פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַגְּפָנִים שֶׁגָּדְלוּ כִּבְרִיָּתָן וַהֲרֵי הָשָּׂרִיגִין שֶׁלָּהֶן וְהָאֶשְׁכּוֹלוֹת מֻשְׁלָכִין עַל הָאָרֶץ – הֵן הַנִּקְרָאִין כֶּרֶם. אֲבָל הָעוֹשֶׂה כְּמוֹ מִטָּה אוֹ שְׂבָכָה גְּבוֹהָה מֵעַל הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַשָּׂרִיגִים וְהָאֶשְׁכּוֹלוֹת נִסְמָכִין עָלֶיהָ, וְהִגְבִּיהַּ נוֹף הַגְּפָנִים מֵעַל הָאָרֶץ עַל אוֹתָהּ הַמִּטָּה וְהִדְלָה אוֹתָן – הֲרֵי זֶה נִקְרָא עָרִיס. וְאוֹתָן הַקָּנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁעָשָׂה מֵהֶן מִטָּה אוֹ שְׂבָכָה וְהִדְלָה עֲלֵיהֶן אֶת נוֹף הַגֶּפֶן – הֵן הַנִּקְרָאִין אַפִּיפְיָרוֹת. וְדִינִין אֲחֵרִים יֵשׁ בֶּעָרִיס.
א. כִּבְרִיָּתָן. כבריאתן, כטבען. הָשָּׂרִיגִין. זמורות דקות. שְׂבָכָה. רשת (כעין פרגולה).
ב. הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים אוֹ יָתֵר, וְעֵרְסָן עַל גַּבֵּי כֹּתֶל שֶׁגָּבֹהַּ עֲשָׂרָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אוֹ שֶׁנְּטָעָן בְּצַד חָרִיץ עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה – הֲרֵי אֵלּוּ נִקְרָאִין עָרִיס. וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מִן הֶעָרִיס אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַחַר כָּךְ יִזְרַע, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּרְחִיק מִן הַכֶּרֶם.
ב. וְעֵרְסָן. הדלה את הזמורות ועשה מהן עריס. שֶׁגָּבֹהַּ עֲשָׂרָה. טפחים. אוֹ שֶׁנְּטָעָן בְּצַד חָרִיץ עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה. והשעין את הזמורות על קיר החריץ (תעלה). וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מִן הֶעָרִיס… כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּרְחִיק מִן הַכֶּרֶם. אף על פי שהעריס מורכב משורה אחת של גפנים, ובכרם דין שורת גפנים היא כגפן יחידית שמרחיק ממנה שישה טפחים (לעיל ז,א), בעריס הדין חמור יותר מפני שזמורותיו מתפשטות יותר ולכן מרחיק ארבע אמות כפי שמרחיק מכרם (ר"י קאפח על פי פה"מ כלאיים ו,א).
ג. וּמֵאֵיכָן מוֹדְדִין? מִן עִקַּר הַגָּדֵר שֶׁעֵרְסָן עָלָיו.
כֵּיצַד? הִרְחִיק אֶת הַשּׁוּרָה שֶׁל גְּפָנִים מִן הַכֹּתֶל אַמָּה, וְנִמְצָא הֶעָרִיס מִן הַגְּפָנִים וְלַכֹּתֶל – מוֹדֵד מִן הַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ, וְנִמְצָא בֵּין הַזֶּרַע וּבֵין עִקְּרֵי הַגְּפָנִים חָמֵשׁ אַמּוֹת. וְאִם בָּא לִזְרֹעַ מִצִּדֵּי הַגְּפָנִים – מַרְחִיק מֵעִקְּרֵי הַגְּפָנִים אַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁנִּמְצָא רָחוֹק מִן הַכֹּתֶל חָמֵשׁ אַמּוֹת. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ דָּנִין בְּכָל עָרִיס.
ג. מִן עִקַּר הַגָּדֵר שֶׁעֵרְסָן עָלָיו. אם רוצה לזרוע מאחורי הגדר, צריך להרחיק ארבע אמות מהגדר. וכן אם רוצה לזרוע בצד של הגפנים, מרחיק מהן ארבע אמות, וכמבואר בסמוך.
וְנִמְצָא הֶעָרִיס מִן הַגְּפָנִים וְלַכֹּתֶל. כל השטח מהגפנים לכותל הוא העריס.
ד. אֶחָד הַבּוֹנֶה אֶת הַגָּדֵר וְאַחַר כָּךְ נָטַע, אוֹ שֶׁנָּטַע וְאַחַר כָּךְ בָּנָה הַגָּדֵר, הוֹאִיל וְעֵרְסָן – הֲרֵי זֶה עָרִיס. נֶהֱרַס הַגָּדֵר אוֹ נִסְתַּם הֶחָרִיץ – אֵין כָּאן עָרִיס, אֶלָּא כָּל הַשּׁוּרָה כִּגְפָנִים יְחִידִים.
ד. נֶהֱרַס הַגָּדֵר. או שהתמעט גובהה מעשרה טפחים (רדב"ז).
ה. עָרִיס שֶׁחָרַב אֶמְצָעוֹ, וְנִשְׁתַּיְּרוּ בּוֹ חָמֵשׁ גְּפָנִים בְּצַד הַגָּדֵר מִכָּאן וְחָמֵשׁ גְּפָנִים בְּצַד הַגָּדֵר הָאַחֵר מִכְּנֶגְדָּן – זֶה הוּא הַנִּקְרָא פִּסְקֵי עָרִיס: אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְאֶחָד מִשִּׁשִּׁים בָּאַמָּה – הֲרֵי זֶה מַרְחִיק מִכָּל שׁוּרָה שִׁשָּׁה טְפָחִים וְזוֹרֵעַ. וְהוּא שֶׁלֹּא יִזְרַע תַּחַת הָאַפִּיפְיָרוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ה. עָרִיס שֶׁחָרַב אֶמְצָעוֹ וכו'. כגון שהיו אחת עשרה גפנים נטועות בשורה, והגפן האמצעית נעקרה יחד עם פיסת הגדר שעליה נשענה (יד"פ על פי ירושלמי; וראה ריק"ו ורדב"ז שהסבירו באופנים אחרים). אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְאֶחָד מִשִּׁשִּׁים בָּאַמָּה. זהו השטח המינימלי שהגפן אמורה להותיר אחריה, אם נטעו אותה על פי המרחקים המקובלים של ארבע אמות בין גפן לגפן (ראה לעיל ז,ב), שהרי בכל צד יש ארבע אמות, ובנוסף יש את מקום הגפן עצמה (יד"פ). הֲרֵי זֶה מַרְחִיק מִכָּל שׁוּרָה שִׁשָּׁה טְפָחִים וְזוֹרֵעַ. יכול לזרוע בשטח החרב שבין העריסים, לאחר שהרחיק מכל קצה שישה טפחים שכן בצד העריס מספיק להרחיק שישה טפחים (יד"פ). וְהוּא שֶׁלֹּא יִזְרַע תַּחַת הָאַפִּיפְיָרוֹת. אם בשטח החרב נשארו אפיפיירות או מקצת אפיפיירות, לא יזרע תחתם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,יב.
ו. הָיָה בֵּינֵיהֶן שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת בְּצִמְצוּם – הֲרֵי זֶה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. וְאִם זָרַע, הוֹאִיל וְהִרְחִיק מִכָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שִׁשָּׁה טְפָחִים – הֲרֵי זֶה לֹא קִדֵּשׁ. וְאִם אֵין שָׁם גָּדֵר – מַרְחִיק שִׁשָּׁה טְפָחִים מִכָּל שׁוּרָה וְזוֹרֵעַ, שֶׁאֵין כָּאן לֹא עָרִיס וְלֹא פִּסְקֵי עָרִיס. חָזַר וּבָנָה הַגָּדֵר – חָזַר עָרִיס לִמְקוֹמוֹ, וְחָזְרוּ פִּסְקֵי עָרִיס לִמְקוֹמָן.
ו. שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת בְּצִמְצוּם. שמונה אמות בדיוק. וְאִם אֵין שָׁם גָּדֵר. שחרבה הגדר לגמרי. מַרְחִיק שִׁשָּׁה טְפָחִים מִכָּל שׁוּרָה וְזוֹרֵעַ. ששורת גפנים ללא גדר דינה כגפנים יחידות (כדלעיל ז,א).
ז. גִּנָּה קְטַנָּה שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת גָּדֵר, וְעֵרֵס אֶת הַגְּפָנִים סָבִיב לָהּ מִבַּחוּץ עַל כָּל כְּתָלֶיהָ: אִם יֵשׁ בָּהּ מְלֹא בּוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן וּמְלֹא בּוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן, הוֹאִיל וְהִיא מֻקֶּפֶת גָּדֵר – זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ יְרָקוֹת; וְאִם אֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר הַזֶּה – אֵין זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה הַכֹּל כְּעָרִיס אֶחָד וְיָרָק בְּתוֹכוֹ.
ז. וְעֵרֵס אֶת הַגְּפָנִים סָבִיב לָהּ מִבַּחוּץ עַל כָּל כְּתָלֶיהָ. ומדובר שבכל כותל יש פחות מחמש גפנים, שהרי הגינה קטנה, ונמצא שאין כאן דין עריס ממש אלא רק נראה כעריס (רדב"ז ויד"פ). אִם יֵשׁ בָּהּ מְלֹא בּוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן וכו'. אם יש בכל צד מצדדי הגינה מקום לעמידת אדם שקוטף ענבים ומקום להנחת הסל שלו (מקום האדם שיעורו אמה ומקום הסל אמה נוספת – ירושלמי כלאיים ו,א), ונשאר באמצע הגינה מקום נוסף.
ח. גְּפָנִים שֶׁהָיוּ זְרוּעִין בְּמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה, וְהֶעָרִיס שֶׁלָּהֶן יוֹצֵא וּמְסַכֵּךְ עַל הַשָּׂדֶה: אִם עוֹמֵד בָּאָרֶץ וּבוֹצֵר אֶת כֻּלּוֹ – רוֹאִין כָּל הַמָּקוֹם שֶׁתַּחַת הֶעָרִיס כְּאִלּוּ הוּא מְקוֹם עִקְּרֵי הַגְּפָנִים, וְאוֹסֵר אַרְבַּע אַמּוֹת בַּשָּׂדֶה לְכָל רוּחַ מִשְּׂפַת הֶעָרִיס; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִבְצֹר עַד שֶׁיַּעֲלֶה בְּמַדְרֵגָה אוֹ בְּסֻלָּם – אֵין אָסוּר לִזְרֹעַ אֶלָּא תַּחַת הֶעָרִיס בִּלְבַד.
ח. וְהֶעָרִיס שֶׁלָּהֶן יוֹצֵא וּמְסַכֵּךְ עַל הַשָּׂדֶה. הגפנים נטועות בקרקע שגבוהה מהשדה, וענפיהן מתפשטים על גבי עריס ומסככים על שטח מתוך השדה. אִם עוֹמֵד בָּאָרֶץ וּבוֹצֵר אֶת כֻּלּוֹ. אם ניתן לקטוף את ענבי העריס כשעומדים על הקרקע מתחת לעריס. רוֹאִין כָּל הַמָּקוֹם… וְאוֹסֵר אַרְבַּע אַמּוֹת וכו'. חכמים הצריכו להרחיק ארבע אמות מקצה השטח שהעריס מסכך עליו, כשם שצריך להרחיק ארבע אמות ממקום צמיחת הגפנים, כיוון ששטח זה נראה כשטח המיוחד לגפנים. אֵין אָסוּר לִזְרֹעַ אֶלָּא תַּחַת הֶעָרִיס בִּלְבַד. כשם שאסור לזרוע תחת שריגים שיוצאים מן הגפן (לעיל ו,יא).
ט. שְׁנֵי כְּתָלִים הַסְּמוּכִין זֶה לָזֶה, וְהַגְּפָנִים נְטוּעִין בְּזָוִית בֵּינֵיהֶן, וְהֶעָרִיס יוֹצֵא עִם הַכְּתָלִים מִתּוֹךְ הַקֶּרֶן וְכָלֶה – מַרְחִיק מֵעִקְּרֵי הַגְּפָנִים כַּשִּׁעוּר, וְזוֹרֵעַ בִּמְקוֹם הַכָּלֶה שֶׁאֵין עָלָיו עָרִיס. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַזֶּרַע מְכֻוָּן בֵּין שְׁנֵי הַכְּתָלִים שֶׁבֵּינֵיהֶן הֶעָרִיס, הוֹאִיל וְהִרְחִיק כַּשִּׁעוּר – הֲרֵי זֶה זוֹרֵעַ בֵּין הַכְּתָלִים.
ט. שְׁנֵי כְּתָלִים הַסְּמוּכִין זֶה לָזֶה וכו'. שנקודת המפגש ביניהם יוצרת זווית ושורת הגפנים מתחילה מהזווית. וְהֶעָרִיס יוֹצֵא עִם הַכְּתָלִים מִתּוֹךְ הַקֶּרֶן וְכָלֶה. העריס שעליו מודלות הגפנים נמשך מנקודת המפגש של הכתלים ומתרחק מהם עד לנקודה מסוימת ('וכלה'), ואז חוזר ומתקרב לאחד הכתלים, באופן שהעריס נראה כצורת משולש ומודלה על אחד הכתלים (ד"א ויד"פ על פי פה"מ כלאיים ו,ז ואיור הרמב"ם שם). וְזוֹרֵעַ בִּמְקוֹם הַכָּלֶה שֶׁאֵין עָלָיו עָרִיס. לאחר שהרחיק כשיעור, רשאי לזרוע בין קצה ההרחקה לבין הכותל הפנוי, שהכותל הפנוי אינו חלק מהעריס.
י. גֶּפֶן שֶׁעָלָה הָעֵץ שֶׁלָּהּ מִן הָאָרֶץ מְעַט, וְאַחַר כָּךְ נֶעֱקַם וְנִמְשַׁךְ עַל הָאָרֶץ, וְחָזַר וְעָלָה כְּמוֹ אַרְכֻּבָּה, כְּשֶׁמּוֹדְדִין בֵּין הַגֶּפֶן וּבֵין הַזֶּרַע שִׁשָּׁה טְפָחִים אוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת – אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִסּוֹף הָאַרְכֻּבָּה, לֹא מֵעִקַּר הַגֶּפֶן הָרִאשׁוֹן.
י. גֶּפֶן שֶׁעָלָה הָעֵץ שֶׁלָּהּ מִן הָאָרֶץ מְעַט וכו'. שהגזע צמח קצת כלפי מעלה ולאחר מכן התעקם והמשיך לגדול במקביל לארץ, ובנקודה מסוימת התעקם כעין ברך (ארכובה) כלפי מעלה. שִׁשָּׁה טְפָחִים. בגפן יחידית. אַרְבַּע אַמּוֹת. בכרם או עריס. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִסּוֹף הָאַרְכֻּבָּה וכו'. אם רוצה לזרוע סמוך למקום שבו הגזע חוזר לצמוח כלפי מעלה ('סוף הארכובה'), צריך להרחיק ממנו כשיעור. ולא די בכך שיש מרחק כשיעור מהמקום שבו הגזע יוצא מהאדמה ('עיקר הגפן הראשון'), כיוון שסוף הארכובה נראה כמקום צמיחת הגפן (ולגבי הרחקה מעיקר הגפן הראשון כבר התבאר לעיל ו,ח בדין גפן מוברכת שאם העיקר נראה צריך להרחיק ממנו – ראה ריק"ו).
יא. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמַּרְחִיק בֵּין הַזֶּרַע וְהַגְּפָנִים כַּשִּׁעוּר, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא תְּסַכֵּךְ הַגֶּפֶן עַל הַיָּרָק אוֹ יְסַכֵּךְ הַיָּרָק עַל הַגֶּפֶן. זָרַע יָרָק אוֹ תְּבוּאָה וְצָמְחָה, וְאַחַר כָּךְ סִכֵּךְ עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן – הַקַּשִּׁין מֻתָּרִין, וְהַדָּגָן יִדָּלֵק.
הָיוּ שָׁרְשֵׁי הַכֶּרֶם יוֹצְאִין לְתוֹךְ הָאַרְבַּע הָאַמּוֹת שֶׁבֵּין הַכֶּרֶם וְהַתְּבוּאָה – יַעֲקֹר. הָיוּ שָׁרְשֵׁי הַתְּבוּאָה יוֹצְאִין לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – מֻתָּר.
יא. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל ו,יא. הַקַּשִּׁין. הגבעולים. מֻתָּרִין. כיוון שנזרעו בהיתר וגדלו בהיתר (רדב"ז). וְהַדָּגָן. יבול שצמח לאחר שסיכך את הגפן. יִדָּלֵק. יישרף.
הָיוּ שָׁרְשֵׁי הַכֶּרֶם יוֹצְאִין וכו'. אם שורשי הגפנים יוצאים מהקרקע ונראים כלפי חוץ, יש להם דין כרם שצריך להרחיק ממנו. אבל שורשי התבואה אינם כלאיים בכרם, לפי שאינם זרע, ובתורה נאמר "לא תזרע כרמך כלאיים" (דברים כב,ט; לבוש יו"ד רצו,סז).
יב. כָּל הַהַרְחָקוֹת וְהַשִּׁעוּרִין הָאֲמוּרִין בְּכִלְאַיִם – בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים סוֹחֶקֶת. וְלֹא יְצַמְצֵם בְּמִדּוֹת הַכִּלְאַיִם, שֶׁאֵין מְצַמְצְמִין אֶלָּא לְהַחֲמִיר.
יב. בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים. כ-48 ס"מ (שטפח כ-8 ס"מ). סוֹחֶקֶת. מרווחת, שמוסיפים לכל אמה ס"מ נוסף (על פי משנ"ב שסג ס"ק פט). שֶׁאֵין מְצַמְצְמִין אֶלָּא לְהַחֲמִיר. ראה גם הלכות שבת יז,לו.
יג. כָּל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ שֶׁמַּרְחִיק בֵּין הַגְּפָנִים וְהַתְּבוּאָה אוֹ הַיָּרָק, אֵינָן אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹ בְּסוּרְיָא. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ מֻתָּר לִזְרֹעַ בְּצַד הַגְּפָנִים בְּתוֹךְ הַכֶּרֶם לְכַתְּחִלָּה, וְלֹא אָסְרוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֶלָּא לִזְרֹעַ שְׁנֵי מִינֵי יָרָק אוֹ תְּבוּאָה עִם הַחַרְצָן בְּמַפֹּלֶת יָד. וְאִם אָמַר לְתִינוֹק גּוֹי לִזְרֹעַ לוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ – מֻתָּר, אֲבָל לֹא יֹאמַר לְגוֹי גָּדוֹל, שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּף בְּיִשְׂרָאֵל.
יג. בְּסוּרְיָא. ארצות שכבש דוד, שבדברים מסוימים דינן כארץ ישראל (הלכות תרומות א,ג-ד). עִם הַחַרְצָן בְּמַפֹּלֶת יָד. עם גרעין הענב בבת אחת, שבזריעה כזו בארץ ישראל לוקה כדלעיל ה,ב.
יד. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִזְרֹעַ הַיָּרָק בְּצַד הַכֶּרֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הֲרֵי אוֹתוֹ הַיָּרָק הַזָּרוּעַ שָׁם אָסוּר בַּאֲכִילָה וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְהוּא שֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ לוֹקֵט וּמוֹכֵר. אֲבָל סְפֵקוֹ מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת.
יד. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִזְרֹעַ הַיָּרָק וכו'. לכתחילה מותר לזרוע בחוץ לארץ ירק בצד הכרם כמבואר לעיל. אך כאשר מוצא ירק שצומח בצד הכרם ואינו יודע אם נזרע בהיתר (ירק בצד הגפנים) או נזרע באיסור (שני מיני ירק וחרצן במפולת יד), הרי אסור לאכול ירק זה. ואם ידוע בוודאות שלא נזרע באופן כזה, מותר באכילה (ריק"ו בשם הרא"ש; וראה פסקים ושיטות). וְהוּא שֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ לוֹקֵט וּמוֹכֵר. האיסור הוא רק במקרה שהקונה ראה את המוכר קוטף את הירק מצדי הכרם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. הלכות מאכלות אסורות י,יא-יב.

תקציר הפרק 

פרק ח' הלכות כלאיים

*עריס*

'עריס' זה שורת גפנים המודלות על גבי עמודים או על גבי גדר וכיוצא בזה, ושריגיהן יוצרים כעין סוכה; ויש מבארים, שהגפנים המודלות עשויות כמין עריסה.
דין עריס: גדר שעליה סומך ענפי הגפן, צריך להרחיק 4 אמות מהגדר עצמה, מלבד המרחק מהגפן. ואף אחר שהרחיק, אם הענפים על הזרעים, אסור לזרוע. ובחו"ל מותר לזרוע בצד הגפנים.

🗯🗯

באופן כללי אפשר לומר שהחמירו יותר בעריס מאשר בכרם, ונדרשת הרחקה גדולה יותר. טעם הדבר מפורש בפירוש המשנה: "עריס היא הגפן שדליותיה מורמות על גבי כותל או עצים וזולתם, והם מתפשטים יותר ממה שהמתפשטים כשהם על הקרקע" (מסכת פאה ו, א).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלאים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.גפן שסיככה על תבואה – האם חייבים לשרוף את הכל בלא להותיר דבר?

2.ירק בחו"ל האם צריך הכשר מספק שמא גדל בכרם?

3.האם הרחקה בעריס חמורה יותר מבכרם?

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן