פרק ח', הלכות שכירות, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֶחָד הַשּׂוֹכֵר מֵחֲבֵרוֹ שָׂדֶה לְזָרְעָהּ אוֹ כֶּרֶם לֶאֱכֹל פֵּרוֹתָיו בְּדָמִים, אוֹ שֶׁשָּׂכַר מִמֶּנּוּ בְּפֵרוֹת קְצוּבִין, כְּגוֹן שֶׁשָּׂכַר מִמֶּנּוּ שָׂדֶה זוֹ בְּעֶשְׂרִים כּוֹר בְּשָׁנָה וְכֶרֶם זֶה בְּעֶשְׂרִים כַּדֵּי יַיִן בְּכָל שָׁנָה – שְׁנֵיהֶן דִּין אֶחָד לָהֶן. וְהַשּׂוֹכֵר בַּפֵּרוֹת – הוּא הַנִּקְרָא חוֹכֵר.
א. אֶחָד הַשּׂוֹכֵר מֵחֲבֵרוֹ… בְּדָמִים. שמשלם דמי שכירות קבועים על השדה או הכרם והפירות שלו. אוֹ שֶׁשָּׂכַר מִמֶּנּוּ בְּפֵרוֹת קְצוּבִין. שהשכירות משולמת בכמות מוגדרת של יבול ללא יחס לתבואה שהוציאה השדה. כּוֹר. מידת נפח של שלושים סאה.
ב. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה אוֹ פַּרְדֵּס כְּדֵי לַעֲבֹד אוֹתוֹ וּלְהוֹצִיא עָלָיו יְצִיאוֹת וְיִתֵּן לְבַעַל הַקַּרְקַע שְׁלִישׁ הַתְּבוּאָה אוֹ רְבִיעַ אוֹ מַה שֶּׁיַּתְנוּ בֵּינֵיהֶן – זֶה הוּא הַנִּקְרָא מְקַבֵּל.
כָּל דָּבָר שֶׁהוּא לִסְיָג לָאָרֶץ – בַּעַל הַקַּרְקַע חַיָּב בּוֹ; וְדָבָר שֶׁהוּא לִשְׁמִירָה יְתֵרָה – הַחוֹכֵר אוֹ הַמְקַבֵּל חַיָּב בּוֹ. הַקַּרְדֹּם שֶׁחוֹפְרִין בּוֹ הָאָרֶץ, וְהַכֵּלִים שֶׁנּוֹשְׂאִין בָּהֶן הֶעָפָר, וְהַדְּלִי וְהַכַּד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁדּוֹלִין בָּהֶן הַמַּיִם – עַל בַּעַל הַקַּרְקַע; וַחֲפִירַת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמְּקַבְּצִין בָּהֶן הַמַּיִם – עַל הַחוֹכֵר אוֹ עַל הַמְקַבֵּל.
ב. וּלְהוֹצִיא עָלָיו יְצִיאוֹת. לממן מכיסו את הוצאות הטיפול בשדה.
לִסְיָג לָאָרֶץ. לעיקר גידורה ושמירתה של השדה. עַל בַּעַל הַקַּרְקַע. שכלי העבודה הנם צורך הכרחי וסיפוקם מוטל על בעל השדה. וַחֲפִירַת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמְּקַבְּצִין בָּהֶן הַמַּיִם. תעלות לאיסוף מים להשקיה. עַל הַחוֹכֵר אוֹ עַל הַמְקַבֵּל. שאין בהן צורך הכרחי ומיועדות להקל את מלאכת ההשקיה.
ג. הַשּׂוֹכֵר אוֹ הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנִים מוּעָטוֹת – לֹא יִזְרָעֶנָּה פִּשְׁתָּן. שְׂכָרָהּ אוֹ קִבְּלָהּ שֶׁבַע שָׁנִים – זוֹרְעָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה פִּשְׁתָּן, וְאֵין הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן. שְׂכָרָהּ אוֹ קִבְּלָהּ שָׁבוּעַ אֶחָד – הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן.
ג. לְשָׁנִים מוּעָטוֹת. פחות משבע שנים. לֹא יִזְרָעֶנָּה פִּשְׁתָּן. מכיוון ששורשיו נשארים באדמה זמן רב והדבר מכחיש את כוח האדמה ופוגע בעיבודה למשך שש שנים (מ"מ). שְׂכָרָהּ אוֹ קִבְּלָהּ שֶׁבַע שָׁנִים זוֹרְעָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה פִּשְׁתָּן. שבאופן זה תחזור האדמה למצבה הקודם בתום התקופה. וְאֵין הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן וכו'. כשסיכמו על שבע שנים כוונתם לשבע שנות עיבוד, ולכן שנת השמיטה שלא ניתן לעבד בה את השדה, אינה בכלל ההסכם, ואילו כשסיכמו על 'שבוע' שהוא מחזור של שבע שנים, שנת השמיטה בכלל ההסכם.
ד. הַשּׂוֹכֵר אוֹ הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְהִיא בֵּית הַשְּׁלָהִין אוֹ בֵּית הָאִילָן, וְיָבַשׁ הַמַּעְיָן שֶׁל בֵּית הַשְּׁלָהִין וְלֹא פָּסַק הַנָּהָר הַגָּדוֹל אֶלָּא אֶפְשָׁר לְהָבִיא מִמֶּנּוּ בִּדְלִי, אוֹ שֶׁנִּקְצַץ הָאִילָן שֶׁל בֵּית הָאִילָנוֹת – אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ. וְאִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, כְּגוֹן שֶׁיָּבַשׁ הַנָּהָר – מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ.
הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְאָמַר לוֹ: 'בֵּית הַשְּׁלָהִין הַזֶּה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ', 'בֵּית הָאִילָן הַזֶּה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ', יָבַשׁ הַמַּעְיָן אוֹ נִקְצַץ הָאִילָן – מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא עוֹמֵד בְּתוֹכָהּ, וְלֹא אָמַר לוֹ 'הַזֶּה' אֶלָּא כְּמִי שֶׁאוֹמֵר: 'כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ'.
לְפִיכָךְ אִם לֹא הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לוֹ: 'בֵּית הַשְּׁלָהִין אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ' אוֹ 'בֵּית הָאִילָן', וְיָבַשׁ הַמַּעְיָן אוֹ נִקְצַץ הָאִילָן – אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ.
ד. בֵּית הַשְּׁלָהִין. שדה זרעים שזקוקה להשקאה מרובה. בֵּית הָאִילָן. פרדס של אילנות. וְיָבַשׁ הַמַּעְיָן שֶׁל בֵּית הַשְּׁלָהִין. מקור המים של שדה זו נפגע. אוֹ שֶׁנִּקְצַץ הָאִילָן. והיבול של הפרדס נפחת. אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ. אינו מפחית ממה שסיכם שייתן לו בחכירת השדה. מַכַּת מְדִינָה. אסון שפגע בכל הסביבה ולא רק בשדה מסוימת זו ולא ניתן לתלות זאת במעשיו או במזלו של השוכר או המקבל. מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ. בשכירות או בחכירות משלם לבעל השדה פחות ממה שסוכם, ובקבלנות מקבל בעל השדה חלק מועט ממה שסוכם בהתחלה (ראה מרכה"מ).
הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה. כשהסכימו על השכירות. וְלֹא אָמַר לוֹ הַזֶּה אֶלָּא כְּמִי שֶׁאוֹמֵר כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ. ונמצא שתוספת הלשון 'הזה' היא כעין תנאי שמשכיר לו על דעת שיהיה בה מעיין או אילן.
ה. הַשּׂוֹכֵר אוֹ הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, וַאֲכָלָהּ חָגָב אוֹ נִשְׁתַּדְּפָה: אִם אֵרַע דָּבָר זֶה לְרֹב הַשָּׂדוֹת שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר – מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ, הַכֹּל לְפִי הַהֶפְסֵד שֶׁאֵרְעוֹ; וְאִם לֹא פָּשְׁטָה הַמַּכָּה בְּרֹב הַשָּׂדוֹת – אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּדְּפוּ כָּל הַשָּׂדוֹת שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע.
נִשְׁתַּדְּפוּ כָּל הַשָּׂדוֹת שֶׁל הַשּׂוֹכֵר אוֹ הַמְקַבֵּל – אַף עַל פִּי שֶׁפָּשְׁטָה הַמַּכָּה בְּרֹב הַשָּׂדוֹת, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ, שֶׁאֵין זֶה הַהֶפְסֵד תָּלוּי אֶלָּא בַּשּׂוֹכֵר, שֶׁהֲרֵי כָּל שְׂדוֹתָיו נִשְׁתַּדְּפוּ.
הִתְנָה עָלָיו בַּעַל הַקַּרְקַע שֶׁיִּזְרָעֶנָּה חִטִּים, וּזְרָעָהּ שְׂעוֹרִים אוֹ שֶׁלֹּא זְרָעָהּ כְּלָל אוֹ שֶׁזְּרָעָהּ וְלֹא צִמְּחָה, אַף עַל פִּי שֶׁבָּא חָגָב אוֹ שִׁדָּפוֹן וְהֻכָּת רֹב הַמְּדִינָה – אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ. וְעַד מָתַי חַיָּב לְהִטַּפֵּל וְלִזְרֹעַ פַּעַם אַחֶרֶת אִם לֹא צִמְּחָה? כָּל זְמַן שֶׁרָאוּי לִזְרִיעָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.
ה. נִשְׁתַּדְּפָה. היבול שהצמיחה השדה התייבש. אִם אֵרַע דָּבָר זֶה לְרֹב הַשָּׂדוֹת שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר. ונמצא שזו מכת מדינה. הַכֹּל לְפִי הַהֶפְסֵד שֶׁאֵרְעוֹ. הניכוי הוא ביחס להפסד שנגרם ליבול. אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּדְּפוּ כָּל הַשָּׂדוֹת שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע. גם אם כל השדות של בעל הקרקע נפגעו אין השוכר או המקבל יכול לתלות את ההפסד בבעל הקרקע ולטעון שנגרם בידי שמים בגללו.
בְּרֹב הַשָּׂדוֹת. של העיר. שֶׁאֵין זֶה הַהֶפְסֵד תָּלוּי אֶלָּא בַּשּׂוֹכֵר שֶׁהֲרֵי כָּל שְׂדוֹתָיו נִשְׁתַּדְּפוּ. כאשר כל שדותיו של השוכר השתדפו, אנו תולים בו גם את ההפסד של השדה המושכרת (לטעם החילוק בין מקרה זה למקרה הקודם ראה בבלי בבא מציעא קו,א).
אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ. שיכול בעל השדה לטעון שאילו זרע כפי שסיכמו ייתכן שהיבול לא היה נפגע, וכן אם זרע ולא צמחה יכול לטעון בעל השדה שהיה עליו לחזור ולזרוע. וְעַד מָתַי חַיָּב לְהִטַּפֵּל וְלִזְרֹעַ פַּעַם אַחֶרֶת אִם לֹא צִמְּחָה. ואם לא עשה כן, מנכה לו מחכורו. כָּל זְמַן שֶׁרָאוּי לִזְרִיעָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. ואם השוכר או המקבל חזר וזרע במשך זמן זה ולא צמחה התבואה, מנכה לו בעל השדה מהשכירות או מהקבלנות.
ו. הַשּׂוֹכֵר אוֹ הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְצֹר – יִקְצֹר, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲקֹר; מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲקֹר – יַעֲקֹר, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לִקְצֹר; וּשְׁנֵיהֶם מְעַכְּבִין זֶה עַל זֶה. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲרֹשׁ אַחֲרָיו – יַחֲרֹשׁ.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַשְׂכִּיר אִילָנוֹת עַל גַּב קַרְקַע – מַשְׂכִּירִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִשְׂכִּיר לוֹ סְתָם בְּפָחוֹת מִן הַיָּדוּעַ. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׂכִּיר אִילָנוֹת – אֵין לוֹ אִילָנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׂכַר מִמֶּנּוּ בְּיָתֵר עַל הַיָּדוּעַ. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
ו. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְצֹר. לחתוך את התבואה במגל או בחרמש ולהשאיר את קני התבואה מחוברים בקרקע. וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲקֹר. לעקור את התבואה מהשורש. וּשְׁנֵיהֶם מְעַכְּבִין זֶה עַל זֶה. שכן בעל השדה יכול לטעון שרצונו בקצירה על מנת שקני התבואה יישארו בקרקע לצורך זיבול או שרצונו בעקירה כדי שתתפנה אדמתו, ומאידך יכול השוכר או המקבל לטעון שרצונו בקצירה משום שהיא פעולה קלה יותר או שרצונו בעקירה כדי להשתמש בתבן להאכיל את בהמותיו (בבלי בבא מציעא קג,ב). וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲרֹשׁ אַחֲרָיו. לחרוש לאחר העקירה או הקצירה כדי להפוך את הקרקע ולהכשירה לזריעה הבאה.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַשְׂכִּיר אִילָנוֹת עַל גַּב קַרְקַע וכו'. במקום שנהגו שהשוכר קרקע אוכל את הפירות אגב השכירות אף שאינו מעבד אותם, זכה בהם השוכר גם אם לא סיכמו זאת במפורש. ואפילו אם גובה השכירות נמוך מהמקובל אין אומרים שבעל השדה הוריד את דמי השכירות על דעת שייטול בעצמו את פירות האילנות. וכן להפך.
ז. הַחוֹכֵר שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ בַּעֲשֶׂרֶת כּוֹרִין חִטִּים: לָקָת – נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ; הָיוּ חִטֶּיהָ יָפוֹת – לֹא יֹאמַר לוֹ: 'הֲרֵי אֲנִי לוֹקֵחַ לְךָ מִן הַשּׁוּק', אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ. חָכַר מִמֶּנּוּ כֶּרֶם בַּעֲשָׂרָה סַלִּין עֲנָבִים, אַף עַל פִּי שֶׁהִקְרִיסוּ אַחַר שֶׁנִּבְצְרוּ, וְכֵן עֳמָרִים שֶׁלָּקוּ אַחַר שֶׁנִּקְצְרוּ – נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָן. אֲבָל אִם חֲכָרוֹ בַּעֲשָׂרָה כַּדִּים יַיִן, וְהֶחֱמִיץ – חַיָּב לִתֵּן לוֹ יַיִן טוֹב.
חֲכָרָהּ מִמֶּנּוּ בְּמֵאָה עֳמָרִים שֶׁל אַסְפַּסְתָּא, וּזְרָעָהּ מִין אַחֵר וְאַחַר כָּךְ חֲרָשָׁהּ וּזְרָעָהּ אַסְפַּסְתָּא וְלָקְתָה, אוֹ שֶׁזְּרָעָהּ בַּתְּחִלָּה אַסְפַּסְתָּא וַחֲרָשָׁהּ וְאַחַר כָּךְ זְרָעָהּ פַּעַם אַחֶרֶת וְלָקְתָה – אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ אַסְפַּסְתָּא טוֹבָה, שֶׁהֲרֵי שִׁנָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. לָקָת נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ. גם אם היבול שצמח פגום יכול לתת ממנו מה שהתחייב לו. בַּעֲשָׂרָה סַלִּין עֲנָבִים. תמורת עשרה סלים מלאים בענבים. שֶׁהִקְרִיסוּ. החמיצו. אֲבָל אִם חֲכָרוֹ בַּעֲשָׂרָה כַּדִּים יַיִן וְהֶחֱמִיץ חַיָּב לִתֵּן לוֹ יַיִן טוֹב. שתבואת הכרם לא לקתה, אלא היין שהופק ממנה החמיץ.
אַסְפַּסְתָּא. אספסת, שחת. אוֹ שֶׁזְּרָעָהּ בַּתְּחִלָּה אַסְפַּסְתָּא וַחֲרָשָׁהּ וְאַחַר כָּךְ זְרָעָהּ פַּעַם אַחֶרֶת וְלָקְתָה. ורוצה החוכר לתת לו מהאספסת שזרע בפעם השנייה (ומדובר שהחוכר לקחה על דעת שיזרע אספסת פעם אחת וכשזרעה פעמיים שינה – לח"מ). שֶׁהֲרֵי שִׁנָּה. ובכל שינוי שהוא יכול בעל השדה לטעון שלא היה בדעתו לקבל מהיבול שצמח לאחר השינוי.
ח. הַחוֹכֵר שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא רָצָה לְנַכֵּשׁ, וְאָמַר לוֹ: 'מַה הֶפְסֵד יֵשׁ לְךָ? הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ חֲכוֹרְךָ' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר לוֹ: 'לְמָחָר אַתָּה יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וְהִיא מַעֲלָה לְפָנַי עֲשָׂבִים'. וַאֲפִלּוּ אָמַר לוֹ: 'בָּאַחֲרוֹנָה אֲנִי חוֹרֵשׁ אוֹתָהּ' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
ח. לְנַכֵּשׁ. לנקות את האדמה מעשבים שוטים. הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ חֲכוֹרְךָ. את אותה כמות התבואה שהתחייבתי. לְמָחָר אַתָּה יוֹצֵא מִמֶּנָּה וְהִיא מַעֲלָה לְפָנַי עֲשָׂבִים. שהעשבים הרעים שישאיר החוכר בשדה יפסידו את גידול התבואה העתידי. בָּאַחֲרוֹנָה אֲנִי חוֹרֵשׁ אוֹתָהּ. לאחר שאקצור את התבואה אחרוש אותה על מנת לעקור את העשבים השוטים. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מכיוון שבינתיים ייפלו מהעשבים זרעים שיישארו לאחר החרישה ויצמחו, ולכן יש לנכשם מבעוד מועד.
ט. הַחוֹכֵר שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְזָרְעָהּ שְׂעוֹרִים – לֹא יִזְרָעֶנָּה חִטִּים, מִפְּנֵי שֶׁהַחִטִּים מַכְחִישׁוֹת הַקַּרְקַע יָתֵר מִן הַשְּׂעוֹרִים; חֲכָרָהּ לְזָרְעָהּ חִטִּים – יִזְרָעֶנָּה שְׂעוֹרִים. קִטְנִית – לֹא יִזְרָעֶנָּה תְּבוּאָה; תְּבוּאָה – יִזְרָעֶנָּה קִטְנִית. וּבְבָבֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ לֹא יִזְרָעֶנָּה קִטְנִית, שֶׁהַקִּטְנִית שָׁם מַכְחֶשֶׁת הָאָרֶץ.
ט. מִפְּנֵי שֶׁהַחִטִּים מַכְחִישׁוֹת הַקַּרְקַע יָתֵר מִן הַשְּׂעוֹרִים. ואין החוכר רשאי לזרוע מין המזיק לאדמה יותר מהמין שסוכם מראש, אבל רשאי לזרוע מין המזיק פחות מהמין שסוכם. והדבר נקבע על פי המתעסקים בחרישת הקרקעות ועיבודן באותו המקום ויודעים את טבעה של האדמה והזרעים הנזרעים בה (פה"מ בבא מציעא ט,ח). קִטְנִית. קטניות. תְּבוּאָה. חמשת מיני דגן, והם מכחישים את האדמה יותר מקטנית.
י. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנִים מוּעָטוֹת – אֵין לַמְקַבֵּל כְּלוּם בְּקוֹרַת הַשִּׁקְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, וְלֹא בְּשֶׁבַח הָאִילָנוֹת שֶׁיָּצְאוּ בַּשָּׂדֶה מֵאֵלֶיהָ, אֲבָל מְחַשְּׁבִין לוֹ מְקוֹם הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ הָיָה בָּהֶן אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁזָּרַע בְּכָל הַשָּׂדֶה; וְהוּא שֶׁיִּצְמְחוּ הָאִילָנוֹת בְּמָקוֹם הָרָאוּי לִזְרִיעָה. אֲבָל אִם יָצְאוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִזְרִיעָה – אֵין מְחַשְּׁבִין לוֹ כְּלוּם. וְאִם קִבְּלָהּ שֶׁבַע שָׁנִים אוֹ יָתֵר – יֵשׁ לוֹ בְּקוֹרַת הַשִּׁקְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ.
הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הַשָּׂדֶה, וְהָיוּ שָׁם זְרָעִים שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְהִמָּכֵר, אוֹ שֶׁהִגִּיעוּ וְלֹא הִגִּיעַ יוֹם הַשּׁוּק לְמָכְרָן – שָׁמִין אוֹתָן, וְנוֹטֵל מִבַּעַל הַקַּרְקַע.
כְּשֵׁם שֶׁחוֹלֵק הַמְקַבֵּל עִם בַּעַל הַקַּרְקַע בַּתְּבוּאָה, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּיַּיִן, כָּךְ חוֹלְקִין בַּזְּמוֹרוֹת. אֲבָל הַקָּנִים הַמַּעֲמִידִין תַּחַת הַגְּפָנִים: אִם קָנוּ אוֹתָן בְּשֻׁתָּפוּת – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין בָּהֶן; וְאִם הֵם מִשֶּׁל אֶחָד מֵהֶן – זֶה שֶׁקָּנָה אוֹתָן הֲרֵי הֵן שֶׁלּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
י. בְּקוֹרַת הַשִּׁקְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. עצים שענפיהם משמשים כקורות לבניין, ורק לאחר שבע שנים חוזרים הענפים שנקצצו להיות ראויים לקורות. אֲבָל מְחַשְּׁבִין לוֹ מְקוֹם הָאִילָנוֹת וכו'. מחשבים את כמות היבול שהיה גדל לו היה זורע בשטחם של האילנות מה שזרע בשאר השדה, ונוטל את חלקו היחסי מבעל השדה. יָצְאוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִזְרִיעָה אֵין מְחַשְּׁבִין לוֹ כְּלוּם. שהרי לא היה זורע בשטח זה. וְאִם קִבְּלָהּ שֶׁבַע שָׁנִים אוֹ יָתֵר יֵשׁ לוֹ בְּקוֹרַת הַשִּׁקְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. וקוצץ את הענפים בשנתם השביעית, שהרי בשעה שיעזוב את השדה יחזרו להיות כמו שהיו בשעה שירד לתוכה.
הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הַשָּׂדֶה. סוף זמן הקבלנות שסיכמו עליו. שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְהִמָּכֵר. שזקוקים לזמן נוסף בקרקע כדי לגדול ולהיות ראויים למכירה. שָׁמִין אוֹתָן. אומדים את שוויים, ומשלם בעל הקרקע לקבלן את חלקו היחסי.
כָּךְ חוֹלְקִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. בשאריות היבול. בַּזְּמוֹרוֹת. ענפי הגפן שנגזמו להטבת הגפן. הַקָּנִים הַמַּעֲמִידִין תַּחַת הַגְּפָנִים. קנים שתפקידם לתמוך בזמורות הגפן.
יא. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לִטַּע – מְקַבֵּל עָלָיו בַּעַל הַשָּׂדֶה עֶשֶׂר בּוּרָאוֹת לִסְאָה. יָתֵר עַל כֵּן – מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל.
יא. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לִטַּע. מקבל שתפקידו לטעת נטיעות בשדה. מְקַבֵּל עָלָיו בַּעַל הַשָּׂדֶה עֶשֶׂר בּוּרָאוֹת לִסְאָה. כשנוטל זרעים הזרועים במשתלה בשטח של בית סאה בזריעה צפופה וזורעם על שטח השדה, בעל השדה נושא בהפסד של עד עשר נטיעות עקרות בלבד (תוכ"פ בבא מציעא עמ' 289, וראה הסברים נוספים במ"מ). יָתֵר עַל כֵּן מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. אם יש יותר מעשר נטיעות עקרות מתוך הנטיעות שנטל מבית סאה, חייב המקבל להחליף את כל העקרות.
יב. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא עָשָׂת, אִם יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי שֶׁתּוֹצִיא סָאתַיִם יָתֵר עַל הַהוֹצָאָה – חַיָּב הַמְקַבֵּל לְהִטַּפֵּל בָּהּ, שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לְבַעַל הַקַּרְקַע: 'אֲנִי אָקוּם וְאָנִיר וְאֶזְרַע וְאֶקְצֹר וַאֲעַמֵּר וְאָדוּשׁ וְאֶזְרֶה וְאַעֲמִיד כְּרִי לְפָנֶיךָ, וְתִטּוֹל אַתָּה חֶצְיוֹ' אוֹ מַה שֶּׁיַּתְנוּ, 'וַאֲנִי הַשְּׁאָר בִּשְׂכַר עֲמָלִי וּבַמֶּה שֶׁהוֹצֵאתִי'.
יב. וְלֹא עָשָׂת. לא הניבה כראוי לה. שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לְבַעַל הַקַּרְקַע… וְאַעֲמִיד כְּרִי לְפָנֶיךָ. ומשום שהתחייב להעמיד ערמת תבואה ('כרי'), ושיעורה של ערמת תבואה הוא סאתיים לאחר ניכוי ההוצאות, חייב המקבל לעמוד בהסכם גם אם אינו רוצה בכך (ראה בבלי בבא מציעא קה,א). וְאָנִיר. ואחרוש.
יג. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, וְאַחַר שֶׁזָּכָה בָּהּ הֱבִירָהּ – שָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת, וְנוֹתֵן לוֹ חֶלְקוֹ שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לוֹ, שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לְבַעַל הַקַּרְקַע: 'אִם אוֹבִיר וְלֹא אֶעֱבֹד, אֲשַׁלֵּם כְּמֵיטָבָהּ'. וְהוּא הַדִּין אִם הוֹבִיר מִקְצָתָהּ.
וּמִפְּנֵי מָה נִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא פָּסַק עַל עַצְמוֹ דָּבָר קָצוּב כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר: הֲרֵי הִיא אַסְמַכְתָּא, אֶלָּא הִתְנָה שֶׁיְּשַׁלֵּם כְּמֵיטָבָהּ, וּלְפִיכָךְ גָּמַר וְשִׁעְבֵּד עַצְמוֹ. אֲבָל אִם אָמַר: 'אִם אוֹבִיר וְלֹא אֶעֱבֹד, אֶתֵּן לָהּ מֵאָה דִּינָר' – הֲרֵי זוֹ אַסְמַכְתָּא, וְאֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶלָּא כְּפִי מַה שֶּׁהִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת בִּלְבַד.
יג. הֱבִירָהּ. השאיר אותה בורה ללא עיבוד. כְּמֵיטָבָהּ. כפי שהייתה עושה אם הייתה מעובדת כראוי.
וּמִפְּנֵי מָה נִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם. והרי התחייבות ממונית התלויה בתנאי שמא יקרה דבר או שמא לא יקרה, אינה מחייבת מבחינה קניינית, שכן המתחייב תמיד מסופק שמא לא יתקיים התנאי ואינו גומר בדעתו להקנות אף בהתקיים התנאי ('אסמכתא' – ראה הלכות מכירה יא,ב). מִפְּנֵי שֶׁלֹּא פָּסַק עַל עַצְמוֹ דָּבָר קָצוּב וכו'. אם היה מתחייב בסכום מוגדר מראש ולא לפי ההפסד היה הדבר אסמכתא, אבל כשהתחייב לשלם מה שהפסיד אין זו אסמכתא (השווה לקמן י,ו). אֶתֵּן לָהּ. אתן עבור השדה (ובכת"י אחרים הגרסא: 'אתן לך' ומוסב על בעל הקרקע).
יד. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה לְזָרְעָהּ שֻׁמְשְׁמִין וּזְרָעָהּ חִטִּין, וְעָשָׂת חִטִּין שֶׁשָּׁוִין כְּמַה שֶּׁהִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת מִן הַשֻּׁמְשְׁמִין – אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת. עָשָׂת פָּחוֹת מִשָּׁוֶה מַה שֶּׁהִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת מִן הַשֻּׁמְשְׁמִין – מְשַׁלֵּם לוֹ הַמְקַבֵּל כְּפִי מַה שֶּׁהִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת מִן הַשֻּׁמְשְׁמִין. עָשָׂת חִטִּים יָתֵר מִמַּה שֶּׁהִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת מִן הַשֻּׁמְשְׁמִין – חוֹלְקִין לְפִי מַה שֶּׁהִתְנוּ בֵּינֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׂתַּכֵּר בַּעַל הַקַּרְקַע.

יד. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה לְזָרְעָהּ שֻׁמְשְׁמִין וּזְרָעָהּ חִטִּין. ויבול השומשמין שווה יותר אך גם מכחיש את הקרקע יותר מהחיטים. אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת. על כך שהמקבל שינה ממה שסוכם. אך אינו יכול לתבוע אותו לשלם לו, שהרי שווי החיטים זהה ליבול שהיה ראוי להיות מהשומשמין. והמקבל אינו יכול לנכות מחלקו של בעל השדה את רווח מניעת הכחשת האדמה (ראה בבלי בבא מציעא קד,ב). כְּפִי מַה שֶּׁהִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת מִן הַשֻּׁמְשְׁמִין. לפי שווי יבול של שומשמין שראוי לגדול שם, שהרי שינה המקבל מדעת בעל השדה. חוֹלְקִין לְפִי מַה שֶּׁהִתְנוּ בֵּינֵיהֶן. נותן המקבל לבעל השדה לפי היחס שקבעו מראש. אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׂתַּכֵּר בַּעַל הַקַּרְקַע. משום שיש לייחס את הרווח לא רק לעבודתו של המקבל אלא גם לאדמתו של בעל השדה.

תקציר הפרק 

🤔 הקשר הנסתר שבין ההלכה, ארון הבגדים שלנו ומחזור הזרעים החקלאי
לא קל בימינו להשיג בגדים מפשתן, אך בעבר הרחוק אריג זה היה חלק מהגרדרובה ונפוץ ביותר. לא פלא אפוא שכאשר אדם היה שוכר שדה בימים ההם, זריעת פשתן הייתה בחירה מקובלת להפקת רווח מהשדה. ברם, ההלכה מסייגת את זריעת הפשתן: "השוכר או המקבל שדה מחברו לשנים מועטות, לא יזרענה פשתן" (הלכה ג). מדוע? משום ש"שרשי הפשתן ישארו בקרקע הרבה" ויזיקו את בעל השדה או השוכרים הבאים. כאן נכנסת לתמונה השיטה החקלאית של "מחזור הזרעים" לפיה מגדלים במחזוריות גידולים חקלאיים ממשפחות בוטניות שונות על חלקה אחת, כדי לשמר את פוריות הקרקע. מכאן גם ההיתר לזרוע פשתן בשנה הראשונה אם שכרה לשבע שנים: הגידולים הבאים יטייבו את הקרקע עד שהיא תשוב לבעליה (שם) 🌾

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכירות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שכר שדה ואכל הארבה שדה זו בלבד – האם מנכה מדמי השכירות?

2.שכר בתנאי שיזרע חיטה וזרע שעורה ואכל ארבה כל השדות – מנכה מהשכירות?

3.שכר שדה ולא רצה לטפל בה – האם כופין אותו לטפל מיד?

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן