א. הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵּלִים, וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ, וְאָמַר: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם' וְלֹא רָצָה לְהִשָּׁבַע, וְנִמְצָא הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל; טָבַח אוֹ מָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם? לְמִי שֶׁהָיָה הַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ, שֶׁהֲרֵי אָמַר: 'אֲשַׁלֵּם'.
חָזְרָה הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ – חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ, הִיא וְגִזּוֹתֶיהָ וּוַלְדוֹתֶיהָ, שֶׁאֵין זֶה הַשּׁוֹמֵר קוֹנֶה שֶׁבַח הַבָּא מִגּוּפָהּ אֶלָּא שֶׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הַגַּנָּב מַחֲזִיר גִּזּוֹת וּוְלָדוֹת אֶלָּא לִפְנֵי יֵאוּשׁ.
נִשְׁבַּע הַשּׁוֹמֵר וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל; טָבַח אוֹ מָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם? לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן.
וְכֵן הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְנִגְנְבָה, וְאָמַר: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע', וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה לַשּׂוֹכֵר, שֶׁאִלּוּ רָצָה הַשּׂוֹכֵר, הָיָה נִשְׁבָּע שֶׁנִּגְנְבָה בְּאֹנֶס וְנִפְטָר.
ב. שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאָמַר: 'פָּשַׁעְתִּי' – זָכָה בַּכֶּפֶל, שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ לְשַׁלֵּם, וְאִלּוּ רָצָה אָמַר: 'נִגְנְבָה' אוֹ 'אָבְדָה' וְהָיָה נִפְטָר. וְכֵן נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר שֶׁאָמַר: 'נִגְנְבָה' – קָנָה הַכֶּפֶל, שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ לְשַׁלֵּם, וְאִלּוּ רָצָה אָמַר: 'מֵתָה' וְהָיָה נִפְטָר.
אֲבָל הַשּׁוֹאֵל אֵינוֹ קוֹנֶה הַכֶּפֶל עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מֵעַצְמוֹ. קָדַם וְשִׁלֵּם מֵעַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְאַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה לַשּׁוֹאֵל.
ג. כָּל הַקּוֹנֶה הַכֶּפֶל – קוֹנֶה הַשֶּׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו. כֵּיצַד? הִפְקִיד אַרְבַּע סְאִין אֵצֶל חֲבֵרוֹ וַהֲרֵי הֵן שָׁוִין סֶלַע, וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ וְאָמַר: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם סֶלַע וְאֵינִי נִשְׁבָּע', וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ וַהֲרֵי הֵן שָׁוִין אַרְבַּע סְלָעִים – הֲרֵי הֵן שֶׁל שׁוֹמֵר, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא סֶלַע.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא הִטְרִיחָן לַבְּעָלִים בַּדִּין. אֲבָל אִם הוֹדָה שֶׁפָּשַׁע, וְחִיְּבוּהוּ בֵּית דִּין לִתֵּן, וְלֹא נָתַן בִּרְצוֹנוֹ עַד שֶׁכָּפוּהוּ בֵּית דִּין עַל כָּרְחוֹ וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ, וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב אוֹ נִמְצָא הַפִּקָּדוֹן – יַחֲזֹר לַבְּעָלִים כְּמוֹת שֶׁהוּא, וּמַחֲזִירִין לַשּׁוֹמֵר הַדָּמִים שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּוּ. וְאִם כֵּלִים אוֹ קַרְקַע גָּבוּ בֵּית דִּין מִמֶּנּוּ בְּשׁוּמָה – מַחֲזִיר לַשּׁוֹמֵר כֵּלָיו אוֹ שָׂדֵהוּ.
ד. תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים לַשּׁוֹמֵר וְנִשְׁבַּע, וְאַחַר כָּךְ שִׁלֵּם, וְהֻכַּר הַגַּנָּב, הוֹאִיל וְשִׁלֵּם בִּרְצוֹנוֹ – זָכָה בַּכֶּפֶל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִטְרִיחָן בַּתְּחִלָּה לַדִּין עַד שֶׁנִּשְׁבַּע. אָמַר הַשּׁוֹמֵר בַּתְּחִלָּה: 'אֵינִי מְשַׁלֵּם', וְחָזַר וְאָמַר: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם' – זָכָה בַּכֶּפֶל.
ה. אָמַר: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם' וְחָזַר וְאָמַר: 'אֵינִי מְשַׁלֵּם'; אוֹ שֶׁאָמַר: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם' וּמֵת, וְאָמְרוּ הַבָּנִים: 'אֵין אָנוּ מְשַׁלְּמִין'; אוֹ שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לִתְבֹּעַ אֶת הַשּׁוֹמֵר עַד שֶׁמֵּת, וְתָבַע אֶת הַבָּנִים וְשִׁלְּמוּ בְּנֵי הַשּׁוֹמֵר; אוֹ שֶׁשִּׁלְּמוּ הַבָּנִים לַבָּנִים; אוֹ שֶׁשִּׁלֵּם הַשּׁוֹמֵר מֶחֱצָה; שָׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת וְשִׁלֵּם אַחַת מֵהֶן; שָׁאַל מִשֻּׁתָּפִין וְשִׁלֵּם לְאֶחָד מֵהֶן; שֻׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְשִׁלֵּם אֶחָד; שָׁאַל מִן הָאִשָּׁה וְשִׁלֵּם לְבַעְלָהּ; אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה וְשִׁלֵּם בַּעְלָהּ – כָּל אֵלּוּ סָפֵק, וַהֲרֵי הַכֶּפֶל מֻטָּל בְּסָפֵק וְאֵינוֹ תַּחַת יַד אֶחָד מֵהֶן.
לְפִיכָךְ חוֹלְקִין הַכֶּפֶל אוֹ הַשֶּׁבַח בֵּין בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וּבֵין הַשּׁוֹמֵר. וְאִם קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְתָפַס הַכֹּל – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
ו. נִגְנַב הַפִּקָּדוֹן בְּאֹנֶס וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב – אֶחָד שׁוֹמֵר חִנָּם וְאֶחָד שׁוֹמֵר שָׂכָר, עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. קָדַם וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב: אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא – רָצָה עוֹמֵד בִּשְׁבוּעָתוֹ, רָצָה עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב; וְאִם שׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא – עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין.
נִגְנַב הַפִּקָּדוֹן בְּאֹנֶס וְהֶחֱזִירוֹ הַגַּנָּב לְבֵית הַשּׁוֹמֵר, וַהֲרֵי הוּא בְּהֵמָה וּמֵתָה שָׁם בִּפְשִׁיעָה – יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ וְנִפְטַר אוֹ עֲדַיִן לֹא כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ. לְפִיכָךְ הַשּׁוֹמֵר פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִין – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
חָזְרָה הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ וכו'. כשהשומר מתנדב לשלם את דמי הפיקדון וזוכה בו, הוא אינו זוכה ברווחים שבאו מגוף הפיקדון, כגון גיזות וולדות של בהמה, אלא רק בשבח שבא מבחוץ (כגון תשלום כפל או שבח שנובע מהתייקרות הפיקדון כדלקמן ה"ג). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות גנבה א,יא. שֶׁאֵין הַגַּנָּב מַחֲזִיר גִּזּוֹת וּוְלָדוֹת אֶלָּא לִפְנֵי יֵאוּשׁ. והדיון כאן הוא רק לגבי השבח שלפני הייאוש.
נִשְׁבַּע הַשּׁוֹמֵר וכו'. זהו הדין הבסיסי הכתוב בתורה (שמות כב,ז), שהשומר נפטר בשבועה והמפקיד מקבל את כל התשלומים.
וְכֵן הַשּׂוֹכֵר. שדינו כשומר שכר וחייב בגנבה ואבדה (הלכות שכירות א,ב). הֻכַּר. זוהה, נמצא.