פרק ח', הלכות מכירה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ בְּאֶלֶף זוּז, וְנָתַן לוֹ מִקְצָת הַדָּמִים, וְהָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס וְתוֹבֵעַ שְׁאָר הַדָּמִים, אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר לוֹ אֶלָּא זוּז אֶחָד – לֹא קָנָה הַלּוֹקֵחַ אֶת כֻּלָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב אֶת הַשְּׁטָר אוֹ הֶחֱזִיק.
א. וְהָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס וְתוֹבֵעַ שְׁאָר הַדָּמִים. המוכר היה רודף אחר הקונה שייתן לו את שאר הכסף. לֹא קָנָה הַלּוֹקֵחַ אֶת כֻּלָּהּ. לא קנה אפילו מעט מן השדה, מפני שהמוכר גילה דעתו שאינו מקנה עד שיקבל את כל הכסף (ראה לקמן ה"ג).
ב. חָזַר בּוֹ הַלּוֹקֵחַ – יַד הַמּוֹכֵר עַל הָעֶלְיוֹנָה: רָצָה – אוֹמֵר לוֹ: 'הֵא לְךָ מְעוֹתֶיךָ', אוֹ 'קְנֵה מִן הַקַּרְקַע כְּנֶגֶד הַמָּעוֹת שֶׁנָּתַתָּה' וְנוֹתֵן לוֹ מִן הַזִּבּוּרִית שֶׁבָּהּ. וְאִם חָזַר הַמּוֹכֵר – יַד הַלּוֹקֵחַ עַל הָעֶלְיוֹנָה: רָצָה – אוֹמֵר לוֹ: 'תֵּן לִי מְעוֹתַי', אוֹ 'תֵּן לִי קַרְקַע כְּנֶגֶד מְעוֹתַי' וְנוֹטֵל מִן הַיָּפֶה שֶׁבָּהּ.
וְאִם לֹא הָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס וְתוֹבֵעַ – קָנָה לוֹקֵחַ אֶת כֻּלָּהּ, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וּשְׁאָר הַדָּמִים עָלָיו כִּשְׁאָר הַחוֹבוֹת.
ב. הַזִּבּוּרִית. קרקע גרועה.
ג. מָכַר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִכְנָס וְיוֹצֵא וְתוֹבֵעַ שְׁאָר הַדָּמִים – קָנָה הַכֹּל, וְאֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, שֶׁזֶּה שֶׁתּוֹבֵעַ וְרוֹדֵף, לֹא מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא גָּמַר וְהִקְנָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲזֹר בּוֹ הַלּוֹקֵחַ.
ג. מָכַר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ. מפני שהשדה הייתה גרועה. ובמקרה זה המוכר מעוניין לגמור את הקניין מהר ככל האפשר, כדי שהקונה לא יוכל לחזור בו.
ד. וְכֵן הַדִּין בַּמּוֹכֵר מִטַּלְטְלִין: אַף עַל פִּי שֶׁמָּשַׁךְ הַלּוֹקֵחַ הַפֵּרוֹת וְהוֹצִיאָן לִרְשׁוּתוֹ, וְהַמּוֹכֵר נִכְנָס וְיוֹצֵא עַל שְׁאָר הַדָּמִים – לֹא קָנָה, וְיַד הַחוֹזֵר בּוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; אֶלָּא אִם כֵּן מָכַר מִפְּנֵי רָעַת מִמְכָּרוֹ – הֲרֵי זֶה קָנָה הַכֹּל.
ד. אַף עַל פִּי שֶׁמָּשַׁךְ וכו'. אף שנעשה קניין כדין, אם המוכר רודף אחר שאר הכסף לא נגמר הקניין. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב.
ה. לָקַח שָׁוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם, וְהָיָה הַמּוֹכֵר יוֹצֵא וְנִכְנָס וְתוֹבֵעַ שְׁאָר הַדָּמִים – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא כְּמוֹכֵר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ וְאֵינוֹ תּוֹבֵעַ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁמָּכַר בְּיֹקֶר, אוֹ אֵינוֹ כְּמוֹכֵר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ, וְזֶה שֶׁתּוֹבֵעַ מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא גָּמַר לְהַקְנוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקַּח כָּל הַדָּמִים.
לְפִיכָךְ, הָרוֹצֶה לַחֲזֹר בּוֹ מִשְּׁנֵיהֶן – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר. וְאִם תָּפַס הַמּוֹכֵר מִמֶּקַח שֶׁמָּכַר כְּנֶגֶד הַמָּעוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לוֹ – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.
ה. לָקַח שָׁוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם. הסכים הקונה לשלם מחיר מופקע. מִפְּנֵי שֶׁמָּכַר בְּיֹקֶר. וחושש שמא הקונה יחזור בו.
וְאִם תָּפַס הַמּוֹכֵר מִמֶּקַח שֶׁמָּכַר כְּנֶגֶד הַמָּעוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לוֹ. אם המוכר הוציא מיד הקונה חלק מהדבר הנמכר כערך הסכום שטרם שולם. אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. כדין בספק ממון (ראה לעיל ג,י).
ו. הַקּוֹנֶה דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ וְנָתַן לוֹ אֶת הַדָּמִים וְטָעָה בְּמִנְיַן הַמָּעוֹת, וּלְאַחַר זְמַן תְּבָעוֹ הַמּוֹכֵר וְאָמַר לוֹ: 'מֵאָה שֶׁנָּתַתָּה לִי אֵינָן אֶלָּא תִּשְׁעִים' – נִקְנָה הַמֶּקַח, וּמַחֲזִיר לוֹ הָעֲשָׂרָה אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים, בֵּין בְּקַרְקַע בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין.
ו. נִקְנָה הַמֶּקַח. ראה גם לקמן טו,ב.
ז. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'כְּשֶׁאֶמְכֹּר שָׂדֶה זוֹ, הֲרֵי הִיא מְכוּרָה לְךָ מֵעַכְשָׁיו בְּמֵאָה זוּז', וְקָנָה מִיָּדוֹ עַל כָּךְ, וּלְאַחַר זְמַן מְכָרָהּ לְאַחֵר בְּמֵאָה – קָנָה הָרִאשׁוֹן. מְכָרָהּ בְּיָתֵר עַל מָנֶה – קָנָה אַחֲרוֹן, שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ אֶלָּא 'כְּשֶׁאֶמְכֹּר', שֶׁיִּהְיֶה מוֹכֵר מִדַּעְתּוֹ תְּחִלָּה, וְזֶה לֹא הָיָה רוֹצֶה לִמְכֹּר וְלֹא מָכַר אֶלָּא מִפְּנֵי הַתּוֹסֶפֶת שֶׁהוֹסִיף זֶה עַל שָׁוְיָהּ, וְנִמְצָא כְּמִי שֶׁנֶּאֱנַס וּמָכַר.
ז. וְקָנָה מִיָּדוֹ עַל כָּךְ. בקניין חליפין כדי לתת תוקף להתחייבותו (ראה לעיל ה,יא-יג). מָנֶה. מאה זוז. שֶׁיִּהְיֶה מוֹכֵר מִדַּעְתּוֹ תְּחִלָּה. כאשר בעל השדה אמר 'כשאמכור' כוונתו הייתה למכירה רגילה שנעשית ברצון גמור ולא מתוך אילוץ. כְּמִי שֶׁנֶּאֱנַס וּמָכַר. והתחייבותו למכור לראשון אינה חלה במצב כזה.
ח. אָמַר לוֹ: 'כְּשֶׁאֶמְכְּרֶנָּה, הֲרֵי הִיא קְנוּיָה לְךָ מֵעַכְשָׁיו בְּמַה שֶּׁיָּשׁוּמוּ אוֹתָהּ בֵּית שְׁלֹשָׁה' – אֲפִלּוּ עַל פִּי שְׁנַיִם מִן הַשְּׁלֹשָׁה. אָמַר לוֹ: 'כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִין שְׁלֹשָׁה' – עַד שֶׁיֹּאמְרוּ הַשְּׁלֹשָׁה. וְכֵן אִם אָמַר לוֹ: 'כְּמוֹ שֶׁיָּשׁוּמוּ בֵּית אַרְבָּעָה' – עַד שֶׁיָּשׁוּמוּ הָאַרְבָּעָה כֻּלָּן וְיַסְכִּימוּ. וְיִמְכֹּר לְאֶחָד בְּמַה שֶּׁהִסְכִּימוּ, וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה הָרִאשׁוֹן.
שָׁמוּ אוֹתָהּ שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה, וְאָמַר הַמּוֹכֵר: 'עַד שֶׁיָּבֹאוּ שְׁלֹשָׁה אֲחֵרִים אוֹ אַרְבָּעָה וְיָשׁוּמוּ' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי קָנוּ מִיָּדוֹ תְּחִלָּה שֶׁמָּכַר מֵעַכְשָׁיו.
ח. בְּמַה שֶּׁיָּשׁוּמוּ אוֹתָהּ בֵּית שְׁלֹשָׁה. כפי שיעריכו את שווייה במושב של שלושה אנשים. אֲפִלּוּ עַל פִּי שְׁנַיִם מִן הַשְּׁלֹשָׁה. אם שניים מהם הסכימו על ערך מסוים די בכך, כיוון שמלשונו משמע שנתכוון לבית דין, והערכת בית דין נקבעת על פי רוב. עַד שֶׁיֹּאמְרוּ הַשְּׁלֹשָׁה. שלא נתכוון להערכת בית דין, אלא למה שיאמרו כל השלושה. עַד שֶׁיָּשׁוּמוּ הָאַרְבָּעָה כֻּלָּן וְיַסְכִּימוּ. כיוון שאמר ארבעה שהם יותר מבית דין לא נתכוון להכרעת בית דין אלא דווקא להסכמה של ארבעה. וְיִמְכֹּר לְאֶחָד בְּמַה שֶּׁהִסְכִּימוּ וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה הָרִאשׁוֹן. כאשר מכר לאדם אחר במחיר שהעריכו את השדה, הרי היא קנויה לראשון כפי שהתנה עמו. אבל אם מכר לאדם אחר ביותר ממה שהעריכו קנה האחרון (כדלעיל ה"ז).
שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה. כפי שהתנה המוכר. שֶׁהֲרֵי קָנוּ מִיָּדוֹ תְּחִלָּה שֶׁמָּכַר מֵעַכְשָׁיו. שהרי התנאי של המוכר התקיים, והקונה עשה עמו קניין על כך שהשדה קנויה לו מזמן הקניין אם יתקיים התנאי.

תקציר הפרק 

🤔 שילמתי בטעות 90 ₪ במקום 100, הרווחתי?
נכנסת לחנות, שילמת על מעיל מהמם את המחיר שהיה רשום עליו והלכת איתו הביתה. רק למחרת התברר שבטעות נתת שני שטרות של 20 ועוד אחד של 50, במקום שניים של 50. הבגד שלך? כן! – "הקונה דבר מחברו ונתן לו הדמים וטעה במניין המעות… נקנה המקח" (הלכה ו), אלא שצריך להשלים את הכסף חסר, גם אם עברו מאז כמה שנים והמעיל כבר יצא מהאופנה ובגדול… 🧥

🤷‍ הבטחות, טרה-לה-לה…
"הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים" הוא משפט שיוחס לכמה משרי האוצר הישראלים לדורותיהם, אבל לעיתים הוא משמש תכנית פעולה גם לשאר בני האדם הפשוטים. לפי ההלכה, אדם שהבטיח לשלם 1,000 ₪ על מוצר ונתן מקדמה חלקית ועדיין לא השלים את התשלום בעלותו על המוצר מותנית בהתנהגות המוכר ואם המוכר רודף אחרי הקונה ("יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים") כדי שישלים את התשלום, המוצר לא שלו, שכן המוכר מגלה דעתו שהוא אינו רוצה להעביר את הבעלות עליו עד להשלמת התשלום (הלכה א). אז הבטחות? פשוט תקיימו אותן 🙏🏽

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.לעולם אין השדה נקנית עד שישלם למוכר את כל שוויה?

2.מכר שווה 100 ב200 ונשאר הקונה חייב מאה – יכול המוכר להתחרט?

3.שילם למוכר בטעות פחות ואחרי שנה תבעו על השאר – האם קנה?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן