א. מִי שֶׁחָתַם עַל הַשְּׁטָר, וּבָא לְהָעִיד עַל כְּתַב יָדוֹ בְּבֵית דִּין, וְהִכִּיר כְּתַב יָדוֹ שֶׁזֶּה הוּא בְּוַדַּאי, אֲבָל אֵינוֹ זוֹכֵר הָעֵדוּת כְּלָל, וְלֹא יִמְצָא בְּלִבּוֹ זִכָּרוֹן שֶׁזֶּה לָוָה מִזֶּה מֵעוֹלָם – הֲרֵי זֶה אָסוּר לְהָעִיד עַל כְּתַב יָדוֹ זֶה בְּבֵית דִּין; שֶׁאֵין אָדָם מֵעִיד עַל כְּתַב יָדוֹ שֶׁהוּא זֶה, אֶלָּא עַל הַמָּמוֹן שֶׁבַּשְּׁטָר הוּא מֵעִיד, שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה, וּכְתַב יָדוֹ כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ הַדָּבָר, אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר – לֹא יָעִיד.

ב. אֶחָד הַזּוֹכֵר אֶת הָעֵדוּת מֵעַצְמוֹ אַחַר שֶׁרָאָה כְּתַב יָדוֹ, אוֹ שֶׁהִזְכִּירוּהוּ אֲחֵרִים וְנִזְכַּר, וַאֲפִלּוּ הִזְכִּירוֹ הָעֵד הַשֵּׁנִי שֶׁהֵעִיד עִמּוֹ, אִם נִזְכַּר – הֲרֵי זֶה מֵעִיד. אֲבָל אִם הִזְכִּיר אוֹתוֹ הַתּוֹבֵעַ עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְכַּר – אֵינוֹ מֵעִיד, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה דּוֹמֶה בְּעֵינֵי בַּעַל דִּין כְּאִלּוּ הֵעִיד לוֹ בְּשֶׁקֶר בְּדָבָר שֶׁלֹּא יָדַע.

ג. וּלְפִיכָךְ, אִם הָיָה הַתּוֹבֵעַ תַּלְמִיד חֲכָמִים, וְהִזְכִּיר הַתּוֹבֵעַ הַזֶּה אֶת הָעֵד וְנִזְכַּר – הֲרֵי זֶה יָעִיד לוֹ, שֶׁתַּלְמִיד חֲכָמִים יוֹדֵעַ שֶׁאִלּוּלֵי לֹא זָכַר הַדָּבָר לֹא הָיָה מֵעִיד. וְקֹל הוּא שֶׁהֵקֵלּוּ בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁכַח הַדָּבָר מִכַּמָּה שָׁנִים, וְהַכְּתָב הוּא שֶׁהִזְכִּירוֹ הַדָּבָר – הֲרֵי זֶה מֵעִיד.

ד. הוֹאִיל וְהַדָּבָר כֵּן, שְׁטָר שֶׁיָּצָא לְבֵית דִּין, וּבָאוּ עֵדָיו וְאָמְרוּ: 'כְּתַב יָדֵינוּ הוּא זֶה, אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְנוּ עֵדוּת זוֹ, וְאֵין אָנוּ זוֹכְרִין שֶׁזֶּה לָוָה מִזֶּה' אוֹ 'מָכַר לוֹ' – לֹא נִתְקַיֵּם הַשְּׁטָר, וַהֲרֵי הוּא כַּחֶרֶשׂ, עַד שֶׁיִּזְכְּרוּ עֵדוּתָן. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ דָּן כְּזֶה, לֹא יָדַע בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ.
אֲבָל אִם הָיָה כְּתַב יָדָם יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר, אוֹ שֶׁהָיוּ עֵדִים שֶׁזֶּה כְּתַב יָדָם – מְקַיְּמִין אֶת הַשְּׁטָר, וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ: 'אֵין אָנוּ זוֹכְרִין עֵדוּת זוֹ', שֶׁמָּא חָזְרוּ בָּהֶן, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: 'אֵין אָנוּ זוֹכְרִין', כְּדֵי לְבַטֵּל הַשְּׁטָר, וּכְאִלּוּ אָמְרוּ: 'קְטַנִּים הָיִינוּ', 'פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ', שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנִין, הוֹאִיל וְיִתְקַיֵּם הַשְּׁטָר שֶׁלֹּא עַל פִּיהֶן.
וּמִפְּנֵי טַעַם זֶה מְקַיְּמִין כָּל הַשְּׁטָרוֹת, וְאֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהָבִיא הָעֵדִים וְלִשְׁאֹל אוֹתָן אִם הֵם זוֹכְרִים עֵדוּת זוֹ אוֹ אֵינָם זוֹכְרִין אוֹתָהּ, שֶׁאֲפִלּוּ בָּאוּ וְאָמְרוּ: 'אֵין אָנוּ זוֹכְרִין אוֹתָהּ' – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ שֶׁלֹּא מִפִּיהֶן.

ה. אֶחָד הַכּוֹתֵב עֵדוּתוֹ עַל הַשְּׁטָר, אוֹ שֶׁמָּצָא כָּתוּב אֶצְלוֹ בְּפִנְקָסוֹ וּבִכְתַב יָדוֹ: 'פְּלוֹנִי הֵעִיד אוֹתִי עָלָיו בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּכָךְ וְכָךְ': אִם זָכַר מֵעַצְמוֹ אוֹ הִזְכִּירוּהוּ אֲחֵרִים וְנִזְכַּר – מֵעִיד; וְאִם לָאו – אָסוּר לְהָעִיד, שֶׁאֵין זֶה דּוֹמֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁאָמַר לוֹ אָדָם נֶאֱמָן: 'פְּלוֹנִי יֵשׁ לוֹ אֵצֶל פְּלוֹנִי כָּךְ וְכָךְ', וְהֵעִיד הוּא שֶׁיֵּשׁ לָזֶה אֵצֶל זֶה, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִן הַדָּבָר כְּלוּם, אֶלָּא מִפִּי הָאַחֵר שָׁמַע וְהֵעִיד.