א. אוֹ אָבְדוּ… וְנִמְצָא הַגַּנָּב. כגון שהשומר היה סבור שהפיקדון אבד, אך לבסוף התברר שהוא נגנב (תוספות בבא מציעא לג,ב). וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְלֹא רָצָה לְהִשָּׁבַע וכו'. ומעיקר הדין יכול להישבע על כך ולהיפטר מלשלם, כדין שומר חינם (ומדובר כאן אפילו במקרה שרק אמר שישלם ועדיין לא שילם בפועל – ראה לקמן ה"ב). טָבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שהגונב שור או שה וטבחם או מכרם משלם פי ארבעה על השה ופי חמישה על השור (הלכות גנבה א,טז). לְמִי שֶׁהָיָה הַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ. השומר. שֶׁהֲרֵי אָמַר אֲשַׁלֵּם. שההפקדה נעשית על דעת כן שאם הפיקדון ייגנב והשומר יתנדב לשלמו הפיקדון יהיה קנוי לשומר, וממילא הגנב משלם הכול לשומר (ראה בבלי בבא מציעא לד,א).
חָזְרָה הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ וכו'. כשהשומר מתנדב לשלם את דמי הפיקדון וזוכה בו, הוא אינו זוכה ברווחים שבאו מגוף הפיקדון, כגון גיזות וולדות של בהמה, אלא רק בשבח שבא מבחוץ (כגון תשלום כפל או שבח שנובע מהתייקרות הפיקדון כדלקמן ה"ג). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות גנבה א,יא. שֶׁאֵין הַגַּנָּב מַחֲזִיר גִּזּוֹת וּוְלָדוֹת אֶלָּא לִפְנֵי יֵאוּשׁ. והדיון כאן הוא רק לגבי השבח שלפני הייאוש.
נִשְׁבַּע הַשּׁוֹמֵר וכו'. זהו הדין הבסיסי הכתוב בתורה (שמות כב,ז), שהשומר נפטר בשבועה והמפקיד מקבל את כל התשלומים.
וְכֵן הַשּׂוֹכֵר. שדינו כשומר שכר וחייב בגנבה ואבדה (הלכות שכירות א,ב). הֻכַּר. זוהה, נמצא.

ב. אֲבָל הַשּׁוֹאֵל אֵינוֹ קוֹנֶה הַכֶּפֶל עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מֵעַצְמוֹ. ולא די בכך שיאמר שישלם, שהרי לשואל יש הנאה מהחפץ שהרי הוא משתמש בו בחינם, ומשום כך הבעלים מזכה לו את תשלומי הכפל רק כשהוא משלם בפועל על החפץ שנגנב (בבלי בבא מציעא לד,א).

ג. כָּל הַקּוֹנֶה הַכֶּפֶל קוֹנֶה הַשֶּׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו. שבח שלא בא מגוף הפיקדון (ראה לעיל ה"א). וַהֲרֵי הֵן שָׁוִין אַרְבַּע סְלָעִים. עד שנמצאו עלה ערכם פי ארבעה.
יַחֲזֹר לַבְּעָלִים כְּמוֹת שֶׁהוּא. הבעלים מקבלים את הפיקדון וזוכים בכפל או ברווח שמחמת ההתייקרות שלו. וְאִם כֵּלִים אוֹ קַרְקַע גָּבוּ בֵּית דִּין מִמֶּנּוּ בְּשׁוּמָה. אם לא היו לשומר דמים לשלם ובית דין גבו מהנכסים שלו דבר ששווה כמו הפיקדון ונתנוהו למפקיד.

ד. וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ שִׁלֵּם. לאחר שנשבע ונפטר מתשלום, החליט לשלם בכל אופן לפנים משורת הדין. וְחָזַר וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם זָכָה בַּכֶּפֶל. מכיוון שהסכים לשלם מעצמו.

ה. אָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְחָזַר וְאָמַר אֵינִי מְשַׁלֵּם אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וּמֵת וְאָמְרוּ הַבָּנִים אֵין אָנוּ מְשַׁלְּמִין. במקרים אלו יש ספק אם להסתמך על ההסכמה הראשונית ולראות באמירה השנייה רק דחייה זמנית של התשלום, או שזו חזרה מההסכמה לשלם ולא זכה בתשלומי הגנבה (בבלי בבא מציעא לד,ב). אוֹ שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לִתְבֹּעַ… אוֹ שֶׁשִּׁלְּמוּ הַבָּנִים לַבָּנִים. וספק אם גם לבני השומר מקנים את התשלומים או רק לשומר מכיוון שהוא גם קיבל עליו את השמירה וגם שילם (שם). אוֹ שֶׁשִּׁלֵּם הַשּׁוֹמֵר מֶחֱצָה שָׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת וְשִׁלֵּם אַחַת מֵהֶן. וספק אם מקנה לו את תשלומי הגנבה כנגד החצי ששילם או שאינו מקנה אותם עד שישלם הכול. שָׁאַל מִשֻּׁתָּפִין וְשִׁלֵּם לְאֶחָד מֵהֶן. כנגד חלקו בשותפות. שֻׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְשִׁלֵּם אֶחָד. כנגד חלקו בשאלה המשותפת. שָׁאַל מִן הָאִשָּׁה. מנכסי מלוג שלה שהבעל זכאי בפירותיהם. וְשִׁלֵּם לְבַעְלָהּ. תשלומי גנבה של נכסי מלוג ניתנים לבעל מכיוון שהם כפירות, וספק אם כדי לזכות בהם די שישלם לבעל ולא לאישה (מאירי שם). אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה וְשִׁלֵּם בַּעְלָהּ. וספק אם השומר מתייחס לתשלומי בעלה כאילו שהיא שילמה לו ומקנה לה את תשלומי הגנבה.
וְאִם קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְתָפַס הַכֹּל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. שאין מוציאים ממון מספק. וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שאין דנים שם דיני קנסות, והגנב פטור מתשלומי כפל וארבעה וחמישה שהם קנס, ובכל זאת אם אחד מהם כבר תפס אין מוציאים מידו (ראה הלכות סנהדרין ה,יג, שם הי"ז).

ו. עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. ראה פסקים ושיטות. קָדַם וְנִשְׁבַּע. ונפטר. רָצָה עוֹמֵד בִּשְׁבוּעָתוֹ וכו'. יכול להסתמך על כך שנשבע ונפטר, ואינו חייב לעשות דין עם הגנב.
וַהֲרֵי הוּא בְּהֵמָה. הפיקדון הוא בהמה. וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִין. מנכסי השומר כדי לגבות מהם את דמי הפיקדון. אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן. מכיוון שכעת הם המוחזקים בממון, ואין מוציאים ממון מספק, שאולי באמת היה חייב לשלם להם ומחזיקים בממונו כדין.