פרק ח', הלכות נדרים, ספר הפלאה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁנָּדַר אוֹ נִשְׁבַּע, וּפֵרֵשׁ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ דָּבָר שֶׁנָּדַר אוֹ נִשְׁבַּע בִּגְלָלוֹ – הֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁתָּלָה נִדְרוֹ אוֹ שְׁבוּעָתוֹ בְּאוֹתוֹ דָּבָר, וְאִם לֹא נִתְקַיֵּם אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁנִּשְׁבַּע בִּגְלָלוֹ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
ב. כֵּיצַד? נָדַר אוֹ נִשְׁבַּע 'שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אִשָּׁה פְּלוֹנִית שֶׁאָבִיהָ רַע', 'שֶׁאֵינִי נִכְנָס לְבַיִת זֶה שֶׁכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ': מֵת אוֹ שֶׁעָשָׂה הָאָב תְּשׁוּבָה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁנָּדַר אוֹ נִשְׁבַּע וְאָמַר: 'שֶׁלֹּא אֶשָּׂא אִשָּׁה פְּלוֹנִית' וְ'לֹא אֶכָּנֵס לְבַיִת זֶה' 'אֶלָּא אִם כֵּן נִסְתַּלֵּק הַהֶזֶּק'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. מֵת. הכלב או האב.
ג. אֲבָל הַנּוֹדֵר אוֹ הַנִּשְׁבָּע 'שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא פְּלוֹנִית הַכְּעוּרָה' וְנִמְצֵאת נָאָה, 'שְׁחוֹרָה' וְנִמְצֵאת לְבָנָה, 'קְצָרָה' וְנִמְצֵאת אֲרֻכָּה, 'שֶׁאֵין אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי, שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי' וְ'שֶׁהִכָּת אֶת בְּנִי', וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גָּנְבָה וְשֶׁלֹּא הִכָּת – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נֶדֶר טָעוּת, וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל נִדְרֵי שְׁגָגוֹת, שֶׁהֵן מֻתָּרִין. וְאֵין זֶה כְּתוֹלֶה נִדְרוֹ בְּדָבָר וְלֹא נִתְקַיֵּם הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי הַסִּבָּה שֶׁבִּגְלָלָהּ נָדַר לֹא הָיְתָה מְצוּיָה, וְטָעוּת הָיָה.
ג. קְצָרָה. נמוכה. כִּיסִי. ארנקי.
ד. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מִי שֶׁרָאָה אֲנָשִׁים מֵרָחוֹק אוֹכְלִים תְּאֵנִים שֶׁלּוֹ, אָמַר לָהֶן: 'הֲרֵי הֵן עֲלֵיכֶם קָרְבָּן', כֵּיוָן שֶׁקָּרַב לָהֶן וְהִבִּיט וְהִנֵּה הֵן אָבִיו וְאֶחָיו – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ הַסִּבָּה שֶׁהִדִּירָן בִּגְלָלָהּ, הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁפֵּרֵשׁ, שֶׁהַדָּבָר מוֹכִיחַ שֶׁלֹּא אָסַר עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהֵן זָרִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. מִי שֶׁנָּדַר אוֹ נִשְׁבַּע, וְנוֹלַד לוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ בִּשְׁעַת הַשְּׁבוּעָה אוֹ בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר – הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד שֶׁיִּשָּׁאֵל לְחָכָם וְיַתִּיר אֶת נִדְרוֹ. כֵּיצַד? אָסַר עַצְמוֹ בַּהֲנָיַת פְּלוֹנִי אוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְנַעֲשָׂה אוֹתוֹ הָאִישׁ סוֹפֵר וְאוֹתוֹ מָקוֹם בֵּית הַכְּנֶסֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר: 'אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה סוֹפֵר' וּ'מָקוֹם זֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת', 'לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר' אוֹ 'נִשְׁבָּע' – הֲרֵי זֶה אָסוּר לֵהָנוֹת וּלְהִכָּנֵס עַד שֶׁיַּתִּיר נִדְרוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. וְנוֹלַד. התחדש. סוֹפֵר. סופר העיר האחראי על כתיבת השטרות. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ וכו'. שאין הנדר מותר באמירה זו משום שעדיין לא התחרט על רצונו שלא ליהנות מפלוני אלא היה מעדיף שלא יהיה זה סופר ולא יצטרך ליהנות ממנו. עַד שֶׁיַּתִּיר נִדְרוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות שבועות ו,יב, שאין מתירים נדר על ידי נולד אלא אם כן התחרט הנודר על נדרו.
ו. כָּל נֶדֶר שֶׁהֻתַּר מִקְצָתוֹ – הֻתַּר כֻּלּוֹ. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁבוּעָה. כֵּיצַד? רָאָה אֲנָשִׁים מֵרָחוֹק אוֹכְלִים פֵּרוֹתָיו, וְאָמַר: 'הֲרֵי הֵן עֲלֵיכֶם קָרְבָּן', וּכְשֶׁהִגִּיעַ אֲלֵיהֶם וְהִנֵּה הֵן אָבִיו וַאֲנָשִׁים זָרִים, הוֹאִיל וְאָבִיו מֻתָּר – כֻּלָּן מֻתָּרִין. וַאֲפִלּוּ אָמַר: 'אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ, הָיִיתִי אוֹמֵר: פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אֲסוּרִין, וְאָבִי מֻתָּר' – הֲרֵי כֻּלָּן מֻתָּרִין.
אֲבָל אִם אָמַר כְּשֶׁהִגִּיעַ אֲלֵיהֶם: 'אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאָבִי בֵּינֵיכֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר: כֻּלְּכֶם אֲסוּרִין חוּץ מֵאָבִי' – הֲרֵי כֻּלָּן אֲסוּרִין חוּץ מֵאָבִיו, שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא הִתִּיר מִקְצָת הַנֶּדֶר, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנָּדַר הָיָה נוֹדֵר וּמַתְנֶה עַל אָבִיו.
ו. הוֹאִיל וְאָבִיו מֻתָּר. שהרי לא היה בדעתו לאסור זאת על אביו. אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ הָיִיתִי אוֹמֵר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אֲסוּרִין וְאָבִי מֻתָּר הֲרֵי כֻּלָּן מֻתָּרִין. שהרי החליף את לשון הנדר, שבתחילה אמר 'הרי הן עליכם קרבן' ולבסוף אמר 'פלוני ופלוני אסורין ואבי מותר' ונמצא שהנדר הראשון הותר מקצתו וממילא הותר כולו.
שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא הִתִּיר מִקְצָת הַנֶּדֶר אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנָּדַר הָיָה נוֹדֵר וּמַתְנֶה עַל אָבִיו. שהרי לא החליף את לשון הנדר אלא רק הוסיף עליו תנאי, ונמצא שלא הותר מקצתו של הנדר אלא נוסף בו תנאי.
ז. וְכֵן הָאוֹמֵר: 'הַיַּיִן קָרְבָּן עָלַי, מִפְּנֵי שֶׁהַיַּיִן רַע לַמֵּעַיִם', אָמְרוּ לוֹ: 'וַהֲרֵי הַמְיֻשָּׁן יָפֶה לַמֵּעַיִם': אִם אָמַר: 'אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר', אֲפִלּוּ אָמַר: 'אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ, הָיִיתִי אוֹמֵר: הֶחָדָשׁ אָסוּר וְהַיָּשָׁן מֻתָּר' – מֻתָּר בַּיָּשָׁן וּבֶחָדָשׁ; אֲבָל אִם אָמַר: 'אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ, הָיִיתִי אוֹמֵר: כָּל הַיֵּינוֹת אֲסוּרוֹת עָלַי חוּץ מִן הַמְיֻשָּׁן' – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּמְיֻשָּׁן בִּלְבַד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. אִם אָמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. הרי ביטל את כל הנדר, ומותר בכל. אֲפִלּוּ אָמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ הָיִיתִי אוֹמֵר הֶחָדָשׁ אָסוּר וְהַיָּשָׁן מֻתָּר מֻתָּר בַּיָּשָׁן וּבֶחָדָשׁ. הרי הותר מקצת הנדר, וממילא הותר כולו. הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּמְיֻשָּׁן בִּלְבַד. שלא הותר הנדר, אלא נוסף בו תנאי.
ח. כָּל הַנּוֹדֵר אוֹ נִשְׁבָּע – רוֹאִין דְּבָרִים שֶׁבִּגְלָלָן נִשְׁבַּע אוֹ נָדַר, וּלְמֵדִין מֵהֶן לְאֵי זֶה דָּבָר נִתְכַּוֵּן, וְהוֹלְכִין אַחַר הָעִנְיָן, לֹא אַחַר כָּל מַשְׁמַע הַדִּבּוּר.
כֵּיצַד? הָיָה טוֹעֵן מַשָּׂא שֶׁל צֶמֶר אוֹ שֶׁל פִּשְׁתָּן, וְהֵזִיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה, וְנִשְׁבַּע אוֹ נָדַר שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עָלָיו צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים לְעוֹלָם – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וּלְכַסּוֹתָן, וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא לְהַפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו. הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי צֶמֶר וְנִצְטַעֵר בִּלְבִישָׁתוֹ, וְנִשְׁבַּע אוֹ נָדַר שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עָלָיו צֶמֶר לְעוֹלָם – אָסוּר לִלְבֹּשׁ, וּמֻתָּר לִטְעֹן עָלָיו, וּמֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְבֶגֶד צֶמֶר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. כָּל מַשְׁמַע הַדִּבּוּר. המשמעות המילולית.
וּלְכַסּוֹתָן. להתכסות בהן. לְהַפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו. לטעון אותם כמשא על גבו. וּמֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר. שאינם טוויים כבגד. שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְבֶגֶד צֶמֶר. בדרך לבישה, אבל לא התכוון לאסור על עצמו להתכסות בצמר בדרך כיסוי.
ט. הָיוּ מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיִּשָּׂא קְרוֹבָתוֹ וְהוּא מְמָאֵן, וּפָצְרוּ בּוֹ, וְנָדַר אוֹ נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא תֵּהָנֶה בּוֹ לְעוֹלָם, וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִשְׁבַּע אוֹ נָדַר שֶׁלֹּא תֵּהָנֶה בּוֹ לְעוֹלָם – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת לֵהָנוֹת לוֹ, שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְשֵׁם אִישׁוּת.
ט. מְמָאֵן. מסרב. וּפָצְרוּ בּוֹ. הפצירו בו, ניסו לשכנעו. אֶלָּא לְשֵׁם אִישׁוּת. שלא להינשא להן.
י. וְכֵן הַקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ שֶׁיִּסְעֹד אֶצְלוֹ, וּמֵאֵן, וְנִשְׁבַּע אוֹ נָדַר שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלֹא יִשְׁתֶּה לוֹ טִפַּת צוֹנֵן – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת לוֹ צוֹנֵן, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה עִמּוֹ בִּסְעוּדָה זוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יא. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'לְבֵיתְךָ אֵינִי נִכְנָס' וְ'שָׂדְךָ אֵינִי לוֹקֵחַ', בֵּין בְּנֶדֶר בֵּין בִּשְׁבוּעָה, וּמֵת אוֹ מְכָרָן לְאַחֵר – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִכָּנֵס לַבַּיִת וְלִקַּח הַשָּׂדֶה מִן הַיּוֹרֵשׁ אוֹ מִן הַלּוֹקֵחַ, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא 'כָּל זְמַן שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתְךָ'. אֲבָל אִם אָמַר: 'לְבַיִת זֶה אֵינִי נִכְנָס' וְ'שָׂדֶה זוֹ אֵינִי לוֹקֵחַ', וּמֵת אוֹ מְכָרָן לְאַחֵר – הֲרֵי זֶה אָסוּר.
יא. הֲרֵי זֶה אָסוּר. שהרי אסר על עצמו את הבית ללא קשר לבעלותו (ראה גם לעיל ה,ד-ה).
יב. אָמַר לַחֲבֵרוֹ: 'הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ', אָמַר לוֹ: 'אֵינָהּ פְּנוּיָה', נִשְׁבַּע אוֹ נָדַר וְאָמַר: 'שָׂדִי אֵינִי חוֹרֵשׁ בָּהּ לְעוֹלָם': אִם הָיָה דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ בְּיָדוֹ – הוּא אָסוּר, וְכָל בְּנֵי אָדָם מֻתָּרִין לַחֲרֹשׁ לוֹ בָּהּ; וְאִם אֵין דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ בְּיָדוֹ – הוּא וְכָל בְּנֵי אָדָם אֲסוּרִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.
יב. נִשְׁבַּע אוֹ נָדַר. השואל, מתוך כעס על חברו שנמנע מלהשאילו (רש"י נדרים מג,א, ועוד). בְּיָדוֹ. בכוחות עצמו. הוּא אָסוּר וְכָל בְּנֵי אָדָם מֻתָּרִין לַחֲרֹשׁ לוֹ בָּהּ. שהרי לא התכוון לאסור אלא כפי רגילותו לחרוש בעצמו, אבל לא אסר חרישת השדה בפרה זו על ידי אחרים.
יג. מִי שֶׁנִּשְׁבַּע אוֹ נָדַר שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה אוֹ שֶׁיִּקְנֶה בַּיִת אוֹ שֶׁיֵּצֵא בְּשַׁיָּרָה אוֹ יְפָרֵשׁ בַּיָּם – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִשָּׂא אוֹ לִקְנוֹת אוֹ לָצֵאת מִיָּד, אֶלָּא עַד שֶׁיִּמְצָא דָּבָר הֶהָגוּן לוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּתְבַּע אוֹתָהּ תִּנָּשֵׂא לוֹ, וְקָפְצוּ עָלֶיהָ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן הֲגוּנִין, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: לֹא נִתְכַּוְּנָה זוֹ אֶלָּא לְכָל מִי שֶׁיִּתְבַּע אוֹתָהּ מִן הַהֲגוּנִים לָהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

יג. יְפָרֵשׁ. יפליג. אֶלָּא עַד שֶׁיִּמְצָא דָּבָר הֶהָגוּן לוֹ. לפי מה שמתאים וראוי לו, ואינו מחויב לעשות דברים אלו בכל אופן שיימצא לו. שֶׁיִּתְבַּע אוֹתָהּ. שיציע לה להינשא לו.

יד. הַמַּדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע וְאָמַר לוֹ: 'שֶׁתָּבֹא וְתִטֹּל לְבָנֶיךָ כּוֹר אֶחָד חִטִּים' אוֹ 'שְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן' – הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהַתִּיר נִדְרוֹ בְּלֹא שְׁאֵלָה לְחָכָם, וְיֹאמַר לוֹ: 'כְּלוּם נִתְכַּוַּנְתָּה אֶלָּא לְכַבְּדֵנִי – כְּבוֹדִי שֶׁלֹּא אֶטֹּל, וּכְבָר הִגִּיעַ אֵלַי כָּבוֹד שֶׁנָּדַרְתָּ בִּשְׁבִילִי'.
וְכֵן הַנּוֹדֵר אוֹ הַנִּשְׁבָּע 'שֶׁאֵין אַתָּה נֶהֱנֶה לִי אִם אֵין אַתָּה נוֹתֵן לִבְנִי כּוֹר שֶׁל חִטִּים' וּ'שְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן' – הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהַתִּיר נִדְרוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁאֵלַת חָכָם, וְיֹאמַר: 'הֲרֵינִי כְּאִלּוּ נִתְקַבַּלְתִּי וְהִגִּיעוּ לְיָדִי'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות נדרים

סיבת הנדר וכוונת הנודר

מי שנדר או נשבע, ופירש בשעת נדרו את הסיבה שנדר או הסיבה שנשבע בגללה -הרי זה כמי שהתנה נדרו או שבועתו באותו הדבר; ואם לא נתקיים אותו הדבר שנשבע בגללו, הרי זה מותר והנדר בטל.
כגון הנודר או הנשבע שלא יתחתן עם אשה מסוימת בגלל שאביה הוא רע -אם אביה נפטר או שחזר בתשובה -הרי זה מותר לישא לה.
וכן הנודר או הנשבע בנדר טעות (חשב שאביה רע אך הוא טוב) -הנדר הותר ללא צורך בהתרת חכם.
מי שנדר או נשבע, ונולד לו דבר שלא היה בליבו בשעת השבועה או בשעת הנדר -הרי זה אסור בנדרו, עד שיישאל לחכם ויתיר את נדרו. (כגון שאסר על עצמו להיכנס לבית מסוים ולאחר מעשה הבית הוקדש לבית כנסת -אילו היה יודע שמקום זה יהיה בית כנסת לא היה נודר..)
כל נדר שהותר מקצתו -הותר כולו. (הואיל וחלק מסוים מהנדר הותר -הותר כולו)

פרטי הנדר – נקבעים לפי נסיבותיו (כמפורט בפרק).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נדרים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.נדר שיתחתן עם האשה הראשונה שיפגוש-חייב להתחתן איתה?

2.אסור בשום אופן להתיר נדר על סמך שינוי הנסיבות?

3.האם ניתן להתיר נדר רק על סמך דקדוק בלשון הנדר?

תשובות
1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן