פרק ח', הלכות שלוחין ושותפין, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַנּוֹתֵן בֵּיצִים לְבַעַל תַּרְנְגֹלִין לְהוֹשִׁיב הַתַּרְנְגֹלִין עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ הָאֶפְרוֹחִים וִיגַדֵּל אוֹתָן בַּעַל הַתַּרְנְגֹלִין וְיִהְיֶה הָרֶוַח בֵּינֵיהֶן – צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ.
וְכֵן הַשָּׁם עֲגָלִים וּסְיָחִים עַל הָרוֹעֶה לִהְיוֹת מִתְעַסֵּק בָּהֶן עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ וְהַשָּׂכָר לָאֶמְצַע – חַיָּב לְהַעֲלוֹת לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם, וּמְגַדְּלִים אוֹתָן עַד שֶׁיִּהְיוּ הָעֲגָלִים בְּנֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְהַחֲמוֹר עַד שֶׁתִּהְיֶה טוֹעֶנֶת. וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה.
וְכֵן הַשָּׁם בְּהֵמָה עַל הַמְפַטֵּם לִהְיוֹת מְפַטֵּם אוֹתָהּ וְהַשָּׂכָר לָאֶמְצַע – צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ. וְאִם אָמַר לוֹ: 'הֲרֵי הָרֹאשׁ' אוֹ 'הָאַלְיָה' 'שֶׁלְּךָ בַּעֲמָלְךָ יָתֵר עַל מַחֲצִית הַשָּׂכָר' – מֻתָּר.
הָיוּ לַמְפַטֵּם בְּהֵמוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁמְּפַטֵּם אוֹתָם עִם זוֹ הַשּׁוּמָה אֶצְלוֹ, וְכֵן אִם הָיוּ לוֹ עֲגָלִים וּסְיָחִים אֲחֵרִים אוֹ בֵּיצִים אֲחֵרוֹת שֶׁלּוֹ, הוֹאִיל וְהוּא מִתְעַסֵּק בְּשֶׁלּוֹ וּבְשֶׁל חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ לֹא הֶעֱלָה לוֹ אֶלָּא דָּבָר מוּעָט בְּכָל יְמֵי הַשֻּׁתָּפוּת הַזֹּאת – דַּיּוֹ, וְחוֹלֵק בַּשָּׂכָר בְּשָׁוֶה. וְאִם הָיָה אֲרִיסוֹ, הוֹאִיל וְהוּא מִטַּפֵּל בְּשֶׁלּוֹ וּבְשֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ כְּלוּם.
א. לְהוֹשִׁיב הַתַּרְנְגֹלִין עֲלֵיהֶן. לדגירה. וְיִהְיֶה הָרֶוַח בֵּינֵיהֶן. יחלקו את הרווח ביניהם כדין עסק. צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ. טרחתו והוצאותיו על מזון בעלי החיים, וזאת כדי שלא יהיה בטיפול בחלקו של בעל הביצים משום אבק ריבית (כדלעיל ו,ב, וראה גם הלכות מלווה ולווה ה,ט).
וְכֵן הַשָּׁם עֲגָלִים וּסְיָחִים עַל הָרוֹעֶה. אומד את שוויים כדי שיוכלו לדעת אחר כך כמה השביחו אצל הרועה. לִהְיוֹת מִתְעַסֵּק בָּהֶן. לטפל בהם. וְהַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. את הרווח מההשבחה יחלקו ביניהם בשווה. עַד שֶׁתִּהְיֶה טוֹעֶנֶת. שתוכל לשאת משא (פה"מ בבא מציעא ה,ד). וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה. כדלעיל ד,ד.
עַל הַמְפַטֵּם לִהְיוֹת מְפַטֵּם אוֹתָהּ. בכדי לשחטה לאחר שתשמין. הָאַלְיָה. שומן הזנב. מֻתָּר. כי נפתרת בעיית אבק ריבית שהרי המתעסק מקבל תמורה לטרחתו.
הָיוּ לַמְפַטֵּם בְּהֵמוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁמְּפַטֵּם אוֹתָם עִם זוֹ הַשּׁוּמָה אֶצְלוֹ. עם הבהמה שניתנה לו לפיטום. אֲפִלּוּ לֹא הֶעֱלָה לוֹ אֶלָּא דָּבָר מוּעָט… דַּיּוֹ. מכיוון שאינו טורח במיוחד עבור בעל המעות אלא אגב שלו אין בכך אבק ריבית, כדלעיל ו,ב. וְאִם הָיָה אֲרִיסוֹ וכו'. ראה שם.
ב. הַשָּׁם עֲגָלִים וּסְיָחִים אוֹ הוֹשִׁיב תַּרְנְגֹלִין אוֹ שָׁם בְּהֵמָה עַל הַפַּטָּם לְמַחֲצִית שָׂכָר, וְלֹא הֶעֱלָה שָׂכָר – הֲרֵי דִּינוֹ כְּדִין הָעֵסֶק שֶׁל מָעוֹת: רוֹאִין בְּכַמָּה שָׁמוּ הַבְּהֵמוֹת אוֹ הַבֵּיצִים וְכַמָּה הִרְוִיחוּ, וְנוֹטֵל הַמִּתְעַסֵּק שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי הַשָּׂכָר; וְאִם הִפְסִידוּ – מְשַׁלֵּם שְׁלִישׁ הַהֶפְסֵד.
ב. הֲרֵי דִּינוֹ כְּדִין הָעֵסֶק שֶׁל מָעוֹת. לעיל ו,ג.
ג. שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר וְכָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת וְלֶאֱכֹל, וְיִהְיֶה הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע בְּשָׁוֶה; שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה מִתְעַסֵּק, הֲרֵי יֵשׁ לוֹ רֶוַח אֶחָד לְעַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַבְּהֵמָה, שֶׁהֲרֵי שׂוֹכֵר אוֹתָהּ אוֹ עוֹבֵד בָּהּ וְנֶהֱנֶה בִּשְׂכָרָהּ וּבַעֲבוֹדָתָהּ. וְאֵין שָׁמִין עֵגֶל עִם אִמּוֹ וְלֹא סְיָח עִם אִמּוֹ, שֶׁהָעֵגֶל וְהַסְּיָח אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, וְיֵשׁ בּוֹ עֵסֶק.
ג. שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר וְכָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת. מלאכה, ויש בו רווח מידי בנוסף על הרווח העתידי לכשימכר. וְיִהְיֶה הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע בְּשָׁוֶה. ואינו צריך לתת לו שכר בנוסף לחצי מהרווח. הֲרֵי יֵשׁ לוֹ רֶוַח אֶחָד לְעַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַבְּהֵמָה. והוא נחשב לשכר עבור התעסקותו ואין בכך אבק ריבית. שֶׁהֲרֵי שׂוֹכֵר אוֹתָהּ. יכול להשכיר אותה לאחרים. וְאֵין שָׁמִין עֵגֶל עִם אִמּוֹ וְלֹא סְיָח עִם אִמּוֹ וכו'. על סמך זה שהרווח ממלאכת האם יהיה שכר על הטיפול בשניהם מכיוון שצריך שכר בגין העמל והמזון של העגל או הסייח.
ד. הַשָּׁם בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ – עַד מָתַי חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהּ? בָּאֲתוֹנוֹת – שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ; וּבַגּוֹדְרוֹת, וְהֵן הַצֹּאן וְהַבָּקָר – עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ. וְאִם בָּא לַחֲלֹק בְּתוֹךְ זְמַן זֶה – חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ סְתָם.
לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה טִפּוּלָהּ שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁהוּא מְרֻבֶּה וְהָרֶוַח מוּעָט, שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּנֶת בַּתְּחִלָּה אֶלָּא בְּקֹשִׁי, לְטִפּוּלָהּ שֶׁל שָׁנָה הָאַחֶרֶת, שֶׁהוּא מוּעָט וְהָרֶוַח מְרֻבֶּה, שֶׁהֲרֵי הִיא מִשְׁתַּמֶּנֶת הַרְבֵּה וּמוֹסֶפֶת בְּכָל יוֹם, לְפִיכָךְ מְעַכֵּב עָלָיו עַד סוֹף שָׁנָה שְׁנִיָּה.
יָלְדָה הַבְּהֵמָה הַשּׁוּמָה אֶצְלוֹ – הֲרֵי הַנּוֹלָד מִכְּלַל הָרֶוַח לָאֶמְצַע. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל הַוָּלָד – יְגַדְּלוּ וְאַחַר כָּךְ יִמְכְּרוּ, וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְגַדֵּל – חַיָּב הַמִּתְעַסֵּק לְהִטַּפֵּל בַּוְּלָדוֹת, בַּדַּקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבַגַּסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם, וְחוֹלְקִין.
רָצָה לְהִטַּפֵּל בָּהֶן יָתֵר עַל זְמַן זֶה – שָׁם אוֹתָם בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים וּבְיוֹם חֲמִשִּׁים, וְכָל שֶׁיַּרְוִיחוּ אַחַר כֵּן – יִטֹּל הַמִּתְעַסֵּק שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, וַחֲבֵרוֹ רְבִיעַ הָרֶוַח, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ חֲצִי הַוָּלָד, וּמִפְּנֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּחֵצִי שֶׁל חֲבֵרוֹ, נוֹטֵל חֲצִי אוֹתוֹ הַחֵצִי, הֲרֵי שְׁלֹשָׁה רְבָעִים. וְאִם לֹא הִתְנָה כֵּן בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה – הֲרֵי מָחַל, וְהַוְּלָדוֹת בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה כְּמוֹת שֶׁהֵן.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲלוֹת שְׂכַר כַּתָּף לִמְעוֹת הָעֵסֶק – מַעֲלִין, וְיִהְיֶה כָּל הַשָּׂכָר שֶׁנּוֹטֵל הַמִּתְעַסֵּק בִּשְׂכַר שֶׁנּוֹשֵׂא עַל כְּתֵפוֹ בִּכְלַל שְׂכַר הַמָּעוֹת. וְכֵן אִם דַּרְכָּן לְהַעֲלוֹת שְׂכַר הַבְּהֵמָה – מַעֲלִין. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַעֲלוֹת וְלָדוֹת בִּשְׂכַר עֲמָלוֹ – מַעֲלִין. וְכָל הַמִּתְעַסֵּק אוֹ הַמִּשְׁתַּתֵּף סְתָם – לֹא יְשַׁנֶּה מִמִּנְהַג הַמְּדִינָה.
ד. הַשָּׁם בְּהֵמָה. בוגרת. עַד מָתַי חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהּ. במקרה שלא סיכמו מראש כמה זמן יטפל בה. חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ סְתָם. וזהו הזמן הרגיל לבהמות אלו, ולכן כל אחד מהם יכול לעכב על חברו שלא יחלוק קודם הזמן (השווה לעיל ד,ד).
מִשְׁתַּמֶּנֶת. משמינה. לְפִיכָךְ מְעַכֵּב עָלָיו עַד סוֹף שָׁנָה שְׁנִיָּה. בגודרות (ובאתונות עד סוף שמונה עשר חודש).
הֲרֵי הַנּוֹלָד מִכְּלַל הָרֶוַח לָאֶמְצַע. הוולד נחשב לחלק מהרווח ולכן חולקים את שוויו בין שניהם. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל הַוָּלָד. ולא לחלוק אותו כעבור תקופה קצרה (כמבואר מיד בסמוך), אלא שימשיך להיות חלק מהעסקה. יְגַדְּלוּ. בהתאם למבואר לעיל ה"א. וְחוֹלְקִין. מיד לאחר תקופה זו בין שניהם בשווה.
שָׁם אוֹתָם בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. שלושה אנשים שבקיאים בשומה. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ חֲצִי הַוָּלָד. חצי הוולד ממילא שלו כחלק מהרווח. וּמִפְּנֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּחֵצִי שֶׁל חֲבֵרוֹ נוֹטֵל חֲצִי אוֹתוֹ הַחֵצִי. כדין מתעסק בבהמת חברו. אמנם לא צריך לתת לו עבור הטיפול בוולד שכר עמלו ומזונו מכיוון שטורח אותה טרחה גם עבור חלקו בוולד, ואין בזה אבק ריבית (רש"י בבא מציעא סט,א). וְאִם לֹא הִתְנָה כֵּן בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה הֲרֵי מָחַל. על זכותו ברווח בחלק של בעל הבהמה. וְהַוְּלָדוֹת בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה כְּמוֹת שֶׁהֵן. חולקים אותם חצי חצי.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲלוֹת שְׂכַר כַּתָּף לִמְעוֹת הָעֵסֶק. אם נהגו לשלם תוספת עבור הסבלות שעושה המתעסק או כשצריך לשלם לסבל שיעשה כן. מַעֲלִין. מחשבים ומוסיפים זאת לשכר שמקבל המתעסק. וְיִהְיֶה כָּל הַשָּׂכָר שֶׁנּוֹטֵל הַמִּתְעַסֵּק בִּשְׂכַר שֶׁנּוֹשֵׂא עַל כְּתֵפוֹ בִּכְלַל שְׂכַר הַמָּעוֹת. שייטול המקבל את שכר הכתף בסוף העסק מתוך המעות, ואת המותר יחלקו ביניהם (אבן האזל). וְכֵן אִם דַּרְכָּן לְהַעֲלוֹת שְׂכַר הַבְּהֵמָה. אם נהוג לתת תוספת שכר למתעסק בבעלי חיים בשל הטרחה המרובה שיש בטיפול בהם שגדולה מטיפול בעסק של סחורה אחרת. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַעֲלוֹת וְלָדוֹת בִּשְׂכַר עֲמָלוֹ. אם המנהג הוא ששכר הטיפול בבהמה אינו בחלוקת כל הרווח שבגופה וחלוקת הוולדות, אלא נוטל את הוולדות. וְכָל הַמִּתְעַסֵּק אוֹ הַמִּשְׁתַּתֵּף סְתָם לֹא יְשַׁנֶּה מִמִּנְהַג הַמְּדִינָה. לעיל ה,א.
ה. רְאוּבֵן שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה, וְהוֹרִיד שִׁמְעוֹן לְתוֹכָהּ לְזָרְעָהּ אוֹ לְנָטְעָהּ וּלְהוֹצִיא עָלֶיהָ הוֹצָאוֹת וְלִמְכֹּר הַפֵּרוֹת, וְכָל הַיָּתֵר עַל הַהוֹצָאָה יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן, בֵּין שֶׁהִתְנוּ שֶׁיַּחְלְקוּ בְּשָׁוֶה בֵּין שֶׁהִתְנוּ שֶׁיִּטֹּל רְאוּבֵן יָתֵר, בֵּין שֶׁהָיְתָה הַהוֹצָאָה כֻּלָּהּ מִשֶּׁל רְאוּבֵן בֵּין שֶׁהָיְתָה מִשֶּׁל שִׁמְעוֹן – כָּל זֶה מֻתָּר, וְאֵין כָּאן אֲבַק רִבִּית. וְשִׁמְעוֹן הַמִּטַּפֵּל בַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ וּבַהוֹצָאָה וּבִמְכִירַת הַפֵּרוֹת – הוּא הַנִּקְרָא עָרִיס.
עָרִיס אוֹמֵר: 'לְמֶחֱצָה יָרַדְתִּי', וּבַעַל הַשָּׂדֶה אוֹמֵר: 'לִשְׁלִישׁ הוֹרַדְתִּיו' – הוֹלְכִים אַחַר מִנְהַג הַמְּדִינָה, וְזֶה שֶׁטָּעַן שֶׁלֹּא כַּמִּנְהָג – עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה.
ה. וְכָל הַיָּתֵר עַל הַהוֹצָאָה יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן. שמעון ייטול מהפירות את הסכום שיוציא על השדה ואת הרווח שיישאר יחלקו ביניהם. כָּל זֶה מֻתָּר וְאֵין כָּאן אֲבַק רִבִּית. שלא כעסק במיטלטלין או בבהמות שחצי מדמי העסק מוגדרים כהלוואה, בקרקע אין הדין כן וממילא אין בעיה של אבק ריבית.
עָרִיס אוֹמֵר וכו'. אם בשלב של חלוקת הרווח יש אי הסכמה לגבי אופן חלוקת הרווח.
ו. בַּעַל שֶׁהוֹרִיד עֲרִיסִין בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, וְגֵרְשָׁהּ: אִם הָיָה הַבַּעַל עָרִיס – הוֹאִיל וְנִסְתַּלֵּק בַּעַל, נִסְתַּלְּקוּ הֵם, וְאֵין לָהֶן מִן הַהוֹצָאָה אֶלָּא שִׁעוּר הַשֶּׁבַח, וּבִשְׁבוּעָה; וְאִם אֵין הַבַּעַל עָרִיס – עַל דַּעַת הָאָרֶץ יָרְדוּ, וְשָׁמִין לָהֶן כְּעָרִיס.
ו. שֶׁהוֹרִיד עֲרִיסִין בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ. נכסי מלוג שהדין בהם שגוף הקרקע שייך לאישה והבעל זכאי בפירותיהם. וְגֵרְשָׁהּ. והדין שהקרקע חוזרת לאישה. אִם הָיָה הַבַּעַל עָרִיס הוֹאִיל וְנִסְתַּלֵּק בַּעַל נִסְתַּלְּקוּ הֵם. מכיוון שהבעל אריס הם ירדו כאריסי משנה שלו והסכימו שלא יקבלו יותר ממנו. וְאֵין לָהֶן מִן הַהוֹצָאָה אֶלָּא שִׁעוּר הַשֶּׁבַח וּבִשְׁבוּעָה. כמו הבעל. וכדרך שאם הבעל הוציא הוצאות על הקרקע ולא אכל מהפירות כשיעור הוצאותיו, דינו שנשבע כמה הוציא ועל האישה לשלם לו את ההוצאות שהוציא אם אינן גבוהות משיעור השבח שהשביחה הקרקע (הלכות אישות כג,ט). וְאִם אֵין הַבַּעַל עָרִיס עַל דַּעַת הָאָרֶץ יָרְדוּ וְשָׁמִין לָהֶן כְּעָרִיס. ודינם של האריסים כדין כל אריס המבואר לעיל ה"ה (ראה גם הלכות גזלה ואבדה י,יב).
ז. הָאַחִים אוֹ שְׁאָר הַיּוֹרְשִׁים שֶׁלֹּא חָלְקוּ יְרֻשַּׁת מוֹרִישָׁן, אֶלָּא כֻּלָּן מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהּ בְּיַחַד – הֲרֵי הֵן כְּשֻׁתָּפִין לְכָל דָּבָר. וְאֶחָד מִן הָאַחִים אוֹ מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנָּפַל לְאֻמָּנוּת הַמֶּלֶךְ – הָרֶוַח לָאֶמְצַע. חָלָה אֶחָד מֵהֶן וְנִתְרַפֵּא – נִתְרַפֵּא מִן הָאֶמְצַע. וְאִם חָלָה בִּפְשִׁיעָה, כְּגוֹן שֶׁהָלַךְ בַּשֶּׁלֶג אוֹ בַּחַמָּה בִּימֵי הַחֹם עַד שֶׁחָלָה, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – מִתְרַפֵּא מִשֶּׁל עַצְמוֹ.

ז. הָאַחִים. בני המת שירשו את אביהם. שְׁאָר הַיּוֹרְשִׁים. אחי המת או אחי אביו וכדומה. כְּשֻׁתָּפִין לְכָל דָּבָר. וחלים עליהם כל דיני השותפות (ראה גם הלכות נחלות ט,א). שֶׁנָּפַל לְאֻמָּנוּת הַמֶּלֶךְ הָרֶוַח לָאֶמְצַע. שהוציא מדמי השותפות ונתן לאנשי המלך ועל ידי כך הצליח להשיג הנאה ממונית מהמלך (פה"מ בבא בתרא ט,ד; לדין דומה באחים שאחד מהם נתמנה לעבודה ראה הלכות נחלות ט,ו, וראה חסדי דוד בבא בתרא י,ב שדן ביחס בין שתי ההלכות). נִתְרַפֵּא מִן הָאֶמְצַע. מממון השותפות.

תקציר הפרק 

🤔 אני ואחיי ירשנו כסף, האם אנחנו שותפים?
אנחנו לא רגילים להסתכל על זה כך, אבל גם משפחה היא שותפות עסקית – שבאה לידי ביטוי מובהק בעיקר כאשר נופלת ירושה בחלקם של האחים, אז הם מוגדרים "כשותפין לכל דבר", וחלים עליהם כל דיני השותפות (הלכה ז). אז… אם קיבלתם ירושה גדולה, כדאי שתשקיעו חלק ממנה ברכישת מהדורה מבוארת של ספר קניין, כדי שיהיה לכם מדריך מעשי לניהול נכון של העסק המשפחתי 😆

🤷‍ להשמין זה קל? תלוי מתי!
שניים-שלושה בורקסים פה, רוגעלך שם, והופ! עלינו במשקל… אבל מה שנכון לנו, לא נכון בהכרח לברואים אחרים. בפרקנו מוזכר שבהמה, בניגוד אלינו, 'אינה משתמנת בתחילה אלא בקושי', בעוד שבשנים הבאות לגידולה 'היא משתמנת הרבה ומוספת בכל יום'. לעובדה זו משמעות הלכתית: חקלאים המגדלים צאן ובקר בשותפות ולא סיכמו מראש עד מתי השותפות תימשך, אינם יכולים לפרק את השותפות ביניהם לפני שיעברו 24 חודשים והבהמות ישמינו בנחת, וזאת כדי למנוע הפסד לשותף שטרח בטיפולן בשנה הראשונה (הלכה ד) 🐂

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שלוחין ושותפין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.נתן בהמה לפיטום כדי שיתחלקו ברווח – יכול לשלם לו רק אחרי שתשתבח ותמכר?

2.אם שילם לו רק בסוף, למרות שסיכמו לחלוק – נוטל הפטם שני שליש מהרווח?

3.נתן פרה לפטם ללא סיכום מיוחד, האם מותר לפטם לסיים את העסק אחר שנה?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן