פרק ח', הלכות מטמאי משכב ומושב, ספר טהרה
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה שֶׁאִם הֵסִיט הָאָדָם אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא – נִטְמָא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא. אֲבָל אִם הֵסִיטָה הַטֻּמְאָה אֶת הָאָדָם – לֹא נִטְמָא.
א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה. הלכות טומאת מת א,ז.
ב. אֵין בְּכָל אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּם טֻמְאָה שֶׁאִם תָּסִיט הָאָדָם הַטָּהוֹר אוֹ אֶת הַכְּלִי הַטָּהוֹר תְּטַמֵּא אוֹתָן אֶלָּא הַזָּב אוֹ חֲבֵרָיו בִּלְבַד, וְזוֹ הִיא הַטֻּמְאָה הַיְתֵרָה בַּזָּב שֶׁלֹּא מָצִינוּ כְּמוֹתָהּ בְּכָל הַתּוֹרָה, שֶׁאִם הֵסִיט אֶת הַטְּהוֹרִים – טִמְּאָן.
כֵּיצַד? הָיְתָה קוֹרָה מֻטֶּלֶת עַל רֹאשׁ הַגָּדֵר, וְאָדָם טָהוֹר אוֹ כֵּלִים, אֲפִלּוּ כְּלֵי חֶרֶשׂ, עַל קְצָתָהּ, וְהֵנִיד הַזָּב אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי, הוֹאִיל וְנִתְנַדְנְדוּ מֵחֲמַת הַזָּב – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנָּגַע בָּהֶן וְטִמְּאָן, וְנַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם נָשָׂא הַזָּב אֶת הָאָדָם אוֹ אֶת הַכֵּלִים שֶׁטִּמְּאָן. וְאֶחָד זָב אוֹ זָבָה וְנִדָּה וְיוֹלֶדֶת בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ.
הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁהָאָדָם הַטָּהוֹר שֶׁהֵסִיט אֶת הַזָּב – נִטְמָא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא זָב. וְהַזָּב שֶׁהֵסִיט אֶת הַטָּהוֹר, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, אֲפִלּוּ כְּלֵי חֶרֶשׂ – טִמְּאָן, מִפְּנֵי שֶׁהֲנָדַת הַזָּב לַאֲחֵרִים כְּאִלּוּ נָגַע בָּהֶן.

ב. הָיְתָה קוֹרָה מֻטֶּלֶת עַל רֹאשׁ הַגָּדֵר. באופן שאמצע הקורה מונח על עובי הגדר ושני צדדיה משני עברי הגדר. אֲפִלּוּ כְּלֵי חֶרֶשׂ… הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנָּגַע בָּהֶן וְטִמְּאָן. ואף על פי שכלי חרס אינו נטמא על ידי נגיעה בגבו, נטמא הוא על ידי היסט הזב. שהמסיט הרי הוא כמי שנוגע בכל הכלי, ולכן נחשב כאילו נגע הזב בכלי מתוכו (ראה הלכות טומאת מת ו,ג). וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם נָשָׂא הַזָּב אֶת הָאָדָם וכו'. שכיוון שהזב מטמא על ידי תנודה קלה בלבד כהיסט, כל שכן שיטמא במשא של ממש.

ג. חֹמֶר בְּהֶסֵּט הַזָּב מִמַּגָּעוֹ, שֶׁאִם נָגַע בִּכְלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל – טָהוֹר; וְאִם הֱסִיטוֹ – טִמְּאָהוּ. וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהוּא נָבוּב כְּכַדּוּר וַעֲדַיִן לֹא נַעֲשֶׂה לוֹ פֶּה, כְּמוֹ לְפָסִין אֲרָנִיּוֹת, אִם הֱסִיטָן הַזָּב – טִמְּאָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרוֹת בְּאֹהֶל הַמֵּת, שֶׁהֲרֵי הֵן כִּכְלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל שֶׁפִּתְחוֹ סָתוּם.
וְכֵן מַחַט שֶׁהָיְתָה בְּלוּעָה בְּתוֹךְ הָעֵץ, וְטַבַּעַת הַבְּלוּעָה בְּתוֹךְ הַלְּבֵנָה, וְהֵסִיט הַזָּב אֶת הָעֵץ אוֹ אֶת הַלְּבֵנָה – נִטְמְאוּ הַכֵּלִים הַבְּלוּעִין שֶׁבְּתוֹכָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ג. בִּכְלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל. שיש לו כיסוי צמוד ומהודק המציל עליו מלהיטמא באוהל המת (הלכות טומאת מת כא,א), וכיוון שפתחו סתום אין הזב יכול לנגוע בו מתוכו ולטמא אותו, ואף על פי כן מטמא בהיסט שנחשב כאילו נגע בו מבפנים. נָבוּב כְּכַדּוּר וַעֲדַיִן לֹא נַעֲשֶׂה לוֹ פֶּה. שהוא חלול מבפנים ועדיין לא נעשה לו פתח. כְּמוֹ לְפָסִין אֲרָנִיּוֹת. מין קערות (אלפסים) שבשעת יצירתן נעשות ככדור חלול שמחלקים אותו לשניים לאחר שמתייבש.
ד. זָב שֶׁהִכְנִיס יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ, הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בּוֹ מִתּוֹכוֹ וְלֹא הֱנִידוֹ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, שֶׁאֵין הַנִּדָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מְטַמְּאִין לְאֵבָרִים.
ד. לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ… הֲרֵי זֶה טָהוֹר. אף על פי שכלי חרס שטומאה נכנסה לאווירו נטמא אפילו כאשר אינה נוגעת בו מבפנים (הלכות טומאת מת ו,ג). שֶׁאֵין הַנִּדָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מְטַמְּאִין לְאֵבָרִים. וכיוון שרק איבר אחד של הטמא נכנס לאוויר כלי החרס, אין הוא מטמא אותו (וראה הלכות שאר אבות הטומאות ו,ג שיש למשפט זה משמעות נוספת).
ה. זָב שֶׁהָיָה קָנֶה אָחוּז בְּתוֹךְ קֻמְטוֹ, וְהֵסִיט בִּקְצֵה הַקָּנֶה אָדָם אוֹ כְּלִי – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם" (ויקרא טו,יא); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה מְדַבֵּר בְּהֶסֵּט הַזָּב, וְהוֹצִיאוֹ בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה: מַה נְּגִיעָה בְּיָדָיו וְהַדּוֹמֶה לְיָדָיו מִשְּׁאָר גּוּפוֹ הַגָּלוּי אֵצֶל נְגִיעָה, אַף הֶסֵּטוֹ עַד שֶׁיָּסִיט בַּגָּלוּי שֶׁבְּגוּפוֹ, לֹא שֶׁיָּסִיט בְּבֵית הַסְּתָרִים.
הָיָה הַקָּנֶה בְּקֻמְטוֹ שֶׁל טָהוֹר, וְהֵסִיט בּוֹ אֶת הַזָּב – נִטְמָא, שֶׁהַמֵּסִיט אֶת הַטֻּמְאָה כְּנוֹשֵׂא אוֹתָהּ, וּכְשֵׁם שֶׁהַנּוֹשֵׂא בְּבֵית הַסְּתָרִים טָמֵא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה, כָּךְ הַמֵּסִיט בְּבֵית הַסְּתָרִים טָמֵא.

ה. קָנֶה אָחוּז בְּתוֹךְ קֻמְטוֹ. שהחזיק מקל במקומות הקמוטים שבגופו, כגון בבית השחי.

שֶׁהַמֵּסִיט אֶת הַטֻּמְאָה כְּנוֹשֵׂא אוֹתָהּ. שהסטת הטהור את הזב דינה כשאר היסט שבכל הטומאות שהיא כנושא (לעיל ה"א, הלכות טומאת מת א,ז). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה. הלכות טומאת מת א,ח.

ו. הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם, וּכְלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב כְּנֶגְדּוֹ בְּכַף שְׁנִיָּה: כָּרַע הַזָּב – הֲרֵי הֵן כַּכֵּלִים שֶׁנָּגַע בָּהֶן, שֶׁהֲרֵי הֱסִיטָן; כָּרְעוּ הֵן – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מִשּׁוּם מִשְׁכָּב וְנַעֲשׂוּ אָב, שֶׁהֲרֵי נָשְׂאוּ הַזָּב, וּכְאִלּוּ עָמַד עֲלֵיהֶן. הָיָה בְּכַף שְׁנִיָּה שְׁאָר כֵּלִים אוֹ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין אוֹ אָדָם, בֵּין שֶׁכָּרְעוּ הֵן בֵּין שֶׁכָּרַע הַזָּב – כֻּלָּן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה.

ו. כָּרַע הַזָּב. ירדה הכף שבה הזב ועלתה הכף השנייה שבה הכלי. הֲרֵי הֵן כַּכֵּלִים שֶׁנָּגַע בָּהֶן. שהם ראשון לטומאה. שֶׁהֲרֵי נָשְׂאוּ הַזָּב וּכְאִלּוּ עָמַד עֲלֵיהֶן. שנחשב שהזב נתלה במשכב וזו אחת מהדרכים שבה הזב מטמא את המשכב לעשותו אב הטומאה (לעיל ז,א, פה"מ זבים ד,ה). שְׁאָר כֵּלִים. שאינם משמשים למשכב או מרכב. בֵּין שֶׁכָּרְעוּ הֵן בֵּין שֶׁכָּרַע הַזָּב כֻּלָּן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. כאשר כרע הזב הרי הסיטם וכאילו נגע בהם, ועושה אותם ראשון לטומאה. וכאשר כרעו הם: במקרה שמדובר באדם, הרי הסיט את הזב ונטמא כדין נושא את הזב. ובמקרה של שאר כלים או אוכלין ומשקים, אף על פי שאינם נטמאים בדרך כלל כאשר הם נושאים את הטומאה (ראה הלכות טומאת מת א,ט), במקרה זה הואיל ואם לא היה הזב בכף המאזניים היו הכלים והאוכלים שבכף השנייה יורדים עד הקרקע, ואילו כעת הם מוגבהים מעט מעל גבי הארץ, נמצא שהזב נושא אותם ונטמאים (ר"ש ורא"ש זבים ד,ו).

ז. הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ עַל הַסַּפְסָל אוֹ עַל הַנֶּסֶר בִּזְמַן שֶׁהֵן מַחְגִּירִין, אוֹ שֶׁעָלוּ בְּאִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע, וְהוּא הָאִילָן שֶׁאֵין בְּעֹבִי עִקָּרוֹ כְּדֵי לָחֹק רֹבַע הַקַּב, אוֹ שֶׁעָלוּ בְּסוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ רַע, וְהִיא שֶׁהַנֶּחְבָּה בָּהּ וְדוֹחֵק אוֹתָהּ תָּזוּז בּוֹ, אוֹ שֶׁעָלוּ בְּסֻלָּם מִצְרִי שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר, אוֹ שֶׁעָלוּ עַל הַכֶּבֶשׁ וְעַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מְחֻבָּרִין בְּטִיט – הֲרֵי זֶה טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְנַדְנְדִין בָּהֶן, וּכְאִלּוּ הֵסִיט הַזָּב אֶת הַטָּהוֹר שֶׁעִמּוֹ.
אֲבָל אִם יָשְׁבוּ בִּסְפִינָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָמִיט בָּאָדָם, אוֹ עַל הַנֶּסֶר אוֹ עַל הַסַּפְסָל בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מַחְגִּירִין, אוֹ שֶׁעָלוּ בְּאִילָן ובְסוֹכָה שֶׁכֹּחָן יָפֶה אוֹ בְּסֻלָּם מִצְרִי הַקָּבוּעַ בְּמַסְמֵר אוֹ בְּכֶבֶשׁ וּבְקוֹרָה וּבְדֶלֶת שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין בְּטִיט, אֲפִלּוּ עָלוּ מִצַּד אֶחָד – הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
ז. בִּזְמַן שֶׁהֵן מַחְגִּירִין. שהספסל או הנסר אינם קבועים במקומם אלא מתנועעים. בְּאִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע. שמתנדנד בשעה שעולים עליו. שֶׁאֵין בְּעֹבִי עִקָּרוֹ כְּדֵי לָחֹק רֹבַע הַקַּב. שאין גזעו רחב עד שאפשר לחקוק בו בית קיבול של רובע הקב. בְּסוֹכָה. רוב המפרשים פירשו שהכוונה כאן לענף (מלשון "ויכרת שׂוכת עצים", שופטים ט,מח – ראה מפרשי המשנה זבים ג,א, בבלי בבא מציעא קה,ב), אך יש שפירשו שכוונת הרמב"ם כאן היא לסוכה כסוכת החג (ראה ריק"ו, ר"י קאפח) ולפי זה יש לנקד כאן 'בְּסֻכָּה'. וְהִיא שֶׁהַנֶּחְבָּה בָּהּ וְדוֹחֵק אוֹתָהּ תָּזוּז בּוֹ. שהאדם המתחבא עליה דוחק אותה ומזיזה (ריק"ו, וראה פירושים אחרים במפרשי הבבלי שם). בְּסֻלָּם מִצְרִי. שהוא קטן.
שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָמִיט בָּאָדָם. שאינה נוטה ומתנדנדת כאשר עולה בה אדם. אֲפִלּוּ עָלוּ מִצַּד אֶחָד. שבאופן זה הם מכבידים יותר על אחד הצדדים ויש אפשרות שיזיזו אחד את השני.
ח. זָב וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מְגִיפִין אֶת הַדֶּלֶת אוֹ פּוֹתְחִין – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיָה זֶה מֵגִיף וְזֶה פּוֹתֵחַ – נִטְמָא. הֶעֱלוּ זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר: אִם הַטָּמֵא הֶעֱלָה אֶת הַטָּהוֹר – טִמְּאָהוּ, מִפְּנֵי שֶׁהֱסִיטוֹ; וְאִם הַטָּהוֹר הֶעֱלָה אֶת הַטָּמֵא – נִטְמָא בְּמַשָּׂאוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ח. הָיָה זֶה מֵגִיף וְזֶה פּוֹתֵחַ נִטְמָא. שבכגון כך הם מסיטים זה את זה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב.
ט. זָב וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ מַפְשִׁילִין בַּחֲבָלִים, אִם הָיָה זֶה מוֹשֵׁךְ הֵלָךְ וְזֶה מוֹשֵׁךְ הֵלָךְ – נִטְמָא. הָיוּ אוֹרְגִין, בֵּין בְּעוֹמְדִין בֵּין בְּיוֹשְׁבִין, אוֹ טוֹחֲנִים, אוֹ פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר, אוֹ טוֹעֲנִים: בִּזְמַן שֶׁמַּשּׂוֹאָן כָּבֵד – הֲרֵי זֶה טָמֵא; וְאִם הָיָה מַשּׂוֹי קַל – טָהוֹר.
ט. מַפְשִׁילִין בַּחֲבָלִים. מותחים את חוטי הצמר או הפשתן כדי להתקין מהם חבלים. זֶה מוֹשֵׁךְ הֵלָךְ וְזֶה מוֹשֵׁךְ הֵלָךְ. שכל אחד מותח את החבל לכיוונו. בֵּין בְּעוֹמְדִין בֵּין בְּיוֹשְׁבִין. בין בכלי אריגה העומדים על הקרקע ובין בכאלו היושבים על הקרקע. בִּזְמַן שֶׁמַּשּׂוֹאָן כָּבֵד הֲרֵי זֶה טָמֵא. שבמקרה שהמשא הנטען או הנפרק מעל גבי החמור כבד, הזב נשען על הטהור מתוך כובד המשא.
י. טָהוֹר שֶׁהָיָה מַכֶּה אֶת הַזָּב – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְזָב שֶׁהִכָּה אֶת הַטָּהוֹר – טִמְּאָהוּ, שֶׁאִם יִמָּשֵׁךְ הַטָּהוֹר, הֲרֵי הַטָּמֵא נוֹפֵל, וְנִמְצָא כְּאִלּוּ נִשְׁעָן עָלָיו, וּלְפִיכָךְ אַף בִּגְדֵי הַטָּהוֹר טְמֵאִים.
י. הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שאין חוששים כאן להיסט. (וכגון שמכה אותו על ידי עץ וכדומה באופן שאינו נוגע בו, ח"ד זבים ד,א). וּלְפִיכָךְ אַף בִּגְדֵי הַטָּהוֹר טְמֵאִים. והם אב הטומאה כדין כלים הראויים למשכב שהזב נשען עליהם (לעיל ז,א; תפא"י זבים ג,ג, ערוה"ש קיז,יא).
יא. זָב שֶׁנִּשָּׂא מִקְצָתוֹ עַל הַטָּהוֹר אוֹ טָהוֹר שֶׁנִּשָּׂא מִקְצָתוֹ עַל הַזָּב – נִטְמָא. כֵּיצַד? אֶצְבָּעוֹ שֶׁל זָב שֶׁהִנִּיחָהּ לְמַעְלָה מִן הַטָּהוֹר, אוֹ הַטָּהוֹר שֶׁהִנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ לְמַעְלָה מִן הַזָּב, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם אֶבֶן אוֹ קוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זֶה טָמֵא.
וְכֵן חִבּוּרֵי הַזָּב שֶׁנִּשְּׂאוּ עַל הַטָּהוֹר אוֹ חִבּוּרֵי טָהוֹר שֶׁנִּשְּׂאוּ עַל הַזָּב – הֲרֵי זֶה טָמֵא, וּכְאִלּוּ נָשָׂא כָּל אֶחָד מֵהֶן עַצְמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאֵלּוּ הֵן הַחִבּוּרִים: הַשִּׁנַּיִם, וְהַצִּפָּרְנַיִם, וְהַשֵּׂעָר שֶׁלָּהֶן. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁטֻּמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם.
יא. נִטְמָא. אף שלגבי טומאת משכב אין מטמא אלא רובו של זב (כדלעיל ז,ג), אין הדבר כן באדם הנושא את הזב או נישא על ידו.
חִבּוּרֵי הַזָּב. הדברים המחוברים בגופו.

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב

טומאת היסט הזב
היסט=הזזה
רק בזב/ה ,נדה ויולדת יש את דין ההיסט.
הכלל: אדם שהסיט זב – נטמא כמשא; וזב שהסיט אדם – מטמא כמגע ואף נדנוד מטמא. גם ללא מגע פיזי

שווה בדיקה❗

בְּסֹוכָה. רוב המפרשים פירשו שהכוונה כאן לענף אך יש שפירשו שכוונת הרמב"ם כאן היא לסוכה כסוכת החג (ראה ריק"ו, ר"י קאפח) ולפי זה יש לנקד כאן בְּסֻכָּה (הלכה ז)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מטמאי משכב ומושב ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.חומרה בזב – שמטמא כלי בהסטה?

2.זב וכלים במאזניים – נטמאו הכלים בכל מקרה?

3.זב וטהור המכים זא"ז – נטמא הטהור?

תשובות

1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן