פרק ח', הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן כֻּלָּהּ וְלֹא יִהְיֶה הַכְּלִי מְחֻסַּר מַעֲשֶׂה כְּלָל. אֲבָל גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
א. גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת. כלים שלא נגמרה מלאכתם.
ב. וְאֵלּוּ הֵן גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת? כָּל שֶׁעָתִיד לָשׁוּף אוֹתוֹ אוֹ לְשַׁבֵּץ אוֹ לְגָרֵד אוֹ לְכַרְנֵב אוֹ לְהַקִּישׁ בַּקֻּרְנָס, אוֹ שֶׁהָיָה מְחֻסַּר אֹזֶן אוֹ אֹגֶן – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיְּתַקְּנֵהוּ וִייַפֵּהוּ וְלֹא תִּשָּׁאֵר בּוֹ מְלָאכָה כְּלָל.
כֵּיצַד? כְּגוֹן הַסַּיִף, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיְּשׁוּפֶנּוּ, וְהַסַּכִּין, עַד שֶׁיַּשְׁחִיזֶנָּה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּמַעֲשִׂים אֵלּוּ. לְפִיכָךְ, הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הָעֶשֶׁת שֶׁל בַּרְזֶל, אוֹ מִן הַחֲרָרָה שֶׁל מַתֶּכֶת, וּמִן הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל, וּמִן הַטַּסִּים, וּמִן הַצִּפּוּיִים, וּמֵהֲכֵנֵי הַכֵּלִים, וּמֵהָגְנֵי הַכֵּלִים, וּמֵאָזְנֵי הַכֵּלִים, וּמִן הַשְּׁחֹלֶת, וּמִן הַגְּרֹדֶת – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין, מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ, גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת הֵן.
אֲבָל הָעוֹשֶׂה כְּלִי מִשִּׁבְרֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת, וּמִן הַכֵּלִים שֶׁנִּשְׁחֲקוּ מֵרֹב הַזְּמַן, וּמִן הַמַּסְמְרוֹת שֶׁיָּדוּעַ שֶׁנַּעֲשׂוּ מִן הַכֵּלִים – הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה, לְפִי שֶׁאֵינָן גְּלָמִים. אֲבָל מַסְמְרוֹת שֶׁאֵין יָדוּעַ אִם נַעֲשׂוּ מִן הַכֵּלִים אוֹ מִן הָעֶשֶׁת – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, וַאֲפִלּוּ הִתְקִין אוֹתָן לִכְלִי אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
ב. כָּל שֶׁעָתִיד לָשׁוּף אוֹתוֹ. לשייף. אוֹ לְשַׁבֵּץ. להסיר את הנסורת שנוצרה כתוצאה מהשיוף (פה"מ כלים יא,ג). ויש מפרשים שפירושו לעשות משבצות זהב לנוי (רש"י חולין כה,ב). אוֹ לְגָרֵד. להסיר בליטות שנשארו לאחר השיוף (פה"מ שם). ויש מפרשים שהשיוף בכלי כסף וזהב נקרא גירוד (רש"י שם). אוֹ לְכַרְנֵב. ללטש. אוֹ לְהַקִּישׁ בַּקֻּרְנָס. כדי ליישר את הכלי. אוֹ שֶׁהָיָה מְחֻסַּר אֹזֶן. ידית. אוֹ אֹגֶן. צוואר לכלי, החלק הצר של הכד. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיְּתַקְּנֵהוּ וִייַפֵּהוּ וְלֹא תִּשָּׁאֵר בּוֹ מְלָאכָה כְּלָל. כלי מתכות אינם נחשבים לגמורים עד שיתייפו ויושלמו לגמרי מפני שהם עשויים לכבוד או מפני שהם נמכרים ביוקר (בבלי חולין כה,ב).
הָעֶשֶׁת שֶׁל בַּרְזֶל. עופרת ברזל שלא הותכה וזוקקה. הַחֲרָרָה שֶׁל מַתֶּכֶת. גוש מתכת מותך (ומכונה כך מפני שצורתו עגולה כמו המאפה הקרוי חררה – פה"מ כלים יא,ג). וּמִן הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל. ציפוי מתכת שעושים לגלגלי העגלה. הַטַּסִּים. פחי מתכת דקים. וּמִן הַצִּפּוּיִים. ציפוי כלי שהסירו (וכל ציפוי כלי אינו מקבל טומאה כאשר הוא מחובר, לעיל ד,ד). וּמֵהֲכֵנֵי הַכֵּלִים. בסיסי הכלים. וּמֵהָגְנֵי הַכֵּלִים. צווארי הכלים. וּמֵאָזְנֵי הַכֵּלִים. ידיות הכלים. וּמִן הַשְּׁחֹלֶת. בליטות עודפות שנקצצו מהכלי בתהליך הכנתו. וּמִן הַגְּרֹדֶת. פירורי מתכת שגורדו או שויפו מהכלי. הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת הֵן. שנעשו מחומרים גרועים שאינם מעובדים ומוגמרים כגון העשת והחררה, או שנוצרו על ידי צירוף חתיכות מתכת כגון הציפויים והטסים ולכן צורתם אינה מושלמת ונחשבים לגולמי כלים (פה"מ, כלים יא,ג ערוה"ש קצז,יג, וראה פירושים נוספים בכס"מ וברמב"ם לעם).
הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה לְפִי שֶׁאֵינָן גְּלָמִים. כיוון שנעשו מחומר שהיה חלק מכלי גמור ועובד כראוי. אֲבָל מַסְמְרוֹת שֶׁאֵין יָדוּעַ וכו' כנראה שבגלל קוטנם של המסמרים אי אפשר להבחין אם נעשו מן הכלים ומקבלים טומאה, או שנעשו מן העשת ואינם מקבלים טומאה. הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים. שרוב המסמרים אינם נעשים מן הכלים (ערוה"ש שם). וַאֲפִלּוּ הִתְקִין אוֹתָן לִכְלִי. כגון שהתקינם לשמש כמחט או שפוד (שמסמר סתם איננו כלי עד שיתקנו לכך כדלקמן י,א).
ג. כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא כִּסּוּי – מְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁאֵין הַכִּסּוּי חָשׁוּב מִגּוּף הַכְּלִי.
ד. מַחַט שֶׁלֹּא נִקְּבָהּ: שָׁפָהּ וְתִקְּנָהּ לְכָךְ מִתְּחִלָּתָהּ – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצִיאִין בָּהּ אֶת הַקּוֹץ; אֲבָל אִם עָתִיד לְנַקְּבָהּ – הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת, וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
ד. מַחַט שֶׁלֹּא נִקְּבָהּ. שלא עשה בה חור ואינה יכולה לשמש לתפירה. שָׁפָהּ וְתִקְּנָהּ לְכָךְ מִתְּחִלָּתָהּ. אם כששייף את המחט חשב שלא לנקבה. מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצִיאִין בָּהּ אֶת הַקּוֹץ. שהיא ראויה לשימוש ונגמרה מלאכתה. אֲבָל אִם עָתִיד לְנַקְּבָהּ הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. ואף על פי שראויה להוצאת קוץ, עדיין לא נגמרה מלאכתה שהרי חשב שתשמש לתפירה ועדיין אינה מוכנה לכך.
ה. מֵאַחַר שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁגָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת טְהוֹרִים וְגָלְמֵי כְּלֵי עֵץ טְמֵאִים, וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת טְמֵאִים וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ טְהוֹרִים דִּין תּוֹרָה, נִמְצָא הַטָּמֵא בִּכְלֵי עֵץ טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת, וְהַטָּמֵא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת טָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ.
ה. וְגָלְמֵי כְּלֵי עֵץ טְמֵאִים. לעיל ה,א. וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת טְמֵאִים וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ טְהוֹרִים דִּין תּוֹרָה. לעיל א,ט-י. ושם התבאר שמדברי חכמים יש פשוטי עץ שמקבלים טומאה. נִמְצָא הַטָּמֵא בִּכְלֵי עֵץ טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת. גולמי כלים טמאים כשעשויים מעץ וטהורים כשעשויים ממתכת. וְהַטָּמֵא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת טָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ. כלים פשוטים ללא בית קיבול טמאים אם עשויים ממתכת וטהורים אם עשויים מעץ.
ו. כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה, כְּגוֹן הַסַּיִף וְהָרֹמַח וְהַכּוֹבַע וְהַשִּׁרְיָן וְהַמַּגָּפַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכָל תַּכְשִׁיטֵי הָאָדָם, כְּגוֹן הַקַּטְלָה וְהַנְּזָמִים וְהַטַּבָּעוֹת, בֵּין שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן חוֹתָם בֵּין שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן חוֹתָם, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מְקַבְּלִין טֻמְאָה. אֲפִלּוּ דִּינָר שֶׁנִּפְסַל וְהִתְקִינוֹ לִתְלוֹתוֹ בְּצַוַּאר קְטַנָּה – מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן קָמֵעַ שֶׁל מַתֶּכֶת מִתְטַמֵּא כְּכָל תַּכְשִׁיטֵי אָדָם.
ו. הַסַּיִף. חרב. וְהָרֹמַח. חנית. וְהַכּוֹבַע. העשוי ממתכת להגנה על הראש. וְהַמַּגָּפַיִם. שיש בהם חלקים ממתכת להגנה על השוקיים. הַקַּטְלָה. שרשרת קטנה העשויה מחוליות מתכת או חוט שבו מושחלים חרוזים מאבנים טובות או מתכות יקרות. וְהַנְּזָמִים. תכשיט הנתלה באף או באזניים (עגילים). בֵּין שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן חוֹתָם. שהיו רגילים לחרוט אותיות או צורות על הטבעת ולחתום בהם מסמכים. אֲפִלּוּ דִּינָר שֶׁנִּפְסַל. מטבע שאינו משמש ככסף מפני שהשלטון אסר להשתמש בו או מפני שנשחק ואיבד ממשקלו. וְהִתְקִינוֹ לִתְלוֹתוֹ בְּצַוַּאר קְטַנָּה מְקַבֵּל טֻמְאָה. מפני שהפך לתכשיט. אבל סתם מטבע אינו כלי (וראה גם לקמן ט,י).
ז. כָּל תַּכְשִׁיטֵי הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים, כְּגוֹן הַטַּבָּעוֹת שֶׁעוֹשִׂין לְצַוְּארֵי הַבְּהֵמָה וּלְאָזְנֵי הַכֵּלִים – טְהוֹרִין, וְאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן, חוּץ מִזֹּג שֶׁל בְּהֵמָה וְכֵלִים הַמַּשְׁמִיעַ קוֹל לָאָדָם.
כֵּיצַד? הָעוֹשֶׂה זֻגִּין לַמַּכְתֶּשֶׁת וְלָעֲרִיסָה וּלְמִטְפְּחוֹת סְפָרִים וּלְמִטְפְּחוֹת תִּינוֹקוֹת – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. עָשָׂה לָהֶן עִנְבּוֹלִין – מְקַבְּלִין טֻמְאָה; הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל לָאָדָם, הֲרֵי הֵן כְּתַכְשִׁיטֵי אָדָם. וַאֲפִלּוּ נִטְּלוּ עִנְבּוֹלֵיהֶן – מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לְהַקִּישׁוֹ עַל הַחֶרֶשׂ.
ז. וּלְאָזְנֵי הַכֵּלִים. טבעת המחוברת לידית הכלי לקישוט או לצורך הכלי (תפא"י כלים יב,א). וְאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן. כשאינם חלק מכלי אחר המקבל טומאה. חוּץ מִזֹּג שֶׁל בְּהֵמָה וְכֵלִים הַמַּשְׁמִיעַ קוֹל לָאָדָם. פעמון התלוי על בהמה או על כלי המיועדים להשמיע קול לאדם, כגון שידע היכן הבהמה (תוספות שבת נח,ב), או להשמיע קול בזמן טלטול הכלי.
זֻגִּין. פעמונים ללא ענבל שאינם משמיעים קול. לַמַּכְתֶּשֶׁת וְלָעֲרִיסָה… הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. שדינם כתכשיט כלים. עָשָׂה לָהֶן עִנְבּוֹלִין. והם משמיעים קול. מְקַבְּלִין טֻמְאָה הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל לָאָדָם. כגון שיירדם הקטן בעריסה מקול הפעמונים, (רש"י שבת נח,ב) או שישמעו את הפעמונים התלויים בספר התורה ויקומו לכבודו (חס"ד כלים ב"מ א,יג). וַאֲפִלּוּ נִטְּלוּ עִנְבּוֹלֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לְהַקִּישׁוֹ עַל הַחֶרֶשׂ. שאפשר להשמיע קול על ידי הקשה של הפעמון על החרס. ואף על פי שמתחילה אינו מקבל טומאה כאשר אין לו ענבל, כיוון שעשה לו ענבל ונעשה ראוי לקבל טומאה עדיין הוא מקבל טומאה כל עוד יכול לשמש לדבר הדומה למלאכתו הראשונה (השווה לעיל ו,ח).
ח. זֹג הֶעָשׂוּי לָאָדָם: אִם נַעֲשָׂה לְקָטָן – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא בָּעִנְבּוֹל שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי לְקוֹל נַעֲשָׂה; וְאִם נַעֲשָׂה לְגָדוֹל – הֲרֵי זֶה תַּכְשִׁיט, וּמְקַבֵּל טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עִנְבּוֹל.
ח. אִם נַעֲשָׂה לְקָטָן אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא בָּעִנְבּוֹל שֶׁלּוֹ שֶׁהֲרֵי לְקוֹל נַעֲשָׂה. כדי שישחק בו הקטן וישמיע קול. וְאִם נַעֲשָׂה לְגָדוֹל הֲרֵי זֶה תַּכְשִׁיט. שיש התולים פעמון בצווארם כתכשיט (בבלי שבת נח,א).
ט. כָּל הַפַּרְצְפוֹת מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה, וְכָל הַחוֹתָמוֹת טְהוֹרִין, חוּץ מֵחוֹתָם שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁחוֹתְמִין בּוֹ בִּלְבַד. וְכָל הַטַּבָּעוֹת טְהוֹרוֹת, חוּץ מִטַּבַּעַת אֶצְבַּע. אֲבָל טַבַּעַת שֶׁחוֹגֵר בָּהּ אֶת מָתְנָיו אוֹ שֶׁקּוֹשֵׁר אוֹתָהּ בֵּין כְּתֵפָיו – טְהוֹרָה. טַבַּעַת הַשֵּׁיר שֶׁל בְּהֵמָה, הוֹאִיל וְהָאָדָם מוֹשֵׁךְ בָּהּ אֶת הַבְּהֵמָה – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְכֵן מַקֵּל שֶׁל בְּהֵמָה שֶׁל מַתֶּכֶת, הוֹאִיל וְאָדָם רוֹדֶה אוֹתָהּ בּוֹ – מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ט. הַפַּרְצְפוֹת. מסכות. וְכָל הַחוֹתָמוֹת טְהוֹרִין. אם עשויים מעץ או אלמוג (ח"ד כלים ב"מ א,יא). וְכָל הַטַּבָּעוֹת טְהוֹרוֹת חוּץ מִטַּבַּעַת אֶצְבַּע. שהיא תכשיט לאדם. אֲבָל טַבַּעַת שֶׁחוֹגֵר בָּהּ אֶת מָתְנָיו אוֹ שֶׁקּוֹשֵׁר אוֹתָהּ בֵּין כְּתֵפָיו טְהוֹרָה. המשמשת כאבזם לחגורה או שמהדק בה את השרוולים, שטבעות אלו משמשות את הכלים ולא את האדם. טַבַּעַת הַשֵּׁיר שֶׁל בְּהֵמָה. טבעת המחוברת לצמיד הנתון מסביב לצוואר הבהמה והאדם מכניס בה את אצבעו כדי למשוך או להנהיג את הבהמה.
י. כָּל הַכֵּלִים יוֹרְדִין לְטֻמְאָה בְּמַחֲשָׁבָה, וְאֵין עוֹלִין מִידֵי טֻמְאָה אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. וְהַמַּעֲשֶׂה מְבַטֵּל מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה וּמִיַּד הַמַּחֲשָׁבָה, וְהַמַּחֲשָׁבָה אֵינָהּ מְבַטֶּלֶת לֹא מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא מִיַּד הַמַּחֲשָׁבָה.
כֵּיצַד? טַבַּעַת בְּהֵמָה אוֹ כֵּלִים שֶׁחָשַׁב עֲלֵיהֶן לְהַחֲזִירָהּ טַבַּעַת אָדָם – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בְּמַחֲשָׁבָה זוֹ, וּכְאִלּוּ נַעֲשָׂת לָאָדָם מִתְּחִלַּת עֲשִׂיָּתָהּ. חָזַר וְחָשַׁב עָלֶיהָ לְהַנִּיחָהּ טַבַּעַת בְּהֵמָה כְּשֶׁהָיְתָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַשֵּׁט בָּהּ הָאָדָם – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה מְבַטֶּלֶת מִידֵי הַמַּחֲשָׁבָה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן שֶׁיָּשׁוּף אוֹתָהּ אוֹ יְתַקְּנָהּ כְּמַעֲשֶׂה שֶׁל בְּהֵמָה.
הָיְתָה הַטַּבַּעַת לָאָדָם, וְחָשַׁב עָלֶיהָ לִבְהֵמָה – עֲדַיִן הִיא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה, שֶׁאֵין הַכֵּלִים עוֹלִין מִידֵי טֻמְאָתָן בְּמַחֲשָׁבָה. עָשָׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה וְשִׁנָּהּ לִבְהֵמָה – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, שֶׁהַמַּעֲשֶׂה מְבַטֵּל מִידֵי הַמַּעֲשֶׂה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
י. יוֹרְדִין לְטֻמְאָה. נעשים ראויים לקבל טומאה. בְּמַחֲשָׁבָה. ודווקא מחשבת הבעלים מועילה אך לא מחשבה של אחר (לקמן כה,יא). עוֹלִין מִידֵי טֻמְאָה. נעשים לכלי שאינו מקבל טומאה, ואם היו טמאים מקודם נטהרים.
טַבַּעַת בְּהֵמָה אוֹ כֵּלִים שֶׁחָשַׁב עֲלֵיהֶן לְהַחֲזִירָהּ טַבַּעַת אָדָם. לשנות את ייעודה ולהשתמש בה כתכשיט. הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בְּמַחֲשָׁבָה זוֹ. נעשית ראויה לקבל טומאה מכאן ולהבא.
הָיְתָה הַטַּבַּעַת לָאָדָם. שנעשתה לשם תכשיט.
יא. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הֶכְשֵׁר אֳכָלִין.
יא. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הֶכְשֵׁר אֳכָלִין. הלכות טומאת אוכלין יג,ד, יד,ב (וראה גם לעיל ב,א).
יב. זֹג שֶׁל דֶּלֶת שֶׁחָשַׁב עָלָיו לִבְהֵמָה – מְקַבֵּל טֻמְאָה; וְשֶׁל בְּהֵמָה שֶׁעָשָׂהוּ לְדֶלֶת, אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בַּקַּרְקַע וַאֲפִלּוּ קְבָעוֹ בְּמַסְמֵר – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּשֶׁהָיָה, עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה בּוֹ מַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ.
יב. זֹג שֶׁל דֶּלֶת. פעמון המשמיע קול שקובעים בדלת הבית ואינו מקבל טומאה מפני שנעשה מתחילתו להיות מחובר לקרקע (ראה לקמן ט,א). וְשֶׁל בְּהֵמָה. שמקבל טומאה מתחילתו (לעיל ה"ז). אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בַּקַּרְקַע… הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּשֶׁהָיָה עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה בּוֹ מַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ. שקביעת הזוג לדלת לא משנה בו דבר, שהרי הוא משמש להשמיע קול גם לפני שקבעו וגם לאחר שקבעו.
יג. אֻמָּן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וּמַנִּיחַ זֻגִּין לִדְלָתוֹת וְלִבְהֵמָה: אִם רֹב הֶעָשׂוּי לְדָבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה – הֲרֵי הַכֹּל בְּחֶזְקַת טֻמְאָה עַד שֶׁיַּפְרִישׁ מִקְצָתָן לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה; וְאִם רֹב הֶעָשׂוּי לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה – הֲרֵי הַכֹּל טָהוֹר עַד שֶׁיַּפְרִישׁ מִקְצָתָן לְדָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יג. אֻמָּן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וּמַנִּיחַ זֻגִּין לִדְלָתוֹת וְלִבְהֵמָה. שעושה זוגים המתאימים גם לדלתות וגם לבהמה והקונה משתמש בהם למה שצריך.
יד. וְזֻגִּין הַנִּמְצָאִין בְּכָל מָקוֹם – מְקַבְּלִין טֻמְאָה, חוּץ מִן הַנִּמְצָאִין בַּכְּרַכִּין, מִפְּנֵי שֶׁרֻבָּן לִדְלָתוֹת.
טו. אָמַר לָאֻמָּן: 'עֲשֵׂה לִי שְׁנֵי זֻגִּין, אֶחָד לַדֶּלֶת וְאֶחָד לִבְהֵמָה', 'עֲשֵׂה לִי שְׁתֵּי מַחֲצָלוֹת, אַחַת לִשְׁכִיבָה וְאַחַת לְאֹהָלִין', 'עֲשֵׂה לִי שְׁנֵי סְדִינִין, אַחַת לְצוּרוֹת וְאַחַת לְאֹהָלִין' – הֲרֵי שְׁנֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה, עַד שֶׁיַּפְרִישׁ וְיֹאמַר: 'זֶה לְכָךְ וְזֶה לְכָךְ'.
טו. אַחַת לִשְׁכִיבָה. שמקבלת טומאה. וְאַחַת לְאֹהָלִין. שאינה מקבלת טומאה. אַחַת לְצוּרוֹת. שמצוירות עליו צורות כדי לשמש דוגמה לרוקם לרקום כמותן, ואינו מקבל טומאה מפני שלא נחשב לבגד. וְאַחַת לְאֹהָלִין. לעשות ממנו וילון או מסך ולפעמים מתעטפים בו ונחשב כבגד ומקבל טומאה (בבלי ביצה יד,ב).

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות *כלים*

*​גולמי כלי מתכת – גמר מלאכה וייעוד הכלי​*​
כל כלי העשוי ממתכת, אפילו הוא שטוח – מקבל טומאה. ובלבד שנגמרה כל הכנתו באופן מוחלט. לכן גומי כלי מתכות, שנדרשת מלאכה נוספת להכשירם אינם מקבלי טומאה.
תכשיטי אדם וכלי מלחמה, הרי הם כלים ומקבלים טומאה 🗡🔫.

🔹 *חשוב* כלל בכל טומאת כלים הוא קביעת ייעוד הכלי *במחשבה* לעומת קביעת ייעודו *במעשה*. כדי להגדיר כלי כמקבל טומאה די במחשבה בלבד, אמנם כדי להוציא אותו מהגדרה זו, נדרשת פעולה חזקה יותר – פעולה ממשית בכלי.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מטיל כסף מקבל טומאה?

2.הטמא בכלי עץ-טהור בכלי מתכת?

3.כל הכלים יורדים לטומאה במחשבה ונטהרים במעשה?

תשובות

1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן