פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּדֶרֶךְ שֶׁאָסוּר לַעֲבֹד הָאָרֶץ בַּשְּׁבִיעִית, כָּךְ אָסוּר לְחַזֵּק יְדֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתָהּ אוֹ לִמְכֹּר לָהֶן כְּלֵי עֲבוֹדָה, לְפִי שֶׁאָסוּר לְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.
א. לְחַזֵּק. לעודד או לסייע. לְפִי שֶׁאָסוּר לְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. כך למדו מהפסוק "ולפני עוֵר לא תתן מכְשֹל" (ויקרא יט,יד), שאסור לגרום תוספת כישלון לאדם שאינו רואה את דרך האמת (פה"מ שביעית ה,ו).
ב. וְאֵלּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָן בַּשְּׁבִיעִית לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית: מַחֲרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ, הָעֹל וְהַמִּזְרֶה וְהַדֶּקֶר. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁמְּלַאכְתוֹ מְיֻחֶדֶת לִמְלָאכָה שֶׁאֲסוּרָה בַּשְּׁבִיעִית – אָסוּר לְמָכְרוֹ לְחָשׁוּד; וְלִמְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה אֲסוּרָה וְתִהְיֶה מֻתֶּרֶת – מֻתָּר לְמָכְרוֹ לְחָשׁוּד.
ב. לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. שידוע שאינו מקפיד על דיני השביעית. הָעֹל. כלי המונח על הבהמה שעל ידו מושכת את המחרשה. וְהַמִּזְרֶה. כלי לזריית התבואה (דומה למזלג). וְהַדֶּקֶר. כלי חפירה. כָּל שֶׁמְּלַאכְתוֹ מְיֻחֶדֶת לִמְלָאכָה שֶׁאֲסוּרָה בַּשְּׁבִיעִית. כלי המיועד למלאכה אסורה, ואין לו שימוש אחר. וְלִמְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה אֲסוּרָה וְתִהְיֶה מֻתֶּרֶת. כלי המשמש למלאכה שיש אפשרות לעשותה בהיתר.
ג. כֵּיצַד? מוֹכֵר הוּא לוֹ הַמַּגָּל וְהָעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ; שֶׁאִם יִקְצֹר בּוֹ מְעַט וְיָבִיא עַל הָעֲגָלָה מְעַט – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאִם יִקְצֹר כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִין אוֹ יָבִיא כָּל פֵּרוֹת שָׂדֵהוּ – אָסוּר.
ג. הַמַּגָּל. כלי קצירה. שֶׁאִם יִקְצֹר… וְאִם יִקְצֹר וכו'. כיוון שיש אפשרות לקצור באופן המותר (כמבואר לעיל א,ד), המוכר אינו צריך לחשוש שהקונה יקצור באופן האסור.
ד. וּמֻתָּר לִמְכֹּר סְתָם לְמִי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתוֹ מְיֻחֶדֶת לִמְלָאכָה הָאֲסוּרָה בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁקָּנָה בַּשְּׁבִיעִית לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה לְאַחַר שְׁבִיעִית.
ד. וּמֻתָּר לִמְכֹּר סְתָם וכו'. גם אם הקונה לא אמר במפורש מה מטרת הקנייה, מכיוון שאינו חשוד אנו מניחים שכוונתו לשימוש של היתר במוצאי שביעית.
ה. הַיּוֹצֵר מוֹכֵר חָמֵשׁ כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כַּדֵּי יַיִן. וּמֻתָּר לִמְכֹּר לְגוֹי יָתֵר מִזֶּה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל. וּמוֹכֵר כַּדִּים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל הֶחָשׁוּד בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יָבִיא לָאָרֶץ.
ה. הַיּוֹצֵר. אומן שמייצר כלי חרס. חָמֵשׁ כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כַּדֵּי יַיִן. כדים ריקים, כיוון שהקונה רשאי להביא לביתו שמן ויין בכמות כזו (כמובא לעיל ד,כד).
ו. וּמוֹכֵר לֶחָשׁוּד פָּרָה חוֹרֶשֶׁת, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְשָׁחֳטָהּ. וּמוֹכֵר לוֹ שָׂדֵהוּ, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיּוֹבִירָהּ. אֲבָל לֹא יִמְכֹּר לוֹ שְׂדֵה הָאִילָן, אֶלָּא אִם כֵּן פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל מְנַת שֶׁאֵין לוֹ בָּאִילָן. וּמַשְׁאִילוֹ סְאָה לִמְדֹּד בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ גֹּרֶן, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיִּמְדֹּד בָּהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִין. וְכֻלָּם בְּפֵרוּשׁ – אֲסוּרִים.
ו. שֶׁיּוֹבִירָהּ. שישאיר אותה בורה ללא חרישה וזריעה. אֲבָל לֹא יִמְכֹּר לוֹ שְׂדֵה הָאִילָן. מפני שקרוב לוודאי שהחשוד לא ינהג בפירות דיני שביעית (ערוה"ש כט,ד). אֶלָּא אִם כֵּן פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל מְנַת שֶׁאֵין לוֹ בָּאִילָן. מוכר לו את השדה ללא האילן. סְאָה. כלי מדידה (ונקרא על שם מידת הנפח שהוא מכיל). גֹּרֶן. מקום חביטת תבואה שנקצרה. וְכֻלָּם בְּפֵרוּשׁ אֲסוּרִים. אם אמר בפירוש שמעוניין לעשות בהם שימוש לצורך איסור, אסור לסייעו.
ז. וְכֵן מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית נָפָה וּכְבָרָה רֵחַיִם וְתַנּוּר, אֲבָל לֹא תָּבֹר וְלֹא תִּטְחַן עִמָּהּ.
ז. נָפָה. כלי לניפוי קמח. וּכְבָרָה. כלי לניפוי זרעונים. רֵחַיִם. כלי טחינה. תָּבֹר. תברור.
ח. מְחַזְּקִין יְדֵי גּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית בִּדְבָרִים בִּלְבַד, כְּגוֹן שֶׁרָאָהוּ חוֹרֵשׁ אוֹ זוֹרֵעַ, אוֹמֵר לוֹ: 'תִּתְחַזֵּק!' אוֹ 'תַּצְלִיחַ!' וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם מְצֻוִּים עַל שְׁבִיתַת הָאָרֶץ, אֲבָל לֹא יִסְעָדֶנּוּ בַּיָּד. וּמֻתָּר לִרְדּוֹת עִמָּהֶן הַפֵּרוֹת. וְחוֹכְרִים מֵהֶם נִירִין, לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי חִיּוּב כְּדֵי לִקְנֹס אוֹתָם.
ח. וּמֻתָּר לִרְדּוֹת עִמָּהֶן הַפֵּרוֹת. לקטוף פירות מענף תלוש (יד"פ). ואולי הכוונה לכל קטיף, שבחרישה וזריעה אסור לסייע ביד אך בקטיף מותר (ר"י שילת בהערות לרמב"ם מדויק). וְחוֹכְרִים. שוכרים תמורת חלוקת היבול. נִירִין. שדות חרושות, ומדובר על שדה של גוי שנחרשה על ידו בשביעית, ויהודי רוצה לזרוע בה אחר שביעית. לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי חִיּוּב כְּדֵי לִקְנֹס אוֹתָם. בניגוד לשדה של יהודי שנחרשה על ידו בשביעית, שאסור לזרעה כמובא לעיל א,יג.
ט. מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בַּתָּלוּשׁ בְּסוּרְיָא, אֲבָל לֹא בַּמְחֻבָּר. כֵּיצַד? דָּשִׁין וְזוֹרִין וְדוֹרְכִין וּמְעַמְּרִין, אֲבָל לֹא קוֹצְרִין וְלֹא בּוֹצְרִין וְלֹא מוֹסְקִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ.
ט. מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בַּתָּלוּשׁ בְּסוּרְיָא וכו'. אף שחכמים אסרו עבודת קרקע בסוריא (לעיל ד,כז), מותר לסייע לגויים שם בעבודות שנעשות לאחר תלישת היבול. דָּשִׁין. חובטים את התבואה. וְזוֹרִין. מפזרים את התבואה ברוח כדי להסיר ממנה את הפסולת. וְדוֹרְכִין. ענבים בגת. וּמְעַמְּרִין. אוספים את התבואה בערמות. וְלֹא בּוֹצְרִין. לא קוטפים ענבים. וְלֹא מוֹסְקִין. לא קוטפים זיתים.
י. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ לִשְׁמֹר אוֹתָן, כָּךְ אָסוּר לִקַּח אוֹתָן מֵעַם הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁאֵין מוֹסְרִין דְּמֵי שְׁבִיעִית לְעַם הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, שֶׁמָּא לֹא יֹאכַל אוֹתָן בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית.
