פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בִּבְהֵמָה וְחַיָּה הַטְּהוֹרִין, וַאֲפִלּוּ בִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. וְנוֹהֵג בַּשְּׁלִיל וּבַמֻּקְדָּשִׁין, בֵּין קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין בֵּין קָדָשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין. וְנוֹהֵג בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל. וְאֵין אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא שֶׁעַל כַּף הַיָּרֵךְ בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ" (בראשית לב,לג). אֲבָל שְׁאָר הַגִּיד שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַכַּף וְשֶׁלְּמַטָּה עַד סוֹפוֹ, וְכֵן חֵלֶב שֶׁעַל הַגִּיד – אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּשְׁנֵי גִּידִין הֵן: הַפְּנִימִי הַסָּמוּךְ לָעֶצֶם אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, וְהָעֶלְיוֹן כֻּלּוֹ אָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם.
א. קָדָשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין. שבשרם קרב על המזבח, או נשרף מחוץ למקדש, ואינו נאכל. כַּף הַיָּרֵךְ… אֲבָל שְׁאָר הַגִּיד וכו'. גיד הנשה יוצא מחוט השדרה ויורד לאורך הרגליים האחוריות עד לסופן. רק קטע הגיד שעל 'כף הירך' (להגדרתו ראה הלכות שחיטה י,ג בביאור) אסור מן התורה, וכל היתר מדברי סופרים. חֵלֶב שֶׁעַל הַגִּיד. שומן העוטה את הגיד לכל אורכו. וְהָעֶלְיוֹן. שאינו סמוך לעצם.
ב. הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה הַפְּנִימִי מִמָּקוֹם שֶׁעַל הַכַּף – לוֹקֶה. וְאִם אָכַל מֵחֶלְבּוֹ אוֹ מִשְּׁאָר הַגִּיד הַפְּנִימִי אוֹ מִכָּל הַחִיצוֹן – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְכַמָּה שִׁעוּר אֲכִילָה? כַּזַּיִת. וְאִם אָכַל הַגִּיד שֶׁעַל הַכַּף כֻּלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כַּזַּיִת – לוֹקֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּבְרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
ב. וְאִם אָכַל הַגִּיד שֶׁעַל הַכַּף כֻּלּוֹ. בשלמותו. כִּבְרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. שלוקים עליה אפילו אם אין בה שיעור כזית (לעיל ב,כא).
ג. אָכַל כַּזַּיִת מִגִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל יָמִין וְכַזַּיִת מִגִּיד שֶׁל שְׂמֹאל, אוֹ שֶׁאָכַל שְׁנֵי גִּידִין כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כַּזַּיִת – לוֹקֶה שְׁמוֹנִים. וְכֵן הוּא לוֹקֶה עַל כָּל גִּיד וְגִיד.
ג. לוֹקֶה שְׁמוֹנִים. שעל כל שיעור כזית או גיד כברייתו לוקה ארבעים.
ד. הָעוֹף – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּיד הַנָּשֶׁה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּף יָרֵךְ, אֶלָּא יְרֵכוֹ עָגֹל. וְאִם נִמְצָא עוֹף שֶׁיְּרֵכוֹ כְּיֶרֶךְ הַבְּהֵמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּף – גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁלּוֹ אָסוּר, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁכַּף יְרֵכָהּ אָרֹךְ כְּשֶׁל עוֹף – גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁלָּהּ אָסוּר, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו.
ד. שֶׁאֵין לוֹ כַּף יָרֵךְ אֶלָּא יְרֵכוֹ עָגֹל. כך היא הגרסה בהרבה כתבי יד, והנוסח קשה, שהרי אין ירך העוף עגול אלא ארוך כמבואר בהמשך ההלכה (וכך גם כתב בפה"מ חולין ז,א). ויש נוסחאות שבהן כתוב 'אלא ירכו ארוך', ומובנו שירך העוף לא דומה לכף ירכו של אדם ובהמה, שהם עגולים.
ה. הָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה מִבְּהֵמָה וְחַיָּה הַטְּמֵאִין – פָּטוּר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בִּטְמֵאָה אֶלָּא בִּבְהֵמָה שֶׁכֻּלָּהּ מֻתֶּרֶת, וְאֵינוֹ כְּאוֹכֵל מִשְּׁאָר גּוּפָהּ, שֶׁאֵין הַגִּידִין מִכְּלַל הַבָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם אָכַל מֵחֵלֶב שֶׁעַל הַגִּיד – הֲרֵי זֶה כְּאוֹכֵל מִבְּשָׂרָהּ.
ה. פָּטוּר. אינו לוקה לא משום אכילת בשר טמא, ולא משום גיד הנשה. שֶׁאֵין הַגִּידִין מִכְּלַל הַבָּשָׂר. שאינם ראויים למאכל. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ד,יח.
ו. הָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל נְבֵלָה אוֹ שֶׁל טְרֵפָה אוֹ שֶׁל עוֹלָה – חַיָּב שְׁתַּיִם; מִתּוֹךְ שֶׁנִּכְלַל בָּאִסּוּר שְׁאָר גּוּפָהּ שֶׁהָיָה מֻתָּר, נִכְלַל גַּם הַגִּיד, וְנוֹסַף עָלָיו אִסּוּר אַחֵר.
ו. חַיָּב שְׁתַּיִם. משום גיד, ומשום נבלה, טרפה או עולה (לאיסור אכילת עולה ראה הלכות מעשה הקרבנות יא,א). בָּאִסּוּר שְׁאָר גּוּפָהּ שֶׁהָיָה מֻתָּר. שאיסור נבלה, טרפה או עולה שהתווסף כולל גם את שאר הגוף ומשום כך גם הגיד נכלל באיסור הזה, וחל עליו איסור נוסף ('איסור כולל', להגדרתו ראה הלכות איסורי ביאה יז,ח; לדוגמה נוספת ראה לעיל ז,ב).
ז. הַנּוֹטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה – צָרִיךְ לְחַטֵּט אַחֲרָיו עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ כְּלוּם. וְנֶאֱמָן הַטַּבָּח עַל גִּיד הַנָּשֶׁה כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמָן עַל הַחֵלֶב. וְאֵין לוֹקְחִין בָּשָׂר מִכָּל טַבָּח, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָדָם כָּשֵׁר וּמֻחְזָק בְּכַשְׁרוּת, הוּא שֶׁשּׁוֹחֵט לְעַצְמוֹ וּמוֹכֵר וְנֶאֱמָן.
ז. כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמָן עַל הַחֵלֶב. לעיל ז,כא.
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אֲבָל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּהּ לְיִשְׂרָאֵל – לוֹקְחִין מִכָּל אָדָם.
ח. אֲבָל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. ראה לעיל ג,כא דין זה בנוגע למוצרי חלב.
ט. טַבָּח הַנֶּאֱמָן לִמְכֹּר בָּשָׂר, וְנִמְצָא בְּשַׂר נְבֵלָה אוֹ בְּשַׂר טְרֵפָה – מַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים לַבְּעָלִים, וּמְשַׁמְּתִין אוֹתוֹ וּמַעֲבִירִין אוֹתוֹ. וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה לְעוֹלָם לִקַּח מִמֶּנּוּ בָּשָׂר, עַד שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיַחֲזִיר אֲבֵדָה בְּדָבָר חָשׁוּב אוֹ יִשְׁחֹט לְעַצְמוֹ וְיוֹצִיא טְרֵפָה לְעַצְמוֹ בְּמָמוֹן חָשׁוּב, שֶׁוַּדַּאי עָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּלֹא הַעֲרָמָה.
ט. וּמְשַׁמְּתִין. מנדים (לפרטי הנידוי ראה הלכות תלמוד תורה ז,ב-ד, ושם ו,יד רשימת כל המנודים). לִקַּח. לקנות. וְיַחֲזִיר אֲבֵדָה בְּדָבָר חָשׁוּב וכו'. שמצא חפץ יקר והחזירו ולא לקחו לעצמו, ומכך מוכח שחזר בתשובה, וכבר אינו להוט אחר ממון (ראה גם הלכות שחיטה י,יד).
י. הַלּוֹקֵחַ בָּשָׂר וְשִׁלְּחוֹ בְּיַד אֶחָד מֵעַמֵּי הָאָרֶץ – הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן עָלָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֻחְזָק בְּכַשְׁרוּת – אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא יַחֲלִיף. וַאֲפִלּוּ עַבְדֵי יִשְׂרָאֵל וְאַמְהוֹתֵיהֶן נֶאֱמָנִין בְּדָבָר זֶה. אֲבָל לֹא גּוֹיִם, שֶׁמָּא יַחֲלִיף.
י. וְאַמְהוֹתֵיהֶן. שפחותיהן.
יא. עֶשֶׂר חֲנֻיּוֹת, תֵּשַׁע מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, וְלָקַח בָּשָׂר מֵאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ מִמִּי לָקַח – הֲרֵי זֶה אָסוּר. אֲבָל בָּשָׂר הַנִּמְצָא מֻשְׁלָךְ בַּשּׁוּק – הָלֹךְ אַחַר הָרֹב: אִם הָיוּ רֹב הַמּוֹכְרִין גּוֹיִם – אָסוּר; וְאִם הָיוּ רֹב הַמּוֹכְרִים יִשְׂרָאֵל – מֻתָּר.
יא. הֲרֵי זֶה אָסוּר. שמא לקח מן החנות של הגויים. בָּשָׂר הַנִּמְצָא מֻשְׁלָךְ בַּשּׁוּק הָלֹךְ אַחַר הָרֹב. מכיוון שהושלך ביניהם, מוכרע טיבו על פי הרוב.
יב. וְכֵן בָּשָׂר הַנִּמְצָא בְּיַד גּוֹי, אִם הָיוּ מוֹכְרֵי הַבָּשָׂר יִשְׂרָאֵל – מֻתָּר. זֶה הוּא דִּין תּוֹרָה. וּכְבָר אָסְרוּ חֲכָמִים כָּל הַבָּשָׂר הַנִּמְצָא, בֵּין בַּשּׁוּק בֵּין בְּיַד גּוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשּׁוֹחֲטִין וְכָל הַמּוֹכְרִין יִשְׂרָאֵל.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא הַלּוֹקֵחַ בָּשָׂר וְהִנִּיחוֹ בְּבֵיתוֹ, וְנֶעְלַם מִן הָעַיִן – אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ בּוֹ סִימָן, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בּוֹ טְבִיעוּת עַיִן וְהוּא מַכִּירוֹ וַדַּאי שֶׁהוּא זֶה, אוֹ שֶׁהָיָה צָרוּר וְחָתוּם.
יב. וְנֶעְלַם מִן הָעַיִן. שלא ראו אותו במשך זמן מה. צָרוּר. קשור.
יג. תָּלָה כְּלִי מָלֵא חֲתִיכוֹת בָּשָׂר, נִשְׁבַּר הַכְּלִי וְנָפְלוּ הַחֲתִיכוֹת לָאָרֶץ, וּבָא וּמָצָא חֲתִיכוֹת וְאֵין לוֹ בָּהֶן סִימָן וְלֹא טְבִיעוּת עַיִן – הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין: אוֹתוֹ בָּשָׂר גְּרָרַתּוּ חַיָּה אוֹ שֶׁרֶץ, וְזֶה בָּשָׂר אַחֵר הוּא.
יד. גִּיד הַנָּשֶׁה מֻתָּר בַּהֲנָיָה. לְפִיכָךְ מֻתָּר לָאָדָם לִשְׁלֹחַ לַנָּכְרִי יָרֵךְ שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְּתוֹכָהּ, וְנוֹתֵן לוֹ הַיָּרֵךְ שְׁלֵמָה בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יֹאכַל מִמֶּנָּה יִשְׂרְאֵלִי זֶה קֹדֶם שֶׁיִּנָּטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה, שֶׁהֲרֵי מְקוֹמוֹ נִכָּר. לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה הַיָּרֵךְ חֲתוּכָה – לֹא יִתְּנֶנָּה לְגוֹי בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּטֹּל הַגִּיד, שֶׁמָּא יֹאכַל מִמֶּנָּה יִשְׂרָאֵל.
יד. מֻתָּר בַּהֲנָיָה. בשימוש שלא על ידי אכילה. מְקוֹמוֹ נִכָּר. ורואים שלא הוצא הגיד.
טו. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה "לֹא תֹאכַל", "לֹא תֹאכְלוּ", "לֹא יֹאכְלוּ", "לֹא יֵאָכֵל" – אֶחָד אִסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד אִסּוּר הֲנָיָה בְּמַשְׁמַע, עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵט בִּנְבֵלָה: "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ" (דברים יד,כא), וּבַחֵלֶב נֶאֱמַר בּוֹ: "יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה" (ויקרא ז,כד), אוֹ עַד שֶׁיִּתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהוּא מֻתָּר בַּהֲנָיָה, כְּגוֹן שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וְדָם וְאֵבֶר מִן הַחַי וְגִיד הַנָּשֶׁה, שֶׁכָּל אֵלּוּ מֻתָּרִין בַּהֲנָיָה מִפִּי הַקַּבָּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה.
טו. כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵט בִּנְבֵלָה… וּבַחֵלֶב. בהם פירש הכתוב שעל אף שאסורים באכילה מותר לעשות בהם שימושים אחרים. מִפִּי הַקַּבָּלָה. מסורת חכמים.
טז. כָּל מַאֲכָל שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה, אִם נֶהֱנָה וְלֹא אָכַל, כְּגוֹן שֶׁמָּכַר אוֹ נָתַן לְגוֹי אוֹ לִכְלָבִים – אֵינוֹ לוֹקֶה; וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, וְהַדָּמִים מֻתָּרִין. וְכָל דָּבָר שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר בַּהֲנָיָה – אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה וּלְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ בִּדְבָרִים אֲסוּרִין, חוּץ מִן הַחֵלֶב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה" (ויקרא ז,כד).
לְפִיכָךְ אֵין עוֹשִׂין סְחוֹרָה לֹא בִּנְבֵלוֹת וְלֹא בִּטְרֵפוֹת וְלֹא בִּשְׁקָצִים וְלֹא בִּרְמָשִׂים.
טז. וְהַדָּמִים מֻתָּרִין. מותר להשתמש בכסף שניתן תמורת האיסור. וּלְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ בִּדְבָרִים אֲסוּרִין. שלא יהיה זה מקצועו, אלא רק בדרך אקראי, כדלקמן הי"ז.
בְּחָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי… וּבִגְבִינַּת הַגּוֹיִם. ראה לעיל ג,יג-יד פירוט הדינים.
יז. הַצַּיָּד שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף וְדָג טְמֵאִים וְצָדָן, אוֹ שֶׁנִּצּוֹדוּ לוֹ טְמֵאִין וּטְהוֹרִין – מֻתָּר לְמָכְרָן, אֲבָל לֹא יְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ לַטְּמֵאִים.
וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּחָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ וּבִגְבִינַּת הַגּוֹיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
יח. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁאִסּוּרוֹ מִן הַתּוֹרָה – אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה, וְכָל שֶׁאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶם – מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה, בֵּין בִּסְפֵקוֹ בֵּין בְּוַדָּאוֹ.

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות מאכלות אסורות

גיד הַנָּשֶׁה

גיד הַנָּשֶׁה נוהג בבהמה וחיה הטהורין.
גיד הַנָּשֶׁה הוא גיד על כף הירך האחורית.

הדין: א) מהתורה – הגיד הפנימי בכף הירך של בהמה וחיה טהורים בלבד; ב) מדרבנן – שאר חלקי הגיד.
השגחת כשרות: א) כשר – מטבח נאמן, משלוח ע"י עם-הארץ, בשר מסומן וכדומה. ב) לא כשר – מטבח שנכשל, מחנויות שאחת טריפה, וכל בשר שמקורו אינו ידוע.
🤝🏻איסור סחר בגיד הַנָּשֶׁה: קיים באיסורי תורה בלבד.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מאכלות אסורות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מדין תורה מותר לקנות בשר מגוי?

2.מצא בשר ורוב חנויות כשרות, הבשר טרף משום ספק איסור דאורייתא?

3.האם מותר לסחור בגיד הנשה?

תשובות
1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן