א. כָּל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה, חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אָשָׁם תָּלוּי. וּמַה הוּא לֹא הוֹדַע? אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שָׁגַג בְּדָבָר זֶה אוֹ לֹא שָׁגַג – הֲרֵי זֶה מִצְוָה לְהַקְרִיב אָשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ, וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם" (ויקרא ה,יז-יח). וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא אָשָׁם תָּלוּי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל הַסָּפֵק, וְתוֹלֶה לוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁחָטָא בִּשְׁגָגָה, וְיַקְרִיב חַטָּאתוֹ.
א. חַטָּאת קְבוּעָה. אבל המסופק אם שגג בחטא שחייבים עליו קרבן עולה ויורד, אינו מביא אשם תלוי (לקמן יא,ה). מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל הַסָּפֵק וְתוֹלֶה לוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁחָטָא בִּשְׁגָגָה. אף שאינו מכפר כפרה גמורה, שהרי כשיוודע לו שחטא חייב חטאת, חייבו הכתוב קרבן זה כדי להשקיט את נפשו של החוטא שלא יישאר בפחד מחמת גודל החטא שנסתפק בו (פה"מ כריתות ו,ג). ויש מפרשים שתולה לו להגן עליו מהייסורים המגיעים לחוטא מחמת חטאו (ריק"ו, רבנו גרשום כריתות כה,א).
ב. אֵינוֹ חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ. כֵּיצַד? אָכַל חֵלֶב, וְסָפֵק אִם הָיָה כַּזַּיִת אוֹ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת; אוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת שֻׁמָּן וְאָכַל אַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן אָכַל; אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת, בָּעַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן בָּעַל; שַׁבָּת וְיוֹם חֹל, עָשָׂה מְלָאכָה בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן עָשָׂה; אוֹ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת וְלֹא יָדַע מֵעֵין אֵי זוֹ מְלָאכָה עָשָׂה – הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
אֲבָל אִם הָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכָה אַחַת, סָפֵק שֶׁהִיא חֵלֶב סָפֵק שֶׁהִיא אַלְיָה, וַאֲכָלָהּ – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. וְכֵן הָאוֹכֵל חֵלֶב הַכּוֹי – פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי, שֶׁאֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. וְכֵן הַבָּא עַל אִשָּׁה שֶׁהִיא סְפֵק נִדָּה אוֹ סְפֵק עֶרְוָה שֶׁל קֵרוּב בָּשָׂר – פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי. לְפִיכָךְ, הָאִשָּׁה שֶׁנִּמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן, וְהַנּוֹשֵׂא יְבִמְתּוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְיָלְדָה, וְלֹא יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ.
אֲבָל אִם הָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכָה אַחַת, סָפֵק שֶׁהִיא חֵלֶב סָפֵק שֶׁהִיא אַלְיָה, וַאֲכָלָהּ – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. וְכֵן הָאוֹכֵל חֵלֶב הַכּוֹי – פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי, שֶׁאֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. וְכֵן הַבָּא עַל אִשָּׁה שֶׁהִיא סְפֵק נִדָּה אוֹ סְפֵק עֶרְוָה שֶׁל קֵרוּב בָּשָׂר – פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי. לְפִיכָךְ, הָאִשָּׁה שֶׁנִּמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן, וְהַנּוֹשֵׂא יְבִמְתּוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְיָלְדָה, וְלֹא יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ.
ב. עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ. שאין ספק על אפשרות קיומו של האיסור, אלא הספק הוא אם האדם אכן עשה מעשה אסור שמתחייב עליו. שַׁבָּת וְיוֹם חֹל עָשָׂה מְלָאכָה בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן עָשָׂה. כגון שעשה מלאכה אסורה בערב שבת בין השמשות, או במוצאי שבת בין השמשות. אוֹ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת וְלֹא יָדַע מֵעֵין אֵי זוֹ מְלָאכָה עָשָׂה. שהוא מסופק אם המעשה שעשה אסור או מותר. אבל אם ידוע לו שעשה מלאכה אסורה והוא מסתפק מאיזה סוג, פטור מאשם תלוי שהרי יודע שעשה מלאכה האסורה, ופטור מחטאת משום שאינו יודע מהו חטאו (לח"מ, כדלעיל ב,ג; וראה גם לקמן ה"ה, וכך משמע בפה"מ כריתות ד,ג).
שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. שלא בטוח שהייתה לפניו חתיכה של איסור. חֵלֶב הַכּוֹי. הכוי הוא בעל חיים המוגדר כספק חיה ספק בהמה, וחלב חיה מותר באכילה וחלב בהמה אסור באכילה ועונשו כרת. נמצא שחלב הכוי אסור מספק ואין כאן איסור קבוע (ראה הלכות מאכלות אסורות א,ט, א,יג). סְפֵק נִדָּה. ספק טמאה ספק טהורה. סְפֵק עֶרְוָה שֶׁל קֵרוּב בָּשָׂר. שיש ספק אם אסורה עליו באיסור עריות. הָאִשָּׁה שֶׁנִּמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן. שקינחה עצמה אחר התשמיש ומצאה דם, אך מכיוון שלא בדקה מיד אלא שהתה מעט זמן, יש ספק אם ראתה דם בשעת הבעילה או לאחר מכן (ראה לעיל ה,ו). וְהַנּוֹשֵׂא יְבִמְתּוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְיָלְדָה וְלֹא יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. על היבם להמתין תשעים יום קודם שייבם את אשת אחיו מחשש שהיא מעוברת מאחיו המת (הלכות ייבום וחליצה א,יט). ואם ייבם אותה בתוך שלושה חדשים וילדה, ספק אם ולד זה נולד מהמייבם (בן שבעה לאחרון) והביאה הייתה בהיתר, או שמא הוולד נולד מהאח המת (בן תשעה לראשון) ונמצא שביאת הייבום הייתה באיסור ערווה של אשת אח.
שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. שלא בטוח שהייתה לפניו חתיכה של איסור. חֵלֶב הַכּוֹי. הכוי הוא בעל חיים המוגדר כספק חיה ספק בהמה, וחלב חיה מותר באכילה וחלב בהמה אסור באכילה ועונשו כרת. נמצא שחלב הכוי אסור מספק ואין כאן איסור קבוע (ראה הלכות מאכלות אסורות א,ט, א,יג). סְפֵק נִדָּה. ספק טמאה ספק טהורה. סְפֵק עֶרְוָה שֶׁל קֵרוּב בָּשָׂר. שיש ספק אם אסורה עליו באיסור עריות. הָאִשָּׁה שֶׁנִּמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן. שקינחה עצמה אחר התשמיש ומצאה דם, אך מכיוון שלא בדקה מיד אלא שהתה מעט זמן, יש ספק אם ראתה דם בשעת הבעילה או לאחר מכן (ראה לעיל ה,ו). וְהַנּוֹשֵׂא יְבִמְתּוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְיָלְדָה וְלֹא יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. על היבם להמתין תשעים יום קודם שייבם את אשת אחיו מחשש שהיא מעוברת מאחיו המת (הלכות ייבום וחליצה א,יט). ואם ייבם אותה בתוך שלושה חדשים וילדה, ספק אם ולד זה נולד מהמייבם (בן שבעה לאחרון) והביאה הייתה בהיתר, או שמא הוולד נולד מהאח המת (בן תשעה לראשון) ונמצא שביאת הייבום הייתה באיסור ערווה של אשת אח.
ג. הָאוֹכֵל חֲתִיכָה, וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לוֹ: 'זֶה שֶׁאָכַלְתָּ חֵלֶב הָיָה', וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר: 'לֹא אָכַלְתָּ חֵלֶב'; אִשָּׁה אוֹמֶרֶת: 'אָכַל', וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: 'לֹא אָכַל', הוֹאִיל וְנִקְבַּע הָאִסּוּר, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא – הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.
וְכֵן כָּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁעֵד אֶחָד אוֹמֵר: 'מֵת בַּעְלָהּ' וְאַחֵר אוֹמֵר: 'לֹא מֵת' – חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. וְהוּא הַדִּין לִסְפֵק מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁהֲרֵי נִקְבַּע הָאִסּוּר. אֲבָל סְפֵק מְקֻדֶּשֶׁת – לֹא נִקְבַּע הָאִסּוּר.
וְכֵן כָּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁעֵד אֶחָד אוֹמֵר: 'מֵת בַּעְלָהּ' וְאַחֵר אוֹמֵר: 'לֹא מֵת' – חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. וְהוּא הַדִּין לִסְפֵק מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁהֲרֵי נִקְבַּע הָאִסּוּר. אֲבָל סְפֵק מְקֻדֶּשֶׁת – לֹא נִקְבַּע הָאִסּוּר.
ג. הָאוֹכֵל חֲתִיכָה. כשהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן (ריק"ו). הוֹאִיל וְנִקְבַּע הָאִסּוּר. שכן אחת החתיכות הייתה חלב.
וְכֵן כָּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁעֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת בַּעְלָהּ וְאַחֵר אוֹמֵר לֹא מֵת. במקרה זה אסור לאישה זו להינשא, ואם נישאה עליה להתגרש מחמת הספק (הלכות גירושין יב,יט). חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. שהרי קודם עדותם הייתה אישה זו בחזקת איסור אשת איש, ויש כאן איסור קבוע. אֲבָל סְפֵק מְקֻדֶּשֶׁת לֹא נִקְבַּע הָאִסּוּר. שהרי קודם נישואיה היא בחזקת פנויה, ויש כאן ספק בעצם הקידושין הקובעים את האיסור.
וְכֵן כָּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁעֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת בַּעְלָהּ וְאַחֵר אוֹמֵר לֹא מֵת. במקרה זה אסור לאישה זו להינשא, ואם נישאה עליה להתגרש מחמת הספק (הלכות גירושין יב,יט). חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. שהרי קודם עדותם הייתה אישה זו בחזקת איסור אשת איש, ויש כאן איסור קבוע. אֲבָל סְפֵק מְקֻדֶּשֶׁת לֹא נִקְבַּע הָאִסּוּר. שהרי קודם נישואיה היא בחזקת פנויה, ויש כאן ספק בעצם הקידושין הקובעים את האיסור.
ד. מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת, אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שֻׁמָּן, וְאָכַל אַחַת מֵהֶן, וּבָא גּוֹי אוֹ כֶּלֶב וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, אוֹ שֶׁאָכַל גּוֹי אוֹ כֶּלֶב אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא יִשְׂרָאֵל וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בְּזָדוֹן וּשְׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה, אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה וּשְׁנִיָּה בְּזָדוֹן – הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי, הוֹאִיל וְהָיָה שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ.
אָכַל שְׁתֵּיהֶן בְּזָדוֹן – פָּטוּר מִקָּרְבָּן. אָכַל שְׁתֵּיהֶן בִּשְׁגָגָה – מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה, וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה – שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
אָכַל שְׁתֵּיהֶן בְּזָדוֹן – פָּטוּר מִקָּרְבָּן. אָכַל שְׁתֵּיהֶן בִּשְׁגָגָה – מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה, וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה – שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. אוֹ שֶׁאָכַל גּוֹי אוֹ כֶּלֶב אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא יִשְׂרָאֵל וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה. ואף שבמקרים אלו בשעת אכילת הישראל הייתה חתיכה אחת לפניו, נחשב הדבר כאיסור קבוע משום שלפני כן היו שתי חתיכות ואחת מהן של איסור. אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בְּזָדוֹן וּשְׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה וּשְׁנִיָּה בְּזָדוֹן. ועל אכילת הזדון חייב מלקות או כרת ואינו חייב חטאת. ויש כאן ספק אם אכילת השוגג המחייבת חטאת הייתה של חתיכת האיסור או ההיתר.
אָכַל שְׁתֵּיהֶן בְּזָדוֹן פָּטוּר מִקָּרְבָּן. משום שברור שאכל את חתיכת החלב במזיד. אָכַל שְׁתֵּיהֶן בִּשְׁגָגָה מֵבִיא חַטָּאת. שהרי ברור שאכל חתיכת חלב בשוגג ואין כאן ספק. שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. שהרי שניהם מסופקים אם אכלו חלב בשוגג, והיה כאן איסור קבוע.
אָכַל שְׁתֵּיהֶן בְּזָדוֹן פָּטוּר מִקָּרְבָּן. משום שברור שאכל את חתיכת החלב במזיד. אָכַל שְׁתֵּיהֶן בִּשְׁגָגָה מֵבִיא חַטָּאת. שהרי ברור שאכל חתיכת חלב בשוגג ואין כאן ספק. שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. שהרי שניהם מסופקים אם אכלו חלב בשוגג, והיה כאן איסור קבוע.
ה. חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו, אָכַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן אָכַל; אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת, וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ בָּעַל; שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבָּן: אֵינוֹ מֵבִיא חַטָּאת, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, שֶׁהֲרֵי יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁחָטָא.
ה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,ג.
ו. כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל וַדָּאיוֹ חַטָּאת אַחַת קְבוּעָה – חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אָשָׁם תָּלוּי אֶחָד; וְכָל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל וַדָּאיוֹ חַטָּאוֹת הַרְבֵּה – חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִים הַרְבֵּה כְּמִנְיַן הַחַטָּאוֹת.
כֵּיצַד? כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּב אַרְבַּע חַטָּאוֹת, כָּךְ אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אֲכָלָן אוֹ לֹא אָכַל אֶלָּא חֲתִיכוֹת שֶׁל הֶתֵּר שֶׁהָיוּ עִמָּהֶן – מֵבִיא אַרְבָּעָה אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִים. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם הָאִשָּׁה שֶׁבָּא עָלֶיהָ אִשְׁתּוֹ אוֹ פְּלוֹנִית הָעֶרְוָה שֶׁהָיְתָה עִמָּהּ שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת – הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁמוֹנָה אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִים.
כֵּיצַד? כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּב אַרְבַּע חַטָּאוֹת, כָּךְ אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אֲכָלָן אוֹ לֹא אָכַל אֶלָּא חֲתִיכוֹת שֶׁל הֶתֵּר שֶׁהָיוּ עִמָּהֶן – מֵבִיא אַרְבָּעָה אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִים. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם הָאִשָּׁה שֶׁבָּא עָלֶיהָ אִשְׁתּוֹ אוֹ פְּלוֹנִית הָעֶרְוָה שֶׁהָיְתָה עִמָּהּ שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת – הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁמוֹנָה אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִים.
ו. כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּב אַרְבַּע חַטָּאוֹת. כדלעיל ו,ד. פְּלוֹנִית הָעֶרְוָה שֶׁהָיְתָה עִמָּהּ שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת. לאופן ביאה אחת שחייבים עליה שמונה חטאות ראה לעיל ד,ב.
ז. הָאוֹכֵל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵּי חֲתִיכוֹת, וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שֶׁל חֵלֶב אָכַל אוֹ שֶׁל שֻׁמָּן אָכַל, וְאַחַר שֶׁנּוֹלַד לוֹ הַסָּפֵק אָכַל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵּי חֲתִיכוֹת אֲחֵרוֹת, וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שֶׁל חֵלֶב אָכַל אוֹ שֶׁל שֻׁמָּן – הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁנֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִים;
ח. כְּשֵׁם שֶׁיְּדִיעַת וַדַּאי בִּנְתַּיִם מְחַלֶּקֶת לְחַטָּאוֹת, כָּךְ יְדִיעַת סָפֵק בִּנְתַּיִם מְחַלֶּקֶת לַאֲשָׁמוֹת. לְפִיכָךְ, אִם אָכַל חֲמִשָּׁה זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד, וְנוֹדַע לוֹ יְדִיעַת סָפֵק עַל אֶחָד מֵהֶן, וְחָזַר וְנוֹדַע לוֹ יְדִיעַת סָפֵק אַחֶרֶת עַל הַשֵּׁנִי, וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד – חַיָּב אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
ח. כְּשֵׁם שֶׁיְּדִיעַת וַדַּאי בִּנְתַּיִם מְחַלֶּקֶת לְחַטָּאוֹת. כגון שאכל שני שיעורי כזית חלב בשגגה בהעלם אחד ואחר כך נודע לו על כזית אחד ושוב נודע לו על הכזית השני, מביא שתי חטאות, משום שהידיעות מחלקות (כדלעיל ו,ט). חַיָּב אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. אבל אם נודע לו ידיעת ספק על כולם ביחד, מביא אשם תלוי אחד על הכול (כדין ידיעה בחטאת).
ט. חֲתִיכָה שֶׁל שֻׁמָּן וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב, אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא, וְהֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, וְחָזַר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – מֵבִיא חַטָּאת. וְכֵן אִם אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה – מֵבִיא הָאַחֵר אָשָׁם תָּלוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
ט. מֵבִיא חַטָּאת. שהרי ודאי אכל חלב. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ה"ד.
י. חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב נוֹתָר, אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא – מֵבִיא חַטָּאת עַל הַחֵלֶב, וְאָשָׁם תָּלוּי מִשּׁוּם נוֹתָר. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי – מֵבִיא שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת, וְאִם הָיָה בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – מֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי מִשּׁוּם מְעִילָה.
אָכַל אֶת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן, וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
אָכַל אֶת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן, וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
י. מֵבִיא חַטָּאת עַל הַחֵלֶב. שהרי ודאי אכל חלב. וְאָשָׁם תָּלוּי מִשּׁוּם נוֹתָר. שהרי אינו יודע אם אכל את חתיכת החלב של החולין או את חתיכת החלב של הנותר. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי מֵבִיא שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. חטאת אחת על אכילת חלב מן החולין, ושתי חטאות על אכילת החלב של הנותר – משום חלב ומשום נותר (וחייב שתי חטאות נפרדות על החלב משום שאכל את שתי החתיכות בהעלמות נפרדים). וְאִם הָיָה בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה מֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי מִשּׁוּם מְעִילָה. שהנהנה מבשר קדשים בשווי של פרוטה ומעלה משלם מה שנהנה בתוספת חומש וחייב אשם ודאי (לקמן ט,ח, הלכות מעילה א,ג).
