פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. תִּגְלַחַת הַטָּהֳרָה כֵּיצַד הִיא? כְּשֶׁיִּגְמֹר הַנָּזִיר יְמֵי נְזִירוּתוֹ, מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת: כֶּבֶשׁ לְעוֹלָה, וְכִבְשָׂה לְחַטָּאת, וְאַיִל לִשְׁלָמִים. הֵבִיא שְׁלָשְׁתָּן וְלֹא פֵּרֵשׁ: הָרְאוּיָה לְחַטָּאת – תִּקְרַב לְחַטָּאת, וְהָרְאוּיָה לִשְׁלָמִים – שְׁלָמִים, וְהָרְאוּיָה לְעוֹלָה – עוֹלָה.
וּמֵבִיא עִם אֵיל הַשְּׁלָמִים שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי עִשָּׂרוֹן סֹלֶת, אוֹפֶה מֵהֶן עֶשְׂרִים חַלָּה, עֶשֶׂר חַלּוֹת מַצּוֹת וַעֲשָׂרָה רְקִיקֵי מַצּוֹת, וּמוֹשֵׁחַ הָעֶשְׂרִים בִּרְבִיעִית שֶׁמֶן. וְשִׁעוּר זֶה – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וּמֵבִיא הָעֶשְׂרִים בִּכְלִי אֶחָד.
ב. וְשׁוֹחֵט הַחַטָּאת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ הָעוֹלָה, וְאַחַר כָּךְ הַשְּׁלָמִים, וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּחַ. וְאִם גִּלַּח אַחַר שֶׁשָּׁחַט הַחַטָּאת אוֹ הָעוֹלָה – יָצָא. וּמְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן, וְלוֹקֵחַ מִן הָרֹטֶב שֶׁל זִבְחֵי שְׁלָמִים וְנוֹתֵן עַל הַשֵּׂעָר, וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִיכוֹ לָאֵשׁ תַּחַת דּוּד הַשְּׁלָמִים. וְאִם הִשְׁלִיכוֹ תַּחַת הַחַטָּאת – יָצָא.
ב. שׁוֹלְקָן. מבשלן קלות במים ללא תבלינים (ראה פה"מ ברכות ו,ח ובהערת הר"י קאפח שם; וכך פירש המפרש בנזיר מה,ב) ויש מפרשים ששלוק היינו מבושל הרבה (תוספות ורא"ש נזיר שם; וראה מאירי נדרים מט,א שהמילה מתפרשת בשני המובנים – הכול לפי ההקשר). דּוּד הַשְּׁלָמִים. סיר בישול השלמים.
ג. וְהֵיכָן מְגַלֵּחַ שְׂעָרוֹ? בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים בְּלִשְׁכַּת הַנְּזִירִים שֶׁהָיְתָה שָׁם בְּקֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית, וְשָׁם מְבַשְּׁלִין אֶת שַׁלְמֵיהֶן וּמַשְׁלִיכִין שְׂעָרָן לָאֵשׁ. וְאִם גִּלַּח בַּמְּדִינָה – יָצָא. וּבֵין שֶׁגִּלַּח בַּמְּדִינָה בֵּין שֶׁגִּלַּח בַּמִּקְדָּשׁ – תַּחַת הַדּוּד הוּא מַשְׁלִיךְ שְׂעָרוֹ. וְאֵינוֹ מְגַלֵּחַ עַד שֶׁיִּהְיֶה פֶּתַח הָעֲזָרָה פָּתוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר ו,יח) – לֹא שֶׁיְּגַלֵּחַ נֶגֶד הַפֶּתַח, שֶׁזֶּה בִּזְיוֹן מִקְדָּשׁ הוּא.
ד. וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל וְרָקִיק מַצָּה אֶחָד, וְנוֹתֵן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר אוֹ הַנְּזִירָה וּמְנִיפָן, וְאַחַר כָּךְ הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא לְמֵתִים.
ד. הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל. הרגל הימנית הקדמית של האייל שנתבשלה (הלכות מעשה הקרבנות ט,י). וּמְנִיפָן. הכהן מכניס ידו תחת יד הנזיר או הנזירה, ומניף את הזרוע עם החלה והרקיק. ויחד אתם היו מניפים את החזה והשוק ואימורי הקרבן (שם ט,ט).
ה. נָזִיר מְמֹרָט אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲבִיר תַּעַר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ שֵׂעָר אוֹ שֶׁאֵין לוֹ כַּפַּיִם – הֲרֵי זֶה מַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו, וְיִשְׁתֶּה, וְיִטַּמֵּא. וְאִם הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו וְלֹא גִּלַּח רֹאשׁוֹ – אֵין הַתִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת, אֶלָּא שׁוֹתֶה וּמִטַּמֵּא לָעֶרֶב, שֶׁמִּשֶּׁיִּזָּרֵק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים – הֻתַּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עַל כַּפָּיו וְלֹא הֵנִיף, שֶׁכָּל דְּבָרִים אֵלּוּ לְמִצְוָה וְלֹא לְעַכֵּב.
ה. נָזִיר מְמֹרָט. שנמרטו שערות ראשו, או קרח שאין לו שערות. שֶׁאֵין לוֹ כַּפַּיִם. וממילא אינו יכול להניף. שׁוֹתֶה וּמִטַּמֵּא לָעֶרֶב. יש שהסבירו שמדובר כאן כשהביא קרבנותיו ביום סיום נזירותו, ולכן כשאינו מתגלח עליו להמתין לסוף היום כדי לשתות או להיטמא. אך אם הביא קרבנותיו לאחר יום זה, יכול לשתות ולהיטמא מיד לאחר הבאת הקרבנות (אורח מישור, להסברים נוספים ראה רדב"ז, או"ש ור"י קאפח).
ו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַתִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת עָלָיו, מִצְוָה לְגַלֵּחַ אֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה. וְנָזִיר שֶׁגִּלַּח שֶׁלֹּא בְּתַעַר אוֹ שֶׁגִּלַּח וְשִׁיֵּר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – לֹא עָשָׂה כְּלוּם וְלֹא קִיֵּם מִצְוַת גִּלּוּחַ, בֵּין נָזִיר טָהוֹר בֵּין נָזִיר טָמֵא.
ו. וְשִׁיֵּר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שכל שיש בראשו שתי שערות אינו נחשב מגולח. בֵּין נָזִיר טָהוֹר בֵּין נָזִיר טָמֵא. בין בתגלחת טהרה המתוארת כאן ובין בתגלחת טומאה המתוארת לעיל ו,יא.
ז. גִּלַּח וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְצִמַּח רֹאשׁוֹ כֻּלּוֹ וְחָזַר וְגִלְּחוֹ כֻּלּוֹ עִם אוֹתָן שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת, אוֹ שֶׁגִּלַּח אַחַת וְנִשְׁאֲרָה אַחַת – הֲרֵי זֶה קִיֵּם מִצְוַת גִּלּוּחַ. נָשְׁרָה אַחַת וְגִלַּח אַחַת – אֵין כָּאן מִצְוַת גִּלּוּחַ.
ז. וְצִמַּח רֹאשׁוֹ כֻּלּוֹ וְחָזַר וְגִלְּחוֹ כֻּלּוֹ עִם אוֹתָן שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת. אבל אם גילח רק את שתי השערות שהניח מהתגלחת הקודמת והשאיר את שאר השער שצמח, לא קיים מצות גילוח (כס"מ ורדב"ז, וראה מער"ק שחולק). אוֹ שֶׁגִּלַּח אַחַת וְנִשְׁאֲרָה אַחַת. כשהיו לו רק שתי שערות בראשו. נָשְׁרָה אַחַת וְגִלַּח אַחַת אֵין כָּאן מִצְוַת גִּלּוּחַ. מכיוון שכאשר גילח לא היו בראשו שתי שערות וגילוח שערה אחת אינו מוגדר כקיום מצוות גילוח. ולכן עליו להמתין שיצמחו לו שתי שערות ולגלחן.
ח. גִּלַּח עַל הַשְּׁלָמִים וְנִמְצָא פָּסוּל – תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. עַל הַחַטָּאת וְנִמְצֵאת שֶׁנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם חַטָּאת, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא הַשְּׁלָמִים וְהָעוֹלָה וְקָרְבוּ כְּמִצְוָתָן – תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.
ח. גִּלַּח עַל הַשְּׁלָמִים. אחר הקרבת קרבן השלמים, וכגון שהקריבו ראשון. וְנִמְצָא פָּסוּל. הקרבן נפסל. תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה. שהרי גילח קודם הבאת קרבנותיו, ונידון כמי שהתגלח בתוך ימי נזירותו שצריך לסתור שלושים יום ורק לאחר מכן להביא קרבנותיו. וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. משום שנחשב כמקריב בתוך ימי נזירותו. עַל הַחַטָּאת וְנִמְצֵאת שֶׁנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם חַטָּאת. והחטאת נפסלת כשנשחטת שלא לשמה (הלכות מעשה הקרבנות ד,יא).
ט. גִּלַּח עַל הָעוֹלָה וְעַל הַשְּׁלָמִים וְנִשְׁחֲטוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבָּנוֹת אֲחֵרוֹת לְהַקְרִיבָן לִשְׁמָן – תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.
ט. וְנִשְׁחֲטוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן. אף שהעולה והשלמים אינם נפסלים כשנשחטים שלא לשמם, הם אינם מוציאים את הבעלים ידי חובת הקרבן שחייב בו אלא נחשבים כקרבן נדבה (הלכות מעשה הקרבנות ד,י). ומכיוון שכך נמצא שגילח קודם הבאת קרבנותיו. וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבָּנוֹת אֲחֵרוֹת לְהַקְרִיבָן לִשְׁמָן. לאחר שהתגלח שב והביא את העולה והשלמים לשם נזירות.
י. גִּלַּח עַל שְׁלָשְׁתָּן וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן כָּשֵׁר – תִּגְלַחְתּוֹ כְּשֵׁרָה, וְיָבִיא שְׁאָר הַזְּבָחִים וְיִקְרְבוּ כְּהִלְכָתָן.
י. גִּלַּח עַל שְׁלָשְׁתָּן וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן כָּשֵׁר תִּגְלַחְתּוֹ כְּשֵׁרָה. משום שבסופו של דבר גילח על אחד מן הקרבנות (ראה לעיל ה"ב).
יא. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ 'תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה' – הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנִּתְגַּלַּח בְּתוֹךְ יְמֵי נְזִירוּתוֹ, שֶׁהוּא סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְנִמְצָא מוֹנֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם אַחַר הַתִּגְלַחַת הַפְּסוּלָה וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו.
יא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,א.
יב. שַׁלְמֵי נָזִיר שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא כְּמִצְוָתָן – כְּשֵׁרִים, וְאֵין עוֹלִין לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵין טְעוּנִין לֶחֶם וְלֹא מַתָּנוֹת וְלֹא זְרוֹעַ.
יב. שֶׁלֹּא כְּמִצְוָתָן. ששחטן שלא לשמן (הלכות פסולי המוקדשין טו,כ). וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד. בשונה משלמי נדבה שנאכלים לשני ימים ולילה אחד, בשלמים אלו נוהגים כדין שלמי נזיר הנאכלים ליום אחד בלבד, למרות שלא יצא בהם הנזיר ידי חובת הבאת שלמים. וְאֵין טְעוּנִין לֶחֶם. החלות הבאות עם קרבן הנזיר. וְלֹא מַתָּנוֹת. המפרשים התקשו בפרט זה שהרי כל קרבן שלמים טעון נתינת חזה ושוק לכהן (לח"מ, וראה במפרשים שפירשו בדרכים שונות ובאורח מישור הציע להגיה כאן את דברי הרמב"ם). וְלֹא זְרוֹעַ. אינו צריך לתת לכהן את הזרוע בשלה מן האיל.
יג. שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת הָאֵלּוּ וְהַלֶּחֶם הַבָּא עִמָּהֶן – הַכֹּל מִן הַחֻלִּין כִּשְׁאָר נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
יג. הַכֹּל מִן הַחֻלִּין כִּשְׁאָר נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ. שאין אדם יכול להביאן ממעות מעשר שני אלא רק ממעות של חולין. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות מעשה הקרבנות טז,טו.
יד. הָאוֹמֵר: 'הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנַת שֶׁאֲגַלֵּחַ מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי' – הֲרֵי זֶה נָזִיר, וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו מִן הַמַּעֲשֵׂר אֶלָּא מִן הַחֻלִּין.
יד. הֲרֵי זֶה נָזִיר. משום שכשאמר 'הריני נזיר', כבר קיבל על עצמו נזירות, ולכן התנאי שהוסיף לאחר מכן חסר משמעות.
טו. הָאִישׁ שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר – יֵשׁ לוֹ לְהָבִיא קָרְבְּנוֹת אָבִיו לְעַצְמוֹ, וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן. וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל קָרְבְּנוֹת אָבִיהָ. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה הוּא. כֵּיצַד? מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת לִקְנוֹת בָּהֶן קָרְבְּנוֹתָיו וּמֵת, וְהִנִּיחַ הַמָּעוֹת הַסְּתוּמִין, וְאָמַר אַחַר מוֹת אָבִיו: 'הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנַת שֶׁאָבִיא קָרְבְּנוֹתַי בַּמָּעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אָבִי בְּקָרְבְּנוֹתָיו' – הֲרֵי זֶה מֵבִיא מֵהֶן קָרְבְּנוֹתָיו.
וְכֵן אִם הָיוּ הוּא וְאָבִיו נְזִירִים, וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת סְתוּמִין, וּמֵת הָאָב, וְאָמַר הַבֵּן אַחַר מוֹתוֹ: 'הֲרֵינִי מְגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אָבִי' – הֲרֵי זֶה מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו מֵהֶם. אֲבָל אִם לֹא אָמַר – יִפְּלוּ הַמָּעוֹת לִנְדָבָה.
מֵת הָאָב וְהִנִּיחַ בָּנִים רַבִּים – חוֹלְקִין הַמָּעוֹת הַסְּתוּמִין, מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְרֻשָּׁה לָהֶן, וְיֵשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶן לְגַלֵּחַ עַל חֶלְקוֹ. וְהַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּהֶן פִּי שְׁנַיִם.
טו. וְהִנִּיחַ הַמָּעוֹת הַסְּתוּמִין. בלא לחלקן לשלושה חלקים ולציין שכל חלק הוא כנגד אחד מקרבנות הנזיר.
יִפְּלוּ הַמָּעוֹת לִנְדָבָה. יינתנו לבית המקדש ויקנו מהן עולות נדבה של הציבור (הלכות שקלים ב,ב).
וְהַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּהֶן פִּי שְׁנַיִם. כדין ירושה (הלכות נחלות ב,א).
טז. בֵּין שֶׁהָיָה הָאָב נְזִיר עוֹלָם וְהַבֵּן נְזִיר זְמַן קָצוּב, בֵּין שֶׁהָיָה הָאָב נְזִיר זְמַן קָצוּב וְהַבֵּן נְזִיר עוֹלָם – הֲרֵי זֶה מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו מִמְּעוֹת נְזִירוּת אָבִיו.
טז. נְזִיר עוֹלָם. המגלח כל שנים עשר חודש. נְזִיר זְמַן קָצוּב. שאינו מגלח כל זמן נזירותו.
יז. הִפְרִישׁ הָאָב מָעוֹת לְהָבִיא בָּהֶן קָרְבְּנוֹת טֻמְאָה וּמֵת – אֵין הַבֵּן מֵבִיא בָּהֶן קָרְבַּן טָהֳרָה. וְכֵן אִם הִפְרִישָׁן הָאָב לְקָרְבַּן טָהֳרָה – אֵין הַבֵּן מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן תִּגְלַחַת טֻמְאָה. שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ סָפֵק הֵן, וְאִם הֵבִיא זְבָחָיו – לֹא עָלוּ לוֹ.
יח. הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר' – חַיָּב לְהָבִיא קָרְבְּנוֹת תִּגְלַחַת טָהֳרָה, וּמַקְרִיבָן עַל יְדֵי אֵי זֶה נָזִיר שֶׁיִּרְצֶה. אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי חֲצִי קָרְבְּנוֹת נָזִיר', אוֹ אִם אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר' – הֲרֵי זֶה מֵבִיא חֲצִי הַקָּרְבָּנוֹת לְאֵי זֶה נָזִיר שֶׁיִּרְצֶה, וְאוֹתוֹ נָזִיר מַשְׁלִים קָרְבְּנוֹתָיו מִשֶּׁלּוֹ. אֲבָל אִם אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי קָרְבְּנוֹת חֲצִי נָזִיר' – הֲרֵי זֶה מֵבִיא קָרְבְּנוֹת נָזִיר שָׁלֵם, שֶׁאֵין לָנוּ חֲצִי נְזִירוּת.
יח. הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר. מדובר באדם שאינו נזיר ובאמרו 'הרי עלי לגלח נזיר' נדר להביא קרבנות עבור נזיר אחר.
יט. הָאוֹמֵר: 'הֲרֵינִי נָזִיר, וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר', וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר: 'וַאֲנִי' – הֲרֵי חֲבֵרוֹ נָזִיר, וְאֵינוֹ חַיָּב לְגַלֵּחַ נָזִיר אַחֵר, שֶׁהֲרֵי לֹא הִתְפִּיס עַצְמוֹ אֶלָּא בַּנְּזִירוּת. וְאִם אָמַר: 'וַאֲנִי, וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר' – הֲרֵי זֶה חַיָּב. אִם הָיוּ פִּקְחִים – מֵבִיא כָּל אֶחָד מֵהֶן קָרְבָּנוֹת עַל יְדֵי חֲבֵרוֹ. וְאִם לֹא עָשׂוּ כֵּן – חַיָּבִין לְגַלֵּחַ נְזִירִים אֲחֵרִים.
יט. שֶׁהֲרֵי לֹא הִתְפִּיס עַצְמוֹ אֶלָּא בַּנְּזִירוּת. שבאמירתו 'ואני' התכוון רק לקבלת הנזירות ולא לנדר קרבנות נזיר אחר.
כ. הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר', וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר: 'וַאֲנִי, וְעָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר' – זֶה מֵבִיא חֲצִי קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁל זֶה, וְזֶה מֵבִיא חֲצִי קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁל זֶה, וְכָל אֶחָד מֵהֶן מַשְׁלִים קָרְבְּנוֹתָיו, אִם הָיוּ פִּקְחִים. וְאִם לָאו – זֶה מֵבִיא חֲצִי קָרְבְּנוֹת אֵי זֶה נָזִיר שֶׁיִּרְצֶה, וְזֶה מֵבִיא חֲצִי קָרְבְּנוֹת אֵי זֶה נָזִיר שֶׁיִּרְצֶה.

תקציר הפרק 

פרק ח' הלכות נזיר

תגלחת טהרה

בסיום תקופת הנזירות מוטלות על הנזיר כמה חובות לפני שתסתיים תקופת נזירותו ויותרו איסורי הנזירות. על הנזיר להביא 3⃣ קורבנות: כבש לעולה, כבשה לחטאת ואיל לשלמים. יחד עם האיל מביא הנזיר אחד עשר חלות ועשרה רקיקי מצות העשויים משישה ושני שלישי עשרון סולת, המשוחים ברביעית שמן.

לאחר הקרבת שלושת הקורבנות מגלח הנזיר את שערו בלשכה מיוחדת בבית המקדש הנקראת לשכת הנזירים, והשיער נשרף באש שתחת הדוד בו מתבשל בשר קורבן השלמים.
לאחר מכן נוטל הכהן חלה אחת ורקיק אחד יחד עם חלק הזרוע מהאיל, ומניף אותם יחד עם הנזיר. לאחר שעשו זאת – הותרו דיני איסורי הנזירות.

💇‍♂דיני התגלחת: מצוה לגלח בתער את כל השערות, ואין התגלחת מעכבת.
💵 דמי הקרבנות:האיש מביא ממעות קרבנות אביו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נזירות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.תגלחת טהרה של נזירה נעשית בלשכת הנזירים שבתוך עזרת הנשים?

2.גילח והשאיר שערה – קיים מצוות גילוח?

3.סדר קרבנותהנזיר הוא: חטאת, עולה, שלמים, גילוח?

תשובות
1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן