פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים וְחַיָּה לִבְשַׂר תַּאֲוָה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ תַּגָּר וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק – יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין, אֲפִלּוּ הָיוּ דְּמֵי הָעוֹר מְרֻבִּין עַל דְּמֵי הַבָּשָׂר. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ מִן הַתַּגָּר – לֹא יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין.
א. מִמִּי שֶׁאֵינוֹ תַּגָּר וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק. מאדם שאינו סוחר, שקובע את המחיר רק על פי הבשר. יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין. לא חלה עליו קדושת מעשר שני, ואין צורך לפדות אותו, מכיוון שמעות המעשר ניתנו תמורת הבשר, ואגב כך נתן המוכר גם את העור. לֹא יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין. וצריך לחללו ולאכול בשוויו מאכלים בקדושת מעשר שני.
ב. וְכֵן הַלּוֹקֵחַ כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת, מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְהִמָּכֵר סְתוּמוֹת, מִמִּי שֶׁאֵינוֹ תַּגָּר – יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הַמּוֹכֵר לִפְתֹּחַ רָאשֵׁי הַכַּדִּין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין. וְאִם רָצָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִמְכֹּר בְּמִדָּה – יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין.
ב. וְכֵן הַלּוֹקֵחַ כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְהִמָּכֵר סְתוּמוֹת. במקום שרגילים למכור את היין עם הכלי ואין משלמים עבור הכלי בעצמו. מִמִּי שֶׁאֵינוֹ תַּגָּר. שהמוכר אינו סוחר שמקפיד על ערך הכד. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הַמּוֹכֵר לִפְתֹּחַ רָאשֵׁי הַכַּדִּין כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין. גם כאשר המוכר אינו תגר ומכר כדים סתומים יש עדיין מקום לחשוש שמא הוא נתן דעתו גם על דמי הקנקן ואז הקנקן לא יוצא לחולין, ולכן ראוי למוכר לפתוח את הכד כדי שיהיה ברור שהקנקן לא יצא לחולין (ד"א בביאור ההלכה). וְאִם רָצָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִמְכֹּר בְּמִדָּה יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין. אם רצה המוכר להחמיר על עצמו ולקבוע את המחיר רק לפי מידת היין אינו צריך לפתוח את הכדים כי אז ברור שהקנקן יצא לחולין (שם).
ג. לְקָחָן פְּתוּחוֹת, אוֹ סְתוּמוֹת בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְהִמָּכֵר פְּתוּחוֹת, אוֹ שֶׁלָּקַח מִן הַתַּגָּר שֶׁמְּדַקְדֵּק בִּמְכִירָתוֹ – לֹא יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין.
לָקַח סַלֵּי תְּאֵנִים וַעֲנָבִים עִם הַכְּלִי – לֹא יָצְאוּ דְּמֵי הַכְּלִי לְחֻלִּין.
ג. לְקָחָן פְּתוּחוֹת. ובאופן זה אין רגילים למכור את הכד אגב היין. אוֹ סְתוּמוֹת בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְהִמָּכֵר פְּתוּחוֹת. שאין רגילים למכור שם את הקנקן אגב היין, ונמצא ששילם עבור הקנקן בפני עצמו בדמי מעשר שני.
לֹא יָצְאוּ דְּמֵי הַכְּלִי לְחֻלִּין. שהכלי אינו טפל לפירות, לפי שהדרך לקנות פירות ללא כלי (ריק"ו ורדב"ז), ונמצא שחלק מהמעות שקיבל המוכר עדיין קדושים, והקונה צריך לחללם.
ד. לָקַח אֱגוֹזִין וּשְׁקֵדִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – יָצְאוּ קְלִפֵּיהֶן לְחֻלִּין. לָקַח חוֹתָל תְּמָרִים – יָצָא הַחוֹתָל לְחֻלִּין. קֻפּוֹת שֶׁל תְּמָרִים: אִם דְּרוּסוֹת – יָצְאוּ הַקֻּפּוֹת לְחֻלִּין; וְאִם אֵינָן דְּרוּסוֹת – לֹא יָצְאוּ הַקֻּפּוֹת לְחֻלִּין.
ד. יָצְאוּ קְלִפֵּיהֶן לְחֻלִּין. שלקליפות אין חשיבות עצמית, והוא הדין בחותל תמרים ובקופות של תמרים דרוסות, שהאריזה בטלה אל התכולה. חוֹתָל תְּמָרִים. סל קלוע שעשוי מנצרים וכדומה ומשמש לאריזת פירות לחים בזמן מכירתם. קֻפּוֹת. סלים גדולים. דְּרוּסוֹת. מעוכות. וְאִם אֵינָן דְּרוּסוֹת לֹא יָצְאוּ הַקֻּפּוֹת לְחֻלִּין. שתמרים שאינם דרוסים אינם זקוקים לקופה, וממילא דין הקופה כדין סלי תאנים לעיל ה"ג.
ה. מִי שֶׁהָיָה לוֹ יַיִן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְהִשְׁאִיל קַנְקַנָּיו לְאוֹתוֹ מַעֲשֵׂר, אַף עַל פִּי שֶׁסָּתַם אֶת פִּיהֶן – לֹא קָנָה הַמַּעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַנִּים. כָּנַס אֶת הַיַּיִן לְתוֹכָן סְתָם: אִם קָרָא שֵׁם וְעָשָׂהוּ מַעֲשֵׂר עַד שֶׁלֹּא סָתַם אֶת פִּיהֶן – לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר; וְאִם מִשֶּׁסָּתַם אֶת פִּיהֶן קָרָא שֵׁם וְעָשָׂהוּ מַעֲשֵׂר – קָנָה מַעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַן.
הִפְקִיד לְתוֹךְ הַקַּנְקַן רְבִיעִית חֻלִּין, אוֹ שֶׁכָּנַס לְתוֹכָן שֶׁמֶן וְחֹמֶץ אוֹ צִיר וּדְבַשׁ שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי סְתָם, בֵּין מִשֶּׁסָּתַם בֵּין עַד שֶׁלֹּא סָתַם – לֹא קָנָה הַמַּעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַנִּים.
ה. וְהִשְׁאִיל קַנְקַנָּיו לְאוֹתוֹ מַעֲשֵׂר. שהניח בהם את היין באופן זמני, ואמר בפירוש שכך כוונתו (פה"מ מעשר שני ג,יב). לֹא קָנָה הַמַּעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַנִּים. לא חלה עליהם קדושת מעשר. כָּנַס אֶת הַיַּיִן לְתוֹכָן סְתָם. שלא אמר שמניחו באופן זמני. אִם קָרָא שֵׁם וכו'. אם הניח בקנקנים יין שאינו מעושר, ועשה אותו מעשר שני, ואחר כך סתם את הקנקנים. וְאִם מִשֶּׁסָּתַם אֶת פִּיהֶן וכו'. אם עשה את היין מעשר שני לאחר שסתם את הקנקנים, נראה ממעשיו שדעתו לבטל את הקנקנים לצורך המעשר.
הִפְקִיד לְתוֹךְ הַקַּנְקַן רְבִיעִית חֻלִּין. שלא עשה את כולו מעשר שני, אלא השאיר חולין בכמות של רביעית הלוג. צִיר. נוזל של כבישת דגים שקנה בכסף מעשר שני. בֵּין מִשֶּׁסָּתַם. אפילו אם עשה אותם מעשר שני לאחר שסתם. לֹא קָנָה הַמַּעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַנִּים. ששאר משקים חוץ מיין אין להם חשיבות גדולה, ובכל האופנים הקנקן אינו בטל להם (גם במקרים שהובאו לעיל הלכות ב-ג).
ו. צְבִי שֶׁלְּקָחוֹ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וּמֵת – יִקָּבֵר בְּעוֹרוֹ. לְקָחוֹ חַי וּשְׁחָטוֹ, וְנִטְמָא – הֲרֵי זֶה יִפָּדֶה, כִּשְׁאָר פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמְאוּ.
הַמַּנִּיחַ דִּינָר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִהְיוֹת אוֹכֵל כְּנֶגְדּוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא לְחֻלִּין, וְהָיָה הַדִּינָר יוֹצֵא בְּעֶשְׂרִים מָעָה: אָכַל עָלָיו בְּעֶשֶׂר מָעִין, וְהוּזְלוּ הַמָּעוֹת לְאַחַר זְמַן וַהֲרֵי הַדִּינָר יוֹצֵא בְּאַרְבָּעִים מָעָה – צָרִיךְ לֶאֱכֹל עָלָיו בְּעֶשְׂרִים מָעָה וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא לְחֻלִּין; הוּקְרוּ הַמָּעוֹת, וַהֲרֵי הַדִּינָר יוֹצֵא בְּעֶשֶׂר מָעִין – אוֹכֵל עָלָיו בְּחָמֵשׁ מָעִין וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא לְחֻלִּין.
ו. יִקָּבֵר בְּעוֹרוֹ. שכולו אסור בהנאה, ואין אפשרות לפדותו כיוון שבשרו ראוי רק לאכילת כלבים ואין פודים את הקדשים להאכילם לכלבים (פה"מ מעשר שני ג,יא, הלכות איסורי מזבח ב,י). הֲרֵי זֶה יִפָּדֶה וכו'. שמשעה שנשחט דינו כמאכל. כִּשְׁאָר פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמְאוּ. כדלעיל ב,ח, ז,א.
לִהְיוֹת אוֹכֵל כְּנֶגְדּוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא לְחֻלִּין. לחללו על מאכלים ולאכלם בירושלים בקדושת מעשר, עד שיחלל כשווי הדינר ויוציאו לחולין. צָרִיךְ לֶאֱכֹל עָלָיו בְּעֶשְׂרִים מָעָה וכו'. כשווי חצי דינר כעת, שהרי לפני הוזלת המעות אכל כשווי חצי דינר וצריך להשלים את חציו השני. והוא הדין במקרה שהוקרו המעות, שמשלים חצי דינר על פי ערכו כעת.
ז. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת בְּסֶלַע שֶׁל כֶּסֶף מַעֲשֵׂר וּמָשַׁךְ הַפֵּרוֹת, וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן הַסֶּלַע עַד שֶׁהוֹקִירוּ הַפֵּרוֹת וְעָמְדוּ בִּשְׁתַּיִם – הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן סֶלַע בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן אֶת הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ" (על פי ויקרא כז,יט) – בִּנְתִינַת הַכֶּסֶף קוֹנֶה, וְהַשָּׂכָר לַמַּעֲשֵׂר.
ז. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת וכו'. העיקרון בהלכה זו ובהלכות שאחריה, שלעניין מקח וממכר הקניין חל בזמן משיכת הפירות, ואילו חילול כסף המעשר חל בזמן נתינת הכסף. וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן הַסֶּלַע עַד שֶׁהוֹקִירוּ הַפֵּרוֹת וְעָמְדוּ בִּשְׁתַּיִם. לפני ששילם, מחיר הפירות עלה לשתי סלעים. הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן סֶלַע בִּלְבַד וכו'. לאחר ששילם למוכר את הסלע שחייב לו (כשווי הפירות בשעת משיכתם), מפריש סלע ממעות מעשר שני שלו ומחלל גם אותו על פירות אלו, כיוון ששעת החילול היא שעת נתינת הכסף ("בנתינת הכסף קונה") ובשעה זו הפירות שווים שני סלעים, ונמצא שבעל המעשר הרוויח מעליית המחיר ("והשכר למעשר") שמוציא לחולין סלע נוספת (כך מתבאר מפה"מ מעשר שני ד,ו, וכן פירשו ערוה"ש קלג,יא וחזו"א שביעית י,יג). וְנָתַן אֶת הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ. לשון הפסוק הוא: "ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו" (ויקרא כז,יט), והציטוט כאן נמשך אחר לשון חז"ל בכמה מקומות (כגון תוספתא ערכין ד,ד, בבלי שבת קכח,א וראה תוס' שם ד"ה ונתן הכסף).
ח. מָשַׁךְ פֵּרוֹת בִּשְׁתֵּי סְלָעִים, וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן הַמָּעוֹת עַד שֶׁהוּזְלוּ הַפֵּרוֹת וְעָמְדוּ בְּסֶלַע – אֵינוֹ מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא סֶלַע, וּמוֹסִיף עָלֶיהָ סֶלַע שְׁנִיָּה מִן הַחֻלִּין וְנוֹתֵן לַמּוֹכֵר. וְאִם הָיָה הַמּוֹכֵר עַם הָאָרֶץ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִתֵּן לוֹ סֶלַע שְׁנִיָּה מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי.
נָתַן לוֹ סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר, וְלֹא הִסְפִּיק לִמְשֹׁךְ אֶת הַפֵּרוֹת עַד שֶׁעָמְדוּ בִּשְׁתַּיִם – מַה שֶּׁפָּדָה פָּדָה, וְהַדִּין בֵּינֵיהֶן.
ח. מָשַׁךְ פֵּרוֹת בִּשְׁתֵּי סְלָעִים. פירות שמחירם שני סלעים. אֵינוֹ מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא סֶלַע. כמחיר הפירות בזמן נתינת הכסף שהוא זמן החילול. וּמוֹסִיף עָלֶיהָ סֶלַע שְׁנִיָּה מִן הַחֻלִּין וְנוֹתֵן לַמּוֹכֵר. כיוון שמבחינת דיני מקח וממכר חייב לו שני סלעים, כמחיר הפירות בזמן משיכתם.
מַה שֶּׁפָּדָה פָּדָה. הסלע יצאה לחולין בשעת נתינתה, והפירות נתפסו בקדושת מעשר. וְהַדִּין בֵּינֵיהֶן. מבחינת דיני מקח וממכר המוכר יכול למחול על הפסדו, או לבטל את המקח ולקבל קללת 'מי שפרע' בבית דין על כך שאינו עומד בדיבורו (ראה הלכות מכירה ז,א-ב).
ט. נָתַן לוֹ שְׁתֵּי סְלָעִים שֶׁל מַעֲשֵׂר, וְלֹא הִסְפִּיק לִמְשֹׁךְ אֶת הַפֵּרוֹת עַד שֶׁחָזְרוּ לִהְיוֹת בְּסֶלַע – מַה שֶּׁפָּדָה פָּדָה, וּמִדַּת הַדִּין בֵּינֵיהֶן, שֶׁמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי – פְּדִיָּתוֹ הִיא מְשִׁיכָתוֹ.
ט. שֶׁמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי פְּדִיָּתוֹ הִיא מְשִׁיכָתוֹ. מצד דיני מעשר, נתינת הכסף ("פדיתו" – פה"מ מעשר שני ד,ו) היא הפעולה הקובעת, כמו שמשיכה היא הפעולה הקובעת בדיני מקח וממכר.
י. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת חֻלִּין בִּירוּשָׁלַיִם וְהָיוּ לוֹ מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לִירוּשָׁלַיִם – אוֹמֵר: 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָהֵם מְחֻלָּלִין עַל הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ', וְיֹאכַל הַפֵּרוֹת שָׁם בְּטָהֳרָה, וְיֵצְאוּ אוֹתָן הַמָּעוֹת לְחֻלִּין בִּמְקוֹמָן.
יא. הָיוּ לוֹ מְעוֹת מַעֲשֵׂר בִּירוּשָׁלַיִם וְיֵשׁ לוֹ פֵּרוֹת חוּץ לִירוּשָׁלַיִם – אוֹמֵר: 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל הַפֵּרוֹת הָהֵם', וְיֵצְאוּ הַמָּעוֹת לְחֻלִּין, וְיַעֲלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת הַפֵּרוֹת וְהַמָּעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד בִּשְׁעַת הַחִלּוּל.
יא. הָיוּ לוֹ מְעוֹת מַעֲשֵׂר בִּירוּשָׁלַיִם וכו'. ההיתר לחלל מעות מעשר על פירות חולין הוא רק בירושלים, והיינו כאשר לפחות אחד מהדברים נמצא בירושלים, או המעות כבהלכה שלנו או הפירות כבהלכה הקודמת, אבל כאשר גם המעות וגם הפירות חוץ לירושלים – אין לחלל לכתחילה כדלעיל ד,ו.
יב. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ מְעוֹת מַעֲשֵׂר בִּירוּשָׁלַיִם וְצָרַךְ לָהֶם, וְיֵשׁ לַחֲבֵרוֹ פֵּרוֹת חֻלִּין שֶׁרוֹצֶה לְאָכְלָן – אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹתֶיךָ', וְנִמְצְאוּ אוֹתָן הַפֵּרוֹת לְקוּחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וְיֹאכַל אוֹתָן חֲבֵרוֹ בְּטָהֳרָה, וְלֹא הִפְסִיד כְּלוּם, וְיֵצְאוּ הַמָּעוֹת לְחֻלִּין.
יג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ בַּעַל הַפֵּרוֹת חָבֵר, שֶׁאֵין מוֹכְרִין פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל וַדַּאי אֶלָּא לְחָבֵר. לְפִיכָךְ, אִם הָיוּ הַמָּעוֹת שֶׁל דְּמַאי – אוֹמֵר כֵּן אַף לְעַם הָאָרֶץ. וּמֻתָּר לְחַלֵּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל פֵּרוֹת עַם הָאָרֶץ וְעַל מְעוֹתָיו, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם שֶׁמָּא שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֵם.
יג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים וכו'. כמבואר לעיל ג,ח. וּמֻתָּר לְחַלֵּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל פֵּרוֹת עַם הָאָרֶץ וְעַל מְעוֹתָיו. חבר שהגיעו לידיו פירות או מעות של עם הארץ, רשאי החבר לחלל עליהם מעשר שני, לפי שהם בחזקת חולין.
יד. הַמַּנִּיחַ דִּינָר שֶׁל מַעֲשֵׂר לִהְיוֹת אוֹכֵל כְּנֶגְדּוֹ וְהוֹלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁאָכַל עָלָיו עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ אֶלָּא פָּחוֹת מִפְּרוּטָה – יָצָא לְחֻלִּין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁל דְּמַאי. אֲבָל בְּשֶׁל וַדַּאי – לֹא יֵצֵא לְחֻלִּין עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה אַחַר שֶׁמּוֹסִיפִין אֶת הַחֹמֶשׁ, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁאַר מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה חֻמְשֵׁי פְּרוּטָה.
יד. הַמַּנִּיחַ דִּינָר שֶׁל מַעֲשֵׂר לִהְיוֹת אוֹכֵל כְּנֶגְדּוֹ וְהוֹלֵךְ. כדלעיל ה"ו. פָּחוֹת מִפְּרוּטָה יָצָא לְחֻלִּין. שסכום זה אין לו חשיבות בכל ענייני התורה (פה"מ מעשר שני ד,ח). בְּשֶׁל דְּמַאי. שאין מוסיפים עליו חומש (כדלעיל ה,ד). כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁאַר מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה חֻמְשֵׁי פְּרוּטָה. אבל אם נשאר ממנו ארבעה חמישיות של פרוטה, כאשר אוכל כנגדו צריך להוסיף חמישית פרוטה עבור החומש (שהוא רבע מהקרן כדלעיל ה,א), ונמצא שיחד עם החומש שווה פרוטה שלמה ולא יצא לחולין (וראה לעיל ה,ד שחומש שאינו שווה פרוטה אין מוסיפים אותו, אך שם מדובר שכך היה שווי המעשר מתחילה, וכאן המעשר שווה דינר בתחילה – ערוה"ש קלד,טז).
טו. טְמֵאִים וּטְהוֹרִים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אוֹ שׁוֹתִין כְּאֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם, וְרָצוּ הַטְּהוֹרִים לִהְיוֹתָן אוֹכְלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן – מַנִּיחִין סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאוֹמְרִין: 'כָּל שֶׁהַטְּהוֹרִים אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין – סֶלַע זוֹ מְחֻלֶּלֶת עָלָיו', וְתֵצֵא הַסֶּלַע לְחֻלִּין, שֶׁהֲרֵי אָכְלוּ וְשָׁתוּ בְּשָׁוְיָהּ בְּטָהֳרָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגְּעוּ הַטְּמֵאִים בַּמַּאֲכָל, שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּהוּ.

טו. כָּל שֶׁהַטְּהוֹרִים אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין סֶלַע זוֹ מְחֻלֶּלֶת עָלָיו. והחילול יחול בזמן שהטהורים לוקחים לידם מאכל מהקערה המשותפת או שמוזגים לכוסם מהקנקן המשותף (ריק"ו, כס"מ ועוד).

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות מעשר שני ונטע רבעי

יציאת מעות מעשר שני לחולין

בפרק זה, החותם את דיני מעשר שני, עוסק הרמב"ם בדיני חילול מעות מעשר בירושלים – בתחילה דן הרמב"ם במצבים שונים שבהם קונה במעות המעשר אוכל יחד עם כלי אחסון, והשאלה היא האם הכלי מתקדש גם או שרק המאכל נתפס בקדושה והכלי יוצא לחולין.
בהמשך דן הרמב"ם במצבים שונים בהם חל שינוי בערך המעות או ערך הפירות. הרמב"ם חותם את הפרק באופנים שונים להיתר חילול מעות מעשר על פירות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מעשר שני ונטע רבעי ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם צריך שהפירות והכסף יהיו במקום אחד בשעת החילול?

2.האם טהור וטמא יכולים לאכול יחד אם ניתן להקפיד שהטמא לא יגע באוכל הטהור?

3.ערכם של פירות שנקנו בכסף מעשר – נקבע ברגע שמשך את הפירות לרשותו?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן