פרק ח', הלכות שבת, ספר זמנים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַחוֹרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא – חַיָּב. הַמְנַכֵּשׁ בְּעִקְּרֵי הָאִילָנוֹת וְהַמְקַרְסֵם עֲשָׂבִים אוֹ הַמְזָרֵד אֶת הַשָּׂרִיגִים כְּדֵי לְיַפּוֹת הַקַּרְקַע – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת חוֹרֵשׁ, וּמִשֶּׁיַּעֲשֶׂה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. וְכֵן הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַשָּׂדֶה, כְּגוֹן שֶׁהִשְׁפִּיל הַתֵּל וְרִדְּדוֹ אוֹ מִלֵּא הַגַּיְא – חַיָּב מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ, וְשִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא. וְכֵן כָּל הַמַּשְׁוֶה גֻּמּוֹת – שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא.
א. הַחוֹרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא. אפילו שיעור קטן ביותר, שהרי הוא ראוי לזריעה. הַמְנַכֵּשׁ בְּעִקְּרֵי הָאִילָנוֹת. חופר סביב שורשי העצים כדי לנקות את האדמה. וְהַמְקַרְסֵם. חותך. הַמְזָרֵד אֶת הַשָּׂרִיגִים. חותך ענפים דקים. הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַשָּׂדֶה. מיישר את השטח. שֶׁהִשְׁפִּיל הַתֵּל וְרִדְּדוֹ. הנמיך את המקום המוגבה ושיטח אותו. מִלֵּא הַגַּיְא. הוסיף עפר במקום הנמוך. כָּל הַמַּשְׁוֶה גֻּמּוֹת. מיישר את פני השטח (לאיסורי חורש משום שבות ראה לקמן כא,ב-ד).
ב. הַזּוֹרֵעַ כָּל שֶׁהוּא – חַיָּב. הַזּוֹמֵר אֶת הָאִילָן כְּדֵי שֶׁיִּצְמַח – הֲרֵי זֶה מֵעֵין זוֹרֵעַ. אֲבָל הַמַּשְׁקֶה צְמָחִים וְאִילָנוֹת בְּשַׁבָּת – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת זוֹרֵעַ, וְחַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא. וְכֵן הַשּׁוֹרֶה חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בַּמַּיִם – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת זוֹרֵעַ, וְחַיָּב.
ב. הַזּוֹמֵר אֶת הָאִילָן כְּדֵי שֶׁיִּצְמַח. קוצץ את הענפים כדי לשפר את צמיחתו או את צמיחת הפירות. מֵעֵין זוֹרֵעַ. מעין אב המלאכה עצמו, ואינו מוגדר תולדה (ראה לעיל ז,ג). הַמַּשְׁקֶה… הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת זוֹרֵעַ. מפני שמסייע לצמיחה, ודומה בכך לזורע. הַשּׁוֹרֶה חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בַּמַּיִם. כדי להנביט אותם, ופעולה זו דומה לזריעה (לאיסורי זורע משום שבות ראה לקמן כא,ה).
ג. הַקּוֹצֵר כַּגְּרוֹגֶרֶת – חַיָּב. וְתוֹלֵשׁ – תּוֹלֶדֶת קוֹצֵר הוּא. וְכָל הָעוֹקֵר דָּבָר מִגִּדּוּלָיו – חַיָּב מִשּׁוּם קוֹצֵר. לְפִיכָךְ, צְרוֹר שֶׁעָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים וּכְשׁוּת שֶׁעָלָת בַּסְּנֶה וַעֲשָׂבִים שֶׁצָּמְחוּ עַל גַּב הֶחָבִית – הַתּוֹלֵשׁ מֵהֶן חַיָּב, שֶׁזֶּה הוּא מְקוֹם גִּדּוּלָיו; אֲבָל הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה מְקוֹם גִּדּוּלָיו. עָצִיץ נָקוּב בִּכְדֵי שֹׁרֶשׁ קָטָן – הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ, וְהַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנּוּ חַיָּב.
ג. כַּגְּרוֹגֶרֶת. גודל של תאנה, שהוא שיעור חשוב במלאכות הנוגעות לייצור אוכל. וְתוֹלֵשׁ. עוקר דבר הצומח מן הקרקע (לאיסורי קוצר משום שבות ראה לקמן כא,ו-י). הָעוֹקֵר דָּבָר מִגִּדּוּלָיו. המנתק אותו ועוקרו מן המצע שעליו גדל, אף אם לא היה מחובר בקרקע ממש. צְרוֹר. רגב עפר. וּכְשׁוּת שֶׁעָלָת בַּסְּנֶה. הכשות היא צמח טפיל היונק מצמח אחר (סנה). וַעֲשָׂבִים שֶׁצָּמְחוּ עַל גַּב הֶחָבִית. מחמת לחות החבית, צמחו על גבה מעין פטריות או ירוקת. מֵעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב. כלי שאין חור בתחתיתו, שהצמח המצוי בו נחשב למנותק מהקרקע לעניינים רבים בהלכה. פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה מְקוֹם גִּדּוּלָיו. שצמח זה גדל כרגיל במחובר לקרקע. עָצִיץ נָקוּב בִּכְדֵי שֹׁרֶשׁ קָטָן. נקב בגודל כזה נחשב כמחובר לקרקע (ראה הלכות תרומות ה,טו ועוד).
ד. כָּל זֶרַע שֶׁקְּצִירָתוֹ מְצַמַּחַת אוֹתוֹ וּמְגַדַּלְתּוֹ, כְּגוֹן אַסְפַּסְתָּא וְסִלְקָא – הַקּוֹצְרוֹ בִּשְׁגָגָה חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת: אַחַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא קוֹצֵר, וְאַחַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹטֵעַ. וְכֵן הַזּוֹמֵר וְהוּא צָרִיךְ לָעֵצִים – חַיָּב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם נוֹטֵעַ.
גַּבְשׁוּשִׁית שֶׁל עָפָר שֶׁעָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים: הִגְבִּיהָהּ מֵעַל הָאָרֶץ וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת – חַיָּב מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ; הָיְתָה עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת וְהִנִּיחָהּ עַל הָאָרֶץ – חַיָּב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. תְּאֵנִים שֶׁיָּבְשׁוּ בְּאִבֵּיהֶן וְכֵן אִילָן שֶׁיָּבְשׁוּ פֵּרוֹתָיו בּוֹ – הַתּוֹלֵשׁ מֵהֶן בְּשַׁבָּת חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כַּעֲקוּרִין לְעִנְיַן טֻמְאָה.
ד. שֶׁקְּצִירָתוֹ מְצַמַּחַת אוֹתוֹ וּמְגַדַּלְתּוֹ. שהקצירה מועילה לצמיחה. אַסְפַּסְתָּא. אספסת (משמשת בדרך כלל כמספוא לסוסים). וְסִלְקָא. עלי סלק. וְאַחַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹטֵעַ. שהוא בכלל מלאכת זורע (לעיל ז,ג). וְהוּא צָרִיךְ לָעֵצִים. מעוניין להשתמש בהם.
וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת. כשהיא תלויה באוויר. חַיָּב מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ. שניתק את העשבים מיניקתם בקרקע. תְּאֵנִים שֶׁיָּבְשׁוּ בְּאִבֵּיהֶן. יבשו בעודן מחוברות לענפי האילן. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כַּעֲקוּרִין לְעִנְיַן טֻמְאָה. למרות שמטמאות טומאת אוכלין כאילו היו תלושות (הלכות טומאת אוכלים ב,ה), לעניין שבת נחשבות כמחוברות.
ה. הַתּוֹלֵשׁ עֳלָשִׁין וְהַמְזָרֵד זְרָדִין: אִם לַאֲכִילָה – שִׁעוּרוֹ כַּגְּרוֹגֶרֶת; וְאִם לִבְהֵמָה – שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא פִּי גְּדִי; וְאִם לְהַסָּקָה – שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה.
הַמְעַמֵּר אֳכָלִין – שִׁעוּרוֹ כַּגְּרוֹגֶרֶת. וְאִם עִמֵּר לִבְהֵמָה – שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. וְאִם לְהַסָּקָה – שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה. וּבֵיצָה הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם הִיא בֵּיצָה בֵּינוֹנִית שֶׁל תַּרְנְגֹלִין, וְכָל מָקוֹם שֶׁנֹּאמַר 'כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה' הוּא כְּדֵי לְבַשֵּׁל כַּגְּרוֹגֶרֶת מִבֵּיצָה. וּגְרוֹגֶרֶת – אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה בַּבֵּיצָה. וְאֵין עִמּוּר אֶלָּא בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע.
ה. עֳלָשִׁין. צמח העולש, שעליו משמשים למאכל. וְהַמְזָרֵד זְרָדִין. חותך ענפים רכים הראויים לאכילה, ומכיוון שפעולה זו מתאימה לדברים שונים, שיעור המלאכה נקבע לפי המטרה שאליה התכוון האדם. אִם לַאֲכִילָה. שיאכלם אדם. וְאִם לְהַסָּקָה. להבעיר בהם אש. כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה. להגדרת שיעור זה ראה בפסקה הבאה.
הַמְעַמֵּר אֳכָלִין. מקבצם יחד. וּבֵיצָה הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם. שיעור 'כביצה' הנזכר רבות בהלכה. בֵּיצָה בֵּינוֹנִית. בגודל בינוני. כְּדֵי לְבַשֵּׁל כַּגְּרוֹגֶרֶת מִבֵּיצָה וכו'. חום הנדרש כדי לבשל שיעור של גרוגרת מתוך אותה הביצה. וְאֵין עִמּוּר אֶלָּא בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע. איסור מעמר הוא רק בדברים שהם ממיני הצומח (לאיסורי מעמר משום שבות ראה לקמן כא,יא). [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד את המילה תרנגלין: תַרנֹגְלִין.]
ו. הַמְקַבֵּץ דְּבֵלָה וְעָשָׂה מִמֶּנָּה עִגּוּל, אוֹ שֶׁנִּקֵּב תְּאֵנִים וְהִכְנִיס הַחֶבֶל בָּהֶן עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ גּוּף אֶחָד – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְעַמֵּר, וְחַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ו. הַמְקַבֵּץ דְּבֵלָה וְעָשָׂה מִמֶּנָּה עִגּוּל. מעך ודחס תאנים יחד אל תוך כלי עגול. שֶׁנִּתְקַבְּצוּ גּוּף אֶחָד. התחברו.
ז. הַדָּשׁ כַּגְּרוֹגֶרֶת – חַיָּב. וְאֵין דִּישָׁה אֶלָּא בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע. וְהַמְפָרֵק – הֲרֵי הוּא תּוֹלֶדֶת הַדָּשׁ. הַחוֹלֵב אֶת הַבְּהֵמָה – חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְפָרֵק. וְכֵן הַחוֹבֵל בְּחַי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹר – חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לַדָּם שֶׁיֵּצֵא מִן הַחַבּוּרָה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק בִּלְבַד – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּדָּם אוֹ בֶּחָלָב שֶׁהוֹצִיאוֹ כַּגְּרוֹגֶרֶת.
ז. הַדָּשׁ. המפריד את גרגרי החיטה מהמוץ העוטף אותם, על ידי הפעלת לחץ חזק על השיבולים. וְאֵין דִּישָׁה אֶלָּא בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע. אב המלאכה 'דש' שייך רק בגידולי קרקע. וְהַמְפָרֵק. פעולה של הפרדה, כגון הוצאת נוזל מתוך גוף מוצק. פעולה זו היא תולדה של דישה משום שיש ביניהן צד של דמיון (ראה לעיל ז,ה), והיא שייכת גם בדברים שאינם גידולי קרקע (לאיסורי מפרק משום שבות ראה לקמן כא,יב-טז). הַחוֹלֵב… מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְפָרֵק. שמבדיל את החלב מן הבהמה (ראה עוד לקמן ה"י). הַחוֹבֵל בְּחַי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹר. היכה אותו באופן שיצא ממנו דם (ראה עוד לקמן ה"ט). וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לַדָּם וכו'. להאכלת כלב וכיוצא בזה. פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. שכך דינו של המשחית בלא צורך (לעיל א,יז).
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחוֹבֵל בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַזִּיק – חַיָּב, מִפְּנֵי נַחַת רוּחוֹ, שֶׁהֲרֵי נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְשָׁכְכָה חֲמָתוֹ, וַהֲרֵי הוּא כִּמְתַקֵּן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַדָּם שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנּוּ – חַיָּב.
ח. בְּחוֹבֵל בִּבְהֵמָה וְחַיָּה. שבהם החבלה היא קלקול, אלא אם כן מתכוון להשתמש בדם. הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ. היכה ופצע אדם אחר. נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְשָׁכְכָה חֲמָתוֹ. נרגע מכעסו. וַהֲרֵי הוּא כִּמְתַקֵּן. ולא מקלקל (לעיקרון זה ראה לקמן י,י).
ט. שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה – הֵן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עוֹרוֹת לְעִנְיַן שַׁבָּת, כְּמוֹ חַיָּה וּבְהֵמָה וָעוֹף. אֲבָל שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים – אֵין לָהֶם עוֹר, לְפִיכָךְ הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר. וְאֶחָד הַחוֹבֵל בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף אוֹ בִּשְׁמוֹנָה שְׁרָצִים וְעָשָׂה חַבּוּרָה וְיָצָא הַדָּם, אוֹ שֶׁנִּצְרַר הַדָּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא – חַיָּב.
ט. שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה. שהובחנו בתורה משאר שקצים ורמשים, ומטמאים במותם (ויקרא יא,כט-ל; לדיניהם ראה הלכות שאר אבות הטומאות פרק ד). אֵין לָהֶם עוֹר לְפִיכָךְ הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר. שמאחר ואין להם עור, אין הוצאת הדם מהם נחשבת לפעולת פירוק. שֶׁנִּצְרַר הַדָּם. נאסף תחת העור במקום המכה.
י. הַשּׂוֹחֵט אֶת הַפֵּרוֹת – חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּמַּשְׁקִין שֶׁשָּׂחַט כַּגְּרוֹגֶרֶת. וְאֵין חַיָּבִין מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל דְּרִיכַת זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד. וּמֻתָּר לִשְׂחֹט אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים לְתוֹךְ הָאֹכֶל, שֶׁמַּשְׁקֶה הַבָּא לָאֹכֶל – אֹכֶל הוּא, וְנִמְצָא כִּמְפָרֵק אֹכֶל מֵאֹכֶל. אֲבָל אִם שָׂחַט לִכְלִי שֶׁאֵין בּוֹ אֹכֶל – הֲרֵי זֶה דּוֹרֵךְ, וְחַיָּב. וְהַחוֹלֵב לְתוֹךְ הָאֹכֶל אוֹ הַיּוֹנֵק בְּפִיו – פָּטוּר, וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּחֲלֹב לְתוֹךְ הַכְּלִי.
י. הַשּׂוֹחֵט אֶת הַפֵּרוֹת חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. שהיא פעולה של הפקת נוזל מתוך גוף מוצק. וְאֵין חַיָּבִין מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל דְּרִיכַת זֵיתִים וַעֲנָבִים. שהדרך לסחטם, מפני שלשמן ויין יש חשיבות בפני עצמם. שֶׁמַּשְׁקֶה הַבָּא לָאֹכֶל אֹכֶל הוּא. הואיל והמשקה מתערב ישירות באוכל, לא חל עליו כלל שם משקה. וְנִמְצָא כִּמְפָרֵק אֹכֶל מֵאֹכֶל. ואין כאן מלאכת פירוק. הֲרֵי זֶה דּוֹרֵךְ. נחשב כאילו סוחטם בדרך הרגילה. וְהַחוֹלֵב לְתוֹךְ הָאֹכֶל אוֹ הַיּוֹנֵק בְּפִיו פָּטוּר. שאין זו דרך חליבה (אורה ושמחה). ואינו מותר מצד זה שמפרק אוכל מאוכל מכיוון שאין הבהמה נחשבת אוכל (להיתר יניקה בפה ראה לקמן כא,יד).
יא. הַזּוֹרֶה אוֹ הַבּוֹרֵר כַּגְּרוֹגֶרֶת – חַיָּב. וְהַמְחַבֵּץ – הֲרֵי הוּא תּוֹלֶדֶת הַבּוֹרֵר. וְכֵן הַמְמַחֶה שְׁמָרִים מִתּוֹךְ הַמַּשְׁקִין – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר אוֹ תּוֹלֶדֶת מְרַקֵּד, וְחַיָּב; שֶׁהַזּוֹרֶה וְהַבּוֹרֵר וְהַמְרַקֵּד דּוֹמִין עִנְיְנֵיהֶם זֶה לָזֶה. וּמִפְּנֵי מָה מָנוּ אוֹתָם בִּשְׁלֹשָׁה? מִפְּנֵי שֶׁכָּל מְלָאכָה שֶׁהָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן מוֹנִין אוֹתָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
יא. הַזּוֹרֶה. מניף את התבואה כלפי הרוח, כדי שתישא את המוץ ותנקה את התבואה ממנו. הַבּוֹרֵר. מפריד בין חלקי תערובת. וְהַמְחַבֵּץ. מנער חלב כדי לקבץ את החלקים השומניים שבו לחמאה. הַמְמַחֶה. מסיר ומנקה. מְרַקֵּד. מנפה קמח (לאיסוריהם משום שבות ראה לקמן כא,יז, כא,לב). הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר אוֹ תּוֹלֶדֶת מְרַקֵּד… דּוֹמִין עִנְיְנֵיהֶם זֶה לָזֶה. שנחלקו חכמים לאיזה מן האבות לשייך את מלאכת הממחה שמרים, שכן המטרה העקרונית של אבות המלאכות הללו זהה: ניקוי האוכל מן הפסולת המעורבת בו. וּמִפְּנֵי מָה מָנוּ אוֹתָם בִּשְׁלֹשָׁה. בשלושה אבות שונים, וחייבים חטאת על כל אחת מהן בנפרד. שֶׁכָּל מְלָאכָה שֶׁהָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן מוֹנִין אוֹתָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ. כל הפעולות שנעשו בו חשובות כמלאכות לעצמן, משום שלמעשה המשכן התייחסה התורה במונח 'מלאכה', כמו לאיסורי שבת (פה"מ שבת ז,ב).
יב. הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת, אוֹ שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין וּבֵרֵר מִין מִמִּין אַחֵר: בְּנָפָה וּבִכְבָרָה – חַיָּב; בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי – פָּטוּר; וְאִם בֵּרֵר בְּיָדוֹ לֶאֱכֹל לְאַלְתַּר – מֻתָּר.
יב. הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת. ניקה את המאכל על ידי הוצאתו מתוך הקליפות והלכלוך. שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין. המעורבים זה בזה, ומעוניין להפרידם. בְּנָפָה וּבִכְבָרָה. סוגי מסננות, דהיינו כלים שנתייחדו למלאכת ברירה. בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי. מגש וקערה, שניתן לברור בהם כמויות גדולות אך אינם כלים המיוחדים לברירה. בְּיָדוֹ. בלא כלי. לֶאֱכֹל לְאַלְתַּר. כדי לאכול בזמן הקרוב.
יג. וְהַבּוֹרֵר פְּסֹלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל, אֲפִלּוּ בְּיָדוֹ – חַיָּב. וְהַבּוֹרֵר תֻּרְמוֹסִין מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת שֶׁלָּהֶן – חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהַפְּסֹלֶת שֶׁלָּהֶן מְמַתֶּקֶת אוֹתָן כְּשֶׁיִּשָּׁלְקוּ עִמָּהּ, וְנִמְצָא כְּבוֹרֵר פְּסֹלֶת מִתּוֹךְ אֹכֶל, וְחַיָּב.
הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת בְּיָדוֹ לְהַנִּיחוֹ אֲפִלּוּ לְבוֹ בַּיּוֹם – נַעֲשָׂה כְּבוֹרֵר לָאוֹצָר, וְחַיָּב. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין מְעֹרָבִין – בּוֹרֵר אֶחָד מֵאֶחָד, וּמַנִּיחַ לֶאֱכֹל מִיָּד. וְאִם בֵּרֵר וְהִנִּיחַ לְאַחַר זְמַן, אֲפִלּוּ לְבוֹ בַּיּוֹם, כְּגוֹן שֶׁבֵּרֵר בְּשַׁחֲרִית לֶאֱכֹל בֵּין הָעַרְבַּיִם – חַיָּב.
יג. וְהַבּוֹרֵר פְּסֹלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל אֲפִלּוּ בְּיָדוֹ חַיָּב. שהיא דרך ברירה ממש. וְהַבּוֹרֵר תֻּרְמוֹסִין וכו'. התורמוס הוא מין קטנית שיש בו מרירות, ובכדי להכשירו לאכילה שולקים אותו עם קליפתו ('הפסולת שלהן'), הסופחת את מרירות התורמוס. בביאור הלכה זו נתקשו המפרשים ואולי יש לומר שמדובר כאן בשלב שלפני הבישול שמוציא חלק מן התורמוסים מן התערובת ומשאיר את הקליפה שלהם, וזאת במטרה למעט באופן יחסי את כמות הפרי כדי שהתבשיל בסוף לא יהיה מר מדי. ולכן המוציא את התורמוסים המרים נחשב כבורר פסולת מאוכל, שעל ידי הוצאת התורמוסים מתקן את שאר התערובת (ובדרך דומה לזו פירש ביד"פ, עיי"ש).
לְהַנִּיחוֹ. להשאירו מבורר, ולא כדי לאכלו מיד. אֲפִלּוּ לְבוֹ בַּיּוֹם. אפילו אם מתכוון להשתמש בו בהמשך היום. כְּבוֹרֵר לָאוֹצָר. לצורך אחסון, שהיא מלאכה בוודאי. וּמַנִּיחַ לֶאֱכֹל מִיָּד. משאיר את המינים המופרדים כדי לאכול אחד מהם בקרוב.
יד. הַמְשַׁמֵּר יַיִן אוֹ שֶׁמֶן אוֹ מַיִם, וְכֵן שְׁאָר הַמַּשְׁקִין, בְּמַשְׁמֶרֶת שֶׁלָּהֶן – חַיָּב, וְהוּא שֶׁיְּשַׁמֵּר כַּגְּרוֹגֶרֶת. אֲבָל מְסַנְּנִין יַיִן שֶׁאֵין בּוֹ שְׁמָרִים אוֹ מַיִם צְלוּלִין בְּסוּדָרִין וּבִקְפִיפָה מִצְרִית כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה צָלוּל בְּיוֹתֵר. וְנוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי שְׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַלּוּ, וְנוֹתְנִין בֵּיצָה טְרוּפָה בְּמַסְנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל כְּדֵי שֶׁיִּצָּל. וְחַרְדָּל שֶׁלָּשׁוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת – לְמָחָר מְמַחוֹ בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי. וְכֵן יַיִן מִגִּתּוֹ – כָּל זְמַן שֶׁהוּא תּוֹסֵס, טוֹרֵף חָבִית בִּשְׁמָרֶיהָ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסּוּדָרִין, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִפְרְשׁוּ הַשְּׁמָרִים מִן הַיַּיִן יָפֶה יָפֶה, וְכָל הַיַּיִן כְּגוּף אֶחָד הוּא. וְכֵן הַחַרְדָּל וְכָל כַּיּוֹצֵא בּוֹ.
יד. הַמְשַׁמֵּר… בְּמַשְׁמֶרֶת שֶׁלָּהֶן. מסנן בכלי מיוחד, שנועד לקלוט את השמרים ולהוציא משקה מזוקק. אֲבָל מְסַנְּנִין יַיִן שֶׁאֵין בּוֹ שְׁמָרִים אוֹ מַיִם צְלוּלִין בְּסוּדָרִין וּבִקְפִיפָה מִצְרִית. בד או סל, שאינם המשמרת הרגילה. ומותר בדרך זו לסנן רק משקה שהוא צלול מכבר, שאז אין הסינון הנוסף נחשב מלאכה. וְנוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי שְׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַלּוּ. מוסיפים מים לשמרי היין המצויים בכלי, כדי שיופרד מהם היין הבלוע בהם (ר"י קאפח). ואינו כבורר משום שהיין המעורב עם השמרים נחשב גם הוא כשמרים, והרי הם כגוף אחד שהפריד ממנו את חלקו כפי שמבואר בהמשך ההלכה (אורה ושמחה). וְנוֹתְנִין בֵּיצָה טְרוּפָה בְּמַסְנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל כְּדֵי שֶׁיִּצָּל. שהכנסתה לחרדל יוצרת הפרדה בין חלקי החרדל הגסים והדקים (פה"מ שבת כ,ב). ואף כאן הטעם הוא מפני שכל החרדל כגוף אחד (ראה גם הלכות יום טוב ג,יז שאסור לסנן במסננת באופן ישיר מפני שנראה כבורר). וְחַרְדָּל שֶׁלָּשׁוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. ערבו במים והכינו לאכילה. מְמַחוֹ. מסיר מן התערובת את החלק הגרוע (ראה גם לקמן כב,יב). טוֹרֵף. מערבב. שֶׁעֲדַיִן לֹא נִפְרְשׁוּ הַשְּׁמָרִים… וְכָל הַיַּיִן כְּגוּף אֶחָד הוּא. הכל נחשב עדיין כחומר אחד, ולפיכך ניתן לומר שאין כאן הפרדה בין אוכל ופסולת. וְכֵן הַחַרְדָּל. אף הוא נחשב כולו כגוף אחד, ולפיכך אין כאן הפרדת אוכל מפסולת.
טו. הַטּוֹחֵן כַּגְּרוֹגֶרֶת – חַיָּב. וְכֵן הַשּׁוֹחֵק תְּבָלִין וְסַמְמָנִין בַּמַּכְתֶּשֶׁת – הֲרֵי זֶה טוֹחֵן, וְחַיָּב. וְהַמְחַתֵּךְ יָרָק תָּלוּשׁ – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טוֹחֵן. וְכֵן הַנּוֹסֵר עֵצִים לֵהָנוֹת בַּנְּסֹרֶת שֶׁלָּהֶן, אוֹ הַשָּׁף לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת – חַיָּב מִשֶּׁיָּשׁוּף כָּל שֶׁהוּא. אֲבָל הַמְחַתֵּךְ עֵצִים – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּדַקֵּק מֵהֶן כְּדֵי לְבַשֵּׁל כַּגְּרוֹגֶרֶת מִבֵּיצָה.
טו. הַשּׁוֹחֵק. כותש ומפורר. וְהַמְחַתֵּךְ יָרָק תָּלוּשׁ. לחתיכות קטנות כדי לבשלו (ראה לעיל ז,ה; לאיסורי טוחן משום שבות ראה לקמן כא,יח-לא). לֵהָנוֹת בַּנְּסֹרֶת שֶׁלָּהֶן. להשתמש בנסורת דווקא. ואילו אם מתכוון להשתמש בעצים שחתך, חייב משום מחתך (לקמן יא,ז). הַשָּׁף לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת. שייף ופורר חתיכת מתכת. אֲבָל הַמְחַתֵּךְ עֵצִים וכו'. שפסולת עצים נועדה מן הסתם להבערה (ראה לעיל ה"ה).
טז. וְהַמְרַקֵּד כַּגְּרוֹגֶרֶת – חַיָּב. הַלָּשׁ כַּגְּרוֹגֶרֶת – חַיָּב. וְהַמְגַבֵּל אֶת הֶעָפָר – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת לָשׁ. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ? כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. וְאֵין גִּבּוּל בָּאֵפֶר וְלֹא בַּחוֹל הַגַּס וְלֹא בַּמֻּרְסָן וְלֹא בְּכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְהַנּוֹתֵן זֶרַע שֻׁמְשְׁמִין אוֹ זֶרַע פִּשְׁתָּן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בַּמַּיִם – חַיָּב מִשּׁוּם לָשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְעָרְבִין וְנִתְלִין זֶה בָּזֶה.
טז. וְהַמְרַקֵּד. מנפה קמח. וְהַמְגַבֵּל אֶת הֶעָפָר. מערבבו במים לעשותו טיט (לאיסורי לש משום שבות ראה לקמן כא,לג-לו). כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. כשיעור לאטימת פתחו הקטן של תנור שצורפים בו זהב. וְאֵין גִּבּוּל בָּאֵפֶר וכו'. שאין עירוב החומרים הללו במים נחשב לגיבול, משום שאינם נעשים כעיסה דבוקה (ראה הלכות יום טוב ג,י; וראה עוד לקמן כא,לג-לד). מִתְעָרְבִין וְנִתְלִין זֶה בָּזֶה. נדבקים יחד אף אם לא גיבל.

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק ח

פירוט המלאכות –חקלאות אפיית לחם ובורר
כל המייפה את הקרקע או משווה גומות חייב בכל שהוא משום חורש. כל הגורם להצמחה כל שהיא חייב משום זורע. כל העוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר. מקבץ אוכל יחד חייב משום מעמר. המפרק (חולב בהמה/ מוציא דם מאדם או בהמה) חייב משום דש. וכן סוחט משקים מתוך זיתים או ענבים נקרא מפרק, אך מותר לסחוט ישירות לתוך האוכל. עימור ודישה אסורים רק בגידולי קרקע.
בורר, זורה, ומרקד עניינם הפרדת האוכל מן הפסולת. מותר להפריד אוכל מפסולת רק אם מפריש את האוכל מן הפסולת, עושה זאת ביד ולא בכלי, ולצורך מידי ולא להמשך היום. גם המסנן משקים חייב משום שמפריד פסולת מאוכל. כל השוחק תבלין או חותך ירקות דק וכן המנסר בעץ לצורך הנסורת חייב משום טוחן. מגבל עפר חייב משום לש, אך ישנם דברים שאין חייבים עליהם משום לש, כגון אפר שאינו מתגבל.

🗯🗯🗯
למה המכה את חברו וירד לו דם חייב משום מפרק? הרי לא צריך לדם! (תשובה מעניינת בהלכה ח)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר לסחוט לימון לתוך סלט?

2.פירות המפוזרים בחצרו-מותר לאוספן בשבת?

3.האם על תרומת דם בשבת מתחייב מהתורה?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן