פרק ט"ו, הלכות טומאת אוכלין, ספר טהרה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מַיִם שֶׁבַּכֵּלִים – מִתְטַמֵּא בֵּין לְרָצוֹן בֵּין שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, וּמְטַמֵּא אֳכָלִים וְכֵלִים בֵּין שֶׁנָּפַל עֲלֵיהֶן בְּרָצוֹן בֵּין שֶׁנָּפַל שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן. אֲבָל מַיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת, כְּגוֹן מֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֵי גְּבָאִים שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה – אֵין מִתְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן וְאֵין מְטַמְּאִין אֶלָּא בְּרָצוֹן.
כֵּיצַד? מַיִם שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה, בֵּין שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁאוּבִין, שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן הַמֵּת אוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהֶן הַטָּמֵא – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. אֲבָל אִם שָׁתָה מֵהֶן אָדָם טָמֵא, אוֹ שֶׁמִּלֵּא מֵהֶן בִּכְלִי טָמֵא, אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָן מַשְׁקִין טְמֵאִים בְּרָצוֹן – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּקַּרְקַע.
שָׁתָה מֵהֶן הַטָּהוֹר אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ בַּקַּרְקַע אוֹ שֶׁמִּלֵּא מֵהֶן בִּכְלִי טָהוֹר – נִטְמָא הַשּׁוֹתֶה וְנִטְמָא הַכְּלִי, שֶׁהֲרֵי בְּרָצוֹן שָׁתָה אוֹ מִלֵּא. נָפַל לְתוֹכָן כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה, שֶׁאֵין מְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן. לְפִיכָךְ, אִם הֵדִיחַ יָדוֹ וְהוֹצִיא הַכִּכָּר – נִטְמָא הַכִּכָּר בַּמַּיִם שֶׁבְּיָדָיו, שֶׁהֲרֵי הֵן בְּרָצוֹן.

א. מַיִם שֶׁבַּכֵּלִים. מים המכונסים בתוך כלים. וּמְטַמֵּא אֳכָלִים וְכֵלִים. מדברי סופרים (ראה הלכות שאר אבות הטומאות פרק ז). בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. סוגים שונים של חפירות בקרקע. וּמֵי גְּבָאִים. מים שהתכנסו בגומא קרקע. שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה. שאין במים המכונסים שיעור של ארבעים סאה שהוא שיעור מקווה המטהר, ואם יש בהם שיעור זה אין הם מקבלים טומאה בעודם בקרקע.

בֵּין שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁאוּבִין. בין שנשפכו לשם מכלי ובין שנקוו באופן טבעי כגון ממי גשמים וכדומה. אוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהֶן הַטָּמֵא. במטרה לעבור וללכת, שאין כוונתו אלא לעבור מצד לצד ולא להירטב במים (ראה לעיל יג,ה). הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. שכיוון שמכונסים בקרקע אינם נטמאים אלא לרצון.

נִטְמָא הַשּׁוֹתֶה. שהשותה מים טמאים נעשה גופו שני לטומאה מגזרת חכמים (הלכות שאר אבות הטומאות ח,י).

ב. מֵי גְּבָאִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמַּיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת, כְּגוֹן מֵי בּוֹרוֹת וְשִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֵי תַּמְצִית שֶׁפָּסְקוּ וּמִקְווֹת שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה, שֶׁנִּטְמְאוּ, וְיָרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים וְרַבּוּ מֵי גְּשָׁמִים עֲלֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁטְפוּ – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים.
לְפִיכָךְ, כָּל הַמַּיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת, כְּגוֹן מֵי גְּבָאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים – הַכֹּל בְּחֶזְקַת טָהֳרָה.
ב. וּמֵי תַּמְצִית. מים שנתמצו מגשמים ושיטפונות והתכנסו במקום אחד. שֶׁפָּסְקוּ. לאחר שפסקו הגשמים לרדת והשיטפונות לזרום (ראה הלכות מקוואות ט,ב). אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁטְפוּ. אפילו לא הציפו את הבור עד סופו ושפעו ממנו החוצה.
ג. פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים: הַקְּרוֹבִים לָעִיר אוֹ לַדֶּרֶךְ – טְמֵאִים, שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן הַטָּמֵא וְשֶׁמִּלֵּא מֵהֶן בְּכֵלִים טְמֵאִים; וְהָרְחוֹקִים – טְהוֹרִים, עַד שֶׁיְּהַלְּכוּ רֹב הָאָדָם. הָלְכוּ – הַכֹּל בְּחֶזְקַת טֻמְאָה, שֶׁהַהוֹלְכִין בְּשַׁיָּרוֹת שׁוֹתִין וּמְמַלְּאִין מֵהֶן.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּגֶבֶא שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ. אֲבָל בְּגֶבֶא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ אֶלָּא בְּדֹחַק גָּדוֹל – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה, עַד שֶׁיִּמְצָא מְקוֹם פַּרְסוֹת רַגְלֵי אָדָם אוֹ פַּרְסוֹת רַגְלֵי בְּהֵמָה גַּסָּה נִכֶּרֶת בּוֹ. מָצָא פַּרְסוֹת רַגְלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּרְדָה וְשָׁתָת.
ג. עַד שֶׁיְּהַלְּכוּ רֹב הָאָדָם. שיתחילו בני האדם להלך בדרכים.
אֲבָל בְּגֶבֶא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ אֶלָּא בְּדֹחַק גָּדוֹל. משום שהוא עמוק וקשה להגיע למים. עַד שֶׁיִּמְצָא מְקוֹם פַּרְסוֹת רַגְלֵי אָדָם אוֹ פַּרְסוֹת רַגְלֵי בְּהֵמָה גַּסָּה נִכֶּרֶת בּוֹ. שאז מוכח שירד לשם האדם ברגליו או רכוב על גבי בהמה גסה (כס"מ). בְּהֵמָה דַּקָּה. שאין דרך לרכוב על גבה. שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּרְדָה וְשָׁתָת. ואין היא מטמאת את המים.
ד. חֶזְקַת טִיט וּגְמוּמִיּוֹת שֶׁבְּפִתְחֵי חֲנֻיּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים – שֶׁהֵן טְהוֹרִין. פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים – הֲרֵי הֵן כְּמֵי שְׁפִיכוּת. וְשֶׁבַּשְּׁוָקִים – הוֹלְכִין בָּהֶן אַחַר הָרֹב.
גֶּבֶא שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ חָלָב אוֹ דְּבַשׁ – הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. נָפַל לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהִקְפִּיאָהוּ – הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא וּמְטַמֵּא שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת יְדֵי צִחְצוּחֵי
ד-ה. חֶזְקַת טִיט וּגְמוּמִיּוֹת שֶׁבְּפִתְחֵי חֲנֻיּוֹת… שֶׁהֵן טְהוֹרִין. המים הנקווים בטיט ובגומות הקטנות שבפתחי החנויות חזקתם טהורים בשעת הגשמים, כדין שאר מים שבקרקעות (לעיל ה"ב). פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים הֲרֵי הֵן כְּמֵי שְׁפִיכוּת וְשֶׁבַּשְּׁוָקִים הוֹלְכִין בָּהֶן אַחַר הָרֹב. הטיט והגמומיות שבחנויות רובם מי שופכין ולפיכך סתמם בחזקת טומאה (כדלעיל ב,כו), אבל בשווקים אין מי השופכין מצויים כל כך, ולפיכך רק אם ידוע שרובם ממי שפיכות טמא ואם לאו טהור (ערוה"ש קפג,יג ע"פ מפרשי התוספתא, וראה מאירי מקוואות פ"א).
הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. שאם רובו מים דינו כמים שבקרקעות שאינם נטמאים ומטמאים אלא ברצון, אבל אם רובו משאר המשקים דינו כשאר המשקים שאפילו כשהם בקרקע הם נטמאים ומטמאים שלא ברצון. נָפַל לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן אַף עַל פִּי שֶׁהִקְפִּיאָהוּ הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא… שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת יְדֵי צִחְצוּחֵי שֶׁמֶן. כאשר נפל שמן לתוך הגב, אפילו כשהסיר אותו מעל גבי המים עדיין נשארו שם טיפות שמן, והן אינן בטלות ברוב המים ודין הגב כולו כדין השמן. שבניגוד לשאר המשקים השמן מטבעו אינו מתערב במים ולפיכך אינו בטל בהם (ריק"ו). דִּין אֶחָד הוּא. שנטמאים ומטמאים אפילו שלא לרצון.
ה. שֶׁמֶן. וּשְׁאָר הַמַּשְׁקִין חוּץ מִן הַמַּיִם – הֲרֵי הֵן בַּקַּרְקַע כְּמוֹת שֶׁהֵן בַּכֵּלִים, דִּין אֶחָד הוּא.
ו. מֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה, הוֹאִיל וְהֵן בַּקַּרְקַע וַהֲרֵי הַמַּיִם נִמְשָׁכִין וּבָאִין לָהֶן – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן הַטָּמֵא, וּמִלֵּא מֵהֶן בִּכְלִי טָמֵא, אוֹ נָתַן לְתוֹכָן מַיִם טְמֵאִים – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין לְכָל דָּבָר.
ו. מֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ. שהגשמים עדיין יורדים או שהשיטפונות ממשיכים לזרום. הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין לְכָל דָּבָר. ומותר להשתמש בהם אפילו לתרומה (הלכות מקוואות ט,ב).
ז. מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל תְּרוּמָה בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת, כְּגוֹן דְּבֵלָה שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרָה, וְהִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִטֹּל צְרוֹר: אִם הָפַךְ – נִטְמֵאת הַדְּבֵלָה בְּרִירוֹ, שֶׁהֲרֵי נִטְמָא בְּיָדוֹ מִפְּנֵי שֶׁעֲקָרוֹ; וְאִם לֹא הָפַךְ – טְהוֹרָה, שֶׁהַמַּשְׁקֶה שֶׁבְּפִיו קֹדֶם שֶׁיַּהַפְכֶנּוּ אוֹ יִמְצֹץ אוֹתוֹ לְהוֹצִיאוֹ דּוֹמֶה לְמַיִם שֶׁלֹּא נִתְלְשׁוּ אֶלָּא עֲדַיִן הֵן בַּקַּרְקַע, שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין אֶלָּא בְּרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְזֶה אֵין רְצוֹנוֹ אֶלָּא לִטֹּל הַצְּרוֹר.
הָיָה פֻּנְדְּיוֹן לְתוֹךְ פִּיו וּפָשַׁט יָדוֹ לְנָטְלוֹ, וְהַדְּבֵלָה בְּתוֹךְ פִּיו, אִם הִנִּיחוֹ לִצְמָאוֹ – הֲרֵי זֶה הָרֹק כְּעָקוּר, וְנִטְמֵאת הַדְּבֵלָה מֵחֲמַת מַשְׁקֵה פִּיו שֶׁנִּטְמָא מֵחֲמַת יָדָיו.
ז. מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל תְּרוּמָה בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת וכו'. והמשקה הנטמא מהידיים הטמאות מטמא את התרומה (ראה הלכות שאר אבות הטומאות ח,ח). דְּבֵלָה. תאנה מיובשת. לִטֹּל צְרוֹר. להוציא מפיו אבן וכדומה. אִם הָפַךְ. את אצבעו בפיו (פה"מ כלים ח,י), ובעקבות כך עקר את הרוק ממקומו. נִטְמֵאת הַדְּבֵלָה בְּרִירוֹ. שהרוק נחשב כמשקה (לעיל י,ב), וכיוון שנעשה טמא הרי הוא מכשיר את הדבלה ומטמא אותה בבת אחת (כדלעיל ב,יג). אוֹ יִמְצֹץ אוֹתוֹ לְהוֹצִיאוֹ. יאגור את הרוק וימצוץ אותו קודם שיוציאו מפיו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א.
פֻּנְדְּיוֹן. סוג של מטבע. אִם הִנִּיחוֹ לִצְמָאוֹ. שנתן את הפונדיון בפיו על מנת שהרוק שלו יתאסף עליו ועל ידי כך הוא ישקיט את צימאונו (פה"מ כלים ח,י; וראה הלכות רוצח יב,ד שיש איסור בכך משום סכנה).
ח. הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת אֳכָלִים שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין, וְהָיְתָה גּוֹרֶפֶת אֶת הַתַּנּוּר הַטָּמֵא, וְהִכָּהּ הַקּוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּם, וּמָצְצָה אֶצְבָּעָהּ מִפְּנֵי הַדָּם, אוֹ שֶׁנִּכְוָת וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ בְּתוֹךְ פִּיהָ – נִטְמֵאת הַתְּרוּמָה שֶׁבְּפִיהָ, שֶׁהֲרֵי רְצוֹנָהּ לְהוֹצִיא הַמַּשְׁקֶה מִפִּיהָ וּלְעָקְרוֹ בִּמְצִיצַת אֶצְבָּעָהּ.

ח. וְהָיְתָה גּוֹרֶפֶת אֶת הַתַּנּוּר הַטָּמֵא. מוציאה את האפר מן התנור הטמא, והתנור הוא כלי חרס ומטמא את הנכנס לאווירו. נִטְמֵאת הַתְּרוּמָה שֶׁבְּפִיהָ. שהיד נטמאה מן התנור וטימאה את הרוק שבפיה, והוא מטמא את אוכלי התרומה.

תקציר הפרק 

פרק ​טו​ הלכות ט​ומאת אוכלי​ן

טומאת מים שבקרקע

מיקום המים:

א) בכלי – מקבלים ומעבירים טומאה תמיד;

ב) בקרקע – מקבלים ומעבירים טומאה רק אם הדבר נעשה ברצון האדם, ואין בהם 40 סאה

​ (כ 330 ליטר) ​. ולכן, סתם מי גשמים שבקרקע הינם טהורים, אלא אם כן עבר זמן והם במקום שרגילים לשתות ממנו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת אוכלין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.גב שנפל לתוכו מת – האם טהור?
2.מקווה חסר ששפך לתוכו מים טמאים – האם טהור?
3.בשעת הגשמים כל המים שבקרע טהורים?

תשובות

1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן