק כַּגְּרִיס, וּפָשָׂה, וְנִתַּק כָּל רֹאשׁוֹ, וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם שֵׂעָר כְּלָל אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, בֵּין שֶׁנִּתַּק כֻּלּוֹ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ אַחַר הֶפְטֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא" (ויקרא יג,מ).
וְכֵן אִם הָיָה הַנֶּתֶק בִּזְקָנוֹ, וְנִתַּק כָּל זְקָנוֹ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, קַבָּלָה הִיא שֶׁאִם הָלַךְ כָּל שְׂעַר הַזָּקָן – טָהוֹר, וְיִתְטַמֵּא עוֹר הַזָּקָן שֶׁנִּקְרַח בְּנִגְעֵי עוֹר הַבָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יב. אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת. ששערה אחת אינה מעכבת את הניתק כולו (ראה מקדש דוד טהרות נ). הֲרֵי זֶה טָהוֹר. בדומה לדין בהרת שפרחה בכולו (לעיל פרק ז, תוספתא נגעים ד,ו). אוֹ אַחַר הֶפְטֵר. בניגוד לבהרת שפרחה בכולו לאחר הפטור שהוא טמא מוחלט (לעיל ז,א), לגבי נתקים אפילו במקרה זה הוא טהור.

קַבָּלָה הִיא. מסורת חכמים. וְיִתְטַמֵּא עוֹר הַזָּקָן שֶׁנִּקְרַח בְּנִגְעֵי עוֹר הַבָּשָׂר. כשם שהראש שנקרח מיטמא בהם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,יא, ו,ב.

יג. הַבָּא בַּתְּחִלָּה וְכָל רֹאשׁוֹ נָתוּק אוֹ כָּל זְקָנוֹ נָתוּק – יַסְגִּיר שָׁבוּעַ אֶחָד: אִם נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב – יַחֲלִיט; לֹא נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב – יַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי: אִם נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב דַּק – טָמֵא; לֹא נוֹלַד לוֹ – יִפְטֹר. נוֹלַד לוֹ אַחַר הֶפְטֵר שֵׂעָר צָהֹב – הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר שָׁחֹר – הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
הַבָּא כֻּלּוֹ נְתוּק רֹאשׁ אוֹ זָקָן, וְנוֹלַד לוֹ שֵׂעָר שָׁחֹר – טָהוֹר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר – טָמֵא מִשּׁוּם פִּשְׂיוֹן.
יג. הַבָּא בַּתְּחִלָּה… יַסְגִּיר שָׁבוּעַ אֶחָד. בדומה לדין הבא בתחילה כולו הפך לבן ואין בו סימני טומאה שטעון הסגר (לעיל ז,ב).
טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בפסקה הקודמת. הָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר טָמֵא מִשּׁוּם פִּשְׂיוֹן. ואף על פי שנתק שנולד לו שער שחור נחשב כנתרפא ונשאר בטהרתו גם לאחר הליכת השער (לעיל ה"ח), אין זה אלא בנטהר מתוך החלט, אך לא בנטהר מתוך הסגר (ראב"ד וריק"ו). ואולי יש לפרש שדין זה נאמר דווקא במקרה של הבא כולו נתוק, שבניגוד לשאר נתקים אין עוד שערות אחרות מלבד שער זה שנולד, ולפיכך הליכתו נחשבת לפשיון.
יד. הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן" (ויקרא יג,ל) – מְלַמֵּד שֶׁהֵם חֲשׁוּבִין שְׁנַיִם. וְאֵי זֶה הוּא זָקָן? מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי הָעֶלְיוֹן עַד פִּקָּה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת; מוֹתֵחַ אֶת הַחוּט מֵאֹזֶן לְאֹזֶן: כָּל שֶׁמִּן הַחוּט וּלְמַעְלָה – הֲרֵי הוּא מִכְּלַל הָרֹאשׁ; וּמִן הַחוּט וּלְמַטָּה – מִכְּלַל הַזָּקָן.
יד. אֵין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שאם ניתק כל הראש (לאחר שנראה לכהן) טהור, אף על פי שלא ניתק הזקן ולהיפך. וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. שאם יש נתק כגריס רק בהצטרפות שניהם יחדיו, הרי זה טהור. מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי הָעֶלְיוֹן. עצם הלחי העליונה. פִּקָּה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת. הבליטה שבגרון (שהיא הטבעת העליונה של הקנה). מוֹתֵחַ אֶת הַחוּט מֵאֹזֶן לְאֹזֶן וכו'. על מנת לשער את הגבול של הזקן בחזית הפנים.

תקציר הפרק 

פרק ח' הלכות טומאת צרעת

נתק

הקדמה: נתק הוא נשירת שיער. אם צמח שיער צהוב במקום הנשירה או שהנשירה התרחבה הרי הוא מצורע מוחלט.
הדין:
א) מסגיר – אם נשר קטע מהשיער.
ב) מטמא – אם מצא באמצע שיער צהוב קצר או שהקטע פשה (התרחב)
ג) מטהר – אם צמחו שערות שחורות באמצע או ששערותיו נשרו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת צרעת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם שיער הנשאר מציל בצד הנתק?

2.ההבדל בין צהוב בנתק ללבן בבהרת, שאם קדם שיער בבהרת-טהור?

3.הפך כולו לבן, כל זקנו, ניתק כל ראשו-דינם שווה?

תשובות

1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן