א. אֲכִילַת בְּשַׂר הַפֶּסַח בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר – מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (שמות יב,ח).
ב. וְאֵין מַצָּה וּמָרוֹר מְעַכְּבִין: אִם לֹא מָצָא מַצָּה וּמָרוֹר – יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּאֲכִילַת בְּשַׂר הַפֶּסַח לְבַדּוֹ. אֲבָל מָרוֹר בְּלֹא פֶּסַח אֵינוֹ מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ".
ג. מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לֶאֱכֹל בְּשַׂר הַפֶּסַח אֲכִילַת שֹׂבַע. וּלְפִיכָךְ, אִם הִקְרִיב שַׁלְמֵי חֲגִיגָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר – אוֹכֵל מֵהֶן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל בְּשַׂר הַפֶּסַח כְּדֵי לִשְׂבֹּעַ מִמֶּנּוּ. וְאִם לֹא אָכַל אֶלָּא כַּזַּיִת – יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
וְכֵן אֲכִילַת בְּשַׂר פֶּסַח שֵׁנִי בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אִיָּר – מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (במדבר ט,יא).
ד. וּשְׁנֵיהֶן אֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא צְלִי אֵשׁ. וְהָאוֹכֵל מֵהֶן כַּזַּיִת נָא אוֹ מְבֻשָּׁל בְּלֵילֵי פְּסָחִים – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל" (שמות יב,ט). אָכַל נָא וּמְבֻשָּׁל כְּאֶחָד – אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת, לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶן נִכְלְלוּ בְּלָאו אֶחָד.
אָכַל מִמֶּנּוּ נָא אוֹ מְבֻשָּׁל מִבְּעוֹד יוֹם – אֵינוֹ לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם צְלִי אֵשׁ" (שמות יב,ט): בְּשָׁעָה שֶׁהַמִּצְוָה לְאָכְלוֹ צָלִי – חַיָּב עַל אֲכִילַת נָא וּמְבֻשָּׁל; אֲבָל מִבְּעוֹד יוֹם – פָּטוּר.
ה. אָכַל מִמֶּנּוּ כַּזַּיִת צָלִי מִבְּעוֹד יוֹם – עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה" (שם יב,ח) – בַּלַּיְלָה, לֹא בַּיּוֹם, וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה, עֲשֵׂה הוּא.
ו. "נָא" שֶׁהִזְהִירָה עָלָיו תּוֹרָה, הוּא הַבָּשָׂר שֶׁהִתְחִיל בּוֹ מַעֲשֵׂה הָאוּר וְנִצְלָה מְעַט, וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילַת אָדָם עֲדַיִן. אֲבָל אִם אָכַל מִמֶּנּוּ בָּשָׂר חַי – אֵינוֹ לוֹקֶה, וּבִטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "צְלִי אֵשׁ" (שמות יב,ט) – הָא שֶׁאֵינוֹ צָלִי אָסוּר. צָלָהוּ כָּל צָרְכּוֹ עַד שֶׁנִּתְחָרֵךְ וַאֲכָלוֹ – פָּטוּר.
ז. "מְבֻשָּׁל" שֶׁהִזְהִירָה עָלָיו תּוֹרָה – בֵּין שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בַּמַּיִם בֵּין שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בִּשְׁאָר מַשְׁקִין אוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל" (שמות יב,ט) – רִבָּה הַכֹּל.
ח. צָלָהוּ וְאַחַר כָּךְ בִּשְּׁלוֹ, אוֹ בִּשְּׁלוֹ וְאַחַר כָּךְ צָלָהוּ, אוֹ שֶׁעָשָׂהוּ צְלִי קְדֵרָה, וַאֲכָלוֹ – חַיָּב. אֲבָל מֻתָּר לָסוּךְ אוֹתוֹ בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וּבִשְׁאָר מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת, חוּץ מִן הַמַּיִם. וּמֻתָּר לִטְבֹּל הַבָּשָׂר אַחַר שֶׁנִּצְלָה בְּמַשְׁקִין וּבְמֵי פֵּרוֹת.
ט. אֵין צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח עַל גַּבֵּי כְּלֵי אֶבֶן אוֹ כְּלֵי מַתָּכוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "צְלִי אֵשׁ" (שמות יב,ט) – לֹא צְלִי דָּבָר אַחֵר. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה כְּלִי מְנֻקָּב כְּדֵי שֶׁתִּשְׁלֹט בּוֹ הָאוּר – צוֹלִין עָלָיו. וְאֵין צוֹלִין אוֹתוֹ בְּשַׁפּוּד שֶׁל מַתֶּכֶת, שֶׁהֲרֵי הַשַּׁפּוּד חַם כֻּלּוֹ וְצוֹלֶה מְקוֹמוֹ.
י. הִסִּיק אֶת הַתַּנּוּר, וְגָרַף אֶת כָּל הָאֵשׁ, וְתָלָהוּ בַּתַּנּוּר וְצָלָהוּ – הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁאֵין זֶה צְלִי אֵשׁ. חֲתָכוֹ וְצָלָהוּ עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים – הֲרֵי זֶה צְלִי אֵשׁ. צָלָהוּ עַל גַּבֵּי סִיד אוֹ חַרְסִית אוֹ חַמֵּי טְבֶרְיָה – הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁאֵין זֶה צְלִי אֵשׁ.
כֵּיצַד צוֹלִין אוֹתוֹ? תּוֹחֲבוֹ מִתּוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ בְּשַׁפּוּד שֶׁל עֵץ, וְתוֹלֶה אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, וְהָאֵשׁ לְמַטָּה. וְתוֹלֶה כְּרָעָיו וּבְנֵי מֵעָיו בַּתַּנּוּר חוּצָה לוֹ, וְלֹא יִתְּנֵם בְּתוֹכוֹ, שֶׁזֶּה כְּמִין בִּשּׁוּל הוּא. וְשַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן הָיוּ בּוֹרְרִין לִצְלִיָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזְרֹק אֶת מֵימָיו וִיבַשְּׁלוֹ.
יא. נָגַע הַבָּשָׂר בְּחַרְסוֹ שֶׁל תַּנּוּר – יִקְלֹף אֶת מְקוֹמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא צְלִי הַחֶרֶס.
יב. נָטַף מֵרָטְבּוֹ עַל הַחֶרֶס וְחָזַר אֵלָיו – יִקְלֹף אֶת מְקוֹמוֹ, שֶׁכָּל הַמָּרָק וְהַלֵּחָה שֶׁתִּפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ כְּשֶׁיִּצָּלֶה אֲסוּרָה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ בְּשַׂר צָלִי.
יג. נָטַף מִן הָרֹטֶב שֶׁלּוֹ עַל הַסֹּלֶת – יִקְמֹץ אֶת מְקוֹמוֹ וְיַשְׁלִיכֶנּוּ.
יד. סָכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה: אִם חֲבוּרַת הַכֹּהֲנִים – יֹאכְלוּ; וְאִם שֶׁל יִשְׂרָאֵל: אִם חַי הוּא – יְדִיחֶנּוּ וִינַגֵּב; וְאִם צָלִי – יִקְלֹף אֶת הַחִיצוֹן. סָכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ דָּמִים עַל בְּנֵי חֲבוּרָה, שֶׁאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ. וְאֵין צוֹלִין שְׁנֵי פְּסָחִים כְּאֶחָד, מִפְּנֵי הַתַּעֲרֹבֶת, אֲפִלּוּ גְּדִי וְטָלֶה.
טו. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין הַפֶּסַח נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק מִן הָעֲבֵרָה, וְדִין תּוֹרָה שֶׁיֵּאָכֵל כָּל הַלַּיְלָה, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת חָמֵץ וּמַצָּה שֶׁהוּא טָעוּן הַלֵּל בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, וְשֶׁאֵין בְּנֵי חֲבוּרָה חוֹזְרִין וְאוֹכְלִין אַחַר שֶׁנִּרְדְּמוּ בְּשֵׁנָה, אֲפִלּוּ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה.
