פרק ט"ו, הלכות טומאת מת, ספר טהרה
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. חַלּוֹן תַּשְׁמִישׁ שֶׁסְּתָמָהּ כֻּלָּהּ, אוֹ סְתָמָהּ עַד שֶׁנִּשְׁאַר בָּהּ פָּחוֹת מִטֶּפַח, אִם בְּדָבָר הַחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה סָתַם – הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ.
לְפִיכָךְ, אִם סָתַם הַחַלּוֹן אוֹ מִעֲטוֹ בָּאֳכָלִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין – אֵינָן חוֹצְצִין, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה וַהֲרֵי הֵן טְהוֹרִין, דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן. הָיוּ סְרוּחִין – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין. וְכֵן תֶּבֶן סָרוּחַ – חוֹצֵץ, וְשֶׁאֵינוֹ סָרוּחַ – אֵינוֹ חוֹצֵץ, מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ.
תְּבוּאָה שֶׁגָּדְלָה וְסָתְמָה אֶת הַחַלּוֹן אוֹ מִעֲטַתּוּ – אֵינָהּ חוֹצֶצֶת, לְפִי שֶׁדַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָהּ, שֶׁמָּא תַּפְסִיד הַכֹּתֶל. הָיָה עִקָּרָהּ רָחוֹק מִן הַכֹּתֶל, וְנָטָה רֹאשָׁהּ וְסָתַם – הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
א. חַלּוֹן תַּשְׁמִישׁ. חלון העשוי לתשמיש שהטומאה יוצאת ונכנסת דרכו בפותח טפח (לעיל יד,א). אִם בְּדָבָר הַחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. כלומר דבר שאינו מקבל טומאה (ראה פה"מ אהלות ו,ב). וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ. שרק בכגון כך החלון נחשב כסתום.
בָּאֳכָלִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין. שלא הוכשרו לקבל טומאה (ראה הלכות טומאת אוכלין א,א-ב). הָיוּ סְרוּחִין. שאינם ראויים לאכילה. תֶּבֶן סָרוּחַ. שאינו ראוי לשום שימוש.
תְּבוּאָה שֶׁגָּדְלָה. בסמוך לכותל. שֶׁמָּא תַּפְסִיד הַכֹּתֶל. על ידי השורשים שלה (וראה גם הלכות שכנים ט,ב). עִקָּרָהּ. השורש שלה.
ב. חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה גְּרוֹגָרוֹת סְרוּחִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין וְלֹא רְאוּיִן לַאֲכִילָה, וּמֻנַּחַת בַּחַלּוֹן, וּפִי הֶחָבִית כְּלַפֵּי הַטֻּמְאָה, שֶׁהֲרֵי הֶחָבִית טְמֵאָה, וְכֵן קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה תֶּבֶן סָרוּחַ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֹא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְלֹא לְטִיט וְלֹא לְהַסָּקָה, וּמֻנַּחַת בַּחַלּוֹן: אִם יְכוֹלִין הַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָן כְּשֶׁיִּנָּטֵל הַכְּלִי שֶׁהֵן בּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין; וְאִם לָאו – אֵינָן חוֹצְצִין.
עֲשָׂבִים הַמָּרִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִבְהֵמָה, וּמַטְלָנִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁהָיוּ מְטֻנָּפִין וְקָשִׁין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְאוּיִין אֲפִלּוּ לְקַנֵּחַ הַדָּם מִן הַשְּׂרִיטָה, וְהָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה, וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כְּחוּשָׁה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִמָּכֵר לְגוֹי וּקְשׁוּרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּבְרַח, וְהָעוֹף הַטָּמֵא שֶׁשָּׁכַן בַּחַלּוֹן, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מְשָׂרֵט שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי אֲפִלּוּ לַתִּינוֹק לְשַׂחֵק בּוֹ, וְגוֹי כָּפוּת שֶׁהוּא מֵאֲסוּרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵין אֶחָד יָכוֹל לְהַתִּירוֹ, וּבֶן שְׁמוֹנָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְטַלְטְלוֹ, וְהַמֶּלַח הַמַּר הַמְעֹרָב בְּקוֹצִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֹא לַאֲכִילָה וְלֹא לַעֲבָדָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מֻנָּח עַל הַחֶרֶס כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק הַכֹּתֶל – כָּל אֵלּוּ מְמַעֲטִין בַּחַלּוֹן, שֶׁהֲרֵי אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וְאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִמְלָאכָה.
וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה שֶׁהָיָה מֻנָּח בַּחַלּוֹן, אִם גָּמַר שֶׁתִּהְיֶה שָׁם גְּנִיזָתוֹ – הֲרֵי זֶה מְמַעֵט בַּחַלּוֹן. אֲבָל הַשֶּׁלֶג וְהַבָּרָד וְהַכְּפוֹר וְהַגְּלִיד וְהַמַּיִם – אֵינָן מְמַעֲטִין בַּחַלּוֹן, שֶׁהֲרֵי הֵן רְאוּיִין וּמְקַבְּלִין טֻמְאָה.
ב. חָבִית. מחרס (פה"מ אהלות ו,ב). גְּרוֹגָרוֹת. תאנים מיובשות. וּפִי הֶחָבִית כְּלַפֵּי הַטֻּמְאָה. ובאופן זה הטומאה נכנסת לתוכה, שאם גב החבית כלפי הטומאה אינה נטמאת וחוצצת (לקמן ה"ד). שֶׁהֲרֵי הֶחָבִית טְמֵאָה. שנטמאה על ידי הטומאה שבבית ולפיכך היא עצמה אינה חוצצת. קֻפָּה. סל גדול.
וּמַטְלָנִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ. מטליות הקטנות מגודל שלוש על שלוש אצבעות (כ-6 על 6 ס"מ) שבפחות משיעור זה אינן מקבלות טומאה (הלכות כלים כב,כא). וְהָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וכו'. שאינם מקבלים טומאה (ראה הלכות שאר אבות הטומאות ב,ה, הלכות טומאת אוכלין ב,ו), ואינם ראויים לשום דבר. וְהָעוֹף הַטָּמֵא. שאינו כשר לאכילה. וְגוֹי כָּפוּת וכו'. שהגויים אינם מקבלים טומאה מן התורה (לעיל א,יג). שֶׁאֵין אֶחָד יָכוֹל לְהַתִּירוֹ. מפני אימת המלכות. וּבֶן שְׁמוֹנָה. שנולד אחר שמונה חודשי הריון ואינו מקבל טומאה (שם הי"ד). שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. והוא כמו אבן שאין בה שימוש (ראה הלכות שבת כה,ו). וְלֹא לַעֲבָדָה. לצורך עיבוד עורות.
וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה. וטעון גניזה (הלכות ספר תורה י,ג). אִם גָּמַר וכו'. שהחליט לגנוז אותו שם ואין דעתו לפנותו. שֶׁהֲרֵי הֵן רְאוּיִין. לשימוש, ודעתו לפנותם משם. וּמְקַבְּלִין טֻמְאָה. ראה הלכות טומאת אוכלין א,כב.
ג. מִעֵט אֶת הַטֶּפַח בְּפָחוֹת מִכַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת, אוֹ בְּפָחוֹת מִכַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַנְּבֵלָה, אוֹ בְּעֶצֶם פָּחוֹת מִכַּשְּׂעוֹרָה, אוֹ בְּפָחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין, שֶׁכָּל אֵלּוּ טְהוֹרִין, וְאֵינָן חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ לְפִיכָךְ אֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן. וְכֵן פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה אֳכָלִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין – אֵינָן חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן, וּלְפִיכָךְ מְמַעֲטִין אֶת הַטֶּפַח.
ג. בְּפָחוֹת מִכַּזַּיִת וכו'. ובשיעורים אלו כל המנויים כאן אינם מקבלים טומאה (לעיל ג,טו, הלכות שאר אבות הטומאות ד,יג). וְכֵן פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה אֳכָלִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין אֵינָן חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן. שאילו בשיעור גדול יותר הם חשובים ודעתו לפנותם, ואם הם מוכשרים הם ראויים לקבל טומאה ואינם חוצצים.
ד. סָתַם הַחַלּוֹן בִּכְלִי חֶרֶשׂ, וְהָיָה פִּיו לַחוּץ – הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כְּלִי זֶה מָאוּס וְנָקוּב עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָאוּי אֲפִלּוּ לְהַקִּיז בּוֹ דָּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ.
ד. לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ. כמבואר לעיל ו,ג. אֲפִלּוּ לְהַקִּיז בּוֹ דָּם. שכלי מאוס יכול לשמש להקזת דם, אך כאשר הוא נקוב לא ניתן להשתמש בו כלל.
ה. הָיָה בַּבַּיִת מֵת אוֹ רֹבַע עֲצָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵעֲצָמוֹת הַמְטַמְּאוֹת בְּאֹהֶל, וּמִעֵט הַחַלּוֹן שֶׁל בַּיִת זֶה בְּעֶצֶם פָּחוֹת מִכַּשְּׂעוֹרָה – אֵינוֹ מִעוּט, שֶׁהָעֶצֶם מִצְטָרֵף לָעֲצָמוֹת. וְכֵן אִם הָיָה שָׁם מֵת אוֹ כַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת, וּמִעֵט הַחַלּוֹן בְּפָחוֹת מִכַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת – אֵינוֹ מִעוּט, שֶׁהַבָּשָׂר מִצְטָרֵף לַבָּשָׂר. אֲבָל עֶצֶם פָּחוֹת מִכַּשְּׂעוֹרָה מְמַעֵט עַל יְדֵי כַּזַּיִת בָּשָׂר, וּפָחוֹת מִכַּזַּיִת בָּשָׂר מְמַעֵט עַל יְדֵי רֹבַע עֲצָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
מִעֵט אֶת הַטֶּפַח בִּשְׁתִי וָעֵרֶב הַמְנֻגָּעִין אוֹ בְּגוּשׁ מִבֵּית הַפְּרָס – אֵינוֹ מִעוּט, שֶׁדָּבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. עָשָׂה לְבֵנָה מֵעֲפַר בֵּית הַפְּרָס – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה וּמְמַעֶטֶת, שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ. נִסְתַּם הַטֶּפַח אוֹ נִתְמַעֵט בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ: אִם הָיָה בָּהּ מַמָּשׁ – הֲרֵי זוֹ חוֹצֶצֶת, וְאִם אֵין בָּהּ מַמָּשׁ – אֵינָהּ חוֹצֶצֶת.
ה. רֹבַע עֲצָמוֹת. שיעור של רובע הקב עצמות המטמא באוהל (לעיל ב,ט). וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵעֲצָמוֹת הַמְטַמְּאוֹת בְּאֹהֶל. לפירוטן ראה לעיל שם ה"ח. שֶׁהָעֶצֶם מִצְטָרֵף לָעֲצָמוֹת. אף על פי שאין בעצם שבחלון שיעור טומאה, אין היא חוצצת הואיל והיא מצטרפת לשאר העצמות על ידי האוהל (ראה לעיל ד,ח). אֲבָל עֶצֶם פָּחוֹת מִכַּשְּׂעוֹרָה מְמַעֵט עַל יְדֵי כַּזַּיִת בָּשָׂר וכו'. שאין דברים אלו מצטרפים (שם ה"ג).
בִּשְׁתִי וָעֵרֶב הַמְנֻגָּעִין. חוטי שתי וערב של צמר או פשתן שנטמאו בצרעת (ומטמאים מיד משייטוו – הלכות טומאת צרעת יג,ח; אך בשאר טומאות אינם מקבלים טומאה כל עוד לא נארגו לבגד – הלכות כלים א,יא-יב). בְּגוּשׁ מִבֵּית הַפְּרָס. לעיל י,א. שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ. לעיל י,ז, יא,ג; וכיוון שעשה ממנו לבנה אינו כברייתו. אִם הָיָה בָּהּ מַמָּשׁ וכו'. שיש פעמים שהקורים עבים ויש פעמים שהם דקים (ראה פה"מ אהלות יג,ה).

תקציר הפרק 

פרק ט"ו הלכות טומאת מת

איטום החלון מפני מעבר הטומאה

בפרק הקודם למדנו שטומאה שבבית/חדר עוברת דרך פתחים.

היום לומדים שבכדי שאטימת החלון תמנע ממנו להעביר את הטומאה, עליה להיות מדברים כאלו שאין דעתו לפנותם משם.

פרקים קצרים

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.חפץ הממעט בחלון חייב שלא יקבל טומאה?

2.האם שרץ יכול למעט בחלון?

3.קורי עכביש-יש מצב שימעטו בחלון?

תשובות
1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן