פרק ח', הלכות מעילה, ספר עבודה
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַפּוֹעֲלִין שֶׁהֵן עוֹשִׂין בַּהֶקְדֵּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁפָּסְקוּ עִמָּהֶן מְזוֹנוֹת – לֹא יֹאכְלוּ מִגְּרוֹגָרוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְאִם אָכְלוּ – מָעֲלוּ, אֶלָּא הַהֶקְדֵּשׁ נוֹתֵן לָהֶן דְּמֵי מְזוֹנוֹת.
א. הַפּוֹעֲלִין שֶׁהֵן עוֹשִׂין בַּהֶקְדֵּשׁ וכו'. מדין תורה פועלים העושים במחובר לקרקע אוכלים בזמן עבודתם אפילו שלא מדעת בעל הבית (הלכות שכירות יב,א). בהקדש לא קיים דין זה (שם ה"ו), ואפילו במקרה שסיכם עם ההקדש שיספקו לו מזונות אינו אוכל מפירות הקדש. אֶלָּא הַהֶקְדֵּשׁ נוֹתֵן לָהֶן דְּמֵי מְזוֹנוֹת. ממעות חולין.
ב. הַדָּשׁ כַּרְשִׁינֵי הֶקְדֵּשׁ – הֲרֵי זֶה חוֹסֵם אֶת הַפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (דברים כה,ד) – דַּיִשׁ הָרָאוּי לוֹ.
ב. הַדָּשׁ כַּרְשִׁינֵי הֶקְדֵּשׁ. מין קטנית (מכונה בימינו בקיית הכרשינה) שמשמשת למאכל בהמה. לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ דַּיִשׁ הָרָאוּי לוֹ. מן התורה אסור לחסום את פי הבהמה ולמנוע ממנה לאכול ממה שהיא דשה (הלכות שכירות יג,א-ב), אבל איסור זה לא נאמר במאכל של הקדש שאינו ראוי לאכילת הפרה.
ג. אֵין מְחַלְּלִין אֶת הַקֹּדֶשׁ עַל מְלָאכָה, אֶלָּא עַל הַמָּעוֹת. כֵּיצַד? אֻמָּן שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בַּהֶקְדֵּשׁ בְּמָנֶה – אֵין נוֹתְנִין לוֹ בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ אוֹ טַלִּית הֶקְדֵּשׁ בִּשְׂכָרוֹ, עַד שֶׁמְּחַלְּלִין אוֹתָן עַל הַמָּעוֹת, וְאַחַר שֶׁיֵּעָשׂוּ חֻלִּין נוֹתְנִין אוֹתָן לָאֻמָּן בִּשְׂכָרוֹ אִם רָצוּ. וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין מִמֶּנּוּ הַבְּהֵמָה מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
ג. אֵין מְחַלְּלִין אֶת הַקֹּדֶשׁ עַל מְלָאכָה. אין מוציאים הקדש לחולין על ידי נתינתו שכר לעושים מלאכה. אֶלָּא עַל הַמָּעוֹת. מוציאים את ההקדש לחולין על ידי חילולו בכסף. וְאַחַר שֶׁיֵּעָשׂוּ חֻלִּין נוֹתְנִין אוֹתָן לָאֻמָּן בִּשְׂכָרוֹ אִם רָצוּ. לשלם להם בהם ולא במעות. וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין מִמֶּנּוּ הַבְּהֵמָה מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. אם הבהמה שניתנה לאומנים ראויה למזבח, ניתן לקנות אותה מהאומנים בכספי תרומת הלשכה המיועדים לקרבנות ציבור (לדין דומה בקטורת ראה הלכות שקלים ד,יב).
ד. כְּשֶׁבּוֹנִין בַּמִּקְדָּשׁ, אֵין לוֹקְחִין עֵצִים וַאֲבָנִים מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְלֹא בּוֹנִין אֶת הַבִּנְיָן עַל דַּעַת שֶׁהוּא קֹדֶשׁ, אֶלָּא בּוֹנִין הַכֹּל מִן הַחֹל, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֵהָנֶה בְּצֵל הַבִּנְיָן אוֹ יִשָּׁעֵן עַל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה. וְאַחַר שֶׁיִּשְׁלַם הַבִּנְיָן – מְחַלְּלִין מְעוֹת הַהֶקְדֵּשׁ עַל הַבִּנְיָן. וְאִם צָרְכוּ גִּזְבָּרִין לְעֵצִים לַקֹּדֶשׁ לְאוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד – לוֹקְחִין אוֹתָן מִמְּעוֹת הֶקְדֵּשׁ, שֶׁהֲרֵי אֵינָן מִתְאַחֲרִין יָמִים כְּדֵי שֶׁנָּחוּשׁ לָהֶן שֶׁמָּא יִשָּׁעֵן אָדָם עֲלֵיהֶן וְיִמְעֹל.
ד. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֵהָנֶה בְּצֵל הַבִּנְיָן אוֹ יִשָּׁעֵן עַל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה. שמא יעשו הבונים שימוש בעצים ובאבנים בשעת הבנייה לצורך עצמם. וְאַחַר שֶׁיִּשְׁלַם הַבִּנְיָן מְחַלְּלִין מְעוֹת הַהֶקְדֵּשׁ עַל הַבִּנְיָן. לאחר השלמת הבנייה מחללים את מעות ההקדש שיועדו לחומרי הבניין ולעבודת הבנייה על הבניין, וכך המעות נעשות חולין והבניין קודש, ומשלמים את המעות לאומנים ולספקים של חומרי הבניין. וְאִם צָרְכוּ גִּזְבָּרִין לְעֵצִים לַקֹּדֶשׁ לְאוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד. כשקונים עצים לשימוש ביום הקנייה בלבד.
ה. כְּשֶׁפּוֹסְקִין עִם הָאֻמָּנִין לִבְנוֹת בַּמִּקְדָּשׁ וּבָעֲזָרוֹת – פּוֹסְקִין עִמָּהֶן כָּךְ וְכָךְ אַמָּה בְּכָךְ וְכָךְ סֶלַע, בְּאַמָּה בַּת עֶשְׂרִים אֶצְבַּע; וּכְשֶׁמּוֹשְׁחִין לָהֶן מַה שֶּׁבָּנוּ – מוֹשְׁחִין וּמְחַשְּׁבִין לָהֶן בְּאַמָּה גְּדוֹלָה בַּת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי מְעִילָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִין בַּמְּשִׁיחָה.
ה. פּוֹסְקִין עִמָּהֶן כָּךְ וְכָךְ אַמָּה וכו'. קובעים עם האומנים שהמחיר שנקבע להם על בניית אמה יהיה על בניית אמה קטנה של חמישה טפחים שהם עשרים אצבעות. וכדי למנוע מצב של מעילה על ידי מדידה לא נכונה, על הבנאים לבנות באמות גדולות של שישה טפחים שהם עשרים וארבע אצבעות. וּכְשֶׁמּוֹשְׁחִין. מודדים.
ו. תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים נֵאוֹתִין בַּמֶּלַח וּבָעֵצִים בַּאֲכִילַת קָרְבָּנוֹת שֶׁאוֹכְלִין בְּחֶלְקָם, אֲבָל לֹא יִתְּנוּ מֶלַח הַמִּקְדָּשׁ בַּחֻלִּין שֶׁלָּהֶן.
ו. תְּנַאי בֵּית דִּין וכו'. חכמים תיקנו שהכהנים יוכלו להשתמש במלח ובעצים, שנועדו לצורך הקרבת הקרבנות על המזבח, לצורך מליחה ובישול של הבשר שמקבלים בחלקם מן הקרבנות.
ז. מֶלַח שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֵבֶר – מוֹעֲלִין בּוֹ; שֶׁעַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ וְשֶׁעַל רֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ – אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ.
ז. מֶלַח שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֵבֶר. שעומד להקטרה על המזבח. שֶׁעַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ וְשֶׁעַל רֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ. אף שהמלח במקומות אלו נועד לצורך מליחת האיברים והמנחות המוקטרים (הלכות איסורי מזבח ה,יג), יש עליו תנאי בית דין שיאותו ממנו ואין בו מעילה (קרן אורה ושפת אמת מנחות כא,ב).
ח. רָאוּי לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְלֵידַע סוֹף עִנְיָנָם כְּפִי כֹּחוֹ. וְדָבָר שֶׁלֹּא יִמְצָא לוֹ טַעַם וְלֹא יֵדַע לוֹ עִלָּה, אַל יְהִי קַל בְּעֵינָיו, וְלֹא יַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל יי פֶּן יִפְרֹץ בּוֹ, וְלֹא תְּהֵא מַחֲשַׁבְתּוֹ בּוֹ כְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בִּשְׁאָר דִּבְרֵי הַחֹל. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה הֶחֱמִירָה תּוֹרָה בַּמְּעִילָה: וּמָה אִם עֵצִים וַאֲבָנִים וְעָפָר וָאֵפֶר, כֵּיוָן שֶׁנִּקְרָא שֵׁם אֲדוֹן הָעוֹלָם עֲלֵיהֶן בִּדְבָרִים בִּלְבַד, יִתְקַדְּשׁוּ, וְכָל הַנּוֹהֵג בָּהֶן מִנְהַג חֹל מָעַל בַּיי, וַאֲפִלּוּ הָיָה שׁוֹגֵג צָרִיךְ כַּפָּרָה, קַל וָחֹמֶר בַּמִּצְווֹת שֶׁחָקַק לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יִבְעַט אָדָם בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יֵדַע טַעְמָן, וְלֹא יְחַפֶּה דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל יי, וְלֹא יְחַשֵּׁב בָּהֶן מַחֲשַׁבְתּוֹ כְּדִבְרֵי הַחֹל. הֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם" (ויקרא יט,לז; כ,כב), וְאָמְרוּ חֲכָמִים: לִתֵּן שְׁמִירָה וַעֲשִׂיָּה לַחֻקִּים כַּמִּשְׁפָּטִים. וְהָעֲשִׂיָּה יְדוּעָה, הִיא שֶׁיַּעֲשׂוּ הַחֻקִּים. וְהַשְּׁמִירָה – שֶׁיִּזָּהֵר בָּהֶן, וְלֹא יְדַמֶּה שֶׁהֵן פְּחוּתִין מִן הַמִּשְׁפָּטִים. וְהַמִּשְׁפָּטִים הֵן הַמִּצְווֹת שֶׁטַּעְמָן גָּלוּי, וְטוֹבַת עֲשִׂיָּתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה יְדוּעָה, כְּגוֹן אִסּוּר גָּזֵל וּשְׁפִיכַת דָּמִים וְכִבּוּד אָב וָאֵם. וְהַחֻקִּים הֵן הַמִּצְווֹת שֶׁאֵין טַעְמָן יָדוּעַ. אָמְרוּ חֲכָמִים: חֻקִּים שֶׁחָקַקְתִּי לְךָ וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶן, וְיִצְרוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ בָּהֶן, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶן, כְּגוֹן אִסּוּר בְּשַׂר חֲזִיר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וּפָרָה אֲדֻמָּה, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וְכַמָּה הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִצְטַעֵר מִן הַמִּינִים וְהַגּוֹיִם שֶׁהָיוּ מְשִׁיבִין עַל הַחֻקִּים. וְכָל זְמַן שֶׁהָיוּ רוֹדְפִין אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבוֹת הַשֶּׁקֶר שֶׁעוֹרְכִין לְפָנָיו לְפִי קֹצֶר דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, הָיָה מוֹסִיף דָּבְקָה בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים, אֲנִי בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ" (תהלים קיט,סט). וְנֶאֱמַר שָׁם בָּעִנְיָן: "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה, שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי" (שם קיט,פו). וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן מִכְּלַל הַחֻקִּים הֵן. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁאַף עַל עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת הָעוֹלָם עוֹמֵד, שֶׁבַּעֲשִׂיַּת הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים זוֹכִין הַיְשָׁרִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְהִקְדִּימָה תּוֹרָה צִוּוּיָהּ עַל הַחֻקִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (ויקרא יח,ה). בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן נִגְמַר סֵפֶר שְׁמִינִי בְּעֶזְרַת שַׁדַּי. וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה חֲמִשָּׁה וְתִשְׁעִים פְּרָקִים: הִלְכוֹת בֵּית הַבְּחִירָה – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ – עֲשָׂרָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ – תִּשְׁעָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ – שִׁבְעָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת – תִּשְׁעָה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת תְּמִידִין וּמוּסָפִין – עֲשָׂרָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין – תִּשְׁעָה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים – חֲמִשָּׁה פְּרָקִים. הִלְכוֹת מְעִילָה – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים.
ח. ראוּי לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוָֹרה הַקְּדוֹשָׁה וכו'. כאן מוסיף הרמב"ם דברי הגות ומוסר. דברים אלה נשענים במקצת על הלכות מעילה, אולם עיקרם הוא קריאה ללימוד מדוקדק מתוך יראת שמים וקבלת המצוות. וְלֵידַע סוֹף עִנְיָנָם כְּפִי כֹּחוֹ. לתת בהם טעם כפי מה שיכול (ראה גם הלכות תמורה ד,יג). אַל יְהִי קַל בְּעֵינָיו וְלֹא יַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל יי פֶּן יִפְרֹץ בּוֹ. לא יזלזל במשפטי התורה מפני שלא מבין את טעמם, ומצד שני לא ינסה למצוא הבנות בטעמי המצוות מעבר לגבול השגתו (על פי שמות יט,כא-כב). וְלֹא תְּהֵא מַחֲשַׁבְתּוֹ בּוֹ כְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בִּשְׁאָר דִּבְרֵי הַחֹל שהם ענייני רשות. שהעיסוק בתורה הוא מצווה המחייבת מסירות וכוונת הלב. שֶׁנִּקְרָא שֵׁם אֲדוֹן הָעוֹלָם עֲלֵיהֶן בִּדְבָרִים בִּלְבַד. האדם הקדישם בדיבורו. שֶׁלֹּא יִבְעַט אָדָם בָּהֶן. לא יזלזל בהם. וְלֹא יְחַפֶּה דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל יי. לא ימציא מדעתו הסברים שאינם מבוססים. וְהַחֻקִּים הֵן הַמִּצְווֹת שֶׁאֵין טַעְמָן יָדוּעַ. ראה הלכות תמורה ד,יג. וְיִצְרוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ בָּהֶן. מהסס באמתתם ובתועלת שבהם. מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶן. מקשים ומקנטרים. מְשִׁיבִין עַל הַחֻקִּים. מרבים להקשות עליהם. בִּתְשׁוּבוֹת הַשֶּׁקֶר שֶׁעוֹרְכִין לְפָנָיו לְפִי קֹצֶר דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם. בטענות שהיו טוענים על המצוות והחוקים שלא התיישבו עם דעתם. אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁאַף עַל עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת הָעוֹלָם עוֹמֵד. שמלבד התורה וגמילות חסדים שעליהם העולם עומד, הוא עומד גם על העבודה (ראה משנה אבות א,ב). והעבודה היא עבודת הקרבנות שמייצגת את קיום ציוויי התורה (פה"מ שם). וְהִקְדִּימָה תּוֹרָה צִוּוּיָהּ עַל הַחֻקִּים. הכתוב מקדים את הציווי על שמירת החוקים לציווי על שמירת המשפטים, ומכאן שאין להחשיבם כפחותים מן המשפטים.

תקציר הפרק 

פרק ח' הלכות מעילה פרק אחרון בספר עבודה הדרן עלך ספר עבודה🎉🎊🎉🎊 הנאת הפועלים והכהנים מן ההקדש שכר פועלי ובהמת הקדש אינו משולם מחפצי הקדש, אלא ממעות הקדש. ומדקדקים שלא למעול. כמנהגו, מסיים הרמב"ם את ספרו בדברי אמונה וחיזוק. להלן דברי הרמב"ם: רָאוּי לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְלֵידַע סוֹף עִנְיָנָם כְּפִי כּוֹחוֹ. וְדָבָר שֶׁלֹּא יִמְצָא לוֹ טַעַם, וְלֹא יֵדַע לוֹ עִלָּה–אַל יְהִי קַל בְּעֵינָיו; וְאַל יַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל ה', פֶּן יִפְרֹץ בּוֹ. וְלֹא תְהֶא מַחְשַׁבְתּוֹ בּוֹ, כְּמַחְשַׁבְתּוֹ בִּשְׁאָר דִּבְרֵי הַחֹל. בּוֹא וּרְאֵה, כַּמָּה הִחְמִירָה תּוֹרָה בַּמְּעִילָה: וּמַה אִם עֵצִים וַאֲבָנִים וְעָפָר וְאֵפֶר–כֵּיוָן שֶׁנִּקְרָא שֵׁם אֲדוֹן הָעוֹלָם עֲלֵיהֶם בִּדְבָרִים בִּלְבָד, נִתְקַדְּשׁוּ; וְכָל הַנּוֹהֵג בָּהֶן מִנְהַג חֹל, מָעַל בָּה'–וְאַפִלּוּ הָיָה שׁוֹגֵג, צָרִיךְ כַּפָּרָה. קַל וְחֹמֶר לַמִּצְווֹת שֶׁחָקַק לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא–שֶׁלֹּא יִבְעֹט אָדָם בָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יֵדַע טַעְמָן; וְלֹא יְחַפֶּה דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵּן עַל ה', וְלֹא יְחַשַּׁב בָּהֶן מַחְשַׁבְתּוֹ בְּדִבְרֵי הַחֹל. הֲרֵי נֶאֱמָר בַּתּוֹרָה "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא יט,לז; ויקרא כ,כב)–וְאָמְרוּ חֲכָמִים לִתֵּן שְׁמִירָה וַעֲשִׂיָּה, לַחֻקִּים כַּמִּשְׁפָּטִים: וְהָעֲשִׂיָּה יְדוּעָה, וְהִיא שֶׁיַּעֲשֶׂה הַחֻקִּים; וְהַשְּׁמִירָה, שֶׁיִּזָּהֵר בָּהֶן וְלֹא יְדַמֶּה שְׁהֶן פְּחוּתִין מִן הַמִּשְׁפָּטִים. וְהַמִּשְׁפָּטִים, הֶן הַמִּצְווֹת שֶׁטַּעְמָן גָּלוּי, וְטוֹבַת עֲשִׂיָּתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה יְדוּעָה, כְּגוֹן אִסּוּר גָּזֵל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְכִבּוּד אָב וָאֵם; וְהַחֻקִּים, הֶן הַמִּצְווֹת שְׁאֵין טַעְמָן יָדוּעַ. אָמְרוּ חֲכָמִים, חֻקִּים שֶׁחָקַקְתִּי לָךְ, וְאֵין לָךְ רְשׁוּת לְהַרְהַר בָּהֶן. וְיִצְרוֹ שֶׁלָּאָדָם נוֹקְפוֹ בָּהֶן, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶן–כְּגוֹן אִסּוּר בְּשַׂר חֲזִיר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וּפָרָה אֲדֻמָּה, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וְכַמָּה הָיָה דָּוִיד הַמֶּלֶךְ מִצְטַעֵר מִן הַמִּינִים וְהַגּוֹיִים, שֶׁהָיוּ מְשִׁיבִין עַל הַחֻקִּים; וְכָל זְמָן שֶׁהָיוּ רוֹדְפִין אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבוֹת הַשֶּׁקֶר שֶׁעוֹרְכִין לְפִי קֹצֶר דַּעַת הָאָדָם, הָיָה מוֹסִיף דָּבְקָה בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמָר "טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים; אֲנִי, בְּכָל-לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ" (תהילים קיט,סט), וְנֶאֱמָר שָׁם בָּעִנְיָן "כָּל-מִצְוֺתֶיךָ אֱמוּנָה; שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי" (תהילים קיט,פו). וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן, מִכְּלַל הַחֻקִּים הֶן. לְפִיכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁאַף עַל עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת, הָעוֹלָם עוֹמֵד–שֶׁבַּעֲשִׂיַּת הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, זוֹכִין הַיְּשָׁרִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא; וְהִקְדִּימָה תּוֹרָה צִוּוּיֶיהָ עַל הַחֻקִּים, שֶׁנֶּאֱמָר "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (ויקרא יח,ה).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מעילה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן