פרק ח', הלכות שופר סוכה ולולב, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אַרְבַּעַת מִינִין אֵלּוּ, שֶׁהֵן לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג, שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן יָבֵשׁ אוֹ גָּזוּל אוֹ גָּנוּב, אֲפִלּוּ לְאַחַר יֵאוּשׁ, אוֹ שֶׁהָיָה מֵאֲשֵׁרָה הַנֶּעֱבֶדֶת, אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלוּ הָאֲשֵׁרָה מִלְּעָבְדָהּ, אוֹ שֶׁהָיָה שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת – הֲרֵי זֶה פָּסוּל. הָיָה אֶחָד מֵהֶן שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה – לֹא יִטֹּל לְכַתְּחִלָּה; וְאִם נָטַל – יָצָא. הָיָה כָּמוּשׁ וְלֹא גָּמַר לִיבַשׁ – כָּשֵׁר; וּבִשְׁעַת הַדְּחָק אוֹ בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה לוּלָב הַיָּבֵשׁ כָּשֵׁר, אֲבָל לֹא שְׁאָר הַמִּינִין.
א. אֲפִלּוּ לְאַחַר יֵאוּשׁ. לאחר שבעליו התייאשו בדעתם מחפץ זה, שהייאוש מחשיב לעניינים מסוימים את החפץ כקניינו של הגזלן או הגנב (ראה הלכות גנבה א,יא-יב, ב,ו, הלכות גזלה ב,ב-ג). וכל אלה פסולים משום שהיא מצווה הבאה בעברה (פה"מ סוכה ג,א). מֵאֲשֵׁרָה הַנֶּעֱבֶדֶת. עץ שניטע על מנת שישמש כעבודה זרה. אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלוּ הָאֲשֵׁרָה מִלְּעָבְדָהּ. והביטול מתיר את השימוש בה (הלכות עבודה זרה ח,ח), מכל מקום פסולים משום שקודם שביטלום דינם היה להישרף, וכבר נדחו מלשמש למצווה (יד"פ). עִיר הַנִּדַּחַת. עיר שרוב יושביה עבדו עבודה זרה ויש לשרוף את כל רכושה (הלכות עבודה זרה ד,ו). ומשום כך נחשבים המינים הבאים משם כשרופים וכאילו חסרו משיעורם המבואר לעיל ז,ח (ראה הלכות שבת יז,יב; וראה גם לעיל א,ג). הָיָה אֶחָד מֵהֶן שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. שהוא רכוש עבודה זרה ואסור בהנאה, אך אין מצווה להשמידו (ר"י קאפח ויד"פ). וְאִם נָטַל יָצָא. שאין המצוות בכלל הנאה (ראה לעיל א,ג). הָיָה כָּמוּשׁ וְלֹא גָּמַר לִיבַשׁ. התחיל להתייבש מעט, אך עוד לא יבש לגמרי.
ב. אֶתְרוֹג שֶׁל עָרְלָה וְשֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה וְשֶׁל טֶבֶל – פָּסוּל. שֶׁל דְּמַאי – כָּשֵׁר, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּפְקִיר נְכָסָיו וְיִהְיֶה עָנִי, שֶׁמֻּתָּר לוֹ לֶאֱכֹל דְּמַאי. אֶתְרוֹג שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְשֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם – לֹא יִטֹּל, שֶׁמָּא יַכְשִׁירוֹ לְטֻמְאָה; וְאִם נָטַל – כָּשֵׁר.
ב. אֶתְרוֹג שֶׁל עָרְלָה וְשֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה וְשֶׁל טֶבֶל פָּסוּל. שהאתרוג נקרא "פרי עץ הדר", ובכל המקרים הללו האתרוג אסור באכילה (ראה הלכות מאכלות אסורות י,ט, י,יט, הלכות תרומות ז,ג), ואינו בכלל 'פרי'. דְּמַאי. פירות של עמי הארץ שחכמים תיקנו שהקונה מהם צריך להפריש מעשרות מספק (ראה הלכות מעשר ט,א), אך לעניים התירו לאכלם כפי שהם (שם י,יא). מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם. שדינו שנאכל בטהרה (הלכות מעשר שני ג,א). שֶׁמָּא יַכְשִׁירוֹ לְטֻמְאָה. שמא יגע באתרוג כשידיו רטובות ויכשירו לקבל טומאה (הלכות טומאת אוכלים א,א-ב).
ג. לוּלָב שֶׁנִּקְטַם רֹאשׁוֹ – פָּסוּל. נִסְדַּק: אִם נִתְרַחֲקוּ שְׁנֵי סְדָקָיו זֶה מִזֶּה עַד שֶׁיֵּרָאוּ כִּשְׁנַיִם – פָּסוּל. הָיָה עָקֹם לְפָנָיו, שֶׁהֲרֵי שִׁדְרוֹ כְּגַב בַּעֲלֵי חֲטֹרֶת – פָּסוּל. הָיָה עָקֹם לְאַחֲרָיו – כָּשֵׁר, שֶׁזּוֹ הִיא בְּרִיָּתוֹ. נֶעֱקַם לְאֶחָד מִשְּׁנֵי צְדָדָיו – פָּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו זֶה מֵעַל זֶה וְלֹא נִדַּלְדְּלוּ כַּעֲלֵי הַחֲרִיּוֹת – כָּשֵׁר. נִפְרְצוּ, וְהוּא שֶׁיִּדַּלְדְּלוּ מִשִּׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב כַּעֲלֵי הַחֲרִיּוֹת – פָּסוּל.
ג. שֶׁנִּקְטַם רֹאשׁוֹ. נחתך קצהו העליון. נִסְדַּק וכו'. אם קצהו העליון נחתך ונפרד לשני חלקים רחוקים אחד מהשני באופן ניכר (כך שנראה שיש ללולב שני ראשים). עָקֹם לְפָנָיו. התעקם באופן שצדו הקדמי, שבו נמצאת שדרת הלולב, בולט קדימה. שֶׁזּוֹ הִיא בְּרִיָּתוֹ. שכך גדלים לולבים באופן טבעי ורגיל. נִפְרְדוּ עָלָיו זֶה מֵעַל זֶה וְלֹא נִדַּלְדְּלוּ כַּעֲלֵי הַחֲרִיּוֹת. עלי הלולב שצמודים לשדרה נפתחו ונפרדו ממנה ושוב אינם ישרים אלא עומדים נטויים מעט, אך לא הידלדלו ונפלו לגמרי כפי שקורה בענפי דקל ישנים.
ד. בְּרִיַּת עָלִין שֶׁל לוּלָב כָּךְ הִיא: כְּשֶׁהֵם גְּדֵלִין – גְּדֵלִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם וּדְבוּקִין מִגַּבָּן, וְגַב כָּל שְׁנֵי עָלִין הַדְּבוּקִין הוּא הַנִּקְרָא תְּיֹמֶת. נֶחְלְקָה הַתְּיֹמֶת – פָּסוּל. הָיוּ עָלָיו אַחַת אַחַת מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ וְלֹא הָיָה לָהֶם תְּיֹמֶת – פָּסוּל. לֹא הָיוּ עָלָיו זֶה עַל גַּב זֶה כְּדֶרֶךְ כָּל הַלּוּלָבִין, אֶלָּא זֶה תַּחַת זֶה: אִם רֹאשׁ זֶה מַגִּיעַ לְעִקַּר שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנִּמְצָא כָּל שִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב מְכֻסֶּה בְּעָלִין – כָּשֵׁר; וְאִם אֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מַגִּיעַ לְצַד עִקָּרוֹ שֶׁל זֶה – פָּסוּל.
ד. בְּרִיַּת עָלִין שֶׁל לוּלָב כָּךְ הִיא. כך דרך גדילתם. גְּדֵלִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם וּדְבוּקִין מִגַּבָּן. כל עלה מורכב מזוג עלים המחוברים זה לזה מצד שדרתו של הלולב. וְגַב כָּל שְׁנֵי עָלִין הַדְּבוּקִין. אורך החיבור של כל צמד עלים. נֶחְלְקָה הַתְּיֹמֶת. נפרד אחד מן החיבורים הללו. לֹא הָיוּ עָלָיו זֶה עַל גַּב זֶה כְּדֶרֶךְ כָּל הַלּוּלָבִין אֶלָּא זֶה תַּחַת זֶה. לולב שעליו אינם מונחים ועולים בחלקם זה על גבי זה כרגיל, אלא קצהו של העלה לא מגיע לתחתיתו של העלה הבא אחריו. אִם רֹאשׁ זֶה מַגִּיעַ לְעִקַּר שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ. אם קצה העלה מגיע למקום התחלת העלה שלמעלה ממנו.
ה. הֲדַס שֶׁנִּקְטַם רֹאשׁוֹ – כָּשֵׁר. נָשְׁרוּ רֹב עָלָיו, אִם נִשְׁתַּיְּרוּ שְׁלֹשָׁה עָלִין בְּקֵן אֶחָד – כָּשֵׁר. הָיוּ עֲנָבָיו מְרֻבּוֹת מֵעָלָיו: אִם יְרֻקּוֹת – כָּשֵׁר; וְאִם הָיוּ אֲדֻמּוֹת אוֹ שְׁחוֹרוֹת – פָּסוּל; וְאִם מִעֲטָן – כָּשֵׁר. וְאֵין מְמַעֲטִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן. עָבַר וְלִקְּטָן, אוֹ שֶׁלִּקְּטָן אַחֵר לַאֲכִילָה – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
ה. אִם נִשְׁתַּיְּרוּ שְׁלֹשָׁה עָלִין בְּקֵן אֶחָד. אם נשארה לפחות נקודת חיבור אחת לענף שממנה יוצאים שלושה עלים (טור או"ח תרמו, ראה לעיל ז,ב; וראה בפסקים ושיטות). הָיוּ עֲנָבָיו מְרֻבּוֹת מֵעָלָיו. הפירות הקטנים הצומחים על ההדס היו מרובים מעלי ההדס. מִעֲטָן. הסיר אחדים מהענבים עד שנעשו מיעוט ביחס לעלים. לְפִי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן. הפיכת ההדס לראוי לשימוש מצווה דומה לתיקון כלי האסור בשבת וביום טוב (ראה הלכות שבת כג,ח-ט). אוֹ שֶׁלִּקְּטָן אַחֵר לַאֲכִילָה. שכוונתו לא הייתה לצורך התקנת ההדס למצווה אלא לאכילת הענבים.
ו. עֲרָבָה שֶׁנִּקְטַם רֹאשָׁהּ – כְּשֵׁרָה. נִפְרְצוּ עָלֶיהָ – פְּסוּלָה.
ו. נִפְרְצוּ עָלֶיהָ. כדלעיל ה"ד.
ז. אֶתְרוֹג שֶׁנִּקַּב נֶקֶב מְפֻלָּשׁ כָּל שֶׁהוּא – פָּסוּל; וְנֶקֶב שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ, אִם הָיָה כָּאִסָּר אוֹ יָתֵר – פָּסוּל. חָסַר כָּל שֶׁהוּא – פָּסוּל. נִטַּל דַּדּוֹ, וְהוּא הָרֹאשׁ הַקָּטָן שֶׁשּׁוֹשַׁנְתּוֹ בּוֹ – פָּסוּל. נִטַּל הָעֵץ שֶׁהוּא תָּלוּי בּוֹ בָּאִילָן מֵעִקַּר הָאֶתְרוֹג, וְנִשְׁאַר מְקוֹמוֹ גֻּמָּא – פָּסוּל. עָלָת חֲזָזִית עָלָיו: אִם בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת – פָּסוּל; וְאִם בְּמָקוֹם אֶחָד: אִם עָלָת עַל רֻבּוֹ – פָּסוּל, וְאִם עָלָת עַל דַּדּוֹ אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא – פָּסוּל. נִקְלַף הַחִיצוֹן שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵינוֹ מְחַסְּרוֹ, אֶלָּא יִשָּׁאֵר יָרֹק כְּמוֹת שֶׁהִיא בְּרִיָּתוֹ: אִם נִקְלַף כֻּלּוֹ – פָּסוּל; וְאִם נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא – כָּשֵׁר.
ז. נֶקֶב מְפֻלָּשׁ. חור מצד לצד. וְנֶקֶב שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ וכו'. ומדובר באופן שלא התמעט גוף האתרוג (כגון שנדחף בשר האתרוג פנימה ונוצר שקע). אִם הָיָה כָּאִסָּר. גודל של מטבע קטן. חָסַר כָּל שֶׁהוּא. ניטל מעט מבשר האתרוג, אפילו משהו. וְהוּא הָרֹאשׁ הַקָּטָן שֶׁשּׁוֹשַׁנְתּוֹ בּוֹ. הקצה העליון של האתרוג ('פיטם'), המורכב מחתיכת עץ ועליה כמין עיגול קטן ('שושנה'). הָעֵץ שֶׁהוּא תָּלוּי בּוֹ בָּאִילָן מֵעִקַּר הָאֶתְרוֹג. חתיכת העץ בקצהו התחתון של האתרוג שהייתה מחוברת לעץ האתרוג ('עוקץ'). חֲזָזִית. כעין אבעבועות קטנות. עַל רֻבּוֹ. על רוב שטח האתרוג. נִקְלַף הַחִיצוֹן שֶׁלּוֹ שֶׁאֵינוֹ מְחַסְּרוֹ אֶלָּא יִשָּׁאֵר וכו'. הקליפה החיצונית שאם תוסר לא יהיה ניכר חיסרון באתרוג, אלא ייראה ירוק כמו אתרוג רגיל.
ח. אֶתְרוֹג שֶׁהוּא תָּפוּחַ, סָרוּחַ, כָּבוּשׁ, שָׁלוּק, שָׁחֹר, לָבָן, מְנֻמָּר, יָרֹק כַּכָּרָתָן – פָּסוּל. גִּדְּלוֹ בִּדְפוּס וְעָשָׂהוּ כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת – פָּסוּל. עָשָׂהוּ כְּמוֹ בְּרִיָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂהוּ דַּפִּין דַּפִּין – כָּשֵׁר. הַתְּיוֹם וְהַבֹּסֶר – כָּשֵׁר. מָקוֹם שֶׁהָאֶתְרוֹגִין שֶׁלָּהֶן כְּעֵין שַׁחֲרוּת מְעוּטָה – כְּשֵׁרִין; וְאִם הָיוּ שְׁחֹרִין בְּיוֹתֵר כְּאָדָם כּוּשִׁי – הֲרֵי זֶה פָּסוּל בְּכָל מָקוֹם.
ח. תָּפוּחַ. התנפח. סָרוּחַ. מסריח ורקוב. כָּבוּשׁ. שרוי בחומץ או במי מלח. שָׁלוּק. מבושל קלות (ראה ביאור להלכות חמץ ומצה ז,יג). מְנֻמָּר. בעל צבעים שונים. יָרֹק כַּכָּרָתָן. ירוק כהה. גִּדְּלוֹ בִּדְפוּס וְעָשָׂהוּ כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת. הכניסו בעודו מחובר לעץ לתוך תבנית, כך שיגדל בתוכה ויהיה בצורה שונה משל אתרוג. עָשָׂהוּ כְּמוֹ בְּרִיָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂהוּ דַּפִּין דַּפִּין. הכניסו לתבנית שצורתה דומה לצורת אתרוג ועיצבו בצורה מרובעת ואינו עגול כטבעו (ר"ח), או פירושו שעיצבו בצורה בעלת בליטות, בדומה לגלגל שיניים (רש"י). הַתְּיוֹם. שני אתרוגים דבוקים יחד, או פירושו אתרוג שחלקו העליון נחלק לשני חצאים נפרדים לגמרי המחוברים יחד רק בתחתיתו. וְהַבֹּסֶר. שעדיין לא הבשיל לאכילה. כְּעֵין שַׁחֲרוּת מְעוּטָה. כהים מעט, אך לא שחור כהה. בְּכָל מָקוֹם. אף אם כך גדלים האתרוגים באותו מקום.
ט. כָּל אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהֵן פְּסוּלִין מִפְּנֵי מוּמִין שֶׁבֵּאַרְנוּ אוֹ מִפְּנֵי גָּזֵל וּגְנֵבָה – בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן בִּלְבַד; אֲבָל בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי עִם שְׁאָר הַיָּמִים – הַכֹּל כָּשֵׁר. וְהַפַּסְלָנוּת שֶׁהִיא מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ אֶתְרוֹג אָסוּר בַּאֲכִילָה – בֵּין בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן בֵּין בִּשְׁאָר הַיָּמִים פָּסוּל.
ט. בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן בִּלְבַד. שבו מצוות הלולב מן התורה. וְהַפַּסְלָנוּת שֶׁהִיא מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. אשרה ועיר הנידחת. בֵּין בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן בֵּין בִּשְׁאָר יָמִים פָּסוּל. מפני שנחשבים כאילו אינם קיימים (ראה לעיל ה"א).
י. אֵין אָדָם יוֹצֵא בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁיִּשְׁאָלֶנּוּ מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ מַתָּנָה. נְתָנוֹ לוֹ עַל מְנָת לְהַחֲזִירוֹ – הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ וּמַחֲזִירוֹ, שֶׁמַּתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר שְׁמָהּ מַתָּנָה. וְאִם לֹא הֶחֱזִירוֹ – לֹא יָצָא, שֶׁנִּמְצָא כְּגָזוּל. וְאֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ לְקָטָן, שֶׁהַקָּטָן קוֹנֶה וְאֵינוֹ מַקְנֶה לַאֲחֵרִים מִן הַתּוֹרָה וְנִמְצָא שֶׁאִם הֶחֱזִירוֹ לוֹ אֵינוֹ חוֹזֵר. וְאֶחָד הַלּוּלָב וְאֶחָד כָּל מִין וָמִין מֵאַרְבַּעַת מִינִין שֶׁבּוֹ, אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן שָׁאוּל – אֵין יוֹצְאִין בּוֹ בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן.
י. עַד שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ מַתָּנָה. שביום הראשון צריך שהלולב יהיה שייך לו, כציווי התורה "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג,מ), ונדרש: 'לכם' – שיהיה שלכם. נְתָנוֹ לוֹ עַל מְנָת לְהַחֲזִירוֹ. נתן לו מתנה בתנאי שלבסוף יחזיר לו את המתנה. שֶׁמַּתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר שְׁמָהּ מַתָּנָה. ראה גם הלכות זכייה ומתנה ג,ט. שֶׁהַקָּטָן קוֹנֶה וְאֵינוֹ מַקְנֶה לַאֲחֵרִים מִן הַתּוֹרָה וכו'. מן התורה הקטן יכול לקנות חפץ ולהפוך לבעליו (ראה שם ד,ז), אך אינו יכול להקנות חפץ שלו לאחרים (ראה הלכות מכירה כט,א). ולכן כאשר אדם מקנה לו את לולבו במתנה הוא זוכה בו, ואינו יכול להקנות אותו בחזרה לבעליו הראשון.
יא. שֻׁתָּפִין שֶׁקָּנוּ לוּלָב אוֹ אֶתְרוֹג בְּשֻׁתָּפוּת – אֵין אֶחָד מֵהֶם יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּרִאשׁוֹן עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ חֶלְקוֹ בְּמַתָּנָה. הָאַחִים שֶׁקָּנוּ אֶתְרוֹגִין מִתְּפוּסַת הַבַּיִת, וְנָטַל אֶחָד מֵהֶן אֶתְרוֹג וְיָצָא בּוֹ: אִם יָכוֹל לְאָכְלוֹ וְאֵין הָאַחִין מַקְפִּידִין בְּכָךְ – יָצָא; וְאִם הָיוּ מַקְפִּידִין – לֹא יָצָא, עַד שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ חֶלְקָם מַתָּנָה. וְאִם קָנָה זֶה אֶתְרוֹג וְזֶה פָּרִישׁ, אוֹ שֶׁקָּנוּ כְּאֶחָד אֶתְרוֹג וְרִמּוֹן אוֹ פָּרִישׁ מִתְּפוּסַת הַבַּיִת – אֵינוֹ יוֹצֵא בָּאֶתְרוֹג עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ חֶלְקוֹ מַתָּנָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאִם אֲכָלוֹ אֵין מַקְפִּידִין עָלָיו.
יא. שֶׁקָּנוּ אֶתְרוֹגִין מִתְּפוּסַת הַבַּיִת. שנפלה להם ירושה ועוד לא חילקו אותה ביניהם ('תפוסת הבית'), וקנו בה אתרוגים. אִם יָכוֹל לְאָכְלוֹ וכו'. אם יכול לאכול אתרוג זה בלא שהדבר יפריע לשאר האחים, הדבר נחשב כאילו קנה אתרוג זה לגמרי מחלקו בירושה והוא שלו לחלוטין ויוצא בו ידי חובה. וְאִם קָנָה זֶה אֶתְרוֹג וְזֶה פָּרִישׁ אוֹ שֶׁקָּנוּ כְּאֶחָד וכו'. אם בכסף הירושה (טרם החלוקה) קנה אחד מן האחים אתרוג והשני רימון או פריש (חבוש), או שקנו כולם ביחד מכסף זה אתרוג ורימון או פריש. אֵינוֹ יוֹצֵא בָּאֶתְרוֹג עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ חֶלְקוֹ מַתָּנָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאִם אֲכָלוֹ אֵין מַקְפִּידִין עָלָיו. שאף שאין מקפידים אם אכלו, מכל מקום אין האתרוג נקנה לו עבור חלקו בירושה עד שיקנו לו בפירוש, משום שהוא נבדל משאר הפירות בכך שהוא משמש למצווה (ראה יד"פ).
יב. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמּוֹעֲדוֹת מִצְוָה לִשְׂמֹחַ בָּהֶם, בְּחַג הַסֻּכּוֹת הָיְתָה שָׁם בַּמִּקְדָּשׁ שִׂמְחָה יְתֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יי אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג,מ). וְכֵיצַד הָיוּ עוֹשִׂין? עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן הָיוּ מְתַקְּנִין בַּמִּקְדָּשׁ מָקוֹם לַנָּשִׁים מִלְּמַעְלָה וְלַאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, וּמַתְחִילִין לִשְׂמֹחַ מִמּוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן. וְכֵן בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִימֵי חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, מַתְחִילִין מֵאַחַר שֶׁיַּקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם לִשְׂמֹחַ שְׁאָר הַיּוֹם עִם כָּל הַלַּיְלָה.
יב. מִצְוָה לִשְׂמֹחַ בָּהֶם. ראה הלכות יום טוב ו,יז-כא. וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יי אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. הרי שהכתוב הוסיף מצווה מיוחדת לשמוח כל שבעת ימי החג לפני ה' – במקדש. מֵאַחַר שֶׁיַּקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. בתשע וחצי שעות זמניות מתחילת היום (הלכות תמידין ומוספין א,ג).
יג. וְהֵיאַךְ הָיְתָה שִׂמְחָה זוֹ? הֶחָלִיל מַכֶּה, וּמְנַגְּנִין בַּכִּנּוֹר וּבַנְּבָלִים וּבַמְּצִלְתַּיִם, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּכְלִי שִׁיר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְנַגֵּן בּוֹ, וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ בַּפֶּה – בַּפֶּה, וְרוֹקְדִין וּמְסַפְּקִין וּמְטַפְּחִין וּמְפַזְּזִין וּמְכַרְכְּרִין, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁיֵּדַע, וְאוֹמְרִים דִּבְרֵי שִׁיר וְתִשְׁבָּחוֹת. וְשִׂמְחָה זוֹ אֵינָהּ דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב.
יג. מַכֶּה. מנגן. וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ בַּפֶּה בַּפֶּה. מי שיודע לשיר בפיו שר בפיו. וּמְסַפְּקִין. מכים בכלי הקשה (פה"מ ביצה ה,ב). וּמְטַפְּחִין. מוחאים כפיים (שם). אֵינָהּ דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. לפי שיש בשמחה זו דברים האסורים בשבת ויום טוב (כגון נגינה וסיפוק וטיפוח, ראה הלכות שבת כג,ד-ה), ולא התירו אותם לצורך זה.
יד. מִצְוָה לְהַרְבּוֹת בְּשִׂמְחָה זוֹ, וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָהּ עַם הָאָרֶץ וְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה, אֶלָּא גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת וְהַסַּנְהֶדְרִין וְהַחֲסִידִים וְהַזְּקֵנִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, הֵם שֶׁהָיוּ מְרַקְּדִין וּמְסַפְּקִין וּמְנַגְּנִין וּשְׂמֵחִין בַּמִּקְדָּשׁ בִּימֵי חַג הַסֻּכּוֹת. אֲבָל כָּל הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים – כֻּלָּן בָּאִין לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ.
טו. שֶׁהַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת וּבְאַהֲבַת הָאֵל שֶׁצִּוָּה בָּהֶם – עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא, וְכָל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִשִּׂמְחָה זוֹ – רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב" (דברים כח,מז). וְכָל הַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ וְחוֹלֵק כָּבוֹד לְעַצְמוֹ וּמִתְכַּבֵּד בְּעֵינָיו בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ – חוֹטֵא וְשׁוֹטֶה, וְעַל זֶה הִזְהִיר שְׁלֹמֹה וְאָמַר: "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ" (משלי כה,ו).
וְכָל הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ וּמֵקֵל גּוּפוֹ בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ – הוּא הַגָּדוֹל הַמְכֻבָּד הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה. וְכֵן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי" וכו' (שמואל ב ו,כב). וְאֵין הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד אֶלָּא לִשְׂמֹחַ לִפְנֵי יי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יי" (שם ו,טז, ושם: הַמֶּלֶךְ).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
טו. שֶׁהַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת וכו'. ולכן מצווה להרבות בשמחה זו ואין למעט בחשיבותה. תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב. נאמר בפרשת התוכחה כסיבה לעונש בני ישראל, והפסוק נדרש שהחטא שבגינו ייענשו הוא שלא עבדו את ה' בשמחה. הַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ וְחוֹלֵק כָּבוֹד לְעַצְמוֹ וּמִתְכַּבֵּד בְּעֵינָיו. מתנשא וחושב עצמו למכובד שאין ראוי לו להשפיל עצמו ולרקוד ולפזז. אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ. אל תתגאה ותחשוב עצמך למכובד כשאתה נמצא לפני המלך – הקב"ה.
הוּא הַגָּדוֹל הַמְכֻבָּד הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה. שאינו עושה מעשיו לטובת עצמו אלא לשם שמים, ובכך הוא מבטא את אהבתו הגדולה לקב"ה (ראה הלכות תשובה פרק י). וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי. כך אמר דוד למיכל אשתו לאחר שהאשימה אותו בכך שפיזז וכרכר לפני ארון ה' בעת שהעלו אותו לירושלים (שמואל ב פרק ו).

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות סוכה
פרק אחרון בנושא זה💪🏻

*פסולי המינים; שמחת החג*🎼🌾

🔹דברים הפוסלים בכל 4 המינים: יבש.גזול או גנוב. אם היה מאשירה הנעבדת או מעיר הנידחת; אם היה של עבודה זרה.
🔹דברים הפוסלים באתרוג: ערלה, תרומה טמאה, טבל; תרומה טהורה או מעשר שני בירושלים – לכתחילה לא יטול, ובדיעבד כשר; שיהיה שלם (כמפורט בפרק); כתמים שונים פוסלים תלוי במיקום ובכמות (כמפורט בפרק)
🔹דברים הפוסלים בלולב: פסול; נסדק, עד שנתרחקו סדקיו זה מזה ונראים כשנים; היתה שדרתו עקומה לפניו או לאחד משני צדדיו (ולפניו – כשר);
🔹דברים הפוסלים בהדס: נשרו רוב עליו ולא נשתיירו בו שלושה עלים בקן אחד; היו ענבים אדומים או שחורים מרובים מעליו.
דברים הפוסלים בערבה: נפרצו עליה.
🔹כל הפסול מחמת מום או גזל וגניבה – פסולב ביו"ט ראשון בלבד; וכל הפסול משום ע"ז או משום שהאתרוג אסור באכילה – פסול גם בשאר הימים.

🎷🎺🥁🎼
שמחת בית השואבה: בחג הסוכות היתה שמחה יתירה בבית המקדש, ממוצאי יו"ט ראשון עד סוף חול המועד והיו מנגנים בכלי שיר רבים, ורוקדים ומפזזים כל אחד כפי ידיעתו, ואומרים דברי שיר ותשבחות. וגדולי החכמים והחסידים היו משתתפים בה, וכל שאר העם היו באים לראות ולשמוע.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אם אני רוצה לזכות חבר במצוות לולב-אני חייב לתת לו אותו במתנה?

2.עיר שקנתה לולב אחד לכל בני העיר – צריכים לתת אותו לכל נוטל במתנה?

3.האם כל הציבור חייבים להשתתף, לשמוח ולרקוד בשמחת בית השואבה?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן