[א] חֹמֶר בְּחַטַּאת הַבְּהֵמָה מִשְּׁאָר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁדַּם חַטַּאת הַבְּהֵמָה שֶׁנִּתַּז מִן הַכְּלִי שֶׁקִּבֵּל בּוֹ הַדָּם קֹדֶם הַזָּיָה עַל הַבֶּגֶד – טָעוּן כִּבּוּס בְּמַיִם בָּעֲזָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ" (ויקרא ו,כ).

א. קֹדֶם הַזָּיָה עַל הַבֶּגֶד. ניתז דם על הבגד לפני שהוזה על המזבח.

[ב] אֶחָד הַבֶּגֶד וְאֶחָד הַשַּׂק וְאֶחָד הָעוֹר הָרַךְ טְעוּנִין כִּבּוּס. אֲבָל הָעוֹר הַקָּשֶׁה – הֲרֵי הוּא כָּעֵץ, וְגוֹרֵד הַדָּם מֵעָלָיו. וְאֶחָד דַּם חַטָּאת הַנֶּאֱכֶלֶת אוֹ דַּם הַחַטָּאת הַנִּשְׂרֶפֶת, אֲבָל לֹא חַטַּאת הָעוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת" (ויקרא ו,יח) – בַּנִּשְׁחֶטֶת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, לֹא בַּנִּמְלֶקֶת.

ב. הַשַּׂק. אריג משער עזים וכדומה. הָעוֹר הַקָּשֶׁה הֲרֵי הוּא כָּעֵץ. דינו ככלי עץ (לקמן ה"ד). הַחַטָּאת הַנִּשְׂרֶפֶת. לעיל א,טז.

[ג] חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלָה – אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּבּוּס, בֵּין שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. אֵי זוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר? שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמֵאת, וְשֶׁיָּצָאת חוּץ לָעֲזָרָה. וְאֵי זוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר? שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָה אוֹ בִּזְרִיקַת דָּמֶיהָ.

ג. שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. שהקרבן נעשה בכשרות. שֶׁלָּנָה. שנפסל הקרבן בלינה (הלכות פסולי המוקדשין ג,ז). וְשֶׁיָּצָאת חוּץ לָעֲזָרָה. שיצא הדם או הבשר מהעזרה (שם א,לא, א,לה).

[ד] אֵין טָעוּן כִּבּוּס אֶלָּא מְקוֹם הַדָּם בִּלְבַד, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה עַל כְּלִי שֶׁרָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה וְרָאוּי לְכִבּוּס. אֲבָל אִם נִתַּז עַל כְּלִי עֵץ אוֹ כְּלִי מַתָּכוֹת – אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס, לְפִי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְכִבּוּס, אֶלָּא גּוֹרְדָן בִּלְבַד. [ה] נִתַּז עַל עוֹר הַדָּג – אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס, לְפִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה.
אֲבָל אִם נִתַּז עַל עוֹר בְּהֵמָה: עַד שֶׁלֹּא הֻפְשַׁט – אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס; אַחַר שֶׁהֻפְשַׁט – טָעוּן כִּבּוּס, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עַתָּה מְקַבֵּל טֻמְאָה, הֲרֵי הוּא רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה לְאַחַר שֶׁיִּתְעַבֵּד.

ד. וְרָאוּי לְכִבּוּס. בגד רך שניתן לנקותו על ידי שפשופו במים.
ה. לְפִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה. שהעשוי מבעלי חיים שמן הים אינו מקבל טומאה (הלכות כלים א,ג).
עַד שֶׁלֹּא הֻפְשַׁט אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. כי אינו נחשב כלל כלי.

[ו] נִתַּז מִן הַצַּוָּאר אוֹ מֵעַל קֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ, אוֹ שֶׁנִּשְׁפַּךְ הַדָּם עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, וְנִתַּז מִמֶּנּוּ עַל הַבֶּגֶד – אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד" (ויקרא ו,כ) – לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בַּדָּם שֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי שָׁרֵת וְרָאוּי לְהַזָּיָה וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי הַזָּיָה.

ו. נִתַּז מִן הַצַּוָּאר. מצוואר הבהמה לפני שהגיע לכלי. מֵעַל קֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ. לאחר שהיזו עליה את הדם. שֶׁנִּשְׁפַּךְ הַדָּם עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ. נשפך הדם מצוואר הבהמה לרצפה ומשם אספו לכלי (אבל כשנשפך מהכלי ואספו טעון כיבוס, ריק"ו). בִּכְלִי שָׁרֵת. כלים המשמשים לעבודת הקודש במקדש. וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי הַזָּיָה. מספיק דם שיוכלו להזות ממנו (ראה לעיל ד,ח).

[ז] נָתַן אַרְבַּע הַמַּתָּנוֹת וְאַחַר כָּךְ נִתַּז מִן הַכּוֹס עַל הַבֶּגֶד מִשְּׁיָרֵי הַדָּם – אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא זָרַק הַשְּׁיָרִין עַל הַיְסוֹד. וְכֵן בַּחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת: [ח] נִתַּז מֵאֶצְבָּעוֹ אַחַר שֶׁיָּצָאת הַזָּאָה מִיָּדוֹ – אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס, שֶׁשְּׁיָרֵי הַדָּם שֶׁבָּאֶצְבַּע פְּסוּלִין לְהַזָּאָה.

ז-ח. נָתַן אַרְבַּע הַמַּתָּנוֹת. שיש לתת מהחטאת על קרנות המזבח (לעיל ה,ז). מִשְּׁיָרֵי הַדָּם וכו'. את הדם שנשאר בכלי לאחר נתינת המתנות יש לשפוך על היסוד (לעיל ה,י). דם חטאת זו כבר הוזה ולכן אינו ראוי להזיה ואינו טעון כיבוס. וְכֵן בַּחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת נִתַּז מֵאֶצְבָּעוֹ וכו'. את דם החטאות הפנימיות מזים על ידי טבילת האצבע בכלי שבו הדם. אם הדם ניתז מהאצבע על הבגד לפני שהכהן היזה את הדם, הבגד טעון כיבוס, אבל אם ניתז על הבגד לאחר ההזיה, משאריות הדם שבאצבע, הבגד אינו טעון כיבוס כיוון שדם זה פסול להזיה נוספת (לעיל ה,ח).

[ט] נִתַּז מִן הַבֶּגֶד לְבֶגֶד שֵׁנִי – אֵין הַבֶּגֶד הַשֵּׁנִי טָעוּן כִּבּוּס. נִתַּז עַל בֶּגֶד טָמֵא – אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. נִתַּז דַּם הַחַטָּאת עַל הַבֶּגֶד, וְנִתַּז עַל דַּם הַחַטָּאת דַּם חֻלִּין – טָעוּן כִּבּוּס. אֲבָל אִם נִתַּז דַּם הַחֻלִּין תְּחִלָּה, וְנִתַּז דַּם הַחַטָּאת עָלָיו – אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס, שֶׁהֲרֵי לֹא נִבְלַע בּוֹ.

ט. שֶׁהֲרֵי לֹא נִבְלַע בּוֹ. הדם השני לא נבלע בבגד.

[י] כְּשֶׁמְּכַבְּסִין אֶת מְקוֹם הַדָּם, מְכַבְּסִין אוֹתוֹ בַּמַּיִם יָפֶה יָפֶה עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לוֹ רֹשֶׁם. וְכָל שִׁבְעַת הַסַּמָּנִין שֶׁמַּעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם, מַעֲבִירִין עַל דַּם חַטָּאת, חוּץ מִמֵּי רַגְלַיִם, שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם לַמִּקְדָּשׁ.

י. עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לוֹ רֹשֶׁם. שלא יהיה ניכר הדם על הבגד כלל. שִׁבְעַת הַסַּמָּנִין שֶׁמַּעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם. חומרי ניקוי שמנקים בהם בגד שנמצא עליו מראה אדום כדי לברר אם הוא דם או צבע (ראה הלכות איסורי ביאה ט,לו-לז). מַעֲבִירִין עַל דַּם חַטָּאת. בנוסף לכיבוסו במים.

[יא] כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בּוֹ חַטָּאת הַנֶּאֱכֶלֶת – טָעוּן שְׁבִירָה בָּעֲזָרָה. וּכְלִי מַתֶּכֶת שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בּוֹ – טָעוּן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בַּמַּיִם בָּעֲזָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ" (ויקרא ו,כא). אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר כָּאן 'בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ', הֲרֵי דִּינָם כְּדִין הַכִּבּוּס: מַה כִּבּוּס הַבֶּגֶד בַּקֹּדֶשׁ, אַף שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶשׂ וּשְׁטִיפַת כְּלִי מַתֶּכֶת וּמְרִיקָתוֹ בַּקֹּדֶשׁ. וְאֶחָד כְּלִי שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ אוֹ כְּלִי שֶׁעֵרָה לְתוֹכוֹ רוֹתֵחַ.

יא. מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה. לקמן הי"ב. וְאֶחָד כְּלִי שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ וכו'. יש להם אותו הדין. כְּלִי שֶׁעֵרָה לְתוֹכוֹ רוֹתֵחַ. שפך לתוכו תבשיל רותח של בשר החטאת.

[יב] מְרִיקָה בְּחַמִּין, וּשְׁטִיפָה בְּצוֹנֵן. בְּמַיִם, לֹא בְּיַיִן וְלֹא בְּמֶזֶג וְלֹא בִּשְׁאָר מַשְׁקִין. וְהַמְּרִיקָה וְהַשְּׁטִיפָה כִּמְרִיקַת הַכּוֹס וּשְׁטִיפָתוֹ. וְהַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָה – מַגְעִילָן בְּמַיִם חַמִּין עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ מְדִיחָן.

יב. מְרִיקָה. רחיצה יסודית של הכלי (פה"מ זבחים יא,ח). וּשְׁטִיפָה. שפיכת מים לתוספת ניקוי ללא שפשוף הכלי (שם). בְּמֶזֶג. יין מזוג במים. כִּמְרִיקַת הַכּוֹס וּשְׁטִיפָתוֹ. אין חיוב לדקדק ולהסיר עד הסוף כל סימן (שם). וְהַשַּׁפּוּד. המשמש לצלייה. וְהָאַסְכָּלָה. רשת מתכת שצולים עליה בשר. מַגְעִילָן בְּמַיִם חַמִּין עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ. מפליט מהם את בליעת השומן שבהם, על ידי נתינתם בסיר העומד על האש ובו מים רותחים (ראה גם הלכות מאכלות אסורות יז,ד).

[יג] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן אַחַר שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ כְּהִלְכָתוֹ. אֲבָל אִם בִּשֵּׁל קֹדֶם זְרִיקָה אוֹ שֶׁבִּשֵּׁל בְּשַׂר חַטָּאת הַנִּשְׂרֶפֶת – אֵינוֹ טָעוּן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה. בִּשֵּׁל בְּמִקְצָת הַכְּלִי – כֻּלּוֹ טָעוּן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה. [יד] צָלָה הַבָּשָׂר בְּתַנּוּר שֶׁל חֶרֶשׂ – יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם יִשָּׁבֵר, הוֹאִיל וְנִתְבַּשְּׁלָה בּוֹ, אוֹ לֹא יִשָּׁבֵר, הוֹאִיל וְלֹא נָגְעָה בּוֹ.
וְלֹא בַּחַטָּאת בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַכֵּלִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בַּקֳּדָשִׁים עַל יְדֵי חַמִּין, בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים – טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה עֵקֶב אֲכִילָה. וְכֵן הַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָה – מַגְעִילִין עֵקֶב אֲכִילָה. וְאֵינוֹ מַנִּיחָן עַד זְמַן אֲכִילָה שְׁנִיָּה, אֶלָּא כְּשֶׁיַּשְׁלִים לֶאֱכֹל יַגְעִיל הַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָה, וְיִמְרֹק וְיִשְׁטֹף הַכְּלִי, בֵּין כְּלִי מַתָּכוֹת בֵּין כְּלִי חֶרֶשׂ, חוּץ מִן הַחַטָּאת, שֶׁהוּא שׁוֹבֵר בָּהּ כְּלִי חֶרֶשׂ.

יג. אַחַר שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ כְּהִלְכָתוֹ. שאז הותר בשר החטאת לאכילה (לקמן יא,ד).
יד. צָלָה הַבָּשָׂר בְּתַנּוּר שֶׁל חֶרֶשׂ. כשהוא תלוי באוויר ודפנותיו אינן בולעות את טעם החטאת (בבלי זבחים צה,ב).
עֵקֶב אֲכִילָה. לאחר האכילה וסמוך לה (רדב"ז). וְאֵינוֹ מַנִּיחָן עַד זְמַן אֲכִילָה שְׁנִיָּה. אינו משאירם ללא מריקה ושטיפה עד הפעם הבאה שיאכל.

וּמְבַשֵּׁל וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁלֵּשׁ מִיָּד, בֵּין בִּכְלִי מַתָּכוֹת בֵּין בִּכְלִי חֶרֶשׂ, וּמְמָרֵק וְשׁוֹטֵף עַד סוֹף אֲכִילָה. [טו] כְּלֵי גְּלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, וּכְלֵי אֲדָמָה – אֵינָן טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה אֲפִלּוּ בַּחַטָּאת, אֶלָּא הֲדָחָה בִּלְבַד.
נֶאֱמַר בַּחַטָּאת: "כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ" (ויקרא ו,כ) – לִהְיוֹת כָּמוֹהָ: אִם פְּסוּלָה הִיא – הַנּוֹגֵעַ בָּהּ פָּסוּל, וְאִם כְּשֵׁרָה הִיא – הַנּוֹגֵעַ בָּהּ יֵאָכֵל כָּמוֹהָ וּבִקְדֻשָּׁתָהּ. [טז] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנִּבְלְעָה בּוֹ. אֲבָל נְגִיעָה בְּלֹא הַבְלָעָה אֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת. וְאֶחָד הַחַטָּאת וְאֶחָד שְׁאָר קָדָשִׁים, בֵּין קַלִּים בֵּין חֲמוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָעֹלָה לַמִּנְחָה" וכו' (ויקרא ז,לז). [יז] נָגַע בִּבְשָׂרָהּ בְּרָקִיק, וְנִבְלַע בְּמִקְצָתוֹ – לֹא נִתְקַדֵּשׁ כֻּלּוֹ, אֶלָּא חוֹתֵךְ מְקוֹם הַבֶּלַע.

וּמְבַשֵּׁל וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁלֵּשׁ מִיָּד. רשאי לבשל כמה פעמים בזה אחר זה ללא מריקה ושטיפה ביניהם. וּמְמָרֵק וְשׁוֹטֵף עַד סוֹף אֲכִילָה. בסוף אכילה האחרונה (ראה פה"מ זבחים יא,ז).
טו. וּכְלֵי אֲדָמָה. שלא נצרפו בתנור.
יֵאָכֵל כָּמוֹהָ וּבִקְדֻשָּׁתָהּ. יש לאכול את המאכל לפי דיני אכילת חטאת (ראה לקמן י,ג, י,ז).
טז. בְּשֶׁנִּבְלְעָה בּוֹ. בשר החטאת נבלע במאכל שנגע בו.
יז. בְּרָקִיק. לחם דק.

[יח] כְּלִי שֶׁבִּשֵּׁל בּוֹ קָדָשִׁים וְחֻלִּין, אוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְקָדָשִׁים קַלִּים: אִם יֵשׁ בָּהֶם בְּנוֹתֵן טַעַם – הֲרֵי הַכֹּל נֶאֱכָל כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן, וְטָעוּן הַכְּלִי מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה וְהַכֹּל כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן לְכָל דָּבָר; וְאִם לֹא נָתַן טַעַם זֶה בָּזֶה – אֵין הַקַּלִּים נֶאֱכָלִים כַּחֲמוּרִים, וְאֵינָן כְּמוֹתָן לְכָל דָּבָר, אֲבָל הַכְּלִי טָעוּן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה.

יח. אִם יֵשׁ בָּהֶם בְּנוֹתֵן טַעַם. אם הקדשים נותנים טעם בחולין או קדשי הקדשים נותנים טעם בקדשים הקלים. הַכֹּל נֶאֱכָל כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן. לפי דיני האכילה של המאכל החמור מבין השניים. וְטָעוּן הַכְּלִי מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה וְהַכֹּל כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן לְכָל דָּבָר. כגון במקרה שבישל בכלי חטאת וקדשים קלים, הכלי טעון מריקה ושטיפה דווקא בעזרה. ואילו בישל בו קדשים קלים בלבד יכול לשטוף את הכלי גם מחוץ לעזרה (חס"ד זבחים י,ו). וְאִם לֹא נָתַן טַעַם זֶה בָּזֶה. אם החמורים לא נתנו טעם בקלים. אֲבָל הַכְּלִי טָעוּן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה. ככל כלי שבישלו בו קדשים (לעיל הי"ד).

[יט] בֶּגֶד שֶׁנִּתַּז עָלָיו דַּם הַחַטָּאת וְיָצָא חוּץ לָעֲזָרָה – מַחֲזִירוֹ לָעֲזָרָה וּמְכַבְּסוֹ שָׁם. נִטְמָא חוּץ לָעֲזָרָה – כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? קוֹרְעוֹ כְּדֵי שֶׁיִּטְהַר, וּמַכְנִיסוֹ וּמְכַבְּסוֹ בִּפְנִים. וְצָרִיךְ לְהַנִּיחַ בּוֹ שָׁלֵם כְּדֵי מַעְפֹּרֶת. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "בֶּגֶד" (ויקרא ו,כ), צָרִיךְ לְכַבֵּס בֶּגֶד. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָמֵא מִדִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי כְּדֵי הַמַּעְפֹּרֶת שֶׁנִּשְׁאֲרָה בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע רֻבּוֹ – טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה, וּמֻתָּר לְהַכְנִיסוֹ לַמִּקְדָּשׁ לְכַבֵּס הַדָּם.

יט. מַחֲזִירוֹ לָעֲזָרָה וּמְכַבְּסוֹ שָׁם. כדלעיל ה"א. נִטְמָא חוּץ לָעֲזָרָה כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. שהרי אסור להכניס טומאה למקדש (הלכות ביאת מקדש ג,טז), אך מצד שני יש לכבס את הבגד בעזרה. קוֹרְעוֹ כְּדֵי שֶׁיִּטְהַר. קורע את רוב הבגד ועל ידי זה הוא נעשה טהור. וְצָרִיךְ לְהַנִּיחַ בּוֹ שָׁלֵם כְּדֵי מַעְפֹּרֶת. לא קורע את הבגד כולו אלא משאיר בו חלק שלם בגודל של מטפחת (פה"מ כלים כט,א). צָרִיךְ לְכַבֵּס בֶּגֶד. וכשקרוע כולו אינו נחשב בגד. טָמֵא מִדִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי כְּדֵי הַמַּעְפֹּרֶת שֶׁנִּשְׁאֲרָה בּוֹ. הלכות כלים כג,יא.

[כ] מְעִיל שֶׁנִּתַּז עָלָיו דַּם חַטָּאת, וְיָצָא וְנִטְמָא בַּחוּץ – כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, וַהֲרֵי הַקּוֹרֵעַ אוֹתוֹ לוֹקֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ? מַכְנִיסוֹ פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וּמְכַבְּסוֹ בִּפְנִים, וְאַחַר שֶׁיִּתְכַּבֵּס כָּל הַדָּם מְעַט מְעַט – מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בַּחוּץ.

כ. וַהֲרֵי הַקּוֹרֵעַ אוֹתוֹ לוֹקֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות כלי המקדש ט,ג. מַכְנִיסוֹ פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. באופן זה (הכנסת חלק קטן מן הבגד שאין בו שיעור טומאת בגד), אין איסור הכנסת טומאה לעזרה. וּמְכַבְּסוֹ בִּפְנִים וכו'. מכניס לעזרה חלק קטן מן המעיל ומכבס אותו, ולאחר מכן מכניס חלק אחר ומכבס אותו עד שכל הדם מתכבס.

[כא] כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁבִּשֵּׁל בּוֹ הַחַטָּאת וְיָצָא – מַכְנִיסוֹ וְשׁוֹבְרוֹ בִּפְנִים. נִטְמָא בַּחוּץ – נוֹקְבוֹ בִּכְדֵי שֹׁרֶשׁ קָטָן כְּדֵי שֶׁיִּטְהַר, וּמַכְנִיסוֹ וְשׁוֹבְרוֹ בִּפְנִים. וְאִם נְקָבוֹ נֶקֶב גָּדוֹל מִזֶּה – אֵינוֹ שׁוֹבְרוֹ בִּפְנִים, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ כְּלִי, וְאֵין שׁוֹבְרִין בִּפְנִים אֶלָּא כֵּלִים.
וְכֵן כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁבִּשְּׁלָהּ בּוֹ וְיָצָא לַחוּץ לָעֲזָרָה – מַכְנִיסוֹ וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בִּפְנִים. נִטְמָא כְּשֶׁיָּצָא – פּוֹחֲתוֹ עַד שֶׁיִּטְהַר, וּמַכְנִיסוֹ, וְחוֹזֵר בִּפְנִים וּמְרַדְּדוֹ עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַפְּחָת וְיַחֲזֹר כְּתַבְנִית הַכֵּלִים, וְאַחַר כָּךְ מוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בָּעֲזָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת" וכו' (ויקרא ו,כא), וְאֵין מוֹרְקִין בִּפְנִים אֶלָּא כֵּלִים.

כא. מַכְנִיסוֹ וְשׁוֹבְרוֹ בִּפְנִים. לעיל הי"א. נוֹקְבוֹ בִּכְדֵי שֹׁרֶשׁ קָטָן כְּדֵי שֶׁיִּטְהַר וכו'. כשניקב נקב קטן הכלי נטהר מהטומאה שלו אך עדיין נחשב כלי, ואם ניקב נקב גדול יותר אינו נחשב כלל כלי (הלכות כלים יט,ב). בִּכְדֵי שֹׁרֶשׁ קָטָן. וגודלו פחות מכזית (הלכות תרומות ה,טו; וראה לחם משנה ואבן האזל מדוע לא נצרך כאן נקב כזית שהוא הנקב שבו נטהר הכלי מלקבל טומאה כפי שמבואר בהלכות כלים שם). וְאֵין שׁוֹבְרִין בִּפְנִים אֶלָּא כֵּלִים. ולא שברי כלים.
מַכְנִיסוֹ וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בִּפְנִים. לעיל הי"א. פּוֹחֲתוֹ. נוקב בו נקב גדול. עַד שֶׁיִּטְהַר. הלכות כלים יא,א-ב. וּמְרַדְּדוֹ עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַפְּחָת. מרקע את הכלי וסותם את הנקב. וְיַחֲזֹר כְּתַבְנִית הַכֵּלִים. ישוב הכלי להיות כלי שלם.