פרק ח', הלכות מלוה ולווה, ספר משפטים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָסוּר לְהַרְבּוֹת עַל הַמֶּכֶר. כֵּיצַד? הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע אוֹ עֲבָדִים אוֹ מִטַּלְטְלִין, וְאָמַר לוֹ: 'אִם מֵעַכְשָׁיו תִּתֵּן לִי הַדָּמִים הֲרֵי הֵן שֶׁלְּךָ בְּמֵאָה, וְאִם עַד זְמַן פְּלוֹנִי הֲרֵי הֵן שֶׁלְּךָ בְּמֵאָה וְעֶשְׂרִים' – הֲרֵי זֶה אֲבַק רִבִּית, שֶׁזֶּה דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁנּוֹטֵל עֶשְׂרִים בִּשְׁבִיל שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עַד זְמַן פְּלוֹנִי. וּכְשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ בַּדִּין – אֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהָיָה שָׁוֶה בִּשְׁעַת הַמֶּכֶר, אוֹ יַחֲזִיר מִמְכָּרוֹ מִיָּדוֹ אִם הָיָה קַיָּם.
וְכֵן אִם מָכַר לוֹ מִטַּלְטְלִין עַד זְמַן פְּלוֹנִי בְּמֵאָה, וְהָיוּ שָׁוִין בַּשּׁוּק לְמִי שֶׁקּוֹנֶה בִּמְעוֹתָיו מִיָּד תִּשְׁעִים – הֲרֵי זֶה אָסוּר, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא תִּשְׁעִים אוֹ מַחֲזִיר מִיָּדוֹ סְחוֹרָתוֹ אִם הָיְתָה קַיֶּמֶת.
א. אָסוּר לְהַרְבּוֹת עַל הַמֶּכֶר. אף על פי שמותר להרבות בשכירות (לעיל ז,ח) לא התירו להרבות במכר, מכיוון שבמכר חובת התשלום היא בשעת הקנייה. הֲרֵי זֶה אֲבַק רִבִּית. ריבית בדרך מכר לא נאסרה מהתורה, ולכן גם אם סיכמו מראש על התוספת עבור איחור התשלום אין הדבר נחשב לריבית קצוצה אלא נאסר משום אבק ריבית (ב"י יו"ד קעג). שֶׁזֶּה דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁנּוֹטֵל עֶשְׂרִים בִּשְׁבִיל שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עַד זְמַן פְּלוֹנִי. כאשר המוכר דורש תוספת עבור דחיית מועד התשלום, הדבר נראה כאילו המוכר הלווה לקונה את המאה שהתחייב לו עבור הקנייה וגבה בתמורה תוספת של עשרים. וּכְשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ בַּדִּין אֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהָיָה שָׁוֶה בִּשְׁעַת הַמֶּכֶר. שהתוספת היא אבק ריבית שאינה נגבית מן הלווה למלווה (לעיל ד,ו). אוֹ יַחֲזִיר מִמְכָּרוֹ מִיָּדוֹ אִם הָיָה קַיָּם. המוכר יכול לבטל את המכירה ולדרוש מהקונה להחזיר לו הסחורה שקנה אם היא עדיין קיימת בידו. שהמוכר יכול לטעון שמכר על דעת שיקבל מחיר גבוה בזמן שסיכמו, ומכיוון שהתברר שאינו יכול לקבל מחיר זה הרי הוא רוצה לבטל את העסקה (לח"מ).
וְכֵן אִם מָכַר לוֹ מִטַּלְטְלִין וכו'. במקרה שיש למיטלטלין שער ידוע, אסור גם אם ציין רק את המחיר אם ישלם הקונה לאחר זמן. אך בקרקע שאין לה מחיר קבוע (וכן במקרה שלא היה למיטלטלין שער קבוע), אין איסור אלא אם כן ציין גם את המחיר במקרה שישלם הקונה מיד בזמן הקנייה.
ב. הַלּוֹקֵחַ מֵחֲבֵרוֹ חֵפֶץ בְּשָׁוְיֵהוּ עַל מְנַת שֶׁיִּתֵּן לוֹ מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה רַשַּׁאי לוֹמַר לוֹ: 'תֵּן לִי מִיָּד בְּפָחוֹת', וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית.
ב. הֲרֵי זֶה רַשַּׁאי לוֹמַר לוֹ תֵּן לִי מִיָּד בְּפָחוֹת. מכיוון שאינו מעלה את המחיר עבור איחור זמן התשלום, אלא להפך, מוזיל אותו אם ישלם לו עכשיו.
ג. חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁהִיא שָׁוָה עַתָּה דִּינָר, וּמְכָרָהּ לוֹ בִּשְׁתַּיִם עַד הַקַּיִץ עַל מְנַת שֶׁאִם תֶּאֱרַע בָּהּ תַּקָּלָה הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר עַד שֶׁיִּמְכְּרֶנָּה הַלּוֹקֵחַ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁאִם אָבְדָה אוֹ נִשְׁבְּרָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם כְּלוּם, וְאִם לֹא מָצָא לְמָכְרָהּ וּלְהַרְוִיחַ בָּהּ הָיָה לוֹ לְהַחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ.
וְכֵן אִם מְכָרָהּ לוֹ בִּשְׁתַּיִם וְאָמַר לוֹ: 'הַיָּתֵר עַל הַשְּׁתַּיִם יִהְיֶה שְׂכָרְךָ בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה מִטַּפֵּל לְמָכְרָהּ, וְאִם לֹא תִּמְצָא לִמְכֹּר אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁתִּרְצֶה הַחֲזִירָהּ לִי' – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, אַף עַל פִּי שֶׁאִם אָבְדָה אוֹ נִגְנְבָה אוֹ הֶחֱמִיצָה תִּהְיֶה בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ.
ג. חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁהִיא שָׁוָה עַתָּה דִּינָר וּמְכָרָהּ לוֹ בִּשְׁתַּיִם עַד הַקַּיִץ. ובקיץ שווייה שתיים ואז ימכרנה הקונה, ונמצא המוכר מרבה על מחירה עכשיו משום המתנת התשלום עד הקיץ. עַל מְנַת שֶׁאִם תֶּאֱרַע בָּהּ תַּקָּלָה הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר עַד שֶׁיִּמְכְּרֶנָּה הַלּוֹקֵחַ. שהמוכר נושא בהפסדי נזקים שיארעו לחבית עד זמן מכירתה. הֲרֵי זֶה מֻתָּר שֶׁאִם אָבְדָה אוֹ נִשְׁבְּרָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם כְּלוּם. ואין עסקה כזו דומה כלל להלוואה, שבה אין למוכר כל אחריות. וְאִם לֹא מָצָא לְמָכְרָהּ וּלְהַרְוִיחַ בָּהּ הָיָה לוֹ לְהַחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ. המפרשים התקשו במשפט זה, שהרי התנאי שיחזיר לבעלים אם לא ימכרנה לא הוזכר כאן אלא רק במקרה שבפסקה הבאה. ויש הסוברים כי חוסר היכולת למכור אף הוא בכלל התקלה שבתנאי (ראה יד"פ וכן ב"י פרישה וב"ח ליו"ד קעג שדנו לפי זה מה היחס בין מה שכתוב כאן למקרה שנזכר בפסקה הבאה; וראה ש"ך שכתב שמשפט זה הוא טעם לדין שבפסקה לקמן וצריך להופיע שם).
הַיָּתֵר עַל הַשְּׁתַּיִם יִהְיֶה שְׂכָרְךָ בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה מִטַּפֵּל לְמָכְרָהּ. אם תמכור את החבית כל הסכום שמעבר לשתיים יהיה שלך, כשכר טרחה. וְאִם לֹא תִּמְצָא לִמְכֹּר אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁתִּרְצֶה הַחֲזִירָהּ לִי הֲרֵי זֶה מֻתָּר. שאין זה מכר גמור, הואיל ויכול הקונה להחזיר את החבית אם לא מכרה כרצונו. אַף עַל פִּי שֶׁאִם אָבְדָה אוֹ נִגְנְבָה אוֹ הֶחֱמִיצָה תִּהְיֶה בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ. שאין המוכר אחראי לתקלה שבגוף החבית או היין.
ד. הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שֶׁאִם יִרְצֶה לְמָכְרָן בַּשּׁוּק וְלִקַּח דְּמֵיהֶן מִיָּד מוֹכְרָן בַּעֲשָׂרָה, וְאִם תָּבַע אוֹתָן הַלּוֹקֵחַ לִקְנוֹתָן וְיִתֵּן הַמָּעוֹת מִיָּד יִקְנֶה אוֹתָן בִּשְׁנֵים עָשָׂר – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְמָכְרָן בִּשְׁנֵים עָשָׂר עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ הֵבִיא זֶה מְעוֹתָיו עַתָּה, בִּשְׁנֵים עָשָׂר הָיָה קוֹנֶה אוֹתָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת וכו'. אם בבית המוכר הפירות נמכרים יותר ביוקר מאשר בשוק. הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְמָכְרָן בִּשְׁנֵים עָשָׂר עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. יכול למכור לו בשנים עשר והקונה ישלם לו לאחר שנים עשר חודש, שאין המוכר מוסיף בתשלום עבור דחיית הפירעון אלא זהו המחיר שהיה דורש גם אם הקונה היה משלם לו עכשיו.
ה. אָסוּר לִקְנוֹת פְּרִי הַפַּרְדֵּס קֹדֶם שֶׁיִּגָּמֵר וְיִתְבַּשֵּׁל, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה שֶׁמּוֹכֵר בְּזוֹל עַתָּה בְּעֶשֶׂר הוּא פְּרִי שֶׁשָּׁוֶה עֶשְׂרִים כְּשֶׁיִּגָּמֵר, נִמְצֵאת הַתּוֹסֶפֶת מִפְּנֵי הַהַקָּפָה. אֲבָל אִם קָנָה עֵגֶל בְּזוֹל וְיִהְיֶה אֵצֶל הַבְּעָלִים עַד שֶׁיַּגְדִּיל – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי אִם מֵת אוֹ כָּחַשׁ, בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ הוּא, וְהַמִּיתָה דָּבָר הַמָּצוּי תָּמִיד.
ה. אָסוּר לִקְנוֹת פְּרִי הַפַּרְדֵּס קֹדֶם שֶׁיִּגָּמֵר וְיִתְבַּשֵּׁל וכו'. כאשר הקונה מקדים לשלם קודם הבשלת הפירות ומשלם בשל כך מחיר זול, נמצא שההוזלה היא כעין שכר שנותן המוכר עבור הזמן שהמעות נמצאות בידו עד שהפירות יבשילו. וְהַמִּיתָה דָּבָר הַמָּצוּי תָּמִיד. וכיוון שיש אפשרות סבירה שהקונה יפסיד במשך זמן ההמתנה, נמצא שהוזלת המחיר עבור התשלום המוקדם מתאזנת על ידי הסיכון שיפסיד את כספו (השווה לעיל ה,ח).
ו. הַנּוֹתֵן מָעוֹת לְבַעַל הַכֶּרֶם עַל הַשָּׂרִיגִים וְעַל הַזְּמוֹרוֹת, וּכְשֶׁיִּכָּרְתוּ שָׁוִין בְּיֹקֶר, וְהֵן קוֹנִין אוֹתָן בְּזוֹל עַד שֶׁיִּיבְשׁוּ וְיִכָּרְתוּ – הֲרֵי זֶה צָרִיךְ לְהַפֵּךְ בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין, שֶׁנִּמְצָא כְּקוֹנֶה אִילָן לִזְמוֹרוֹתָיו. וְאִם לֹא הִפֵּךְ – נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת הַלְוָאָה, וְהֵן לוֹקְחִין בְּזוֹל מִפְּנֵי הַהַקָּפָה, וְאָסוּר.
ו. הַנּוֹתֵן מָעוֹת לְבַעַל הַכֶּרֶם עַל הַשָּׂרִיגִים וְעַל הַזְּמוֹרוֹת. כדי ליטול את ענפי הגפן לאחר שייכרתו. וְהֵן קוֹנִין אוֹתָן בְּזוֹל עַד שֶׁיִּיבְשׁוּ וְיִכָּרְתוּ. מקדים לשלם במחיר זול יותר. הֲרֵי זֶה צָרִיךְ לְהַפֵּךְ בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין וכו'. לעדור תחת הגפנים. ועל ידי כך נחשב כאילו קנה כעת את גוף הגפן לצורך הזמורות שלו, והמעות אינן נחשבות כהלוואה על קנייה עתידית. ויש מפרשים שהכוונה שמהפך בשריגים או בזמורות בעודם מחוברים לעץ, ועל ידי כך קונה זכות בגוף הגפן (יד"פ). וְאִם לֹא הִפֵּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת הַלְוָאָה… וְאָסוּר. כמבואר בהלכה הקודמת.
ז. שׁוֹמְרֵי הַשָּׂדוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לָהֶם הַחִטִּין בִּשְׂכָרָן בְּזוֹל מִן הַגֹּרֶן – כְּשֶׁיָּבֹאוּ לַגֹּרֶן צְרִיכִין לְהִתְעַסֵּק עִמָּהֶן בִּמְלָאכָה בַּגֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַחִטִּין הָאֵלּוּ שֶׁנָּטְלוּ בְּסוֹף זְמַן הַשְּׂכִירוּת. וְאִם לֹא עָשׂוּ כֵּן – נִמְצֵאת הַשְּׂכִירוּת אֵצֶל הַבְּעָלִים כְּמִלְוָה, וְזֶה שֶׁלָּקְחוּ בְּזוֹל, מִפְּנֵי שֶׁאֵחֲרוּ שְׂכָרָם עַד הַגֹּרֶן.
ז. שׁוֹמְרֵי הַשָּׂדוֹת וכו'. שומרי שדות שמלאכתם מסתיימת בגמר המלאכה בשדה, אבל מקבלים את שכרם בחיטים רק לאחר גמר המלאכה בגורן, ובשל דחיית התשלום מחשבים להם את החיטים במחיר נמוך משוויין הרי זה אבק ריבית, וכדי להימנע מכך צריכים לסייע במלאכה בגורן כדי שמלאכתם תימשך עד זמן התשלום, וכך תוספת השכר אינה עבור דחיית התשלום.
ח. אֲרִיסִין שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי הַשָּׂדוֹת מְסַלְּקִין אוֹתָן מִן הַשָּׂדֶה בְּנִיסָן, וְנוֹתְנִין לָהֶן הָאֲרִיסִין בְּכָל זֶרַע חֹמֶר אַרְבַּע סְאִין, וְהִנִּיחַ זֶה אֲרִיסָיו בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ עַד אִיָּר וְנָטַל מֵהֶן שֵׁשׁ סְאִין – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאֵין כָּאן שֵׁם רִבִּית.
ח. מְסַלְּקִין אוֹתָן מִן הַשָּׂדֶה בְּנִיסָן. שאז קוצרים את התבואה, ומשלם האריס את חלקו. וְנוֹתְנִין לָהֶן הָאֲרִיסִין בְּכָל זֶרַע חֹמֶר אַרְבַּע סְאִין. האריס משלם לבעלים ארבע סאים של תבואה על כל כור. וְהִנִּיחַ זֶה אֲרִיסָיו בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ עַד אִיָּר וְנָטַל מֵהֶן שֵׁשׁ סְאִין. שנתן לאריס זמן נוסף לעבוד בשדה, וגבה ממנו תשלום גבוה יותר. הֲרֵי זֶה מֻתָּר וְאֵין כָּאן שֵׁם רִבִּית. מכיוון שתוספת התשלום אינה בתמורת לדחיית הפירעון, אלא כדי שיוכל האריס לסיים לעבד את השדה, ולהפיק ממנה רווח נוסף.
ט. הַלּוֹקֵחַ חִטִּין אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע, וְכֵן הַשַּׁעַר, וְנָתַן לוֹ אֶת הַמָּעוֹת, וּכְשֶׁבָּא לִגְבּוֹת אֶת הַחִטִּין לְאַחַר זְמַן הוֹסִיף לוֹ מִדָּה וְנָתַן לוֹ יָתֵר – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי בִּרְצוֹנוֹ הוֹסִיף לוֹ, וְאִלּוּ רָצָה לֹא הוֹסִיף, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה שָׁם תְּנַאי.
ט. וְכֵן הַשַּׁעַר. זהו המחיר הקבוע בשוק באותו הזמן. שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה שָׁם תְּנַאי. שישלם מראש על מנת שייתן לו יותר, אלא הוסיף לו מעצמו.
י. מֻתָּר לְאָדָם לִתֵּן דְּמֵי חָבִית שֶׁל יַיִן לַחֲבֵרוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'אִם הֶחֱמִיצָה מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּתְךָ, אֲבָל אִם הוּזְלָה אוֹ הוֹקִירָה הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי', שֶׁכֵּיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַזּוֹל, הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְשָׂכָר וּלְהֶפְסֵד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְכֵן מֻתָּר לְאָדָם לִקְנוֹת מֵחֲבֵרוֹ בְּתִשְׁרֵי מֵאָה כַּדִּין שֶׁל יַיִן בְּדִינָר וְאֵינוֹ נוֹטְלָן עַד טֵבֵת, וּכְשֶׁנּוֹטְלָן – בּוֹדֵק וּמַחֲזִיר הַחֹמֶץ וְלוֹקֵחַ הַיַּיִן הַטּוֹב, שֶׁלֹּא קָנָה מִמֶּנּוּ אֶלָּא יַיִן, וְאֵלּוּ שֶׁהֶחֱמִיצוּ, מִתְּחִלָּה הָיוּ רְאוּיִן לְהַחֲמִיץ אֲבָל לֹא יִוָּדַע הַדָּבָר אֶלָּא עַד אַחַר זְמַן.
י. מֻתָּר לְאָדָם לִתֵּן דְּמֵי חָבִית שֶׁל יַיִן לַחֲבֵרוֹ וכו'. הקונה משלם מראש עבור חבית יין שיקבל בזמן מאוחר יותר, ומתנה שהמוכר יקבל אחריות אם יחמיץ היין, והוא מקבל עליו שיקבל לפי המחיר שסוכם גם אם ישתנה המחיר. שֶׁכֵּיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַזּוֹל הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְשָׂכָר וּלְהֶפְסֵד. אין בזה איסור משום שיש סיכון מסוים לקונה, שיכול להיות שיוזל המחיר. אבל אם הקונה לא קיבל זאת עליו, נמצא שהמוכר קיבל את כל האחריות על היין תמורת תשלום מוקדם, והדבר אסור משום אבק ריבית (ראה לעיל ה,ח).
וְכֵן מֻתָּר לְאָדָם לִקְנוֹת מֵחֲבֵרוֹ בְּתִשְׁרֵי מֵאָה כַּדִּין שֶׁל יַיִן בְּדִינָר וְאֵינוֹ נוֹטְלָן עַד טֵבֵת וכו'. גם כאן משלם מראש על היין שיקבל מאוחר יותר, אך לא מדובר שקנה חבית מסוימת (כבמקרה שבפסקה הקודמת), אלא בהתחייבות כללית של המוכר לספק מאה חביות יין. ואף על פי שהמוכר מקבל עליו אחריות להחמצת היין, אין הדבר נחשב כריבית תמורת הקדמת התשלום, משום שמגדירים שמלכתחילה קנה רק את הכדים שיש בהם יין ולא חומץ, והבירור מה הם אותם הכדים שקנה נעשה בטבת בשעת נטילתם.
יא. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִשְׂכֹּר אֶת הַסְּפִינָה וְלִטֹּל שְׂכָרָהּ, וְאִם נִשְׁבְּרָה שָׁמִין לוֹ מַה שֶּׁפָּחֲתָה וּמְשַׁלֵּם יָתֵר עַל הַשָּׂכָר – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן מֻתָּר לְהַשְׂכִּיר סִיר שֶׁל נְחֹשֶׁת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְנוֹטֵל הַשָּׂכָר וּדְמֵי מַה שֶּׁפָּחַת מִמִּשְׁקָלוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יא. לִשְׂכֹּר אֶת הַסְּפִינָה וְלִטֹּל שְׂכָרָהּ וכו'. להשכיר ספינה תמורת תשלום דמי שכירות, בנוסף לאחריות השוכר לשלם את הפחת שיהיה לה. והדבר יכול להיראות כריבית, משום שהשוכר צריך להחזיר באופן מלא את ערך הספינה כפי שהייתה בזמן ההשכרה (בדומה להלוואה), ובנוסף לכך משלם דמי השכירות (שהם כריבית). הֲרֵי זֶה מֻתָּר. שאין זו הלוואה שכן גוף הספינה שייך למשכיר (שהרי אם ישתנה המחיר של הספינה לא ישלם השוכר את ההפרש), אלא יש כאן השכרה עם אחריות גבוהה יותר מצד השוכר (ודבר זה מותר כמבואר בהלכות שכירות ב,ט).
יב. אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲבַק רִבִּית. וְכֵיצַד הֵן צֹאן בַּרְזֶל? הֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ מֵאָה צֹאן, וְקִבְּלָם מִמֶּנּוּ לְהִטַּפֵּל בָּהֶן וְיִהְיוּ הַוְּלָדוֹת וְהַגִּזָּה וְהֶחָלָב לָאֶמְצַע, לִשְׁלִישׁ אוֹ לִרְבִיעַ עַד שָׁנָה אוֹ עַד שְׁתַּיִם, כְּמוֹ שֶׁהִתְנוּ בֵּינֵיהֶן, וְאִם מֵתוּ הַצֹּאן הֲרֵי הַמְקַבֵּל מְשַׁלֵּם דְּמֵיהֶן – הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁהֲרֵי בַּעַל הַצֹּאן קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד.
לְפִיכָךְ, אִם קִבֵּל עָלָיו בַּעַל הַצֹּאן שֶׁאִם הוּקְרוּ אוֹ הוּזְלוּ הֲרֵי הֵן בִּרְשׁוּתוֹ, אוֹ אִם נִטְרְפוּ הֲרֵי הֵן בִּרְשׁוּתוֹ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יב. וְקִבְּלָם מִמֶּנּוּ לְהִטַּפֵּל בָּהֶן וכו'. קיבל את הצאן לטפל בהם, ובתמורה יקבל אחוז מסוים מהוולדות והגיזה והחלב, ובנוסף קיבל על עצמו אחריות לשלם את דמי הצאן במקרה שימותו. הֲרֵי זֶה אָסוּר שֶׁהֲרֵי בַּעַל הַצֹּאן קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. שבעל הצאן נוטל חלק ברווח, אבל אינו נושא בשום אחריות על הצאן (וראה לעיל ה,ח-ט).
יג. הַשָּׁם פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ: 'אִם מֵתָה הֲרֵי הִיא עָלַי בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר, וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ סֶלַע בְּכָל חֹדֶשׁ' – מֻתָּר, לְפִי שֶׁלֹּא עֲשָׂיָהּ דָּמִים אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה.
יג. הַשָּׁם פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וכו'. השוכר בהמה ומתנה שאם תמות ישלם עבורה לפי שווייה הנוכחי בנוסף לדמי השכירות. והדבר יכול להיראות כריבית, משום שהשוכר צריך להחזיר באופן מלא את שווי הפרה שהוסכם ביניהם (בדומה להלוואה), ובנוסף לכך משלם דמי השכירות (שהם כריבית). מֻתָּר לְפִי שֶׁלֹּא עֲשָׂיָהּ דָּמִים אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה. שאין זו הלוואה אלא שכירות, שהרי לא קיבל עליו אחריות על מחירה בחייה (של הוזלת ערכה) אלא רק תשלום לאחר מותה, ונמצא שהפרה שייכת למשכיר כל זמן השכירות (רש"י בבא מציעא סט,ב).
יד. וּמַשְׂכֶּרֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ תַּרְנְגֹלֶת לֵישֵׁב עַל הַבֵּיצִים בִּשְׁנֵי אֶפְרוֹחִין בְּשָׁנָה, וְאֵין כָּאן חֲשַׁשׁ רִבִּית.
יד. וּמַשְׂכֶּרֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ תַּרְנְגֹלֶת לֵישֵׁב עַל הַבֵּיצִים בִּשְׁנֵי אֶפְרוֹחִין בְּשָׁנָה. משכירה לחברתה את התרנגולת שתדגור על הביצים, ובסוף מחזירה השוכרת את התרנגולת עצמה ותשלום של שני אפרוחים מאלה שבקעו מן הביצים. וְאֵין כָּאן חֲשַׁשׁ רִבִּית. שזוהי שכירות ולא הלוואה, כדלעיל הי"ג.
טו. מִי שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה דִּינָרִין שֶׁל רִבִּית, וְנָתַן לוֹ בָּהֶן חֵפֶץ שֶׁשָּׁוֶה חֲמִשָּׁה – כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ, מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ חֲמִשָּׁה, הוֹאִיל וּבְתוֹרַת רִבִּית בָּא לְיָדוֹ. וְכֵן אִם נָתַן לוֹ בָּהֶן כְּסוּת אוֹ כְּלִי – מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ הַכְּלִי עַצְמוֹ וְאוֹתָהּ הַכְּסוּת עַצְמָהּ.
הִשְׂכִּיר לוֹ בָּהֶן מָקוֹם שֶׁשָּׁוֶה שְׂכָרוֹ שְׁלֹשָׁה דִּינָרִין – כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ, מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ אַרְבָּעָה, שֶׁהֲרֵי בְּאַרְבָּעָה שָׂכַר מִמֶּנּוּ מָקוֹם זֶה, וַהֲרֵי קִבֵּל עָלָיו.
טו. כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ חֲמִשָּׁה הוֹאִיל וּבְתוֹרַת רִבִּית בָּא לְיָדוֹ. אף על פי שהוסיף לו מעצמו ולא היה בכלל הריבית שסיכמו עליה, אין הדבר נידון כמתנה בלבד, אלא מכיוון שנתן לו תוספת זו בכלל הריבית הקצוצה, הרי הכול ריבית. וְכֵן אִם נָתַן לוֹ בָּהֶן כְּסוּת אוֹ כְּלִי וכו'. אם הלווה נתן כלים שמשתמשים בהם כתשלום עבור הריבית שחייב למלווה, מוציאים את החפץ עצמו מידי המלווה, ואינו יכול להחזיר ללווה את שוויו. והטעם לדבר הוא כדי שלא יאמרו הבריות שמשתמש בכלים של ריבית (בבלי בבא מציעא סה,א).
הִשְׂכִּיר לוֹ בָּהֶן וכו'. אם סיכמו שישכיר לו מקום שדמי השכירות שלו הם שלושה דינרים, תמורת הארבעה שחייב לו בריבית. כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ אַרְבָּעָה וכו'. אף על פי שלמעשה לא הרוויח בכך אלא שלושה, מוציאים ממנו ארבעה משום שבכך שהסכים לשכור את אותו המקום תמורת ארבעה דינרים החשיב אותו כשווה כך, והפסיד לעצמו.

תקציר הפרק 

🤔 הטעם החמוץ שנשאר בפה (כולל טיפ לאכילת סטייק)
אם התשובה לשאלה "כמה עולה בקבוק יין קברנה סוביניון בציר 2016?" היא "אם תשלם עכשיו הוא יעלה 100 שקלים ואם תשלם בעוד חודש הוא יעלה 120 שקלים", אז כדאי שמוכר היינות ישטוף את ידיו היטב-היטב כי הן מלוכלכות באבק ריבית… ייקור של מחיר מוצר בהתאם לאיחור מועד התשלום מוגדרת כאבק ריבית, שכן נראה שהמוכר גובה תוספת מחיר מהקונה בתמורה לכך שהוא מאפשר לו להשתמש בדמי התשלום המקוריים עד למועד התשלום שקבעו (הלכה א). אכן, במקרה אחר שבו מחירו של הבקבוק נקבע מראש כך שיישאר כזה גם אם מחיר השוק של אותו בציר משובח יעלה או ירד, אין בכך אבק ריבית, וזאת גם אם בחוזה מוכנס סעיף שקובע שאם היין יחמיץ עד לתאריך הלקיחה בפועל של הבקבוק, הנזק יהיה למוכר ולא לקונה (הלכה י). בכל מקרה, טיפ קטן: קברנה סוביניון (שלא החמיץ) הולך טוב עם סטייק. לבריאות! 🍷

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מלוה ולווה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר למוכר לצ'פר את הקונה על איחור באספקת הסחורה?

2.מותר לקנות עגל בזול לשם רווח עתידי ואסור לקנות בצורה זו פרי בוסר?

3.מותר להשכיר רכב ולהוסיף תשלום על הפחת?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן