לְפִיכָךְ, כְּשֶׁיָּבֹא בַּעַל הַגַּג לְהַעֲמִיד סֻלָּם גָּדוֹל – בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִמְחוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲזִיק עָלָיו. אֲבָל אִם הֶעֱמִיד קָטָן – אֵינוֹ יָכוֹל לְמָנְעוֹ, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'אֵין עָלֶיךָ בָּזֶה הֶפְסֵד, כָּל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה, תְּבַטְּלוֹ'.
אֲבָל אִם הֶעֱמִיד קָטָן אֵינוֹ יָכוֹל לְמָנְעוֹ. אם כרגע הסולם אינו מפריע, בעל החצר אינו יכול למנוע מבעל הסולם להעמידו בטענה שאינו רוצה שיחזיק עליו, שהרי אין חזקה לסולם קטן (ומשום שאין לו הפסד בכך אינו רשאי לעכבו כדלעיל ז,ח – מ"מ).
ה. הָרוֹצֶה לְהוֹצִיא צִנּוֹר עַל חֲצַר חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַלֵּחַ שָׁם הַמַּיִם, אוֹ שֶׁעָשָׂה מַזְחֵלָה עַל כָּתְלוֹ, שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם נִזְחָלִין וְיוֹרְדִין לַחֲצַר חֲבֵרוֹ – בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו. וְאִם לֹא מִחָה בּוֹ – הֶחֱזִיק זֶה בַּצִּנּוֹר.
רָצָה אַחַר כָּךְ בַּעַל הַגַּג לִסְתֹּם הַצִּנּוֹר – בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהֶחֱזִיק בַּעַל הַגַּג לִשְׁפֹּךְ מֵימָיו לַחֲצַר חֲבֵרוֹ, כָּךְ הֶחֱזִיק בַּעַל הֶחָצֵר שֶׁיִּהְיוּ מֵימֵי גַּגּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בָּאִין אֶצְלוֹ לִרְשׁוּתוֹ.
רָצָה בַּעַל הַגַּג לַעֲקֹר הַצִּנּוֹר מִצַּד זֶה וּלְהַחֲזִירוֹ לְצַד אַחֵר, אוֹ שֶׁהָיָה אָרֹךְ וְרָצָה לְקַצְּרוֹ – אֵין בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק אֶלָּא בְּמֵימֵי הַגַּג, וַהֲרֵי הֵן בָּאִין לוֹ מִכָּל מָקוֹם.
וְכֵן אִם רָצָה בַּעַל הֶחָצֵר לִבְנוֹת תַּחַת הַצִּנּוֹר – אֵין בַּעַל הַגַּג יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁאֵין הַצִּנּוֹר עָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ כְּזִיז כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיק בַּאֲוִיר חָצֵר, וְאֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְקִלּוּחַ הַמַּיִם.
ה. הָרוֹצֶה לְהוֹצִיא צִנּוֹר עַל חֲצַר חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַלֵּחַ שָׁם הַמַּיִם. כגון שרוצה להרחיק את מי השופכין מכותלו וכדומה. מַזְחֵלָה. מרזב ארוך הצמוד לכותל ומזרים את מי הגשמים מהגג לחצר חברו.
בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו. מכיוון שהוא רוצה להשתמש במים אלה כדי להשקות בהמתו או גינתו וכדומה.
וּלְהַחֲזִירוֹ לְצַד אַחֵר. להעבירו למקום אחר בחצר.
שֶׁאֵין הַצִּנּוֹר עָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ כְּזִיז כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיק בַּאֲוִיר חָצֵר. כדלעיל ה"ב.
הָיְתָה הַקּוֹרָה קוֹרַת סֻכַּת עֲרַאי: כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם – לֹא הֶחֱזִיק, שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן אוֹמֵר לוֹ: 'לֹא מָחַלְתִּי וְהִנַּחְתִּיךָ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲרַאי'; לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם – הֶחֱזִיק, שֶׁאֵין זֶה עֲרַאי. וְאִם סֻכַּת הֶחָג הִיא – כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג לֹא הֶחֱזִיק, לְאַחַר שִׁבְעָה – הֶחֱזִיק. וְאִם חִבֵּר רֹאשׁ הַקּוֹרָה בַּכֹּתֶל בְּטִיט – מִיָּד הֶחֱזִיק, וְהוּא שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁרְאוּבֵן סִיַּע עִמּוֹ אוֹ רָאָה וְלֹא מִחָה.
לֹא מָחַלְתִּי וְהִנַּחְתִּיךָ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲרַאי. שהיה סבור שלא נתן את הקורה אלא לפי שעה ובמהרה יסירנה ולכן לא מיחה בו. סֻכַּת הֶחָג. חג הסוכות. לְאַחַר שִׁבְעָה הֶחֱזִיק. אף על פי שבסתם סוכה יש צורך בשלושים יום, מכיוון שמדובר בסוכה של מצווה ושמעון לא פירקה מיד לאחר החג, הרי הוא מוכיח בכך שכוונתו להשאירה שם באופן קבוע, ולכן אם לא מיחה בו ראובן, החזיק (שטמ"ק בבא בתרא ו,ב בשם רבנו יונה).
ט. שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ בּוֹ תַּשְׁמִישׁ. שאין קורותיו של שמעון מונחות שם כעת. יִתְמַטְמֵט. יתמוטט.