א. הַגּוֹנֵב שׁוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, תְּבָעוֹ בַּעַל הַשּׁוֹר וְאָמַר לוֹ: 'גָּנַבְתָּ שׁוֹרִי וְטָבַחְתָּ' אוֹ 'מָכַרְתָּה', וְהוּא אוֹמֵר: 'גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי' וְ'לֹא מָכַרְתִּי', וְנִשְׁבַּע – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁאִלּוּ הוֹדָה מֵעַצְמוֹ שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר לֹא הָיָה מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קְנָס, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה, וְנִמְצָא זֶה כְּמִי שֶׁלֹּא כָּפַר מָמוֹן, וּלְפִיכָךְ פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר שֶׁלֹּא טָבַח, וְהוּא טָבַח.
א. וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ. שחטו או מכרו לאחר, ודינו שמשלם קנס חמש פעמים שווי השור, ואם גנב שה משלם ארבע פעמים את שוויו ('תשלומי ארבעה וחמישה', הלכות גנבה א,ו). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה. א,ה. פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. שחייב עליה רק אם כפר בדבר המחייבו ממון.
ב. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי', וְכָפַר וְנִשְׁבַּע; וְהָעֶבֶד שֶׁתָּבַע רַבּוֹ וְאָמַר לוֹ: 'הִפַּלְתָּ שִׁנִּי' וְ'סִמִּיתָ עֵינִי', וְכָפַר וְנִשְׁבַּע – פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁאִלּוּ הוֹדָה, לֹא הָיָה מְשַׁלֵּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קְנָס. אֲבָל חַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי. וחייב בעל השור לשלם קנס שלושים שקלים לאדון (הלכות נזקי ממון יא,א). הִפַּלְתָּ שִׁנִּי וְסִמִּיתָ עֵינִי. והדין הוא שהעבד משתחרר מאדונו, והדבר נחשב קנס לאדון (הלכות עבדים ה,יז). אֲבָל חַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי. שהרי נשבע לשקר.
ג. הַתּוֹבֵעַ חֲבֵרוֹ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְנָס, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְיֵשׁ בּוֹ מָמוֹן, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, וְכָפַר בְּכָל הַדָּבָר וְנִשְׁבַּע – הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן.
כֵּיצַד? תְּבָעוֹ וְאָמַר לוֹ: 'אָנַסְתָּה' אוֹ 'פִּתִּיתָ' 'בִּתִּי', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא אָנַסְתִּי' וְ'לֹא פִּתִּיתִי', וְנִשְׁבַּע – חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ, אִלּוּ הוֹדָה, הָיָה מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ.
וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'גָּנַבְתָּ שׁוֹרִי', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא גָּנַבְתִּי', וְנִשְׁבַּע – חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם כֶּפֶל בְּהוֹדָאָתוֹ, מְשַׁלֵּם הוּא אֶת הַקֶּרֶן בְּהוֹדָאָתוֹ.
כֵּיצַד? תְּבָעוֹ וְאָמַר לוֹ: 'אָנַסְתָּה' אוֹ 'פִּתִּיתָ' 'בִּתִּי', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא אָנַסְתִּי' וְ'לֹא פִּתִּיתִי', וְנִשְׁבַּע – חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ, אִלּוּ הוֹדָה, הָיָה מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ.
וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'גָּנַבְתָּ שׁוֹרִי', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא גָּנַבְתִּי', וְנִשְׁבַּע – חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם כֶּפֶל בְּהוֹדָאָתוֹ, מְשַׁלֵּם הוּא אֶת הַקֶּרֶן בְּהוֹדָאָתוֹ.
ג. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ז,ב. בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְנָס… וְיֵשׁ בּוֹ מָמוֹן. שהתביעה כוללת גם קנס וגם ממון.
אָנַסְתָּה אוֹ פִּתִּיתָ בִּתִּי. והאונס חייב לשלם קנס חמישים שקלים, ובנוסף לכך תשלומי בושת פגם וצער לפי שומה. וכן דין המפתה, אלא שאינו משלם תשלומי צער (הלכות נערה בתולה ב,א-ג). אִלּוּ הוֹדָה הָיָה מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ. וכן צער במקרה של האונס (ראה כס"מ הלכות נערה בתולה ב,יב), ונמצא שזוהי שבועה שיש בה חיוב ממון.
גָּנַבְתָּ שׁוֹרִי. והגונב חייב לשלם פעמיים את שווי הגנבה: התשלום הראשון הוא הקרן, והתשלום השני ('כפל') הוא קנס (הלכות גנבה א,ד).
אָנַסְתָּה אוֹ פִּתִּיתָ בִּתִּי. והאונס חייב לשלם קנס חמישים שקלים, ובנוסף לכך תשלומי בושת פגם וצער לפי שומה. וכן דין המפתה, אלא שאינו משלם תשלומי צער (הלכות נערה בתולה ב,א-ג). אִלּוּ הוֹדָה הָיָה מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ. וכן צער במקרה של האונס (ראה כס"מ הלכות נערה בתולה ב,יב), ונמצא שזוהי שבועה שיש בה חיוב ממון.
גָּנַבְתָּ שׁוֹרִי. והגונב חייב לשלם פעמיים את שווי הגנבה: התשלום הראשון הוא הקרן, והתשלום השני ('כפל') הוא קנס (הלכות גנבה א,ד).
ד. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'עָשִׂיתָ בִּי חַבּוּרָה', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא עָשִׂיתִי', 'הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא הֵמִית', וְנִשְׁבַּע – חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁאִלּוּ הוֹדָה הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם.
ד. עָשִׂיתָ בִּי חַבּוּרָה. והחובל בחברו חייב לשלם לו חמישה דברים: נזק, צער, ריפוי, שבת, בושת. ודברים אלו אינם קנס, אלא ממון (הלכות חובל א,א). הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי. ומדובר בשור מועד שהמית שור אחר, שבעל השור המועד חייב לשלם נזק שלם לבעלים ודינו כממון. אבל אם שור תם המית שור אחר משלם לבעליו רק חצי נזק מדין קנס, ואם נשבע אינו מתחייב עליו (ראה הלכות נזקי ממון ב,ז-ח).
ה. נָתַן שׁוֹרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם וּמֵת הַשּׁוֹר, תְּבָעוֹ וְאָמַר לוֹ: 'הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁהִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ?', וְאָמַר לוֹ: 'לֹא הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי כְּלוּם', אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'הִפְקַדְתָּ וְנִגְנַב' אוֹ 'אָבַד', וְנִשְׁבַּע – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁאִלּוּ הוֹדָה וְאָמַר הַדָּבָר כְּשֶׁהָיָה, לֹא הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם מָמוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר חִנָּם. אֲבָל חַיָּב הוּא מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. וְנִגְנַב אוֹ אָבַד. ושומר חינם פטור בגנבה ואבדה. שֶׁאִלּוּ הוֹדָה וְאָמַר הַדָּבָר כְּשֶׁהָיָה. שהיה מודה בכך שמת השור. מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר חִנָּם. ושומר חינם פטור אם מתה הבהמה (הלכות שכירות א,ב).
ו. הִשְׁאִיל שׁוֹרוֹ לַחֲבֵרוֹ, וּתְבָעוֹ וְאָמַר לוֹ: 'הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁשָּׁאַלְתָּ מִמֶּנִּי?', וַהֲרֵי הַשּׁוֹר מֵת, וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: 'נִגְנַב' אוֹ 'אָבַד', וְנִשְׁבַּע עַל זֶה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁהֲרֵי לֹא פָּטַר עַצְמוֹ מִן הַתַּשְׁלוּמִין בִּכְפִירָתוֹ וּמִכָּל מָקוֹם חַיָּב הוּא לְשַׁלֵּם, בֵּין מֵת אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד אוֹ נִשְׁבָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. אֲבָל חַיָּב הוּא מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ו. שֶׁהֲרֵי לֹא פָּטַר עַצְמוֹ מִן הַתַּשְׁלוּמִין בִּכְפִירָתוֹ. שהשואל חייב על גנבה ואבדה, ונמצא שלא פטר את עצמו מממון. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות שאלה ופיקדון א,א.
ז. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁאֵינוֹ פּוֹטֵר עַצְמוֹ מִן הַתַּשְׁלוּמִין אֶלָּא בִּכְפִירָה זוֹ, וְנִשְׁבַּע, בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ, וְכָפַר – הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן וְלֹא הוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו.
ח. הַגּוֹנֵב שׁוֹר חֲבֵרוֹ, וּתְבָעוֹ וְאָמַר לוֹ: 'שׁוֹרִי גָּנַבְתָּה', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא גָּנַבְתִּי'. 'מַה טִּיבוֹ אֶצְלְךָ?', 'אַתָּה הִפְקַדְתּוֹ אֶצְלִי', וְנִשְׁבַּע – חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁאִלּוּ הוֹדָה שֶׁגְּנָבוֹ, הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם דְּמֵי הַשּׁוֹר מִכָּל מָקוֹם, וְעַכְשָׁיו שֶׁאָמַר 'פִּקָּדוֹן', הֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ בִּכְפִירָה זוֹ מִן הַגְּנֵבָה וּמִן הָאֲבֵדָה, שֶׁאִם נִגְנַב הַשּׁוֹר אוֹ אָבַד אַחַר הוֹדָיָה זוֹ, הָיָה פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.
ח. מִכָּל מָקוֹם. בכל מקרה. שֶׁאִם נִגְנַב הַשּׁוֹר אוֹ אָבַד אַחַר הוֹדָיָה זוֹ הָיָה פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. כדין שומר חינם, ונמצא שפטר את עצמו מהתשלומים במקרים אלו.
ט. וְכֵן אִם טָעַן שֶׁשְּׂכָרוֹ וְנִשְׁבַּע – חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁהֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ מִן הַשְּׁבוּרָה וּמִן הַמֵּתָה. וְכֵן אִם טָעַן וְאָמַר: ' הִשְׁאַלְתָּהוּ לִי', וְנִשְׁבַּע – חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁהֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ מִן הַמֵּתָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שְׁאֵלָה.
ט. שֶׁשְּׂכָרוֹ. והשוכר חייב בגנבה ואבדה, אך פטור בנשברה או מתה, ונמצא שהציל עצמו מהתשלומים במקרים אלו. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שְׁאֵלָה. שהשואל פטור כשמתה הבהמה מחמת מלאכה (הלכות שאלה ופיקדון א,א), ונמצא שפטר עצמו מתשלום במקרה זה.
י. לְפִיכָךְ, אִם אָמַר לוֹ: 'לֹא גְּנַבְתִּיו, אֶלָּא אַתָּה הִפְקַדְתּוֹ אֶצְלִי' אוֹ 'שְׂכַרְתַּנִי לְשָׁמְרוֹ' אוֹ 'הִשְׁאַלְתָּהוּ לִי', 'וַהֲרֵי שׁוֹרְךָ לְפָנֶיךָ, קָחֵהוּ', וְנִשְׁבַּע עַל זֶה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בַּקֶּרֶן וְלֹא פָּטַר עַצְמוֹ בִּכְפִירָה זוֹ מִכְּלוּם.
י. שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בַּקֶּרֶן וְלֹא פָּטַר עַצְמוֹ בִּכְפִירָה זוֹ מִכְּלוּם. שמכיוון שמחזיר את השור, נמצא ששבועתו אינה פוטרת אותו מתשלומים בשום אופן.
יא. וְכֵן אִם אָמַר לוֹ: 'אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי וַעֲדַיִן לֹא נָתַתִּי דָּמָיו, אִם תִּרְצֶה קַח דָּמָיו אוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ', אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'אַתָּה נְתַתּוֹ לִי בִּשְׂכַר מְלָאכָה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ, אִם תִּרְצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ אוֹ קָחֶנּוּ וָלֵךְ', 'תּוֹעֶה בַּדֶּרֶךְ מְצָאתִיו וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁהוּא שֶׁלְּךָ, עַכְשָׁיו שֶׁיְּדַעְתּוֹ קָחֶנּוּ וָלֵךְ', אוֹ שֶׁאָמַר: 'אַחַר פָּרָתִי רָץ וַהֲרֵי הוּא לְפָנֶיךָ', וְנִשְׁבַּע עַל כָּל טַעֲנָה מֵאֵלּוּ – פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁהֲרֵי לֹא פָּטַר עַצְמוֹ מִכְּלוּם. וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר.
יב. מִי שֶׁהָיָה חַיָּב מָמוֹן לִשְׁנֵי שֻׁתָּפִין, וּתְבָעוֹ אֶחָד מֵהֶן וְכָפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע – חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁהֲרֵי כָּפַר מָמוֹן. תְּבָעוּהוּ שְׁנֵיהֶם, וְהוֹדָה בַּכֹּל לְאֶחָד מֵהֶן וְאָמַר: 'לֹא לָוִיתִי אֶלָּא מִזֶּה לְבַדּוֹ', וְנִשְׁבַּע – פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁהֲרֵי לֹא פָּטַר עַצְמוֹ מִכְּלוּם. אֲבָל חַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי.
יב. שֶׁהֲרֵי כָּפַר מָמוֹן. ואף אם הודה לשותף השני, הרי פטר את עצמו מהתשלום על חלקו של הראשון. וְהוֹדָה בַּכֹּל לְאֶחָד מֵהֶן. הודה שחייב את מלוא הסכום, אבל לא לשותפים, אלא רק לאחד מהם.
יג. וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה עָלָיו מִלְוָה בִּשְׁטָר, וְכָפַר בָּהּ וְנִשְׁבַּע – פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁהֲרֵי בַּשְּׁטָר נִשְׁתַּעְבֵּד הַקַּרְקַע, וְנִמְצָא זֶה כְּכוֹפֵר בַּקַּרְקַע, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַכּוֹפֵר בַּקַּרְקַע פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר.
יג. מִלְוָה בִּשְׁטָר. שיש ביד המלווה שטר ראיה על ההלוואה. שֶׁהֲרֵי בַּשְּׁטָר נִשְׁתַּעְבֵּד הַקַּרְקַע. והמלווה יכול לגבות את חובו מהקרקע, אף אם מכרה הלווה לאחרים. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל ז, ג.
יד. הָיְתָה עָלָיו מִלְוָה בְּעֵדִים בִּלְבַד, וְכָפַר וְנִשְׁבַּע – חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁהֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ בִּכְפִירָתוֹ מִלְּשַׁלֵּם עַתָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁיָּבֹאוּ הָעֵדִים יִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם, וְנִמְצָא שֶׁלֹּא הוֹעִילָה לוֹ כְּפִירָתוֹ – הֲרֵי הוֹעִילָה בְּעִתָּהּ, וְשֶׁמָּא לֹא יָבֹאוּ הָעֵדִים אוֹ יָבֹאוּ וְלֹא תִּתְקַיֵּם עֵדוּתָן אוֹ יִפָּסְלוּ, וּלְפִיכָךְ חַיָּב.
יד. בְּעִתָּהּ. בזמנה.