פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּאֲדָר בֵּית דִּין נִפְנִין לְחַפֵּשׂ וְלִבְדֹּק כָּל צָרְכֵי צִבּוּר וְעַל עִנְיְנֵי הַהֶקְדֵּשׁוֹת, וּבוֹדְקִין עֲלֵיהֶן וְדוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִין, וּפוֹדִין אֶת הַהֶקְדֵּשׁוֹת וְאֶת הַחֲרָמִים, וְגוֹבִין אֶת הָעֲרָכִים וְאֶת הַדָּמִים מִכָּל הַחַיָּב בָּהֶן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל עָתִיד עִם תְּרוּמַת שְׁקָלִים לְחַזֵּק אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ.
א. כָּל צָרְכֵי צִבּוּר. כגון תיקון קלקולי המים והדרכים והרחובות, השקאת סוטה, שרפת פרה אדומה ועוד (הלכות יום טוב ז,י, פה"מ שקלים א,א). עָתִיד. מוכן. עִם תְּרוּמַת שְׁקָלִים. שכספים אלו יגיעו למקדש יחד עם כספי מחצית השקל הנאספים גם הם החל מחמישה עשר באדר (הלכות שקלים א,ט), ומשמשים לקרבנות ציבור ולשאר צורכי העבודה ובניין המקדש (ראה שם פרק ד). לְחַזֵּק אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. שכספים אלו משמשים לבדק הבית, שיפוצו ותיקונו.
ב. אֵין פּוֹדִין אֶת הַהֶקְדֵּשׁוֹת אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה בְּקִיאִין. וְכֵן כְּשֶׁגּוֹבִין מִטַּלְטְלִין שֶׁמְּמַשְׁכְּנִין מֵחַיָּבֵי עֲרָכִין – שָׁמִין אוֹתָן בִּשְׁלֹשָׁה. וּכְשֶׁמַּעֲרִיכִין בְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מִשְּׁאָר מִטַּלְטְלִין – שָׁמִין אוֹתָהּ בִּשְׁלוֹשָׁה.
אֲבָל כְּשֶׁמַּעֲרִיכִין אֶת הַקַּרְקָעוֹת, אוֹ אִם הֻזְקְקוּ לִגְבּוֹת עֶרְכֵי אָדָם מִן הַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ – אֵין מַעֲרִיכִין אוֹתָן אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה וְאֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן שֶׁהֲרֵי "כֹּהֵן" כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה.
וְכֵן הָאוֹמֵר: 'דָּמַי עָלַי' אוֹ 'דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלַי' אוֹ 'דְּמֵי יָדִי' אוֹ 'דְּמֵי רַגְלִי', כְּשֶׁשָּׁמִין אוֹתוֹ כַּמָּה הוּא שָׁוֶה אוֹ כַּמָּה דְּמֵי יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ – שָׁמִין בַּעֲשָׂרָה, וְאֶחָד מֵהֶם כֹּהֵן.
ב. בְּקִיאִין. שמאי רכוש מומחים. כְּשֶׁגּוֹבִין מִטַּלְטְלִין שֶׁמְּמַשְׁכְּנִין מֵחַיָּבֵי עֲרָכִין. שהמעריך ואין בידו לשלם, ממשכנים את נכסיו ומוכרים אותם, והכסף ניתן לבדק הבית (לעיל ג,יד). וּכְשֶׁמַּעֲרִיכִין בְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מִשְּׁאָר מִטַּלְטְלִין. שהוקדשו לבדק הבית ופודים אותם על ידי נתינת שוויים לבדק הבית (לעיל ה,ג).
אֲבָל כְּשֶׁמַּעֲרִיכִין אֶת הַקַּרְקָעוֹת. כגון שהקדיש שדה מקנה ודינו שייתן את שווייה לבדק הבית (לעיל ד,כו), וכן המקדיש שדה אחוזה בזמן שאין היובל נוהג (לעיל ה,א; אבל בזמן שהיובל נוהג נראה שאין צריך עשרה שהרי ערכו קצוב בתורה – ראה צפנת פענח). אִם הֻזְקְקוּ לִגְבּוֹת עֶרְכֵי אָדָם מִן הַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ. כגון שלא היה בידו לשלם ומשכנו את קרקעו כדי למכרה ולממן את התחייבותו. אֵין מַעֲרִיכִין אוֹתָן אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה וכו'. בעשיית הפעולות בפרשת ערכים והקדשות נאמרה עשר פעמים המילה 'כהן' (ויקרא כז,ח-כג). ומשום שהפעם האחרונה נאמרה בקרקעות למדו חכמים שבשומת הקרקעות, או בשומת דמי אדם (שנישום כעבד הנמכר בשוק ועבד הוקש לקרקעות – כדלעיל ז,א), צריך עשרה ואחד מהם כהן (בבלי מגילה כג,ב, וראה רש"י שם).
כְּשֶׁשָּׁמִין אוֹתוֹ כַּמָּה הוּא שָׁוֶה אוֹ כַּמָּה דְּמֵי יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ. כדלעיל א,ט, ב,ג.
ג. כְּשֶׁפּוֹדִין אֶת הַהֶקְדֵּשׁוֹת מִידֵי הַהֶקְדֵּשׁ, בֵּין שֶׁהָיוּ קַרְקָעוֹת אוֹ מִטַּלְטְלִין – מַכְרִיזִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי כָּל הַבָּאִים לִפְדּוֹת. אָמַר אֶחָד: 'הֲרֵי הֵן שֶׁלִּי בְּעֶשֶׂר סְלָעִים', וְאָמַר אֶחָד: 'בְּעֶשְׂרִים', וְאָמַר אֶחָד: 'בִּשְׁלֹשִׁים', וְאָמַר אֶחָד: 'בְּאַרְבָּעִים', וְאָמַר אֶחָד: 'בַּחֲמִשִּׁים': חָזַר בּוֹ שֶׁל חֲמִשִּׁים לְבַדּוֹ – מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עֶשֶׂר וְנוֹתְנִין אוֹתָן הַהֶקְדֵּשׁוֹת לָזֶה שֶׁנָּתַן אַרְבָּעִים, וְנִמְצָא הַהֶקְדֵּשׁ נוֹטֵל חֲמִשִּׁים: עֶשֶׂר מִזֶּה וְאַרְבָּעִים מִזֶּה.
חָזַר בּוֹ אַחֲרֵי כֵּן שֶׁל אַרְבָּעִים – מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עֶשֶׂר, וְנוֹתְנִין אֶת הַהֶקְדֵּשׁ לְבַעַל הַשְּׁלֹשִׁים, וְכֵן עַד הָרִאשׁוֹן. חָזַר בּוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּתַן עֶשֶׂר – מַכְרִיזִין עַל הַהֶקְדֵּשׁ פַּעַם שְׁנִיָּה, וּמוֹכְרִין אוֹתוֹ: אִם נִפְדָּה בְּפָחוֹת מֵעֶשֶׂר – נִפְרָעִין מִשֶּׁל עֶשֶׂר אֶת הַמּוֹתָר.
ג. מַכְרִיזִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי כָּל הַבָּאִים לִפְדּוֹת. במכירה פומבית. מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עֶשֶׂר. ההפרש בין הצעתו להצעה שקדמה לו, משום שהתחייב בדיבורו לתת, ואם לא ייתן, יפסיד את ההקדש בהפרש זה.
וְנוֹתְנִין אֶת הַהֶקְדֵּשׁ לְבַעַל הַשְּׁלֹשִׁים. ונמצא שהפודה נתן שלושים, ונטל ההקדש עשר מהמציע ארבעים ועשר מהמציע חמישים. חָזַר בּוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּתַן עֶשֶׂר. ונמצא שכרגע אין פודה. נִפְרָעִין מִשֶּׁל עֶשֶׂר אֶת הַמּוֹתָר. כגון שנתן הפודה חמישה סלעים, לוקחים חמישה סלעים מהמציע עשר.
ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁחָזְרוּ זֶה אַחַר זֶה. אֲבָל אִם חָזְרוּ כֻּלָּן כְּאַחַת – מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה. כֵּיצַד? אָמַר הָרִאשׁוֹן: 'הֲרֵי הוּא שֶׁלִּי בְּעֶשֶׂר', וְאָמַר הַשֵּׁנִי: 'בְּעֶשְׂרִים', וְאָמַר הַשְּׁלִישִׁי: 'בְּאַרְבַּע וְעֶשְׂרִים', וְחָזַר בּוֹ הַשְּׁלִישִׁי וְהַשֵּׁנִי כְּאֶחָד – נוֹתְנִין אוֹתוֹ לָרִאשׁוֹן בְּעֶשֶׂר, וּמְמַשְׁכְּנִים מִנִּכְסֵי שֵׁנִי בְּשֶׁבַע וּמִנִּכְסֵי שְׁלִישִׁי בְּשֶׁבַע, וְנִמְצָא הַהֶקְדֵּשׁ גּוֹבֶה אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים.
וְכֵן אִם חָזְרוּ שְׁלָשְׁתָּן כְּאֶחָד וְנִמְכַּר הַהֶקְדֵּשׁ בְּשָׁלֹשׁ – מְמַשְׁכְּנִין מִנִּכְסֵי כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן שֶׁבַע סְלָעִים. וְכָךְ עַל דֶּרֶךְ זוֹ לְעוֹלָם.
ד. אֲבָל אִם חָזְרוּ כֻּלָּן כְּאַחַת מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה. מכיוון שחזרו בהם בבת אחת נמצא שהפסידו את ההקדש את הסכום כולו ביחד, ולכן מתחלקים ביניהם בשווה.
ה. הַבְּעָלִים קוֹדְמִין לְכָל אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ. וְאֵין מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ עַל עִלּוּיָן שֶׁל שְׁאָר הַפּוֹדִין, אֶלָּא עַל מַה שֶּׁנּוֹתְנִין הֵם תְּחִלָּה. כֵּיצַד? אָמְרוּ הַבְּעָלִים: 'הֲרֵי זֶה שֶׁלָּנוּ בְּעֶשְׂרִים', וּבָא אַחֵר וְאָמַר: 'הֲרֵי הוּא שֶׁלִּי בְּעֶשְׂרִים' – הַבְּעָלִים קוֹדְמִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ וְנוֹתְנִין חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים.
בָּא אַחֵר וְאָמַר: 'הֲרֵי הוּא שֶׁלִּי בְּאֶחָד וְעֶשְׂרִים': אִם שָׁתְקוּ הַבְּעָלִים וְלֹא הוֹסִיפוּ כְּלוּם – מוֹכְרִין אוֹתוֹ לָהֶם בְּחָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים; וְאִם הוֹסִיפוּ הַבְּעָלִים עַל הָעֶשְׂרִים וְאֶחָד אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת – הֲרֵי אֵלּוּ נוֹתְנִין שֵׁשׁ וְעֶשְׂרִים וּפְרוּטָה: אֶחָד וְעֶשְׂרִים וּפְרוּטָה שֶׁנָּתְנוּ מֵעַצְמָן, וְחָמֵשׁ שֶׁהֵן חַיָּבִין בּוֹ מִשּׁוּם חֹמֶשׁ הַמַּתָּן שֶׁנָּתְנוּ תְּחִלָּה.
וְכֵן אִם בָּא הַשֵּׁנִי וְאָמַר: 'הֲרֵי הוּא שֶׁלִּי בְּעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם', וּבָא הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר: 'בְּעֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ', וּבָא רְבִיעִי וְאָמַר: 'בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע', וּבָא חֲמִישִׁי וְאָמַר: 'בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ', וְהוֹסִיפוּ הֵן עַל הָעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת – כּוֹפִין אוֹתָן לִתֵּן שְׁלֹשִׁים וּפְרוּטָה: חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים וּפְרוּטָה שֶׁנָּתְנוּ מֵעַצְמָן, וְחָמֵשׁ שֶׁל חֹמֶשׁ שֶׁהֵן חַיָּבִין בּוֹ, לְפִי שֶׁאֵין הַבְּעָלִים מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ עַל עִלּוּיוֹ שֶׁל זֶה, אֶלָּא חֹמֶשׁ מַה שֶּׁנָּתְנוּ תְּחִלָּה מוֹסִיפִין עַל מַה שֶּׁנָּתַן הָאַחֲרוֹן אִם רָצוּ.
ה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ. מכיוון שהבעלים מוסיפים רבע מהקרן על סכום הפדיון (כדלעיל ד,ה), במקרה שההצעה האחרת נמוכה או זהה לסכום זה, הבעלים קודמים. וְאֵין מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ עַל עִלּוּיָן שֶׁל שְׁאָר הַפּוֹדִין וכו'. אין הבעלים מוסיפים חומש על תוספת הסכום שהציעו אחרים, אלא רק ביחס למה שהציעו בתחילה.
וְחָמֵשׁ שֶׁהֵן חַיָּבִין בּוֹ מִשּׁוּם חֹמֶשׁ הַמַּתָּן שֶׁנָּתְנוּ תְּחִלָּה. שמחשבים את החומש ביחס להצעה המקורית ולא ביחס להצעה הנוכחית.
וְהוֹסִיפוּ הֵן. הבעלים. אֶלָּא חֹמֶשׁ מַה שֶּׁנָּתְנוּ תְּחִלָּה מוֹסִיפִין עַל מַה שֶּׁנָּתַן הָאַחֲרוֹן אִם רָצוּ. אם רצו הבעלים יכולים להוסיף על הצעתו של האחרון, אך אינם צריכים להוסיף חומש על הצעה זו אלא על הצעתם המקורית.
ו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא שָׁמוּ הַהֶקְדֵּשׁ שְׁלֹשָׁה מֻמְחִין. אֲבָל אִם שָׁמוּ אוֹתוֹ שְׁלֹשָׁה מֻמְחִין וְאָמְרוּ שֶׁהוּא שָׁוֶה מַה שֶּׁנָּתַן הָאַחֲרוֹן, וְהוֹסִיפוּ הַבְּעָלִים עַל עִלּוּיוֹ אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת – הֲרֵי הֵן מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ עַל עִלּוּיוֹ שֶׁל אַחֲרוֹן, וְנוֹתְנִין אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וְדִינָר וּפְרוּטָה.
ו. שֶׁהוּא שָׁוֶה מַה שֶּׁנָּתַן הָאַחֲרוֹן. שהציע עשרים וחמישה סלעים. וְנוֹתְנִין אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וְדִינָר וּפְרוּטָה. שנותנים עשרים וחמישה סלעים שהציע האחרון בתוספת חומש שלהם שהוא שישה סלעים ודינר, ונותנים גם את הפרוטה שהוסיפו.
ז. הֲרֵי שֶׁלֹּא נִשּׁוֹם הַהֶקְדֵּשׁ, וְנָתְנוּ הַבְּעָלִים תְּחִלָּה עֶשְׂרִים, וּבָא הָאַחֲרוֹן וְנָתַן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים, וְשָׁתְקוּ הַבְּעָלִים וְלֹא הוֹסִיפוּ כְּלוּם – הַבְּעָלִים קוֹדְמִין, שֶׁאַף הֵן חַיָּבִין לִתֵּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים, מִפְּנֵי הַחֹמֶשׁ. בָּא הָאַחֲרוֹן וְנָתַן שֵׁשׁ וְעֶשְׂרִים – הוּא קוֹדֵם. וְאִם רָצוּ וְהוֹסִיפוּ אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת – נוֹתְנִין אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וּפְרוּטָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ לְעוֹלָם.
ז. בָּא הָאַחֲרוֹן וְנָתַן שֵׁשׁ וְעֶשְׂרִים הוּא קוֹדֵם. שהרי נתן יותר מהקרן והחומש שנתנו הבעלים. וְאִם רָצוּ וְהוֹסִיפוּ אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת. שהוסיפו הבעלים על הצעתו של זה פרוטה, וכעת ההצעה עומדת על עשרים ושישה ופרוטה. נוֹתְנִין אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וּפְרוּטָה. שנותנים עשרים ושש ופרוטה כפי שהציעו, ומוסיפים חמישה סלעים חומש ביחס להצעה המקורית שהייתה עשרים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ה.
ח. אֵין מַקְדִּישִׁין וְלֹא מַעֲרִיכִין וְלֹא מַחֲרִימִין בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין מִקְדָּשׁ בַּחֲטָאֵינוּ כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת בִּדְקוֹ. וְאִם הִקְדִּישׁ אוֹ הֶעֱרִיךְ אוֹ הֶחֱרִים: אִם הָיְתָה בְּהֵמָה – נוֹעֵל דֶּלֶת בְּפָנֶיהָ עַד שֶׁתָּמוּת מֵאֵילֶיהָ; וְאִם הָיוּ פֵּרוֹת אוֹ כְּסוּת אוֹ כֵּלִים – מַנִּיחָן עַד שֶׁיִּרְקְבוּ; וְאִם הָיוּ מָעוֹת אוֹ כְּלֵי מַתָּכוֹת – יַשְׁלִיכֵן בַּיָּם הַגָּדוֹל יָם הַמֶּלַח כְּדֵי לְאַבְּדָן.
ח. עַד שֶׁתָּמוּת מֵאֵילֶיהָ. מרעב. בַּיָּם הַגָּדוֹל יָם הַמֶּלַח. ים התיכון שהוא מלוח (שלא כים כינרת).
ט. הִקְדִּישׁ אוֹ הֶחֱרִים עֶבֶד שֶׁנִּכְנַס לַמִּצְווֹת – פּוֹדֵהוּ, וְיֵלְכוּ הַדָּמִים לְיָם הַמֶּלַח כִּשְׁאָר דָּמִים וַעֲרָכִים שֶׁל זְמַן זֶה. וְאִם הָיָה עֶבֶד גּוֹי – לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.
ט. עֶבֶד שֶׁנִּכְנַס לַמִּצְווֹת. עבד כנעני שמל וטבל לשם עבדות, ונחשב לו כמקצת גרות ומתחייב במצוות כנשים (הלכות איסורי ביאה יג,יא-יב, הלכות חגיגה ב,א). וְאִם הָיָה עֶבֶד גּוֹי לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. לא מעלים ומצילים אותו אם נפל לבור או לסכנת מיתה אחרת, אך אין מורידים אותו בכח לבור או לסכנת מיתה אחרת כדי להרגו, ככל גוי עובד עבודה זרה (הלכות עבודה זרה י,א), ולכן גם כאן אין פודים אותו וכן אין נועלים בפניו דלת עד שימות, אלא אסור בהנאה עד שימות מאליו (רדב"ז; ראה גם הלכות עבודה זרה ט,יד).
י. מֻתָּר לִפְדּוֹת הַהֶקְדֵּשׁוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה לְכַתְּחִלָּה, וַאֲפִלּוּ בִּפְרוּטָה, וּמַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ פְּרוּטָה לְיָם הַמֶּלַח. וַחֲכָמִים דָּנוּ שֶׁיִּפְדֶּה בְּאַרְבָּעָה זוּזִים אוֹ קָרוֹב לָזֶה כְּדֵי לְפַרְסֵם הַדָּבָר. אֲבָל בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ – לֹא יִפְדֶּה לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא בְּשָׁוְיוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
י. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ז,ח.
יא. מִי שֶׁהֶחֱרִים בַּזְּמַן הַזֶּה מִטַּלְטְלִין סְתָם – הֲרֵי אֵלּוּ נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים הַנִּמְצָאִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. אֲבָל אִם הֶחֱרִים שָׂדֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סְתָם, אוֹ שֶׁהֶחֱרִימָהּ לַכֹּהֲנִים – אֵינָהּ חֵרֶם, שֶׁאֵין שְׂדֵה חֲרָמִין נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג.
הֶחֱרִים לַכֹּהֲנִים קַרְקַע בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה – הֲרֵי הִיא כַּמִּטַּלְטְלִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְתִנָּתֵן לַכֹּהֲנִים.
יא. מִי שֶׁהֶחֱרִים בַּזְּמַן הַזֶּה מִטַּלְטְלִין סְתָם. ודין חרם סתם לכהנים (לעיל ו,א). שֶׁאֵין שְׂדֵה חֲרָמִין נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. שנאמר: "והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם" (ויקרא כז,כא), ומכאן ששדה החרם עצמו נוהג רק ביובל כשדה אחוזה (בבלי ערכין כט,א).
הֲרֵי הִיא כַּמִּטַּלְטְלִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שהרי דין שדה חרם הוא מצווה התלויה ביובל וממילא הוא נוהג דווקא בארץ ישראל.
יב. אַף עַל פִּי שֶׁהַהֶקְדֵּשׁוֹת וְהָעֲרָכִים וְהַחֲרָמִים מִצְווֹת, וְרָאוּי לוֹ לָאָדָם לִנְהֹג עַצְמוֹ בִּדְבָרִים אֵלּוּ כְּדֵי לָכֹף יִצְרוֹ וְלֹא יִהְיֶה כִּילַי, וִיקַיֵּם מַה שֶּׁצִּוּוּ נְבִיאִים: "כַּבֵּד אֶת יי מֵהוֹנֶךָ" (משלי ג,ט) – אַף עַל פִּי כֵן, אִם לֹא הִקְדִּישׁ וְלֹא הֶעֱרִיךְ וְלֹא הֶחֱרִים מֵעוֹלָם, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, הֲרֵי הַתּוֹרָה הֵעִידָה וְאָמְרָה: "וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא" (דברים כג,כג).
יב. כִּילַי. קמצן. אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. ואין חטא בידו.
יג. לְעוֹלָם לֹא יַקְדִּישׁ אָדָם וְלֹא יַחֲרִים כָּל נְכָסָיו. וְהָעוֹשֶׂה זֶה – עוֹבֵר עַל דַּעַת הַכָּתוּב, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ויקרא כז,כח) – לֹא כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ חֲכָמִים. וְאֵין זוֹ חֲסִידוּת אֶלָּא שְׁטוּת, שֶׁהֲרֵי הוּא מְאַבֵּד כָּל מָמוֹנוֹ וְיִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וְאֵינָן מְרַחֲמִין עָלָיו. וּבָזֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָמְרוּ חֲכָמִים: חָסִיד שׁוֹטֶה שֶׁהוּא מִכְּלַל מְבַלֵּי עוֹלָם.
אֶלָּא כָּל הַמְפַזֵּר מָמוֹנוֹ בַּמִּצְווֹת – אַל יְפַזֵּר יָתֵר מֵחֹמֶשׁ, וְיִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁצִּוּוּ נְבִיאִים: "מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט" (תהלים קיב,ה, ושם: יְכַלְכֵּל), בֵּין בְּדִבְרֵי עוֹלָם בֵּין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. אֲפִלּוּ בַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן, הֲרֵי חָסָה תּוֹרָה עַל הַמָּמוֹן וְאָמְרָה שֶׁיָּבִיא כְּפִי מִסַּת יָדוֹ, קַל וָחֹמֶר לַדְּבָרִים שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב אֶלָּא מֵחֲמַת נִדְרוֹ, שֶׁלֹּא יִדֹּר אֶלָּא בָּרָאוּי לוֹ. וְנֶאֱמַר: "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יי אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים טז,יז).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן.
נִגְמַר סֵפֶר שִׁשִּׁי בְּעֶזְרַת שַׁדַּי. וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעִים: הִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת – שְׁנֵים עָשָׂר פְּרָקִים; הִלְכוֹת נְדָרִים – שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פְּרָקִים; הִלְכוֹת נְזִירוּת – עֲשָׂרָה פְּרָקִים; הִלְכוֹת עֲרָכִין – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים.
יג. וְיִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. לקבץ מהם נדבות. מְבַלֵּי עוֹלָם. מכלי עולם, שמפסידים את מציאותו של האדם (פה"מ סוטה ג,ג).
אֶלָּא כָּל הַמְפַזֵּר מָמוֹנוֹ בַּמִּצְווֹת אַל יְפַזֵּר יָתֵר מֵחֹמֶשׁ. חמישית מנכסיו (ולעניין צדקה ראה הלכות מתנות עניים ז,ה). שֶׁיָּבִיא כְּפִי מִסַּת יָדוֹ. כפי יכולתו הכלכלית.

תקציר הפרק 

פרק ח' הלכות ערכים וחרמים

הדרן עלך ספר הפלאה🎉

תהליך הפדייה,הדקש בזמן הזה

בי"ד שמים ב-3 אנשים או ב-10 וכהן (כמפורט בפרק), ועושים מכרז⬅ המרבה במחיר – זוכה, ואם חזר בו הזוכה, משלם את ההפרש.
הבעלים – קודם תמיד משום שמוסיף חומש, בתנאי שמשלם יותר מכולם.

בזמן הזה : אין מקדש ואין הקדש וערכין וחרמין. אם עשה כן, ישמיד את הדבר או יפדהו בסכום מועט ואת הכסף ישמיד.
בכללות, אין לאדם חיוב להקדיש, ולא יקדיש כל נכסיו, אלא יכלכל נכסיו בתבונה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות ערכין וחרמין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר לא לקיים את מצוות ההקדשות כלל?

2.האם כל החרמים וההקדשות נוהגים היום?

3.את כסף גביית ההקדשות גובים באדר כדי לצרפו לכסף מחצית השקל?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן