א. מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אַחַת מִשְּׁתֵי אֲחָיוֹת וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן קִדֵּשׁ, וּמֵת, וְלוֹ אָח אֶחָד – חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן כְּדֵי לְהַתִּירָן לַאֲחֵרִים. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי אַחִים – אֶחָד חוֹלֵץ לְאַחַת מֵהֶן בַּתְּחִלָּה, וְהַשֵּׁנִי מְיַבֵּם לַשְּׁנִיָּה עַל כָּל פָּנִים: אִם זוֹ הִיא שֶׁקִּדֵּשׁ אָחִיו – הֲרֵי יִבֵּם אוֹתָהּ; וְאִם אֵינָהּ אֵשֶׁת אָחִיו – הֲרֵי נָשָׂא אִשָּׁה מִשְּׁאָר הַנָּשִׁים, וַאֲחוֹתָהּ, שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת אָחִיו, כְּבָר נֶחְלְצָה.
אֲבָל לֹא יְיַבֵּם הָאַחַת תְּחִלָּה, שֶׁמָּא הָאַחֶרֶת הִיא אֵשֶׁת אָחִיו, וְנִמְצָא שֶׁנָּשָׂא קְרוֹבַת זְקוּקָתוֹ. קָדְמוּ שְׁנֵי הָאַחִים וְכָנְסוּ שְׁתֵּי הַיְבָמוֹת – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.
אֲבָל לֹא יְיַבֵּם הָאַחַת תְּחִלָּה, שֶׁמָּא הָאַחֶרֶת הִיא אֵשֶׁת אָחִיו, וְנִמְצָא שֶׁנָּשָׂא קְרוֹבַת זְקוּקָתוֹ. קָדְמוּ שְׁנֵי הָאַחִים וְכָנְסוּ שְׁתֵּי הַיְבָמוֹת – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.
ב. שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ קִדֵּשׁ וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ קִדֵּשׁ, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶן: לָזֶה אָח וְלָזֶה אָח – זֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן וְזֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן; לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁנַיִם – הַיְחִידִי חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן בַּתְּחִלָּה, וְהַשְּׁנַיִם, אֶחָד חוֹלֵץ רִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי מְיַבֵּם. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם, וַאֲפִלּוּ הָיוּ כֹּהֲנִים, שֶׁהַחֲלִיצָה שֶׁחָלַץ הַיְחִידִי מִסָּפֵק חָלַץ, וְהַחֲלוּצָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּבִסְפֵק חֲלוּצָה לֹא גָּזְרוּ.
ב. זֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן וְזֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. ואין אחד מהם יכול לייבם, שמא יבוא על אחות זקוקתו. הַיְחִידִי חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן בַּתְּחִלָּה. כדי לנתק את זיקתן לאחיו. וְהַשֵּׁנִי מְיַבֵּם. את השניה, שאחותה כבר אינה זקוקה לו, אחר שחלץ לה אחיו. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וכו'. מדברי חכמים, מפני שהיא כגרושה, ולא גזרו על ספק חלוצה (הלכות איסורי ביאה יז,ז).
ג. הָיוּ לָזֶה שְׁנֵי אַחִים וְלָזֶה שְׁנֵי אַחִים – אָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, וְאַחַר כָּךְ הָאָח הַשֵּׁנִי שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה וְהָאָח הַשֵּׁנִי שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה. קָדְמוּ שְׁנֵי אַחִים וְחָלְצוּ לִשְׁתֵּיהֶן – לֹא יְיַבְּמוּ שְׁנֵי הָאַחִים הָאֲחֵרִים, אֶלָּא אֶחָד חוֹלֵץ בַּתְּחִלָּה וְאֶחָד מְיַבֵּם לַשְּׁנִיָּה. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.
ג. קָדְמוּ שְׁנֵי אַחִים. של אחד המתים. לֹא יְיַבְּמוּ שְׁנֵי הָאַחִים הָאֲחֵרִים. שלא יישאו את קרובת זקוקתם.
ד. הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ לָהּ בָּנִים וְהָיוּ לְכַלָּתָהּ בָּנִים, וְנִתְעַבְּרָה הָאִשָּׁה וְנִתְעַבְּרָה כַּלָּתָהּ, וְיָלְדוּ שְׁתֵּיהֶן בְּמַחֲבוֹאָה אַחַת וְנִתְעָרְבוּ שְׁנֵי הַיְלָדִים, וְהִגְדִּילוּ הַתַּעֲרֹבֶת, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וּמֵתוּ, כֵּיצַד הֵן נִתָּרוֹת? בְּנֵי הַכַּלָּה – חוֹלְצִין לִשְׁתֵּיהֶן תְּחִלָּה וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁכָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן סָפֵק שֶׁהִיא אֵשֶׁת אָחִיו וְתִהְיֶה מֻתֶּרֶת לוֹ סָפֵק שֶׁהִיא אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְהִיא עֶרְוָה עָלָיו. אֲבָל בְּנֵי הַזְּקֵנָה – אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין, שֶׁאִם הִיא זוֹ אֵשֶׁת אָחִיו – הֲרֵי יִבְּמָהּ, וְאִם הִיא אֵשֶׁת בֶּן אָחִיו – מֻתֶּרֶת הִיא לוֹ, שֶׁכְּבָר נֶחְלְצָה.
ד. בְּמַחֲבוֹאָה. מקום מסתור. וְנִתְעָרְבוּ שְׁנֵי הַיְלָדִים. ולא ניתן לדעת מיהו בנה של מי. וְהִגְדִּילוּ הַתַּעֲרֹבֶת וכו'. גדלו הילדים שנתערבו אלו באלו, ונשאו הם נשים. סָפֵק שֶׁהִיא אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. שהיא אסורה על בני הכלה לעולם, אף על פי שבני הזקנה חלצו לה (הלכות איסורי ביאה ב,א). וְאִם הִיא אֵשֶׁת בֶּן אָחִיו. שמותר לו לשאת אותה לאישה (שם,יד).
#איור Na19b
כותרת: התערבו בני אישה וכלתה
כיתוב: לאה ואסנת כלתה ילדו במחבא והתערבו בניהם – אלדד ומידד. כל אחד מהם הוא ספק אח מאב לראובן שמעון ולוי ואחי האב של אפרים ומנשה, או שהוא בן אחיהם של ראובן ושמעון ואחיהם של אפרים ומנשה#
#איור Na19b
כותרת: התערבו בני אישה וכלתה
כיתוב: לאה ואסנת כלתה ילדו במחבא והתערבו בניהם – אלדד ומידד. כל אחד מהם הוא ספק אח מאב לראובן שמעון ולוי ואחי האב של אפרים ומנשה, או שהוא בן אחיהם של ראובן ושמעון ואחיהם של אפרים ומנשה#
ה. מֵתוּ הַבָּנִים הַיְדוּעִין שֶׁל זְקֵנָה וְשֶׁל כַּלָּתָהּ, וַהֲרֵי בְּנֵי הַתַּעֲרֹבֶת קַיָּמִין: בְּנֵי הַתַּעֲרֹבֶת לִנְשֵׁי בְּנֵי הַזְּקֵנָה – חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁהִיא סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, שֶׁהִיא עֶרְוָה עָלָיו; וְלִנְשֵׁי בְּנֵי הַכַּלָּה – אֶחָד חוֹלֵץ בַּתְּחִלָּה וְאֶחָד מְיַבֵּם עַל כָּל פָּנִים: אִם בֶּן הַכַּלָּה הוּא זֶה שֶׁחָלַץ תְּחִלָּה – הֲרֵי חָלַץ אֵשֶׁת אָחִיו, וְהַשֵּׁנִי מִן הַתַּעֲרֹבֶת הוּא בֶּן הַזְּקֵנָה, וּמֻתָּר לוֹ לִשָּׂא אֵשֶׁת בֶּן אָחִיו אַחַר שֶׁנֶּחְלְצָה מִיְּבָמָהּ; וְאִם זֶה שֶׁחָלַץ תְּחִלָּה הוּא בֶּן הַזְּקֵנָה – הֲרֵי חָלַץ לְאֵשֶׁת בֶּן אָחִיו וְלֹא עָשָׂה כְּלוּם, וְהַשֵּׁנִי מִן הַתַּעֲרֹבֶת הוּא בֶּן הַכַּלָּה, וַהֲרֵי יִבֵּם אֵשֶׁת אָחִיו.
ה. הַבָּנִים הַיְדוּעִין. הבנים האחרים, ולא אלו שנתערבו אלו באלו.
ו. מִי שֶׁלֹּא שָׁהָת אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת וְיָלְדָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, וְהָיוּ לָהּ בָּנִים מִן הָרִאשׁוֹן וּמִן הַשֵּׁנִי, אִם מֵת זֶה הַבֵּן הַסָּפֵק – בְּנֵי הָרִאשׁוֹן וּבְנֵי הָאַחֲרוֹן חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם שֶׁיָּבֹא לְיַבֵּם, שֶׁמָּא אֵינוֹ אָחִיו מֵאָבִיו וַהֲרֵי הוּא אָחִיו מֵאִמּוֹ בְּוַדַּאי, וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ אֲסוּרָה עַל הָאָדָם לְעוֹלָם מִשּׁוּם עֶרְוָה. וְכֵן זֶה הַבֵּן הַסָּפֵק – חוֹלֵץ לִנְשׁוֹתֵיהֶן וְלֹא מְיַבֵּם.
ו. מִי שֶׁלֹּא שָׁהָת אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. שלא המתינה שלושה חודשים לפני נישואיה, כדי להבחין אם היא מעוברת מבעלה הקודם (הלכות גירושין יא,יח; לעיל א,יט). וְהָיוּ לָהּ בָּנִים. אחרים. אֲסוּרָה עַל הָאָדָם לְעוֹלָם. ואין בה מצוות ייבום (לעיל א,ז). וְכֵן זֶה הַבֵּן הַסָּפֵק. אם ימות אחד מאחיו של הבן המסופק.
ז. הָיָה בֵּן לָרִאשׁוֹן וּבֵן לַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא מֵאִשָּׁה זוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת בְּתוֹךְ זְמַן, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי זֶה הַבֵּן הַסָּפֵק חוֹלֵץ לְאֵשֶׁת זֶה שֶׁמֵּת אוֹ מְיַבֵּם, שֶׁאִם אָחִיו מֵאָבִיו הוּא – הֲרֵי יִבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ; וְאִם אֵינוֹ אָחִיו מֵאָבִיו – הֲרֵי אֵין בֵּינֵיהֶן אַחֲוָה כְּלָל, לְפִיכָךְ מֻתָּר לוֹ לִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ.
ז. הֲרֵי אֵין בֵּינֵיהֶן אַחֲוָה כְּלָל. שהרי אינו אחיו לא מאב ולא מאם. לְפִיכָךְ מֻתָּר לוֹ לִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ. וכגון שלא היו לו אחים ודאיים אחרים, שאם כן, היא זקוקה להם, ואסור לה להינשא לזר בלי לחלוץ לאחד מהם.
ח. מֵת הַבֵּן הַסָּפֵק – אֶחָד מִשְּׁנֵי הַבָּנִים הַוַּדָּאִין חוֹלֵץ לְאִשְׁתּוֹ תְּחִלָּה, וְהַשֵּׁנִי מְיַבֵּם עַל כָּל פָּנִים: אִם אָחִיו הוּא – הֲרֵי יִבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ; וְאִם אֵינוֹ אָחִיו, וּבֶן הָאָב הָאַחֵר הוּא – הֲרֵי נֶחְלְצָה מֵאֲחִי בַּעְלָהּ.
ט. מִי שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינָה אַחֶרֶת וְשָׁמְעָה שֶׁמֵּת, וְנִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ בָּא הַבַּעַל הָרִאשׁוֹן, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶן, לָזֶה אַחִים וְלָזֶה אַחִים – אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין.
ט. וְאַחַר כָּךְ בָּא הַבַּעַל הָרִאשׁוֹן. והדין הוא שצריכה להתגרש משניהם (ראה הלכות גירושין י,ה). חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. שזה וזה אסורים לשאתה.
י. חָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁהָיָה לְכָל אַחַת מֵהֶן בֵּן יָדוּעַ, וְנִתְעַבְּרוּ חֲמִשְׁתָּן וְיָלְדוּ כֻּלָּן כְּאַחַת בְּמַחֲבוֹאָה אַחַת, וְנִתְעָרְבוּ הַוְּלָדוֹת, וְהִגְדִּילוּ הַתַּעֲרֹבֶת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וּמֵתוּ הַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, וְנָפְלוּ חָמֵשׁ הַנָּשִׁים לִפְנֵי הַחֲמִשָּׁה הַבָּנִים הַוַּדָּאִין, שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן יוֹדֵעַ אֵי זוֹ הִיא אֵשֶׁת אָחִיו, כֵּיצַד תַּקָּנָתָם? אַרְבָּעָה מֵהֶם חוֹלְצִין לְאַחַת תְּחִלָּה, וְהַחֲמִישִׁי יִשָּׂא זוֹ שֶׁנֶּחְלְצָה אַרְבַּע חֲלִיצוֹת עַל כָּל פָּנִים.
יא. כֵּיצַד? אִם אֵשֶׁת אָחִיו הִיא – הֲרֵי יִבֵּם אוֹתָהּ; וְאִם אֵינָהּ אֵשֶׁת אָחִיו – הֲרֵי הִיא אֵשֶׁת אָח מֵהָאַרְבָּעָה, וַהֲרֵי חָלְצוּ לָהּ אַרְבַּעְתָּן תְּחִלָּה. וְכֵן הַשְּׁנִיָּה – חוֹלְצִין לָהּ אַרְבָּעָה, וְהָאֶחָד מִן הָאַרְבָּעָה זֶה שֶׁנָּשָׂא הָרִאשׁוֹנָה, וְהַחֲמִישִׁי יִשָּׂאֶנָּה, עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַבָּנִים הַחֲמִשָּׁה נָשְׂאוּ הֶחָמֵשׁ הַנָּשִׁים אַחַר שֶׁנֶּחְלְצָה כָּל אַחַת מֵהֶן אַרְבַּע חֲלִיצוֹת.
יא. וְהָאֶחָד מִן הָאַרְבָּעָה זֶה שֶׁנָּשָׂא הָרִאשׁוֹנָה. יהיה בכלל החולצים כדי לאפשר לכל אחד מן האחים לייבם (מ"מ).
יב. וּלְעוֹלָם הִזָּהֵר בְּכָל הַסְּפֵקוֹת בְּעִקָּרִים אֵלּוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לְךָ שֶׁמָּא בַּת חֲלִיצָה הִיא לְאִישׁ זֶה אוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה לַחֲלִיצָה מִמֶּנּוּ – אֵינָהּ נִתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְזָר עַד שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ אוֹתוֹ הָאִישׁ. וְכָל מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לְךָ שֶׁמָּא בִּיאָתָהּ אֲסוּרָה עַל אִישׁ זֶה, בֵּין מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – אֵינָהּ מִתְיַבֶּמֶת לוֹ. וְכָל שֶׁנֶּחְלְצָה חֲלִיצָה מְעֻלָּה אוֹ נִבְעֲלָה בְּעִילָה כְּשֵׁרָה – הֻתְּרָה צָרָתָהּ לְזָר.
יב. בְּעִקָּרִים. כללים. וְכָל שֶׁנֶּחְלְצָה חֲלִיצָה מְעֻלָּה אוֹ נִבְעֲלָה בְּעִילָה כְּשֵׁרָה. ראה לעיל ה,ט-י.
יג. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ תָּבִין וְתוֹרֶה בְּכָל הַסְּפֵקוֹת שֶׁאֵרְעוּ לְעִנְיַן יִבּוּם וַחֲלִיצָה, שֶׁהֲרֵי בֵּאַרְנוּ כָּל הָעִקָּרִים שֶׁעֲלֵיהֶם תִּסְמֹךְ וְתֵדַע מִי הוּא שֶׁחוֹלֵץ וּמִי הוּא שֶׁמְּיַבֵּם, וּמִי הִיא הַפְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם וּמִי הִיא הָרְאוּיָה לְיִבּוּם.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
וְנִמְצָא שֶׁנָּשָׂא קְרוֹבַת זְקוּקָתוֹ. שאסורה עליו כקרובת אשתו. אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם. אף אם נשא הראשון את קרובת זקוקתו באיסור, הרי כשבא אחיו על אחותה, פקעה הזיקה ביניהם וכבר אינה קרובת זקוקתו.