פרק ט"ו, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאִשָּׁה שֶׁהִרְשָׁת אֶת בַּעְלָהּ אַחַר הַנִּשּׂוּאִין שֶׁיִּמְנַע עוֹנָתָהּ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁכְּבָר קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. אֲבָל אִם לֹא קִיֵּם – חַיָּב לִבְעֹל בְּכָל עוֹנָה, עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית א,כח; ט,א; ט,ז).
א. שֶׁהִרְשָׁת. נתנה רשות. שֶׁכְּבָר קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. כפי שיבואר לקמן ה"ד ואילך.
ב. הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. וּמֵאֵימָתַי יִתְחַיֵּב הָאִישׁ בְּמִצְוָה זוֹ? מִבֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה מִבֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה. וְכֵיוָן שֶׁעָבְרוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר וּמְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. וְאִם הָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְטָרוּד בָּהּ, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִלִּשָּׂא אִשָּׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרַח בִּמְזוֹנוֹת וְיִבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִתְאַחֵר, שֶׁהָעוֹסֵק בַּמִּצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה, וְכָל שֶׁכֵּן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.
ג. מִי שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּתּוֹרָה תָּמִיד, וְשָׁגָה בָּהּ כְּבֶן עַזַּאי, וְנִדְבַּק בָּהּ כָּל יָמָיו וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה – אֵין בְּיָדוֹ עֲוֹן. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו – חַיָּב לִשָּׂא אִשָּׁה, וַאֲפִלּוּ הָיוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי הִרְהוּר.
ג. וְשָׁגָה. עסק בה, על פי הפסוק "באהבתה תשגה תמיד" (משלי ה,יט). כְּבֶן עַזַּאי. חכם מדורות התנאים, שלא נשא אישה מחמת דבקותו בתורה. וַאֲפִלּוּ הָיוּ לוֹ בָּנִים. וכבר קיים מצוות פרייה ורבייה. הִרְהוּר. הרהור עברה.
ד. כַּמָּה בָּנִים יִהְיוּ לוֹ לָאִישׁ וְתִתְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ בְּיָדוֹ? זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם" (בראשית ה,ב). הָיָה הַבֵּן סָרִיס אוֹ שֶׁהָיְתָה הַבַּת אַיְלוֹנִית – לֹא קִיֵּם מִצְוָה.
ד. זָכָר וּנְקֵבָה. ו"המצווה זכר ונקבה שבהם קיום המין" (פה"מ יבמות ו,ז). סָרִיס… אַיְלוֹנִית. שאינם יכולים להוליד.
ה. נוֹלְדוּ לוֹ וּמֵתוּ, וְהִנִּיחוּ בָּנִים – הֲרֵי זֶה קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה; בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ בְּנֵי הַבָּנִים זָכָר וּנְקֵבָה, וְהָיוּ בָּאִין מִזָּכָר וּנְקֵבָה. אַף עַל פִּי שֶׁהַזָּכָר בֶּן בִּתּוֹ וְהַנְּקֵבָה בַּת בְּנוֹ, הוֹאִיל וְהֵן מִשְּׁנֵי בָּנָיו – הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ בֵּן אוֹ בַּת וּמֵתוּ, וְהִנִּיחַ אֶחָד מֵהֶן זָכָר וּנְקֵבָה – עֲדַיִן לֹא קִיֵּם מִצְוָה.
ה. בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים. נכדים נחשבים כבנים לעניין קיום מצוות פרייה ורבייה.
ו. הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּגַיּוּתוֹ, וְנִתְגַּיֵּר הוּא וָהֵן – הֲרֵי זֶה קִיֵּם מִצְוָה זוֹ. הָיוּ לוֹ בָּנִים וְהוּא עֶבֶד, וְנִשְׁתַּחְרֵר הוּא וָהֵם – לֹא קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, עַד שֶׁיּוֹלִיד אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר, שֶׁהָעֶבֶד אֵין לוֹ יִחוּס.
ו. בְּגַיּוּתוֹ. בהיותו גוי. וְנִתְגַּיֵּר הוּא וָהֵן הֲרֵי זֶה קִיֵּם מִצְוָה זוֹ. אף על פי שלהלכה אינם נחשבים קרובי משפחה (הלכות איסורי ביאה יד,יא). עֶבֶד וְנִשְׁתַּחְרֵר. שנחשב אף הוא כגר. אֵין לוֹ יִחוּס. אין משמעות ליחס שבין העבד וצאצאיו.
ז. לֹא יִשָּׂא אָדָם עֲקָרָה וּזְקֵנָה וְאַיְלוֹנִית וּקְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְוָלָד, אֶלָּא אִם כֵּן קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת מִמֶּנָּה.
נָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה – הֲרֵי זֶה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, אוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה הָרְאוּיָה לֵילֵד. וְאִם לֹא רָצָה לְהוֹצִיא – כּוֹפִין אוֹתוֹ וּמַכִּין אוֹתוֹ בַּשּׁוֹט עַד שֶׁיּוֹצִיא. וְאִם אָמַר: 'אֵינִי בּוֹעֲלָהּ, וַהֲרֵינִי שׁוֹכֵן עִמָּהּ בִּפְנֵי עֵדִים כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתְיַחֵד עִמָּהּ', בֵּין שֶׁאָמְרָה הִיא כֵּן בֵּין שֶׁאָמַר הוּא – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, אֶלָּא יוֹצִיא אוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה הָרְאוּיָה לְוָלָד.
ז. עֶשֶׂר שָׁנִים. כאברהם אבינו, שאחר עשר שנים שלא ילדה לו שרה נשא את הגר (בבלי יבמות סד,א).
ח. שָׁהָת עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה, וְהָיָה הוּא יוֹרֶה שִׁכְבַת זֶרַע כַּחֵץ – חֶזְקַת הַחֹלִי מִמֶּנָּה, וְתֵצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה. וְיֵשׁ לָהּ תּוֹסֶפֶת; לֹא תִּהְיֶה זֹאת פְּחוּתָה מֵאַיְלוֹנִית שֶׁלֹּא הִכִּיר בָּהּ, שֶׁיֵּשׁ לָהּ תּוֹסֶפֶת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם אֵינוֹ יוֹרֶה כַּחֵץ – חֶזְקַת הַחֹלִי מִמֶּנּוּ בִּלְבַד, וּכְשֶׁיּוֹצִיא, יִתֵּן הַכְּתֻבָּה כֻּלָּהּ, עִקָּר וְתוֹסֶפֶת.
ח. יוֹרֶה שִׁכְבַת זֶרַע כַּחֵץ. שהזרע נפלט ממנו בכוח. עִקָּר וְתוֹסֶפֶת. כמבואר לעיל י,ז. שֶׁלֹּא הִכִּיר בָּהּ. שלא ידע שהיא איילונית מלכתחילה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן כד,ב-ג.
ט. הוּא אוֹמֵר: 'מִמֶּנָּה נִמְנַע הַוָּלָד', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'מִמֶּנּוּ נִמְנַע, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כַּחֵץ' – הִיא נֶאֱמֶנֶת. וְיֵשׁ לוֹ לְהַחֲרִים עַל מִי שֶׁטּוֹעֶנֶת דָּבָר שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת אוֹתוֹ בְּוַדַּאי, וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם אָמְרָה: 'אֵינִי יוֹדַעַת אִם מִמֶּנּוּ אִם מִמֶּנִּי' – אֵין לָהּ עִקַּר כְּתֻבָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ; הַעֲמֵד מָמוֹן בְּחֶזְקַת בְּעָלָיו, עַד שֶׁתִּטְעֹן בְּוַדַּאי שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כַּחֵץ. וְלָמָּה הִיא נֶאֱמֶנֶת בְּטַעֲנָה זוֹ? מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַרְגֶּשֶׁת אִם יָרָה כַּחֵץ אוֹ לֹא יָרָה, וְהוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ.
ט. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. בהלכה הקודמת. הַעֲמֵד מָמוֹן בְּחֶזְקַת בְּעָלָיו. ומכיוון שהממון בחזקת הבעל אין מחייבים אותו לשלם במקרי ספק.
י. הָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה לִתְבֹּעַ בַּעְלָהּ לְגָרְשָׁהּ אַחַר עֶשֶׂר שָׁנִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָלְדָה, וְהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כַּחֵץ – שׁוֹמְעִין לָהּ; אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְצֻוָּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, צְרִיכָה הִיא לְבָנִים לְזִקְנוּתָהּ. וְכוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא וְיִתֵּן עִקַּר כְּתֻבָּה בִּלְבַד, שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ הַתּוֹסֶפֶת עַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא לִרְצוֹנָהּ וְתִטֹּל.
י. שׁוֹמְעִין לָהּ. מקבלים את תביעתה לגירושין. צְרִיכָה הִיא לְבָנִים לְזִקְנוּתָהּ. שיסייעו לה. שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ הַתּוֹסֶפֶת עַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא לִרְצוֹנָהּ וְתִטֹּל. אלא על מנת שיחיה עמה (ראה לקמן כד,ג).
יא. הָלַךְ בִּסְחוֹרָה בְּתוֹךְ עֶשֶׂר שָׁנִים, אוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה, אוֹ שֶׁהָיְתָה הִיא חוֹלָה, אוֹ שֶׁהָיוּ חֲבוּשִׁין בְּבֵית הָאֲסוּרִין – אֵין עוֹלֶה לָהֶן אוֹתוֹ זְמַן מִן הַמִּנְיָן.
יא. בְּתוֹךְ עֶשֶׂר שָׁנִים. במהלך עשר השנים הללו.
יב. הִפִּילָה – מוֹנֶה מִיּוֹם שֶׁהִפִּילָה. הִפִּילָה וְחָזְרָה וְהִפִּילָה שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים – הֻחְזְקָה לִנְפָלִים, וְשֶׁמָּא לֹא זָכָה לְהִבָּנוֹת מִמֶּנָּה, וְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
יב. הֻחְזְקָה לִנְפָלִים. אישה זו מוחזקת להפיל את עובריה. וְשֶׁמָּא לֹא זָכָה לְהִבָּנוֹת מִמֶּנָּה. שייתכן שאין הדבר תלוי בה, אלא שהצירוף של שניהם אינו ראוי לפרייה ורבייה.
יג. הוּא אוֹמֵר: 'הִפִּילָה בְּתוֹךְ עֶשֶׂר', כְּדֵי שֶׁיִּשְׁהֶה עִמָּהּ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא הִפַּלְתִּי' – נֶאֱמֶנֶת, שֶׁאֵינָהּ מַחֲזֶקֶת עַצְמָהּ בַּעֲקָרוּת. הוּא אוֹמֵר: 'הִפִּילָה שְׁנַיִם', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'שְׁלֹשָׁה' – נֶאֱמֶנֶת, שֶׁאֵינָהּ מַחֲזֶקֶת עַצְמָהּ בְּמַפִּילוּת, וְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבְכָל זֶה מַשְׁבִּיעָהּ שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁלֹּא הִפִּילָה אוֹ שֶׁהִפִּילָה שָׁלֹשׁ, שֶׁבְּטַעֲנָה זוֹ יִתְחַיֵּב לִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ.
יג. כְּדֵי שֶׁיִּשְׁהֶה עִמָּהּ. זמן נוסף, שכן עשר השנים נמנים מהיום שהפילה. שֶׁאֵינָהּ מַחֲזֶקֶת עַצְמָהּ בַּעֲקָרוּת. אישה לא רוצה להיחשב כעקרה, ולכן נאמנת בטענתה. שֶׁבְּטַעֲנָה זוֹ יִתְחַיֵּב לִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ. כעת, ומפני שהוא טוען שאינו חייב לשלם עתה – משביעה.
יד. נִשֵּׂאת לְאֶחָד וְשָׁהָת עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה, וְהוֹצִיאָהּ – מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְשֵׁנִי. שָׁהָת עִם הַשֵּׁנִי עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה – לֹא תִּנָּשֵׂא לִשְׁלִישִׁי. וְאִם נִשֵּׂאת לִשְׁלִישִׁי – תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת אוֹ שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה.
יד. מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְשֵׁנִי. שמא הסיבה שלא הולידה מהבעל הראשון הייתה בגללו ולא בגללה. לֹא תִּנָּשֵׂא לִשְׁלִישִׁי. משום שהוחזקה כעקרה. אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וכו'. ואז מותרת להינשא לו לכתחילה (לעיל ה"ז).
טו. הָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה לְבֵית דִּין וְאָמְרָה: 'בַּעְלִי אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁמֵּשׁ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ שִׁמּוּשׁ שֶׁמּוֹלִיד' אוֹ שֶׁ'אֵינוֹ יוֹרֶה כַּחֵץ' – יַעֲשׂוּ הַדַּיָּנִין פְּשָׁרָה, וְיֹאמְרוּ לָהּ: 'רָאוּי לָךְ שֶׁתִּתְנַהֲגִי עִם בַּעְלִיךְ עַד שֶׁתִּשְׁהִי עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא תוֹלִידִי, וְאַחַר כָּךְ תִּתְבְּעִי'. וּמְגַלְגְּלִין עִמָּהּ בַּדָּבָר, וְאֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לֵישֵׁב, וְלֹא דָּנִין אוֹתָהּ דִּין מוֹרֶדֶת, אֶלָּא מַאֲרִיכִין בַּדָּבָר עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְּשָׁרָה.
טו. שֶׁבָּאָה לְבֵית דִּין. ולא שהתה עם בעלה עשר שנים. אֵינוֹ יוֹרֶה כַּחֵץ. אין הזרע נפלט בכוח. וּמְגַלְגְּלִין עִמָּהּ. מנסים לשכנע אותה. לֵישֵׁב. להישאר עם בעלה. דִּין מוֹרֶדֶת. ראה לעיל יד,ח-יד.
טז. אַף עַל פִּי שֶׁקִּיֵּם אָדָם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה – הֲרֵי הוּא מְצֻוֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יִבָּטֵל מִלִּפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ; שֶׁכָּל הַמּוֹסִיף נֶפֶשׁ אַחַת בְּיִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ בָּנָה עוֹלָם. וְכֵן מִצְוַת חֲכָמִים הִיא שֶׁלֹּא יֵשֵׁב אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי הִרְהוּר, וְלֹא תֵּשֵׁב אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ, שֶׁלֹּא תֵּחָשֵׁד.
טז. שֶׁלֹּא תֵּחָשֵׁד. בזנות וכיוצא בזה.
יז. וְחוֹבָה עַל כָּל אִישׁ לְקַנּוֹת לְאִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין אָדָם מְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ טָהֳרָה. וְלֹא יְקַנֵּא לָהּ בְּיוֹתֵר מִדַּאי. וְלֹא יֶאֱנֹס אוֹתָהּ וְיִבְעֹל בְּעַל כָּרְחָהּ, אֶלָּא לְדַעְתָּהּ וּמִתּוֹךְ שִׂיחָה וְשִׂמְחָה.
יז. לְקַנּוֹת לְאִשְׁתּוֹ. להזהירה שתתנהג בדרכי הצניעות (להרחבה ראה הלכות סוטה ד,יח-יט) אֶלָּא לְדַעְתָּהּ. ברצונה (להרחבה ראה הלכות דעות ה,ד).
יח. וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה צְנוּעָה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, וְלֹא תַּרְבֶּה בִּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ, וְלֹא תִּתְבַּע תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה בְּפִיהָ, וְלֹא תִּהְיֶה מְדַבֶּרֶת בְּעֵסֶק זֶה, וְלֹא תִּמָּנַע מִבַּעְלָהּ כְּדֵי לְצַעֲרוֹ עַד שֶׁיּוֹסִיף בְּאַהֲבָתָהּ, אֶלָּא נִשְׁמַעַת לוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְתִזָּהֵר מִקְּרוֹבָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה. וְתִתְרַחֵק מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לַכִּעוּר.
יח. וְלֹא תִּתְבַּע תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה בְּפִיהָ. לא תבקש באופן מפורש. בְּעֵסֶק. בעניין. נִשְׁמַעַת. לתשמיש המיטה. מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לַכִּעוּר. מעשי פריצות (לקמן כד,טו).
יט. וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יָתֵר מִגּוּפוֹ, וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן – מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי הַמָּמוֹן. וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵרָה, וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת, וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רוֹגֵז.
יט. מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יָתֵר מִגּוּפוֹ. במלבושים ותכשיטים (וראה הלכות דעות ה,י).
כ. וְכֵן צִוּוּ עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה מְכַבֶּדֶת אֶת בַּעְלָהּ בְּיוֹתֵר מִדַּאי, וְיִהְיֶה לוֹ עָלֶיהָ מוֹרָא, וְתַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂיהָ עַל פִּיו, וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיהָ כְּמוֹ שַׂר אוֹ מֶלֶךְ, מְהַלֶּכֶת בְּתַאֲוַת לִבּוֹ, וּמַרְחֶקֶת כָּל שֶׁיִּשְׂנָא. וְזֶה הוּא דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים הַטְּהוֹרִים בְּזִוּוּגָן, וּבִדְרָכִים אֵלּוּ יִהְיֶה יִשּׁוּבָן נָאֶה וּמְשֻׁבָּח.
כ. בְּיוֹתֵר מִדַּאי. הרבה. מְהַלֶּכֶת בְּתַאֲוַת לִבּוֹ. עושה את רצונו.

תקציר הפרק 

פרק ט"ו הלכות אישות

*פריה ורביה*👨‍👩‍👧‍👦

מצווה על זכר להשתדל להביא בן ובת היכולים להוליד. ומדרבנן מצווה גם לאחר קיום המצווה מהתורה כפי כוחו.

אם לא נולדו לזוג לאחר עשור שנים ילדים, עליהם להתגרש ולהתחתן עם בן זוג אחר. ודין הכתובה תלוי בבירור סיבת העקר (כמפורט בפרק).
דברים בינו לבינה: על האיש – לקנא לאשתו, לכבדה ולאהבה, ולא יטיל אימה יתירה.
על האשה – להיות צנועה, לכבדו ולהחשיבו.

הלכה י"ט-כ:
_*וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ; וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן, מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי הַמָּמוֹן. וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵרָה; וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת, וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רוֹגֵז. וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה מְכַבֶּדֶת אֶת בַּעְלָהּ בְּיוֹתֵר מִדַּי, וְיִהְיֶה לוֹ עָלֶיהָ מוֹרָא, וְתַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂיהָ עַל פִּיו, וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיהָ כְּמוֹ שַׂר אוֹ מֶלֶךְ: מְהַלֶּכֶת בְּתַאֲוַת לִבּוֹ, וּמְרַחֶקֶת כָּל שֶׁיִּשְׂנָא. וְזֶה הוּא דֶּרֶךְ כָּל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים, הַטְּהוֹרִים בְּזִוּוּגָן; וּבִדְרָכִים אֵלּוּ, יִהְיֶה יִשּׁוּבָן נָאֶה וּמְשֻׁבָּח.*_

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם אישה עקרה חייבת להתחתן?

2.מי שיצרו לא מתגבר עליו פטור מפריה ורביה?

3.מי שבנו: סריס, גוי, או עבד – האם קיים פריה ורביה?

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן