פרק ח', הלכות שכנים, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיא זִיז מִכָּתְלוֹ עַל אֲוִיר חֲצַר חֲבֵרוֹ כָּל שֶׁהוּא – בַּעַל חָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁהֲרֵי מַזִּיקוֹ בִּרְאִיָּה בְּעֵת שֶׁתּוֹלֶה בּוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. הוֹצִיא אֶת הַזִּיז וְלֹא מִחָה בּוֹ לְאַלְתַּר בַּעַל הֶחָצֵר – הֲרֵי הֶחֱזִיק בַּעַל הַזִּיז.
א. הַמְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיא זִיז מִכָּתְלוֹ וכו'. כשכותלו סמוך לחצר חברו, ובעל הכותל רוצה להוציא מבנה בולט מכותלו לתוך אוויר חצר חברו. וְלֹא מִחָה בּוֹ לְאַלְתַּר בַּעַל הֶחָצֵר. שעבר זמן שבו מן הסתם הרגיש בעל החצר בזיז ושתק (פה"מ בבא בתרא ג,ח).
ב. הָיָה בַּזִּיז טֶפַח – הֶחֱזִיק בַּאֲוִיר הֶחָצֵר כְּנֶגְדּוֹ, וְאִם רָצָה בַּעַל הֶחָצֵר לִבְנוֹת תַּחַת הַזִּיז וּלְבַטֵּל תַּשְׁמִישׁוֹ – בַּעַל הַזִּיז מְעַכֵּב עָלָיו. וְאִם אֵין בַּזִּיז טֶפַח – לֹא הֶחֱזִיק בַּאֲוִיר הֶחָצֵר, וּבְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה בַּעַל הֶחָצֵר לִבְנוֹת תַּחְתָּיו וּלְבַטֵּל תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל זִיז – אֵין בַּעַל הַזִּיז יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו.
ב. לִבְנוֹת תַּחַת הַזִּיז וּלְבַטֵּל תַּשְׁמִישׁוֹ. לבנות מבנה מתחת לזיז באופן שלא יהיה אפשר לתלות עליו דברים ולהשתמש בו.
ג. הָיָה הַזִּיז שֶׁהוֹצִיא רָחְבּוֹ טֶפַח וּמָשׁוּךְ בַּאֲוִיר חֲצֵרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְלֹא מִחָה בּוֹ – הֶחֱזִיק בְּאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה; וְאִם רָצָה לְהַרְחִיב אֶת הַזִּיז עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים – הֲרֵי זֶה מַרְחִיב, וְאֵין בַּעַל הַמֶּצֶר יָכוֹל לִבְנוֹת בַּאֲוִיר חֲצֵרוֹ תַּחַת הַזִּיז כֻּלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִנִּיחַ לוֹ תַּחְתָּיו גֹּבַהּ אֲוִיר עֲשָׂרָה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּזִּיז.
ג. וּמָשׁוּךְ בַּאֲוִיר. נמשך בארכו לתוך אוויר החצר. הֶחֱזִיק בְּאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. מכיוון ששיעור מקום חשוב הוא ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, כשהתרצה לו באורך של מקום חשוב התרצה לו גם ברוחב של מקום חשוב (רשב"ם בבא בתרא נט,ב). בַּעַל הַמֶּצֶר. שכנו, בעל החצר (בחלק מהנוסחאות: "בעל החצר").
ד. הַמַּעֲמִיד סֻלָּם קָטָן שֶׁאֵין לוֹ אַרְבָּעָה חֲוָקִין בְּצַד כָּתְלוֹ בְּתוֹךְ חֲצַר חֲבֵרוֹ אוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ – לֹא הֶחֱזִיק בְּנֶזֶק זֶה, וְכָל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה בַּעַל הַמֶּצֶר, בּוֹנֶה בְּצַד הַסֻּלָּם וּמְבַטֵּל תַּשְׁמִישׁוֹ. וְאִם הָיָה סֻלָּם גָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה חֲוָקִים אוֹ יָתֵר – הֶחֱזִיק, וְאִם בָּא לִבְנוֹת וּלְבַטְּלוֹ, בַּעַל הַסֻּלָּם מְעַכֵּב עָלָיו עַד שֶׁיַּרְחִיק כַּשִּׁעוּר, שֶׁהֲרֵי מָחַל לוֹ לְהַעֲמִיד סֻלָּם גָּדוֹל.
לְפִיכָךְ, כְּשֶׁיָּבֹא בַּעַל הַגַּג לְהַעֲמִיד סֻלָּם גָּדוֹל – בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִמְחוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲזִיק עָלָיו. אֲבָל אִם הֶעֱמִיד קָטָן – אֵינוֹ יָכוֹל לְמָנְעוֹ, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'אֵין עָלֶיךָ בָּזֶה הֶפְסֵד, כָּל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה, תְּבַטְּלוֹ'.
ד. חֲוָקִין. שלבים. לֹא הֶחֱזִיק בְּנֶזֶק זֶה. משום שסולם זה קטן והוא מיטלטל ממקום למקום, אין אדם מקפיד אם מעמידים אותו ברשותו, ואין בכך חזקה (ראה לעיל ה,ה). וְאִם הָיָה סֻלָּם גָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה חֲוָקִים אוֹ יָתֵר הֶחֱזִיק. שמחמת גודלו אינו מיטלטל ומן הסתם עומד וקבוע שם, ומכיוון שלא מיחה על כך, החזיק בעל הסולם.
אֲבָל אִם הֶעֱמִיד קָטָן אֵינוֹ יָכוֹל לְמָנְעוֹ. אם כרגע הסולם אינו מפריע, בעל החצר אינו יכול למנוע מבעל הסולם להעמידו בטענה שאינו רוצה שיחזיק עליו, שהרי אין חזקה לסולם קטן (ומשום שאין לו הפסד בכך אינו רשאי לעכבו כדלעיל ז,ח – מ"מ).

ה. הָרוֹצֶה לְהוֹצִיא צִנּוֹר עַל חֲצַר חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַלֵּחַ שָׁם הַמַּיִם, אוֹ שֶׁעָשָׂה מַזְחֵלָה עַל כָּתְלוֹ, שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם נִזְחָלִין וְיוֹרְדִין לַחֲצַר חֲבֵרוֹ – בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו. וְאִם לֹא מִחָה בּוֹ – הֶחֱזִיק זֶה בַּצִּנּוֹר.

רָצָה אַחַר כָּךְ בַּעַל הַגַּג לִסְתֹּם הַצִּנּוֹר – בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהֶחֱזִיק בַּעַל הַגַּג לִשְׁפֹּךְ מֵימָיו לַחֲצַר חֲבֵרוֹ, כָּךְ הֶחֱזִיק בַּעַל הֶחָצֵר שֶׁיִּהְיוּ מֵימֵי גַּגּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בָּאִין אֶצְלוֹ לִרְשׁוּתוֹ.
רָצָה בַּעַל הַגַּג לַעֲקֹר הַצִּנּוֹר מִצַּד זֶה וּלְהַחֲזִירוֹ לְצַד אַחֵר, אוֹ שֶׁהָיָה אָרֹךְ וְרָצָה לְקַצְּרוֹ – אֵין בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק אֶלָּא בְּמֵימֵי הַגַּג, וַהֲרֵי הֵן בָּאִין לוֹ מִכָּל מָקוֹם.
וְכֵן אִם רָצָה בַּעַל הֶחָצֵר לִבְנוֹת תַּחַת הַצִּנּוֹר – אֵין בַּעַל הַגַּג יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁאֵין הַצִּנּוֹר עָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ כְּזִיז כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיק בַּאֲוִיר חָצֵר, וְאֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְקִלּוּחַ הַמַּיִם.

ה. הָרוֹצֶה לְהוֹצִיא צִנּוֹר עַל חֲצַר חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַלֵּחַ שָׁם הַמַּיִם. כגון שרוצה להרחיק את מי השופכין מכותלו וכדומה. מַזְחֵלָה. מרזב ארוך הצמוד לכותל ומזרים את מי הגשמים מהגג לחצר חברו.

בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו. מכיוון שהוא רוצה להשתמש במים אלה כדי להשקות בהמתו או גינתו וכדומה.

וּלְהַחֲזִירוֹ לְצַד אַחֵר. להעבירו למקום אחר בחצר.
שֶׁאֵין הַצִּנּוֹר עָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ כְּזִיז כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיק בַּאֲוִיר חָצֵר. כדלעיל ה"ב.

ו. מִי שֶׁהוֹרִיד מֵי גַּגּוֹ עַל חֲצַר חֲבֵרוֹ וְלֹא מִחָה בּוֹ, וְהֶחֱזִיק בְּדָבָר זֶה, אִם הָיוּ הַמַּיִם מְנַטְּפִין, וְרָצָה לְקַבְּצָן לְמָקוֹם אֶחָד וְלַעֲשׂוֹתָן צִנּוֹר – עוֹשֶׂה. וְכֵן אִם הָיוּ צִנּוֹר מִמָּקוֹם אֶחָד, וְחִלְּקָן עַל רֹחַב הַכֹּתֶל וְהֶחֱזִירָן נוֹטְפִין – עוֹשֶׂה. וַאֲפִלּוּ לִבְנוֹת עַל גַּגּוֹ כְּמִין צְרִיף עַד שֶׁיֵּרְדוּ הַמַּיִם בִּמְהֵרָה לַחֲצַר חֲבֵרוֹ – בּוֹנֶה, שֶׁהֲרֵי הֻחְזְקוּ מֵימָיו שֶׁל זֶה לֵירֵד לְחָצֵר זוֹ.
ו. הַמַּיִם מְנַטְּפִין. ממקומות רבים לאורך הגג. כְּמִין צְרִיף. מבנה משופע שכל המים יורדים ומנטפים משם בקילוח חזק.
ז. כֹּתֶל שֶׁבֵּין רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן: אִם הָיוּ שֻׁתָּפִין בּוֹ – שְׁנֵיהֶם מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ, זֶה חוֹפֵר מִצַּד זֶה וּמַכְנִיס קוֹרוֹתָיו כָּל שֶׁהֵן, וְזֶה חוֹפֵר מִצַּד הָאַחֵר וּמַכְנִיס קוֹרוֹתָיו; הָיָה הַכֹּתֶל שֶׁל רְאוּבֵן לְבַדּוֹ – אֵין שִׁמְעוֹן יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. חָפַר שִׁמְעוֹן בְּכֹתֶל זֶה וְהִכְנִיס בּוֹ קוֹרָה אַחַת, וְשָׁתַק רְאוּבֵן וְלֹא מִחָה בּוֹ – הֶחֱזִיק בִּמְקוֹם הַקּוֹרָה. אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה, וְרָצָה שִׁמְעוֹן לְהַחֲלִיפָהּ בְּקוֹרָה גְּדוֹלָה וְעָבָה – מַחֲלִיף.
הָיְתָה הַקּוֹרָה קוֹרַת סֻכַּת עֲרַאי: כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם – לֹא הֶחֱזִיק, שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן אוֹמֵר לוֹ: 'לֹא מָחַלְתִּי וְהִנַּחְתִּיךָ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲרַאי'; לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם – הֶחֱזִיק, שֶׁאֵין זֶה עֲרַאי. וְאִם סֻכַּת הֶחָג הִיא – כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג לֹא הֶחֱזִיק, לְאַחַר שִׁבְעָה – הֶחֱזִיק. וְאִם חִבֵּר רֹאשׁ הַקּוֹרָה בַּכֹּתֶל בְּטִיט – מִיָּד הֶחֱזִיק, וְהוּא שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁרְאוּבֵן סִיַּע עִמּוֹ אוֹ רָאָה וְלֹא מִחָה.
ז. זֶה חוֹפֵר מִצַּד זֶה. מכין חפירה בכותל כדי לסמוך בתוכה את הקורה. וּמַכְנִיס קוֹרוֹתָיו כָּל שֶׁהֵן. קטנות או גדולות. אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה וְרָצָה שִׁמְעוֹן לְהַחֲלִיפָהּ בְּקוֹרָה גְּדוֹלָה וְעָבָה מַחֲלִיף. שמן הסתם מחילת ראובן אינה רק לגבי הקורה הדקה, אלא לקורה המתאימה בכובדה לכותל אף אם היא עבה יותר (מאירי בבא בתרא ו,א).
לֹא מָחַלְתִּי וְהִנַּחְתִּיךָ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲרַאי. שהיה סבור שלא נתן את הקורה אלא לפי שעה ובמהרה יסירנה ולכן לא מיחה בו. סֻכַּת הֶחָג. חג הסוכות. לְאַחַר שִׁבְעָה הֶחֱזִיק. אף על פי שבסתם סוכה יש צורך בשלושים יום, מכיוון שמדובר בסוכה של מצווה ושמעון לא פירקה מיד לאחר החג, הרי הוא מוכיח בכך שכוונתו להשאירה שם באופן קבוע, ולכן אם לא מיחה בו ראובן, החזיק (שטמ"ק בבא בתרא ו,ב בשם רבנו יונה).
ח. מִי שֶׁהֶחֱזִיק בְּכֹתֶל זֶה בְּקוֹרָה אַחַת – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְנִיס בּוֹ קוֹרָה שְׁנִיָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא מָחַל אֶלָּא עַל אַחַת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהוֹדָה שֶׁאֵין הַכֹּתֶל הַזֶּה שֶׁלּוֹ, אֶלָּא חֲבֵרוֹ מָחַל לוֹ עַל הַכְנָסַת קוֹרָה זוֹ. אֲבָל אִם טָעַן שֶׁ'כֹּתֶל זֶה, שֻׁתָּף אֲנִי בּוֹ', הוֹאִיל וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּקוֹרָה אַחַת – נֶאֱמָן, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֻלּוֹ אַחַר שֶׁיִּשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁהוּא שֻׁתָּף בְּכָל הַכֹּתֶל.
ח. שֶׁהֲרֵי לֹא מָחַל אֶלָּא עַל אַחַת. בעל הכותל לא מחל לו אלא על הכנסת קורה אחת. שֶׁיִּשָּׁבַע הֶסֵּת. שבועה שתיקנו חכמים על מי שנתבע וכופר בכול (הלכות טוען ונטען א,ג).
ט. הָיוּ קוֹרוֹתָיו שֶׁל רְאוּבֵן בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל, וּמִצַּד שִׁמְעוֹן מְקוֹמוֹת חֲפוּרִין לְהִכָּנֵס בָּהֶן רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת – לֹא הֶחֱזִיק שִׁמְעוֹן לְהַכְנִיס בָּהֶן קוֹרוֹת, וְאֵין יָכוֹל לִטְעֹן שֶׁהוּא שֻׁתָּף בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ בּוֹ תַּשְׁמִישׁ, וְיָכוֹל רְאוּבֵן לִטְעֹן שֶׁ'אֲנִי חָפַרְתִּי מְקוֹמוֹת אֵלּוּ מִצִּדְּךָ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִין עַד שֶׁתִּקְנֶה מִמֶּנִּי אוֹ שֶׁתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי וְאֶמְחֹל לְךָ, תַּכְנִיס הַקּוֹרוֹת בְּלֹא חֲפִירָה בַּכֹּתֶל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְמַטְמֵט כָּתְלִי בְּעֵת חֲפִירָה'.

ט. שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ בּוֹ תַּשְׁמִישׁ. שאין קורותיו של שמעון מונחות שם כעת. יִתְמַטְמֵט. יתמוטט.

תקציר הפרק 

🤔 המרזב של השכן מטפטף לי על הגינה, מה עושים?
גשם, גשם מטפטף? גשם, גשם איזה כיף! – ומה אם השכן בנה מרזב שמוליך את כל המים מהגג שלו כך שיטפטפו הישר אל הגינה שלי, האם אני יכול להתנגד? – כן! מעניין שכך הדין גם במקרה ההפוך – אם השכן שינה דעתו והחליט לסתום את המרזב כדי שהמים יזרמו לתוך החצר שלו, בעל הגינה יכול להתנגד שכן הוא יכול לטעון שהחזיק בזכות להשתמש במים הללו לצורך השקאת גינתו (הלכה ה) 🚫

🤷‍ בית מחיר של מסמר
מכירים את המעשייה באותו אדם שמכר את ביתו לאחר, אך השאיר לעצמו מסמר אחד שהיה תקוע בקיר הסלון ואליו הוא הגיע לילה אחר לילה כדי לתלות מעיל, עד שהקונה ויתר על הזכויות בנכס? – אז בפרקנו יש מקרה דומה: "המבקש להוציא זיז מכותלו על אוויר חצר חברו", כלומר לבנות מבנה שיבלוט לשטח חצר החבר, "בעל חצר מעכב עליו". למה? כי הוא גורם לו נזק בשעה שהוא משתמש בזיז ותולה עליו דברים! פגיעה זו בבעל החצר מאפשרת לו למנוע משכנו את בניית הזיז (הלכה א) 💪🏼

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.סמך את קורת הסוכה על כותלו של חבירו ולא מיחה בו עד צאת החג- האם החזיק?

2.חיבר קורה במלט לכותל חבירו ולא מיחה בו – האם מותר לו להוסיף קורה?

3.כותל פרטי ובו חריצים משני צידיו- מותר לשכן להכניס קורות לחריצים שבצד שלו?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן