[א] חַטַּאת הָעוֹף שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּעוֹלַת הָעוֹף אוֹ עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּחַטַּאת הָעוֹף, אֲפִלּוּ אַחַת בְּרִבּוֹא – כֻּלָּן יָמוּתוּ. וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ מְפֹרָשׁוֹת בִּשְׁעַת לְקִיחַת הַבְּעָלִים, זוֹ חַטָּאת וְזוֹ עוֹלָה. אֲבָל אִם הֵבִיא עוֹפוֹת לְחוֹבָתוֹ, מֵהֶן חַטָּאת וּמֵהֶן עוֹלָה, וְלֹא פֵּרֵשׁ, אֶלָּא כֻּלָּן סְתוּמוֹת, נִתְעָרְבָה חַטָּאת אוֹ עוֹלָה בְּחוֹבָה זוֹ הַסְּתוּמָה – יֵשׁ לָהֶן דִּינִים אֲחֵרִים.

א. חַטַּאת הָעוֹף שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּעוֹלַת הָעוֹף. קרבנות העוף באים רק משני סוגים אלו. ברוב המקרים חייבי קרבנות העוף צריכים להביא צמד עופות (המכונה 'קן') אחד לחטאת ואחד לעולה. עולת העוף יכולה לבוא בנדבה כקן או כעוף בודד ('פרידה'). אֲפִלּוּ אַחַת בְּרִבּוֹא כֻּלָּן יָמוּתוּ. אי אפשר להקריבן כיוון שחטאת שעשאה למעלה ועולה שעשאה למטה פסולים (לעיל ז,ה-ו), ואי אפשר לפדות עופות (הלכות איסורי מזבח ו,ד). בְּשֶׁהָיוּ מְפֹרָשׁוֹת בִּשְׁעַת לְקִיחַת הַבְּעָלִים וכו'. כאשר הבעלים פירשו בזמן שקנו את העופות איזה עוף יהיה לחטאת ואיזה לעולה, הקן שלהם נקרא 'קן מפורשת'. ובמקרה שהבעלים לא פירשו זאת, נקרא הקן 'קן סתומה', וכל אחד מהעופות ראוי להיות חטאת או עולה עד שיוקרב על ידי הכהן ויוגדר כחטאת או כעולה (לעיל ה,יא).

[ב] וְכֵיצַד דִּינֵיהֶן? אִם נִתְעָרְבָה חַטָּאת בְּחוֹבָה זוֹ הַסְּתוּמָה – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן חַטָּאוֹת שֶׁבַּחוֹבָה בִּלְבַד; אֲבָל מִנְיַן הָעוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה עִם הַחַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בָּהֶן – פְּסוּלִין, שֶׁהֲרֵי נִתְעָרְבָה חַטָּאת בָּעוֹלוֹת. [ג] לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה הַחוֹבָה שְׁתַּיִם בַּחַטָּאת – חֲצִי הַחוֹבָה כָּשֵׁר וְחֶצְיָהּ פָּסוּל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֻּלָּן לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה הַחַטָּאת.

ב. נִתְעָרְבָה חַטָּאת. עוף מפורש לחטאת. בְּחוֹבָה זוֹ הַסְּתוּמָה. בקנים הסתומים. אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן חַטָּאוֹת שֶׁבַּחוֹבָה בִּלְבַד וכו'. מחצית מעופות החובה המיועדים לחטאת יהיו כשרים, אבל המחצית השנייה המיועדת לעולה יחד עם החטאת המפורשת שהתערבה בהם יהיו פסולים שהרי יש כאן תערובת של חטאת בעולות (פה"מ קנים א,ב). וכגון במקרה של חמש קנים סתומים (עשרה עופות – חמישה חטאת וחמישה עולה), והתערב בהן עוף אחד של חטאת, חמישה מהעופות יהיו כשרים לחטאת והשאר פסולים.
ג. הָיְתָה הַחוֹבָה שְׁתַּיִם בַּחַטָּאת. העופות שבקיני החובה היו פי שניים מעופות החטאת שהתערבו בהם. כגון חמישה עופות של חטאת שהתערבו בעשרה עופות של חובה (חמישה קיני חובה). חֲצִי הַחוֹבָה כָּשֵׁר וְחֶצְיָהּ פָּסוּל. חמישה מעופות החובה כשרים לחטאת. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֻּלָּן לְמַטָּה. יקריב את כל העופות שבתערובת למטה, והחטאות של החובה הסתומה יהיו כשרות והעולות פסולות (וראה ריק"ו וכס"מ שדנו מה דין החטאת המפורשת). ואף שבאופן זה מקריב גם את העופות המיועדים לעולה למטה, ובדרך כלל אין להקריב עולה למטה, כאן מותר להקריב את כל העופות למטה מכיוון שבקן סתום כל העופות כשרים באופן עקרוני הן לחטאת והן ולעולה (ראה כס"מ, ריק"ו ומקדש דוד כח,ב).

[ד] וְכֵן אִם נִתְעָרְבָה עוֹלָה בְּחוֹבָה זוֹ הַסְּתוּמָה – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה; אֲבָל מִנְיַן הַחַטָּאוֹת שֶׁבַּחוֹבָה עִם הָעוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בָּהֶן – פְּסוּלִין, שֶׁהֲרֵי נִתְעָרְבָה עוֹלָה בַּחַטָּאוֹת. בֵּין שֶׁהָיְתָה הַחוֹבָה הַסְּתוּמָה מְרֻבָּה עַל הָעוֹלוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בָּהּ, בֵּין שֶׁהָיוּ הָעוֹלוֹת מְרֻבִּין עַל הַחוֹבָה הַסְּתוּמָה, בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה.
לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה הַחוֹבָה שְׁתַּיִם בָּעוֹלָה – חֲצִי הַחוֹבָה כָּשֵׁר וְחֶצְיָהּ פָּסוּל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֻּלָּן לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה.

ד. וְכֵן אִם נִתְעָרְבָה עוֹלָה בְּחוֹבָה זוֹ הַסְּתוּמָה. עולה מפורשת התערבה בקנים סתומים. בֵּין שֶׁהָיְתָה הַחוֹבָה הַסְּתוּמָה מְרֻבָּה עַל הָעוֹלוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בָּהּ. כגון שהתערב עוף אחד של עולה בעשרה עופות של חובה, שאז חמישה עופות כשרים לעולה. בֵּין שֶׁהָיוּ הָעוֹלוֹת מְרֻבִּין עַל הַחוֹבָה הַסְּתוּמָה… אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה. כגון במקרה שהתערבו עשרים עולות בעשרה עופות של חובה, יוצאים ידי חובה בחמישה עופות שיוקרבו למעלה לעולה.
לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה הַחוֹבָה וכו'. כפי שהתפרש במקרה של חטאת שנתערבה בעולה לעיל ה"ג.

[ה] חוֹבָה סְתוּמָה וְחוֹבָה אַחֶרֶת סְתוּמָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ, בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁתֵּיהֶן מִשֵּׁם אֶחָד, כְּגוֹן קִנֵּי זָבִים עִם קִנֵּי זָבִים, אוֹ מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, כְּגוֹן קִנֵּי זָבִים עִם קִנֵּי יוֹלְדוֹת, בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁתֵּיהֶן לְאָדָם אֶחָד בֵּין שֶׁהָיוּ לִשְׁנַיִם, אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁווֹת – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. בֵּין שֶׁעָשָׂה הַכֹּל לְמַעְלָה אוֹ הַכֹּל לְמַטָּה, אוֹ עָשָׂה חֶצְיָן לְמַעְלָה וְחֶצְיָן לְמַטָּה – לְעוֹלָם מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל חֶצְיָן עוֹלָה וְחֶצְיָן חַטָּאת, וְהַחַטָּאת לְמַטָּה וְהָעוֹלָה לְמַעְלָה, אִם עָשָׂה הַכֹּל לְמַעְלָה – חֶצְיָן כְּשֵׁרוֹת, וְהֵן עוֹלוֹת; וְאִם עָשָׂה כֻּלָּן לְמַטָּה – חֶצְיָן כְּשֵׁרוֹת, וְהֵן הַחַטָּאת. עָשָׂה חֶצְיָן לְמַטָּה וְחֶצְיָן לְמַעְלָה – חֲצִי הַחֵצִי שֶׁעָשָׂה לְמַעְלָה כָּשֵׁר, מִפְּנֵי הַתַּעֲרֹבֶת, וְהוּא עוֹלוֹת, וַחֲצִי הַחֵצִי שֶׁלְּמַטָּה כָּשֵׁר, וְהוּא חַטָּאוֹת.

ה. שֶׁהָיוּ שְׁתֵּיהֶן מִשֵּׁם אֶחָד. התחייבו בהן מאותה סיבה. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁווֹת. שבכל חובה מספר זהה של עופות (שייתכן שאדם אחד יהיה חייב כמה קנים כגון אישה שילדה כמה פעמים ומביאה חובתה על כל הלידות בפעם אחת). בֵּין שֶׁעָשָׂה הַכֹּל לְמַעְלָה. שאז רק העולות כשרות כמבואר בסמוך. אוֹ הַכֹּל לְמַטָּה. שאז רק החטאות כשרות. עָשָׂה חֶצְיָן לְמַעְלָה וְחֶצְיָן לְמַטָּה. חצי מהחטאות כשרות וחצי מהעולות.
חֲצִי הַחֵצִי שֶׁעָשָׂה לְמַעְלָה כָּשֵׁר מִפְּנֵי הַתַּעֲרֹבֶת וְהוּא עוֹלוֹת. החצי הראשון מתוך העופות שמקריב למעלה ודאי צריכים לקרב שם ויוצא בהם ידי חובת עולה, אמנם בשל התערובת החצי השני פסול שייתכן שאלו העופות הנוספים של חובה זו ועליהם לקרב למטה לחטאת. כגון: חובה אחת של חמישה קנים (עשרה עופות) שהתערבה בחובה אחרת של חמישה קנים, אם מקריב עשרה עופות למעלה יוצא ידי חובה בחמישה הראשונים, אך בחמישה האחרונים לא יוצא שמא העופות שהוקרבו לפני כן למעלה שייכות לאותה חובה וממילא דין האחרונים לקרב למטה לחטאת. וַחֲצִי הַחֵצִי שֶׁלְּמַטָּה כָּשֵׁר וְהוּא חַטָּאוֹת. חמישה מהעשרה שמקריב למטה כשרים לחטאת, אבל החמישה האחרונים פסולים שמא עליהם לקרב למעלה.

[ו] הָיוּ שְׁתֵּי הַחוֹבוֹת הַסְּתוּמוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זוֹ גְּדוֹלָה מִזּוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה אַחַת אַרְבָּעָה עוֹפוֹת וְהַשְּׁנִיָּה שִׁשָּׁה, אִם עָשָׂה הַכֹּל לְמַעְלָה אוֹ עָשָׂה הַכֹּל לְמַטָּה – מֶחֱצָה פָּסוּל וּמֶחֱצָה כָּשֵׁר, מִטַּעַם שֶׁבֵּאַרְנוּ. עָשָׂה חֶצְיָן לְמַטָּה וְחֶצְיָן לְמַעְלָה: אִם אַחַר שֶׁשָּׁאַל עָשָׂה כֵּן – הַמּוּעָט כָּשֵׁר; וְאִם מִדַּעְתּוֹ עָשָׂה – הַמְרֻבֶּה כָּשֵׁר.

ו. אִם עָשָׂה הַכֹּל לְמַעְלָה אוֹ עָשָׂה הַכֹּל לְמַטָּה מֶחֱצָה פָּסוּל וּמֶחֱצָה כָּשֵׁר מִטַּעַם שֶׁבֵּאַרְנוּ. בהלכה הקודמת, שאם עשה הכול למעלה – העולות כשרות, ואם למטה – כל החטאות כשרות. עָשָׂה חֶצְיָן לְמַטָּה וְחֶצְיָן לְמַעְלָה וכו'. במקרה זה בוודאי שמניין העופות שבחובה המרובה הוקרבו במקומם. שכן אפילו אם הקריב את כל העופות של המועט בצד אחד, עדיין מניין העופות הכשרים יהיה כמניין המרובה. כגון במקרה שבחובה אחת שישה עופות ובשנייה ארבעה: אם הקריב בצד אחד את ארבעת העופות של המועט ועוף אחד של המרובה, ובצד השני הקריב את יתר העופות של המרובה – בצד הראשון יהיו שלושה עופות כשרים (שניים מתוך הארבעה של המועט והעוף של המרובה), ובצד השני יהיו גם כן שלושה עופות כשרים (שלושת העופות של המרובה שהיו צריכים לקרב בצד זה). אִם אַחַר שֶׁשָּׁאַל. שאל את בעלי הקרבן אלו עופות להקריב לחטאת ואלו לעולה (פה"מ קנים א,ג). הַמּוּעָט כָּשֵׁר וכו'. הפרשנים התקשו מדוע במקרה שהכהן שאל המועט יהיה כשר, שהרי בכל אופן שיקריב מניין העופות שהוקרבו במקומם לא יהיה פחות ממניין העופות של המרובה (ראה כס"מ, הר המוריה). וייתכן לפרש שהחילוק בין שאל לעשה מדעתו אינו נוגע למניין העופות הכשרים (שבשני המקרים מניין העופות שבמרובה כשר), אלא לשאלה מי יוצא ידי חובת העופות הללו: שכאשר שאל – בעל החובה המועטת יוצא ידי חובתו בעופות הכשרים ('המועט כשר'), ובשאר העופות הכשרים יצא בעל המרובה ידי חובתו. וכאשר עשה מדעתו – בעל המרובה יוצא ידי חובת כל קרבנותיו בעופות הכשרים, והמועט לא יוצא ידי חובה כלל (ראה מרכה"מ לעיל ה"ג; ובטעם החילוק בין שאל לעשה מדעתו – ראה הלכה הבאה).

[ז] זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁעָשָׂה הַכֹּהֵן מִדַּעְתּוֹ חֶצְיָן לְמַעְלָה וְחֶצְיָן לְמַטָּה, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִשֶּׁל אֶחָד לְמַעְלָה וּלְמַטָּה – הֲרֵי זֶה הַמְרֻבֶּה כָּשֵׁר; הוֹאִיל וְדָבָר יָדוּעַ שֶׁמִּקְצָת קָרְבְּנוֹתָיו לְמַעְלָה וּמִקְצָתָן לְמַטָּה, יִהְיוּ כָּל קָרְבְּנוֹתָיו כְּשֵׁרִים.

ז. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִשֶּׁל אֶחָד לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. שמעופות המרובה הוקרבו בוודאי למעלה ולמטה (שגם אם הקריב את כל הארבעה של המועט בצד אחד, עדיין נשאר עוף אחד של בעל המרובה באותו הצד). הוֹאִיל וְדָבָר יָדוּעַ שֶׁמִּקְצָת קָרְבְּנוֹתָיו לְמַעְלָה וּמִקְצָתָן לְמַטָּה יִהְיוּ כָּל קָרְבְּנוֹתָיו כְּשֵׁרִים. כיוון שקצת קרבנות בעל המרובה כשרים אנו תולים ואומרים שכל הכשרים שלו (הר המוריה). אבל כאשר נמלך אינו יכול לתלות את כל העופות הכשרים בבעל העופות המרובים שהרי שאל גם את בעל העופות המועטים כיצד לעשות.

[ח] שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ קִנֵּיהֶם בְּעִרְבּוּב, אוֹ שֶׁנָּתְנוּ דְּמֵי קִנֵּיהֶם לַכֹּהֵן – לְאֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה הַכֹּהֵן יַקְרִיב חַטָּאת וּלְאֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה יַקְרִיב עוֹלָה, שֶׁאֵין הַקִּנִּין מִתְפָּרְשִׁין אֶלָּא בִּלְקִיחַת הַבְּעָלִים אוֹ בַּעֲשִׂיַּת הַכֹּהֵן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ח. שֶׁלָּקְחוּ קִנֵּיהֶם בְּעִרְבּוּב. קנו יחד קנים עבור שניהם. שֶׁנָּתְנוּ דְּמֵי קִנֵּיהֶם לַכֹּהֵן. שייקח בדמים אלו עופות ויקריבם. לְאֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה הַכֹּהֵן יַקְרִיב חַטָּאת וּלְאֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה יַקְרִיב עוֹלָה. יכול הכהן להקריב את מחצית העופות חטאת ומחציתם עולה, ואין לחשוש ששני העופות שקרבו למטה הם של אחד והשניים שקרבו למעלה הם של השני, כיוון שעדיין לא נקבעו בעלי הקרבן (כס"מ). שֶׁאֵין הַקִּנִּין מִתְפָּרְשִׁין. איזה עוף יוקרב עולה ואיזה עוף יוקרב חטאת, ועבור מי יוקרב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,יא.

[ט] הָיוּ לִפְנֵי הַכֹּהֵן חַטָּאוֹת וְעוֹלוֹת: עָשָׂה שְׁתֵּיהֶן לְמַעְלָה אוֹ שְׁתֵּיהֶן לְמַטָּה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל; עָשָׂה חֶצְיָן לְמַעְלָה וְחֶצְיָן לְמַטָּה, וְלֹא יָדַע אִם הַחַטָּאוֹת הֵן שֶׁעָשָׂה לְמַטָּה אוֹ הָעוֹלוֹת – הֲרֵי הַכֹּל פָּסוּל, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: הָעוֹלוֹת הֵן שֶׁעָשָׂה לְמַטָּה וְהַחַטָּאוֹת לְמַעְלָה.

ט. הָיוּ לִפְנֵי הַכֹּהֵן חַטָּאוֹת וְעוֹלוֹת. שתי קבוצות של עופות: קבוצה של חטאות, וקבוצה של עולות. עָשָׂה שְׁתֵּיהֶן לְמַעְלָה. עופות החטאת פסולים. שְׁתֵּיהֶן לְמַטָּה. עופות העולה פסולים. עָשָׂה חֶצְיָן לְמַעְלָה וְחֶצְיָן לְמַטָּה וכו'. עשה את החטאות ואת העולות בנפרד למעלה ולמטה, אך חושש שטעה והקריב את החטאות למעלה ואת העולות למטה (פה"מ קנים ג,ב), ומספק כולם פסולים.

[י] הָיוּ לְפָנָיו שְׁלֹשָׁה צִבּוּרֵי עוֹפוֹת: אֶחָד חַטָּאת, וְאֶחָד עוֹלָה, וְהָאֶחָד סָתוּם, חֶצְיוֹ עוֹלוֹת וְחֶצְיוֹ חַטָּאוֹת, וְלֹא פֵּרְשׁוֹ: אִם עָשָׂה כֻּלָּם לְמַעְלָה אוֹ לְמַטָּה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל; [יא] עָשָׂה חֶצְיָן לְמַעְלָה וְחֶצְיָן לְמַטָּה – אֵין הַכָּשֵׁר אֶלָּא הַסָּתוּם בִּלְבַד, שֶׁעָשָׂה חֶצְיוֹ לְמַעְלָה וְחֶצְיוֹ לְמַטָּה, וְהוּא מִתְחַלֵּק בֵּין הַבְּעָלִים וְעוֹלֶה לִשְׁנֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי הַכֹּהֵן אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵי זֶה מֵהֶן פֵּרֵשׁ וּלְאֵי זֶה מֵהֶן הָיָה הַסָּתוּם, וּשְׁנֵי הַצִּבּוּרִים הַמְפֹרָשִׁים פְּסוּלִים, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַע אֵי זֶה עָשָׂה מֵהֶן לְמַעְלָה וְאֵי זֶה עָשָׂה לְמַטָּה, וְשֶׁמָּא הָעוֹלָה נַעֲשֵׂית לְמַטָּה וְהַחַטָּאת לְמַעְלָה.

י. הָיוּ לְפָנָיו שְׁלֹשָׁה צִבּוּרֵי עוֹפוֹת וכו'. היה על הכהן להקריב קרבנות עבור שני אנשים, ועבור אחד מהם הוא פירש את העופות וחילקם לשני ציבורים, ציבור לחטאת וציבור לעולה, ואת הציבור השלישי של האדם השני לא פירש אלא הניח סתום (פה"מ קנים ג,ד). אִם עָשָׂה כֻּלָּם לְמַעְלָה. החטאות המפורשות ומחצית החטאות שבקנים הסתומים פסולים, ומחצית העולות שבקנים הסתומים יחד עם העולות המפורשות כשרים. לְמַטָּה. העולות המפורשות ומחצית העולות שבקנים הסתומים פסולים, ומחצית החטאות שבקנים הסתומים יחד עם החטאות המפורשות כשרים.
יא. עָשָׂה חֶצְיָן לְמַעְלָה וְחֶצְיָן לְמַטָּה. הקריב ציבור אחד מהעופות המפורשים וחצי מהעופות הסתומים למעלה, ואת הציבור השני של המפורשים וחצי מהעופות הסתומים למטה, ולא ידוע אם הקריב את החטאות למטה ואת העולות למעלה או להפך (פה"מ קנים ג,ד). אֵין הַכָּשֵׁר אֶלָּא הַסָּתוּם בִּלְבַד. שהרי נעשה חציו למעלה ולמטה כדין. שֶׁהֲרֵי הַכֹּהֵן אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵי זֶה מֵהֶן פֵּרֵשׁ וּלְאֵי זֶה מֵהֶן הָיָה הַסָּתוּם. מכיוון שהכהן אינו יודע עבור מי פירש את הקן ולמי הניח את הקן סתום, על שני הבעלים להתחלק ביניהם בעופות הכשרים ולהשלים את הבאת שאר העופות שנפסלו (פה"מ שם).