י. לִקַּח. לקנות. שֶׁמָּא לֹא יֹאכַל אוֹתָן בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. שהרי הכסף המתקבל תמורת הפירות מתקדש בקדושתם, וצריך לקנות בו מאכל ולאכלו בקדושה (כמובא לעיל ו,א).
יא. הַלּוֹקֵחַ לוּלָב מֵעַם הָאָרֶץ בַּשְּׁבִיעִית – נוֹתֵן לוֹ אֶתְרֹג מַתָּנָה. וְאִם לֹא נָתַן לוֹ – מַבְלִיעַ לוֹ דְּמֵי הָאֶתְרֹג בִּדְמֵי הַלּוּלָב.
יא. הַלּוֹקֵחַ לוּלָב וכו'. הקונה ארבעת המינים מעם הארץ, יבקש ממנו את האתרוג במתנה, כיוון שבאתרוג הנקטף בשביעית יש קדושת שביעית (ראה לעיל ד,יב), ואם משלם תמורתו נמצא מוסר דמי שביעית לעם הארץ. וְאִם לֹא נָתַן לוֹ וכו'. אם המוכר לא הסכים לתת לו את האתרוג במתנה, ישלם לו על הלולב מחיר גבוה שכולל בתוכו גם את מחיר האתרוג.
יב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהָיָה מוֹכֵר פֵּרוֹת שֶׁכְּמוֹתָן בַּשָּׁמוּר, כְּגוֹן תְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל אִם הָיָה מוֹכֵר פֵּרוֹת שֶׁחֶזְקָתָן מִן הַהֶפְקֵר, כְּגוֹן הַפֵּגָם וְהַיַּרְבּוּזִין הַשּׁוֹטִין וְהַחֲלוֹגְלוֹגוֹת וְהַכֻּסְבָּר שֶׁל הָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח מִמֶּנּוּ מְעַט בִּדְמֵי שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בִּלְבַד, מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו שֶׁל מוֹכֵר.
יב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שאסור לקנות מעם הארץ פירות שביעית אפילו כל שהוא. פֵּרוֹת שֶׁכְּמוֹתָן בַּשָּׁמוּר. פירות חשובים שרגילים לשמור אותם, ובשנת שמיטה צריך להפקירם (ומשום שיש חשש סביר שעשה איסור ולא הפקירם, לא הקלו עליו באופן המבואר בהמשך ההלכה). הַפֵּגָם. צמח בר שריחו חריף ופרחיו צהובים. וְהַיַּרְבּוּזִין. מיני אספרגוס. הַשּׁוֹטִין. הגדלים בר. וְהַחֲלוֹגְלוֹגוֹת. צמח בר שגדל מהשקייה בחודשי הקיץ, ונקרא רגלת הגינה. וְהַכֻּסְבָּר שֶׁל הָרִים. כוסברה שאינה תרבותית אלא צומחת בר בהרים. לִקַּח מִמֶּנּוּ מְעַט בִּדְמֵי שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בִּלְבַד. לקנות ממנו בסכום קטן שמתאים לקניית שלש סעודות, אך לא יותר, כיוון שהכסף הנמסר למוכר מתקדש בקדושת שביעית. מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו שֶׁל מוֹכֵר. הקלו למסור לעם הארץ סכום קטן של דמי שביעית בשביל פרנסתו ההכרחית ('כדי חייו'), מתוך הנחה שלא יסחור בסכום כזה ולא ישמור אותו עד זמן הביעור אלא יקנה בו מאכלים.
יג. וְכֵן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת, כְּגוֹן שׁוּם בַּעַל בֶּכִי וּבָצָל שֶׁל רִכְפָּה וּגְרִיסִין הַקִּלְקִיּוֹת וַעֲדָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת, וְכֵן זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, כְּגוֹן זֶרַע לֶפֶת וּצְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ נִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית.
יג. וְכֵן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת… וַעֲדָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת. שאין הדרך לזרעם וחזקתם מן ההפקר (פה"מ מעשרות ה,ח, הלכות תרומות ב,יב). שׁוּם בַּעַל בֶּכִי וּבָצָל שֶׁל רִכְפָּה. שום ובצל חריפים מאוד שגורמים זליגת דמעות (פה"מ שם; ויש מפרשים שמכונים על שם מקומם – ראה מפרשי המשנה שם). וּגְרִיסִין הַקִּלְקִיּוֹת. גרגירים של פול הגדל בקילקיה (שם).
יד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעַם הָאָרֶץ סְתָם. אֲבָל מִי שֶׁהוּא חָשׁוּד לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ לִשְׁמֹר פֵּרוֹתָיו וְלִמְכֹּר מֵהֶן – אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו זִקַּת שְׁבִיעִית כְּלָל. וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ פִּשְׁתָּן, אֲפִלּוּ סָרוּק, אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָווּי וְשָׁזוּר.
יד. אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו זִקַּת שְׁבִיעִית כְּלָל וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ וכו'. אסור לקנות ממנו דבר שיש לו שייכות לקדושת שביעית, כגון פשתן, שבזרע הפשתן יש קדושת שביעית, ואסור לקנות ממנו אפילו את הפשתן עצמו שאין בו קדושה, אלא אם כן נעשה בו שינוי משמעותי, שעשו מסיבי הפשתן חוטים טוויים שניתן להכין מהם בגד או ששזרו מסיבי הפשתן סרטים קלועים כעין שרשרות (ד"א ויד"פ עפ"י פה"מ בכורות ד,ח).
טו. הֶחָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית, וְהֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה וָזֶה מִן הַתּוֹרָה, מַעֲשֵׂר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּשְּׁבִיעִית, וּשְׁבִיעִית אֵין לָהּ פִּדְיוֹן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּמַּעֲשֵׂר.
טו. הֶחָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת. שמוכר מעשר שני בלי להודיע לקונה על קדושתו. מַעֲשֵׂר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם. במעשר שני יש חומרה מיוחדת, שצריך להעלותו לירושלים ולאכלו שם (הלכות מעשר שני ב,א), וייתכן שהסוחר בפירות שביעית נזהר שלא להכשיל בפירות מעשר שני. וּשְׁבִיעִית אֵין לָהּ פִּדְיוֹן. בפירות שביעית יש חומרה מיוחדת שלא ניתן להפכם לחולין (כדלעיל ו,ו).
טז. הֶחָשׁוּד עַל הַטְּהָרוֹת אֵינוֹ חָשׁוּד לֹא עַל הַמַּעֲשֵׂר וְלֹא עַל הַשְּׁבִיעִית, שֶׁהָאֹכֶל הַטָּמֵא הַזֶּה שֶׁמְּכָרוֹ בְּחֶזְקַת טָהוֹר, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֲחֵרִים אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְהֶחָשׁוּד לְדִבְרֵי סוֹפְרִים אֵינוֹ חָשׁוּד לְדִבְרֵי תּוֹרָה.
טז. שֶׁמְּכָרוֹ בְּחֶזְקַת טָהוֹר. שהקונה חושב שהוא טהור. אֵינוֹ מְטַמֵּא אֲחֵרִים אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. כמבואר בהלכות שאר אבות הטומאות פ"ז, ונמצא שהמוכר אינו חשוד להכשיל באיסור תורה (ראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב י,יא).
יז. כָּל הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ – נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים, חֲזָקָה אֵין אָדָם חוֹטֵא לַאֲחֵרִים. לְפִיכָךְ, הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר – דָּנוֹ וּמְעִידוֹ.
יז. נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים. נאמן לומר על סחורה של אדם אחר שהיא כשרה. חֲזָקָה אֵין אָדָם חוֹטֵא לַאֲחֵרִים. יש להניח שאדם לא ישקר ולא יכשיל אנשים בשביל הנאה של אדם אחר (ראה גם הלכות מעשר יב,יז). דָּנוֹ וּמְעִידוֹ. מותר לו לדון אחרים או להעיד עליהם, על אף שהוא עצמו חוטא בנושא הנידון (הלכות מטמאי משכב ומושב י,יא).
יח. הַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִים עַל הַשְּׁבִיעִית, לְפִי שֶׁהֵן אוֹמְרִין: הוֹאִיל וְהַתְּרוּמוֹת מֻתָּרוֹת לָנוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין עַל הַזָּרִים בְּמִיתָה, קַל וָחֹמֶר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. לְפִיכָךְ, סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה שֶׁל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית – תַּעֲלֶה; נָפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה – יִרְקְבוּ הַכֹּל, וְלֹא יִמָּכְרוּ לַכֹּהֲנִים כְּכָל הַמְדֻמָּע, לְפִי שֶׁהֵן חֲשׁוּדִין עַל הַשְּׁבִיעִית.
יח. הוֹאִיל וְהַתְּרוּמוֹת מֻתָּרוֹת לָנוּ וכו'. איסור אכילת תרומה לאדם שאינו כהן ('זר') הוא איסור חמור שחייבים עליו מיתה בידי שמים (הלכות תרומות ו,ו), בניגוד לפירות שביעית שאמנם יש בהם הגבלות מסוימות אך אין בהם חיוב מיתה. מכך מסיקים הכהנים בטעות, שאם מותר להם לאכול תרומה, כל שכן שאינם צריכים להקפיד על דיני שביעית. סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה שֶׁל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית תַּעֲלֶה. כאשר תרומה מתערבת בחולין שמרובים ממנה פי מאה, הדין הוא שמוציאים מהתערובת כמות השווה לתרומה שנתערבה ונותנים לכהנים והשאר מותר באכילה (ראה הלכות תרומות יג,א). נָפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וכו'. כאשר אין מאה של חולין כנגד התרומה, נעשה הכל 'מדומע' שאסור באכילה לישראל, ויש למכרו לכהנים (שם יג,ב). אך בפירות שביעית לא ניתן לעשות זאת וצריך להמתין עד שכל הפירות ירקיבו ולזרקם.
יט. הַצַּבָּעִין וְהַפַּטָּמִין לוֹקְחִין מֻרְסָן מִכָּל מָקוֹם, וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִסְּפִיחֵי שְׁבִיעִית הוּא.
יט. וְהַפַּטָּמִין. מפטמי בעלי חיים. לוֹקְחִין. קונים. מֻרְסָן. פסולת הקמח. מִכָּל מָקוֹם. אפילו מעם הארץ, אך לא מחשוד (ריק"ו ע"פ הירושלמי, וכדלעיל הי"ד).
כ. גַּבָּאֵי קֻפָּה בַּשְּׁבִיעִית – לֹא יִהְיוּ מְדַקְדְּקִין בַּחֲצֵרוֹת שֶׁל אוֹכְלֵי שְׁבִיעִית. וְאִם נָתְנוּ לָהֶן פַּת – מֻתֶּרֶת, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא מִסְּפִיחֵי שְׁבִיעִית הִיא, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת נוֹתְנִין אֶלָּא אוֹ מְעוֹת שְׁבִיעִית אוֹ בֵּיצִים הַנִּלְקָחוֹת בִּדְמֵי שְׁבִיעִית. וּמֻתָּר לִלְוֹת מִן הָעֲנִיִּים פֵּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית, וּמַחֲזִירִין לָהֶן פֵּרוֹת בְּשָׁנָה שְׁמִינִית.
כ. גַּבָּאֵי קֻפָּה. הממונים על חלוקת מזונות לעניים (ראה הלכות מתנות עניים ט,א-ג). לֹא יִהְיוּ מְדַקְדְּקִין בַּחֲצֵרוֹת שֶׁל אוֹכְלֵי שְׁבִיעִית. אינם צריכים לחשוש מלקבל עבור העניים פירות שביעית. מְעוֹת שְׁבִיעִית אוֹ בֵּיצִים הַנִּלְקָחוֹת בִּדְמֵי שְׁבִיעִית. שהמון העם אינו יודע שהכסף מתקדש בקדושת שביעית (רדב"ז).

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות שמיטה ויובל

החשוד על השביעית

בפרק זה מלמדנו הרמב"ם שלא רק שנאסרה עבודת האדמה בשביעית, אלא נאסר עלינו גם לחזק ידי ישראל שעובדים בשביעית, כיוון שכך אסרו למכור ולהשאיל כלים שונים לחשוד על השביעית מחשש שישתמש בכך לצורך עבירה.
מותר לחזק ידי גויים שעובדים בשביעית, מכיוון שאינם מצווים על השמיטה.
מלבד איסור הסיוע, עוד יש להיזהר מלתת לעם ארץ ולחשוד על השביעית דמי שביעית, שמא לא יאכל אותן בקדושה. מפני זה אסרו לקנות פירות שביעית מעם הארץ, אלא בתנאים מסויימים, ובחשוד על השביעית החמירו עוד יותר ואסרו כמעט בכל עניין.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זרעים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הקונה ד' מינים במוצאי שמיטה צריך לכלול את עלות האתרוג בשאר?

2.האם מי שחשוד על דבר מסויים נאמן על אותו עניין של אחרים?

3.האם כל כהן חשוד על שביעית?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן