פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָעֻבָּר, וְהַיָּבָם, וְהָאֵרוּסִין, וְהַחֵרֵשׁ, וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד – פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין.
א. פּוֹסְלִין. מלאכול את התרומה. וְלֹא מַאֲכִילִין. אינם מזכים באכילת תרומה אף שהם כהנים.
ב. הָעֻבָּר כֵּיצַד? בַּת יִשְׂרָאֵל הַמְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן – לֹא תֹּאכַל בִּשְׁבִיל הָעֻבָּר, וּבַת כֹּהֵן הַמְעֻבֶּרֶת מִיִּשְׂרָאֵל – אֲסוּרָה לֶאֱכֹל מִפְּנֵי הָעֻבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ" (ויקרא כב,יג) – פְּרָט לִמְעֻבֶּרֶת.
ב. בַּת יִשְׂרָאֵל הַמְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן וכו'. אבל אינה נשואה לכהן ולכן אינה אוכלת מכוחו, ואילו העובר העתיד להיות כהן יזכה אותה באכילת תרומה רק כשיוולד (לעיל ו,יב). וּבַת כֹּהֵן הַמְעֻבֶּרֶת מִיִּשְׂרָאֵל אֲסוּרָה לֶאֱכֹל… כִּנְעוּרֶיהָ פְּרָט לִמְעֻבֶּרֶת. אף שאינה נשואה לו אינה אוכלת מכוח בית אביה, מכיוון שהיא מעוברת, ואינה כפי שהייתה בנעוריה (רדב"ז ע"פ רש"י).
ג. בַּת כֹּהֵן שֶׁבָּא עָלֶיהָ יִשְׂרָאֵל – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא נִתְעַבְּרָה, אֶלָּא טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת לָעֶרֶב. הָיְתָה נְשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל וּמֵת בַּעְלָהּ – טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה לָעֶרֶב עַד אַרְבָּעִים יוֹם. וְאִם הֻכַּר עֻבָּרָהּ – הֲרֵי זוֹ מְקֻלְקֶלֶת לְמַפְרֵעַ עַד אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁכָּל הָאַרְבָּעִים אֵינוֹ עֻבָּר, אֶלָּא מַיִם בָּעוֹלָם הוּא חָשׁוּב.
ג. בַּת כֹּהֵן שֶׁבָּא עָלֶיהָ יִשְׂרָאֵל. ביאת זנות ללא נישואין. אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא נִתְעַבְּרָה. שאם התעברה הרי העובר פוסל אותה מתרומה. וגם אם יתברר בהמשך שהתעברה ותיפסל מתרומה, בכל זאת האכילה שבינתיים לא תיחשב לה כאכילת איסור, מכיוון שלא הייתה צריכה לחשוש לעיבור. אֶלָּא טוֹבֶלֶת וכו'. מטומאת קרי הנגרמת מתשמיש המיטה (כדלעיל ז,ז). הָיְתָה נְשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל וּמֵת בַּעְלָהּ טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה לָעֶרֶב עַד אַרְבָּעִים יוֹם. בנשואה יש חשש גדול יותר לעיבור מאשר בביאת זנות, ולכן אוכלת רק עד ארבעים יום, מכיוון שעד אז אין זה נחשב עדיין לעיבור כמבואר בהמשך. וְאִם הֻכַּר עֻבָּרָהּ הֲרֵי זוֹ מְקֻלְקֶלֶת לְמַפְרֵעַ. אם המשיכה לאכול לאחר הארבעים יום, ואחר כך התברר שהתעברה, כל מה שאכלה מיום הארבעים ואילך נחשב כאכילת תרומה בשוגג (ריק"ו). שֶׁכָּל הָאַרְבָּעִים אֵינוֹ עֻבָּר אֶלָּא מַיִם בָּעוֹלָם הוּא חָשׁוּב. ראה הלכות איסורי ביאה י,א.
ד. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, וּמֵת וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת – לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בִּתְרוּמָה בִּשְׁבִיל הָעֻבָּר, שֶׁהַיִּלּוֹד הוּא שֶׁמַּאֲכִיל, וְשֶׁאֵינוֹ יִלּוֹד אֵינוֹ מַאֲכִיל. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה הָעֻבָּר חָלָל – אֵינוֹ פּוֹסֵל הָעֲבָדִים, אֶלָּא אוֹכְלִין בִּגְלַל אֶחָיו הַכְּשֵׁרִים, עַד שֶׁיִּוָּלֵד זֶה הֶחָלָל וְיֵאָסְרוּ הָעֲבָדִים מִלֶּאֱכֹל.
ד. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וּמֵת. ולאחר מותו היא ועבדיה מותרים בתרומה אם יש לה בן ממנו. וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת. ולא היו בנים אחרים שניתן לאכול מחמתם. לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בִּתְרוּמָה בִּשְׁבִיל הָעֻבָּר שֶׁהַיִּלּוֹד הוּא שֶׁמַּאֲכִיל. מכיוון שהבן מזכה בתרומה רק לאחר שנולד, וכפי שהיא אסורה בתרומה כך גם עבדיה. לְפִיכָךְ וכו'. היות ואין מתחשבים בעובר יש לכך השלכה גם לעבדים שהוריש האב לבניו ויכולים לאכול מדין עבדי כהן. אִם הָיָה הָעֻבָּר חָלָל. פסול לכהונה, וכשיוולד לא יהיה כהן וגם עבדיו לא יאכלו. אֶלָּא אוֹכְלִין בִּגְלַל אֶחָיו הַכְּשֵׁרִים. אם יש בנים אחרים כשרים לכהונה יכולים העבדים לאכול מחמתם, שהרי אין מתחשבים בעובר. עַד שֶׁיִּוָּלֵד זֶה הֶחָלָל וְיֵאָסְרוּ הָעֲבָדִים מִלֶּאֱכֹל. כשהוא נולד מתחשבים גם בו, ודינם כעבדי שותפים שאחד מהם אינו כהן (לעיל ז,יז).
ה. הַיָּבָם כֵּיצַד? בַּת יִשְׂרָאֵל הַזְּקוּקָה לְיָבָם כֹּהֵן – לֹא תֹּאכַל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ" (ויקרא כב,יא), וְזֶה עֲדַיִן לֹא קָנָה אוֹתָהּ. וּבַת כֹּהֵן הַזְּקוּקָה לְיִשְׂרָאֵל – אֲסוּרָה מִפְּנֵי יְבָמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ" (שם כב,יג) – פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם.
ה. הַיָּבָם כֵּיצַד. פוסל ואינו מאכיל. בַּת יִשְׂרָאֵל הַזְּקוּקָה לְיָבָם כֹּהֵן. שמת בעלה, ולכן אינה אוכלת עוד מחמתו וקשורה לאחי בעלה מפני מצוות ייבום. פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. שעדיין קשורה לבית בעלה.
ו. יָבָם כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ בְּאֹנֶס אוֹ בִּשְׁגָגָה אוֹ שֶׁהֶעֱרָה בָּהּ וְלֹא גָּמַר, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנָה אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת יִבּוּם – אֵינוֹ מַאֲכִילָהּ בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיִּבְעֹל בְּעִילָה גְּמוּרָה בְּרָצוֹן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנִּתְאַלְמְנָה מִן הָאֵרוּסִין. אֲבָל מִן הַנִּשּׂוּאִין – הוֹאִיל וְהָיְתָה אוֹכֶלֶת, תֹּאכַל בְּבִיאָה זוֹ.
ו. אוֹ שֶׁהֶעֱרָה בָּהּ וְלֹא גָּמַר. את ביאתו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת יִבּוּם. הלכות ייבום וחליצה ב,ג. עַד שֶׁיִּבְעֹל בְּעִילָה גְּמוּרָה בְּרָצוֹן. שהיא בעילה שמועילה גם לקניין של אישה רגילה. בְּשֶׁנִּתְאַלְמְנָה מִן הָאֵרוּסִין. שאף שהמייבם את ארוסת אחיו דינה כאשתו בכל צורה של ביאה, מכיוון שלא אכלה לפני כן (שארוסה אינה אוכלת בתרומה לעיל ו,ג), החמירו שלא תאכל עד שיבוא עליה ביאה המועילה גם לקידושי אישה רגילה.
ז. הָאֵרוּסִין כֵּיצַד? בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּתְאָרְסָה לְיִשְׂרָאֵל – אֲסוּרָה לֶאֱכֹל, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ בָּהּ קִנְיָן. וּבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן – לֹא תֹּאכַל עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה, שֶׁמָּא תַּאֲכִיל לִבְנֵי בֵּית אָבִיהָ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ז. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ בָּהּ קִנְיָן. קניין קידושין הפוסל אותה מתרומה. שֶׁמָּא תַּאֲכִיל לִבְנֵי בֵּית אָבִיהָ. אך מעיקר הדין מותרת בתרומה מכיוון שיש לו בה קניין. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,ג.
ח. יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְכֹהֶנֶת: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם' – הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה כָּל הַשְּׁלֹשִׁים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְאָרְסָה. וְאִם אָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי מֵעַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם' – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לֶאֱכֹל מִיָּד. וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַתְּנָאִין כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְאָרְסָה. מפני שהקידושין יחולו רק לאחר שלושים יום. מֵעַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לֶאֱכֹל מִיָּד. שייתכן שהיא מקודשת למפרע כבר מעכשיו (ראה הלכות אישות ז,יב ובמגיד משנה שם). וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַתְּנָאִין כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. ראה הלכות אישות פרק ז.
ט. הַחֵרֵשׁ כֵּיצַד? כֹּהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְחֵרֵשׁ יִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל, שֶׁהֲרֵי קוֹנֶה בְּתַקָּנַת חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ לוֹ נִשּׂוּאִין. וּבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן חֵרֵשׁ – לֹא תֹּאכַל, שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת.
ט. הַחֵרֵשׁ. היינו חרש אילם (הלכות אישות ב,כו). ואף שאין בו דעת ואינו יכול לקדש מן התורה, חכמים תיקנו לו קידושין (שם ד,ט). שֶׁהֲרֵי קוֹנֶה בְּתַקָּנַת חֲכָמִים. ולכן נאסרת בתרומה מחמת נישואיו אתו. וּבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן חֵרֵשׁ לֹא תֹּאכַל שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה מִן הַתּוֹרָה. ומכיוון שאינה אשתו מהתורה אינה אוכלת תרומה מכוחו.
י. נִתְאָרְסָה לְכֹהֵן פִּקֵּחַ, וְלֹא הִסְפִּיק לְכָנְסָהּ עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ – אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. מֵת וְנָפְלָה לִפְנֵי יָבָם חֵרֵשׁ וְיִבְּמָהּ – אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אֲבָל אִם נְשָׂאָהּ כְּשֶׁהוּא פִּקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ – הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת. מֵת וְנָפְלָה לְיָבָם חֵרֵשׁ וְיִבְּמָהּ – הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת, הוֹאִיל וְהָיְתָה אוֹכֶלֶת בַּתְּחִלָּה. וְאֵשֶׁת חֵרֵשׁ שֶׁיָּלְדָה מִמֶּנּוּ – הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל בְּנָהּ.
י. נִתְאָרְסָה לְכֹהֵן פִּקֵּחַ וְלֹא הִסְפִּיק לְכָנְסָהּ עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אף שהיא אשתו, גזרו שלא תאכל מחשש שיטעו להתירה בתרומה גם בקידושי חרש שאינם תקפים (ריק"ו ע"פ הגמרא). מֵת וְנָפְלָה לִפְנֵי יָבָם חֵרֵשׁ וְיִבְּמָהּ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אף שייבום חרש תקף מהתורה (הלכות ייבום וחליצה ו,ג), מכיוון שלא אכלה כשהיה פיקח (שהרי ארוסה אינה אוכלת), אינה אוכלת לאחר הייבום (ובדומה ללעיל ה"ז). הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת הוֹאִיל וְהָיְתָה אוֹכֶלֶת בַּתְּחִלָּה. וגם התייבמה כדין. וְאֵשֶׁת חֵרֵשׁ שֶׁיָּלְדָה מִמֶּנּוּ הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל בְּנָהּ. אף שאין נישואיה תקפים, מכיוון שיש לה זרע מכהן מותרת בתרומה (כדלקמן הי"ד).
יא. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כֵּיצַד? מִי שֶׁנִּבְעֲלָה לְאָסוּר לָהּ וְהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, הוֹאִיל וּבִיאָתוֹ בִּיאָה – נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה וַאֲסוּרָה מִלֶּאֱכֹל, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂת זוֹנָה אוֹ חֲלָלָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אֲפִלּוּ הָיָה שָׁחוּף. וּבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁבִּיאָתוֹ בִּיאָה – אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל הַקָּטָן, לְפִי שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה עַד שֶׁיַּגְדִּיל.
סָפֵק שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ; נִשֵּׂאת לְבֶן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, סָפֵק שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לֶאֱכֹל.
יא. הוֹאִיל וּבִיאָתוֹ בִּיאָה. שהחל מגיל זה נחשבת ביאתו (ראה הלכות אישות יא,ג). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,י. אֲפִלּוּ הָיָה שָׁחוּף. אדם שאינו יכול להתקשות ולהוליד, ואף שאין זו ביאה מהתורה, האישה נפסלת מתרומה מדברי חכמים (ראה הלכות איסורי ביאה א,יא). אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל הַקָּטָן לְפִי שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה. אף שנישאה לו וביאתו ביאה, אינה כאשת כהן המותרת בתרומה, מכיוון שאין תוקף לנישואי קטן. לְפִי שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה עַד שֶׁיַּגְדִּיל. שלא כביאה שתלויה ביכולת גופנית, קידושין תלויים גם בדעת, וקונה רק כשיהיה בן שלוש עשרה ויום אחד ויביא סימני בגרות (ראה הלכות אישות ב,י, ד,ז).
סָפֵק שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים. פסול שבא על אישה ויש ספק אם כבר היה אז בן תשע שביאתו פוסלת. שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. סימני הבגרות בגופו הנדרשים (בנוסף לגיל שלוש עשרה ויום אחד) כדי שייחשב גדול. הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לֶאֱכֹל. שבשני המקרים דנים את הספק לחומרה.
יב. כָּל אֵלּוּ שֶׁאֵין מַאֲכִילִין בִּתְרוּמָה שֶׁל תּוֹרָה, כָּךְ אֵין מַאֲכִילִין בִּתְרוּמָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַאֲכִילוּ בְּשֶׁל תּוֹרָה.
יב. בִּתְרוּמָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. מקרים שבהם חכמים חייבו להפריש תרומה.
יג. וְאֵלּוּ לֹא פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין: הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַשּׁוֹטֶה שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה אֲסוּרָה לָהֶן, שֶׁהֵן פּוֹסְלִין אוֹתָהּ בְּבִיאָתָן, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂת זוֹנָה אוֹ חֲלָלָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יג. וְאֵלּוּ לֹא פּוֹסְלִין. מאכילת תרומה על ידי ביאה. וְלֹא מַאֲכִילִין. והאישה הנבעלת להם אינה אוכלת תרומה. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה. הבועל נערה בתולה באונס או שפיתה את הקטנה (הלכות נערה בתולה א,ב). וְהַשּׁוֹטֶה שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה. שאין לקידושיו תוקף אפילו מדרבנן (בניגוד לחרש). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,י.
יד. מִי שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן שׁוֹטֶה אוֹ שֶׁאָנַס אוֹתָהּ אוֹ פִּתָּהּ כֹּהֵן, וְיָלְדָה – אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל בְּנָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר סָפֵק, הוֹאִיל וְשֶׁלֹּא בְּקִדּוּשִׁין הִיא, שֶׁמָּא מֵאַחֵר עִבְּרָה – הֲרֵי הַוָּלָד בְּחֶזְקַת זֶה שֶׁבָּא עָלֶיהָ. וְהוּא שֶׁלֹּא יָצָא עָלֶיהָ קוֹל עִם אַחֵר, אֶלָּא הַכֹּל מְרַנְּנִין אַחֲרֶיהָ בְּזֶה הַכֹּהֵן.
וְכֵן כֹּהֶנֶת שֶׁבָּא עָלֶיהָ שׁוֹטֶה יִשְׂרָאֵל אוֹ שֶׁאֲנָסָהּ אוֹ פִּתָּה אוֹתָהּ, וְנִתְעַבְּרָה – אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, מִפְּנֵי הָעֻבָּר. נִתְחַתֵּךְ הָעֻבָּר – הֲרֵי זוֹ תֹּאכַל.
יד. אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל בְּנָהּ. אף שלא הייתה נשואה לאביו, די בכך שבנה כהן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר סָפֵק וכו'. אף שלא ברור שהכהן אביו, שהרי לא נישאה לו וייתכן שהתעברה מאחר, ורק בנשואה בניה מוחזקים מן הסתם שהם מבעלה (הלכות איסורי ביאה טו,כ). וְהוּא שֶׁלֹּא יָצָא עָלֶיהָ קוֹל וכו'. היתר זה הוא בתנאי שלא יצאה שמועה שהיה לה קשר עם אדם אחר, אלא כולם מרננים עליה רק מחמת הכהן.
אֵינָהּ אוֹכֶלֶת מִפְּנֵי הָעֻבָּר. שהעובר פוסל מתרומה, כדלעיל ה"א. נִתְחַתֵּךְ הָעֻבָּר. ומת בעודה מעוברת.
טו. אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדֵי קִנּוּי וְעֵדֵי סְתִירָה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה מֵי הַמָּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק זוֹנָה. מֵת בַּעְלָהּ קֹדֶם שֶׁיַּשְׁקֶנָּה, אוֹ שֶׁהָיְתָה מִן הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בִּתְרוּמָה לְעוֹלָם. וְכָל אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁאָמְרָה: 'טְמֵאָה אֲנִי' – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה.
טו. עֵדֵי קִנּוּי וְעֵדֵי סְתִירָה. עדים שבעלה קינא לה שלא תתייחד עם אדם מסוים, ועדים שאכן נסתרה והתייחדה עמו. ושותה במקדש את המים המרים לברר אם זינתה, ובינתיים אסורה לבעלה (לפירוט ראה הלכות סוטה פרק א). מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק זוֹנָה. מחשש לביאת אשת איש הפוסלת אותה מדין זונה, ואסורה בתרומה מספק. עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה מֵי הַמָּרִים. ויבררו אם זינתה, ואם יתברר שלא זינתה היא מותרת בתרומה. אוֹ שֶׁהָיְתָה מִן הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן שׁוֹתוֹת וכו'. כגון שבא עד אחד והעיד שזינתה עם האיש שבעלה קינא לה (ראה הלכות סוטה א,יד-טו). הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בִּתְרוּמָה לְעוֹלָם. מכיוון שלא שתתה היא נשארת ספק זונה. טְמֵאָה אֲנִי. שנבעלה לאדם אחר, ולדבריה פסולה משום שדינה כזונה.
טז. קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן שֶׁלֹּא מִדַּעַת אָבִיהָ, בֵּין בִּפְנֵי אָבִיהָ בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁקִּדְּשָׁהּ אָבִיהָ – אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, שֶׁאִם מִחָה – תֵּעָשֶׂה זָרָה לְמַפְרֵעַ, וְזֶה שֶׁרוֹאֶה וְשׁוֹתֵק – כּוֹעֵס הוּא, לְפִי שֶׁנִּשֵּׂאת שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ.
טז. קְטַנָּה. שאינה מתקדשת ונישאת אלא מדעת אביה (הלכות אישות ג,יג). בֵּין בִּפְנֵי אָבִיהָ. ושתק. בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. ויש חשש שאינו מסכים לכך. אַף עַל פִּי שֶׁקִּדְּשָׁהּ אָבִיהָ. ורק הנישואין, דהיינו החופה נעשו שלא לדעתו. שֶׁאִם מִחָה תֵּעָשֶׂה זָרָה לְמַפְרֵעַ. אם ימחה בנישואין תחזור למפרע להיות ארוסה האסורה בתרומה (לעיל ו,ג), ונמצא שבינתיים אכלה תרומה באיסור. וְזֶה שֶׁרוֹאֶה וְשׁוֹתֵק כּוֹעֵס הוּא. אף שראה שנישאה ושתק אין זו ראיה שהסכים לכך, שייתכן ששתק מפני שכעס על כך שנישאה שלא לדעתו, ואולי בעתיד ימחה בה (ראה גם הלכות אישות כב,ה).

תקציר הפרק 

פרק ח' הלכות תרומות

הפוסלים שאינם מאכילים

למדנו בפרקים הקודמים שבמקרים רבים ההיתר והאיסור של האישה לאכול בתרומה תלויים בנישואין ובצאצאים. בפרק זה מבאר הרמב"ם מצבים שונים שבהם הבעל או הצאצא פוסלים אך אינם מאכילים.
בסוף הפרק מבאר הרמב"ם גם כמה מקרים בהם לא פוסלים ולא מאכילים.

⬅פוסלים ולא מאכילים – עובר ( בת ישראל המעוברת מכוהן שנפטר, לא תאכל בתרומה בגלל שיש לה עובר ממנו. ובת כוהן המעוברת מישראל, אסורה לאכול מפני העובר) שומרת יבם (בת ישראל הזקוקה ליבם כוהן) , אירוסין, בעל חרש או קטן (בן 9).
⬅לא פוסלים לאכול בתרומה אך גם לא מאכילים: כהן אונס, מפתה, שוטה.

כל הדינים האלו חלים הן בתרומה מהתורה והן בתרומת דרבנן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות תרומות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אשה שילדה לכהן בחטא-בלא נישואין, האם אוכלת בתרומה?

2.אשת כהן קטנה – האם אוכלת בתרומה?

3.כהן שקידש מעכשיו לעוד שלושים יום – האם אשתו אוכלת?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן