פרק ח', הלכות תשובה, ספר המדע
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַטּוֹבָה הַצְּפוּנָה לַצַּדִּיקִים הִיא חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם הַחַיִּים שֶׁאֵין עִמָּהֶן מָוֶת, וְהַטּוֹבָה שֶׁאֵין עִמָּהּ רָעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב,ז). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ" – לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, "וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" – לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, וְזֶה הוּא הָעוֹלָם הַבָּא.
שְׂכַר הַצַּדִּיקִים הוּא שֶׁיִּזְכּוּ לְנֹעַם זֶה וְיִהְיוּ בְּטוֹבָה זוֹ, וּפֵרְעוֹן הָרְשָׁעִים הוּא שֶׁלֹּא יִזְכּוּ לְחַיִּים אֵלּוּ, אֶלָּא יִכָּרְתוּ וְיָמוּתוּ. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְחַיִּים אֵלּוּ, הוּא הַמֵּת שֶׁאֵינוֹ חָיֶה לְעוֹלָם, אֶלָּא נִכְרָת בְּרִשְׁעוֹ וְאָבֵד כַּבְּהֵמָה, וְזֶה הוּא הַכָּרֵת הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָה בָהּ" (במדבר טו,לא). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "הִכָּרֵת" – בָּעוֹלָם הַזֶּה, "תִּכָּרֵת" – לָעוֹלָם הַבָּא. כְּלוֹמַר שֶׁאוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ שֶׁפָּרְשָׁה מִן הַגּוּף בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָהּ זוֹכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא גַּם מִן הָעוֹלָם הַבָּא נִכְרְתָה.
א. הַצְּפוּנָה. השמורה. שֶׁאֵין עִמָּהֶן מָוֶת. מושג זה לא שייך בהם, ראה לקמן הלכות ב-ג. לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים וכו'. שמסורת חכמים היא שאין זו הבטחה לאריכות ימים בעולם הזה, אלא לחיי העולם הבא.
וּפֵרְעוֹן. עונש. וְאָבֵד כַּבְּהֵמָה. שאחר מותה אין לה המשך חיים. הַכָּרֵת הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. זהו מובנו של עונש כרת. שֶׁפָּרְשָׁה מִן הַגּוּף בָּעוֹלָם הַזֶּה. שכבר מתה.
ב. הָעוֹלָם הַבָּא – אֵין בּוֹ גּוּף וּגְוִיָּה, אֶלָּא נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים בִּלְבַד בְּלֹא גּוּף, כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. הוֹאִיל וְאֵין בּוֹ גְּוִיּוֹת – אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה וְלֹא דָּבָר מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁגּוּפוֹת בְּנֵי הָאָדָם צְרִיכִין לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יֶאֱרַע בּוֹ דָּבָר מִן הַדְּבָרִים שֶׁמְּאָרְעִין לַגּוּפוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּגוֹן יְשִׁיבָה וַעֲמִידָה וְשֵׁנָה וּמִיתָה וְעֶצֶב וּשְׂחוֹק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים: הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה וְלֹא תַּשְׁמִישׁ, אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִין וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.
הֲרֵי נִתְבָּרֵר לְךָ שֶׁאֵין שָׁם גּוּף, לְפִי שֶׁאֵין שָׁם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: 'צַדִּיקִים יוֹשְׁבִין' – עַל דֶּרֶךְ הַחִידָה, כְּלוֹמַר נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים מְצוּיִים שָׁם בְּלֹא עָמָל וְלֹא יֶגַע. וְכֵן זֶה שֶׁאָמְרוּ: 'עַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם', כְּלוֹמַר: דֵּעָה שֶׁיָּדְעוּ שֶׁבִּגְלָלָהּ זָכוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא מְצוּיָה עִמָּהֶן, וְהִיא הָעֲטָרָה שֶׁלָּהֶן, כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה: "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ" (שיר השירים ג,יא). וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם" (ישעיהו לה,י; נא,יא), וְאֵין הַשִּׂמְחָה גּוּף כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ עַל הָרֹאשׁ, כָּךְ 'עֲטָרָה' שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים כָּאן הִיא הַדֵּעָה.
וּמַה הוּא זֶה שֶׁאָמְרוּ: 'וְנֶהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה'? שֶׁיּוֹדְעִין וּמַשִּׂיגִין מֵאֲמִתַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה שֶּׁאֵינָן יוֹדְעִין וְהֵן בַּגּוּף הָאָפֵל הַשָּׁפֵל.
ב. גּוּף וּגְוִיָּה. חיים גופניים. כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. שהם צורות בלא גופים (הלכות יסודי התורה ב,ג).
וְעַטְרוֹתֵיהֶם. כתריהם.
צַדִּיקִים יוֹשְׁבִין וכו'. אף שמן הביטוי משמע שמדובר על שכר גשמי, יוסבר לקמן מהו טיבו של כל פרט בעולם שאינו גשמי. עַל דֶּרֶךְ הַחִידָה. כדרך משל ומליצה. בְּלֹא עָמָל וְלֹא יֶגַע. שניתן לדמות מצב זה לאדם היושב. דֵּעָה שֶׁיָּדְעוּ. השגות שהשיגו.
וְנֶהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. והרי לא מדובר על זיו גשמי. שֶׁיּוֹדְעִין וּמַשִּׂיגִין מֵאֲמִתַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ידיעה ברורה ומובחנת של מציאותו וטיבו של ה', שאינה ניתנת להשגה כל עוד האדם חי (ראה הלכות יסודי התורה א,י, ב,ט-י, לעיל ה,ה).
ב. העולם הבא אין בו גוף וגוויה אלא נשמות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת. אמר אברהם: דברי זה האיש קרובים למי שאומר אין תחיית המתים אלא לנשמות. וחיי ראשי לא היה דעת חכמי התלמוד על זה, שהרי אמרו: "עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן קל וחומר מחטה (בבלי כתובות קיא,ב), וכן היו מצווין לבניהם: "אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בשחורין שמא אזכה" (בבלי שבת קיד,א), והצדיק אמר שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדים בגוייתן (בבלי סנהדרין צב,א), וכן אמרו: "במומן עומדים ומתרפאין" (שם צא,ב), וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדים חיים. אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגויית המלאכים וכגויית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען ולא יהא משל.
ג. כָּל נֶפֶשׁ הָאֲמוּרָה בְּעִנְיָן זֶה – אֵינָהּ הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לַגּוּף, אֶלָּא צוּרַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהִיא הַדֵּעָה שֶׁהִשִּׂיגָה הַבּוֹרֵא כְּפִי כֹּחָהּ, וְהִשִּׂיגָה הַדֵּעוֹת הַנִּפְרָדוֹת וּשְׁאָר הַמַּעֲשִׂים. וְהִיא הַצּוּרָה שֶׁבֵּאַרְנוּ עִנְיָנָהּ בְּפֶרֶק רְבִיעִי מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה, הִיא הַנִּקְרֵאת נֶפֶשׁ בְּעִנְיָן זֶה.
חַיִּים אֵלּוּ, לְפִי שֶׁאֵין עִמָּהֶן מָוֶת, שֶׁאֵין הַמָּוֶת אֶלָּא מִמְּאֹרְעוֹת הַגּוּף, וְאֵין שָׁם גּוּף, נִקְרְאוּ צְרוֹר הַחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יי אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה" וגו' (שמואל א כה,כט). וְזֶה הוּא הַשָּׂכָר שֶׁאֵין שָׂכָר לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְהַטּוֹבָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ טוֹבָה, וְהִיא שֶׁהִתְאַוּוּ כָּל הַנְּבִיאִים. ד וְכַמָּה שֵׁמוֹת קָרְאוּ לָהּ דֶּרֶךְ מָשָׁל: "הַר יי" (תהלים כד,ג), וּ"מְקוֹם קָדְשׁוֹ" (שם), וְ"דֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ" (ישעיה לה,ח), וְ"חַצְרוֹת יי" (תהלים צב,יד), וְ"אֹהֶל יי" (שם טו,א), וְ"נֹעַם יי" (שם כז,ד), וְ"הֵיכָל יי" (שם ה,ח), וּ"בֵית יי" (שם), וְ"שַׁעַר יי" (שם קיח,כ). וְהַחֲכָמִים קָרְאוּ לָהּ דֶּרֶךְ מָשָׁל לְטוֹבָה זוֹ הַמְזֻמֶּנֶת לַצַּדִּיקִים – סְעוּדָה, וְקוֹרִין לָהּ בְּכָל מָקוֹם: הָעוֹלָם הַבָּא.
ג. אֵינָהּ הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לַגּוּף. לא מדובר על הכוח המחיה את הגוף, נשמת החיים. צוּרַת הַנֶּפֶשׁ. כוח הידיעה וההבחנה. בְּפֶרֶק רְבִיעִי מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה. הלכות ח-ט. הִיא הַנִּקְרֵאת נֶפֶשׁ בְּעִנְיָן זֶה. והיא הממשיכה להתקיים אחר המוות.
מִמְּאֹרְעוֹת הַגּוּף. מקרים השייכים לעניין הגוף, ולא לנפש. וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים. איחול זה נאמר לדוד המלך, אחר שנהג במידת רחמנות כלפי משפחתו של נבל הכרמלי.
ד. והחכמים קראו לה בדרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה. אמר אברהם: ואם היתה זאת הסעודה אין כאן כוס של ברכה, וטובה היתה לו השתיקה.
ה. הַנְּקָמָה שֶׁאֵין נְקָמָה גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה – שֶׁתִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ וְלֹא תִּזְכֶּה לְאוֹתָן הַחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָה בָהּ" (במדבר טו,לא). וְזֶה הָאָבְדָן הוּא שֶׁקּוֹרְאִין אוֹתוֹ הַנְּבִיאִים דֶּרֶךְ מָשָׁל "בְּאֵר שַׁחַת" (תהלים נה,כד), וַ"אֲבַדּוֹן" (שם פח,יב ועוד), וְ"תָפְתֶּה" (ישעיה ל,לג), וַ"עֲלוּקָה" (משלי ל,טו), וְכָל לְשׁוֹן כְּלָיָה וְהַשְׁחָתָה קוֹרְאִין לוֹ, לְפִי שֶׁהִיא הַכְּלָיָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ תְּקוּמָה לְעוֹלָם, וְהַהֶפְסֵד שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לְעוֹלָם.
ה. הַנְּקָמָה. העונש. וְהַהֶפְסֵד שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לְעוֹלָם. נזק שאין לו תיקון.
ו. שֶׁמָּא תֵּקַל בְּעֵינֶיךָ טוֹבָה זוֹ, וּתְדַמֶּה שֶׁאֵין שְׂכַר הַמִּצְווֹת וֶהֱיוֹת הָאָדָם שָׁלֵם בְּדַרְכֵי הָאֱמֶת אֶלָּא לִהְיוֹתוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מַאֲכָלוֹת טוֹבוֹת, וּבוֹעֵל צוּרוֹת נָאוֹת, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וְרִקְמָה, וְשׁוֹכֵן בְּאָהֳלֵי שֵׁן, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי כֶסֶף וְזָהָב, וּדְבָרִים הַדּוֹמִין לָאֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁמְּדַמִּין אֵלּוּ הָעַרְבִיִּים הַטִּפְּשִׁים הָאֱוִילִים הַשְּׁטוּפִים בְּזִמָּה.
אֲבָל הַחֲכָמִים וּבַעֲלֵי דֵּעָה יֵדְעוּ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ דִּבְרֵי הֲבַאי וְהֶבֶל הֵן, וְאֵין בָּהֶן תּוֹחֶלֶת, וְאֵינָם טוֹבָה גְּדוֹלָה אֶצְלֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ בַּעֲלֵי גּוּף וּגְוִיָּה. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ – צָרְכֵי הַגּוּף הֵן, וְאֵין הַנֶּפֶשׁ מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמַּדְתָּן אֶלָּא מִפְּנֵי צֹרֶךְ הַגּוּף, כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא חֶפְצוֹ וְיַעֲמֹד עַל בֻּרְיוֹ, וּבִזְמַן שֶׁאֵין שָׁם גּוּף – נִמְצְאוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ בְּטֵלִים.
הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁתִּהְיֶה בָּהּ הַנֶּפֶשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא – אֵין שָׁם דֶּרֶךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהַשִּׂיגָהּ בּוֹ וְלֵידַע אוֹתָהּ, שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא טוֹבַת הַגּוּף, וְלָהּ אָנוּ מִתְאַוִּים. אֲבָל אוֹתָהּ הַטּוֹבָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, וְאֵין לָהּ עֵרֶךְ בַּטּוֹבוֹת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא דֶּרֶךְ מָשָׁל. אֲבָל בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁנַּעֲרֹךְ טוֹבַת הַנֶּפֶשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ טוֹבַת הַגּוּף בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה – אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא אוֹתָהּ הַטּוֹבָה גְּדוֹלָה עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין עֵרֶךְ וְאֵין דִּמְיוֹן. הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ" (תהלים לא,כ). ז וְכַמָּה הָמָה דָּוִד וְהִתְאַוָּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים" (תהלים כז,יג, ושם: בְּאֶרֶץ חַיִּים).
כְּבָר הוֹדִיעוּנוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁטּוֹבַת הָעוֹלָם הַבָּא – אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיגָהּ עַל בֻּרְיָהּ, וְאֵין יוֹדֵעַ גָּדְלָהּ וְיָפְיָהּ וְעָצְמָהּ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ, וְשֶׁכָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁמִּתְנַבְּאִין בָּהֶן הַנְּבִיאִים לְיִשְׂרָאֵל – אֵינָן אֶלָּא לִדְבָרִים שֶׁל גּוּף שֶׁנֶּהֱנִין בָּהֶם יִשְׂרָאֵל בִּימוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, בִּזְמַן שֶׁתַּחֲזֹר הַמֶּמְשָׁלָה לְיִשְׂרָאֵל.
אֲבָל טוֹבַת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא – אֵין לָהּ עֵרֶךְ וְדִמְיוֹן, וְלֹא דִּמּוּהָ הַנְּבִיאִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ אוֹתָהּ בַּדִּמְיוֹן. הוּא שֶׁיְּשַׁעְיָהוּ אוֹמֵר: "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (ישעיהו סד,ג), כְּלוֹמַר: הַטּוֹבָה שֶׁלֹּא רָאֲתָה אוֹתָהּ עֵין נָבִיא, וְלֹא רָאָה אוֹתָהּ אֶלָּא אֱלֹהִים, עָשָׂה אוֹתָהּ הָאֱלֹהִים לָאָדָם שֶׁמְּחַכֶּה לוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא – "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ".
ו. תֵּקַל בְּעֵינֶיךָ טוֹבָה זוֹ וכו'. תמעיט בערכו של שכר זה, ותחשוב שהשכר ההולם לקיום המצוות הוא עונג גשמי. צוּרוֹת נָאוֹת. דמויות יפות. כְּמוֹ שֶׁמְּדַמִּין אֵלּוּ הָעַרְבִיִּים. כך הוא גן העדן לפי אמונתם.
וְאֵין בָּהֶן תּוֹחֶלֶת. שאינם דבר שראוי לקוות ולצפות לו. וְיַעֲמֹד עַל בֻּרְיוֹ. יתקיים בבריאות איתנה (ראה הלכות דעות פרק ג). וּבִזְמַן שֶׁאֵין שָׁם גּוּף. לאחר המוות.
אֲבָל בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁנַּעֲרֹךְ וכו'. לפי האמת, ההשוואה בין תענוגי העולם הבא לאלה של העולם הזה אינה נכונה. מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ. כמה גדולה הטובה אשר שמרת ליראים ממך ולבוטחים בך.
ז. בְּאֶרֶץ הַחַיִּים. היא העולם הבא, שאין שם מוות.
חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים. חכמי התלמוד. בִּימוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. גאולת ישראל בעולם הזה (ראה הלכות מלכים פרק יא, ולקמן ט,ב).
יִפְחֲתוּ אוֹתָהּ. ידמו אותה באופן פחות.
ח. זֶה שֶׁקָּרְאוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים הָעוֹלָם הַבָּא – לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מָצוּי עַתָּה וְזֶה הָעוֹלָם אוֹבֵד וְאַחַר כָּךְ יָבֹא אוֹתוֹ הָעוֹלָם, אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא הֲרֵי הוּא מָצוּי וְעוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר צָפַנְתָּ… פָּעַלְתָּ" (תהלים לא,כ), וְלֹא קְרָאוּהוּ הָעוֹלָם הַבָּא אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאוֹתָן הַחַיִּים בָּאִין לוֹ לָאָדָם אַחַר חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאָנוּ קַיָּמִין בּוֹ בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, וְזֶה הוּא הַנִּמְצָא לְכָל אָדָם בָּרִאשׁוֹנָה.
ח. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מָצוּי עַתָּה. שאינו עולם שעתיד להיברא אחר תקופת העולם הזה.
וְזֶה הוּא הַנִּמְצָא לְכָל אָדָם בָּרִאשׁוֹנָה. כל אדם נמצא קודם בעולם הזה, ולפיכך העולם השני, שאחריו, נקרא 'העולם הבא'.

ח. זה שקראו אותו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר יבוא אותו העולם אין הדבר כן אלא הרי הוא מצוי ועומד. אמר אברהם: נראה כמכחיש שאין העולם חוזר לתוהו ובוהו והקדוש ברוך הוא מחדש עולמו, ואמרו "שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב (בבלי ראש השנה לא,א) ונמצא שהעולם חדש.

תקציר הפרק 

פרק ח בהלכות תשובה

העולם הבא
פרק ח
בפרק זה עובר הרמב"ם לעסוק בעולם הבא שהוא הטובה המגיעה לצדיקים ועליו מבוסס יסוד ה"שכר ועונש". העולם הבא, שבא אחרי המוות, אין בו גוף או דבר מצרכי הגוף, אלא זוהי הנאה רוחנית הגדולה מכל ההנאות הגופניות, והיא השגת הקב"ה. אין דרך להשיג את הטובה הזו בעולם הזה ואליה התאוו כל החכמים וכינו לה שמות רבים כ"נעם השם" ו"צרור החיים". עונשים של הרשעים הוא שאינם זכאים לטובה זו, וזהו משמעות ה"כרת".

🗯🗯
נקודה להרחבה: על השקפתו המחודשת של הרמב"ם בהגדרת העוה"ב חלקו רבים והאריך בכך הרמב"ן ב"שער הגמול" שם כתב, כפי התפיסה היותר מקובלת, שהעוה"ב הוא המגיע לאחר תחיית המתים ומדובר בהנאות הגוף ובגוף ממש. אלא שאף הרמב"ן כותב בסוף השער שהגוף יהיה אז הרבה יותר מזוכך ואין הכוונה לגוף שאנו מכירים ולכן הוא כותב שייתכן ודעתו קרובה לדעת הרמב"ם.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מהי הטובה הצפונה לצדיקים?

א. נבואה.
ב. עולם הבא.
ג. ימות המשיח
ד. תחיית המתים.

[פרק ח', הלכה א']

2. מהי משמעות הביטוי: "צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן"?

א. הצדיקים יושבים על כסא הכבוד, וכתרי התורה בראשיהן.
ב. הצדיקים רוכבים על המרכבה העליונה, ושני הכתרים של "נעשה" ו"נשמע" בראשיהן.
ג. נפשות הצדיקים מצויות בלא עמל ויגיעה, והדעה שידעו בעולם הזה תהיה מצויה עמהם בעולם הבא.
ד. נפשות הצדיקים יושבות בישיבה של מעלה, ועוסקות בנסתרות התורה.

[פרק ח', הלכה ב']

3. מה פירוש הביטוי: "ונהנין מזיו השכינה"?

א. מתענגין מחמת גודל קרבת ה'.
ב. זוכין לדעת את פנימיות התורה.
ג. זוכין לגילויים גדולים של נבואה ורוח הקודש.
ד. יודעין ומשיגין מאמיתת הקב"ה.

[פרק ח', הלכה ב']

4. מה היא הנקמה שאין גדולה ממנה?

א. כרת.
ב. ערירי.
ג. מיתה בידי שמים.
ד. סקילה.

[פרק ח', הלכה ה']

5. מדוע בעולם הבא הנפש לא תתאווה לאכילה ושתיה וכדו'?

א. מפני שהנפש תכיר שכל אלו הן דברי הבאי ואין בהן תוחלת.
ב. מפני שלא יהיה גוף.
ג. מפני שהגוף יהיה מזוכך.
ד. מפני שגילוי השכינה יהיה גדול.

[פרק ח', הלכה ו']

6. מדוע כל הנביאים לא התנבאו אלא לימות המשיח?

א. משום שרצו לנחם את ישראל בגלותן.
ב. משום שבני אדם לא יכולים להבין את ענייני העולם הבא.
ג. ימות המשיח הן השכר הסופי והנצחי.
ד. משום שזהו העיקר הגדול שבעיקרים.

[פרק ח', הלכה ז']

תשובות
1-ב 2-ג 3-ד 4-א 5-ב 6-ב

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן