פרק ח', הלכות יום טוב, ספר זמנים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין מִן הָאֲגַמִּים – מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן בֵּית הַשְּׁלָהִין בַּמּוֹעֵד, וְהוּא שֶׁלֹּא פָּסְקוּ. וְכֵן הַבְּרֵכוֹת שֶׁאַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶן – מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן. וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנָּטְפָה מִבֵּית הַשְּׁלָהִין וַעֲדַיִן הִיא נוֹטֶפֶת – מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה בֵּית הַשְּׁלָהִין אַחֶרֶת, וְהוּא שֶׁלֹּא פָּסַק הַמַּעְיָן שֶׁמַּשְׁקֶה בֵּית הַשְּׁלָהִין הָעֶלְיוֹנָה.
א. נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין מִן הָאֲגַמִּים. נהרות קטנים הנמשכים מאגמי מים. מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן בֵּית הַשְּׁלָהִין בַּמּוֹעֵד. שהשדה נפסדת אם לא ישקה אותה, כדלעיל ז,ב. וְהוּא שֶׁלֹּא פָּסְקוּ. שהנהר עדיין מחובר לאגם ואין חשש שיתמעטו בו המים וידלה ממנו בכלי. וְכֵן הַבְּרֵכוֹת שֶׁאַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶן. אמת המים שנמשכת ממעיין ועוברת בין ברכות מים. מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן. מכיוון שגם אם הברכות יתייבשו ניתן להשקות מהאמה בהמשכה ולא יבוא לדלות מהברכות בכלי. וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנָּטְפָה מִבֵּית הַשְּׁלָהִין וַעֲדַיִן הִיא נוֹטֶפֶת וכו'. שדה המושקית בהמשכה ממעיין וחלק מהמים מטפטפים ממנה לברכה, יכול להמשיך מים מאותה ברכה לבית שלחין נמוכה יותר, ובתנאי שהעליונה ממשיכה להיות מושקית מהמעיין.
ב. עֲרוּגָה שֶׁחֶצְיָהּ נָמוּךְ וְחֶצְיָהּ גָּבֹהַּ – לֹא יִדְלֶה מִמָּקוֹם נָמוּךְ לְהַשְׁקוֹת מָקוֹם גָּבֹהַּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טֹרַח יָתֵר. וּמֻתָּר לִדְלוֹת מַיִם לְהַשְׁקוֹת הַיְרָקוֹת כְּדֵי לְאָכְלָן בַּמּוֹעֵד, וְאִם בִּשְׁבִיל לְיַפּוֹתָן – אָסוּר.
ב. שֶׁחֶצְיָהּ נָמוּךְ וְחֶצְיָהּ גָּבֹהַּ. ולכן המים שנמשכים אינם מגיעים לחלק הגבוה. וּמֻתָּר לִדְלוֹת מַיִם לְהַשְׁקוֹת הַיְרָקוֹת כְּדֵי לְאָכְלָן בַּמּוֹעֵד. שלצורך המועד התירו גם טרחה יתרה.
ג. אֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת בְּעִקְּרֵי הַגְּפָנִים כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלְּאוּ מַיִם, וְאִם הָיוּ עֲשׂוּיוֹת וְנִתְקַלְקְלוּ – הֲרֵי זֶה מְתַקְּנָם בַּמּוֹעֵד. וְכֵן אַמַּת הַמַּיִם שֶׁנִּתְקַלְקְלָה – מְתַקְּנִין אוֹתָהּ בַּמּוֹעֵד. כֵּיצַד? הָיְתָה עֲמֻקָּה טֶפַח – חוֹפֵר בָּהּ עַד שִׁשָּׁה, הָיְתָה טִפְחַיִם – מַעֲמִיקָהּ עַד שִׁבְעָה. וּמוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁקֶה כָּל הַשָּׂדֶה. וְאִם הָיְתָה שָׂדֶה לַחָה – מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת אֶת כֻּלָּהּ. וּמְרַבְּצִין אֶת הַשָּׂדֶה בַּמּוֹעֵד. שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵין בָּהֶן טֹרַח יָתֵר.
ג. עוּגִיּוֹת בְּעִקְּרֵי הַגְּפָנִים. גומות עגולות סביב העץ לצורך השקיה. הָיְתָה עֲמֻקָּה טֶפַח חוֹפֵר בָּהּ עַד שִׁשָּׁה. אם לא חפר בה אלא עומק של טפח יכול לחפור עוד חמישה טפחים. וּמוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁקֶה כָּל הַשָּׂדֶה. שדה שיש בה אילנות יכול להמשיך מים לאילנות ולא לשאר השדה. וְאִם הָיְתָה שָׂדֶה לַחָה מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת אֶת כֻּלָּהּ. את כל שדה האילן מכיוון שההשקיה לא ניכרת בה (פה"מ מו"ק א,ג). וּמְרַבְּצִין אֶת הַשָּׂדֶה. מרטיבים אותה כדי שתהיה מוכנה לזריעה. שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵין בָּהֶן טֹרַח יָתֵר. ולא נאסרו במועד כדלעיל ז,ב.
ד. זְרָעִים שֶׁלֹּא שָׁתוּ מִלִּפְנֵי הַמּוֹעֵד – לֹא יַשְׁקֵם בַּמּוֹעֵד, מִפְּנֵי שֶׁהֵן צְרִיכִין מַיִם רַבִּים וְיָבֹא לִידֵי טֹרַח יָתֵר. וּמֻתָּר לְהָסֵב אֶת הַנָּהָר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְלִפְתֹּחַ נָהָר שֶׁנִּסְתַּם. בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל יָחִיד, אִם הָיָה צָרִיךְ לָהֶם – חוֹטְטִין אוֹתָן וְשָׁפִין אֶת סִדְקֵיהֶן, אֲבָל אֵין חוֹפְרִין אוֹתָן לְכַתְּחִלָּה. וְכוֹנְסִין לְתוֹכָן מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶן. וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת בַּמּוֹעֵד.
ד. זְרָעִים שֶׁלֹּא שָׁתוּ מִלִּפְנֵי הַמּוֹעֵד. שטח זרוע שלא הושקה עדיין. לֹא יַשְׁקֵם בַּמּוֹעֵד. גם אם זה כרוך בהפסד מרובה כדלעיל ז,ב. הַנָּהָר. אפיק מים המושך מים מהמעיין או מהאגם אל השדה. שִׁיחִין. בורות מוארכים. וּמְעָרוֹת. בורות מכוסים. חוֹטְטִין. מנקים מחול ואבנים. וְשָׁפִין אֶת סִדְקֵיהֶן. מושחים בטיט את הסדקים של הבור. אֲבָל אֵין חוֹפְרִין אוֹתָן לְכַתְּחִלָּה. בשונה מבורות של רבים (לעיל ז,י). אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶן. במועד, ומותר לעשות כן מפני שאין בכך טורח רב. נִבְרֶכֶת. בור השריה, כגון להשריית פשתן.
ה. עַכְבָּרִים שֶׁהֵן מַפְסִידִין אֶת הָאִילָנוֹת – צָדִין אוֹתָן בַּמּוֹעֵד. בִּשְׂדֵה הָאִילָן צָד כְּדַרְכּוֹ. כֵּיצַד? חוֹפֵר וְתוֹלֶה הַמְּצוּדָה. וְאִם הָיְתָה שְׂדֵה לָבָן סְמוּכָה לִשְׂדֵה אִילָן – צָדִין אוֹתָן בִּשְׂדֵה הַלָּבָן בְּשִׁנּוּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לִשְׂדֵה הָאִילָן וְיַחֲרִיבוּהָ. וְכֵיצַד צָד בְּשִׁנּוּי? נוֹעֵץ שַׁפּוּד בָּאָרֶץ וּמַכֶּה בַּקַּרְדֹּם וְאַחַר כָּךְ יְנַתְּקֶנּוּ, וְנִמְצָא מְקוֹמוֹ גֻּמָּא.
ה. מַפְסִידִין. משמידים. בִּשְׂדֵה הָאִילָן. שדה שבו גדלים אילנות. שָׂדֶה לָבָן. שדה המיועד לזריעה ואינו נפגע מהעכברים. שַׁפּוּד. יתד או מוט. יְנַתְּקֶנּוּ. יוציא מהאדמה. וְנִמְצָא מְקוֹמוֹ גֻּמָּא. ובמקום השפוד נשארת גומה לתליית המצודה, ונמצא שאינו חופר את הגומא בדרך החפירה הרגילה.
ו. כֹּתֶל גִּנָּה שֶׁנָּפַל – בּוֹנֵהוּ מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, אוֹ גּוֹדֵר אוֹתוֹ בְּקָנִים וְגֹמֶא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכֵן אִם עָשָׂה מַעֲקֶה לַגַּג – בּוֹנֶה אוֹתָהּ מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט. אֲבָל כֹּתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל – בּוֹנֵהוּ כְּדַרְכּוֹ. וְאִם הָיָה גּוֹהֶה – סוֹתְרוֹ מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה וּבוֹנֵהוּ כְּדַרְכּוֹ.
ו. כֹּתֶל גִּנָּה שֶׁנָּפַל בּוֹנֵהוּ מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט. מניח אבנים זו על זו ללא טיח (לעיל ז,ה). אוֹ גּוֹדֵר אוֹתוֹ. סותם את המקום הפרוץ. בְּקָנִים וְגֹמֶא. צמחים הגדלים בריכוזי מים ומתאימים לשימושים שונים. אֲבָל כֹּתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל בּוֹנֵהוּ כְּדַרְכּוֹ. אפילו מעשה אומן, שמחשש גנבה או הפסד עושה כדרכו ללא שינוי (כדלעיל ז,ג). גּוֹהֶה. נוטה. מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. שמא יתמוטט ויפגע במישהו.
ז. בּוֹנֶה אָדָם אִיצְטַבָּא לֵישֵׁב אוֹ לִישַׁן עָלֶיהָ. הַצִּיר וְהַצִּנּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ – מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד כְּדַרְכּוֹ, בֵּין בְּשֶׁל בַּרְזֶל בֵּין שֶׁל עֵץ, שֶׁזֶּה הֶפְסֵד גָּדוֹל הוּא, שֶׁאִם יַנִּיחַ הַפֶּתַח פָּתוּחַ וּדְלָתוֹת שְׁבוּרוֹת – נִמְצָא מְאַבֵּד כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּבַּיִת, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֶפְסֵד אֵינוֹ צָרִיךְ שִׁנּוּי.
ז. אִצְטַבָּא. ספסל. לֵישֵׁב אוֹ לִישַׁן עָלֶיהָ. שזה בכלל צורך המועד. הַצִּיר. של הדלת. וְהַצִּנּוֹר. מרזב (פה"מ מו"ק א,י). ויש מפרשים שהוא החור שלתוכו נכנס הציר (רש"י ועוד). וְהַקּוֹרָה. המחזיקה את הדלת או שמשמשת כבריח שלה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל ז,ג.
ח. אֵין חוֹפְרִין קֶבֶר לִהְיוֹתוֹ מוּכָן לַמֵּת שֶׁיָּמוּת, וְאֵין בּוֹנִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם הָיָה עָשׂוּי – הֲרֵי זֶה מְתַקְּנוֹ בַּמּוֹעֵד. כֵּיצַד? מוֹסִיף בְּמִדָּתוֹ אוֹ מְקַצֵּר בְּמִדָּתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן לָעֵת שֶׁיִּקְבֹּר בּוֹ.
ח. וְאֵין בּוֹנִין אוֹתוֹ. קבר שבנוי מעל האדמה. נָכוֹן. מוכן.
ט. אֵין מְפַנִּין אֶת הַמֵּת וְאֶת הָעֲצָמוֹת מִקֶּבֶר לְקֶבֶר, לֹא מִמְּכֻבָּד לְבָזוּי וְלֹא מִבָּזוּי לִמְכֻבָּד. וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן לְעוֹלָם בִּשְׁאָר הַיָּמִים, אֶלָּא אִם הָיָה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, מְפַנֵּהוּ בִּשְׁאָר הַיָּמִים אֲפִלּוּ מִן הַמְכֻבָּד לְבָזוּי.
ט. אֵין מְפַנִּין אֶת הַמֵּת וכו'. ראה גם הלכות אבל יא,ג (לעניין המועד); שם יד,טו (לעניין פינוי באופן כללי).
י. אֵין מְתַלְּעִין אֶת הָאִילָנוֹת וְלֹא מְזַהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת וְלֹא מְגַזְּמִין, אֲבָל סָכִין אֶת הָאִילָנוֹת וְאֶת הַפֵּרוֹת שֶׁבָּהֶן בְּשֶׁמֶן, וְעוֹקְרִין אֶת הַפִּשְׁתָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא רְאוּיָה לַחְפֹּף בָּהּ בַּמּוֹעֵד, וְקוֹצְרִין אֶת הַכְּשׁוּת מִפְּנֵי שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהַטִּילָהּ לַשֵּׁכָר בַּמּוֹעֵד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
י. אֵין מְתַלְּעִין אֶת הָאִילָנוֹת. פעולות למניעת נזק של התולעים בעץ. וְלֹא מְזַהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת. מריחת חומר בעל ריח רע כדי שהרחשים יתרחקו מהאילן. וְלֹא מְגַזְּמִין. קיצוץ ענפים לשם שיפור הצמיחה. אֲבָל סָכִין אֶת הָאִילָנוֹת. מותר לסוך בשמן אילן שנגזם בכדי שלא ימות. וְאֶת הַפֵּרוֹת שֶׁבָּהֶן. כדי לזרז את הבשלתם. וְעוֹקְרִין אֶת הַפִּשְׁתָּה. מהשדה. מִפְּנֵי שֶׁהִיא רְאוּיָה לַחְפֹּף בָּהּ. שיכול לכסות בה דברים. הַכְּשׁוּת. צמח טפילי המשמש להכנת שכר.
יא. אֵין מַכְנִיסִין אֶת הַצֹּאן לַדִּיר כְּדֵי שֶׁיְּזַבְּלוּ אֶת הַקַּרְקַע שֶׁהֲרֵי הוּא מְדַיֵּר שָׂדֵהוּ בַּמּוֹעֵד. וְאִם בָּאוּ מֵאֵלֵיהֶן – מֻתָּר, וְאֵין מְסַיְּעִין אוֹתָן, וְאֵין מוֹסְרִין לָהֶן שׁוֹמֵר לְנַעֵר אֶת צֹאנָם. הָיָה שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ – מְסַיְּעִין אוֹתָן, וְשׂוֹכְרִין שׁוֹמֵר לְנַעֵר הַצֹּאן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי שֶׁיְּזַבְּלוּ כָּל הַשָּׂדֶה. הַזֶּבֶל שֶׁבֶּחָצֵר – מְסַלְּקִין אוֹתוֹ לַצְּדָדִין, וְאִם נַעֲשָׂת חָצֵר כְּרֶפֶת בָּקָר – מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לָאַשְׁפָּה.
יא. אֵין מַכְנִיסִין אֶת הַצֹּאן לַדִּיר כְּדֵי שֶׁיְּזַבְּלוּ אֶת הַקַּרְקַע וכו'. דיור השדה הוא העברת הדיר ממקום למקום בשדה כדי שהשדה תזדבל על ידי הבהמות. וְאִם בָּאוּ מֵאֵלֵיהֶן. רועים נוכרים שבאו עם בהמותיהם. לְנַעֵר אֶת צֹאנָם. להזיז את הבהמות ממקום למקום בשדה. הָיָה שְׂכִיר שַׁבָּת שְׂכִיר חֹדֶשׁ שְׂכִיר שָׁנָה שְׂכִיר שָׁבוּעַ. אם שכר נכרי לזמן מסוים ולא רק למועד. הַזֶּבֶל שֶׁבֶּחָצֵר. של הבהמות. מְסַלְּקִין אוֹתוֹ לַצְּדָדִין. אבל לא מוציאים אותו מהחצר. וְאִם נַעֲשָׂת חָצֵר כְּרֶפֶת בָּקָר. שהתמלאה בזבל כפי שמצוי ברפת בקר.
יב. הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַקַּרְקַע: אִם נִתְכַּוֵּן לְתַקֵּן מָקוֹם שֶׁיַּעֲמִיד בּוֹ כְּרִי שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ שֶׁיָּדוּשׁ בּוֹ – מֻתָּר; וְאִם נִתְכַּוֵּן לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ – אָסוּר. וְכֵן הַמְלַקֵּט עֵצִים מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ: אִם לְצֹרֶךְ הָעֵצִים – מֻתָּר; וְאִם לְתַקֵּן הַקַּרְקַע – אָסוּר. וְכֵן הַפּוֹתֵק מַיִם לְשָׂדֵהוּ: אִם נִתְכַּוֵּן שֶׁיִּכָּנְסוּ הַדָּגִים – מֻתָּר; וְאִם לְהַשְׁקוֹת הָאָרֶץ – אָסוּר. וְכֵן הַקּוֹצֵץ חֲרִיּוֹת מִן הַדֶּקֶל: אִם נִתְכַּוֵּן לְהַאֲכִיל לַבְּהֵמָה – מֻתָּר; וְאִם נִתְכַּוֵּן לַעֲבוֹדַת הָאִילָן – אָסוּר. וּמִמַּעֲשָׂיו יֻכַּר לְאֵיזֶה דָּבָר הוּא מִתְכַּוֵּן.
יב. הַמַּשְׁוֶה. מיישר. כְּרִי. ערמה. הַמְלַקֵּט. קוטף, גוזם. הַפּוֹתֵק. פותח לשדה תעלת מים. חֲרִיּוֹת. ענפים.
יג. תַּנּוּר וְכִירַיִם שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּיבְשׁוּ וְיֹאפֶה בָּהֶן בַּמּוֹעֵד – עוֹשִׂין אוֹתָן, וְאִם לָאו – אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ בּוֹנִין עַל חֶרֶשׂ שֶׁל תַּנּוּר וְעַל הַכִּירָה הַטְּפֵלָה שֶׁלָּהֶן, וּמְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת, וְנוֹקְרִין אֶת הָרֵחַיִם, וּפוֹתְחִין לָהֶן עַיִן, וּמַעֲמִידִין אוֹתָן, וּבוֹנִין אַמַּת הַמַּיִם שֶׁל רֵחַיִם.
יג. תַּנּוּר וְכִירַיִם שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּיבְשׁוּ. שיספיקו להתייבש ולהיות ראויים לשימוש (שהתנורים שלהם היו עשויים חרס). וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ בּוֹנִין עַל חֶרֶשׂ שֶׁל תַּנּוּר וְעַל הַכִּירָה הַטְּפֵלָה שֶׁלָּהֶן. אם יש כבר שלד מחרס מותר להוסיף לו טיח. וּמְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת. מותחים חבלים מצד לצד של המיטה כדי שיהיה אפשר להניח עליה מזרן. וְנוֹקְרִין אֶת הָרֵחַיִם. מיישרים ומסתתים אותם שיהיו ראויים לשימוש. וּפוֹתְחִין לָהֶן עַיִן. עושים בהם נקב לשם הכנסת התבואה דרך הנקב אל בין שתי האבנים, או נקב בצד האבן העליונה להכנסת מוט שבעזרתו מסובבים אותה. וּמַעֲמִידִין אוֹתָן. במקומם. וּבוֹנִין אַמַּת הַמַּיִם שֶׁל רֵחַיִם. בכדי שהמים הזורמים דרכה יניעו את הרחיים.
יד. זוֹפְתִין אֶת הֶחָבִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסֵד הַיַּיִן, וְזוֹפְתִין אֶת הַבַּקְבּוּק מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ טֹרַח, וְסוֹתְמִין פִּי הֶחָבִית שֶׁל שֵׁכָר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפָּסֵד, וּמְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בְּקַשׁ שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ, וּמְרַכְּכִין אֶת הַבְּגָדִים בַּיָּדַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, אֲבָל אֵין עוֹשִׂין קִשְׁרֵי בֵּית הַיָּדַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יד. זוֹפְתִין אֶת הֶחָבִית. לאיטום. מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ טֹרַח. מכיוון שהוא קטן, ואף שאין בו הפסד גדול. וְסוֹתְמִין פִּי הֶחָבִית שֶׁל שֵׁכָר. במגופה. וּמְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת. מכסים תאנים ששטחו לייבוש. וּמְרַכְּכִין אֶת הַבְּגָדִים בַּיָּדַיִם. על ידי שפשוף. אֲבָל אֵין עוֹשִׂין קִשְׁרֵי בֵּית הַיָּדַיִם. קישור קפלי השרוול בצורה מיוחדת לשם נוי.
טו. קוֹצְצִין צִפָּרְנֵי חֲמוֹר שֶׁל רֵחַיִם, וּבוֹנִין אֵבוּס לַבְּהֵמָה, וְסוּס שֶׁרוֹכֵב עָלָיו מֻתָּר לִטֹּל צִפָּרְנָיו וּלְסָרְקוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹתוֹ. וְאֵין מַרְבִּיעִין בְּהֵמָה בַּמּוֹעֵד, אֲבָל מַקִּיזִין לָהּ דָּם, וְאֵין מוֹנְעִין מִמֶּנָּה רְפוּאָה. וְכָל מַאֲכָלוֹת וּמַשְׁקִין שֶׁאֵינָן מַאֲכַל בְּרִיאִין, אֶלָּא לִרְפוּאָה – מֻתָּר לָאָדָם לְאָכְלָן וְלִשְׁתּוֹתָן בַּמּוֹעֵד.
טו. חֲמוֹר שֶׁל רֵחַיִם. חמור שמסובב את אבני הרחיים, ויש בו צורך למועד. אֲבָל מַקִּיזִין לָהּ דָּם. לרפואה. וְכָל מַאֲכָלוֹת… לִרְפוּאָה מֻתָּר לְאָדָם לְאָכְלָן וְלִשְׁתּוֹתָן בַּמּוֹעֵד. למרות שבשבת אסורים (ראה הלכות שבת כא,כ-כא).
טז אֵין מְפַנִּין. כלים. מֵחָצֵר לְחָצֵר. מבית שבחצר זו לבית שבחצר אחרת. לֹא מִכְּעוּרָה לְנָאָה. לא מחצר מכוערת לחצר נאה למרות שיש לו שמחה בכך שעובר לחצר נאה. הַלּוֹטֵשׁ. אומן ברזל. וְאִם אֵין לָאֻמָּן מַה יֹּאכַל. ויש צורך לשלם לו ולסיים את הקנייה במועד. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ. אינו סומך על האומן.
טז. אֵין מְפַנִּין מֵחָצֵר לְחָצֵר בַּמּוֹעֵד, לֹא מִכְּעוּרָה לְנָאָה וְלֹא מִנָּאָה לִכְעוּרָה, אֲבָל מְפַנֶּה הוּא מִבַּיִת לְבַיִת בְּאוֹתָהּ חָצֵר. וּמְבִיאִין כֵּלִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד מִבֵּית הָאֻמָּן, כְּגוֹן כָּרִים וּכְסָתוֹת וְכוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת. אֲבָל כֵּלִים שֶׁאֵינָן צְרִיכִין, כְּגוֹן מַחֲרֵשָׁה מִן הַלּוֹטֵשׁ אוֹ צֶמֶר מִבֵּית הַצַּבָּע – אֵין מְבִיאִין. וְאִם אֵין לָאֻמָּן מַה יֹּאכַל – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ וּמַנִּיחָן אֶצְלוֹ. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ – מַנִּיחָן בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לוֹ. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶן שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ – מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת, אֲבָל לֹא יְבִיאֵם לְבֵיתוֹ כְּלָל.
יז. אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, כְּמוֹ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. וְכָל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶן – אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה, וְגוֹעֲרִין בּוֹ, וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ עַל כָּרְחוֹ. אֲבָל אֵין מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ, חוּץ מֵעֶרֶב הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת, שֶׁהָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה אַחַר חֲצוֹת מְנַדִּין אוֹתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אִם לֹא נִדּוּהוּ, לְפִי שֶׁיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אֵינוֹ כִּשְׁאָר עַרְבֵי יָמִים טוֹבִים, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲגִיגָה וּשְׁחִיטַת קָרְבָּן.
יז. מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. לפנות ערב, כשעתיים וחצי קודם השקיעה (ראה פה"מ פסחים י,א). כְּמוֹ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. ראה הלכות שבת ה,יח-כ. וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ. ממלאכה. חוּץ מֵעֶרֶב הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת. שבערב פסח החמירו לאסור מלאכה כבר מחצות היום והחמירו גם בדברים נוספים כמפורט בהמשך. חוּץ מֵעֶרֶב הַפֶּסַח… מְנַדִּין אוֹתוֹ. ראה גם הלכות תלמוד תורה ו,יד. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲגִיגָה וּשְׁחִיטַת קָרְבָּן. ומשום כך הוא דומה לחול המועד, כמבואר בהלכה הבאה (וראה לעיל ז,א).
יח. לְפִיכָךְ, יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, וְהוּא קַל מֵחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲצִי הַיּוֹם וָמַעְלָה, שֶׁהוּא זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אֲבָל מֵהָנֵץ הַחַמָּה עַד חֲצִי הַיּוֹם – תָּלוּי בַּמִּנְהָג: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת – עוֹשִׂין; מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת – אֵין עוֹשִׂין.
יח. שֶׁהוּא זְמַן הַשְּׁחִיטָה. של קרבן פסח (הלכות קרבן פסח א,ד).
יט. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת – לֹא יַתְחִיל כַּתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָכוֹל לְגָמְרָהּ קֹדֶם חֲצוֹת, אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֻמָּנֻיּוֹת בִּלְבַד הֵן שֶׁמַּתְחִילִין בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת וְעוֹשִׂין עַד חֲצוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: הַחַיָּטִין וְהַסַּפָּרִין וְהַכּוֹבְסִין. אֲבָל שְׁאָר אֻמָּנֻיּוֹת – אִם הִתְחִיל בָּהּ קֹדֶם אַרְבָּעָה עָשָׂר הוּא שֶׁגּוֹמֵר עַד חֲצוֹת, שֶׁאֵין הָעָם צְרִיכִין לִשְׁאָר אֻמָּנֻיּוֹת צֹרֶךְ הַרְבֵּה.
יט. כַּתְּחִלָּה. התחלה ראשונית של המלאכה.
כ. הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין – לֹא יַעֲשֶׂה בַּיִּשּׁוּב, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת, אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא בַּמִּדְבָּר. וְהַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין – לֹא יַעֲשֶׂה; נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יִתְרָאֶה בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא בָּטֵל מִפְּנֵי הָאִסּוּר; לְעוֹלָם לֹא יְשַׁנֶּה אָדָם, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת. וְכֵן מִי שֶׁדַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ – נוֹהֵג כְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחֲמִיר, וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרָאֶה בִּפְנֵי אַנְשֵׁי מָקוֹם שֶׁהוּא בּוֹ, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת.
כ. לֹא יִתְרָאֶה בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא בָּטֵל מִפְּנֵי הָאִסּוּר. לא יימנע ממלאכה באופן שייראה בעיניהם כאילו נמנע בגלל שאסור, אלא שנמנע משום שאין לו מלאכה לעשות. לְעוֹלָם לֹא יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת. לא ינהג אחרת ממנהג המקום שנמצא בו.
כא. מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר אַחַר חֲצוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, וְגוֹרְפִין זֶבֶל מִתַּחַת רַגְלֵי בְּהֵמָה וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ לָאַשְׁפָּה, וּמוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגֹלִין, וְתַרְנְגֹלֶת שֶׁיָּשְׁבָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אוֹ יָתֵר עַל הַבֵּיצִים וּמֵתָה מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ הַבֵּיצִים, וּבַמּוֹעֵד אֵין מוֹשִׁיבִין. אֲבָל אִם בָּרְחָה בַּמּוֹעֵד מֵעַל הַבֵּיצִים – מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
כא. וּמוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגֹלִין. מסדרים את הביצים כדי להושיב עליהן את התרנגולת לחממן (מאירי פסחים נה,א). ויש מפרשים שמכניסים ביצים מתחת לתרנגולת ומעמידים מבנה שובך ליונים (רש"י שם). וּבַמּוֹעֵד. בחול המועד.

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות שביתת יום טוב

פרק אחרון בנושא זה💪🏻💪🏻

פרטי מלאכות במועד ערב יום טוב

בהמשך ללימוד של אתמול, מותר לעשות מלאכה רק אם היא צורך ישיר של המועד, ולא יבוא לטורח גדול, ואינה מעשה אומן (כמפורט). במקרה של הפסד גדול, מותר בלי שינוי.
ערב יו"ט אסור במלאכה משעת המנחה.
ערב פסח אינו כשאר ערבי ימים טובים, מפני שיש בו חגיגה ושחיטת קרבן, ולפיכך אסור מדברי סופרים לעשות בו מלאכה אחר חצות, כדין חול המועד.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בא ממקום שלא עושים מלאכה בערב פסח למקום שעושים-מותר לו לעשות בצנעא?

2.אם ישאלו את האדם הנ"ל מדוע אינו עושה מלאכה-האם נכון שיאמר להם מדוע?

3.חזן אשכנזי המתפלל בבית כנסת ספרדי – האם עדיף שיתפלל בנוסח המקום?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן