פרק ח', הלכות שאלה ופקדון, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵּלִים, וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ, וְאָמַר: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם' וְלֹא רָצָה לְהִשָּׁבַע, וְנִמְצָא הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל; טָבַח אוֹ מָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם? לְמִי שֶׁהָיָה הַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ, שֶׁהֲרֵי אָמַר: 'אֲשַׁלֵּם'.
חָזְרָה הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ – חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ, הִיא וְגִזּוֹתֶיהָ וּוַלְדוֹתֶיהָ, שֶׁאֵין זֶה הַשּׁוֹמֵר קוֹנֶה שֶׁבַח הַבָּא מִגּוּפָהּ אֶלָּא שֶׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הַגַּנָּב מַחֲזִיר גִּזּוֹת וּוְלָדוֹת אֶלָּא לִפְנֵי יֵאוּשׁ.
נִשְׁבַּע הַשּׁוֹמֵר וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל; טָבַח אוֹ מָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם? לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן.
וְכֵן הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְנִגְנְבָה, וְאָמַר: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע', וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה לַשּׂוֹכֵר, שֶׁאִלּוּ רָצָה הַשּׂוֹכֵר, הָיָה נִשְׁבָּע שֶׁנִּגְנְבָה בְּאֹנֶס וְנִפְטָר.
א. אוֹ אָבְדוּ… וְנִמְצָא הַגַּנָּב. כגון שהשומר היה סבור שהפיקדון אבד, אך לבסוף התברר שהוא נגנב (תוספות בבא מציעא לג,ב). וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְלֹא רָצָה לְהִשָּׁבַע וכו'. ומעיקר הדין יכול להישבע על כך ולהיפטר מלשלם, כדין שומר חינם (ומדובר כאן אפילו במקרה שרק אמר שישלם ועדיין לא שילם בפועל – ראה לקמן ה"ב). טָבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שהגונב שור או שה וטבחם או מכרם משלם פי ארבעה על השה ופי חמישה על השור (הלכות גנבה א,טז). לְמִי שֶׁהָיָה הַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ. השומר. שֶׁהֲרֵי אָמַר אֲשַׁלֵּם. שההפקדה נעשית על דעת כן שאם הפיקדון ייגנב והשומר יתנדב לשלמו הפיקדון יהיה קנוי לשומר, וממילא הגנב משלם הכול לשומר (ראה בבלי בבא מציעא לד,א).
חָזְרָה הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ וכו'. כשהשומר מתנדב לשלם את דמי הפיקדון וזוכה בו, הוא אינו זוכה ברווחים שבאו מגוף הפיקדון, כגון גיזות וולדות של בהמה, אלא רק בשבח שבא מבחוץ (כגון תשלום כפל או שבח שנובע מהתייקרות הפיקדון כדלקמן ה"ג). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות גנבה א,יא. שֶׁאֵין הַגַּנָּב מַחֲזִיר גִּזּוֹת וּוְלָדוֹת אֶלָּא לִפְנֵי יֵאוּשׁ. והדיון כאן הוא רק לגבי השבח שלפני הייאוש.
נִשְׁבַּע הַשּׁוֹמֵר וכו'. זהו הדין הבסיסי הכתוב בתורה (שמות כב,ז), שהשומר נפטר בשבועה והמפקיד מקבל את כל התשלומים.
וְכֵן הַשּׂוֹכֵר. שדינו כשומר שכר וחייב בגנבה ואבדה (הלכות שכירות א,ב). הֻכַּר. זוהה, נמצא.
ב. שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאָמַר: 'פָּשַׁעְתִּי' – זָכָה בַּכֶּפֶל, שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ לְשַׁלֵּם, וְאִלּוּ רָצָה אָמַר: 'נִגְנְבָה' אוֹ 'אָבְדָה' וְהָיָה נִפְטָר. וְכֵן נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר שֶׁאָמַר: 'נִגְנְבָה' – קָנָה הַכֶּפֶל, שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ לְשַׁלֵּם, וְאִלּוּ רָצָה אָמַר: 'מֵתָה' וְהָיָה נִפְטָר.
אֲבָל הַשּׁוֹאֵל אֵינוֹ קוֹנֶה הַכֶּפֶל עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מֵעַצְמוֹ. קָדַם וְשִׁלֵּם מֵעַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְאַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה לַשּׁוֹאֵל.
ב. אֲבָל הַשּׁוֹאֵל אֵינוֹ קוֹנֶה הַכֶּפֶל עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מֵעַצְמוֹ. ולא די בכך שיאמר שישלם, שהרי לשואל יש הנאה מהחפץ שהרי הוא משתמש בו בחינם, ומשום כך הבעלים מזכה לו את תשלומי הכפל רק כשהוא משלם בפועל על החפץ שנגנב (בבלי בבא מציעא לד,א).
ג. כָּל הַקּוֹנֶה הַכֶּפֶל – קוֹנֶה הַשֶּׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו. כֵּיצַד? הִפְקִיד אַרְבַּע סְאִין אֵצֶל חֲבֵרוֹ וַהֲרֵי הֵן שָׁוִין סֶלַע, וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ וְאָמַר: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם סֶלַע וְאֵינִי נִשְׁבָּע', וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ וַהֲרֵי הֵן שָׁוִין אַרְבַּע סְלָעִים – הֲרֵי הֵן שֶׁל שׁוֹמֵר, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא סֶלַע.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא הִטְרִיחָן לַבְּעָלִים בַּדִּין. אֲבָל אִם הוֹדָה שֶׁפָּשַׁע, וְחִיְּבוּהוּ בֵּית דִּין לִתֵּן, וְלֹא נָתַן בִּרְצוֹנוֹ עַד שֶׁכָּפוּהוּ בֵּית דִּין עַל כָּרְחוֹ וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ, וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב אוֹ נִמְצָא הַפִּקָּדוֹן – יַחֲזֹר לַבְּעָלִים כְּמוֹת שֶׁהוּא, וּמַחֲזִירִין לַשּׁוֹמֵר הַדָּמִים שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּוּ. וְאִם כֵּלִים אוֹ קַרְקַע גָּבוּ בֵּית דִּין מִמֶּנּוּ בְּשׁוּמָה – מַחֲזִיר לַשּׁוֹמֵר כֵּלָיו אוֹ שָׂדֵהוּ.
ג. כָּל הַקּוֹנֶה הַכֶּפֶל קוֹנֶה הַשֶּׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו. שבח שלא בא מגוף הפיקדון (ראה לעיל ה"א). וַהֲרֵי הֵן שָׁוִין אַרְבַּע סְלָעִים. עד שנמצאו עלה ערכם פי ארבעה.
יַחֲזֹר לַבְּעָלִים כְּמוֹת שֶׁהוּא. הבעלים מקבלים את הפיקדון וזוכים בכפל או ברווח שמחמת ההתייקרות שלו. וְאִם כֵּלִים אוֹ קַרְקַע גָּבוּ בֵּית דִּין מִמֶּנּוּ בְּשׁוּמָה. אם לא היו לשומר דמים לשלם ובית דין גבו מהנכסים שלו דבר ששווה כמו הפיקדון ונתנוהו למפקיד.
ד. תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים לַשּׁוֹמֵר וְנִשְׁבַּע, וְאַחַר כָּךְ שִׁלֵּם, וְהֻכַּר הַגַּנָּב, הוֹאִיל וְשִׁלֵּם בִּרְצוֹנוֹ – זָכָה בַּכֶּפֶל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִטְרִיחָן בַּתְּחִלָּה לַדִּין עַד שֶׁנִּשְׁבַּע. אָמַר הַשּׁוֹמֵר בַּתְּחִלָּה: 'אֵינִי מְשַׁלֵּם', וְחָזַר וְאָמַר: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם' – זָכָה בַּכֶּפֶל.
ד. וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ שִׁלֵּם. לאחר שנשבע ונפטר מתשלום, החליט לשלם בכל אופן לפנים משורת הדין. וְחָזַר וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם זָכָה בַּכֶּפֶל. מכיוון שהסכים לשלם מעצמו.
ה. אָמַר: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם' וְחָזַר וְאָמַר: 'אֵינִי מְשַׁלֵּם'; אוֹ שֶׁאָמַר: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם' וּמֵת, וְאָמְרוּ הַבָּנִים: 'אֵין אָנוּ מְשַׁלְּמִין'; אוֹ שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לִתְבֹּעַ אֶת הַשּׁוֹמֵר עַד שֶׁמֵּת, וְתָבַע אֶת הַבָּנִים וְשִׁלְּמוּ בְּנֵי הַשּׁוֹמֵר; אוֹ שֶׁשִּׁלְּמוּ הַבָּנִים לַבָּנִים; אוֹ שֶׁשִּׁלֵּם הַשּׁוֹמֵר מֶחֱצָה; שָׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת וְשִׁלֵּם אַחַת מֵהֶן; שָׁאַל מִשֻּׁתָּפִין וְשִׁלֵּם לְאֶחָד מֵהֶן; שֻׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְשִׁלֵּם אֶחָד; שָׁאַל מִן הָאִשָּׁה וְשִׁלֵּם לְבַעְלָהּ; אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה וְשִׁלֵּם בַּעְלָהּ – כָּל אֵלּוּ סָפֵק, וַהֲרֵי הַכֶּפֶל מֻטָּל בְּסָפֵק וְאֵינוֹ תַּחַת יַד אֶחָד מֵהֶן.
לְפִיכָךְ חוֹלְקִין הַכֶּפֶל אוֹ הַשֶּׁבַח בֵּין בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וּבֵין הַשּׁוֹמֵר. וְאִם קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְתָפַס הַכֹּל – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
ה. אָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְחָזַר וְאָמַר אֵינִי מְשַׁלֵּם אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וּמֵת וְאָמְרוּ הַבָּנִים אֵין אָנוּ מְשַׁלְּמִין. במקרים אלו יש ספק אם להסתמך על ההסכמה הראשונית ולראות באמירה השנייה רק דחייה זמנית של התשלום, או שזו חזרה מההסכמה לשלם ולא זכה בתשלומי הגנבה (בבלי בבא מציעא לד,ב). אוֹ שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לִתְבֹּעַ… אוֹ שֶׁשִּׁלְּמוּ הַבָּנִים לַבָּנִים. וספק אם גם לבני השומר מקנים את התשלומים או רק לשומר מכיוון שהוא גם קיבל עליו את השמירה וגם שילם (שם). אוֹ שֶׁשִּׁלֵּם הַשּׁוֹמֵר מֶחֱצָה שָׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת וְשִׁלֵּם אַחַת מֵהֶן. וספק אם מקנה לו את תשלומי הגנבה כנגד החצי ששילם או שאינו מקנה אותם עד שישלם הכול. שָׁאַל מִשֻּׁתָּפִין וְשִׁלֵּם לְאֶחָד מֵהֶן. כנגד חלקו בשותפות. שֻׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְשִׁלֵּם אֶחָד. כנגד חלקו בשאלה המשותפת. שָׁאַל מִן הָאִשָּׁה. מנכסי מלוג שלה שהבעל זכאי בפירותיהם. וְשִׁלֵּם לְבַעְלָהּ. תשלומי גנבה של נכסי מלוג ניתנים לבעל מכיוון שהם כפירות, וספק אם כדי לזכות בהם די שישלם לבעל ולא לאישה (מאירי שם). אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה וְשִׁלֵּם בַּעְלָהּ. וספק אם השומר מתייחס לתשלומי בעלה כאילו שהיא שילמה לו ומקנה לה את תשלומי הגנבה.
וְאִם קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְתָפַס הַכֹּל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. שאין מוציאים ממון מספק. וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שאין דנים שם דיני קנסות, והגנב פטור מתשלומי כפל וארבעה וחמישה שהם קנס, ובכל זאת אם אחד מהם כבר תפס אין מוציאים מידו (ראה הלכות סנהדרין ה,יג, שם הי"ז).
ו. נִגְנַב הַפִּקָּדוֹן בְּאֹנֶס וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב – אֶחָד שׁוֹמֵר חִנָּם וְאֶחָד שׁוֹמֵר שָׂכָר, עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. קָדַם וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב: אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא – רָצָה עוֹמֵד בִּשְׁבוּעָתוֹ, רָצָה עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב; וְאִם שׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא – עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין.
נִגְנַב הַפִּקָּדוֹן בְּאֹנֶס וְהֶחֱזִירוֹ הַגַּנָּב לְבֵית הַשּׁוֹמֵר, וַהֲרֵי הוּא בְּהֵמָה וּמֵתָה שָׁם בִּפְשִׁיעָה – יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ וְנִפְטַר אוֹ עֲדַיִן לֹא כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ. לְפִיכָךְ הַשּׁוֹמֵר פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִין – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
ו. עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. ראה פסקים ושיטות. קָדַם וְנִשְׁבַּע. ונפטר. רָצָה עוֹמֵד בִּשְׁבוּעָתוֹ וכו'. יכול להסתמך על כך שנשבע ונפטר, ואינו חייב לעשות דין עם הגנב.
וַהֲרֵי הוּא בְּהֵמָה. הפיקדון הוא בהמה. וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִין. מנכסי השומר כדי לגבות מהם את דמי הפיקדון. אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן. מכיוון שכעת הם המוחזקים בממון, ואין מוציאים ממון מספק, שאולי באמת היה חייב לשלם להם ומחזיקים בממונו כדין.

תקציר הפרק 

🤔 משתלם לקחת אחריות!
שומר שהתרשל בשמירתו ואיבד את החפץ שהופקד אצלו, צריך לשלם את ערך האבדה לבעליה; אם בהמשך תמצא האבדה ויתברר שערכה עלה בינתיים – אתמול היא הייתה שווה אלף ש"ח והיום היא כבר שווה אלפיים – אלף השקלים הנוספים יגיעו לכיסו של השומר, בעוד הבעלים יישאר רק עם האלף שכבר קיבל. אכן, דין זה תלוי בשאלה אם השומר היה אדם הגון: הרווח שייך לשומר רק אם הוא לקח אחריות ושילם את ערך האבדה מעצמו, אך אם השומר סירב לשלם והטריח את הבעלים לבית דין שאילץ אותו לשלם, השומר לא יהיה זכאי לשלשל לכיסו את ההפרש שבין ערך האבדה מקורי ובין הערך בזמן שבו נמצאה; במקרה כזה, החפץ יחזור לבעלים, בעוד השומר יקבל בחזרה את הכסף ששילם (הלכה ג). משתלם לקחת אחריות! 👮🏻‍♂

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שאלה ופקדון ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קיבל השומר על עצמו לשלם ונתפס הגנב – האם זוכה השומר בתשלום?

2.שואל שקיבל על עצמו לשלם ונתפס הגנב – זכה השואל בכפל?

3.נתפס הגנב קודם שנשבע השומר – האם אחריות השומר להציל ממנו?

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן